עריכת הדף "
ילקוט שמעוני/א/תרנח
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
=={{מרכז|{{גופן|5|דוד|'''פרשת בהר'''}}}}== === פרק כה - המשך רמז תרנח === ('''מדרש'''):<br> {{מנוקד|<big>'''וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר'''</big>}} {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#א|ויקרא כה, א]]}}.<br> אמר ר' אלעזר הקפר: כתיב {{מנוקד|שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז}} {{ממ|[[תנ"ך/שיר השירים/ה#טו|שה"ש ה, טו]]}}. העמוד הזה יש לו כותרת מלמעלה ובסיס מלמטה, מה כתיב למעלה מן הענין, {{מנוקד|וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ}} {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#ב|ויקרא כה, ב]]}}. ואחר כך פרשת היובל: {{מנוקד|וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים}} {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#ח|שם ח]]}}. אם לא שמר שמיטת ויובלות או אם לא שמר אחד מהם, סוף שימכור כל אשר לו, שנאמר {{מנוקד|וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר}} {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#יד|שם יד]]}}. {{מנוקד|וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ}} {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#לה|שם לה]]}}. עד שמוכר את עצמו, וכן אתה מוצא בימי ירמיה, בשביל שחללו את השביעית נמכרו לנכרים, שנאמר {{מנוקד|וַיַּעַל עֲלֵיהֶם (אֶת) מֶלֶךְ כַּשְׂדִּים}} {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים ב/לו#יז|דה"ב לו, יז]]}}. אמר הקדוש ברוך הוא למשה, ראה היאך נמכרים לנכרים בשביל שחללו את השביעית, אמר לפניו רבונו של עולם לא כך אמרת {{מנוקד|וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ}} וגו' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#לה|ויקרא כה, לה]]}}. קיים מה שקראת אותם אחי ורעי, {{מנוקד|וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ}} כשתמוט ידם לפני נבוכד-נצר כב-יכול שכינה עמהם, שנאמר {{מנוקד|לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה }} {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מג#יד|ישעיה מג, יד]]}}. {{מנוקד|וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ}}, תפוס עמהם בדין שלא יאבדו. {{מנוקד|גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי (אָחִיךָ) עִמָּךְ}}, אף על פי שהן נעשים גרים בבבל וכו' אלא וחי עמך, אמר לו הקדוש ברוך הוא בעוונותיהם אני מוכר את ביתי, שנאמר {{מנוקד|וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב}} {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#כט|ויקרא כה, כט]]}}. זה ביתו של הקדוש ברוך הוא כו', שהקדוש ברוך הוא אומר {{מנוקד|וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב}} {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#מז|שם מז]]}}. {{מנוקד|יַד גֵּר}} זה נבוכד-נצר, {{מנוקד|וְתוֹשָׁב}} זה מלכות מדי, {{מנוקד|וְנִמְכַּר לְגֵר}} זה מלכות יון, {{מנוקד|אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר}} זו מלכות רביעית. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם למה נמסרו למלכיות הללו, אמר ליה מפני שמחללין את השביעית, שנאמר {{מנוקד|וַיֶּגֶל (את) הַשְּׁאֵרִית מִן (הארץ) [הַחֶרֶב]}} וגו' {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים ב/לו#כ|דה"ב לו, כ]]}}. {{מנוקד|עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה (עד מלאת) [לְמַלֹּאות] שִׁבְעִים שָׁנָה}} {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים ב/לו#כא|שם כא]]}}. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה רצונך שלא יגלו, הזהירם על השמיטות ועל היובלות, הוא שאמר בסוף כל הפרשה: {{מנוקד|אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה'}} {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יט#ל|ויקרא יט, ל]]}}. אני הוא שעתיד ליתן לכם שכר אם תשמרו אותם, ואם לאו אני עתיד ליפרע מהם ביד המלכיות, וכשתקרב שנת הגאולה אני גואל אתכם, שנאמר {{מנוקד|כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה}} {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/סג#ד|ישעיה סג, ד]]}}. {{מנוקד|<big>'''כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה''''</big>}} {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#ב|ויקרא כה, ב]]}}.<br> ('''תורת כהנים'''):<br> מה ענין שמיטה לענין הר סיני והלא כל המצות נאמרו בהר סיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מהר סיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני. {{מנוקד|כִּי תָבֹאוּ}} יכול משבאו לעבר הירדן, תלמוד לומר {{מנוקד|אֶל הָאָרֶץ}} אל ארץ המיוחדת. יכול אפילו באו לעמון ומואב, תלמוד לומר {{מנוקד|אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם}} ולא לעמון ומואב: ומנין אתה אומר כבשו ולא חלקו, חלקו למשפחות ולא חלקו לבתי אבות, חלקו לבתי אבות ואין כל אחד ואחד מכיר את שלו יכול יהוא חייבין בשמיטה, תלמוד לומר {{מנוקד|שָׂדֶךָ}} {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#ג|ויקרא כה, ג]]}} עד שיהא כל אחד ואחד מכיר את שדהו. {{מנוקד|כַּרְמֶךָ}} {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#ג|שם]]}} עד שיהא כל אחד ואחד מכיר את כרמו. נמצאת אומר כיון שעברו את הירדן נתחייבו בחלה ובערלה ובחדש, הגיע ששה עשר בניסן נתחייבו בעומר, שהו חמשים יום נתחייבו בשתי הלחם, לארבעה עשר שנה נתחייבו במעשרות, התחילו מונין לשמיטה. לעשרים ואחת שנה עשו שמיטה, לששים וארבע עשו יובל: {{מנוקד|וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ}} {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#ב|שם ב]]}}. יכול מלחפור בורות שיחין ומערות ומלתקן את המקואות, תלמוד לומר {{מנוקד|שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר}} {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#ד|שם ד]]}}. אין לי אלא לזרוע ולזמור, לעדור לחרוש לנכש לכסוח מנין, תלמוד לומר {{מנוקד|שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר}} {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#ד|שם]]}}, כל מלאכה שבשדך וכל מלאכה שבכרמך. מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מחבקין ואין מעשנין באילן. תלמוד לומר {{מנוקד|שָׂדְךָ לֹא}} וגו' {{מנוקד|וכַרְמְךָ לֹא}} וגו'. כל מלאכה שבשדך וכל מלאכה שבכרמך. מנין שאין מקרסמין ואין מקרמין ואין מזהמין ואין מזרדין ואין מפסגין באילן, תלמוד לומר {{מנוקד|שָׂדְךָ לֹא}} וגו' {{מנוקד|וכַרְמְךָ לֹא}} וגו', כל מלאכה שבשדך וכל מלאכה שבכרמך. אי שדך לא כרמך לא, יכול לא יקשקש תחת הזיתים ולא ימלא נקעים תחת הזיתים ולא יעשה עוגיות בין אילן לחבירו, תלמוד לומר {{מנוקד|לֹא תִזְרָע}} ו{{מנוקד|לֹא תִזְמֹר}}, הזרע והזמורה בכלל היו ולמה יצאו, להקיש אליהם מה זרע וזמיר מיוחדין שהן עבודה בארץ ובאילן, אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן: {{מנוקד|<big>'''שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ'''</big>}} {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#ג|ויקרא כה, ג]]}}.<br> מה תלמוד לומר, שיכול אף שנת היובל תעלה למניין שני שבוע, תלמוד לומר {{מנוקד|שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ}}. שנת זרעים עולה למנין שני שבוע ואין שנת היובל עולה למנין שני שבוע. מנין לאורז ולדוחן לפרגין ולשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה כונסן אתה בשביעית, תלמוד לומר {{מנוקד|וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ}} בשביעית. יכול אף על פי שלא השרישו, תלמוד לומר {{מנוקד|שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע}} {{מנוקד|וְאָסַפְתָּ}}, ששה זרעים וששה אסיפין. רבי נתן בן יוסף אומר מנין לתבואה שהביאה שליש לפני ראש השנה כונסן אתה בשביעית, תלמוד לומר {{מנוקד|וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ}} אף משהביאה שליש. ומנין לשלשים יום לפני ראש השנה הרי הן בכלל השנה, תלמוד לומר {{מנוקד|וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ}} {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#ד|שם ד]]}}, מכאן אמרו: בנות שוח שביעית שלהן שניה, שהן עושות לשלש שנים. רבי יהודה אומר הפרסאות שביעית שלהן למוצאי שביעית שהן עושות לשתי שנים, אמרו לו: לא אמרו אלא בנות שוח. {{מנוקד|שַׁבָּת לַה'}}. כשם שנאמר בשבת בראשית {{מנוקד|שַׁבָּת לַה'}} {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#י|שמות כ, י]]}}. כך נאמר בשביעית {{מנוקד|שַׁבָּת לַה'}}. {{מנוקד|שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר}} כל מלאכה שבשדך וכל מלאכה שבכרמך: {{ממ|[[בבלי/ראש השנה/ח/ב|ר"ה ח:]]}}:<br> באחד בתשרי ראש השנה לשמיטין מנלן, דכתיב ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ. וגמר שנה שנה מתשרי, דכתיב מראשית השנה. וליגמר מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה. דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים ואין דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים: {{ממ|[[בבלי/מועד קטן/ב/ב|מועד קטן ב:]]}}:<br> תנן התם משקין בית השלחין במועד ובשביעית, בשלמא מועד משום טירחא הוא ומשום פסידא שרו רבנן, אלא שביעית חרישה וזריעה בשביעית מי שרי, אמר רבא אבות אסרה תורה תולדות לא אסרה, דכתיב ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ וגו'. וכתיב את ספיח קצירך וגו'. מכדי זמירה בכלל זריעה וזריעה ובצירה בכלל קצירה, למאי הילכתא כתבינהו רחמנא, למימרא דאהני תולדות הוא דמיחייב הא אאחרינא לא מיחייב, ולא והתניא שדך לא תזרע. אין לי אלא זריעה וזימור מנין לרבות המנכש וכו'. מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. וקשקוש בשביעית מי שרי, והתניא והשביעית תשמטנה ונטשתה. תשמטנה מלקשקש ונטשתה מלסקל, תרי קשקושי הוו, אברויי אילני אסור, סתומי פילי שרי: ('''תורת כהנים'''):<br> את ספיח קצירך לא תקצור. מכאן סמכו חכמים לספיחים שהן אסורין. ואת ענבי נזיריך לא תבצור. את השמור אי אתה בוצר אבל אתה בוצר את המופקר: לא תבצור כדרך הבוצרים, מכאן אתה אומר תאינה של שביעית אין קוצצין אותה במקצה אבל קוצץ הוא בחרב. אין דורכין ענבים בגת אבל דורך הוא בעריבה. אין עושין זיתים בבית הבד ובקוטבי{{הערה|'''קוטבי''': פירש הערוך: מביאין עץ גדול וכבד על הזתים שבבית הבד ובראשו תלוי אבן גדולה.}} אבל כותת הוא ומכניס לבודדה. רבי שמעון אומר אף טוחן הוא בבית הבד ומכניס לבודדה. שבת שבתון יהיה לארץ. כיון שיצאה שביעית אף על פי שפירותיה שמיטה, מותר אתה לעשות מלאכה בגופו של אילן אבל פירותיה אסורין עד חמשה עשר בשבט: {{ממ|[[בבלי/סוכה/מ/א|סוכה מ.]]}}:<br> והיתה שבת הארץ לכם לאכלה. לכם דומיא דלאכלה, מה אכילה שהנאתו וביעורו שוה אף כל שהנאתו וביעורו שוה, יצאו עצים שהנאתן אחר ביעורן. כדתניא עלי קנים ועלי גפנים שגבבן (הרבה) [לחובה] על פני השדה, לקטן לאכילה יש בהן משום קדושת שביעית, לקטן לעצים אין בהן משום קדושת שביעית, ועצים נמי אף על גב דהנאתן וביעורן שוה, סתם עצים להסקה עומדין, ועצים דהסקה תנאי היא, דתניא אין מוסרין פירות שביעית לא למישרא ולא לכבוס. רבי יוסי אומר מוסרין. מאי טעמא דתנא קמא, אמר קרא לכם לאכלה. לאכלה ולא למישרה ולכביסה. ורבי יוסי אומר מוסרין פירות שביעית למישרה ולכביסה, דכתיב לכם, לכל צרכיכם. ותנא קמא נמי הא כתיב לכם, ההוא לכם דומיא דלאכלה, מי שהנאתו וביעורו שוה, יצא מישרה וכביסה שהנאתו וביעורו אינו שוה, ורבי יוסי נמי הכתיב לאכלה, ההוא מיבעי ליה לאכלה ולא למלוגמא{{הערה|'''למלוגמא''': פירוש לרפואה.}}. ומה ראית לרבות את הכביסה ולהוציא את המלוגמא, מרבה אני את הכביסה ששוה בכל אדם ומוציא אני את המלוגמא שאינה שוה בכל אדם, מאן תנא להא דתנו רבנן לאכלה ולא למלגמא, לאכלה ולא לזילוף{{הערה|'''לזילוף''': פירוש ליפול טיפה טיפה.}} לאכלה ולא לעשות אפיקטוזין{{הערה|'''אפיקטוזין''': פירוש רפואה להקיא.}}. כמאן, כרבי יוסי דאי כרבנן הא איכא נמי מישרא וכביסה: {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/קא/ב|ב"ק ק"א:]]}}<br> רבא רמי תנן ממין הצבעים ספיחי סטים וקוצה יש להם שביעית ולדמיהן שביעית יש להם בעור ולדמיהם בעור. אלמא עצים יש בהם קדושת שביעית, ורמינהו עלי קנים ועלי גפנים וכו' (כדלעיל). {{ממ|[[בבלי/ברכות/לו/ב|ברכות ל"ו:]]}}<br> מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית, בית שמאי אומרים כל האילנות משיוציאו. בית הלל אומרים החרובין משישרשרו, והגפנים משיגרעו והזיתים משינצו ושאר כל האילנות משיוציאו: {{ממ|[[בבלי/מנחות/פד/א|מנחות פ"ד.]]}}<br> רמי ליה רמי בר חמא לרב חסדא תנן שומרי ספיחים [בשביעית] נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. ורמינהי לאכלה ולא לשרפה. א"ל רחמנא אמר לדורותיכם ואת אמרת תיבטל. אמר ליה מי קאמינא תיבטל לייתו מדאישתקד, בעינן כרמל וליכא. ולייתו מכרמל דאישתקד, אמר קרא כרמל תקריב. בעינן כרמל בשעת הקרבה וליכא. {{ממ|[[בבלי/בכורות/יב/ב|בכורות י"ב:]]}}<br> אמר רב חסדא בהמת שביעית אין פודין בה את הודאי אבל פודין בה את הספק, בהמת שביעית פטורה מן הבכורה, לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה. וחייבת במתנות דלאכלה קרינא ביה. מיתיבי האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה. ואמאי כיון דאילו מיטמא בת שריפה היא, לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה, שאני התם דכתיב לדורותיכם. תניא נמי הכי מניין לאוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה שחייב מיתה, תלמוד לומר לדורותיכם. וליגמור מינה, התם עיקר לאכילה הכא עיקר לשריפה: {{שולי הגליון}} {{ניווט כללי תחתון}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף