עריכת הדף "
ילקוט שמעוני/א/תשלג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
=== פרק יא - רמז תשלג === התאוו תאוה. יכול שהיו מתרעמים על דבר שלא טעמו אותו מימיהם, תלמוד לומר התאוו תאוה, על המן שהיה יורד להן בכל יום היו מתרעמין ולא היו מתרעמין על דבר שלא טעמו אותו מימיהם. וישובו ויבכו גם בני ישראל מלמד שאף הראשונים היו בני ישראל. ויאמרו מי יאכילנו בשר. וכי מפני שלא היה להם בשר היו מתרעמין והלא כבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן וגו', יכול שאכלום במדבר, ת"ל בכניסתן לארץ ומקנה רב היה לבני ראובן וגו', אלא שמבקשין עלילה לפרוש מאחרי המקום: זכרנו את הדגה וגו'. רב ושמואל חד אמר דגים וחד אמר עריות, [מאן דאמר דגים דכתיב נאכל, ומ"ד עריות דכתיב חנם, ולמ"ד עריות] מאי אשר נאכל. לישנא מעליא הוא דכתיב אכלה ומחתה פיה וגו', בשלמא למאן דאמר עריות היינו דכתיב חנם, אלא למאן דאמר דגים מאי חנם, כדקאמר מר [כשהיו ישראל שואבין מים] הקב"ה מזמין להם דגים קטנים בכדיהם. בשלמא למאן דאמר דגים ניחא, אלא למאן דאמר עריות הא לא פריצי בהו דכתיב גן נעול אחותי כלה מאי קא משתבח בהו קרא, באשת איש לא פקרי, בשלמא למאן דאמר עריות היינו דכתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו, אלא למאן דאמר דגים מאי בוכה למשפחותיו, הא והא הוה בהו. את הקשואים ואת האבטיחים רבי אמי ורבי אסי חד אמר טעם כל המינין כולן טעמו במן וטעם (שתי) [חמשת] מינין הללו לא טעמו בו, וחד אמר טעם כל המינין טעמו בממשן, והללו טעמן ולא ממשן. זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וכי יש בענין שהיו המצרים נותנין להם דגים חנם והלא כבר נאמר ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם, אם תבן לא היו נותנים להם בחנם דגים היו נותנים להם חנם, ומה אני אומר חנם, [חנם] מן המצות. את הקשואים. ר"ש אומר מפני מה היה המן משתנה להם לישראל לכל דבר שהן רוצין חוץ מחמשת המינין הללו, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שמסר בנו לפדגוג והיה יושב ומפקדו ואומר לו ראה שלא יאכל מאכל רע ושלא ישתה משקה רע, ובכל כך היה הבן מתרעם על אביו לומר לא מפני שהוא אוהבני אלא מפני שאי אפשי לו שאוכל. וחכ"א המן היה משתנה להם לישראל לכל דבר שהן רוצין חוץ מחמשת המינין הללו, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שמסר בנו לפדגוג והיה יושב ומפקדו ואומר לו ראה שלא יאכל רע ושלא ישתה משקה רע, ובכל כך היה הבן מתרעם על אביו לומר לא מפני שהוא אוהבני אלא מפני שאי אפשי לו שאוכל. וחכ"א המן היה משתנה להם לישראל לכל דבר שרוצים, אלא שלא היו רואין בעיניהם אלא מן, שנאמר אין כל בלתי אל המן עינינו, אין לנו אלא מן בשחר ומן בערב. תנא דבי רבי ישמעאל למה נקרא שמן קשואים שהן קשין לכל גופו של אדם כחרבות, איני והכתיב ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך אל תקרי גוים אלא גיים זה אנטונינוס ורבי שלא פסקו משלחנם לא צנון ולא חזרת ולא קשואים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. לא קשיא הא ברברבי הא בזוטרי: {{שולי הגליון}} {{ניווט כללי תחתון}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף