יד אברהם/יורה דעה/נה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
סימן נ"ה סעיף א'
שלשה פרקים יש רגל כו'. ויש אוסרים בנחתך עצם האמצעי כו' אפילו שלא במקום צוה"ג. וכן אם נחתך בין הערקום ובין השוק טריפה. ופסק הט"ז אם נחתך דוקא בין הטשי"ך ובין השוק טריפה אבל בנחתך הטשי"ך עצמו כו' כשירה. דטשי"ך עצמו שייך לארכוב' התחתונ'. ועיין באה"ט דיש אחרונים שסוברים דהטשי"ך שייך לשוק ואם נחתך בו טריפה. ולפענ"ד עיקר כהט"ז. והכי מוכח בש"ס ותוס' דפ' המקשה (דף ע"ו) גבי הא דפריך עולא לרב יהודה דאמר דהא דקתני מתניתין שם דנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשירה מן הארכובה ולמעלה פסולה איירי בארכובה התחתונה ולמעלה מיד פסולה דהיינו בכל עצם האמצעי. ופריך דא"כ מאי קתני וכן שניטל צומת הגידין דהא כשנחתך עצם האמצעי לגמרי הרי ממילא נחתכו הגידין. ומשני תנא רכובה בלא צה"ג כגון שבר העצם והגידין קיימין. ופריך והא נחתכו קתני. אישתיק. ותמהו התוס' דמאי קושיא דילמא סובר כמ"ד צה"ג הוי דאגרמא ולבר דהיינו כשיוצא מן העצם אבל למעלה מן הארכובה לא מיטריף משום צה"ג. ותירצו דרב יהודה קאמר בסמוך היכא דפרעי טבחי כו' דהיינו עילוי ערקומא שהוא עדיין יותר עכ"ל ואי איתא דלרב יהודה הערקום בכלל מן הארכובה ולמעלה דקתני מתניתין א"כ אמאי אישתיק. הל"ל לעולא דלק"מ דמתניתין קתני מן הארכובה ולמעלה מיד טריפה דהיינו בכל הערקום שאין שם טריפות עדיין בצוה"ג רק למעלה מן הערקום מתחיל טריפות של צוה"ג. וכמו שהקשו התוס' ודו"ק אלא מוכרת לומר דאפילו לרב יהודה אין הערקום עצמו בכלל למעלה מן הארכובא רק מסוף עצם האמצעי מתחיל טריפות מחמת חתוכת עצם. ושם מתחיל נמי טריפות דצוה"ג ומש"ה מקשה שפיר מאי וכן שניטל צוה"ג ואישתיק. גם מוכרח מסוגיא הנ"ל דנחתך בין הערקום והשוק דטריפה ודלא כהרא"ש שנסתפק בזה. דאי איתא דביניהם אין שייך טריפות מחמת העצם א"כ אמאי אישתיק הל"ל דאיצטריך שפיר למתני וכן שניטל צוה"ג דהיינו אפילו במקום שאין נטרפה בנחתך נטרפה מחמת צוה"ג. אלא ש"מ דשיעור חתוכת עצם ושיעור צוה"ג מתחיל בשוה. ועיין מ"ש בס' הארוך:
סעיף ג' בהג"ה
וי"א דוקא כשעור ובשר חופין את רובו. עיין במ"י כלל פ' דמבואר מדבריו דאם העור מבחוץ שלם לא בעינן עור ובשר חופין בשמוטה לכ"ע וכ"ה הלכה למעשה. ועוד שלא הי' נפסק ניבי'. ועיין כרו"פ. וגדולה מזו כתב המ"ל פ"ה דמאכלות אסורות הלכה ח' בשם תשובת הרשב"א דבנשמט לא בעינן חפוי כלל ולעולם שרי. אך מה שהעתיק המ"ל דברי הרשב"א על דברי הרמב"ם שם כאלו הם שפה אחת ודברים אחדים זה אינו. כמו שהקשה הש"ך לקמן סימן ס"ב ס"ק י"ג על הג"ה שם שהעתיק דברי הרשב"א להלכה דהרשב"א לטעמי' אזיל דמתיר ביצים שנתלשו. אבל הרמב"ם פסק שם הלכה ז' שמט אבר כו' אסור לאוכלו ממנהג שנהגו כל ישראל מקודם שהרי הוא דומה לאבר מ"ה:
סעיף י'
לא היה הבשר החופה את רובו במקום א' כו'. או נקלף מעל העצם או שניטל שלישיתו התחתון אינם מצילין. זהו בעי' דלא איפשטא בפ' המקשה (דף ע"ז) ונלענ"ד דמוכח להדיא בש"ס שם וכל הפוסקים דהיינו שניקלף וניטל שליש התחתון ברובו אבל אם לא נקלף או ניטל רק מיעוט בבהמה או חציה בעוף וחציה מחובר מעלה ארוכה. שהרי בש"ס שם בעי' למיפשט מהא דאמר עולא אמר ר"י עור הרי הוא כבשר דעור לבדו מציל. וכיון שאין כאן רק עור כשר כ"ש כשיש בשר אלא שניקלף או ניטל שליש ודחה דילמא דקנה משכא דידי'. פרש"י דעולא איירי במקום שאין בשר כגון סמוך לארכובא והעור מדובק יפה בעצם ומחזיקו. והתוס' פי' שיש רירין בין העור והעצם. וכ"כ הט"ז סעיף ח' דכה"ג עור לבדו מציל. ובס"ז כ' דמיעוט עור מצטרף בבהמה ובעוף אפי' מחצה עור כשר. והיינו אפילו במקום בשר וניטול כל הבשר מחמת העור אפ"ה כיון שיש מחצה שהבשר לא ניקלף ולא ניטול כשר. וכ"מ בסעיף שאח"ז שכתב נקדר הבשר כו' בעיגול ורוב היקפו מכוסה כשירה והוא שיהא הבשר דבוק בעצם סביב הקדירה. והשתא תימא דהא בלא"ה א"א להתיר אם אין הבשר דבוק אלא ניקלף. אלא ש"מ דבלא ניקדר אף אם נקלף עד מחצה כשר בעוף. מיהו הרמב"ם אף שפ' דעור לבד מציל אפ"ה פ' בעי' דניטל שליש התחתון דאסור. ועי' בלח"מ שהרגיש בזה וכתב שלא התיר הרמב"ם בחפוי עור לבד אלא היכא שאין עומד באויר. אבל דברי הש"ע יש לדייק כמ"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |