עריכת הדף "
העמק דבר/שמות/יב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== כב == '''ולקחתם אגודת אזוב.''' הוספה היא שלא נזכר בפ׳ הקודמת. עוד כתיב ''' והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות.''' ובפ׳ הקודמת כתיב להיפך ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף. הן אמת שבמכילתא תניא שם שומע אני שאם הקדים המשקוף לא יצא ת״ל והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות. מכ״מ ג״ז אמת שבדיעבד יצא להיפך בכל ישראל וכמש״כ לעיל דהפ׳ נוגע גם לכל ישראל. אבל הרי כתיב כאן לעשות כן לכתחלה. והענין יש להקדים מה דאי׳ במכילתא והובא במס׳ זבחים דצ״ו דבפסח מצרים היו שלש מזבחות משקוף ושתי המזוזות. ובמכילתא מסיים ר׳ שמעון אומר ארבע הסף והמשקוף ושתי המזוזות. ובל״ס דצ״ל רבי ישמעאל א׳. ולטעמיה קאי דמפרש אין סף אלא אסקופה שנאמר בתתם ספם את ספי דברי ר׳ ישמעאל. ויש להבין היאך נקראו שלש מזבחות או ארבע והלא אינן אלא כארבע קרנות המזבח. אלא הענין דמזבח בא להזכיר לטוב ענין הקרבן. ואי׳ ברבה שמות פ״א דמשקוף הוא נגד אברהם ושתי המזוזות נגד יצחק ויעקב. וכבר ביארנו בס׳ בראשית כ״פ דיסוד התורה החל מאברהם ועבודה מיצחק וגמ״ח ואהבת השלום מיעקב. ולפי המדרש בא הצווי של הדם להזכיר מעשיהם של אבותינו אברהם יצחק ויעקב. היינו ג׳ דברים שעולם של השגחה פרטית עומד עליהם תורה ועבודה וגמ״ח. וכבר היו במצרים בעלי תורה שידעו איש מפי איש עד א״א מקור התורה כמו שנתבאר בס׳ בראשית. וכן עבודה היינו תפלה וש״ד שנכלל בזה. וכן גמ״ח. והזקנים המה חכמי הדור בתורה. המה המשקוף. ובעלי עבודה ובעלי גמ״ח המה המזוזות. והסבר המשל כי כמו המשקוף למעלה מן המזוזות ומעמידם שלא יפלו בהמשך איזה שעה. והמזוזות המה עושים את המשקוף כי בלא מזוזות א״א להיות משקוף כרגע. כך עסק התורה למעלה מעסק עבודה וגמ״ח. והיא המעמידם שלא יפלו בהמשך הזמן כי עבודה בלי תורה אין לה תקומה ולא ע״ה חסיד. וכן גמ״ח רק אם דרך התורה מוליכתו אז היא תעלהו באורח חיים למעלה ומדריכתו להיות ישר ונאמן. וכן להיפך עבודה וגמ״ח המה מקיימי תורה. דמי שעוסק בתורה בלי עבודה כלל אף תורה אין לו כדאיתא ביבמות דק״ט האומר אין לי אלא תורה אף תורה אין לו וכן בלי גמ״ח מחזיקי עמלי תורה א״א להיות עמל בתורה. כדתני׳ במכילתא בשלח פ׳ ויסע פ״ב רשבי״א לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי מן הא כיצד היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה ומהיכן לובש ומכסה כו׳ וע״ע מש״כ בס׳ במדבר בשירת הבאר ובכ״מ. אמנם לכל א׳ המחזיק במדה טובה נזכר הדבר השייך לו. לזקני הדור נזכר מעשיו של א״א תחלה. ולבעלי עבודה וגמ״ח מעשי יצחק ויעקב. וכל הזכרה טובה בפ״ע נקרא מזבח. נמצא המשקוף ושתי המזוזות המה שלשה מזבחות שכל א׳ אזכרה בפ״ע. ור״י אומר שהסף נקרא ג״כ מזבח בפ״ע והיינו מדת דרך ארץ והליכות החיים של ישראל היה לזכרון טוב לישראל וכדאי׳ בר״פ איזהו נשך תדר״י אלמלא לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים די. ובמכילתא תניא בשביל ד׳ דברים נגאלו ממצרים שלא שינו את שמם ולא לשונם ולא נמצא בהם דלטורין כו׳ כ״ז נמשל לסף שהאדם דורך עליו: '''אחר''' שביארנו כ״ז נעמוד על השנוי שבשתי פרשיות. דבפרשה הקודמת דמיירי אף כשאין באותה משפחה ובית אב ת״ח. ועושי הפסח המה בעלי עבודה וגמ״ח. ובזה הזכות המה ניצולים ע״כ תחלה ראוי לעשות באזכרת הדם של פסח כראוי להם. ואח״כ על המשקוף זכות ת״ת שמקיימים. אבל ת״ח שהם זקנים אם הם עושי הפסח. יש להם לעשות להיפך מתחלה אזכרה לזכות התורה ואח״כ לזכות עבודה וגמ״ח שביניהם ובמשפחתם. ומשום זה כתיב כאן ביחוד ולקחתם אגדת אזוב באשר דהאזוב סימן לשפלות הדעת ומשום דת״ח עלולים להתגאות יותר מהמון העם כדאי׳ בנדרים דנ״ה עה״פ ומנחליאל במות. וכיון שנחלו אל הוא מתגאה ע״כ נצטוו המה ביחוד לקחת אגדת אזוב. אע״ג שהיה הצווי כן בכל ישראל. ופי׳ כן ביחוד מן ''' הדם אשר בסף.''' לת״ח באשר ד״א של ת״ח מצוין משארי ב״א בכל פרט כמש״כ הרמב״ם בהל׳ דעות פ״ה כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם כך צריך שיהי ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו כו׳. ומקור הדברים בספרי פ׳ ברכה בפסוק מימינו אש דת למו. מש״ה נזכר זכות ד״א ביותר לזקני הדור. ומכ״מ נבדלו כל ישראל בד״א שלא אכלו שקצים ורמשים כמש״כ לעיל: '''ואתם לא תצאו וגו׳.''' דיוק ואתם נראה מיותר והייתי אומר דמכוין לאפוקי משה ואהרן שלא הוזהרו בזה ככל זקני ישראל דהא קרא אותם פרעה אל ביתו. אבל דעת חז״ל אינו כן כמש״כ לעיל י״א ח׳. שמזה למדו שפרעה ירד בעצמו למשה. אלא צריך לפרש דגם זה דיוק דוקא לזקני ישראל ולא לכל ההמון שהרי אנחנו רואים שלא מתו במצרים אלא בכורים ולא הדיוטות ואמאי הא משניתן רשות למשחית שוב אינו מבחין בין צדיק לרשע והיאך הוא מבחין בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור. אלא הענין מבואר כמש״כ לעיל דכל מי שהיה לו כח רוחני להשיג איזה התפעלות מהעברה של הקב״ה ופגשו התפעלות זו לרעה משא״כ הדיוט לא נתפעל כלל. וא״כ ה״נ בישראל לא היה חשש סכנה אלא למי שיש בו כח רוחני חזק כמו בכור או גדול הבית משא״כ הדיוט. מש״ה הקדיש הקב״ה בכורי ישראל שניצולו אלמא דרק הם היו בסכנה. ומשום זה לא הוזהרו לצאת אלא זקני הדור שהם ראשי בית אבותם. ומטעם שנתנו חז״ל דמשעה שניתן רשות לחבל אינו מבחין אם ראוי הוא לקבל פני שכינה בהעברה זו או לא. והיינו בין צדיק לרשע. אבל הדיוטים שבישראל לא נתפעלו כלל ואין להם להזהר:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף