חכמת אדם/עא

חכמת אדם ‏ עא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין החשוד לדבר אין לסמוך עליו (סי' קי"ט)

א אעפ"י שכל אדם נאמן בשלו מדאורייתא כמבואר לקמן כלל שאח"ז. ה"מ בסתם בני אדם אבל החשוד לאכול דברים האסורים בין שהוא חשוד באיסור תורה או באיסור דרבנן אין לסמוך עליו לאכול עמו אפי' אם נתארח אצלו אסור לאכול משלו מדברים שהוא חשוד עליו וכ"ש לקנות ממנו (סעי' א') ואפי' אם ישבע החשוד שזה כשר אינו נאמן שכבר עבר על שבועתו שהיה מושבע מהר סיני ע"ז:

ב אע"ג דבסתם אדם שאינו יודע אם הוא חשוד או לא מחזקינן אותו בחזקת כשרות ומותר לאכול עמו כשנתארח אצלו שהרי אינו חשוד לאכול דבר איסור מ"מ לקנות ממנו י"א דאסור כל דבר שיש לחוש בו לדבר איסור אפי' דרבנן כגון יין ואפי' חלב ופת אא"כ מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות דשמא חשוד על לפני עור וכן ראוי לנהוג בזמ"הז בפרט על הישובים שדר שם ישראל א' ומי יודע אם הוא כשר או חשוד והרבה יש ליזהר בדבר בזמ"הז שלא לאכול כי אם אצל מי שמוחזק בכשרות ובפרט בשר דאפשר דלכ"ע אסור (עיין ש"ך סק"א) וע"ז נאמר ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה (שם) (ולא זכיתי להבין דברי הש"ך ס"ק א' שהקשה דברי הט"ז אהדדי שהרי י"ל דכוונת המחבר דמחשוד אין לסמוך אפי' אם נתארח אצלו אבל לקנות שפיר י"ל דמודה הרמב"ם דאפי' בסתם אין לקנות ומש"כ רמ"א וי"א דמשום דלא מפרש בהדיא בדברי המחבר):

ג אם אינו חשוד לאכול אלא למכור אוכל עמו וכן אם שולח לביתו מותר דחזקה ממה שהוא אוכל משגר לו (שם):

ד לא מקרי חשוד אא"כ הוא אוכל האיסור במזיד ואפי' כשיש לפניו היתר ואיסו' אוכל האיסור אבל אם אוכל רק לתאבון כמו שיש בני אדם כשהם על הדרך אוכלין חלב שחלבו נכרי וכיוצא בו אבל אם לפניו היתר ואיסור אינו אוכל האיסור לא מקרי חשוד לאותו דבר ול"ד למומר אוכל נבלות לתאבון דאסור לאכול משחיטתו עד שיבדוק לו הסכין דהתם חיישינן שלא יטריח מעצמו בהשחזת הסכין (ש"ך שם):

ה בד"א בדבר שהוא חשוד עליו אבל אם חשוד בדבר א' חוץ מעבודת אלילים וחלול שבת בפרהסיא דאלו נחשבים למומר לכל התורה (סעי' ה') נאמן בדבר אחר ואפי' לקנות ממנו וכ"ש לאכול עמו משלו בד"א שבדבר שחשוד עליו אינו נאמן דוקא בשלו אבל בשל אחרים נאמן אפי' על אותו דבר שחשוד בו דקיי"ל החשוד על הדבר נאמן על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ודוקא החשוד אבל אם הוא מועד לכך אינו נאמן אפי' על של אחרים לאותו דבר (סעי' ז' ובש"ך שם):

ו מותר ליתן משלו לחשוד לאכול דברים האסורים לתקן ולבשל לו ולא חיישינן שיחליפו דאינו חשוד על הגזל ואם הוא בענין שחושש לתקנתו או שבוש ממנו חיישינן שמא יחליף ולכן לפעמים כשנותן לפונדק אם מכיר בעצמו שרוצה בתקנתו בין מחמת שכר או כדי שימצא חן בעיניו חיישינן שמא יחליף (סעי' ג'):

ז החשוד על איסור חמור חשוד על הקל ממנו בעונש אא"כ חמור בעיני בני אדם שנזהרים בו יותר מבחמור (ועיין ש"ך):

ח מי שהוא חשוד בדבר דלא משמע לאינשי שהוא עבירה לא מקרי חשוד מיהו לאותו דבר אינו נאמן כ"א בשבועה ע' ש"ך ס"ק י"ט (סעי' ז'):

ט מי שנוהג בדבר איסור מכח שסובר שדינא הוא הכי או מכח חומרא שהחמיר על עצמו מותר לאכול עם אחרים שנוהגין בו היתר דודאי לא יאכילוהו דבר שנוהג בו איסור ובלבד שיודעים שהוא נוהג בו איסור (סעי' ז'):

י המוכר דבר איסור לחבירו אם עד שלא אכלו נודע לו יחזיר לו המקח והוא יחזיר לו הדמים ואם כבר אכלו אם הוא איסור תורה מחזיר לו הדמים משום קנס אם המוכר היה יודע מהאיסור ומכרו במזיד ואם היה איסור דרבנן אם הוא בעין מחזיר המקח אבל אם כבר אכלו לא קנסו חכמים וא"צ להחזיר הדמים (סעי' י"ג). ודין המוכר בשר ונמצא טרפה מבואר בסעי' י"ד ובח"מ סי' רל"ב סי"ב. ודין אם מעבירים אותו ותשובתו נתבאר לעיל כלל ב':

יא האומר למי שהוא חשוד לאכול גבינה של נכרים קנה לי גבינה כשרה ממומחה והביא לו ואומר כשרה ממומחה קניתי אינו נאמן אבל אם אמר לו מאיש פ' מומחה קניתי נאמן דמרתת שמא ישאלו לאותו פ' ואפשר אפי' אמר לו המשלח רק שיקנה לו גבינה כשרה אעפ"י שלא אמר לו ממומחה נאמן כיון שאמר לו ממומחה פ' קניתי מרתת (סעי' י"ט ובש"ך): ובאיסור דאורייתא אם השליח חשוד לאכלו ואמר לו מאיש פ' מומחה קניתי מחלוקת בין אחרונים אם מהני (עיין ט"ז ס"ק י"ח דכתב דמהני ולזה הסכים בפ"ח והש"ך הסכים לב"י ורמ"א דלא מהני):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.