כלי חמדה (לניאדו)/ויקרא/נו/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "{{ניווט כללי עליון}} סדר שמיני שני ויקרא רבה פי"ג. רשב"י פתח עמד וימודד ארץ. מדד הב"ה כל האומ...") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
סדר שמיני שני | ==סדר שמיני שני== | ||
כמו שיש מאכלים קלים בטבעם להתעכל ויולידו תכונות נכונות ודקות באוכל אותם, לא כן המאכל הגס כבשר השור ועוגות מצות כי לא חמץ אשר יאכילום לפועלים ועובדי אדמה כדי שיהיו שבעים וטובי לב שלא יתעכלו בנקל ואפי' בכובד העבודה אשר תכבד על האנשים ההם, אשר על כן המלכים ויועצי ארץ רוב מאכלם בשר העופות, להיותם מיסוד האש והאויר והם הקלים שבד' יסודות. כמו כן רצה הקב"ה לזכות את המין האנושי כשבראו ואסר לו כל מין בשר, ולא התיר לו אלא ירק עשב ופירות אילן, כדכתיב מכל עץ הגן כו'. ובדוחק התיר לו בזעת אפך תאכל לחם. כי בלי ספק אכילת בשר גורמת התעצמות החומר ועכירותו, כי הבהמה בבהמיותה והיותה ארציית וחומרית, וכמו שהוכיחו חכמי הטבע מהיותה הולכת על ארבע ידיה ורגליה מבטת בארץ, פונה אל מקום אשר ממנה חוצבה ואל מקבת בורות ממנה נוקרה, לא כן האדם אשר להיותו מורכב מחומר וצורה, על שתי הסעיפים פוסח, נברא כצביונו בקומה זקופה, פונה למעלה מצד שכלו להיותו משוטט בדברים העליונים, להיות לו מהלכים בין העומדים האלה אשר בשמים ממעל. ועל הארץ מתחת אין עוד כי אם שתי רגליו, מורה על חלק מה חומרי שבו, באופן שהירקות וזרעים יאותו לו לאדם מאד מאד. | '''יבאר כי רצה הקב"ה לזכות המין האנושי בבריאת העולם והתיר אליו ירק עשב ופירות ולא הבשר'''. | ||
(ויקרא רבה יג, ב): <big>'''רשב"י פתח עמד וימודד ארץ. מדד הב"ה כל האומות ולא מצא אומה שהיא ראויה לקבל את התורה אלא דור המדבר. מדד הב"ה כל ההרים ולא מצא הר שתנתן בו את התורה אלא סיני. מדד הב"ה כל העיירות ולא מצא עיר שיבנה בית המקדש אלא ירושלם. מדד הב"ה כל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל אלא ארץ ישראל, הה"ד עמד וימודד ארץ ראה וגו'. רב אמר דמן התיר וממונם התיר, דמן התיר לא תחיה כל נשמה, ממונן התיר שנאמר ואכלת את שלל אויביך. רב הונא אמר התיר זונין שלהן כדכתיב מוסר מלכים פתח. עולא ביראה בשם רשב"י אמר משל לאחד שיצא לגורן וכלבו וחמורו עמו הטעין לחמורו ה' סאין ולכלבו ב' סאין והיה החמור מהלך והכלב מלחית נטל ממנו אחת ונתן על גבי חמור אעפ"כ הית מלחית, א"ל את טעין מלחית, לית את טעין מלחית, כך אפילו שבע מצוות שקבלו בני נח כיון שלא יכלו לעמוד בהן עמד ופרקן לישראל, אמר רבי תנחום בר חנילאי משל לרופא שנכנס לבקר שני חולים אחד לחיים ואחד למיתה, אמר לזה של חיים זה תאכל וזה לא תאכל, ושאינו לחיים אמ' כל דבעי הבו ליה, כך א"ה מ"ה שאינם לחיי העולם הבא כתיב כירק עשב נתתי לכם את כל. אבל ישראל שהם לחיי העולם הבא זאת הבהמה אשר תאכלו'''</big> עכל"ה. | |||
'''כמו''' שיש מאכלים קלים בטבעם להתעכל ויולידו תכונות נכונות ודקות באוכל אותם, לא כן המאכל הגס כבשר השור ועוגות מצות כי לא חמץ אשר יאכילום לפועלים ועובדי אדמה כדי שיהיו שבעים וטובי לב שלא יתעכלו בנקל ואפי' בכובד העבודה אשר תכבד על האנשים ההם, אשר על כן המלכים ויועצי ארץ רוב מאכלם בשר העופות, להיותם מיסוד האש והאויר והם הקלים שבד' יסודות. כמו כן רצה הקב"ה לזכות את המין האנושי כשבראו ואסר לו כל מין בשר, ולא התיר לו אלא ירק עשב ופירות אילן, כדכתיב מכל עץ הגן כו'. ובדוחק התיר לו בזעת אפך תאכל לחם. כי בלי ספק אכילת בשר גורמת התעצמות החומר ועכירותו, כי הבהמה בבהמיותה והיותה ארציית וחומרית, וכמו שהוכיחו חכמי הטבע מהיותה הולכת על ארבע ידיה ורגליה מבטת בארץ, פונה אל מקום אשר ממנה חוצבה ואל מקבת בורות ממנה נוקרה, לא כן האדם אשר להיותו מורכב מחומר וצורה, על שתי הסעיפים פוסח, נברא כצביונו בקומה זקופה, פונה למעלה מצד שכלו להיותו משוטט בדברים העליונים, להיות לו מהלכים בין העומדים האלה אשר בשמים ממעל. ועל הארץ מתחת אין עוד כי אם שתי רגליו, מורה על חלק מה חומרי שבו, באופן שהירקות וזרעים יאותו לו לאדם מאד מאד. | |||
ועל זה נ"ל שאמר שע"ה טוב ארוחת ירק ואהבה שם. דפשיטא שהוא טוב משור אבוס ושנאה בו. אבל כוונתו בנמשל שטוב ארוחת ירק כי לא יתגבר יצרו של אדם עליו כמו שמתגבר על ידי אכילת הבשר, וכמו שאמרו המקובלים ז"ל שקבלה בידם שאם יבטל האדם אכילת בשר שש שנים, בשביעית יצא לחפשי מיצרו הרע ע"כ. ויש להוכיח סעד לדבריהם מכתוב מי יאכילנו בשר שנאמר כפשוטו ובקרבו ישים אורבו, שבכלל דבריהם שאלת בשר ערוה, דנראה דהא בהא תליא כאמור. וזה נ"ל טוב ארוחת ירק שעל ידו אהבה שם, דהיינו אהבתו ית' ויתעלה כי יכנע היצה"ר ולבב עקש יסור מהאדם, וזה יותר טוב מאכילת שור אבוס ושמן ומפוטם, כי בלי ספק על ידי אכילה גסה פן ישבע וכחש בה' ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו, זהו שאמר ושנאה בו, שלא יאהב את השי"ת ותורתו ועבודתו. | ועל זה נ"ל שאמר שע"ה טוב ארוחת ירק ואהבה שם. דפשיטא שהוא טוב משור אבוס ושנאה בו. אבל כוונתו בנמשל שטוב ארוחת ירק כי לא יתגבר יצרו של אדם עליו כמו שמתגבר על ידי אכילת הבשר, וכמו שאמרו המקובלים ז"ל שקבלה בידם שאם יבטל האדם אכילת בשר שש שנים, בשביעית יצא לחפשי מיצרו הרע ע"כ. ויש להוכיח סעד לדבריהם מכתוב מי יאכילנו בשר שנאמר כפשוטו ובקרבו ישים אורבו, שבכלל דבריהם שאלת בשר ערוה, דנראה דהא בהא תליא כאמור. וזה נ"ל טוב ארוחת ירק שעל ידו אהבה שם, דהיינו אהבתו ית' ויתעלה כי יכנע היצה"ר ולבב עקש יסור מהאדם, וזה יותר טוב מאכילת שור אבוס ושמן ומפוטם, כי בלי ספק על ידי אכילה גסה פן ישבע וכחש בה' ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו, זהו שאמר ושנאה בו, שלא יאהב את השי"ת ותורתו ועבודתו. | ||
| שורה 24: | שורה 27: | ||
ומסתייעת הצעתינו זאת ממה שכתב הרמב"ן ז"ל בפ' אחרי מות בטעם איסור אכילת הדם, כתב שטעם איסורו להיו' הדם קל העיכול ומתהפך בנקל הנאכל אל האוכל והיו לבשר א' ויתיילד באדם איכות כאיבות הנאכל וגסות בנפשו ועביות כעין נפש הבהמה, כי הדם עודנו באיבו בלי עיכול, לא כן שאר הנאכלים כבשר הבהמה וכיוצא שמתעכלים תחילה ותשיש כחן ואחר כך מתהפכים אל טבע האוכל ע"כ והוא טעם נכון. ובדבריו אלה אבין כוונת הפסוק האו' רק חזק לבלתי אכול הדם. אשר קשה מאד מה התחזקות צריך בדבר מאוס כדם. וחז"ל תירצו שהב"ה רוצה לזכות את ישראל ומגזים להם כך בדבר שהם מעצמם פורשים ממנו כדי להגדיל שכרן, ואם בדם כך בג"ע שיצרו של אדם מחמדתן עאכ"ו. | ומסתייעת הצעתינו זאת ממה שכתב הרמב"ן ז"ל בפ' אחרי מות בטעם איסור אכילת הדם, כתב שטעם איסורו להיו' הדם קל העיכול ומתהפך בנקל הנאכל אל האוכל והיו לבשר א' ויתיילד באדם איכות כאיבות הנאכל וגסות בנפשו ועביות כעין נפש הבהמה, כי הדם עודנו באיבו בלי עיכול, לא כן שאר הנאכלים כבשר הבהמה וכיוצא שמתעכלים תחילה ותשיש כחן ואחר כך מתהפכים אל טבע האוכל ע"כ והוא טעם נכון. ובדבריו אלה אבין כוונת הפסוק האו' רק חזק לבלתי אכול הדם. אשר קשה מאד מה התחזקות צריך בדבר מאוס כדם. וחז"ל תירצו שהב"ה רוצה לזכות את ישראל ומגזים להם כך בדבר שהם מעצמם פורשים ממנו כדי להגדיל שכרן, ואם בדם כך בג"ע שיצרו של אדם מחמדתן עאכ"ו. | ||
והרב | והרב בעל עקדה ז"ל פירש שלהיות הדם מאכל קל מאד ומחזיק האוכלו ביותר, והיה עולה בדעת לאכול דם כדי להתחזק והתאמץ, לכך מזהיר ואומר רק חזק לבלתי אכול. ר"ל לא תחזיק עצמך כחלש כדי לאכול דם להתחזק אלא חזק והתחזק באכילת בשר לבד ולא תאכל דם, שתסתפק בבשר בזולת דם עכ"ל. | ||
ואני אומר כי ידוע שבהתחזק החומר תחלש הצורה, ובהחליש החומר תתחזק הצורה, שכשזה קם זה נופל וכשזה נופל זה קם, לז"א רק חזק בצורה לבלתי אכול הדם, דהא אם תאכל דם תהא חלש בצורתך כי הדם הוא הנפש ממש הבהמית, ואם תאכל דם יתעצם החומר וכשלא תאכל דם תהיה חזק ואמיץ לעבודת השי"ת. ז"ש למען יטב לך ולבניך, והטוב הוא כי תעשה הישר והטוב בעיני ה' כיון שנתעצם שכלך ונשמתך הטהורה, ייטב לך ולבנך והטוביות הוא כי תעשה הישר והטוב בעיני השי"ת, שאין טוביות למעלה הימנו, והטעם כי האוכל מאכלי איסור יוליד בנים בתכונות רעות ויגרמו להם לחטוא, ואע"פ שלא יכריחום לחטוא סוף סוף יהיו לפוקה ולמכשול בצד מה, לא כן כאשר תחזק לבלתי אכול הדם לא תהיה בהמי כטבע הבהמה אשר אכלת מדמה, ובזה תעשה הישר והטוב, ר"ל תהיה נעזר לעשות טוב וישר. | ואני אומר כי ידוע שבהתחזק החומר תחלש הצורה, ובהחליש החומר תתחזק הצורה, שכשזה קם זה נופל וכשזה נופל זה קם, לז"א רק חזק בצורה לבלתי אכול הדם, דהא אם תאכל דם תהא חלש בצורתך כי הדם הוא הנפש ממש הבהמית, ואם תאכל דם יתעצם החומר וכשלא תאכל דם תהיה חזק ואמיץ לעבודת השי"ת. ז"ש למען יטב לך ולבניך, והטוב הוא כי תעשה הישר והטוב בעיני ה' כיון שנתעצם שכלך ונשמתך הטהורה, ייטב לך ולבנך והטוביות הוא כי תעשה הישר והטוב בעיני השי"ת, שאין טוביות למעלה הימנו, והטעם כי האוכל מאכלי איסור יוליד בנים בתכונות רעות ויגרמו להם לחטוא, ואע"פ שלא יכריחום לחטוא סוף סוף יהיו לפוקה ולמכשול בצד מה, לא כן כאשר תחזק לבלתי אכול הדם לא תהיה בהמי כטבע הבהמה אשר אכלת מדמה, ובזה תעשה הישר והטוב, ר"ל תהיה נעזר לעשות טוב וישר. | ||