כף החיים/אורח חיים/רו

כף החיים ‏ אורח חיים רו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] בירך על פירות האילן בפה"א יצא. והטעם משום דעיקר אילן ארעא היא. ברכות מ' ע"ב. ב"י. עו"ת אות א'. ואפי' הזיד ובירך פה"א על של עץ נמי יצא. א"א אות א':

ב

ב) שם. פה"א יצא. כ"פ הטור. וכ"כ התו' שם והרשב"א והרא"ש כמ"ש בב"י. מיהו כתב בב"י דהרמב"ם פסק בפ"ח דלא יצא אבל בכ"מ שם בפ"ח דין יו"ד כתב דיש נוסחא בהרמב"ם שכתוב דיצא יעו"ש. וכ"ה בנוסחא שלפנינו כתוב דיצא. וכ"ה הסכמת האחרונים דיצא והכי נקטינן:

ג

ג) שם פה"ע לא יצא. מיהו אותם הגדלים על האילן דמברך פה"א משום דלא נגמר פרי או שאינן עיקר הפרי אם בירך פה"ע יצא. מ"א סק"א. סו"ב אות א' י"א בהגה"ט. ברכ"י אות ב' ח"א כלל נ"א אות י"ב. חס"ל אות ב' ועיין א"ר אות א' ומאמ"ר אות א' ובאה"ע מה שפקפקו על דברי מ"א הנז' ומ"מ כיון דכל הפו' הנז' מסכימים לדבריו וק"ל סב"ל הכי נקטינן כדברי המ"א וכן על דבר שברכתו פה"ע או פה"א רק שמחמת שנתרסק מברכין עליו שהכל אם בדיעבד בירך עליו ברכה הראויה לאותו המין יצא. ח"א שם:

ג) וכן על פירות אדמה שדינן לברך שהכל כאותן פירות שטובים מבושלין יותר מחיים אם בירך פה"א יצא. פמ"א ח"א סימן נ"ח. ברכ"י אות ג':

ד

ד) שם הילכך אם הוא מסופק וכו'. מברך פה"א. כתב העו"ת אות א' כיון דהרמב"ם חולק ע"ז וסובר דאם בירך על פה"ע פה"א לא יצא יותר עדיף לברך שהכל דיוצא אליבא לכ"ע יעו"ש. וכ"כ הרב ראשון לציון די"ד יעו"ש אבל הברכ"י אות ד' כתב כיון דדעת הרמב"ם אינו מבורר ויש נסחאות כתוב דיצא העיקר כפסק מרן יעוש"ב. והביאו השע"ת וכן הסכים המט"י אות א' והשיג על העו"ת יעו"ש. וכ"ה הסכמת האחרונים ר"ז אות א' ח"א כלל נ"ח אות ד' חס"ל אות א' קיצור ש"ע סימן נ"ו אות ב':

ה

ה) שם ועל הכל אם אמר שהכל וכו'. משמע דאפילו על ריח בשמים אם אמר שהכל יצא. ועיין לקמן סימן רט"ז אות ל"ב:

ו

ו) שם אם אמר שהכל יצא וכו'. וכן אם בירך במ"מ על כל דבר יצא דבלשון תורה הכל נקרא מזון חוץ ממים ומלח. ח"א שם אות ג' בן א"ח פ' בלק אות י"ג:

ז

ז) שם ואפילו על פת וכו'. ונפטר בכל אותה סעודה בברכת שהכל שאמר. שכנה"ג בהגה"ט אות ב':

ח

ח) [סעיף ב'] היו לפניו פה"א ופה"ע וכו'. והט"ז סק"ב כתב דאפילו אם לא היה לפניו פה"ע בשעת ברכת פה"א אם כיון עליו בשעת ברכת פה"א יצא יעו"ש וכן הסכים א"ר אות ב' מש"ז אות ב' ברכ"י אות ה' נה"ש אות א' מאמ"ר אות ג' ר"ז אות ב':

ט

ט) שם היו לפניו פה"א וכו'. וכן אם היו לפניו שהכל ופה"א או פה"ע ובירך שהכל וכיון לפטור את פה"א או את פה"ע יצא. א"א אות ב':

י

י) שם ונתכוון לפטור וכו'. ודוקא אם נתכוון אבל מסתמא לא נפטר הפרי העץ ואעפ"י ששניהם מונחים לפניו בשעת ברכה. עו"ת אות ב' עט"ז. א"ר שם. מש"ז וא"א שם. נה"ש שם. ר"ז שם. שע"ת אות א'. וכ"מ בהדיא לקמן בש"ע סימן רי"א סעיף ג' יעו"ש:

יא

יא) שם ונתכוון לפטור וכו'. וכ"ז דיעבד אבל לכתחלה צריך לברך על כל אחד ברכה הראויה לו. עט"ז. מש"ז שם. מחה"ש סק"ב. ר"ז אות א' שע"ת שם:

יב

יב) שם ונתכוין לפטור וכו'. אבל אם לא נתכוין לפטור כגון שהיו לפניו פה"ע ופה"א ורוצה לאכול משניהם ולקח בידו פרי עץ וטעה ובירך פה"א וכשסיים הברכה נזכר שפה"ע צריך לברך נראה דיניח מידו פה"ע ויאכל פה"א ואח"כ חוזר לברך על פה"ע אבל אם תיכף שסיים פה"א ונזכר חזר ואמר בפה"ע ג"כ וכך היתה ברכתו בפה"א בפה"ע נראה דנפטרו שניהם וא"צ לברך עוד דהא ברכה אחת פוטרת שני דברים הם מזכיר שניהם כמ"ש ביו"ד סימן של"א סעיף ע"ח יעו"ש וא"כ הכא נמי כיון שהיו לפניו שניהם ודעתו לאכול מהם והזכיר בברכה שניהם י"ל דיצא אלא שצריך ליזהר שאחר שאכל מן העץ תיכף יאכל מן פה"א ולא יסיח ולא יפסיק בינתיים וכמ"ש ביו"ד שם. ועיין עוד לקמן סימן ר"ט סעיף ב' בהגה ודוק:

יג

יג) לקח בידו פרי אחד וסבור שהוא פה"ע ותיכף שסיים הברכה אמר לו חבירו שמא פה"א הוא וסיים בפה"א נראה דיצא ממ"נ דאם הוא פה"א כבר יצא כמ"ש סימן ר"ט סעיף ב' דאם טעה ובירך ברכה אחרת אם סיים ברכה הראויה לאותו דבר יצא. ואם פה"ע הוא ג"כ יצא דהא אם בירך פה"א ונתכוין לפטור פה"ע יצא כמ"ש בסעיף זה וכ"ש כשהזכיר פה"ע ג"כ י"ל דיצא:

יד

יד) [סעיף ג'] כל אלו הברכות צריך שלא יפסיק וכו'. וה"ה בברכת המצות צריך שלא יפסיק בין הברכה לעשיית המצוה. ב"י בשם שה"ל. ומ"ש המ"א סק"ג בענין חתן וכלה כתבנו אותו לעיל סימן קס"ז אות מ"ו ויעו"ש לענין דינא:

טו

טו) שם הגה. יותר מכדי דיבור. וכדי דיבור הוא כדי שאלת שלום תלמיד לרב. והיינו שלום עליך רבי ומורי. ב"י בשם שה"ל. וכ"כ הלבוש. ט"ז סק"ג. מיהו השכנה"ג בהגב"י אות ה' הכריח לומר מהגמרא והפו' דכדי שאילת שלום תלמיד לרב הוא רק שלום עליך רבי ומ"ש בשה"ל ולבוש ומורי אמר דט"ס הוא יעו"ש וכ"כ העו"ת אות ג' מ"א סק"ד. א"ר אות ה' ר"ז אות ג' חס"ל אות ג' בן א"ח פ' בלק אות ג':

טז

טז) ואם בירך על המצוה לעשות או על דבר לאכלו ולא עלתה בידו לפי שעה ונתעכב יותר מכדי שאילת תלמיד לרב ועלתה בידו צריך לחזור ולברך. ב"י בשם שה"ל. אבל בסימן ק"מ כתב שהרד"א חולק ע"ז וכתב דשתיקה לא חשיבה הפסקה לא שנא מרובא ל"ש מועטת יעו"ש. והב"ד מ"א סק"ד וכתב דלכתחלה ודאי לא מפסקינן אבל בדיעבד א"צ לחזור ולברך אא"כ דבר בנתיים עכ"ל. וכ"כ א"ר אות ד' ער"ה אות ג' וכתב ודלא כפרח שושן יעו"ש. א"א אות ד' ח"א כלל ה' אות ט' קיצור ש"ע סימן ן' אות ה':

יז

טוב) אבל אם הפסיק בדיבור אפילו במלה אחת צריך לחזור ולברך. ער"ה שם וכתב שכ"כ התב"ש ביו"ד סימן י"ט יעו"ש. וכ"כ שש"א ביו"ד סימן י"ט אות ב' א"א בזה הסימן אות ד' שע"ת אות ב' וכ"כ לעיל סימן קס"ז אות מ"ד יעו"ש:

יח

חי) ואף אם שח מפני הכבוד והיראה בין הברכה למצוה או בנהנין לאכילה חוזר ומברך ואסור להפסיק דשאני ק"ש שאין מברך אקב"ו וכו' ול"ד כ"כ לק"ש. א"א שם. וכ"כ הר"ז אות ג' והוא מכ"מ פ"ב דק"ש דין י"ז ומ"א סק"ד יעו"ש:

יט

יט) וכן אם שמע חבירו מברך לא יענה אמן בין ברכה לטעימה וכן לא יענה קדיש או קדושה בין ברכה לטעימה ואם שגג וענה י"א שצריך לחזור ולברך אמנם כיון דאיכא פלוגתא בזה כתבנו לעיל סימן קס"ז אות ס"א דאין לחזור ולברך משום דק"ל סב"ל יעו"ש:

כ

כ) מיהו אם שח לצורך האכילה או לצורך המצוה ההיא א"צ לחזור ולברך כמ"ש סימן קס"ז סעיף ו' וסימן כ"ה סעיף יו"ד יעו"ש:

כא

כא) שם בהגה. יותר מכדי דיבור. ושהייה שהיא לצורך אכילה אינה חשובה הפסק כלל אפילו לכתחלה לפיכך המברך על הפרי וחותך ממנו ואוכל לא יחתוך עד אחר הברכה כדי שיברך על השלם למצוה מן המובחר כמ"ש בסימן קס"ח. ר"ז אות ג' קיצור ש"ע סימן ן' אות ה' וכ"כ א"ר רסי' ר"ב יעו"ש. ועיין בדברינו לשם אות ד':

כב

כב) לא יברך אדם על מאכל או משקה שהוא חם או קר ביותר דיש לחוש להפסקה. א"ר שם חס"ל אות ג' בן א"ח פ' בלק אות ג' וכן אם הביאו לפניו מאכל או משקה ויש בו איזה דבר שצריך להסירו יסיר ואח"כ יברך משום הפסקה ועוד כדי לברך על דבר שהוא נקי וכן כשרוצה לשפוך מן המים ששותה ישפוך ואח"כ יברך כמ"ש לעיל סי' זק"ן סוף אות יו"ד יעו"ש:

כג

כג) שם. וצריך להשמיע לאזניו וכו'. ואין חילוק בין ק"ש ובין בהמ"ז ושאר כל הברכות. עט"ז. וכ"ה לעיל סימן קפ"ה סעיף ב' וסימן ס"ב סעיף ג' יעו"ש:

כד

כד) שם. ובלבד שיוציא בשפתיו. ואין חילוק בין ק"ש לבהמ"ז ושאר כל הברכות צריך שיוציא בשפתיו אבל במחשב בלבו לא יצא דלא כהרמב"ם והסמ"ג דמחלקים בין ק"ש לשאר כל הברכות. ב"ח. עט"ז. וכ"כ לעיל סימן קפ"ה אות ה' יעו"ש:

כה

כה) שם. ובלבד שיוציא בשפתיו. וגם צריך לברך במיתון ובישוב הדעת ובכוונת הלב מאד כי כל מה שמכוין ביותר. הוא מסיר כח הקלי' הנאחזות במאכל ההוא ומזדכך החומר שלו ונעשה זך ומוכן לקבל קדושה כמ"ש לעיל רס"י ר"ב בשם האר"י ז"ל יעו"ש:

כו

כו) שם. ולא יברך ערום וכו'. ואפילו אחר דיכול להחזיר פניו ולברך לא מהני שיכוין להוציא הערום דכיון דאינו יכול לצאת בברכתו אלא א"כ יכוין עמו הו"ל שומע כעונה ולא כהרהור בעלמא ט"ז ביו"ד סימן א' ס"ק י"ט. ש"כ שם ס"ק ל"ז. ער"ה בזה הסימן אות ד':

כז

כז) שם. טוחות בקרקע וכו'. פי' דבוקות ומכוסות בקרקע שלא תהא נראות. עגבות שלה כי עגבות הוי ערוה דלא ק"ל כרב הונא. ב"י. והביאו מ"א סק"ה. ומיהו מ"ש שם המ"א להשיג על דין זה ולומר דעגבות אין בהם משום ערוה עיין א"ר סימן ע"ד אות ה' מה שתמה עליו ומסיק דלהלכה ק"ל דעגבות יש בהם משום ערוה כש"ס דילן יעו"ש. ועיין לעיל סי' ע"ד סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:

כח

כח) שם. טוחות בקרקע וכו'. ונראה דגם טוחות בקרקע אינה צריכה אלא להיות קבוע ותקוע בקרקע באופן שיכסו הקמטים שבין עגבותיה גם מאחוריה ואף שאינם מכוסים בצדדים דצדדי העגבות בכלל ירכים הם ולא בכלל העגבות. פרישה אות ו'. והביאו א"ר סי' ע"ד אות ה':

כט

כט) שם. אם לבו רואה את הערוה או שראשו מגולה וכו'. עיין בסי' ע"ד ובסי' צ"א מזה ובדברינו לשם בס"ד:

ל

ל) שם. צריך לאחזו בימינו וכו'. וכן בכל ברכה של דבר מצוה ראוי לו שיאחז בימין מרדכי פ' כ"מ בשם ראבי"ה. והביאו ב"י סי' רי"ב. עט"ז בזה הסי' ט"ז סי' רצ"ו סק"ו. וכן האומר לחבירו תושיט לי הספר יקחנו בימין ולא בשמאל ס"ח סי' ק"ט. א"ר אות ו'. וכ"ש שאר דבר מצוה הכל בימין. א"א אות ו'. ואטר יד עיין בא"א שם שנסתפק מיהו לדברי המקובלים משמע שצריך לאחוז בימין דעלמא כמו שאר אדם וכן עמא דבר:

לא

לא) שם. צריך לאחזו בימינו וכו'. ואל יתחוב הפרי שמברך עליו בסכין לפי שבימין עיקר החיים ואז הוא שני הפכיים בנושא אחד. א"ר שם. וכ"כ הרו"ח אות ב' בשם ס' אור החיים. בן א"ח פ' בלק אות ד'. וע"כ דבר שדרכו לאחז במזלג ולברך עליו אם אפשר יש לעשות המזלג של כסף ואם לאו יש לאחזו בידיו ולא יאחז במזלג של ברזל ויברך מטעם הנז'. וכ"כ הרו"ח שם. בן א"ח שם:

לב

לב) שם. צריך לאחזו בימינו וכו'. ויש ליזהר לאחז בידו דוקא ואם יש לו בית יד צריך להסירו בשעת ברכה. וכן לא יאחז ע"י כלי או ע"י כף בשעת ברכה משום דאינו דרך כבוד. רק אם דרך לאכלו בכף שרי אם אינו של ברזל כנז':

לג

לג) שם. צריך לאחזו בימינו וכו'. והיינו לכתחלה אבל בדיעבד אם לא אחזו בידו כל שהוא לפניו יצא. לבוש. שכנה"ג בהגה"ט אות ד'. ר"ז אות ט'. קיצור ש"ע סי' נ' אות ג':

לד

לד) [סעיף ה'] צריך לברך פעם אחרת. אבל הריא"ז כתב דאם בירך על האוכל קודם שיבא לפניו ואח"כ בא לפניו א"צ לחזור ולברך שהרי לכך היה דעתו מתחלה עכ"ל והב"ד השה"ג בפ"ג שאכלו. כנה"ג בהגה"ט. ובס' הזכרונות דקדק מלשון הש"ע שכתב עד שיביאוהו לפניו ולא קאמר עד שיהיו לפניו מורה על דבר שתלוי בדעת אחרים שאפשר שלא יביאוהו לו. והביאו א"ר אות ז' וכתב שכן נוטה דעת ט"ז סק"ט יעו"ש. וכ"כ בהדיא בב"י הטעם משום דאפשר שלא יביאו לו משמע הא אם הוא מוכרח שיביאו לו כגון שמונח בקופסא והמפתח בידו וכדומה דא"צ לחזור ולברך:

לה

לה) שם צריך לברך פעם אחרת. ופשיטא דצ"ל ברוך שם וכו' קודם שיחזור לברך כמ"ש סעיף ו' א"ר שם:

לו

לו) שם מאותו המין או ממין אחר וכו' א"צ לברך. משמע דאפילו אם הביאו לו אח"כ ממין ז' או ממין שחביב עליו יותר כיון שברכתו כברכת הראשון א"צ לברך עליו. ועיין לקמן אות ט"ל:

לז

לז) שם או ממין אחר וכו' א"צ לברך. וכ"כ הלבוש מיהו הב"ח כתב דלדעת הטור דוקא כשהביאו לו ממין הראשון אבל משני מינין צריך לחזור ולברך כשהביאו לפניו מין השני ואעפ"י שלא גמר לאכול מין הראשון ולא כמ"ש בש"ע יעו"ש. וכ"כ הדרישה אות ג' והט"ז סק"ז. אמנם סיים הב"ח דטוב ליזהר לכתחלה להיות דעתו על כל מה שיביאו לו אפילו מינים אחרים שברכתן שוה עם מין זה שמברך עכ"ל. משמע דאינו חושש רק דלכתחלה יכוין על כל מה שיביאו לו אבל אם כבר בירך בסתם ואח"כ הביאו לי דא"צ לחזור ולברך. וכ"נ דעת מור"ם ז"ל בהגה. וכ"כ הלבוש מאמ"ר אות ו' ועוד עיין במ"א סק"ז שהאריך בזה וסיים וז"ל כללו של דבר אם דעתו על כל מה שיביאו לו פשיטא דא"צ לברך ואם היה נמלך ממש פשיטא דצריך לברך ואם בירך בסתם וכל זמן שמינחים לפניו מהראשונים פליגי דלהכלבו צריך לברך משום דס"ל דאין קביעות לפירות ולס"ח סימן תתמ"ז א"צ לברך ומיהו דוקא מיני פירות אבל שתה שכר והביאו לו דגים אע"ג שהוא ברכה אחת צריך לשרך אלא א"כ היה דעתו עליהם ואעפ"י שבאין למתק השתייה ואם אין מונחים לפניו מפירות הראשונים לכ"ע צריך לברך עכ"ל מיהו הלבוש כתב דאפילו אכל הראשונים קודם שיביאו האחרונים יצא וא"צ לחזור ולברך יעו"ש ונראה דה"ד אם היה דעתו לאכול עוד קודם שגמר את הראשונים אבל אם לא היה דעתו מקודם וגם גמר את הראשונים גם הלבוש מודה דצריך לחזור ולברך כיון דנסתלק מעשה הראשון לגמרי והו"ל כנמלך. וע"כ נראה לענין דינא כיון דאיכא פלוגתא בזה וק"ל סב"ל לכתחלה יש לכוין בברכתו לפטור כל מין פרי שיבא לפניו אשר ברכתו כברכת אותו המין אשר בירך עליו עד שיברך ברכה אחרונה ואז יוכל לאכול כל מה שיביאו לפניו עד שיברך ברכה אחרונה ואפילו אם לא נשאר לפניו ממין שבירך עליו. ובדיעבד אם בירך סתמא ולא כיון ואח"כ הביאו לו פרי אשר ברכתו כברכת הראשון בין ממין זה בין ממין אחר א"צ לברך כל זמן שיש לפניו מאותו פרי הראשון שבירך עליו או שהיה בדעתו לאכול עוד מקודם שעדיין לא נגמר הפרי הראשון מלפניו אבל אם לא נשאר עוד מפרי הראשין לפניו וגם לא נתן דעתו לאכול עוד משהיה הפרי הראשון לפניו ואח"כ הביאו לו עוד בין מאותו המין בין ממין אחר צריך לחזור ולברך אעפ"י שעדיין לא בירך ברכה אחרונה משום דהו"ל נמלך. ועיין לקמן סוף אות ט"ל:

לח

לח) וכ"ז במידי דבר אכילה. אבל אכילה ושתיה כגון שכר ודגים וכדומה אעפ"י שברכותיהם שוות אין אחד פוטר את חבירו עד שיהיה לפניו בשעת ברכה או שיכוין עליו בשעת ברכה אבל אם לא כיון עליו בשעת ברכה ולא היה לפניו אעפ"י שעדיין יש לפניו מאותו דבר שבירך עליו אינו פוטר לא אוכל את המשקה ולא המשקה את האוכל כמ"ש המ"א. וכ"כ הר"ז אות ט' קיצור ש"ע סימן נ"ז אות ה' ולענין אורח הנכנס לבית בעה"ב עיין דינו לעיל סימן קע"ט סעיף ה' ובדברינו לשם בס"ד:

לט

טל) שם א"צ לברך. מי שיש לפניו פרי ובירך עליו בתה"ע ולא היה לפניו פרי אחר ואחר שבירך בא לפניו פרי אחר יותר יפה לא יאכל תחלה אלא מה שבירך עליו. ס"ח סימן תתמ"ז. והביאו כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ח. ומיהו מ"ש המ"א שם דמיירי שהיה דעתו לפטור היפים דאל"כ צריך לחזור ולברך על היפים יעו"ש. מלשון ס"ח לא משמע כן אלא אפילו לא היו לפניו בשעת ברכה ולא כיון להם כיון שברכתם כמו הפרי שבירך עליו נפטרו יעו"ש. והגם שכ"כ מרן ז"ל בב"י בשם הרשב"א דאינו בדין שיפטור שאינו חשוב את החשוב אלא דרך כוונה והביאו מור"ם ז"ל לקמן סימן רי"א סעיף ה' בהגה יעו"ש נראה דמרן ז"ל לא ס"ל הכי מדלא כתב זה בש"ע וכ"מ מדסתם בסעיף זה וכתב דאם הביאו לו ממין אחר דא"צ לברך ולא כתב לחלק במין האחר אם הוא חשוב יותר מן הראשון או לא משמע דאין חילוק אלא כל שברכתו כברכת הראשון א"צ לברך. והטעם נ"ל משום דהא דמקדימין החשוב או מין ז' אינו אלא לכתחלה ולחיבוב מצוה אבל לא לגרום ברכה משום זה ודוק. ומיהו המחמיר שלא לאכול דבר שיש בו פלוגתא אם צריך לחזור ולברך תע"ב:

טל) שם א"צ לברך. אם הביאו לפניו ל' אגוזים או תפוחים ודעתו לאכול כולם והוא טועה בדעתו שסובר שצריך לברך על כל אחת בפ"ע כשנודע לו האמת א"צ לברך שנית ולא דמי לנמלך שלא היה בדעתו ונתחדש לו אכילה אבל בזה שלא נתחדש לו כלום למה יברך. שע"ת אות ד':

מ

מ) [סעיף ו'] נטל פרי לאכלו וכו'. ואם היה לפניו סל תפוחים ונתן עיניו באחת לאכלה ואח"כ נראה לו האחרת יותר טובה ולקחה נראה דא"צ לחזור ולברך. מבי"ט ח"א סימן רכ"ד. וכ"כ בתיקון יששכר דנ"ז ע"ב כנה"ג בהגה"ט. עו"ת אות ה' ועיין לקמן אות מ"ג וא"ר אות יו"ד:

מא

מא) שם ונאבד או נמאס וכו'. וי"א מי שבירך על מאכל ולאחר שבירך נמאס המאכל בעיניו יש לו לאכול הימנו מקצתו אעפ"י שנרקב כדי שלא יהא ברכה לבטלה. ב"ח בשם ברכות מהר"ם. עט"ז אות ו' ופרי שיש בו חשש שמא התליע בתוכו יש לפותחו ולראות תוכו ואח"כ לברך כמ"ש לעיל סימן ר"ב אות ד' יעו"ש:

מב

מב) שם אעפ"י שהיה מאותו המין לפניו וכו'. הגה. רק שלא היה דעתו עליו לאכלו ע"כ משמע דמור"ם ז"ל בהגה בא לבאר דברי הש"ע דמ"ש הש"ע דצריך לחזור ולברך אעפ"י שהיה מאותו המין לפניו כשבירך היינו משום שלא היה דעתו לאכול עוד ממה שלפניו רק מה שלקח בידו אבל אם דעתו לאכול עוד ממה שלפניו אעפ"י שנאבד מה שבירך עליו יכול לאכול עוד משלפניו על סמך הברכה שבירך בתחלה. וכ"מ מדברי הלבוש דליכא פלוגתא בזה. והגם דלשון הש"ע הוא מהרא"ש ובהרא"ש כתב שאם היו לפניו פירות ודעתו לאכלם ונטל אחד מהם ובירך עליו ונפל מידו ונאבד צריך לברך ברכה אחרת וכו' דמשמע דאעפ"י שהיה דעתו עליהם צריך לברך ברכה אחרת כבר כתב במעדני יו"ט על הרא"ש פ' כ"מ דלאכלם ל"ד אלא פי' לאכול מהם ואוחו שרוצה לאכול נטל בידו יעו"ש. ומיהו יש מן האחרונים שהבינו שמור"ם ז"ל פליג על הש"ע ולדעת הש"ע אע"ג דדעתו לאכול עוד משלפניו צריך לחזיר ולברך משום דנאבד אותו העיקר שבירך עליו עיין דרישה אות ד' וט"ז סק"ח ומט"י אות ג' וא"ר אות יו"ד ודוק. ומ"מ כיון דק"ל סב"ל ורבים הוא דסברי דאם דעתו לאכול עוד ממה שלפניו א"צ לברך הכי נקטינן:

מג

מג) שם הגה. רק שלא היה דעתו וכו'. פי' שלא היה דעתו עליו בבירור דבסתם לא אמרינן שדעתו על כל מה שלפניו מיהו במבי"ט סימן רכ"ד משמע דבסתם דעתו על כולם יעו"ש. מ"א סק"ח. ועיין לעיל אות מ':

מד

מד) שם ולא אמר אלהינו וכו'. ואם אמר אלהי ולא סיים נו יסיים ויאמר אלהי ישראל אבינו מעולם ועד עולם שגם זה הוא פסוק בדברי הימים א' סימן כ"ט אלא משום שאין תחלת הפסוק ברוך אתה וכו' אלא ויברך דוד י"ל נמי אח"כ ברוך שם וכו' מאמ"ר אות יו"ד. ואם אמר שם בלא ברכה בחנם אם הוא שם הוי"ה יסיים פסוק שמתחיל בשם הוי"ה כגון ה' ימלוך לעולם ועד. או ה' שמעה תפלתו וכו' ואם טעה ואמר שם אדני יסיים כמה תראה השיבה נפשי משואיהם וכו' וכדומה ואם אמר שם אלהים יסיים יחננו ויברכנו וכו' ואם אמר שם אל יסיים ה' ויאר לנו וכו' וכדומה ואם טעה ואמר לה' יסיים הישועה על עמך וכו' ואם ר"ל וידבר משה וטעה ואמר וידבר ה' יסיים אל משה לאמר מצות ה' פת"ע אות י"ד:

מה

מה) שם מברך ושותה ואם אמרו לאדם אל תשת מים כי התקופה נופלת וכבר בירך ימתין ואל ידבר עד שידע שעברה התקופה ואז ישתה ואל יברך פעם שניה. ואם בירך על המים ושמע שמת יש בעיר ישתה מעט מן המים וישפוך השאר. ס"ח סומן תתנ"א. והביאו העו"ת אות ה' וכתב נלמוד מדבריו דס"ל בתקופה דיכול לשתות המים אחר נפילתה ואעפ"י שהיו המים חלושים בשעה שנפלה התקופה ואין המנהג כן ולפי הנהגה דידן יש להחמיר שלא לשתות מפני הסכנה וה"ה לענין מת דק"ל מפני דמה"מ מטיל במים סה"מ ולא מטעם שיתפרסם שיש מקרה מת עכ"ל. וא"כ לפ"ד צ"ל אחר ברכתו ברוך שם וכו' אמנם המחב"ר בסימן תנ"ה אות א' כתב דאנן בארץ הצבי וכל גלילות טורקיאה וערי איטאליה נזהרין שלא לשתות מים בשעת התקופה דוקא אמנם אחר זמנה שותים מאותם מים שהיו בתלוש בשעת התקופה ואין פוצה יעו"ש. וא"כ לפ"ז יש להמתין ולא ידבר עד אשר יעבור זמן נפילת התקופה ואז ישתה וכמ"ש בס"ח:

מו

מו) שם מברך ושותה וכו'. ואם שותה בידיו יש להטבילו ואח"כ לשתות בהם כמ"ש לעיל סימן קנ"ח אות ס"א יעו"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---