טורי אבן/ראש השנה/יד/א

טורי אבן ראש השנה יד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף י"ד ע"א

לכל אין בילה. ל"ל פירש"י מדאמ' שמואל הכל הולך אחר גמר פרי אשמועינן דהאי דאמ' הלכה כרש"ש לאו משום בילה אלא משום דכולה חדש אבל בילה ל"ל דאי אית ליה בילה אמאי אשמועינן הכל הולך אחר גמר פרי וק"ל דמ"מ ה"א דאית לי' בילה ונ"מ בהא דאחר גמר פירי לאו אהא דרש"ש קאי דמיירי בהשריש לפני ר"ה ולאחר ר"ה ולענין חדש וישן אלא לענין שני' נכנסת לג' ולגבי מ"ש ועני קאי דאי אזלת אחר השרשה מפריש מ"ש קמ"ל אחר גמר פירי ומפריש מ"ע א"נ נ"מ נמי לענין חדש וישן ואע"ג דס"ל יש בילה מ"מ בנשרש מקצתו לפני ר"ה ומקצתו לאחר ר"ה לרש"ש דאזיל בתר השרשה צריך צבירת גורן לתוכו כדי שיהא נבלל וקמ"ל שמואל דהולך אחר גמר פירי וא"צ צבירת גורן דהכל הוי חדש ועק"ל אי לא אשמיענן לכל אין בילה ה"א הא דאמר הולך אחר גמר פירי אפי' בתבואה וזיתי' נמי ואפי"ה קמ"ל הלכה כרש"ש דיש בילה. דנ"מ היכא שגמר פירי שלהם הי' בב' שנים ונתערבו זה עם זה דמעשר מיני' ובי' ע"י צבירת גורן קמ"ל לכל אין בילה ומהשת' ע"כ הא דאמ' הלכה כרש"ש אתי לאשמועינן דהלכה כמותו במאי דאמ' מערבין הנשרשים לפני ד"ה עם הנשרשים לאחר ר"ה משום דהכל הולך אחר גמר פירי ודווקא במאי דפליגי אבל לא בתבואה וזתי':

מה גורן ויקב כו'. פי' רש"י באספך מגרנך מיקבך מכאן סמכו חכמי' לקבוע זמן מעשר ירק דדבר ה' אחר לקיטה לאסמכת' בעלמ' כל אסיף שלך יהי' כתרומת גורן ויקב שהלכה בהן תורה אחר שנה שהבי' שליש הרי שהלכה בתן אחר שנה שגדלו במימי' שהבאת שליש שלהן היא גדילת' שמאותו שעה ראוי לקצור בדוחק אף כל כו' לכך הלכו באילן אחרי חנטה שכל גדילת פירותיו ע"י העלאת שרף האילן לפני חנטה היא. וק"ל הא אדרבה מקרא זה ש"מ איפכא דהא יקבך כתי' בקרא והיינו אילן זית ואפ"ה לא ואזלינן בי' בתר חנטה אלא בתר שליש שהוא זמן רב אחר חנטה ומה אף כל דקאמר ואם היינו מפרשי כפי' א' של רש"י בסמוך דקאמר בצלים הסריסי' ופול המצרי א"ב דר"י הגלילי א"ל הא מתני' שאם מנע מהן מים ל' יום לפני ר"ה מתעשר לשעבר ומותרין בשביעי' א"ל דהאי אף כל מרבה להו הואיל וגדילין על מי שנה שעברה מתעשרין לשעבר ולא מיירי כלל מפי' האילן. אבל לאידך פי' דריה"ג ל"ל הא מתני' דאע"ג דמנע מהן מים ל' יום לפני ר"ה מתעשרין להבא ובע"כ האי אף כל מרבה לפי' האילן תקש' הא דאמרן ועק"ל ר"ע דאמר מה גורן ויקב מיוחדין שגדילין על רוב מים ומתעשרין לשנה שעברה אף כל שגדילין כו' האי אף כל מאי מרבה דהא אין טעם לקבוע ר"ה למעשר אילן בתר חנטה מטעם שגדל על רוב מים דמה ענין זה לזה:

ונ"ל דר"י ור"ע לא נ"ל מהאי קרא דהכל מתעשר לפי זמן שקבעו חכמים כמו באילן בתר חנטה דודאי א"א ללמוד זה מהאי קרא וכדפי'. אלא דאי לאו קרא מן הסתם ראוי לילך אחר לקיטה שהוא וגמר פירי כדפי' לעיל בשם התוס' ונפקא לן מהאי קרא דמה גורן ויקב כמו דבהא ל"א אחר גמר פי' ה"ה לכל ויצאו ירקות שאין דומין לגורן ויקב אי משום דר"י ואי משום דר"ע ומתעשרין לשנה הבא שהוא לקיטה וגמר פי'. ותדע דע"כ מסברא ראוי לילך אחר גמר פי' דאל"כ נהי דירקות ל"ד לגורן ויקב דקרא ואין זמן מעשרות שלהם כמוהם אכתי מנ"ל דזמן מעשרות של ירקות הוא בתר לקיטה אלא ודאי הא ממילא אתיא מסברא אנא הא דאזלינן באילן בחר חנטה טעם אחר הוא וכמ"ש בסמוך:

הואיל ויצא רוב גשמי שנה. פי' התוס' דלב"ש זמן חניטת של גשמי שנה זו באחד בשבט ולב"ה בט"ו בשבט וכל החנוטין קודם זמן הזה היינו על גשמי שנה שלפני תשרי והא דלא אזל באילנות בתר תשרי כמו בשליש בתבואה משום דדרשינן לעיל (דף י') פעמים שבד' ועדיין אסורה משום ערלה. משמע מדבריהם הא דאמ' ר"א הואיל ויצא דוב גשמי שנה היינו משום דהחנוטין קודם שבט הוא על גשמי שנה שלפני תשרי ולפ"ז ר"ה לאילן נמי תשרי הוא כמו בתבואה וזיתי' ושבט גילוי מילתא בעלמ' הוא דהחנוטין קודם לו הוא על גשמי שנה שלפני תשרי ולישנא הגמ' ל"מ הכי ועוד הא בירושלמי אמרינן ר' אילא ר"א בשם ר' אושעי' כבר יצא רוב גשמי שנה כולא וכבר רוב התקופה מבחוץ. ר"א בשם ר"א אמה ע"כ הן חיין ממי השנה שעברה מכאן ואילך הן חיין ממי השנה הבא אלמא תרי טעמי נינהו וגמ' דידן קיימי בשיטת ר' אילא שקלה הדבה בכבר יצא רוב גשמי השנה ודלא כר"ז שתלה בע"כ חיין ממי שנה שעברה והאי יצאו רוב גשמי שנה דקאמר היינו כדפי' רש"י שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות ונמצא הפו' חונטים מעתה. ולהאי פי' נ"ל דאע"ג דר"ה למעשרות תשרי כדפי' לעיל מג"ש דשנה שנה או מה"ט שפי' בתוס' ישיני' וכש"ש שם מ"מ עקרו חכמי' ר"ה של אילן מתשרי וקבעו בשבט ואפי' בענבי' דמעשר דידהו מה"ת וה"נ לענין שביעית דנוהג מה"ת בכל אילנות הואיל ודרך אילנות רובן לחנוט בשבט וזה זמן קבוע להן לחנוט אזלין בתר חנטה ול"ד לתבוא' וזיתי' דאזלי' בהו בתר שלוש ור"ה שלהם תשרי ולא אזלינן בתר זמן שדרכן להבי' שליש דשאני הכי דאין זמן קבוע להבאת שליש שלהם דשדה זו ואילן זה מבי' שליש קודם וזה מאחר ואין לרובן זמן אחד קבוע הבאת שליש שלהם משא"כ חנטה לאילנות ששבט קבוע לרובן לחנטה שלהם וזמן אחד להו:

מ"מ ק"ל הא דאמר לקמן גבי אתרוג אע"ג דבשעת לקיטתו עישורו אפ"ה ר"ה שלו שבט הא כיון דלא אזלינן בי' בתר חנטה כשאר אילנות אלא בתר לקיטה מה לשבט שהוא זמן חנטה ענין לר"ה של אתרוג דהא טעמא דשבט ר"ה לאילן לומ' דידן משום דזמן חנטה הוא ולגמ' ירושלמי משום דעד כאן הם חיין ממימי שנה שעברה ואחנטה קאי שחנטן ממימי שנה שעברה באתרוג בתר לקיטה אזלינן ולא בתר חנטה. מיהו אכתי צרי' טעמא על עיקרא דמילתא מנ"ל דאזלין באילן בתר חנטה ואי משום ה"ט שפי' התוס' גבי אתרוג דשוה לאילן בג' דברים דאמרינן לקמן והא דלא אזלינן באתרוג בתר לקיטה בכל דבר כיון שהוא גדל על כל מי' כירק למאי דפי' לעיל דהאי דרשא צריכ' לשביעית דאורייתא משום דדרשינן לעיל (דף י) פעמי' שבד' ועדיין אסורה משום ערלה. הא גופ' תיקשי מנ"ל גבי ערלה גופ' דאזלינן בתר חנטה דילמא אזלינן בתר הבאת שליש או בתר גמר פרי דהוא לקיטה ועוד הרי אילן זית דגלי קרא דאזלינן בתר שליש לגמרי לענין מעשר ושביעית ולערלה אזלינן בתר חנטה דהא התנא סתמא קאמר פי' נטיעה זו אסורין משום ערלה אפי' אילן זית במשמע וי"ל למאי דפי' לעיל ניחא דהאי קרא דלעיל דמקיש לגורן ויקב לר"ע מדא"ל ולר"י כדא"ל אתא לאפוקי דלא אזלינן באילן בתר גמר פרי דהיינו בתר לקיטה:

ול"ל דניזל באילן נמי בתר שליש כגורן ויקב מהאי הקישא. דא"כ ליכתוב רחמנא חדא או גורן או יקב ומדכתב רחמנא תרתי ה"ל ב' כתובי' הבאי' כאחד ואין מלמדין על פי' אילן דניזל בתר שליש דא"כ ליכתוב חדא ומהשתא בע"כ הא דמקיש כל אסיפות לגורן ויקב אינו אלא דלא ניזול בה בתר גמר פרי לחוד מהשתא כיון דאין הולכין לא אחר גמר פירי ולא אחר לקיטה בע"כ קבוע להם זמן שלישי ומסתברא לרבנן דזמן הקבוע להם הוא חנטה אלא דאכתי הא דאזלינן בתר חנטה באילן זית לענין ערלה כמו בשאר אילנות אכתי תיקשי ועוד אכתוב בזה:

ונהגו בו שני עשורים. פי' התוס' אם שני עשורים ממש הפריש לא הי' מתוקן ומפרש בהג"ה דהמרבה במעשרות הן מקולקלים אלא מפרש בירושלמי שהפריש מעשר אחד למ"ש ופדאו וחלקו לעניים ואני תמה מה ענין מרבה במעשרות לכאן דמרבה במעשר היינו שמפריש יותר מחלק עשירית למעשר כגון א' מה' מש"ה פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלים דאינו חל שם מעשר אלא על החצי והחצי הב' אין עליו שם מעשר והוא לא כיון להוציאו מידי טבל ע"י קריאת שם מעשר ב אידך החצי אלא קרא עליו ג"כ שם מעש' וכיון דלא חל עליו שם מעש' ממילא נשאר בטבלו כדמעיקרא אבל הכא בדר"ע שלקח שני עשירית וקרא על אחד שם מ"ש ועל א' שם מ"ע והתנה אם הוא שנת מ"ש ואין נוהג מ"ע יהי זה מ"ש על כל הט' חלקים אפי' על אותו חלק שקרא שם מ"ע ואם הוא שנת מ"ע ואינו חל מ"ש על אידך וזה של מ"ע חל על הכל. ואפילו על אותו חלק שקרא שם מ"ש ואין כאן משום מרבה במעשרות שלא עשה אלא א' מעשרה על הכל דהיינו אותו מעשר שנוהג בשנה זו יחול עליו שם מעשר גם על אידך והשני לאו כלום הוא ומה שפי' בירושלמי ושהפר' מעשר א' למ"ש ופדאו וחלקו לעניים לאו משום מרבה במעשרות נגעו בה דהא ודאי היה יוכל להפרי' ב' מעשרות על תנאי וכדפי'. אלא משום טורח זה למה להפרי' שני מעשרות כיון דיוכל לתקן הכל ע"י מעש' א' על תנאי אם הוא שנת של מ"ש יהי' מ"ש ואם הוא שנת של מ"ע יהי' מ"ע ומספק פדאו וחלק לעניים. א"צ י"ל שלא הפרי' אלא מ"ש לחוד ואפי' הוא שנת מ"ע ל"ל בה וע"ד שכתב הרמב"ם [פ"א מה"מ] פירות שנה שני' שנתערבו בפירו' שנה שלישי' או של ג' בד' הולכין אחר הרוב מחצה למחצה מפריש מ"ש מן הכל אבל לא מ"ע שמ"ש חמור שהרי הוא קודש ומ"ע חול וכן פי' שהן ספק אם פי' ב' הן או פי' ג' מפריש מהן מ"ש וה"מ לישנא דירוש' בפרקין ובפ"ב דבכורים דמסיק אההוא עובדא דר"ע מה עשה לו קרא שם למ"ש שבו ופודהו ונתנו לעניים ולפ"ד הירוש' צ"ל הא דקאמר שנהג ב' עישורים אע"פ שלא קרא שם אלא למ"ש לחוד היינו במה שפדהו ונתנו לעניים משום ספק מ"ע אבל ק"ל דאא"ב דהא דנהג ב' עישורים מספק היינו שהפריש ב' מעשרו' מ"ש ומ"ע מספק ועל תנאי א"נ אפ"ת שהפריש מעשר א' ע"ת אם הוא שנת מ"ש יהי' מ"ש ואם שנת מ"ע יהי' מ"ע וה"ט דצריך תנאי משום דאם הוא שנת מ"ע לא פקע שם טבל מיני' בק"ש מ"ש שלא כדברי הרמב"ם ניחא הא דקאמר' דנהג ב' עישורין דהיינו במה שק"ש ב' מעשרו' עליו ע"ת אבל אם לא קרא עליו אלא שם מ"ש בלבד ובע"כ האי שני עישורין דנהג דקאמר' אע"ג שלא קרא עליו אלא שס מ"ש לחוד ולא שם מ"ע היינו משום דפדהו ונתנו לעניים כדין מ"ע ק"ל אמאי נתנו לעניים מספק הא כיון דמספקא לי' דלמא ט"ו בשבט ר"ה לאילן ואכתי שנת מ"ש הוא המוציא מחבירו עליו הראי' וא"צ ליתן לעניים מספק ואע"ג דספ' זה הוא ספיקא דדינא אי אחד בשבט ר"ה לאילן או ט"ו הא בספיקא דדינא נמי שמעין לי' לר"ע דהמע"ה דתנן בפ"ח דבכורו' [דף מח] גבי פדיון בכור מת ביו' ל' כיום שלפניו רע"א אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן ומפ' בגמ' טעמא דר"ע דמספקא לי' יו' ל' אי כשלפניו אי כשלאחריו מש"ה אם לא לתן לא' יתן דהמ"מ ע"ה אלמא בספיקא דדינא נמי הכי ס"ל והא ספק מתנות כהונה כמו בכור וספק שוין הן לענין ספיקא דהא תנן בפי"א דחולין (דף קלד) גר שנתגייר והיתה לו פרה נשחטה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק פטור שהמ"מ ע"ה ודייק עלה בגמ' אלמא ספיקא לקולא ורמנהו חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי הוא של בעה"ב ושלאחר הקוצרים העליוני' לעניים והתחתונים של בעה"ב רמ"א הכל לעניים שספק לקט לקט וש"מ אי ספק מתנות כהונה להקל הה"נ לספק מתנות עניים דכיון דלר"ע ספק מתנות כהונה להקל ה"ה לשל עניים ואמאי נתנו לעניים ושמא י"ל אע"ג דלגמ' דידן הני תרתי דמיין אהדדי גמ' ירוש'. ס"ל דאע"ג דבשל כהונה ספיקא להקל אפ"ה בשל עניי' להחמיר דגלי בהו קרא עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו כדאמרינן התם בפ"י דחולין וההיא דרשא איתא נמי בירוש' פ"ד דפיאה על משנה זו דחורי נמלים ועוד מייתי התם מקרא לא תטה משפט אביונך בריבו בריבו אי אתה מטהו אבל אתה מטהו במתנותיו א"נ מתעזוב הנח לפניהם משלך א"נ מלגר וליתום ולאלמנה יהי' בין מדידך בין מדידי' הב לי' וכל הני קראי גבי מתנות עניים כתיבי אבל בשל כהונה דלא גלי ה"ל ככל דין ממון להירוש' דהמ"מ ע"ה מ"מ לגמ' דידן דמשוה להדדי ספק מתנות כהונה ושל עניים וכיון דא"ל לר"ע גבי של כהונה ספיקא להקל הה"נ בשל עניים ובע"כ הא דנקט ב' עישורים מספיקא לאו בשפדאו ונתנה לעניים מיירי דהמ"מ ע"ה אלא אקריאת שם קאי שק"ש ב' מעשרות עליו להוציאו מספק טבל השתא הקשה לרמב"ם וכבר הקשה עליו הראב"ד מצינן לר"ע שעישר ב' מעשרים מספק ובמילואים יתבאר כל זה:

[אבני מלואים] ונהג בו ב' עישורין. כ"כ בפנים דבגמ' דידן משווה ספק מתנות כהונה ומתנות עניים להדדי מדרמי אמתני' דגר שנתגייר דמיירי ממתנות כהונה אמתני' דחורי נמלים מיהו ק"ל לגמ' דידן דמדמי ורמי להו אהדדי ושני רבא התם הכא פרה בחזקת פטור קיימא פי' עד עכשיו היתה בחזקת נכרי ומספק העמידנה על חזקתה קמה בחזקת חיובא קיימא פי' שהיתה מעולם בחזקת ישראל שחייב במצות מש"ה אזלינן בספיקא להחמיר ומשמע לי דרישא דקא פרה בחזקת פטור קיימא דווקא הוא אבל אי ליכא חזקה ספיקא להחמיר וסיפא דקא' קמה בחזקת חיובא קיימא ל"ד דאלת"ה אלא תרווייהו דווק' קשיין דיוקא דרישא וסיפא אהדדי טעמא דפרה בחזקת פטורה הא לא"ה ספיקא להחמיר ובסיפא קאמר קמה בחזקת חיובא הא לא"ה ספיקא להקל אלא וודאי חדא דווקא ואידך ל"ד וכיון שכן ע"כ הא דקמה ל"ד דמאי חזקת חיוב שייך לומר בה דאע"ג דשל ישראל היא מעולם אפ"ה אין כאן חזקת חיוב דהא תבואה זו שבחורי נמלים אפשר לומר דשל בעה"ב הן אטו קמה קיימי בחזקת עניים יותר משל הבעה"ב אלא ודאי סיפא לאו דווקא אלא כל כמה דלא קיימא בחזקת פטור כמו פרה ספיקא להחמיר וזה ברור ואעפ"י שהר"ן בפ"א מס' נדרים (דף ד) דייק מהא דקאמר קמה בחזקת חיובא קיימא הא לא"ה אזלינן לקולא במתנות עניים לדידי לאו דיוקא הוא דהא מההוא דקאמר פרה כו' איכא למידק איפכא וכדפי' דההוא דווקא. עוד הביא ראיה הר"ן שם מפ"ק דיומא (דף ח') גבי נחתומין דקא' בשלמא מ"ר ומ"ע הממע"ה וש"מ דספק מ"ע לקולא אין זה ראייה דדמאי שאני דרוב ע"ה מעשרין מש"ה אזלינן להקל וכ"כ שם הר"ן בשם הרמב"ן והרשב"א דספק מ"ע להחמיר מכל מקום קשה ליה למאי דפי' ובא דגמרא שלנו דספק מ"ע להחמיר והה"נ לספק מתנות. כהונה למאי דמדמי גמ' שלנו אהדדי והא בהרבה מקומות מצינו דספק מ"כ להקל להא דמת ביום ל' אליבא דר"ע ופ"ד דטהרות תנן ספק בכורות א' בכור אדם וא' בכור בהמה בין טמאים ובין טהורים הממע"ה והכי רהטא כולי פירקי דבכורות בפ"ק (דף ד) גבי פטר חמור ובפ"ב גבי בכור בהמה טהורה ובפ"ח גבי בכור אדם דבכולהו מספק אזלינן להקל. וברפ"ג (דף יט) גבי לוקח בהמה מן הנכרים וא"י אם בכרה קאמר ר"ע ואם ספק יאכל במומו לבעלים ובספ"ק דבכורות [דף יא] גבי מפקיד פירות אצל נכרי כפירותיו רש"א דמאי וקא' ר"א להפריש כ"ע ל"פ כי פליגי ליתנן לכהן ת"ק סבר וודאי חלפינהו ובעי מיתבינהו לכהן ור"ש סבר דמאי והממע"ה. וכה"ג מצינו בכולי גמ' דספק מתנות כהונה להקל ומ"ש מספק לקט דלכ"ע להחמיר אפי' לרבנן דע"כ ל"ק רבנן גבי חורי נמלים התחתונים לבעה"ב ב אלא דס"ל דהני וודאי כנסו משל בעה"ב הא אם הי' ספק הוי לקט דהא עליוני' נמי ספק נינהו ואמרי רבנן דהוו לעניים מספק וכדפי' התוס' התם ובפ"ב דבכורות [דף יח] אר"פ הכל מודים בספק מעשר שפטור מן המתנות ואמ' ה"מ מאן ר"מ פשיטא כו' אלמא אע"ג דס"ל לר"מ ספק לקט לקט אפ"ה במתנות כהונה מודה דספיקא להקל והממע"ה. ועוד ק"ל באותה סוגי' דפ"י דחולין דמדמי מ"כ ומ"ע להדדי ומחלק בין האי דפרה לקמה משום דפרה בחזקת פטורה וקמה בחזקת חיובא. הא כתב המרדכי שהקשו קמאי אמאי לא אזלינן בחר רובא ורובא דקמה של בעה"ב היא והא אפי' ר"מ דחייש למעוטי בכ"מ ה"מ ברובא דליתא קמן אבל דאיתא קמן מודה. ותי' ר' ברוך דה"ט דגלי קרא עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו וש"מ דבמתנו' עניים ספיקא להחמיר ואפילו בתר רובא ל"א וחיישינן למעוטא ואפי' רבנן מודו בהא וכדפי'. וכיון דאפי' בתר רובא דעדיף דל א ב"ש בתר חזקה דגריעי דהא קי"ל רובא וחזקה רובא עדיף והשתא מאי משני פרה בחזקת פטורה קיימא מה בכך כיון דאפי' בתר רובא ל"א גבי קמה ה"ה למ"כ דדמי למ"ע לפי גמ' דידן כ"ש דל"א בהו בתר חזקה דפרה בחזקת פטורה קיימא. ואמאי ספק משנתגייר נשחטה פטורה ומ"ש מקמה דאפי' בתר רובא ל"א להקל דאפילו את"ל דקמה יש לה חזקת חיוב הא מ"מ רובא וחזקה רובא עדיף כדא' רפט"ז דיבמות [דף קיט] וכ"ש למאי דפי' לעיל דבקמה ליכא חזקת חיובא כלל ואפ"ה ל"א בתר רובא להקל. ואע"ג דר"ב תי' עוד דה"ט דל"א גבי קמה בתר רובא משום דכל קבוע כמחצה על מחצה דכל דבר שאינו בעל חיים כ"מ שמונח שם הוא קביעתו דהא אין יכול לילך משם דהא ט' שרצים וצפרדע אחת בניהם וגם גבי ט' צבורין של מצה וא' של חמץ הואיל והונח שם הוי מקום קביעתו דברי תמה הן דוודאי במקום הנחתו הוי לי' קבוע אבל אם פירש מכם אזלינן בתר רובא ואמ' כל דפי' מרובא פי' [ע"כ מאבני מלואים]:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף