עריכת הדף "
כד הקמח/שבועות
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==מצות לא תעשה== אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו וגו' {{ממ|[[תנ"ך/שיר השירים/ו|שיר השירים ו]]}}. דבר ידוע שאין הקב"ה מתעלה מכל ע' אומות שבעולם כי אם בישראל וזהו שנא' (שם א) כי טובים דודיך מיין כלו' משבעים אומות. ולפי שישראל הם הכונה בבריאת העולם הזכיר שלמה בכאן אמרתי אעלה בתמר, וידוע כי לשון אמירה בהקב"ה ענינו במחשבה כלשון {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/ג|קהלת ג]]}} אמרתי אני בלבי, {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/ב#|שמואל א ב]]}} מה תאמר נפשך ואעשה לך, ויאמר הכתוב מחשבתי בבריאת עולמי היתה שאתעלה בישראל והמשיל ישראל לתמר שנא' {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/צב|תהילים צב]]}} צדיק כתמר יפרח. מה תמר זה אין לו אלא לב אחד כך ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. אחזה בסנסניו כלומר אבחר בצדיקים שבהם והם שעושין פירות, שהרי לשון סנסנים הם הענפים העליונים אשר שם הפרי והוא רמז לז' צדיקים שעשו שרש למטה ועשו פרי למעלה ונזדכך העולם בהם והם מאדם ועד יעקב שכל זרעו היה מזוקק ראוי לקבל התור' שהרי לא ניתנה התורה עד שצירף הקב"ה וזיקק כל התולדות ז' פעמים כדי שיהיה נקיי התולדות וכלים טהורים מוכנים לנפש התורה לקבל התורה, ואלו הן אדם שת נח שם אברהם יצחק ויעקב, והוא שאדם הראשון היה פסולת בזרעו קין ותולדותיו ונזדכך זרעו בשת שהיה זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין לא כענין התולדות הראשונות, וזה שאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ה#|בראשית ה]]}} ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר, ושת גם הוא לא נזדכך והיה בזרעו פסולת זה אנוש וכל דורו שהיו עובדין ע"ז עד שנזדכך בנח ונח גם הוא היה פסולת בזרעו והוליד חם ונזדכך זרעו בשם, גם שם העמיד תולדות שנחלקו על עבודת השי"ת ונזדכך באברהם, גם אברהם היה פסולת בזרעו זה ישמעאל ובני קטורה ונזדכך ביצחק שנא' (שם כא) כי ביצחק יקרא לך זרע. גם יצחק היה פסולת בזרעו ונזדכך זרעו ביעקב. יעקב היה כל זרעו קדש י"ב שבטים חכמים וצדיקים אין בהם פסולת וסיג לא חסרו לקבלת התורה רק רבוי עם, נמצאת למד שבקבלת התורה נזדככו הדורות כבר ז' פעמים כדי לקבל התורה שהיא כסף צרוף, והנה במצרים נשתלחה בהם הברכה וכח הריבוי עד שעלו לששים רבוא שהוא המנין הכולל כל הצורות וכל הדעות ולא היתה ראויה התורה להנתן בפחות מהחשבון הזה ומתוך האותות והמופתי' שנעשו במצרים נתפרסם האלהות אצל האומות שהיו כבהמות, והוא שכתוב {{ממ|[[תנ"ך/הושע/יב|הושע יב]]}} ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים, ביאור כי כח היחוד והאלהות נתפרסם מארץ מצרים ואז נתעלה הקב"ה בעיני האומות ע"י ישראל בעשר מכות במצרים ואחרי כן בקריעת ים סוף וכענין שכתוב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/טו#|שמות טו]]}} שמעו עמים ירגזון, ואחרי כן נחתם הענין להם במתן התורה כי שם נתעלה ושם הראה לישראל את כבודו ואת גדלו ונתפרסם מציאותו ואלהותו: ובמדרש אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו אלו חנניה מישאל ועזריה שהיו זקופין בקומתן ולא רצו להשתחות לצלם הזהב. בסנסניו הם היו סנסני תמר שיצאו מפרץ וזרח שיצאו מתמר. ואמרו במדרש כמה היה נבוכדנצר מפתה לדניאל היה אומר לו לית את סגיד לצלמא לית את חמי מה דהוא עביד, חמי מה דהוא עביד ואת מן גרמך סגיד ליה, מה עשה אותו רשע נטל ציצו של כה"ג ונתנו לתוך פיו וכנס כל זיני זמר והיו מקלסין לפניו והוא אומר ה' אלהיך כיון דחמא דניאל כן, א"ל את יהיב לי רשותא למיעל ולמינשק הדין צלמא דידך על פומיה מיד נתן לו רשות ועלה, כשעלה השביעו לציץ אמר לו ב"ו אני ושלוחו של הקב"ה אני אלא הזהר שלא יתחלל בך שם שמים גוזר אני עליך שתבא אחרי בא לנשקו והוציא בלעו מפיו מן דנחת היו מתכנשין כל זיני זמרא והיו מקלסין לפניו ולא היה עושה כלום מיד נפל הצלם הה"ד {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מו|ישעיה מו]]}} כרע בל קרס נבו כיון שראו האומות נסים וגבורות שעשה הקב"ה עם חנניה וחביריו היו לוקחין טעותן ומשברין אותן והיו עושין מהן פעמונים וזגים ותולין אותם בכלביהן וחמוריהן והיו ישראל אומרים להם ראיתם למה הייתם משתחוים לקיים מה שנא' {{ממ|שם}} היו עצביהם לחיה ולבהמה. {{ממ|[[תנ"ך/שיר השירים/ו|שיר השירים ו]]}} ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן זה פרץ וזרח מה פרץ וזרח נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו אף אלו נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו. וריח אפך כתפוחים. א"ר אלעזר מאחר שכתוב בהם {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/ג|דניאל ג]]}} וריח נור לא עדת בהון ואת אמרת וריח אפך כתפוחים. ולמה דומה ריחן לריח השדה של תפוחים ע"כ, ומה אלו חמ"ו שמסרו את עצמן לכבשן האש כדי שלא יעברו על לא יהי' לך אלהי' אחרים: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, זו מצות לא תעשה שלא להעלות במחשבה שיש אלוה זולתו והוא כולל שלא למנות על ישראל מלך מקהל גוים שלא להפסיד אמונת האמת שנא' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יז#|דברים יז]]}} לא תוכל לתת עליך איש נכרי, והוא חייב במצות לא תעשה שנא' {{ממ|שם}} לא ירבה לו נשים ולא ירבה לו כסף וזהב ולא ירבה לו סוסים: לא תעשה לך פסל וכל תמונה. שלא יעשה פסל ומסכה בידיו שמתוך העשייה יבא לידי עבודה, ואמרו במס' ע"ז {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כו#|דברים כו]]}} ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, ארור משעת עשייה שהעשיה מביאה לידי תועבה שעובדו, וכן לא יעשנו לאחרים, שלא לעשות ע"ז אפילו לאחרים שנא' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יט#|ויקרא יט]]}} ואלהי מסכה לא תעשו לכם. ושלא לעשות צורות לנוי ואף ע"פ שאין עובדין אותן שנא' {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#|שמות כ]]}} לא תעשון אתי. ושלא להשתחות לע"ז אע"פ שאין דרך עבודתה בהשתחויה שנא' {{ממ|שם}} לא תשתחוה להם. ושלא לעבוד ע"ז בדברים שדרכן לעבדן בהן שנאמר {{ממ|שם}} ולא תעבדם. ושלא להעביר למולך שנא' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יח#|ויקרא יח]]}} ומזרעך לא תתן להעביר למולך. ושלא לעשות מעשה אוב שנא' (שם יט) אל תפנו אל האובות, ולא מעשה ידעוני שנא' {{ממ|שם}} ואל הידעוני, ושלא לפנות אחר ע"ז שנא' {{ממ|שם}} אל תפנו אל האלילים, ושלא להקים מצבה שנא' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/טז#|דברים טז]]}} ולא תקים לך מצבה, ושלא ליתן אבן משכית שנא' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כו#|ויקרא כו]]}} ואבן משכית לא תתנו בארצכם, ושלא לטעת אילן במקדש שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/טז#|דברים טז]]}} לא תטע לך אשרה וגו', ושלא לישבע בע"ז ולעובדיה. וגם אין משביעין אותם בה שנא' {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כג#|שמות כג]]}} ושם אלהים אחרים לא תזכירו. ושלא להדיח בני ישראל אחר ע"ז שנא' {{ממ|שם}} ולא ישמע על פיך. ולא להסית אדם מישראל שנא' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יג#|דברים יג]]}} ולא יוסיפון לעשות כדבר הרע הזה. ושלא לאהוב המסית שנא' לא תאבה לו, ושלא לעזוב השנאה שנא' ולא תשמע אליו. ושלא להציל המסית אלא לעמוד על דמו שנא' {{ממ|שם}} לא תחוס עינך עליו, ושלא ילמד המוסת זכות על המסית שנא' {{ממ|שם}} לא תחמול, ושלא יחריש המוסת ללמד חובה על המסית אם ידע לו חובה שנא' {{ממ|שם}} לא תכסה עליו, ושלא ליהנות מציפוי נעבד שנא' {{ממ|שם}} לא תחמוד כסף וזהב עליהם. ואמרו במסכת ע"ז (פ"ד דף נב) פסלו לאלוה לא תחמוד פסלו מאלוה ולקחת לך. שהרי הכתוב מתחיל פסילי אלהיהם והוא לשון פיסול עשייה ויכלול עוד לשון פסלות וביטול. ושלא לבנות עיר הנדחת לכמות שהיתה שנא' (שם יג) לא תבנה עוד, ושלא ליהנות בממון עיר הנדחת שנא' {{ממ|שם}} לא ידבק בידך מאומה מן החרם. ולא ליהנות בע"ז ובכל משמשיה ובתקרובת שלה וביין שנתנסך לה שנא' (שם ז) ולא תביא תועבה אל ביתך. ושלא להתנבא בשמה שנא' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יח#|דברים יח]]}} ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ושלא להתנבא בשקר שנא' אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא צויתיו. ושלא לשמוע למתנבא בשם ע"ז שנא' לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. ושלא ימנע מהריגת נביא השקר שנא' לא תגור ממנו, ושלא ללכת בחקות ע"ז ולא במנהגותיהם שנא' ולא תלכו בחקות הגוים. ושלא לקסום שנא' לא יהיה בך קוסם קסמים, ושלא לעונן שנא' ולא תעוננו. ושלא לנחש שנאמר ולא תנחשו. ושלא לכשף שנא' מעונן ומנחש ומכשף. ושלא לחיות מכשף שנא' מכשפה לא תחיה, ושלא לחבר חבר שנא' וחובר חבר. ושלא לשאול באוב שנא' ושואל אוב. ושלא לשאל בידעוני שנא' וידעוני, ושלא לשאול בחלום אל המתים שנא' ודורש אל המתים, ופירוש מנחש אמרו בספרי אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים, ופי' חובר אחד חובר את הנחש ואחד חובר את העקרב כלומר שיאמר הדברים ההם ולא ישכנו לפי דבריו, או אם יאמר אותם על המכה הכואבת ינוח הכאב מיד, ופי' אוב המדבר משחיו וידעוני המדבר בפיו והוא נעשה בעצם שמכניס בפיו מחיה ששמה ידוע. ושלא לכתוב בגוף שנא' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יט#|ויקרא יט]]}} וכתובת קעקע לא תתנו בכם. ובמסכת אבות (פ"ג דף כא) כתב אפי' לשמים ולא קעקע קעקע ולא כתב אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע שנא' {{ממ|שם}} לא תתנו בכם אני ה' לא תתנו בכם שמי ה'. ושלא לשכון בארץ מצרים לעולם שהיא גורמת להטות מדרך האמת כענין שכתוב כמעשה ארץ מצרים וגו' שנא' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יז#|דברים יז]]}} לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, ואזהרה זו אינה אלא למי שדר בא"י שאינן רשאין לדור וללכת שם וזהו לשון בדרך הזה עוד. אבל היושבים בחוצה לארץ אינן בכלל אזהרה זו, בא וראה עוד כמה קהלות וכמה אנשים גדולי ישראל נתישבו במצרים שבאו שם מחוצה לארץ ולכך אין אזהרה זו אלא לאותן הדרים בא"י. ושלא לכרות ברית לז' עממין שנא' {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כג#|שמות כג]]}} לא תכרות להם ולאלהיהם ברית. ושלא להחיות אדם מז' עממין שנא' לא תחיה כל נשמה. ושלא לחון עובדי ע"ז שנא' לא תחנם. ושלא להושיב ע"ז בארצנו שנא' לא ישבו בארצך. ושלא להתחתן בעובדי ע"ז שנא' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ז#|דברים ז]]}} לא תתחתן בם. ושלא ישא עמוני ומואבי בת ישראל לעולם. שנא' לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. ושלא לקרא להם לשלום בשעת מלחמה כשאר הגוים שנא' לא תדרוש שלומם. כל אלו בכלל לא יהיה לך שהן כלן מצות לא תעשה נגררות ונמשכות אחר ע"ז. לשומרי מצותי {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#|שמות כ]]}} ירמוז למצות לא תעשה הנכללות בגדר גמילות חסדים שנא' {{ממ|שם}} ועושה חסד לאלפים. והן שלא למשכן האלמנה שנא' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כד#|דברים כד]]}} לא תחבול בגד אלמנה. ושלא יתבע העני בחובו שנא' {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כב#|שמות כב]]}} לא תהיה לו כנושה ובד"א כשהוא יודע שאין לו מפני שהוא מלבין את פניו בלא תועלת שיש לו. ושלא להרחיק זרע עשו מן הקהל אלא עד ג' דורות שנא' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כג#|דברים כג]]}} לא תתעב אדומי. ולא מצרי לבא בקהל אלא עד ג' דורות שנא' {{ממ|שם}} לא תתעב מצרי. ושלא להלוות ברבית שנא' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#|ויקרא כה]]}} את כספך לא תתן לו בנשך. ושלא ללות ברבית שנא' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כג#|דברים כג]]}} לא תשיך לאחיך. ושלא להשית יד בין לוה למלוה ברבית להיות ערב או עד ולא לכתוב ביניהם שנא' {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כב#|שמות כב]]}} בכל אלו לא תשימון עליו נשך. ושלא לעבוד בעבד עברי בעבודת עבד שנא' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#|ויקרא כה]]}} לא תעבוד בו עבודת עבד. ושלא למכור אותו ממכרת עבד שנא' {{ממ|שם}} לא ימכרו ממכרת עבד. ושלא לעבוד בו בפרך שנא' לא תרדה בו בפרך. ושלא להניח לגוי לעבוד בעבד עברי הנמכר לו שנא' {{ממ|שם}} לא ירדנו בפרך לעיניך. ושלא למכור אמה עבריה שנא' {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כא#|שמות כא]]}} לא ימשול למכרה. ושלא למנוע ממנה שאר כסות ועונה שנא' {{ממ|שם}} לא יגרע. ושלא ימכור אשת יפת תואר שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כא#|דברים כא]]}} ומכר לא תמכרנה. ושלא לכבוש אותה לשפחה אחר שלקחה לאשה. שנאמר {{ממ|שם}} לא תתעמר בה. ושלא לאחר פעולת שכיר שנא' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יט#|ויקרא יט]]}} לא תלין פעולת שכיר. ועוד יכלול מצות לא תעשה של חסד עם המתים שלא תנשא יבמה לאחר חוץ מיבמה שנאמר (שם כה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, כדי ליתן זרע לאחיו ולא תכרת שלשלת היחס מן המקום שמשתלשלת משם: לא תשא זו מצות לא תעשה שלא לישבע לשוא ויכלול שלא לעבור על שבועת בטוי. ושלא לחלל שמו של הקב"ה שנא' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כב#|ויקרא כב]]}} ולא תחלל את שם קדשי. ושלא לנקוב את השם לפי שאנו מוזהרין על ברכת השם וכתיב בעונש (שם כד) ונוקב שם ה' מות יומת. ושלא לנסות את השם שנא' לא תנסו. ושלא לעבור על דברים שאסר בהן על נפשו שנא' {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/ל|במדבר ל]]}} לא יחל דברו: לא תעשה כל מלאכה. זו מצות לא תעשה. שלא לעשות מלאכה ביום השבת, ויכלול שלא לצאת חוץ לתחום. ושלא לענוש בשבת שנא' (שם לה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. ופירושו לא תשרוף מי שנתחייב שריפה והוא הדין שאר מיתות ב"ד מה שריפה שהיא מיוחדת שהיא אחת ממיתות ב"ד ואינה דוחה את השבת אף כל שאר המשפטים לא ידחו את השבת, ונמצא בירושלמי בכל מושבותיכם ר' אילא בשם ר' ינאי מכאן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת, ויכלול עוד שלא לחרוש בשור וחמור יחדיו שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כב#|דברים כב]]}} לא תחרוש בשור ובחמור יחדו ועל כן אמר שורך וחמורך: לא תרצח זו מצות לא תעשה שלא להרוג נקי. ויכלול עוד שלא לנטות אחרי רבים לרעות בדיני נפשות אם היו המחייבין יותר על המזכין אחד עד שיהיו שנים שנא' {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כג#|שמות כג]]}} לא תהיה אחרי רבים לרעות, ושלא ילמד חובה מי שלמד זכות תחלה בדיני נפשות שנא' {{ממ|שם}} לא תענה על ריב לנטות. ושלא למנות בדיינין אדם שאינו חכם בדברי תורה אע"פ שהוא חכם בחכמות אחרות שנא' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/א#|דברים א]]}} לא תכירו פנים במשפט. ושלא לכרות הדין על פי עד אחד. ושלא לשמוע מאחד מבעלי דינין ואין חברו עמו שנא' {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כג#|שמות כג]]}} לא תשא שמע שוא, ושלא לחתוך הדין באומד הדעת עד שיראו שני עדים גופו של דבר שנא' {{ממ|שם}} ונקי וצדיק אל תהרוג. ושלא יורה העד שהעיד בדיני נפשות שנא' {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/לה|במדבר לה]]}} ועד אחד לא יענה בנפש. ושלא יהרג מחויב הריגה קודם שיעמוד בדין שנא' {{ממ|שם}} ולא ימות הרוצח עד עמדו וגו' ושלא לחוס על הרודף אלא הורגין אותו קודם שיגיע לנרדף כענין שנא' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יז#|דברים יז]]}} וכל העם ישמעו וייראו וגו', ושלא לענוש האנוסה שנא' (שם יד ב) ולנערה לא תעשה דבר. ושלא ליקח כופר מן הרוצח לפי שסופו לרצוח אחר שנא' {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/לה|במדבר לה]]}} ולא תקחו כופר וגו', ושלא ליקח כופר בגלות רוצח בשגגה שנא' {{ממ|שם}} ולא תקחו כופר לנוס. ושלא לעמוד על הדם שנא' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יט#|ויקרא יט]]}} לא תעמוד על דם רעך. ושלא להניח מכשול שנא' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כב#|דברים כב]]}} ולא תשים דמים. ושלא להכשיל עור בדרך שנא' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יט#|ויקרא יט]]}} ולפני עור. ושלא להוסיף מלקות המחוייב מלקות שנא' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כה#|דברים כה]]}} לא יוסיף פן יוסיף. ושלא לרגל שנא' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יט#|ויקרא שם]]}} לא תלך רכיל. וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/כב|יחזקאל כב]]}} אנשי רכיל היו בך למען שפך דם. ואמרו רז"ל (ערכין פ"ג דף טו.) ג' לשון הרע הורג האומרו והמקבלו ומי שנא' עליו. האומרו מדואג שנא' {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/נב|תהילים נב]]}} גם אל יתצך לנצח. המקבלו משאול. ומי שנא' עליו מאחימלך בן אחיטוב, ושלא לשנוא בלב שנא' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יט#|ויקרא יט]]}} לא תשנא את אחיך בלבבך. ושלא להלבין פני חברו. והוא שאמרו יכול אפילו פניו משתנות (ככרום) ת"ל {{ממ|שם}} ולא תשא עליו חטא. ואמרו עוד במערבא במאי זהירי טפי באחוורי אנפין דאזיל סומקא ואתי חיורא. ושלא לחבול כלים שעושין בהם אוכל נפש שנא' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כד#|דברים כד]]}} לא יחבול רחים ורכב. ושלא לנקום שנא' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יט#|ויקרא יט]]}} לא תקום. ושלא לנטור שנא' {{ממ|שם}} ולא תטור שכל מי שנוקם ונוטר אינו הולך בדרכיו של הקב"ה שנא' {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ג|ירמיה ג]]}} כי חסיד אני נאום ה' לא אטור לעולם. וכן הצדיק אין ראוי לו לנקום ולנטור, ודוקא במילי דעלמא אבל במילי דשמיא מותר ועל זה כתיב {{ממ|[[תנ"ך/משלי/כח|משלי כח]]}} שאת פני רשע לא טוב, ואמר דוד {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קלט|תהילים קלט]]}} הלא משנאיך ה' אשנא. וכתיב {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ח|משלי ח]]}} יראת ה' שנאת רע, ביאורו שנאת איש רע. וכן בהקב"ה אע"פ שאומר לא אטור לעולם לגבי הרשעים הוא נוקם ונוטר שנא' {{ממ|[[תנ"ך/נחום/א|נחום א]]}} נוקם ה' לצריו וגו': לא תנאף כולל שלא לגלות ערות אם ושלא לגלות ערות אחיו. ושלא לגלות ערות אחותו מן האב ומן האם. ושלא לגלות ערות בת הבן. ושלא לגלות ערות בת הבת. ושלא לגלות ערות הבת וזה לא נזכר בתורה כלל אבל הוא ק"ו מבת הבת. ושלא לגלות ערות אשה ובתה. ושלא לגלות ערות אשה ובת בנה. ערות אשה ובת בתה. ערות אחות האב. ערות אחות האם. ערות אשת אחי האב. ערות אשת הבן. ערות אשת האח, ערות אחות אשה. והטעם בכל אלו שלא להשיב הדבר הנפרד לשרשו והענף לעיקרו. שלא לגלות ערות נדה שגם זה קרוי טומאה בנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יח#|ויקרא יח]]}} ואל אשה בנדת טומאתה וגו', שלא לגלות ערות אשת איש שאף זה קרוי טומאה שנא' {{ממ|שם}} ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך וגו', ושלא להביא אשה בהמה עליה שנא' {{ממ|שם}} תבל הוא, ושלא לשכב עם זכר שנאמר {{ממ|שם}} תועבה היא. ושלא ליקרב לעריות בדבר המביא לידי גילוי ערוה שנא' {{ממ|שם}} לא תקרבו לגלות ערוה. ושלא ללבוש אשה לבוש איש שנ' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כב#|דברים כב]]}} לא יהיה כלי גבר על אשה, ולא ילבש איש לבוש אשה שנא' {{ממ|שם}} לא ילבש גבר שמלת אשה. שכל זה דרך המנאפים הזכר מתיחד עם הנקבות והנקבות עם הזכרים: לא תגנוב זה מצות לא תעשה. שלא לגנוב נפש מישראל והוא דומיא דלא תרצח לא תנאף שיש בהם מיתות ב"ד, ויכלול עוד שלא לגנוב ממון שנא' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יט#|ויקרא יט]]}} לא תגנובו שבסדר קדושים תהיו. ושלא יונה במקח וממכר שנא' לא תונו, ושלא לעשות עול במדה שנא' {{ממ|שם}} לא תעשו עול וגו'. ושלא לעשות איפה ואיפה שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כה#|דברים כה]]}} לא יהיה בביתך איפה וגו'. ושלא להשיב עבד שברח לארץ ישראל מאדוניו שבח"ל, ושלא לענות יתום ואלמנה שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כב#|שמות כב]]}} כל אלמנה ויתום לא תענון: לא תענה זו מצות לא תעשה שלא לענות עדות שקר. ויכלול שלא יגרש את אשתו לעולם בלשון {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ג|משלי ג]]}} אל תחרוש על ריעך וגו', והנביא מלאכי אומר {{ממ|[[תנ"ך/מלאכי/ב#|מלאכי ב]]}} כי שנא שלח. וכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ג|ירמיה ג]]}} אכן בגדה אשה מרעה כן בגדת בי, ויכלול עוד שלא יגרש אונס אנוסתו שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כב#|דברים כב]]}} לא יוכל שלחה כל ימיו, ושלא יעיד בעל עבירה שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כג#|שמות כג]]}} אל תשת ידך עם רשע. ושלא יעיד קרוב שנא' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כד#|דברים כד]]}} לא יומתו אבות על בנים כלומר בעדות בנים וה"ה לשאר קרובים: לא תחמוד זו מצות לא תעשה בחמדת הלב התחיל במצות הלב וסיים במצות הלב לומר כי הכל מיוחד וסופו כתחלתו, כי הוא כמו המעין המתפשט מן המקור שאין לו סוף, והנה עשרת הדברות כנגד עשר ספירות. ונמצא בספר יצירה עשר ספירות בלימה נעוץ סופן בתחלתן כשלהבת קשורה בגחלת שהרי הרבה חוטין של אש יוצאין מן הגחלת שהיא אחת והתורה נמשלה לאש שנא' {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/כג|ירמיה כג]]}} הלא כה דברי כאש נאום ה' וכתיב (שיר ח) רשפי אש שלהבת יה. ויש לשאול ואיך קבעה תורה מצוה זו בחמדת הלב ומי יוכל להזהר שלא יחמוד בלבו הדבר הנראה. ואמר החכם רבי אברהם בן עזרא הכונה שיסיר מחשבה זו מלבו ויתיאש מן הדבר כמו שמתיאש הכפרי מנשוא המלכה שהרי יודע הוא שאי אפשר לו זה. וכן יעשה באשת חבירו. ויכלול שלא יגזול שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יט#|ויקרא יט]]}} ולא תגזול שהרי מן החמדה יבא לידי גזילה הוא שכתוב {{ממ|[[תנ"ך/מיכה/ב|מיכה ב]]}} וחמדו שדות וגזלו. ושלא להסיג גבול שנא' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יט#|דברים יט]]}} לא תסיג גבול ריעך. ושלא לעשוק שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יט#|ויקרא יט]]}} לא תעשוק, ושלא לכחש בממון חבירו שנא' {{ממ|שם}} לא תכחשו, ושלא להתאוות שנא' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ה#|דברים ה]]}} לא תתאוה בית רעך, ושלא יאכל השכיר בשעת מלאכה מן המחובר שהוא עושה בו שנאמר (שם כג) וחרמש לא תניף, ושלא ליתן לכליו שנא' {{ממ|שם}} ואל כליך לא תתן. הנה הוכחנו תרי"ג מצות אלו מכלל עשרת הדברות. והנה הם נחלקות לב' חלקים עשה ולא תעשה. ושני דרכים אלו, הא' להדריך האדם במעשים הטובים ללכת בדרכי הש"י להדמות אליו, והב' להרחיקו ולמנעו מן הדרך הרע והמדה המגונה ובזה יהיה הגוף והנפש בדרך אחד והסכמה אחת בעבודת הבורא יתברך וזה כענין שאמר הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/לד|תהילים לד]]}} סור מרע ועשה טוב. תרי"ג מצות אלו כולן אלהות והן המורות חכמת האלהות מצד ידיעת פעולותיו כך אין תכלית לפרטי המצות וכמאמר דוד (שם קיט) לכל תכלה ראיתי קץ וגו': תרי"ג מצות הללו הם תרי"ג כללים. ועשרת הדברות הן הכלל העליון כמו שתאמר שם אדם הוא כלל לראובן שמעון לוי ויהודה גם לעמלקי גם לפלשתי גם לשבעים לשון. ואמנם שם גוף הוא כלל עליון ממנו שהוא כולל הגלגלים והכוכבים והיסודות וכל ברואי מטה היסודות והמתכות האילנות והעשבים הבהמות והחיות העופות והדגים והאדם. וידוע כי הוא משלמות התורה שכל המעמיק במצפוניה יראה בעין שכלו כי הכתובים אור נגה עליהם לפקוח עינים עורות. ויתבונן וישיג שהיא הכוללת כל החכמות וכל עניני העולם, וכמו שאמרו במסכת תענית (פ"ק דף ט) ההוא ינוקא דאשכחיה רבי יוחנן דקא גריס {{ממ|[[תנ"ך/משלי/יט|משלי יט]]}} אולת אדם תסלף דרכו וגו' אמר מי איכא מידי בכתובי דלא רמיזא באורייתא כי האי גוונא והא כתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מב#|בראשית מב]]}} ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו וגו' על אחת כמה וכמה בעיקרי התורה ובגופי המצות שיש לומר כי בעשרת הדברות נכללו תרי"ג מצות אלו שהזכרנו אחת לאחת. תרי"ג מצות אלו עולמיות נצחיות הן ונוהגות לדורות אינן תלויות בזמן מן הזמנים, וזהו שאמר הכתוב בהן {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לג#|דברים לג]]}} מורשה קהלת יעקב כלשון האמור בא"י {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ו#|שמות ו]]}} ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'. וכתיב בה {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יא#|דברים יא]]}} כימי השמים על הארץ. ועוד ראיה מה שאמרו רז"ל, רמ"ח מצות עשה כמנין איבריו של אדם כאלו אומר לו כל אבר ואבר שבו עשה בי מצוה פלונית, שס"ה מצות לא תעשה כמנין ימות החמה כאילו אומר לו יום ויום אל תעבור בי עבירה פלונית, וזו ראיה כי זה המספר לא יחסר לעד שאם כן היה המספר חסר הזמן שיושלם בו חיוב המצוה ולא היה המאמר שלם אלא בזמן מוגבל, כן כתב הרמב"ם ז"ל, וע"כ יש להאמין כי תרי"ג מצות הללו נצחיות. וידוע כי כל המשמרן יש לו זכות גדול הוא שאמר דוד עליו השלום {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/יט|תהילים יט]]}} בשמרם עקב רב. וכתיב (שם לח) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו': <noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף