טיוטה:מליץ יושר/יט
|
< הקודם · הבא > |
במסכת כתובות בסוגיא דפוגמת כתובות דף פ"ז ע"ב הקשה הגאון הנשר הגדול הקדוש מו"ה מאיר ברבי זצ"ל על הגהות אשר הביא בשם מרדכי וז"ל: הקשה הר"י מקורבילהאיך נשבעין שבועה דאשתבע לי דלא פרעתיך והא שטר שיעבוד קרקעות, וי"ל כגון שכתב בפירוש בשטר שמחל לו השיעבוד רק שיגבה מן המטלטלין, וצריך לבאר הלא הגמ' קאמר בהדיא גבי פוגם את שטרו דמדרבנן נשבעי על קרקעות וכ"כ הרי"ף בהדיא פרק שבועות הדיינין, וצ"ל דהר"י מקורביל סבר היכא דאיתמר איתמר גבי פוגם קאמר רבא טעמא משום דמיפרע לא דייק ורמי רבנן שבועה עליה כי היכא דלידייק להכי נשבעין מדרבנן על כפירות שעבוד קרקעות, אבל היכא בהדיא לא אמרינן ואפשר היסת מודה דנשבעין אבל שבועות המשנה לא. אבל קשה דא"כ מאי קאמר הגמ' בשבועות וכי מה בין זה לפוגם שטרו, הא שנא ושנא דפוגם שטרו נשבע אף שאינו מוחל השעבוד ואישתבע לי דלא פרעתיך אינו נשבע אלא אם מוחל השעבוד וצע"ג. והנה הגאון הקדוש רוצה לתרץ דאפשר אמוראי דהתם סברי כס"ד דרמי בר חמא דעל קרקעות אינו נשבעין אבל על שעבוד קרקעות נשבעים, אבל לפום הלכתא דאין נשבעין כפירות שעבוד קרקעות אינו נשבע אלא אם מוחל השעבוד, עכ"ל.
והנה עפר אני תחת רגלו בער אנוכי ולא בינת אדם לי תמה אנוכי האיך פה קדוש יוכל לתרץ כזה הא מרא דדינא דאמר אישתבע לי דלא פרעתיך הוא רב פפא, ורב פפא הוא תלמידו דרבא ובפירוש אמר רב פפא על רבא דאמר שבועה זו מדרבנן דמדאורייתא אין נשבעין על כפירות שעבוד קרקעות, אמר רב פפא אי פיקח הוא מייתי ליה לידי שבועה דאורייתא, וא"כ מוכח בפירוש דרב פפא סובר כרבא דשבועה רק מדרבנן דאין נשבעין על שעבוד קרקעות מדאורייתא ומאי פריך הש"ס על רב פפא הא לשיטו יש חילוק בין פוגם הא שנא ושנא דפוגם את שטרו נשבע אף שאינו מוחל השיעבוד, וצע"ג.
ולתרץ מחמת חומר הקושיא דהנה באמת צריך להבין על הר"י מקורביל הא בפוגם שטרו נשבעין על כפירות שעבוד קרקעות כדאיתא בגמ' ואישתבע לי דלא פרעתיך אין נשבעין על כפירות שעבוד קרקעות וצריך להבין טעמו של דבר, וע"כ נראה לי דסברתו דכיוון גבי אשתבע לי דלא פרעתיך אם לא טע לא טענינן אנן, וא"כ עיקר חיוב שבועה דווקא אם טעין ותלי' בטענה והוי כעין שבועות מ' שצריך דווקא טענה דומיא לשבועות וצריך דווקא מטלטלין כמו בדאורייתא דתלינן בטענה, משא"כ פוגם שטרו אע"ג דלא טעין אשתבע לי חייב שבועה ולכן נשבעין על כפירות שעבוד קרקעות, אמנם כ"ז למסקנא דש"ס דמחלק חילור זה בין פוגם ושפיר יש לחלק ג"כ בין כפירות שעבוד קרקעות, אבל לפי ס"ד דהש"ס דלא ידע חילוק זה אבל שהכל אחד דצריך לטעון אשתבע לי דלא פרעתיך דפרע לא דייק וא"כ אין חילוק בין פוגם שטרו לאשתבע דלא פרעתיך, ושפיר פריך הש"ס מאי בין זה לפוגם שטרו, וסברה ישרה היא לכאורה ומיושב קושיית מהר"ם ברבי זצ"ל בס"ד.