ליקוטי מוהר"ן/ב/לב

ליקוטי מוהר"ן ב לב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

יש צדיקים גנוזים, והם יודעים פנים בתורה, אך הם צריכים להעלים תורתם, וכמו שמספרין מעשה מהבעל שם טוב עם הדרשן. וגם אצלו יש לפעמים, שיודע תורה שיש לה פנים, דהינו פנים בתורה והוא צריך להעלימה, ואינו אומרה ולפעמים אינו כותבה כלל, ולפעמים כותבה ואחר כך שורפה. ובאמת אם היתה נכתבת, היה מזה ספר והיה בא בתוך העולם. וגם יש בהם שמות, בחינת שמי שנכתב בקדשה, אך העולם מקלקלין זאת, וצריכין להעלימה ולשורפה. אבל הוא טובה להעולם, מה שנעלם ונשרף תורות וספרים הללו. כי גם יש כמה ספרים, שכבר נעשו ספרים ונמחו ונאבדו מן העולם, כי בודאי הצדיקים הגדולים הקדמונים, תנאים ואמוראים וכיוצא בהם, עשו ספרים הרבה, אך נאבדו. אך הוא טובה להעולם, כי אם לא היה זאת, לא היה אפשר לנו כלל להתקרב להשם יתברך. כי יש הרבה ספרי מינין, שאם היו, חס ושלום, מתפשטין בעולם, לא היה אפשר כלל להתקרב להשם יתברך. כי ירבעם בן נבט, שעשה שני עגלי זהב ואמר: "הנה אלקיך ישראל" וכו' (מלכים א י"ב), והטעה כל ישראל אחריהם - היעלה על הדעת, שהטעה עם רב בשטות כזה לעבד עגלים, אך בודאי היה בזה חכמות גדולות מאד מאד של אפיקורסות ואם היה, חס ושלום חס ושלום, רחמנא לצלן, נמצא עתה דף אחד מספרים הללו, חס ושלום, היו מתרחקים מאד מהשם יתברך, ולא היה אפשר להתקרב אליו יתברך כלל. ובשביל זה הוא טובה מה שנתעלמין ונשרפין הספרים הקדושים הנ"ל:

כי הספר הוא בחינת שם ה', בבחינת: "מגדל עז שם ה', בו ירוץ צדיק ונשגב" (משלי י"ח). ואיתא בזהר (בראשית דף לז:): שם ה' - דא ספר, כי ספר במספר שם, כמובא. כי הספר הוא בחינת שמי שנכתב בקדשה, ונתפשט בעולם ועושה שם. ודע, שכל אחד ואחד צריך לשמר את בחינת משיח שיש לו. כי כל אחד כפי קדשתו וטהרתו, כן יש לו בחינת משיח, וצריך לשמר מאד, שלא יתקלקל בחינת משיח שלו. ועקר הדבר שבו תלוי בחינות משיח הוא שמירה מנאוף. כי משיח הוא בחינות חטם, בבחינות (איכה ד): "רוח אפינו משיח ה'", ונאוף תלוי בחטם, כמו שכתוב (שמות כ): "לא תנאף". ואיתא במדרש (רבה פרשת נשא פרשה י): 'לא תהנה אף'. וצריך לשמר עצמו מאד אפלו מריח נאוף, כי הוא פוגם בחינת משיח שלו, שהוא בחינת חטם כנ"ל. ובחינת משיח הוא שורה על אנפי אוריתא, דהינו הספרים הקדושים שמגלין הפנים של תורה, ושם מרחף רוחו של משיח, בבחינת (בראשית א): "ורוח אלקים מרחפת על פני המים". 'רוח אלקים - דא רוחו של משיח' (זהר ויחי דף רמ.), 'שמרחף על פני המים', ומים הוא התורה, כמובא (תענית ד', ב"ק י"ז):

ודע, שבחינת - "רוח אפינו משיח ה'" - נעשה רוח קנאה, שהולך ומקנא; בכל מקום שמוצא שם נאוף, הוא נעשה רוח קנאה ומקנא על זה לגדל קדשתו וטהרתו. ופעמים "מקנא והיא נטמאה, או עבר עליו רוח קנאה וכו' והיא לא נטמאה", (במדבר ה) כי לגדל עצם קדשתו וטהרתו, אף על פי שלא נטמאה, הוא מקנא על הסתירה לבד, כי נחשב פגם כנגד עצם טהרתו של הרוח קנאה, ונעשה על ידי זה לפעמים גט. ועל כן נקרא הגט "ספר כריתות" (דברים כ"ד), כי נעשה על ידי הספר, ששם שורה רוחו של משיח, שהוא הרוח קנאה כנ"ל. או שמשקה אותה מים מאררים, ואזי נבדקת אם נטמאה וכו' ואם לאו, אזי אדרבא: "ונקתה ונזרעה זרע" וכו':

ודע, שיש יחודא תתאה שבזה העולם, שהוא בכשרות גדול בקדשה ובטהרה כל כך, עד שבו תלוי יחודא עלאה. שהזוג, דהינו האיש והאשה, כשרים כל כך, שהיא כשרה מאד ואין בה שום שמץ פסול, וגם הוא כשר מאד, וזווגם בכשרות ובקדשה כל כך, שבו תלוי יחודא עלאה. כי 'איש ואשה, זכו - שכינה שרויה ביניהם' (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, סוטה יז), כי יש בו יו"ד ובה ה"א, שזהו יחודא עלאה. וזה הזווג והיחודא תתאה הוא יקר מאד מאד, מאחר שבזה העולם נעשה יחודא תתאה בקדשה כזו, שבו תלוי יחודא עלאה. והנה הרוח קנאה שהוא בחינת רוחו של משיח כנ"ל, שהוא מקנא על נאוף, מה הוא עושה כאן, מאחר שהם קדושים וטהורים מאד, אך דע, שכאן בא הרוח קנאה בשביל אהבה. כי איתא בזהר (ויחי דף רמה.): 'כל רחימותא דלא קשיר עמה קנאה, לאו רחימותא רחימא', הדא הוא דכתיב: "כי עזה כמות אהבה, קשה כשאול קנאה". כי הקנאה מורה על אהבה. כי מחמת גדל האהבה הוא מקנא בה: "אל תסתרי" כדי שלא יתקלקל האהבה, חס ושלום, וזה פועל כאן הרוח קנאה הנ"ל בשביל אהבה כנ"ל. אך מחמת שאף על פי כן זה היחודא תתאה הוא בזה העולם, יוכל להתקלקל השלום שביניהם, חס ושלום, על ידי הרוח קנאה. כי הקנאה, אף על פי שהיא בשביל אהבה, יכולה להטיל מחלקת, חס ושלום, על ידי שמקנא לה וכו':

ועל כן דע, שבשביל זה צריכין הצדיקים הגדולים להעלים תורתם, לשרפן ולהאבידן כנ"ל, כדי שיהיה נסתלק הרוח קנאה, שלא יקלקל, חס ושלום, שלום הזוג הקדוש הנ"ל. כי יחודא תתאה שלהם יקר מאד, וכשנתקלקל שלום שביניהם על ידי הרוח קנאה כנ"ל, הוא הפסד גדול מאד. ועל כן מכרחין שיהיו נאבדין התורות והספרים הנ"ל, כדי לסלק הרוח קנאה. כי הרוח קנאה הוא רוחו של משיח, שהוא שורה על אנפי אוריתא, דהינו הספרים כנ"ל נמצא כשנשרפין ונאבדין הספרים, ממילא נסתלק הרוח קנאה, שהוא רוחו של משיח, ששורה על הספרים כנ"ל. וזהו סוד "שמי שנכתב בקדשה - ימחה". כי הספר הוא בחינת שם ה', בחינת 'שמי שנכתב בקדשה' כנ"ל. ואמרה תורה, שימחה ויאבד, כדי להטיל שלום בין איש לאשתו, דהינו זוג הקדוש הנ"ל, שבשביל השלום שביניהן נמחין ונאבדין הספרים, שהם בחינת שמי שנכתב בקדשה כנ"ל. ואזי נושאין קל וחמר למעלה (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, (שבת קטז): ומה שמי שנכתב בקדשה, שהוא הספרים הקדושים הנ"ל, אמרה תורה - ימחה - בשביל להטיל שלום וכו', ספרי המינין שהם מטילין שנאה ותחרות בין ישראל וכו', על אחת כמה וכמה שימחו ויאבדו ויעקרו מן העולם, שימח ויעקר זכרם מן העולם. נמצא שעל ידי אבדת הספרים הקדושים בא טובה, שנאבדין ונעקרין ספרי המינין, ואזי יכולים להתקרב אליו יתברך, אמן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף