ט"ז/חושן משפט/קנו
סעיף א'
רופא או אומן: יראה אף ברמב"ם רופא אומן כוונתו או אומן שהרי סיים ולא ישכרנו לא לרופא ולא לאומן ומה שהקשה סמ"ע דאי נתכוין רבינו למוהל הא סיים כ"ש מצוה כו' תמהני מאי תיקן לפ"ז במה שפי' רופא נפשות דאטו זה אינו מצוה ונראה דלהכי כתב רבינו מילי דמצוה כגון לחלק צדקה או להתפלל בי' להורות דדוקא בענין מצוה התלוי בצירוף אנשים כמו אלו דחשיב משא"כ כשאפשר לו לילך לבתי האנשום שצריכין לכך מעכבין עליו שלא לעשותו מוהל אם הוא בענין שיבאו הרבה אנשים לביתו כנלע"ד:
סעיף ה'
ואפי' היה מבני מבוי אחר: תמוה הוא דהא עכ"פ הוא נותן מס למלך דמ"ש בסיפא דחשיב לטיבות' שנותן מס עמהם למלך כיון שגם ברישא מיירי בזה אלא ע"כ דעיקר רבותא בסיפ' שנותן עם בני המבוי המס ששייך למלך מאותה מבוי עצמו ולפז"נ דרבים האומרים שמביא רמ"א על זה מודים בזה דיכול לכנוס אפי' למבוי שיש שם בני אומנות דלאותן הרבים שהם רש"י ותוס' והם מפרשים מ"ש התלמוד ואי שייך בכרג' דהכא דהיינו במס ששייך למושל העיר הזאת הוא מעיר אחרת ובזה פשוט לבעל התלמוד שיש לו רשות לכנס לעיר רק לא לאותו מבוי ואם הוא בעל מבוי אחר עדיף טפי דיכול לכנוס אפילו לאותו מבוי אבל אם הוא נותן המס הפרטי השייך לאותו המבוי עצמו נראה דגם הם מודים שיש לו כח בכל: