ירושלמי/סוטה/א/ג: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 44: | שורה 44: | ||
''' לא כמשנה ראשונה''' לא גרסי' לא, רא"ש בשטמ"ק{{דיוק מקור}} וכ"ה ב[[משנה למלך/תרומות/ח#טו|מל"מ פ"ח מתרומות הט"ו]]. | ''' לא כמשנה ראשונה''' לא גרסי' לא, רא"ש בשטמ"ק{{דיוק מקור}} וכ"ה ב[[משנה למלך/תרומות/ח#טו|מל"מ פ"ח מתרומות הט"ו]]. | ||
עי' מל"מ שם שפי' מתני' דאומרת טמאה לך מיירי אחר ששתתה דומיא דבאו עדים דאי קודם | עי' מל"מ שם שפי' מתני' דאומרת טמאה לך מיירי אחר ששתתה דומיא דבאו עדים דאי קודם ששתתה הא כיון שאומרת טמאה אני כמי שאמרה איני שותה דלא מסתבר שכופין אותה לשתות, וממילא אסורה בתרומה משום נסתרה כמתני' דלעיל, ואע"פ שבדקוה המים תלינן שהיה לבעלה עוון או שיש עדים שזינתה.והיינו דאמר בירושלמי דע"כ כמשנה ראשונה שנאמנת דאי כאחרונה שאינה נאמנת, אף היתה אוכלת בתרומה. ובקר"א ו. דחה דהריו דודאי אי שתתה אינה נאמנת דלא תלינן במידי דלא שכיחי, אלא מתני' באומרת טמאה ורוצה לשתות. ובחידושי הגרי"ז הק' אכולן השנויין במתני' דמאי קמ"ל תיפו"ל משום דנסתרה ואינה שותה, ותי' דאומרת איני שותה ושבעלה אינו ורצה להשקותה קמ"ל שאינן יכולין לחזור בהן עי"ש וטמאה אני לך קמ"ל דאסורה בתורת ודאי ולא מספיקא. נ' דר"ל דלהבנת המל"מ דאין כופין אותה לשתות אם תחזור בה ישקוה אבל אי טמאה היא ודאי אינה יכולה לחזור. ועוד יש לומר דאי איסורה מספיקא אינה לוקה משא"כ אי ודאי, דאפי' אם נפ' דאסורה איסור גמור בספק הרי כתבו התוס' כח. שאינו אלא איסור עשה אבל אי טמאה ודאי לוקה, וכן ראיתי ביגדיל תורה ותליא באשלי רברבי אי לוקין מכח שויא אנפשיה חד"א עי' חזו"א אה"ע ב יז שהביא מהגר"א דלוקין ותמה עליו והדברים ארוכין | ||
ומיהו | |||
'''מ"מ יש רגלים לדבר'''ממה שפי' הירו' דכה"ג אף למשנה אחרונה נאמנת ע"כ בנבעלה ברצון מיירי, ומינה דאף למשנה ראשונה נאמנת אפי' ברצון, ומכאן הוכיח הקר"א נדרים צא. דלא כמו שמשמע בפיה"מ להרמב"ם שם דאומרת נטמאתי ברצון אינה נאמנת אף למשנה ראשונה, ובאמת שלהדיא מבואר בירו' נדרים שם שבבאה להתיר עצמה אסורה גם למשנה אחרונה עי"ש. | |||
'''מ"מ יש רגלים לדבר'''ממה שפי' הירו' דכה"ג אף למשנה אחרונה נאמנת ע"כ בנבעלה ברצון מיירי, ומינה דאף למשנה ראשונה נאמנת אפי' ברצון, ומכאן הוכיח הקר"א נדרים צא. דלא כמו שמשמע בפיה"מ להרמב"ם שם דאומרת נטמאתי ברצון אינה נאמנת אף למשנה ראשונה, | |||
'''שם''' מה דמבואר בירושלמי דהיכא דאיכא רגל"ד אסורה אף למשנה אחרונה נפסק כן בשו"ע אה"ע קט"ו ו בשם תרה"ד, ובישועות יעקב כ' דכן הוא בירו דידן, אכן כבר קדמו מאמאר מרדכי הלוי על הרי"ף [הוצאת עוז והדר] ודחה דאין להביא ראיה מירו' דשמא לא אמר אלא ברגל"ד כי האי דקינוי וסתירה. | '''שם''' מה דמבואר בירושלמי דהיכא דאיכא רגל"ד אסורה אף למשנה אחרונה נפסק כן בשו"ע אה"ע קט"ו ו בשם תרה"ד, ובישועות יעקב כ' דכן הוא בירו דידן, אכן כבר קדמו מאמאר מרדכי הלוי על הרי"ף [הוצאת עוז והדר] ודחה דאין להביא ראיה מירו' דשמא לא אמר אלא ברגל"ד כי האי דקינוי וסתירה. | ||
גרסה מ־06:30, 11 ביוני 2018
<<הלכה ב
הלכה ג מתני' אילו אסורות לוכל בתרומה האומרת טמאה אני לך ושבאו לה עדים שהיא טמאה והאומרת איני שותה ושבעלה אינו רוצה להשקות' ושבעלה בא עליה בדרך כיצד הוא עושה לה מוליכה בבית דין שבאותו המקום ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה: גמ' מתני' לא כמשנה הראשונה דתנינן תמן בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך. שמים ביני לבינך. ונטולה אני מן היהודים. אמר ר' אבין ואפילו תאמר כמשנה האחרונה מ"מ יש רגלים לדבר. תני מבלעדי אישך פרט לשקדמה שכבת זרע אחרת לאישך. אמר רבי אולא כענין שנאמר מלבד עולת הבוקר. והא תנינן כשם שהמים בודקין אותה כך הן בודקין אותו. כשם שהיא אסורה לבעל כך היא אסורה לבועל. וכשם שהיא אסורה לאחיו של בעל. כך היא אסורה לאחיו של בועל. כשם שהמים בודקין אותה על כל ביאה וביאה שהיא מקבלת את בעלה לאחר הבועל כך הן בודקין אותו. ר' אבין בשם רבי הילא כאן ביודע כאן בשאינו יודע. ר' חייה בר יוסף שלח בתר איתתיה אמר יסקון עמה תלת תלמידין שאם יפנה אחד מהן לצורכו תתייחד עם שנים. והא תנינן ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך. אמר רבי אבין ובעלה הרי שלשה. אף הוא שכר לה בית והיה מעלה לה מזונות ולא היה מתייחד עמה אלא בפני בניה. וקרא על עצמו הפסוק הזה יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי. תני רבי יודה אומר בעלה נאמן עליה מקל וחומר ומה אם הנדה שחייבין עליה כרת הרי הוא נאמן עליה. זו שאין חייבין עליה כרת אינו דין שיהא נאמן עליה. אמרו לו לא אם אמרת בנדה שיש לה היתר לאחר איסורה. תאמר בזו שאין לה היתר לאחר איסורה. ואומר מים גנובים ימתקו וגו'. אמר להן רבי יהודה גזירת הכתוב היא והביא האיש את אשתו אל הכהן וגו' אמרו לו ובלבד בעדים:
ציונים ומראי מקומות
לא כמשנה ראשונה לא גרסי' לא, רא"ש בשטמ"ק[השלם מקור] וכ"ה במל"מ פ"ח מתרומות הט"ו.
עי' מל"מ שם שפי' מתני' דאומרת טמאה לך מיירי אחר ששתתה דומיא דבאו עדים דאי קודם ששתתה הא כיון שאומרת טמאה אני כמי שאמרה איני שותה דלא מסתבר שכופין אותה לשתות, וממילא אסורה בתרומה משום נסתרה כמתני' דלעיל, ואע"פ שבדקוה המים תלינן שהיה לבעלה עוון או שיש עדים שזינתה.והיינו דאמר בירושלמי דע"כ כמשנה ראשונה שנאמנת דאי כאחרונה שאינה נאמנת, אף היתה אוכלת בתרומה. ובקר"א ו. דחה דהריו דודאי אי שתתה אינה נאמנת דלא תלינן במידי דלא שכיחי, אלא מתני' באומרת טמאה ורוצה לשתות. ובחידושי הגרי"ז הק' אכולן השנויין במתני' דמאי קמ"ל תיפו"ל משום דנסתרה ואינה שותה, ותי' דאומרת איני שותה ושבעלה אינו ורצה להשקותה קמ"ל שאינן יכולין לחזור בהן עי"ש וטמאה אני לך קמ"ל דאסורה בתורת ודאי ולא מספיקא. נ' דר"ל דלהבנת המל"מ דאין כופין אותה לשתות אם תחזור בה ישקוה אבל אי טמאה היא ודאי אינה יכולה לחזור. ועוד יש לומר דאי איסורה מספיקא אינה לוקה משא"כ אי ודאי, דאפי' אם נפ' דאסורה איסור גמור בספק הרי כתבו התוס' כח. שאינו אלא איסור עשה אבל אי טמאה ודאי לוקה, וכן ראיתי ביגדיל תורה ותליא באשלי רברבי אי לוקין מכח שויא אנפשיה חד"א עי' חזו"א אה"ע ב יז שהביא מהגר"א דלוקין ותמה עליו והדברים ארוכין ומיהו
מ"מ יש רגלים לדברממה שפי' הירו' דכה"ג אף למשנה אחרונה נאמנת ע"כ בנבעלה ברצון מיירי, ומינה דאף למשנה ראשונה נאמנת אפי' ברצון, ומכאן הוכיח הקר"א נדרים צא. דלא כמו שמשמע בפיה"מ להרמב"ם שם דאומרת נטמאתי ברצון אינה נאמנת אף למשנה ראשונה, ובאמת שלהדיא מבואר בירו' נדרים שם שבבאה להתיר עצמה אסורה גם למשנה אחרונה עי"ש.
שם מה דמבואר בירושלמי דהיכא דאיכא רגל"ד אסורה אף למשנה אחרונה נפסק כן בשו"ע אה"ע קט"ו ו בשם תרה"ד, ובישועות יעקב כ' דכן הוא בירו דידן, אכן כבר קדמו מאמאר מרדכי הלוי על הרי"ף [הוצאת עוז והדר] ודחה דאין להביא ראיה מירו' דשמא לא אמר אלא ברגל"ד כי האי דקינוי וסתירה.