הכוזרי

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הכוזרי

מאמר ראשון

פתיחה: שאול שאלוני לטענות ולתשובות אשר אתי נגד טענותיהם של החולקים על דתנו מבין הנמשכים אחר הפילוסופיה ומבין מאמיני דתות אחרות ומבין המינים מבני ישראל ונזכרתי מה ששמעתי לפני זמן מה טענות שטען החבר לפני כארבע מאות שנה בפני מלך הכוזרים טענות אשר על פיהן קבל המלך את דת היהודים כמו שהדבר מפורסם וכמו שהזכר בספרי דברי הימים מלך זה מספר שם נשנה אליו חלום אחד פעמים רבות בחלומו והנה מלאך מדבר אליו ואומר לו כונתך רצויה בעיני האלוה אבל מעשך אינו רצוי והמלך היה זהיר מאד במצוות דת הכוזרים עד שהוא עצמו היה משמש בהיכל אשר להם ומקריב קרבנות בלב שלם אולם עם כל אשר הוסיף לשמר את המצוות ההן היה המלאך נראה אליו לילה לילה ואומר לו כונתך רצויה אבל מעשך אינו רצוי דבר זה גרם לו למלך הכוזרים לדרש ולחקר בדבר האמונות והדעות וסוף דבר התיהד הוא ועם רב מן הכוזרים אתו והנה רבות מטענות החבר היו לי לקרת רוח בהיותן מסכימות עם דעתי ואמר ראוי הדבר כי אכתב את הטענות ההן כאשר נתגלגלו והמשכילים יבינו מספרים כי משנגלה לו למלך הכוזרים בחלום כי כונתו רצויה בעיני האלוה אך מעשהו אינו רצוי ואף נצטוה בחלומו זה לבקש את המעשה הרצוי בעיני האלוה פנה בראשונה אל פילוסוף אחד וישאלהו להאמנתו: (א) אמר לו הפילוסוף: האלוה אין לפניו לא רצון ולא שנאה כי הוא ית' מרומם מעל כל רצון וכונה שהרי הכונה מורה על היות המכון חפץ בדבר החסר לו ורק בבוא חפצו יגיע לשלמות וכל עוד לא יבוא זה החסרון בעינו עומד וכן מרומם הוא האלוה לדעת הפילוסופים מעל ידיעת הפרטים כי הפרטים משתנים מרגע לרגע אולם בידיעת האלוה לא יתכן כל שנוי נמצא שאין האלוה מכיר אותך ועל אחת כמה וכמה אינו יודע כונתך ומעשיך וכל שכן אינו שומע תפלתך ולא רואה תנועותיך ואם אמנם יאמרו הפילוסופים כי האלוה בראך אין מאמרם זה כי אם על דרך ההשאלה כי האלוה הוא אמנם עלת העלות בהתהוות כל נברא אך הנברא לא בכונה מאת האלוה נתהוה ומעולם לא ברא האלוה אדם כי העולם קדמון ומאז מעולם נולד כל אדם מאדם שקדם לו והרכבו בו צורות ותכונות מזגיות ומדות מאביו ומאמו ומשאר קרוביו ואיכיות התלויות באקלים ובארץ המולדת במזונות ובמים ובכחות הגלגלים וקבוצות הכוכבים והמזלות כפי מעמדם במערכה והכל מעם הסבה הראשונה אך לא מתוך כונה אשר לה כי אם על דרך האצילות מן הסבה הראשונה נאצלה סבה שניה ומזו נאצלו הסבות השלישיות והרביעיות וכך נתחיבו כל הסבות והמסובבים וכך נשתלשלו כמו שאתה מוצא אותם לפניך וחיוב זה קדמון הוא כשם שהסבה הראשונה קדמונית היא ואין ראשית לה והנה לכל אחד מאישי העולם יש סבות המביאות אותו לידי שלמותו מי שקדמו לו כל סבותיו אלו נעשה שלם ומי שלא קדמו לו כלן נשאר חסר בן כוש למשל לא הספיקה לו הכנתו הטבעית כי אם לקבלת הצורה האנושית והדבור בתכלית החסרון וכנגדו הפילוסוף הוכנו לו תכונות על פיהן תהיינה לו המעלות המזגיות והמוסריות השכליות והמעשיות ולא יחסר מאומה מן השלמות אבל גם הפילוסוף אין מעלות אלו נמצאות בו בראשונה כי אם בכח ולשם הוצאתן אל הפעל זקוק הוא ללמוד ולאמון עד שתתגלה ההכנה לפי מעלתה אם לשלמות או לחסרון או למדרגות בינים רבות מספר והאדם השלם ידבק בו מעין אור אלוהי הנקרא בשם השכל הפועל בו יתחבר השכל הנפעל של האדם התחברות של התמזגות עד אשר יראה האדם ההוא את עצמו כאלו הוא הוא השכל הפועל ואין ביניהם כל הפרש אותה שעה יגיעו כליו רצוני לומר אבריו של האיש ההוא למדרגה בה יעשו רק את המעשים השלמים ביותר בזמנים הנכונים ביותר ובדרכים הטובות ביותר וכאלו נעשו אבריו כלים לשכל הפועל לא לשכל ההיולי הנפעל בו היה משתמש לפי כן עת היה מבקש את הדרך הנכונה ומוצאה פעמים אחדות ופעמים רבות לא הגיע אליה ואלו עתה מוצאה הוא תמיד מדרגה זו היא תכלית מה שהאדם השלם מקוה להגיע אליו אחרי אשר תטהר נפשו מן הספקות ותשיג את ידיעת הדברים לפי אמתתם ככה תעשה הנפש דומה למלאך ותמצא במדרגה אחת בלבד למטה משל הרוחני הנבדל מן הגוף הלא היא מדרגת השכל הפועל הוא המלאך אשר מדרגתו נמוכה רק משל המלאך הממנה על גלגל הירח והמלאכים הם שכלים נבדלים מן החמר קדמונים כסבה הראשונה ולא ייראו כליון לעולם ובהתאחד נפש האדם השלם עם השכל הפועל לא יחוש האדם לכליון גופו ולכליון כליו ומשעה שהגיע להתאחדות זו תזכה נפשו לאשר בעודנו בחיים שכן נכנס בחברתם של הרמס ואסקלביוס וסוקרטס ואפלטון ואריסטו כי הוא והם וכל אשר עלו למדרגתם היו לאחד עם השכל הפועל וזה הוא אשר יכנה על דרך העברה או קרוב רצון אלהים דרשהו אפוא בקש לך ידיעת דברים על אמתתם למען יהיה שכלך אתה פועל לא נפעל ותדבק בדרך הישרים במדות ובמעשים כי הם יהיו לך לעזר בהכרת האמת ויעוררוך לדבק בעיון ולהדמות לשכל הפועל ההוא אז תעלינה בידך מדות ההסתפקות והענוה והכניעה וכל מדה טובה ואתן הערצת הסבה הראשונה שתעריצנה לא למען תחוננך רצון ותסיר מעליך קצפה כי אם למען תוכל להדמות לשכל הפועל לבחר תמיד באמת לתת לכל דבר את תאריו הראויים לו ולראות כל דבר כמו שהוא באמת כי כל אלה הם מתכונות השכל וכאשר תגיע מחשבתך לאמונה הזאת אל תחוש באיזה מין ממיני העבודה אתה עובד לאלוה או איך תתפלל ואיך תשבח באיזה דבור ובאיזו לשון ובאילו מעשים ואם תרצה בדה לך דת לשם העבודה וההערצה והשבוח ולמען התנהגותך אתה במדות טובות והנהגת ביתך ובני ארצך בהן אם מקבל אתה עליהם או קח לך לדת את אחת החקות השכליות שהנחו על ידי הפילוסופים בחבוריהם ושים מגמתך וכונתך זכוך נפשך כללו של דבר אחרי השיגך את הידיעה הכללית של הדברים לפי אמתתם בקש לך זך הלב ככל אשר תוכל ואז תגיע אל מבקשך שהוא ההדבקות ברוחני ההוא זאת אומרת בשכל הפועל ואז יתכן כי הרוחני ההוא ינבא אותך ויודעך תעלומות על ידי חלומות אמתיים וציורי דמיון נכונים: (ב) אמר לו הכוזרי: רואה אני דבריך נכוחים אבל אינם נאותים למה שאני מבקש שהרי יודע אני כי נפשי זכה וכל רצוני להפיק רצון מהאלוה ובכל זאת הלא הגד לי כי מעשי אינו רצוי אם כי כונתי רצויה יש אפוא בלא ספק מעשה הרצוי מצד עצמו לא מצד כונת עושהו כי אם לא כן מה לנוצרים ולמסלימים אשר חלקו ביניהם את העולם המישב נלחמים זה בזה אם כי כל אחד מהם עבד את האלוה מתוך כונה זכה ונהג נזירות ופרישות וצם והתפלל ויצא למערכה במגמה להרג את חברו בהאמינו כי יש בזה צדקות גדולה והתקרבות אל האלוה ובהלחמם זה בזה מאמין כל אחד מהם כי במותו יזכה לגן עדן והלא הצדקת שניהם גם יחד נמנעת אצל השכל: (ג) אמר הפילוסוף: לפי דתי הפילוסופים אין לא לזה ולא לזה הרשות להמית את זולתו שהרי שניהם מכונים בעבודתם אל השכל: (ד) אמר הכוזרי: וכי יש לדעת הפילוסופים טעות גדולה מזו של בעלי שתי הדתות האלה המאמינים כי העולם נברא ובששה ימים נברא והאומרים כי הסבה הראשונה מדברת עם איש מבני אדם ואלו הם הפילוסופים ירוממוה מעל לידיעת הפרטים ועוד לפי מעשיהם של הפילוסופים ולפי ידיעותיהם לפי דרשם את האמת ולפי רב השתדלותם בזה מן הראוי היה כי תהיה הנבואה מפורסמת ביניהם ומצויה בתוכם הואיל והם רק הם הדבקים הרוחניים וכי יספר עליהם כי נעשו על ידיהם נסים ונפלאות ומופתים ואנחנו מוצאים את החלומות האמתיים אצל מי שלא עסק לא במדע ולא בזכוך נפשו והפוכו של דבר מוצאים אנו אצל מי שמשתדל במדע ודבר זה הלא מוכיח כי סוד הקשר בין הענין האלוהי ובין הנפשות שונה ממה שהזכרת אתה הפילוסוף: אחרי כן אמר הכוזרי בלבו אשאל את הנוצרים ואת המסלימים כי באחת משתי האלה נמצא בלא ספק המעשה הרצוי אשר ליהודים די לי במה שנראה לעין כל מהיותם נתונים בשפל מעוטי מספר ושנואים על הכל אז קרא לאחד מחכמי הנוצרים וישאלהו לתורתו ולמעשהו ויענהו הלז ויאמר לו אני מאמין כי כל הנמצאים נבראים וכי קדמון רק הבורא ית' אשר ברא את העולם כלו בששה ימים וכן מאמין אני כי כל האנשים מצאצאי אדם הם (ואחרי כן מצאצאי נח) ואליו הם מתיחשים כלם מאמין אני כי האלוה משגיח על הנבראים ומתחבר עם בני אדם כי יש לפניו כעס ורחמיםוכי מדבר הוא אל נביאיו ואל חסידיו בהראותו ובהגלותו אליהם וכי הוא שכן כבוד בקרב צבור אחד אשר בו בחר כללו של דבר מאמין אני בכל מה שספר על כל אלה בתורה ובספרי דברי הימים לבני ישראל אותות אשר לא יתכן לכפר באמתתם כי מפרסמים היו והתמידו זמן רב ונגלו בהמונים גדולים אולם בסוף דברי ימיהם בדור אחרון לבני ישראל נתגשמה האלוהות והיתה לעבר בגוף של בתולה רמה בישראל והיא ילדתו אנושי בנגלה ואלוהי בנסתר נביא שלוח בנגלה ואלוה שולח נביאים בנסתר והוא המשיח הנקרא אצלנו בן האלהים והוא האב והוא הבן והוא רוח הקדש והנה אנחנו מיחדי האלוה באמת אם כי בלשוננו מופיע השלוש והננו מאמינים כי משיח זה שכן כבוד בתוך בני ישראל כשם שדבק בהם הענין האלוהי עד אותה שעה ללא הפסק אולם אחרי אשר מרו המוניהם במשיח זה וצלבוהו התחיל הקצף האלוהי נתך על המונם והרצון האלוהי התחיל שורה על היחידים אשר הלכו אחר המשיח ואחרי כן על האמות אשר הלכו אחרי היחידים ההם ואנחנו הננו מן האמות ההן ואם אמנם אין אנו מזרע בני ישראל ראויים אנו יותר מהם להקרא בני ישראל כי אנחנו הולכים אחר המשיח ואחרי שליחיו מבני ישראל אשר היו שנים עשר במספר שכן באו הם במקום השבטים וגם עם רב מבני ישראל הלכו אחרי אותם שנים עשר והם היו כמחמצת לבני העדה הנוצרית אשר נעשו ראויים למעלת בני ישראל ויהי לנו הנצחון ונפרץ בכל הארצות וכל האמות נקראות אל הדת הזאת ומצוות לקים מצוותיה הלא הן להעריץ את המשיח ולרומם את הצלב אשר נצלב עליו וכדומה אשר לדינינו ונימוסינו מצוויי שמעון השליח הם וחקינו לקוחים מן התורה בה אנו הוגים תמיד ובאמתותה אין להטיל ספק כי נתונה היא מאת האלוה וכבר נאמר באונגליון מפי המשיח אני לא לסתר מצוה ממצוותיה באתי כי אם לחזק את כל מצוותיה ולאשרן: (ה) אמר הכוזרי: דת כזאת אינה מניחה מקום להגיון גדולה מזאת ההגיון מרחיק רב הדברים שאמרת אולם לאחר שנתאמת דבר לאדם על פי מראה עינים ובנסיון עד אשר יאמין בו כל הלב ולא ימצא מוצא כי אם להאמין בדבר אשר נתאמת אצלו ימציא תחבולה דקה נגד ההקש ההגיוני למען יקרב את הרחוק ההוא הן ככה יעשו גם חכמי הטבע בכחות המפלאים הנגלים להם בראשונה כחות אשר אלו ספר עליהם לחכמים האלה לפי שראום בעניהם היו כופרים במציאותם אולם אחרי אשר ראום יתחכמו וימצאו להם סבות אם במערכת הכוכבים או בקרב הרוחניים ולא ידחו את אשר ראו בעיניהם אבל אני איני מוצא דעתי נוטה לקבל את הדברים האלה כאמתיים כי חדשים הם בעיני ולא גדלתי עליהם עלי מטלת אפוא החובה לחקור את הדבר עד תכליתו: אז קרא הכוזרי לחכם מחכמי האסלם וישאלהו לתורתו ולמעשהו: אמר לו החכם המסלמי: אנחנו מאמינים באחדות האלוה ובקדמותו בבריאת העולם ובהתיחשות כל האנשים אל אדם ואל נח אולם אנו מרחיקים את ההגשמה מאת האלוה לגמרי ואם ימצא דבר מה מזה בלשון הקראן נפרשהו ונאמר כי הוא על דרך ההעברה והקרוב אל דעת בני אדם מלבד זה אנו טוענים כי ספרנו הוא דבר האלהים ספר זה דבר פלא הוא המחיבנו לקבלו מצד עצמו כי אין אדם בעולם יכול לחבר כספר הזה אף לא פסוק אחד מפסוקיו נביאנו הוא חותם הנביאים והוא מבטל כל תורה שקדמה לו וקורא את כל האמות לקבל עליהן את האסלם ושכר המאמין שוב רוחו אל גופו בגן עדן שם ישבע נעימות לא יחסר דבר ממאכל ומשתה ומתענוגות בשרים ומכל אשר יתאוה וענש הכופר רדתו אל אש לא תכבה לא יתמו יסוריו לעולם: (ו) אמר לו הכוזרי: מי שרוצים להדריכו לקראת האמונה בדבר האלהים ולאמת לו כי האלוה מדבר עם בשר ודם והוא מרחיק זאת צריך להוכיח לו זאת בעבדות מפרסמות שאין לדחותם וגם אז יקשה מאד לאמת לו כי האלוה אמנם דבר עם בשר ודם אשר לפלא אשר בספרכם הכתוב ערבית אין לועז כמוני יודע להבחין בעצם היות הספר מפלא ומיחד וכאשר יקראוהו לפני לא אדע להבדיל בינו ובין ספר אחר בלשון הערב: (ז) אמר לו החכם המוסלימי: רבים המופתים שהראו על ידי נביאנו אולם לא מהם אנו מביאים ראיה על החובה לקבל תורתו: (ח) אמר לו הכוזרי: אבל אין הנפש נוטה להודות כי יש לאלוה התחברות עם בשר ודם כי אם בראותה מופת אשר בו יהפך עצם אחד לעצם אחר מופת שהכל רואים כי כמהו לא יוכל לעשות כי אם מי שברא את כל הדברים מאין ואף גם זאת מופת אשר נעשה להמונים רבים שראוהו עין בעין לא שספר להם מפי מי שראהו בחלום או שבא אליהם בקבלת איש מפי איש ובתנאי נוסף כי יחקר מופת זה ויבחן בחינה אחר בחינה לבל יפל ספק בלב אדם פן יש בזה תעתוע דמיון או מעשה כשפים רק אז תקבל הנפש ובקשי את הדבר הגדול הזה רצוני לאמר כי בורא העולם הזה והעולם הבא והמלאכים עשה השמים והמאורות יתחבר עם החמר העכר הזה רצוני לאמר האדם וידבר עמו משאלותיו ובקשותיו: (ט) אמר החכם המוסלימי: והלא ספרנו הקדוש מלא ספורים על משה ע"ה ועל בני ישראל ספורים אשר אין להטיל ספק באמתתם כל אשר עשה האלוה בפרעה ואשר קרע את הים והעביר בו בשלום את אשר רצה בהם וטבע את אשר קצף עליהם ואשר הוריד אחרי כן לישראל את המן ואת השלו ארבעים שנה ואשר דבר עם משה בהר סיני ואשר העמיד את השמש ליהושע ועזרו במלחמתו בגבורים וכן כל שארע לפי כן המבול ומהפכת סדום ועמורה האין כל אלה מפרסמים עד בלי השאיר מקום לספק פן יש בזה מעשה תחבולה או תעתוע דמיון: (י) אמר הכוזרי: רואה אני כי אכן אין לי לשאול כי אם את היהודים שהם שארית בני ישראל רואה אני כי הם הם ההוכחה לדבר כי אכן יש לאלוה תורה בארץ: אז שלח לקרא לאחד החכמים היהודיים וישאלהו לאמונתו: (יא) אמר לו החבר: אני מאמין באלהי אברהם יצחק ויעקב אשר הוציא את בני ישראל באותות ובמופתים ממצרים וכלכלם במדבר והנחילם את ארץ כנען אחרי אשר העבירם את הים ואת הירדן במופתים רבים ואשר שלח אליהם את משה בתורתו ואחריו אלפי נביאים שכלם קראו אל תורתו ביעדם שכר טוב לכל שומרה וענש לכל עובר עליה אנחנו מאמינים בכל הכתוב בתורה הזאת והדברים ארכים: (יב) אמר הכוזרי: לא חנם החלטתי בראשונה לא לשאול את היהודים מדעתי כי שלשלת הקבלה אצלם נתקה מכבר ודעתם נתמעטה כי דלותם לא הניחה להם מדה טובה וכי לא היה לך לאמר אתה היהודי כי מאמין אתה בבורא העולם ומסדרו ומנהיגו הוא אשר בראך והוא המטריפך לחם חקך וכדומה מן התארים האלוהיים בהם יאמין כל בעל דת ובגללם שואף הוא אל האמת ואל הצדק ברצותו להדמות לבורא בחכמתו ובצדקו: (יג) אמר החבר: מה שאתה אומר נכון הוא בנוגע לדת המיסדת על ההגיון ומכונת להנהגת מדינה דת הנובעת אמנם מן העיון אך נופלים בה ספקות רבים ואם עליה תשאל את הפילוסופים לא תמצאם מסכימים על מעשה אחד ולא לדעה אחת כי דת כזאת בנויה על טענות אשר רק חלק מהן יכולים הפילוסופים להוכיח במופת ואלו על אחרות נתן להביא ראיות מספיקות בלבד ויתרן אין להביא עליהן אפילו ראיה מספקת אף כי להוכיחן במופת: (יד) אמר הכוזרי: רואה אני דברך זה יהודי מתקבל על הדעת יותר מדברי הפתיחה והנני רוצה כעת להוסיף ולהקשיב לדבריך: (טו) אמר החבר: אולם פתח דברי הוא הוא המופת גדולה מזאת הוא ההוכחה שאחריה אין צרך לא בראיה ולא במופת: (טז) אמר הכוזרי: ואיך זה: (יז) אמר החבר: תן לי רשות להקדים הקדמות אחדות כי רואה אני דברי קשים עליך ונקלים בעיניך: (יח) אמר הכוזרי: הקדם הקדמותיך ואשמען: (יט) אמר החבר: אלו אמרו לך כי מלך הדו איש חסד הוא ועליך להעריצו ולהגדיל שמו ולספר מעשי חסדו וכל זה רק לפי שמועה שהגיעה אליך על דבר צדקת אנשי ארצו ומדותיהם הטובות ומשאם ומתנם באמונה האם היית רואה צרך לנפשך לעשות כן: (כ) אמר הכוזרי: מדוע אראה צרך כזה לנפשי הייתי מטיל ספק בדבר אולי צדקת אנשי הדו מצד עצמם היא אף יתכן כי אין להם מלך כלל ואולי באמת מצד מלכם היא ואולי משני הצדדים גם יחד: (כא) אמר החבר: אולם אלו באו אליך מלאכי המלך ההוא בתשורות אשר אין להטיל ספק בדבר כי נמצאות הן אך ורק בארמנות מלכי הדו ובמכתב אשר ברור לך כי רק ממלך הדו הוא ולמכתב מצרפים סמי תרופות המרפאים אותך מכל מדויך ושומרים על בריאותך וסמי מות לאויביך ולכל הלוחמים בך אשר תפילם בצאתך לקראתם בלא חילות ובלא כלי מלחמה האם לא היית חיב אז לסור אל משמעתו: (כב) אמר הכוזרי: אמנם כן כי אז היה הספק הראשון אם אמנם יש לאנשי הדו מלך מסתלק ממני ואז הייתי מאמין כי שלטון מלך הדו ופקדתו נוגעים גם לי: (כג) אמר החבר: ואם ישאלך אז השואל למלך זה במה תתארהו: (כד) אמר הכוזרי: ראשונה באותם התארים אשר נתבררו אצלי מתוך מה שראו עיני ואחריהם בתארים שהטלתי בהם ספק לפני זה אך אחרי כן נתבררו לי על ידי אלה: (כה) אמר החבר: ומעין זה השבתיך כאשר שאלתני אתה ובדומה לזה אמר משה בפתח דבריו בדברו אל פרעה אלהי העברים שלחני אליך רצונו לומר אלהי אברהם יצחק ויעקב כי היה דבר האבות מפרסם אז באמות ונודע כי הענין האלוהי נתחבר עמם והשגיח עליהם ועשה להם נפלאות ולכן לא אמר לו משה לפרעה אלהי השמים והארץ שלחני אליך ולא בוראי ובוראך שלחני אליך וכן פתח האלוה בדברו אל כל עדת בני ישראל אנכי יי אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אמר אני בורא העולם ובוראכם וכן פתחתי אני בהשיבי לך שר הכוזרים כאשר שאלתני לאמונתי בהודיעי אותך מה הוא הדבר המחיב אותי והמחיב את כל עם ישראל דבר שנתברר לבני ישראל בראשונה על פי ראות עינים ואחרי כן נמסר לאיש מפי איש בקבלה הדומה למראה עינים: (כו) אמר הכוזרי: לפי זה אין תורתכם מחיבת כי אם אתכם בלבד: (כז) אמר החבר: אמנם כן כל מי שנלוה עלינו מן האמות כיחיד יבואהו מן הטוב אשר ייטיב עמנו האלוה אבל שוה לא ישוה אלינו כי אלו היה חיוב התורה מצד מה שהאלוה ברא את כלנו היו שוים בה כל בני אדם כלבן כשחור כי כלם ברואיו ית' אולם חיוב התורה עלינו הוא מצד מה שהוציאנו האלוה ממצרים ומצד היות לו התחברות עמנו בהיותנו סגלת בני אדם: (כח) אמר הכוזרי: רואה אני אותך היהודי מתהפך בדבריך כי אחרי אשר כבר היה מאמרך נאה שב להיות פגום: (כט) אמר החבר: שאני נא ואבאר את הדבר בהרחבה ושב הפגום ביותר בעיניך להיות הנאה ביותר: (ל) אמר הכוזרי: דבר כאות נפשך: (לא) אמר החבר: הלא תודה כי הענין הטבעי שמננו מתחיבים לקיחת המזון הגדול וההולדה הם וכחותיהם וכל תנאיהם נתיחדו בו הצמחים ובעלי החיים לא האדמה והאבנים המחצבים והיסודות: (לב) אמר הכוזרי: זה הוא כלל הטעון פרוט אולם אמת הוא: (לג) אמר החבר: ובענין הנפשי שממנו מתחיבים תנועות ורצונות ומדות וחושים חיצוניים ופנימיים וכיוצא בהם נתיחדו כל בעלי החיים: (לד) אמר הכוזרי: אף זאת אין לדחות: (לה) אמר החבר: ואלו האדם נתיחד מכל בעלי החיים בענין השכלי שממנו נתחיבו תקון המדות ואחרי זה תקון עניני הבית ואחריו תקון עניני המדינה וככה קמה אמנות הנהגת המדינה ואתה החקים הנוהגים במדינה: (לו) אמר הכוזרי: אף זה אמת: (לז) אמר החבר: ומה היא מדרגה למעלה מזאת: (לח) אמר הכוזרי: מדרגת החכמים הגדולים: (לט) אמר החבר: אינני מתכון כי אם למדרגה המבדילה את בעליה הבדלה עצמית כהבדל הצמח מן הדומם וכהבדל האדם מן הבהמה אולם ההבדלות ברב או במעט אין לה גבול הואיל והיא הבדלה מקרית ואינה מדרגה על דרך האמת: (מ) אמר הכוזרי: אם כן אין בעולם הדברים המשגים בחושים מדרגה למעלה ממדרגת האדם: (מא) אמר החבר: ואם ימצא בן אדם אשר יבוא באש ולא תשרפהו ויעמד זמן רב בלי מאכל ולא ירעב ובעור פניו יקרן אור שאין העין יכולה לעמד בו ולא יחלה ולא יחלש עד שבהגיעו לאחרית ימיו ימות לרצונו כמי שיעלה על מטתו לישון ביום ידוע ובשעה ידועה ונוסף על כל אלה ידע תעלומות מה שהיה ומה שיהיה האין מדרגה זו נבדלת הבדל עצמי ממדרגת בני אדם: (מב) אמר הכוזרי: אמנם כן מדרגה זו אם ישנה במציאות אלוהית מלאכית היא ואינה בחק הענין השכלי הנפשי או הטבעי כי אם בחק הענין האלוהי: (מג) אמר החבר: אין אלה כי אם אחדים מתארי אותו הנביא אשר אין חולק על נבואתו על ידיו נגלה להמון דבר התחבר האלוהות בהם ונודע להם כי יש להם אדון המנהיגם גם כרצונו וכן כפי עבדם אותו או המרותם בו נביא זה הוא אשר הסיר פני הלוט מעל העבר בהודיעו איך היתה בריאת העולם וכיצד התיחשו האנשים שלפני המבול אל אדם ואיך היה המבול וכיצד התיחשו שבעים האמות אל שם חם ויפת בני נח איך נפרדו הלשונות והיכן התישבו בני האדם וכיצד צצו המלאכות ונבנו הערים ושנות העולם מאדם הראשון ועד הנה מה היו: (מד) אמר הכוזרי: אף זה תמוה האמנם יש אצלכם מנין ברור מבריאת העולם: (מה) אמר החבר: אכן רק למנין זה אנו מונים ואין מחלקת בזה בין היהודים למן ארץ הכוזרים ועד לארץ כוש: (מו) אמר הכוזרי: וכמה אתם מונים היום לבריאת העולם: (מז) אמר החבר: ארבעת אלפים וחמש מאות שנה ופרוטן לפרש לנו מימות אדם ושת ואנוש עד נח ואחרי כן עד שם ועבר ומהם עד אברהם ואחרי כן מיצחק ויעקב עד משה ע"ה אישים אלה היו לפי סדר יחשם הנמשך ללא הפסק כגרעין הפרי לאדם וכסגלתו ולכל אחד מהם היו גם בנים אחרים שלא היו כי אם כקלפה לגרעין ולא דמו לאבותם עד כדי התחבר הענין האלוהי בהם ולכן נמנה המנין לפי האלוהיים לבד כל אלה היו יחידים לא קבוצים עד אשר הוליד יעקב י"ב שבטים שכלם היו ראויים לענין האלוהי ואז נגלתה האלוהות בקבוץ ומאז נמנה המנין לפיהם מונים אנחנו שנות הקדמונים לפי מה שנמסר לנו בתורת משה ע"ה ויודעים אנו מה שהיה ממשה ועד היום הזה: (מח) אמר הכוזרי: פרוט כזה מרחיק מן הלב את הספק הרע פן יש בזה כזב או קנוניה דבר אשר כזה לא יתכן כי יסכימו עליו אפלו עשרה אנשים בלא שיתבלבלו ויגלו בזה סוד קנוניתם בדרך כלל דוחים אנשים דברי מי שמביא לפניהם ראשונה מנין זה ומבקש מהם להודות בו על אחת כמה וכמה לא יתכן כי יסכימו עליו המונים רבים ביחוד שהמנין שלכם עודנו קרוב למארעות ואין הכזב והבדות יכולים לחול בו: (מט) אמר החבר אמנם כן הוא אברהם עצמו היה בן דור הפלגה אולם הוא וקרוביו עמו שמר על לשון עבר סבו אשר על כן נקרא בשם עברי וכשבא משה ארבע מאות שנה אחריו כבר הגיעו בני אדם לידיעות מדיקות על השמים ועל הארץ ובדור כזה הופיע משה לפני פרעה ולפני חכמי מצרים והנה גם חכמי בני ישראל שהסכימו לו בדקוהו וחקרוהו הואיל ולא האמינו אמונה שלמה כי ידבר האלוה עם בשר ודם ועמדו בספקם זה עד אשר השמיעם האלוה את דברו בעשרת הדברות כך נהגו בו בני עמו לא מתוך סכלותם כי אם מתוך חכמה כי יראו פן יש באותותיו תחבולה מתחבולות האצטגנינות או אמנות דומה לה אשר לא תעמדנה בפני הבחינה כי הן כמטבע המזויף ואלו הענין האלוהי כזהב המזקק אשר בעת הבחינה ימצא ערך כל דינר שלו גדול כפלים ואיך יעלה על הדעת כי אנשים כאלה יקבלו את הספור שספר להם משה כי לפני חמש מאות שנה היתה בעולם רק לשון עבר בלבד היא אשר נפלגה בבבל רק בימי פלג וכי אמות אחדות מתיחשות אל יפת ואמות אחדות אל שם והאחרות אל חם וכי ארצותן כך וכך הן היתכן הדבר כי נקבל אנחנו היום דבר כזב שיספר לנו אדם בנוגע ליחשי אמות מפרסמות ודברי ימיהן ולשונותיהן שעה שספורו נסב על תקופה פחותה מחמש מאות שנה: (נ) אמר הכוזרי: דבר זה מן הנמנעות הוא כי איך יתכן והלא בידינו כתבי יד מאת מחברים שהניחו יסוד לחכמות ידועות לפני חמש מאות שנה וכן לא יתכן לספר כזבים על מה שהיה לפני חמש מאות שנה בדברים מפרסמים כגון יחש לשון וכתב: (נא) אמר החבר: היתכן כי לא היו חכמי מצרים חולקים בזה על משה ועל דבריו אלה והלא ראינו כי גם עמו חקר אותו אף כי אנשים שאינם מבני עמו: (נב) אמר הכוזרי: אלה דברים מתקבלים על הדעת חזקים ומיסדים: (נג) אמר החבר: ומה דעתך על הלשונות האם אתה סובר כי קדמוניות הן ואין להן התחלה: (נד) אמר הכוזרי: לא כן אלה נתהוו בתקופה מן התקופות ונקבעו בהסכמה כללית ראיה לדבר היות כלן מרכבות שמות ופעלים ומלות וכן כל מלה בהן מרכבת קולות היוצאים ממוצאי הדבור השונים: (נה) אמר החבר: הסבור אתה כי אדם אחד בדה לשון מלבו או השמעת על אדם כזה: (נו) אמר הכוזרי: איני סבור כך אף לא שמעתי על כך אך אין ספק בדבר כי הלשון האנושית קמה בדור מן הדורות ולפני זה לא היתה לשון בעולם שהסכים עליה עם מן העמים: (נז) אמר החבר: השמעת על אמה החולקת בדבר השבוע הידוע לכלנו המתחיל ביום ראשון ונשלם ביום השבת וכיצד הודו בזה אנשי סין ואנשי איי המערב האם היתה בזמן מן הזמנים התחלה לדבר בצבור ובהסכמה כללית: (נח) אמר הכוזרי: דבר אשר כזה יתכן אמנם בהסכמה כללית אך זו היא השערה רחוקה ויותר קרוב לראות סבת הדבר בהיות כל האנשים בנים לאדם או לנח או לאיש אחר וקביעת השבוע נמסרה להם בקבלה מאביהם הראשון: (נט) אמר החבר: אכן לזה כונתי וכן גם הספירה העשרונית הסכימו עליה כל בני האדם מן המזרח ועד למערב כי אי זה טבע הביאם להתעכב בספירה דוקא ליד המספר עשר אין זאת כי אם מקבלת היא הספירה מן האיש הראשון שהתחיל בה: (ס) אמר הכוזרי: ואיך לא תחלש האמנתך במנין לבריאת העולם על ידי מה שיספר על אנשי הדו כי יש להם מסורות ומנהגים הקימים לפי מה שהם חושבים לברור אלף אלפי שנים: (סא) אמר החבר: דבר זה היה מחליש את האמנתי אלו היתה לאנשי הדו במנין זה שיטה מקבלת או ספר שהסכים עליו כל העם ללא מחלקת אבל דבר כזה הלא איננו אתם להפך האמה המחזיקה במנין ההוא היא אמה שאין אתה מסרת ואין אצלה ברור ענין לאמתו בדבריהם על המנין מתכונים הם רק להכעיס את בעלי הדתות כשם שהם מכעיסים אותם בפסילי אלילהם ובלחשיהם ובתחבולותם המועילים להם לדעתם בזים הם לכל האמרים כי יש בידם כתבי קדש מאת האלוה והם עצמם אין להם כי אם ספרים מועטים שחברום יחידים מבני אדם אשר יאמין בהם רק מי שדעתו קלה ספרים שאין מדרגתם כי ככתבי האצטגנינים והם הכוללים תאריכים של רבבות שנים או כספר עבודת האדמה הנבטית בו הזכרו שמותיהם של ינבושד וצגרית ודוונה שלדברי הספר היו לפני אדם הראשון (ינבושד נאמר שם היה רבו של אדם הראשון) וכיוצא באלה: (סב) אמר הכוזרי: עד כמה שטענתי עליך מהמון נבער מדעת ומבני אדם שאין אצלם הסכמה לדעה אחת צדקת בתשובתך אולם מה תענה בדבר הפילוסופים אשר הגיעו בחקירה ובעיון למדרגות שהגיעו והם הלא הסכימו לדעה בדבר נצחיות העולם וקדמותו והנצחיות הלא אינה לעשרות אלפי שנים או לאלפי אלפים כי אם דבר שאין לו סוף: (סג) אמר החבר: אל הפילוסופים אין לבוא בטענות הואיל והם אנשים שלא קבלו חכמה או דת בירשה שהרי הם יונים ויון הוא מבני יפת יושבי הצפון ואלו החכמה הבאה בירשה מאדם הראשון זאת אומרת החכמה המחזקת על ידי הענין האלוהי עברה מאדם רק אל זרעו של שם שהוא בחיר בני נח ומאז לא פסקה ולעולם לא תפסק מבחירי אנוש אלה אשר ליונים לא הגיעה אליהם החכמה כי אם לאחר שנצחו את האמות אשר נלחמו בהם כי אז העתקה החכמה אליהם מן הפרסים אשר קבלוה מן הכשדים רק אז קמו הפילוסופים המפרסמים במלכות ההיא ועוד מיום עבר המלכות לרומא לא קם בין היונים אף פילוסוף מפרסם יחיד: (סד) אמר הכוזרי: וכי דבר זה מחיב אותנו כי לא נאמין לאריסטו בחכמתו: (סה) אמר החבר: אמנם כן רק מתוך שלא היתה בידו קבלה נאמנה מאנשים שדבריהם נאמנים עליו הטריח אריסטו את שכלו ואמץ מחשבתו בחקירה על ראשית העולם ועל סופו קשה היה לו לציר לעצמו כי יש לעולם ראשית כשם שקשה היה לו לציר לעצמו גם את קדמות העולם ורק בעיונו המפשט הכריע לצד ההקשים הנוטים אל הקדמות ולכן לא ראה צרך בדבר לשאל לדורות שהיו לפניו ולא כיצד נתיחשו בני אדם אולם אלו היה הפילוסוף בן אמה שדעות אמתיות עוברות בה בקבלה כמפרסמות שאין לדחותם היה משתמש בהקשיו ובמופתיו לחזק את האמונה בעולם נברא על כל הקשיים אשר בה כדרך שעשה בבואו לחזק את הרעיון בדבר קדמות העולם רעיון המתקבל פחות על הדעת: (סו) אמר הכוזרי: וכי אי זו הכרעה תתכן במקום שיש מופת הגיוני: (סז) אמר החבר: וכי נמצא מעולם מופת בשאלה זו חלילה לאל מהיות דבר התורה סותר עדות דבר הנראה עין בעין או דבר שהוכח במופת שכלי אמנם הזכרו בתורה נסים שיש בהם שנוי סדרי בראשית אם בדרך בריאת עצמים או בדרך הפיכת עצם לעצם אך כל אלה לא באו כי אם להורות על כך שבורא העולם מרצון יכול לעשות כל אשר יחפץ בכל עת שיחפץ אולם שאלת קדמות העולם או בריאתו שאלה שקשה לפתרה היא וראיות שתי הטענות בה שוות ומה שהכריע לצד הבריאה הוא הקבלה מאדם מנח וממשה ע"ה עדות הנבואה שהיא נאמנה מעדות ההקש ההגיוני ועם כל זה אלו ראה אדם המאמין בתורה הכרח הגיוני בדעה על היולי קדמון בצרוף לדעה שלעולמנו זה קדמו עולמות רבים לא היה בכך משום פגם באמנותו שעולמנו זה נתחדש רק לפני זמן מסים ושראשוני האנשים בו היו אדם ונח: (סח) אמר הכוזרי: לפי שעה די לי בטענות האלה שהן טענות מספיקות בשער הזה אם יארכו ימי חברותנו עוד אשוב לבקש ממך כי תביא לי ראיות חותכות חזר אפוא להמשך ספורך וספר לי איככה נתישב בדעתכם הדבר התמוה הזה שבורא הגופים והרוחות והנפשות והשכלים והמלאכים אשר הוא מרומם ומקדש ונשא מכדי שישיגוהו השכלים כל שכן החושים יש לו התחברות עם בריה שפלה זו מאוסת החמר אמנם בריה זו נפלאה בצורתה אך הלא גם בקטן שברמשים יש מפליאות החכמה מה שאין הדעת יכולה לעמד עליו: (סט) אמר החבר: די לי בדבריך אלה שלא אצטרך להשיבך ברב דברים חכמה זו הדרושה לבריאת הנמלה למשל האם תיחס אותה לגלגל השמים או לכוכב או לזולתם ולא לבורא בעל היכולת השם שעור לכל נברא הנותן לכל דבר חקו ללא תוספת וללא חסרון: (ע) אמר הכוזרי: והלא כל זה מיחס לטבע: (עא) אמר החבר: ומה הוא הטבע: (עב) אמר הכוזרי: זהו כח מן הכחות לפי מה ששמענו מפי אנשי החכמה אנו אמנם איננו יודעים מהותו אבל אין ספק שהחכמים יודעים אותו: (עג) אמר החבר: אין ידיעתם אותו כי אם כידיעתנו אנו וכך הגדיר הפילוסוף את הטבע זהו ההתחלה והסבה שמכחן יתנועע הדבר המתנועע תנועה עצמית ולא מקרית וינוח הדבר הנח מנוחה בעצם ולא במקרה: (עד) אמר הכוזרי: הרי זה כאלו אמר הפילוסוף כי הדבר המתנועע מעצמו ונח מעצמו יש לו סבת מה לפיה יתנועע וינוח וכי סבה זו היא הטבע: (עה) אמר החבר: לזה אמנם נתכון הפילוסוף ועל אלה הוסיף דקיות רבות והמצאות ביחוד בהבחנת מה שנעשה במקרה ממה שנעשה בטבע וכל אלה דברים המכונים לעשות רשם על השומעים אבל תמצית ידיעת הפילוסופים בטבע היא רק מה שאמרנו: (עו) אמר הכוזרי: אם כן רואה אני כי בשמות הלל התעונו החכמים והביאונו לידי ראית הטבע כשתף לאלוה שכן אנו אומרים הטבע חכם הטבע פועל ולטעמם יתכן לאמר גם הטבע בורא: (עז) אמר החבר: אמנם כן היסודות השמש הירח והכוכבים יש להם פעלות על דרך החמום והקרור וההרטבה והיבוש וכדומה אך פעלות אלה מחיבות אותנו ליחס לעושיהן לא חכמה כי אם עבודה בלבד לעמת זאת יצירת צורה קביעת שעור קומה ומתן צביון כל פעלה שיש עמה חכמה מכונת אין ליחסה כי אם לבעל חכמה שהוא גם בעל יכלת גם בעל שלטון והנה כל הקורא לדברים המכינים את החמר דרך חמום וקרור בשם טבע לא הפסיד ובתנאי שלא ייחס להם חכמה כשם שאין ליחס לאיש ואשה את יצירת הולד על ידי זווגם שהרי על צד האמת אינם כי אם מן המסיעים לחמר המכן לכך בקבלת הצורה האנושית והצורה עצמה באה מאת הציר החכם ואל יהיה הדבר רחוק בעיניך שרשמים אלוהיים נכבדים מופיעים בעולם התחתון הזה בשעה שהוכנו החמרים לקבלם וזהו שרש ההאמנה ושרש הכפירה כאחד: (עח) אמר הכוזרי: וכיצד יהיה שרש ההאמנה גם שרש הכפירה: (עט) אמר החבר: כן הוא כי הדברים המכינים לקבלת הרשמים האלוהיים ההם אינם בתחום ידיעת האדם ואי אפשר לו לאדם לשער כמותם ואיכותם ולו גם ידע מהותם לא היה יודע זמניהם ומקומותם והרכביהם ואת דרך הכנתם לכל זה יש צרך בידיעה אלוהית המגיעה שלמה ומבארת תכלית באור מאת האלוה עצמו והנה מי שהגיעתו ידיעה זו והוא מקים על פיה בלב שלם את מצות האלהים לכל פרטיה ותנאיה הוא המאמין אך מי שמשתדל להכין דברים לקראת קבלת הרשמים האלוהיים בחכמת אנוש בלבד על דרך ההקש והסברה או לפי מה שימצא בספרי האצטגנינים על דרך הורדת הכחות הרוחניים או על ידי עשית הטלסמאות הוא הכופר אדם כזה מקריב קרבנות ומקטיר קטרת על פי הקש וסברה ואינו יודע מהות הדברים הדרושים לכך וכמותם איך יש לעבד עבודה זו ובאיזה מקום ובאיזה זמן ומי ראוי לה ומה תנאיה ועוד פרטים רבים שתאורם יארך מאד משל למה הדבר דומה לסכל שחדר לתוך אוצר התרופות של רופא הידוע לכל בתרופותיו המועילות בשעה שהרופא איננו שם ובראותו אנשים רבים צובאים על האוצר ההוא מתוך בקשת רפאות לנפשם התחיל מוציא אליהם תרופות מתוך הכלים אשר שם בלי כל ידיעה בטיב התרופות ובכמות מנה ומנה ראויה לאיש ואיש ונמצא זה ממית אנשים באותן התרופות שיכלו להועילם ואם במקרה יפיק אחד האנשים תועלת בתרופה שהוצאה מאחד הכלים ההם ימשכו כל העומדים שם לתרופה ההיא באמרם כי היא היא הנושאת בקרבה רפאות לכלם עד שיראו כי תוחלתם נכזבה או שימצאו אחר כך תועלת מקרית בתרופה אחרת וימשכו אחריה ולא ידעו כי המועיל מצד עצמו לא היה כי אם בחכמתו של אותו רופא שהכין את התרופה ההיא לכל חולה במנה הראויה לו אף צוה לכל חולה כי יתאים לתרופה הנתנת לו מנות מאכל ומשקה פעלות התעמלות מנוחה שעות שנה ויקיצה שאיפת אויר שכיבה וכדומה בדרך זו נהגו האנשים שלפני דורו של משה כלם חוץ מיחידים מועטים היו נפתים להבלי האצטגנינות ולדעות חכמי הטבע שבדורותם ונעתקים מחקת שוא אל חקת שוא ומאל אל אל ויש שהאמינו בכחות טבע רבים כבאלים בשכחם את מנהיג הכחות הללו ורבונם וחשבו את הכחות כשהם לעצמם סבה לתועלת שהפיקו מהם בשעה שמצד עצמם כחות אלה הם גם סבה להזק הכל לפי ההכנה והסדור והאמת היא שהמועיל מצד עצמו הוא הענין האלוהי והמזיק מצד עצמו הוא העדר הענין ההוא: (פ) אמר הכוזרי: נחזר לעניננו הודעני נא איך קמה דתכם איך נתפשטה ונתקבלה איךהגיעו הגדעות לידי הסכם לאחר שהיו חלוקות ובמשך אי זה זמן הנחו יסודות הדת עליהם נבנתה ואחר כך נתחזקה ולבסוף נשלמה שהרי תחלת כל דת אינה בלא ספק כי אם ביחידים שחזקו איש את רעהו במתן תקף לאמונה אשר ירצה האלוה בהגלותה עד אשר נוספו עליהם רבים בגבר השפעת היחידים על זולתם או בבוא לעזרתם מושל המכריח את ההמונים לקבל את האמונה ההיא: (פא) אמר החבר: בדרך כזו תקמנה אמנם ותולדנה החקות המיסדות על השכל שהתחלו על ידי בן אדם כאשר תתקבל חקה אשר כזאת וכאשר תצליח יאמר על המתחיל בה כי האלוה סיעו ולמדו וכדומה לזה לא כן החקה שמקורה באלוה זו קמה פתאום נאמר לה היי ותהי ממש כבבריאת העולם: (פב) אמר הכוזרי: הפלגת בדבריך החבר: (פג) אמר החבר: ואולם הענין המדבר מפלג יותר כי היו בני ישראל המשעבדים במצרים שש מאות אלף איש מבן עשרים שנה ומעלה כלם שומרים על יחשם אל שנים עשר השבטים ונקראים על שמם לא יצא איש מכללם ולא ברח איש אל ארץ אחרת אף לא בא נכרי במחנם וכלם מצפים לאשר יעד האלוה לאבותם אברהם יצחק ויעקב ע"ה כי ינחילם את ארץ כנען וארץ כנען אז בידי שבע אמות אשר עמדו אז ברום המעלה ברב מספרם ובעצם כחם והצלחתם שעה שבני ישראל עמדו בשפל המדרגה ברבות ענים ובהתענותם תחת יד פרעה אשר צוה להמית את בניהם פן ירבו והנה שלח האלוה את משה ואת אהרן והם עמדו בכל חלשתם נגד פרעה בכל גברותו לא היו בידם כי אם אותות ומופתים לשנוי סדרי בראשית ופרעה לא יכל להסתר מהם ולא לצוות לעשות עמהם רעה ולא להגן על עצמו מעשר המכות אשר באו על אנשי מצרים לראשונה במימיהם ואחרי כן באדמתם ואחרי כן באוירם ובצמחיהם ובבהמתם ואחרי כן בגופם ולבסוף בנפשותם במות להם ברגע אחד בחצות לילה היקר בכל משפחה והחביב ביותר כל בכור ואין בית אשר אין שם מת חוץ מבתי בני ישראל ולכל המכות האלה אשר באו על המצרים קדמו אזהרה והתראה וקביעת מועד ואף לסור כל מכה קדמו אזהרה והתראה למען יאמן כי לא מצד הטבע הן ולא מצד המזלות ולא על דרך מקרה היתה זאת כי אם בכונה מאת האלוה בעל הרצון העושה כל אשר יחפץ בכל עת שיחפץ בעצם הלילה ההוא בעצם השעה בה מתו בכורי מצרים יצאו בני ישראל על פי ה' מעבדות פרעה ופנו אל ים סוף ומורי הדרך שלהם עמוד ענן ועמוד אש ההולכים לפניהם ומוליכים אותם ובראש העם עמדו אז שני הזקנים האלוהיים משה ואהרן הנגיד והכהן אשר בראשית נבואתם כבר היו בני שמונים ומעלה בעת ההיא היו לעם רק מצוות מועטות מורשה מיחידי הסגלה בזרע אדם ונח ומשה לא בטל את המצוות האלה ולא התירן כי אם הוסיף עליהן בדרך ובהגיע בני ישראל לים סוף ראו כי פרעה רודף אחריהם אך העם אשר לא היה מלמד מלחמה לא הצרך לכלי מלחמה כי האלוה בקע להם את הים ויעברוהו וטבע את פרעה ואת חילו בתוכו והים הטילם מתים לעיני בני ישראל והספור ארך וידוע לרבים: (פד) אמר הכוזרי: ברור הדבר כי כל זה פעלת הענין האלוהי תורה שנתנה במופתים כאלה חובה על כל רואיהם לקבלה כי בלב איש מהם לא יעלה ספק כל שהוא פן יש בזה מעשה כשפים או אחיזת עינים או פעל הדמיון כי אם הים והבקעו ועברם בתוכו לא היו כי אם פרי דמיונם הרי שאף יציאתם מעבדות ומות משעבדיהם ולקיחת שללם והשאר ממונם בידיהם לא היו כי אם בדמיון וסברה כזאת אינה כי אם עקשות של אפיקורסים: (פה) אמר החבר: ואחר הדברים האלה בהגיע בני ישראל למדבר מקום אין זרע הוריד להם האלוה לחם משמים יום יום חוץ מיום השבת לחם שלא היה כמותו בעולם עד אותה שעה ואותו אכלו ארבעים שנה: (פו) אמר הכוזרי: וגם מופת זה אין להכחיש שהרי לשש מאות אלף איש ולכל הנלוים עליהם ירד המן ארבעים שנה ואף גם זאת מה שהמן היה יורד כל ששת ימי המעשה וביום השבת נכלא שמש מופת המחיב את כל רואיו לקבל עליהם את חובת השבת בהראותו כי הענין האלוהי כאלו דבק בה בשבת: (פז) אמר החבר: קדשת השבת נגלתה לא בזה בלבד כי אם גם בכך שהעולם נברא בששה ימים ועוד מקור אחד לה ועליו אני בא לדבר כעת אם כי האמין העם אחר המופתים האלה בכל אשר הודיעם משה ע"ה עוד נשאר ספק בלבם האמנם ידבר האלוה עם בשר ודם אולי אין התורה באה בראשיתה כי אם מדעתו של אדם וממחשבתו ורק אחר כך באים ההארה והסיוע מאת האלוה האמונה כי הרוחני שאינו בשר ודם יכול לדבר לא נתקבלה על דעתם שהרי הדברו גשמי הוא אולם האלוה רצה להסיר ספק זה מלבם ולכן צוה אותם להתקדש בקדשה הפנימית והחיצונית וביחוד לפרש מן האשה ולהתכונן ולכון את הלב לקראת שמיעת דבר האלהים והם התקדשו וזמנו עצמם למדרגה אשר בה ימצאו ראויים למעמד הנבואה גדולה מזאת לשמע בדבר האלוה אל כלם פנים בפנים והדבר בא לאחר שלשה ימים בהם קדמו להתגלות אותות עצומים ברקים ורעמים רעש אדמה ואש שהקיפה את הר סיני ונראתה עוד ארבעים יום על ההר לעיני כל העם אשר ראה את משה נכנס בתוכה ויוצא מתוכה והנה שמע העם דבור אלוהי מפרש בעשרת הדברות שהן אמות המצוות ושרשיהן בין אלה גם אזהרה על שמירת השבת שכבר נצטוו עליה לפני זה בסמוך להורדת המן את עשרת הדברות האלה קבלו המוני העם לא מיחידים ולא מנביא יחיד כי אם מפי האלוה אמנם לא היה בו בעם כח ככחו של משה לראות את המראה הגדול ההוא פנים בפנים אך מן היום ההוא והלאה האמין העם כי משה ע"ה יבואהו הדבור מעם האלוה בלא שקדמה לזה אצל משה מחשבה או דעה כי הנבואה אינה נובעת כמו שיחשבו הפילוסופים מנפש האדם שנזדככו מחשבותיו ודבק בשכל הפועל שיש קוראים לו רוח הקדש ויש שיקראו לו מלאך גבריאל ושכל זה יסיע בידו ויחוננהו דעת אדם כזה אומרים הפילוסופים יתכן כי יציר לו בדמיונו אותה שעה בחלום או בין שנה ליקיצה כי המדבר עמו בן אדם הוא שאת דבריו ישמע לפי המדמה לו לא באזניו כי אם בנפשו ואותו יראה לא בעיניו כי אם במחשבתו ואז יאמר כי האלוה דבר אליו אבל כל סברות השוא האלה סרו עם המעמד הגדול ההוא ועם הדברים שבאו אחר הדבור האלוהי הלא הם הכתב בו חקק האלוה את עשרת הדברות האלה בשני לוחות אבנים יקרות ונתנם ביד משה והעם ראה את הדברים בכתב אלוהי כשם ששמע אותם לפני זה כדבור אלוהי והארון אשר עשה להם משה על פי האלוה מסביב לארון זה הקים את המשכן הנודע לתהלה משכן זה נשאר בקרב בני ישראל כל ימי הנבואה כתשע מאות שנה עד שחטא העם ונגנז הארון וגבר עליהם נבוכדנצר והגלם: (פח) אמר הכוזרי: הנה כל השומע ספוריכם על שהאלוה דבר עם המוניכם וכתב לכם לוחות וכדומה אין להאשימו אם יראכם כמגשימי האלוה אולם גם אתכם אין להאשים שהרי אי אפשר לכם לדחות עדותם של המעמדים הגדולים הנשגבים שאין להטיל בהם ספק ולכן תצדקו בהשליככם אחר גוכם את ההקש ההגיוני ואת העיון השכלי: (פט) אמר החבר: חלילה לנו מאל שנאמין בנמנע ובמה שהשכל מרחיקו ורואהו כנמנע ואכן אחרי הראשונה בעשרת הדברות בה נצטינו על האמונה באלוה באו בשניה האסור לעבוד אלהים אחרים ואסור השתוף אבל גם האזהרה מלדמות דבר לאלוה בעשותנו לנו פסל ותמונה זאת אומרת ההרחקה מן ההגשמה בכלל ואיך לא נרומם את האלוה מעל להגשמה אם מרוממים אנו מעל לזה אף רבים מברואיו כגון את הנפש המדברת שהיא היא האדם בעצם שהרי מה הוא הדבר בו מדבר אלינו משה מלמדנו להשכיל ומדריך אותנו לא לשונו לא לבו אף לא מוחו כל אלה אינם כי אם כלים למשה ואלו משה עצמו הוא נפש מדברת בעלת הכרה שאינה גוף ואין המקום גבול לה ולא יצר המקום בהמצאה בו והיא עצמה לא תצר אף אם תכללנה בה צורות כל הנבראים שבעולם נפש זו לא נתארה כי אם בתארים מלאכיים רוחניים על אחת כמה וכמה עלינו להרחיק את ההגשמה מבורא הכל אמנם לא יתכן שנדחה את הקבלה בדבר המעמד ההוא אולם עם כל זה עלינו לאמר אין אנו יודעים כיצד נתגשם הענין הרוחני ההוא ונעשה לדבור שקרע את אזנינו ואין אנו יודעים אם ברא אז האלוה דבר שעד אותה שעה לא היה במציאות או שהשתמש לשם כך בדבר מן הנמצאות שהרי האלוה איננו חסר את היכולת לא לכך ולא לכך בדומה לזה אנו אומרים כי הוא ית' ברא את הלוחות וכתב עליהם כתב חרות כדרך שברא את השמים ואת הכוכבים ברצונו בלבד כך רצה האלוה כי יתגשם הענין האלוהי בשעור שבחר בו ובתכונה שרצה בה וכך נחרת הכתב בלוחות בצורת עשרת הדברות ועל דרך זו אנו אומרים כי האלוה קרע את הים ועשהו חומות עומדות מימין העם ומשמאלם וביניהן מסלות מסדרות ורחבות ביבשה שטוחה למען יוכלו ללכת בה בלא טרח ובלא עכוב והנה קריעת ים סוף הקמת החומות והתקנת המסלות יחסו לאלוה הפועל כל אלה בלא שימצטרך לכלים ולסבות אמצעיות דברים שיש בהם צרך בכל פעל שיפעלו הנבראים כי עמד עמדו המים במאמר האלוה וקבלו צורות ברצונו ובדרך זו נצטיר האויר המגיע אל אזן הנביא בצורת קולות המורים על הענינים שרצה האלוה להשמיעם לנביא ולהמון: (צ) אמר הכוזרי: זאת היא טענה מספקת: (צא) אמר החבר: אינני מכריע כי הדבר קרה בדיוק לפי תאור זה יתכן שקרא בדרך עמקה משאוכל לצירה לעצמי אך העולה בידנו מזה הוא שכל מי שראה את המעמדות ההם נתאמת לו כי הדבר בא מלפני הבורא בלי אמצעי בהיות כל אלה דומים לבריאה ראשונה וליצירה ראשונה ועל ידי כך תקבע בנפשות ההאמנה בתורה התלויה בהם וגם ההאמנה שהעולם נברא ושהאלוה בראו בריאה ראשונה כמו שהוא לפנינו ושבדרך זו ברא גם את הלוחות ואת המן וכדומה ואז יסורו מנפש המאמין ספקותיהם של הפילוסופים ושל בעלי הקדמות: (צב) אמר הכוזרי: השמר לך החבר לבל תפליג בספור שבחיה של אמתך ולבל תסיח דעתך מן הדבר הנודע ברבים דבר המרותם את אלהיהם על אף המעמדות האלה שמע שמעתי כי בעצם הימים ההם עשו להם עגל ויעבדו לו ולא לאלוה: (צג) אמר החבר: חטא אשר גנוהו הם עצמם מתוך גדולתם ואין גדול כי אם מי שחטאיו ספורים: (צד) אמר הכוזרי: אינך אומר כך כי אם דרך הפרזה ומתוך משוא פנים לעמך וכי יש לך חטא גדול מזה ומה מעשה טוב ישאר להם אחר זה: (צה) אמר החבר: כתר לי זעיר ואוכיח לך גדלת העם הזה ודי לי בעדות שהעידה התורה כי אותם בחר האלוה לו לעם ולאמר מבין כל אמות העולם וכי הענין האלוהי חל בכל המונם עד שנעשו כלם ראויים לשמע את הדבור האלוהי ומהם עברה סגלה זו אל נשיהם כי גם מהן קמו נביאות ואלו לפניהם לא חל הענין האלוהי כי אם על יחידים שאליהם עברה סגלה זו מאדם הראשון אדם הראשון זכה לסגלה זו כי היה שלם בכל בלא יוצא מן הכלל כי מה פגם אפשר למצא בשלמות יציר אשר יצא מתחת יד אמן גדל חכמה וכל יכול ונוצר מחמר אשר בחרו אמן זה לשם צורה שרצה בה לשלמות זו לא היתה מניעה לא מצד מזג זרע האב ודם האם ולא מצד ההזנה והטפוח בשנות הינקות והילדות ולא מצד השפעת האויר והמים וחבל הארץ כי אדם הראשון בראו האלוה בתבנית איש שהגיע לסוף שנות בחרותו שלם בגופו ובמדותיו והוא קבל מאת האלוה את הנפש החיונית בשלמותה ואת השכל במעלה העליונה האפשרית לאדם לפי תכונתו האנושית ואף את הכח האלוהי שמעל לשכל רצוני לומר את המדרגה שבהגיעו אליה ידבק האדם באלוה וברוחניים וישיג את האמתות בתחלת מחשבה בלא עיון ולמוד לכם נקרא אדם הראשון אצלנו בן אלהים וכל הדומים לו מזרעו נקראו בני אלהים והנה אדם הראשון הוליד בנים רבים אך מכלם לא היה ראוי לבוא במקומו כי אם הבל כי רק זה היה דומה לו ומשהרגו קין אחיו מתוך קנאה שנתקנא בו על מעלה זו נתן לאדם שת תחת הבל ושת היה דומה לאדם ולכן נעשה הוא לסגלת אדם וגרעינו ואלו שאר הבנים לא היו כי אם כקלפות וסגלת שת היה אנוש בנו וכך נמשך הענין עד נח על ידי יחידים שהיו כגרעינים כלם דומים לאדם הראשון ונקראים בני אלהים ולכלם השלמות בגוף ובמדות באריכות ימים בחכמה ובכשר המעשה ולפי ימי חייהם מונים אנו את השנים מאדם ועד נח וכך היה הדבר גם בדורות אשר מנח עד אברהם אמנם היה בהם מי שלא דבק בו הענין האלוהי כך למשל תרח אולם אברהם בנו היה תלמיד לאבי אביו לעבר גדולה מזאת הוא הכיר גם את נח כי הענין האלוהי נמשך אצלם מאבות אבות אל בני בנים כך היה אברהם סגלת עבר ותלמידו ועל כן נקרא עברי ועבר היה סגלת שם שהיה סגלת נח שכן נפלו לו בירשה ארצות האקלימים הנוחים שבאמצעיתן נמצאה ארץ חמדה ארץ כנען היא ארץ הנבואה אך יפת יצא אל הצפון וחם אל הדרום וסגלת אברהם מבין בניו היה יצחק ולכן שלח אברהם את כל בניו האחרים מן הארץ המיחדת ההיא ארץ כנען ואותה יחד ליצחק וסגלת יצחק היה יעקב ולכן הרחק עשו אחיו מן הארץ ההיא כי יעקב לבדו נמצא ראוי לה אולם בני יעקב היו כלם סגלה כלם יחד ראויים לענין האלוהי ולכן היה להם המקום ההוא המיחד בהתגלות הענין האלוהי לנחלה מאותה שעה התחיל הענין האלוהי שעד הנה לא כל כי אם על יחידים שוכן בקרב קבוץ והאלוה השגיח על בני יעקב גם בהיותם במצרים להפרותם ולהרבותם ולגדל את בניהם כאשר יגדל איש את האילן ששרשו טוב עד הוציאו פרי בשל בדומה לפרי הראשון שממנו נטע האילן רצוני לומר דאג לגדלם עד אשר ידמו לאבותם אברהם יצחק ויעקב וליוסף ואחיו והפרי הבשל בא במשה אהרן ומרים ובאנשים כבצלאל וכאהליאב וכראשי המטות כשבעים הזקנים שנמצאו ראויים לנבואה מתמדת וכהושע כלב וחור ורבים זולתם בעת ההיא נמצאו בני ישראל ראויים להראות האור האלוהי בתוכם ולהתגלות השגחת האלוה עליהם אמנם היו ביניהם גם חוטאים שנואי אלוה אבל אין ספק שגם הם היו סגלה מבחינה ידועה שהרי מצד שרשם וטבעם היה בהם מן הסגלה ועתידים היו להוליד בנים שיהיו סגלה כך יש להזהר באב החוטא שכן הוא הנושא את זרע הסגלה אשר בהזדככו תתגלה בבנו או בבן בנו כמו שאמרנו בנוגע לתרח ולאחרים שלא דבק בהם עצמם הענין האלוהי אבל עתידים היו לפי שרשם להוליד בני סגלה מה שאין כן בשרש כל מי שיצא מחם ומיפת דבר דומה לזה אנו מוצאים בענינים הטבעיים פעמים רבות אין האיש דומה לאביו כלל אבל דומה הוא לאבי אביו ואין ספק שאותו הטבע ואותו דמיון כבר היו צפונים באב אם כי הדבר לא היה גלוי לחוש כך היה הטבע של עבר צפון בבניו עד שנתגלה באברהם: (צו) אמר הכוזרי: אכן זאת היא גדלה הנמשכת בכם מאדם הראשון שהיה גדל הנבראים אשר בארץ ולפי זה נתחיבה לכם העליונות למעלה מכל נמצא אשר בארץ אבל מה מאותה גדלה נשאר בשעת אותו החטא: (צז) אמר החבר: העמים כלם בזמן ההוא היו עובדי תמונות ואלו באו פילוסופים אל חכמי אמה אחת והביאו בפניהם ראיה על אחדות האלוה ועל רבונותו אי אפשר היה לחכמים אלו בלא שייחדו תמונה אליה אפשו לכון בעבודת האלוה ובלא שיאמרו לעמם ולהמונם כי תמונה זו ידבק בה ענין אלוהי וכי מיחדת היא בתכונות נפלאות ומפלאות תכונות אלו יש שהיו מיחסים אותן למקור אלוהי כמו שאנו נוהגים כיום במקומות המקדשים בעינינו שאנו רואים גם בעפרם ובאבניהם מקור ברכה ויש שהיו מיחסים אותן לרוחניות אחד הכוכבים או המזלות או לטליסמאות וכדומה כך לא הסכים אז ההמון על שום תורה אם לא נקשרה בדמיונו עם תמונה מוחשת שאפשר לכון אליה והנה בני ישראל אף הם הבטח להם כי ירד אליהם מעם האלוה דבר מה אשר יראוהו ויכונו אליו כשם שכונו בצאתם ממצרים אל עמוד הענן ואל עמוד האש שהיו מסתכלים בהם ומכבדים אותם ופונים אליהם ומשתחוים נכחם לאלוה ית' (וכן היו פונים אל הענן שירד על משה בכל עת דבר האלוה אתו והיו עומדים ומשתחוים נכחו לאלהים) ומששמעו בני העם את הדבור האלוהי בעשרת הדברות ומשה עלה אל ההר מתוך צפיה ללוחות הכתובים אשר יוריד אל העם ולארו (אשר יראה בהר למען) יעשה כתבניתו לעם והיה להם דבר נראה לעין אליו יכונו ובארון הברית האלוהית הבריאה החדשה אשר יברא האלוה רצוני לומר שני הלוחות ונוסף על אלה הענן אשר יכסה את הארון והאור האלוהי והמופתים שיראו בעבורו נשארו עומדים ומצפים לרדת משה בעודם באותה רוממות שבה היו ביום מעמד הר סיני לא שינו פארם ועדים ובגדיהם אשר לבשו ונשארו עומדים במצבם זה ממתינים לבוא משה מרגע לרגע אולם משה נשאר בהר ארבעים יום אם כי לא לקח אתו צידה לדרך ולא נפרד מהם ויהי כהולך על מנת לשוב בו ביום אז גברה האכזבה אצל אחדים מבני ההמון הרב ההוא אותה שעה התחיל העם להחלק לכתות כי רבו בינהם הדעות והסברות ולבסוף הרגישו אחדים מהם צרך לבקש להם נעבד שיוכלו לפנות אליו ככל האמות אך גם לא כחשו באלוהותו של מוציאם מארץ מצרים הם בקשו רק כי יהיה אתם תמיד נעבד מוחש אליו יוכלו לרמז מדי ספרם את נפלאות אלהיהם כאשר עשו זאת לימים אותם המאמינים אשר בראותם את הארון אשר עשה משה ע"ה קראו הנה האלוה וכמו שאנו עושים כיום ברמזנו לשמים ולכל דבר שנתאמת אצלנו כי תנועתו אינה כי אם ברצון האלוה בלבד לא במקרה ולא ברצון אדם ולא בכח מכוחות הטבע חטאת העם היתה אפוא רק בזה שעשו להם תמונה דבר שנאסר עליהם ובזה שיחסו כח אלוהי לדבר אשר עשו בידיהם ומרצונם בלי אשר באה על כך מצות האלוה אף יש להם התנצלות על זה במחלקת שנפלה ביניהם קדם לכן נוסף על כך לא היו עובדי הנעבד ההוא כי אם שלשת אלפים איש מתוך צבור של שש מאות אלף איש אשר להתנצלות יחידי הסגולה שסיעו בעשית הנעבד אולי היתה כונתם כי יתברר מי הוא החוטא ומי הוא המאמין למען יהרג החוטא אשר יעבוד לעגל ואם נחשב דבר זה להם לעון אין זה כי אם בגלל הוציאם מן הכח אל הפעל חטא אשר עד הנה היה רק מחשבה צפונה בלב כל חטאת העגל לא היה אפוא יציאה מעבודת אל מוציאם ממצרים כי אם עברה על אחת ממצותיו כי הוא ית' אסר את עבודת התמונות והם עשו להם תמונה היה עליהם להוסיף להמתין למשה ולא לעשות להם סמל מדעתם ולקבע מקום אליו יכונו ולא לבנות להם מזבח ולהעלות עליו קרבנות כל זה בא להם בעצת האצטגנינים ובעלי הטליסמאות שבינהם אשר חשבו את עבודתם הם שהיו עובדים לפי הקשי הדמיון קרובה לעבודת האמת אולם דרכם בזה לא היתה כי אם כדרך הכסיל שהזכרנו למעלה אשר נכנס לאוצר תרופות של רופא והרג בני אדם באותן תרופות אשר קודם לכן היו מתרפאים בהן אכן העם לא חשב כלל כי על ידי מעשה זה הוא יוצא מעבודת האלוה ולהפך לדעתם היה מעשה זה משום השתדלות יתר בעבודת האלוה ולכן באו אל אהרון ואהרון ברצותו לגלות את מחשבותיהם הנסתרות סיע במעשה ולא נחשב לו הדבר לעוון כי אם בגלל הוציאו את חטא העם מן הכח אל הפעל והנה המעשה ההוא מוזר ומגנה בעינינו כי בזמננו בטלה עבודת התמונות אצל רב האמות אולם הדור ההוא היה מעשה כזה מקבל כי כל האמות היו עובדות תמונות ואלו היתה חטאתם בזה שבנו להם מרצונם בית מיחד לעבודת האלוה וקבעוהו מקום לתפלתם והיו מקריבים בו קרבנות ומרבים לכבדו לא היה דבר זה זר בעינינו שכן אנחנו נוהגים כך היום לבנות לנו בתי תפלה לפי בחירתינו ולגדל כבודם וליחס להם ברכות שנתברכנו בהן ויש שאנו אומרים כי האלוה שוכן בתוכם ומלאכיו חונים סביבם ולולא היה דבר זה נחוץ לנו לשם שמירה על אחדות קהלנו היה מוזר מאד בעינינו כשם שהיה מגנה בעיני אבותינו בימי המלכים אשר מוחים ביד הקהל שרצה לבנות היכלות מיחדים לעבודת האלוה שהיו נקראים במות וטובי המלכים היו הורסים את ההיכלות ההם למען לא ינתן כבוד כי אם לבית אשר בחר בו האלוה ורק בדרך העבודה אשר צוה עליה ולעמת זה אותן התמונות שהתירן האלוה הכרובים למשל לא נראו לעם כדבר מוזר ועם כל זה בא הענש על האנשים אשר עבדו את העגל ביום ההוא ונהרגו אך מספרם הגיע רק לשלשת אלפים איש מבין שש מאות אלף ולא פסק המן מלרדת על העם ולא הענן מלסוכך עליהם ועמוד האש מלהנחותם והנבואה התמידה ונתגברה בינהם ולא נעדרה מהם סגלה אחת מכל הסגלות אשר חוננו בהן חוץ משני הלוחות אשר שבר משה ע"ה אך מיד התפלל להשבתם והושבו להם שני לוחות אבנים כראשונים כי כפר להם החטא ההוא: (צח) אמר הכוזרי: הנה חזקתני בדעה אשר הגעתי אליה במחשבתי ואשר אשרה לי במראה החלום והיא כי אין האדם מגיע אל הענין האלוהי כי אם על ידי הצו האלוהי רצוני לומר על ידי מעשים אשר יצוה עליהם האלוה כי לולא זאת היו רב בני האדם מגיעים אל הענין האלוהי שהרי כלם משתדלים לעבד את האלוה כמיטב הבנתם אף חוזה הכוכבים והקוסם ועובד האש ועובד השמש ומאמיני השניות ואחרים: (צט) אמר החבר: אמנם כן וכאלה הן מצוות תורתנו כלן בדבר האלהים אל משה ואת כלן כתב משה ומסרן להמון העצום ההוא בהקבצם במדבר לא היה צרך ביחידים שימסרון על פה פרשה פרשה מצוה מצוה ואף תאורי הקרבנות כיצד מקריבים אותם ובאיזה מקום ולאיזה צד ואיך הם נשחטים ומה מן המלאכות השונות יש לעשות בדם ובנתחים כל אלה נתנו במפרש מאת האלוה למען לא יחסר מהם דבר קטן שעל ידי כך יפסד הכל הלא גם ההויות הטבעיות שיסוד הרכבתן ביחסים דקים מן הדקים שלדקותם לא תשיגם המחשבה אלו נתקלקלו יחסי אחת מהן קלקול כלשהו היתה ההויה ההיא מתבטלת והיה הצמח ההוא או החי ההוא או האבר ההוא על דרך משל כלה או נעדר וכן הזכרו גם הפרטים כיצד יש לנתח את הבהמה הקרבה לנתחיה ומה לעשות בכל אבר ואבר מה לאכול ומה לשרף ומי הוא האוכל ומי השורף ומי המקריב מבין בני העדה שנצטוו על כך הוא ולא אחר ומה תהיינה תכונות המקריבים שלא יהיה בהם מום ולא חסרון במראה פניהם ואף לא בבגדיהם וכל שכן בבגדי הכהן הגדול שהתר לו להכנס אל מקום הענין האלוהי מקום השכינה והארון והתורה אשר לאזהרות על דרכי הקדשה והטהרה הקשורות בכל המעשים האלה ועל מדרגות ההטהרות וההתקדשות ועל התפלות הלא הן דברים אשר יארך תאורם אין לנו לסמך בזה כי אם על דברי התורה ועל מה שמסרו לנו חכמינו הכל כדבר האלוה אל משה וכן תכונת המשכן כלה הראתה למשה בהר סיני המשכן והאהל ובו השלחן והמנורה והארון והחצר מסביב והעמודים והמסכים וכל מלאכות המשכן כל אלה הראו לו רוחנית והוא עשאם בגשמיות כפי שהתוו לפניו ובדומה לזה גם הבית הגדול אשר בנה שלמה הראתה צורתו לדוד רוחנית וכן הבית הקדוש האחרון אשר יעד לנו האלוה הראו צורתו ותכונתו לנביא יחזקאל כי בעבודת האלוה אין מקום לא להשערה ולא להקש שכלי ולא לשקול דעת כי אלו היה הדבר כך היה מה שהגיעו אליו הפילוסופים בחכמתם ושכלם כפלים כמה שהגיעו אליו בני ישראל: (ק) אמר הכוזרי: מצוות כאלה תאות הנפש לקבל ללא הטלת ספק וללא כל סיג כי הנה זה בא נביא אל עבדים משעבדים ולחוצים ומבטיחם כי יצאו מעבדותם (והם יוצאים) בדרך אשר ציר לפניהם ובמועד אשר נקב בלא אחור ונביא זה מוליכם אל ארץ כנען הנתונה אז בידי שבע אמות שכל אחת מהן חזקה מהם והוא קובע לכל שבט משבטיהם את נחלתו בארץ ההיא לפני הגיעם לשם וכל זה תוך זמן מועט ובנפלאים שבמופתים ועל ידי זה מתאמתת גם רוממות השולח גם גדלת השלוח ואף חשיבות הקהל שרק אליו נשלח והנה אלו אמר אותו נביא נשלחתי להדריך את כל בני העולם ולא היה דברו מגיע כי אם עד חציו היה זה מעורר ספק בשליחותו הואיל ולא השלמה כונת האלוה בה ובין הדברים המונעים השלמה זו היה אז גם מה שהספר הקדוש אשר הביא אתו הנביא ההוא כתוב היה עברית ואמות שבא והדו וכוזר היו מתקשות להבין ספר זה ולעשות ככתוב בו אם לא לאחר מאות בשנים עת יקבלו את דתו אם מאנס בהנגפם במלחמה לפני בעלי הדת ההיא או מרצון מתוך שכנות קרובה בלא שראו בעיניהם את הנביא עצמו או אפלו נביא אחר המעיד על נאמנותו של הראשון ומזהיר על תורתו: (קא) אמר החבר: לא קרא משה אל תורתו כי אם את עמו אנשי לשונו והאלוה הבטיח את העם לשוב ולצוותם על תורתו לעתים מזמנות על ידי נביאים אף הקים דברו זה כל הימים אשר רצה בבני ישראל והשרה שכינתו בתוכם: (קב) אמר הכוזרי: ומדוע לא נתנה התורה כהישרה לכל בני האדם וכי לא היה זה ראוי יותר לחכמה האלוהית: (קג) אמר החבר וכי לא היה ראוי יותר כי יהיו כל בעלי החיים מדברים אם כך אתה אומר שכחת מה שהקדמתי לך על הירשה בקרב צאצאי אדם הראשון בראשונה אמרתי חל הענין האלוהי על יחיד בכל משפחה שהיה גרעין האחים וסגלת האב הוא שהיה מקבל האור ההוא וכל האחרים לא היו כי אם כקליפות ולא קבלו אותו האור עד שבאו בני יעקב שכלם היו סגלה וגרעין ונבדלו משאר בני אדם בתכונות אלוהיות שעשאום כאלו לבני מין אחר מלאכי כלם מבקשים דרגת הנבואה ורבים מהם מגיעים אליה ואף מי שלא הגיע אליה היה קרוב אליה במעשים רצויים בהתקדשות ובהטהרות ובהתקרבות אל הנביאים ודע כי כל המתקרב אל נביא תתחדש לו רוחניות בשעת ההתקרבות אליו ושמיעת דבריו האלוהיים אותה שעה הוא נבדל משאר בני מין האדם בזך נפשו ובהשתוקקותה אל הדרגות ההן ובדבקותה בענוה ובטהרה וזאת היתה אצלם הראיה הודאית והאות הברור והמכריע על הגמול בעולם הבא כי מהו המבקש בעולם ההוא אם לא כי תעשה נפש האדם אלוהית תפרד מחושיה תסתכל בעולם העליון ותהנה מראית הזיו המלאכי ומשמיעת הדבור האלוהי נפש אשר כזאת מבטח לה כי לא תמות בכלות כליה הגשמיים והנה אם יש תורה שעל ידי החכמה הכלולה בה והמעשה אשר תלמד מגיע האדם אל המדרגה אשר אמרנו במקום שיחדה התורה ההיא ובתנאים שעליהם צותה אין ספק בדבר כי בזאת התורה מבטחת להם לבני אדם השארות הנפשות לאחר אבדן הגופות: (קד) אמר הכוזרי: והלא יעודי הדתות האחרות עשירים יותר ומשפעים מיעודיכם: (קה) אמר החבר: אך כל אלה יעודים לאחר המות ובחיים אין דבר מהם ואין גם דבר אשר יורה עליהם: (קו) אמר הכוזרי: נכון הדבר עדן לא ראיתי איש מן המאמינים ביעודים ההם מתאוה להחשתם ולהפך אלו יכל לדחותם ולאחר בואם לאלף שנים ולהשאר עד אז בכלא החיים עם כל יסורי העולם הזה ועם העצבון אשר בו היה בוחר בכך: (קז) אמר החבר: אך מה לדעתך יאמר האיש שראה בעיניו את המעמדים הגדולים בהם נגלה כבוד מלכות השמים: (קח) אמר הכוזרי: זה בלא ספק יתאוה כי תהיה נפשו תמיד נפרדת מחושיו ותשאר תמיד נהנית מן הזיו ההוא איש כזה ודאי מתאוה למות: (קט) אמר החבר: לא כן יעודינו הם כי נדבק בענין האלוהי על ידי הנבואה וכל הקרוב לה וכי יתחבר הענין האלוהי בנו באותות גדלה במראות כבוד ובנפלאות ולכן לא נאמר בתורה אם תעשו ככל המצוה הזאת אביאכם אחרי מותכם אל גנות ואל מקום תענוגות כי אם והייתם לי סגלה ואני אהיה לכם לאלהים ואנהיגכם ואנשים מכם יהיו עומדים לפני ועולים השמימה כאותם שהיו מתהלכים בחייהם בין המלאכים והמלאכים יראו לכל אחד מאלה בן אדם להבדיל בינו לבינם ואף מלאכי יהיו מתהלכים בקרבכם בארץ ותראו אותם בבואם בודדים או במחנות לשמר עליכם ולהלחם לכם ותאריכו ימים על הארץ שבסיועה הגעתם למדרגה הזאת היא אדמת הקדש ויהיו השבע בארץ הזאת ורעבה טובתה ורעתה תלויים בענין האלוהי לפי מעשיכם ויהיה מנהג הטבע נוהג בכל העולם כלו אך לא בכם כי כל עוד שכינתי שורה בקרבכם תראו שבע בארצכם וגשמיכם יבאו כסדרם לא יכחשו זמניהם ותגברו במתי מספר על אויביכם ובזה תדעו כי ענינכם נוהג לא לפי חקי הטבע כי אם לפי רצוני אך בעברכם על דברי תראו רעב ובצרת ונגף וחיה רעה גם בימים אשר כל העולם כלו שרוי בשלוה אז תדעו כי ענינכם מנהגים על ידי דבר העומד למעלה מן החק הטבעי וכל זה נתקים כל היעודים הכלולים בתורתנו באו אין לחוש אפוא פן לא יוסיפו להתקים לעמת זה כל יעודי הדתות האחרות יכללם שרש אחד והוא התקוה להיות קרוב לאלוה ולמלאכיו ומי שהגיע למדרגה זו לא יירא מות לא כן תורתנו היא מוכיחה את יעודה במראה עינים משל למה הדבר דומה לחברים שחנתה שירתם במדבר ונפרד אחד מהם והלך להדו ומלך הדו קבלו בכבוד רב משנודע לו כי הוא אחד החברים ההם כי המלך הכיר את אבותיהם שהיו אוהביו ויתן המלך בידו מתנות יקרות למען ישאן אל חבריו וילבישו בגדי חמודות וישלח עמו מכבודתו אנשים אשר לא היה עולה על הדעת כי יצאו מלפני המלך וילכו אל המדבר ההוא אף צוהו על מעשים אשר יעשה וכרת עמו ברית על פיה קבל עליו האיש לעבד את המלך והנה זה שב האיש אל חבירו בלוית צירי מלך הדו והחברים שמחו בצירים וחלקו להם כבוד ויקר ובנו להם ארמון לשבת בו ברבות הימים התחילו החברים ההם שולחים מאתם שליחים להדו למען יראו שם את פני המלך דבר זה עלה ביד השליחים על נקלה כי דאגו להם צירי המלך אשר הוליכום בדרך הקרובה והישרה ובשובם ידעו כל החברים כלם כי כל הרוצה להגיע להדו קל הדבר מאד עליו אם רק ידבק בעבודת המלך ויכבד את ציריו המוליכים אותו אל המלך מעתה לא שאל איש מה העבודה הזאת לנו הסבה היתה ברורה לעין כל להדבק במלך כי הדבקות בו היא האשר והנמשל הוא החברים הם בני ישראל והתיר הראשון הוא משה והתירים האחרים הם שאר הנביאים וצירי מלך הדו הם השכינה והמלאכים ובגדי החמודות הם האור המשכל אשר האיר את נשמת משה בנבואה והאור הנגלה אשר קרן על פניו והמתנות היקרות שנשלחו אל החברים הן שני הלוחות ועליהם עשרת הדברות לא כן בעלי הדתות האחרות הם לא ראו דבר מכל זה וכאלו נאמר להם קבלו עליכם לעבד את מלך הדו כמו שקבלו עליהם החברים ההם ואז תקרבו אל המלך אחרי מותכם ואם לא תעבדוהו והרחיקכם המלך וענשכם אחר המות והנה אחדים מהם אמרו מעולם לא בא אדם אלינו לספר לנו כי מיום מותו הוא נמצא בגן עדן או בגיהנם אולם רבים העדיפו לשם השמירה על המקבל ועל הסכמת הצבור לדעה אחת לקבל עליהם את העבודה ההיא אך תקותם לשכר זה חלשה היתה בנפשם ורק כלפי חוץ הופיעה כחזקה ומקימת כי באמונה ההיא היו מתכבדים ומתפארים על פני המון העם האמנם יוכלו אלה להתפאר בשכר אשר לפי טענתם יעלה בידם אחר המות על פני האנשים המגיעים לשכר זה בחייהם האין טבע הנביאים והחסידים קרוב יותר לקיום הנצחי מטבע מי שלא הגיע למדרגה זו: (קי) אמר הכוזרי: אכן מה רחוק הדבר מן ההגיון כי יהיה האדם כלה בטבעו וכי יאבדו גופו ונפשו כמות הבהמות וכי יקרה דבר זה את כל בני האדם חוץ מן הפילוסופים לפי דעתם וכמה רחוק מה שאומרים אנשי דתות ידועות כי האדם מגיע לחיי נעימות בעולם הבא על פי מלה אחת שהוא אומר בפיו אף אם לא ידע כל ימי חייו מלה אחרת מלבד זאת גם אם לא יבין את משמעותה כמה גדולה מעלתה של המלה ההיא אשר ביכלתה להעביר את האדם ממדרגת הבהמות אל מדרגת המלאכים הנשגבה כי מי שאינו אומר אותה מלה יורד לדעתם אל מדרגת הבהמה אפלו הוא פילוסוף מלמד ואף אם כל ימיו יעבד את האלוה מתוך השתוקקות אליו: (קיא) אמר החבר: לדעתנו אין אדם בעולם בן איזו אמה שיהיה אשר לא יגמלהו האלוה שכר טוב על מעשיו הטובים אולם מאמינים אנו כי הטובה השלמה שמורה לאנשים אשר כבר בחייהם היו מקרבים לאלוה על מדרגתם לאחר מותם אנו דנים לפי מדרגתם בחייהם: (קיב) אמר הכוזרי: עליך להמשיך משל זה גם לצד ההפך ולדון על מדרגתם של אלה בעולם הבא לפי מדרגתם הנחותה בעולם הזה: (קיג) אמר החבר: רואה אני כי אתה מגנה אותנו על דלותנו ועל רע מצבנו האין טובי אנשי הדתות מתפארים בכמו אלה כך אין הנוצרים מתגאים כי אם במי שאמר האיש אשר הכך בלחי ימינך הושט לו לחי שמאלך ואשר אחז בטליתך תן לו גם חלוקך ומאות בשנים באו עליו ועל בני עדתו וכן על כל ההולכים אחריו בוז ויסורים והרג עד שעלו לגדולה נפלאה ובאלה מתפארים כעת כל בני דתם וכדבר הזה קרה גם למיסד דת האסלם ולחבריו עד אשר נתעלו וגברו אכן רק בהם יתפארו בני דתם וישתבחו לא באותם המלכים אשר גדל שמם ופרצה מלכותם ונפלאו מרכבותיהם אף אנו יחסנו אל האלוה במצבנו היום קרוב יותר מאשר אלו היתה לנו גדלה בעולם הזה: (קיד) אמר הכוזרי: כך היה אמנם הדבר אלו היתה ענותכם דבר אשר בחרתם בו אבל היא אינה כי אם דבר שבהכרח וכאשר תשיג ידכם תהרגו אף אתם בשונאיכם: (קטו) אמר החבר: מצאת מקום כאבי מלך הכוזרים כי אמנם אלו קבלו רב בני עמנו את ענינו מתוך כניעה לאלוה ולתורתו כמו שאמרת לא היה הענין האלוהי עוזבנו לזמן רב כל כך אולם רק מעטים בתוכנו הם בדעה זו ועם זה יש שכר גם לרב כי אף הם נושאים בעל הגלות לא רק בהכרח כי אם ברצון כי אלו רצו היה כל אחד מהם חבר ועמית לאשר יגש בו בהוציאו מלה קלה מפיו ודבר כזה אינו נשאר ללא שכר אצל השופט הצדיק אך אלו סבלנו גלות זו ודלות זו לשם שמים כראוי כי אז היינו פאר גם לדור של ימות המשיח שלהם אנו מצפים והיינו מקרבים זמן הגאלה המקוה על כן אין אנחנו רואים כל מי שקבל עליו את דתנו בדבור פה בלבד כשוה לנו לכל הבא להתגיר מודיעים אנו את המצוות אשר יהיה עליו לקים ומעשים שיש בהם משום טרח לנפש כגון דיני טהרה ותלמוד תורה ומילה ומצוות רבות אחרות ורב המנהגים אשר לנו ואנו אומרים לו כי אחד מתנאי המילה ומטעמיה הוא לזכר תמיד כי היא אות אלוהי אשר צונו האלוה לשימו בכלי התאוה הגוברת באדם כדי שיוכל האדם להתגבר עליה ולא ישתמש בה כי אם כראוי לטבעו בשימו את הזרע בתנאים הנאותים בזמן הנאות אולי יהיה זרע זה מצליח אשר ימצא ראוי לקבל את הענין האלוהי ואם הגר מתחזק ומקבל עליו ללכת בדרך זו כבר זכה לו ולזרעו במדה מרבה של קרבה לאלוה אך גם אחרי אשר קבל עליו כל אלה לא ישוה הגר לבן ישראל מלדה כי בן ישראל רק הוא ראוי לנבואה ואלו הגרים תכלית אפשרותם בקבלם מבני ישראל את תורתם היא להיות לחסידים ולחכמים אך לא לנביאים אשר ליעודי הדתות האחרות שהתפעלת מהם רבותינו הם שקדמו לדתות אלו בזה הם הם שתארו גן עדן וגיהנם ורשמו מדותיהם בארך וברחב וספרו על הנעימות בזה ועל הענויים בזו ביתר פרוט משספרו זאת אנשי הדתות אשר באו אחריהם אולם אני לא דברתי עמך עד עתה כי אם על מה שבא מפרש בספרי הנבואה ואלה לא הרבו להזכיר בפרוש את יעודי העולם הבא כפי שבא דבר זה בשפע בדברי רבותינו אולם האמת היא כי גם בדברי הנבואה נאמר כי בשוב העפר זאת אומרת גוף האדם אל העפר תשוב הרוח אל האלהים אשר נתנה וכן הזכר בדברי הנביאים דבר תחית המתים לעתיד לבוא ונאמר כי ישלח לנו האלוה אז נביא ואליהו שמו הוא אליהו אשר כבר לפני זמן רב נשלח אלינו והאלוה העלהו השמימה (כמו שהעלה שמה איש אחר לפניו) ורבותינו אמרו עליו כי לא טעם טעם מיתה וכן הובאה בתורה תפלת איש נכרי מתנבא ברצון אלהים אשר בקש כי תמות נפשו מות ישרים ותהי אחריתו כאחרית בני ישראל ואחד המלכים והוא שאול שאל בנביא שכבר לא היה בחיים בשמואל וזה נבא לו על כל אשר יבואהו כאשר היה מתנבא לו בחייו ואם אמנם מעשהו זה של המלך רצוני לומר הדרישה אל המתים אסור לפי תורתנו למדים אנו ממנו כי בימי הנביאים היה העם מאמין בהשארת הנפש אחר כלות הגוף אשר על כן היו דורשים אל המתים ופתיחת לתפילתנו השגורה בפי כלנו לא רק בפי החכמים כי גם הנשים יודעות אותה על פה היא אלהי נשמה שנפחת בי טהורה היא אתה בראתה ואתה משמרה ואתה עתיד לטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ומשבחך אדון העולמים ברוך אתה המחזיר נשמות לפגרים מתים וגן עדן עצמו שבני האדם מרבים כל כך להזכירו לא נמצא לו מקור כי אם בתורה והוא המדרגה אשר הוכנה מראש לאדם הראשון ולולא חטאו היה נשאר בה לעולם וכן גיהנם הוא מקום מפרסם בקרבת ירושלים גיא שאין האש כבה בו ובו היו שורפים עצמות טמאות ונבלות ושאר הטמאות אף השם גיהנם הוא שם עברי המרכב משתי מלים: (קטז) אמר הכוזרי: אם כן אין חדוש אחר תורתכם בספור על גן עדן וגיהנם ועל סדריהם כי אם בפרטים ובפרטים אלה מרבה החזרה וההרחבה: (קיז) אמר החבר: אכן אף בזה אין חדוש כי רבותינו הרבו בפרטים עד שגם בפרטים לא תשמע דבר אשר לא תמצאנו אצל רבותינו אם תבקשנו:

מאמר שני

(א) אחר השיחות האלה באו כל הדברים אשר ספר עליהם בספרי דברי ימי הכוזרים המלך גלה את סוד חלומו לוזיר אשר לו ובחלום אשר נשנה אליו כעת נאמר לו כי ילך אל הרי ורסאן לבקש שם את המעשה הרצוי בעיני האלוה ית' וילכו שניהם יחדו המלך והוזיר אל ההרים ההם אשר במדבר מעל לים ובאחד הלילות מצאו מערה שאליה היו באים אנשים מבני ישראל מדי שבת בשבתו לשבת בה אל האנשים ההם גלו את לבם ובפניהם קבלו עליהם את דת ישראל בהמולם שם במערה ההיא אחר כן שבו אל ארצם ולבם שלם עם דת ישראל אולם זמן רב היו מסתירים את סוד אמונתם עד שמצאו תחבולה לגלות את הסוד לאט לאט לאנשי סגלה מועטים וכאשר נתרבו הנאמנים גלו את צפוניהם ברבים ובהיותם לרב בקרב עמם הכניסו את שאר הכוזרים בדת ישראל ואז קראו לחכמים יהודים מארצות רבות ורבים באו וספרים בידיהם והכוזרים למדו תורה מפיהם אחר הדברים האלה גדלה הצלחת הכוזרים וגברו על שונאיהם כבשו ארצות רבות ואצרות גנוזים נתגלו להם ויגדל צבאם עד הגיעו למאות אלפים ועם זה אהבו את תורת ישראל והעריצו את ירושלים עיר המקדש עד אשר הקימו להם תבנית המשכן אשר עשה משה ע"ה והיו חולקים כבוד לבני ישראל הגרים בתוכם ומתברכים בהם כל אלה ספרו בספרי דברי הימים אשר להם והמלך בבואו ללמד את התורה ואת ספרי הנביאים עשה לו את החבר ההוא לרב והיה שואל ממנו שאלות על הלשון העברית וראשית שאלותיו היתה בדבר השמות והתארים המיחסים בתורה לאלוה שלפי הנראה יש באחדים מהם מן ההגשמה לאלוה אם כי השכל דוחה את ההגשמה והתורה הלא הרחיקה אותה במפרש: (ב) אמר החבר: כל שמות האלוה (חוץ מן השם המפרש) הם ספורים ותארים נוספים (על עצמותו) שכלם שאולים מההתפעליות שהנבראים נפעלים מגזרותיו וממעשיו כך הוא נקרא רחום כאשר ייטיב לאדם אשר קדם לכן היו אנשים מרחמים עליו בצר לו מיחסים אנו לאלוה רחמים וחמלה אם כי לפי מהותם בנו אין אלה כי אם חלשת הנפש והפעלות טבענו דבר אשר לא יתכן בו ית' כי הוא שופט צדיק הגוזר על האיש האחד עני ועל חברו עשר בלא שתשתנה עצמותו לא מתוך שנתעוררו בו רחמים על האחד ולא מתוך שכעס על חברו ומעין זה אנו מוצאים אפלו בשופטי בני אדם אשר בבוא דברי ריבות לפניהם ישפטו על פי החק ולפי זה יצאו בעלי הדין מלפניהם הללו שמחים כשהם זוכים בדין והללו עצובים כשהם יוצאים חיבים בדין כך האלוה מכנה אצלנו לפי בחינת פעולותיו פעמים בשם אל חנון ורחום ופעמים בשם אל קנוא ונוקם אם כי הוא ית' אינו משתנה מתאר לתאר. אשר לכלל כל התארים המיחסים לאלוה חוץ מן המיחסים לשם המפרש שלשה הם סוגיהם: תארי הפעלות תארי היחס ותארים שוללים תארי הפעלות שאולים מן הפעלות הבאות מאת האלוה על ידי סבות אמצעיות טבעיות כתארים מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם וחנון ורחום וקנא ונוקם וגבור ושדי וכדומה לאלה אשר לתארים היחסיים כמו ברוך ומברך ומהלל וקדוש ורם ונשא אינם אלא דברי הערצה בהם ירוממו בני אדם את האלוה ועם היות תארים אלה מרבים אין הם מחיבים רבוי באלוה ואינם פוגמים באחדותו ואשר לתארים השוללים כמו חי ואחד וראשון ואחרון לא תאר בהם האלוה כי אם למען ישולל ממנו הפכם לא כדי ליחסם לו בהוראתם השכיחה אצלנו כי אנחנו איננו רואים חיים כי אם במקום שיש בו תחושה ותנועה והאלוה מרומם מעל אלה ואם אנו מתארים אותו בתאר חי אין אנו מכונים בזה כי אם לשלל ממנו תכונות הגופים הדוממים או המתים כי אכן לפי הסברה הראשונה של האדם כל שאינו חי הוא מת אולם השכל אינו מחיב סברה זו כך למשל לא ניחס לזמן את החיים לא מפני שהזמן מת כי אם מפני שאין החיים והמות נכנסים בגדרו כמו שמאמרך האבן אינה חכמה לא יתחיב כי תתאר את האבן כנבערה מדעת וכשם שהאבן עומדת במדרגה נמוכה מכדי שתתאר בחכמה או בבערות כך העצם האלוהי מרומם מכדי שיחולו בו החיים או המות וכן לא יחולו בו גם האור והחשך אך אם ישאלנו השואל העצם האלוהי מה הוא מאיר או אפל נענה על דרך העברה מאיר מיראתנו פן יתפס השואל לסברה כי כל שאינו אור הוא חשך אולם על צד האמת היה עלינו לענות רק בגופים יחולו האור והחשך אבל העצם האלוהי אינו גוף ולכן אין לבארו בתאר האור והחשך כי אם על דרך הדמוי או כדי לשלל ממנו תאר הנחשב אצלנו לחסרון ובדומה לזה היה עלינו לענות רק בגופים הטבעיים יחולו החיים והמות אולם העצם האלוהי מרומם ונשא מזה אך אם יאמר עליו חי ולא בחיים כחיינו אנו זאת היא באמת כונתנו בזה כי אנחנו מעולם לא הבינונו חיים מלבד חיינו והרי זה כאלו אמרנו איננו יודעים מה הוא האלוה התאר שבפינו אל חי ואלהים חיים אינו אפוא כי אם כנוי נגדי לתאר נעבדי האמות עובדות האלילים שהם אלהים מתים אשר אין כל פעלה יוצאת מהם וכן אין אנו אומרים על האלוה אחד כי אם למען שלל ממנו את הרבוי לא למען ניחס לו את האחדות במובן שיש לשם אחדות אצלנו כי האחד אצלנו הוא דבר המרכב חלקים דומים כאמרך עצם אחת שריר אחד גוש מים אחד וגוש אויר אחד וכן אתה אומר בנוגע לזמן על דרך הדמוי לגוף המחבר מחלקים יום אחד ושנה אחת אולם העצם האלוהי מרומם מעל כל חבור ופרוד הרי שאין אנו אומרים אחד על האלוה כי אם כדי לשלל ממנו את הרבוי וכן אנו אומרים עליו ראשון לשלל ממנו את ההתאחרות לא ליחס לו תחלה וכן אחרון לשלל ממנו את הכליה לא ליחס לו סופיות כל התארים האלה אינם דבקים בעצמות האלוה ואינם מחיבים בו רבוי. אשר לתארים המצרפים לשם המפרש ית' הם המורים על היות כל הברואים מעשה האלוה אשר יצרם בלא סיוע אמצעיים טבעיים כך יוצר ובורא ועשה נפלאות גדולות לבדו הם תארים המורים כי הכל נעשה בעצתו וברצונו לבד בלי סבה אחרת כאמצעי ויתכן כי לזה נתכון האלוה באמרו וארא אל אברהם וגו' באל שדי זאת אומרת בדרך הכח והשלטון כמו שאמר הכתוב לא הניח איש לעשקם ויוכח עליהם מלכים לא בדרך הנס שהוא בריאה אשר ברא האלוה כבנסים אשר עשה למשה (ולישראל) (כי פירוש ושמי ה' לא נוגעתי להם הוא ובשמי ה' הבית של באל שדי משמשת גם את מלת ושמי) כי למשה ולישראל עשה האלוה נסים אשר לא השאירו ספק בלב כי בורא העולם רק הוא ברא את הדברים ההם בריאה חדשה מכונת ראשונית כך מכות מצרים וקריעת ים סוף והמן ועמוד הענן ועוד כל אלה נעשו להם לישראל לא על היותם גדולים מאברהם יצחק ויעקב כי אם מהיותם קהל רב אשר הספק מצא לו מקום בלבותם האבות לעמת זה היו מאמינים באמונה שלמה וברי לבב עד אשר אלו מצאתם רק רעה כל ימיהם לא היתה אמונתם באלוה נפגמת ולא היו נצרכים למופתים. והננו קוראים לאלוה בשם חכם לב כי השכל הוא עצמותו והוא הוא השכל לא שהשכל תאר לו אשר לתאר אמיץ כח הרי הוא מתארי הפעלות: (ג) אמר הכוזרי: ומה תעשה בתארים שהם גשמיים יותר מאותם שהזכרת כגון רואה ושומע ומדבר וכותב על הלוחות ויורד על הר סיני ושמח במעשיו ומתעצב אל לבו: (ד) אמר החבר: האם לא המשלתי את האלוה לשופט צדק שאין דפי במשפטיו שופט כזה עת יבואו רוח והצלחה לאחדים מבני אדם על ידי פסק דינו אומרים עליו כי אוהב הוא את האנשים ההם ושמח בהם ועת יגזר על אחרים כי יהרס ביתם וימחה זכרם אומרים עליו להפך כי הוא שונא את האנשים ההם וכועס עליהם ומפני שהאלוה לא יעלם מאתו דבר מכל אשר יעשה או יאמר אומרים עליו כי הוא רואה ושומע ובהיות האויר ושאר הגופים נפעלים לפי רצונו ומקבלים צורה על פי מאמרו כשם שהצטירו השמים והארץ בדברו יאמר עליו כי הוא מדבר וכותב אשר לצורות הרוחניות הנקראות כבוד ה' מצטירות הן מן הגוף הדק הרוחני הנקרא רוח הקדש ופעמים יקרא כבוד זה על דרך ההסתר ה' כי הוא אשר נאמר עליו וירד ה' על הר סיני ואנחנו עוד נרחיב את הדבור בענין הזה בבואנו לדבר על החכמות: (ה) אמר הכוזרי: נאמר כי צדקת באמרך כי כל התארים האלה אינם מחיבים רבוי באלוה אך איך תצדק ביחסך לאלוה את תאר הרצון שהפילוסוף מרחיקו מאת האלוה: (ו) אמר החבר: לא יקשה לנו להצדיק גם זאת אם לפילוסוף טענה אחרת נגדנו נאמר לו הוי אתה הפילוסוף מה הוא לדעתך הדבר אשר גרם להיות השמים סובבים תמיד לפי דבריך אתה והגלגל העליון נושא הכל אם כי לו עצמו אין מקום ובתנועתו אין כל סטיה וכדור הארץ מרכזי עומד באמצע הגלגל בלא משען וללא נטיה מה הדבר אשר סדר את כל הנמצאים כמו שהם בכמות ובאיכות ובצביון ואי אפשר לך לא להודות במציאות דבר כזה שהרי הנמצאים לא בראו את עצמם ולא אחדים מהם את האחרים והנה אותו הדבר גרם גם לאויר כי יצטייר על ידי עשרת הדברות בשמיעת איש ואיש ולכתב כי יחרת על הלוחות לדבר זה יכול אתה לקרא רצון או מאמר או ככל אשר תרצה (ז) אמר הכוזרי: הנה נתברר לי סוד התארים האלוהיים והייתי רוצה להבין כעת גם את ענין כבוד ה' ומלכות ה' ושכינה: (ח) אמר החבר: אלה הם שמות בהם נצין את העצמים אשר הופיעו לעיני הנביאים כמו עמוד ענן ואש אוכלת ועב וערפל ואש ונגה כך אומרים אנו על אור עמוד השחר וכן על אור בין הערבים וכן על האור הנראה אלינו ביום המענן כי הוא ניצוץ היוצא מלפני השמש אם כי השמש מכסה בשעות האלה וכך אנו אומרים כי האור והניצוץ הם מעצם השמש והדבר אינו כן כי אם הגופים נפעלים בנוכחותם ועל ידי זה הם מאירים כך גם הכבוד ניצוץ אור אלוהי הוא הפועל על עם האלוה בארץ האלוה: (ט) אמר הכוזרי: מה שאמרת עם האלוה כבר נתברר לי אולם מה שאמרת בארץ האלוה קשה לי לקבל זאת: (י) אמר החבר: אין כל קשי לקבל את ההנחה כי ארץ אחת נתיחדה בדבר מה משאר כל הארצות הלא בעיניך תראה כי מקום אחד טוב משאר כל המקומות לצמח מיחד למחצב מיחד ולחי מיחד ותושביו מיחדים בצורתם ובמדותם משאר כל האנשים וכל זה באמצעות מזג הלחיות אשר בגוף כי במזג הזה תלויים גם שלמות הנפש וחסרונה: (יא) אמר הכוזרי: אולם אני לא שמעתי כי יש לאנשי ארץ ישראל יתרון על שאר בני אדם: (יב) אמר החבר: כך גם הרכם זה שאתם אומרים כי הכרם מצליח בו לולא היו נוטעים בו את הגפנים ועושים את כל מלאכת עבודת הכרם הדרושה לגדולם לא היה עושה ענבים והנה המעלה המיחדת באה ראשונה לעם אשר הוא הסגלה והגרעין (כמו שהזכרתי למעלה) ואחרי זה יש גם לארץ חלק במעלה הזאת וכן למעשים ולמצוות התלויים בארץ שהם מעין עבודת הכרם לכרם אולם שלא ככרם העושה ענבים גם במקום אחר אין עם הסגלה יכול להדבק בענין האלוהי כי אם בארץ הזאת: (יג) אמר הכוזרי: האמנם והלא מאדם הראשון ועד משה (וממשה ועד סוף הנבואה) נבאו רבים במקומות אחרים אברהם באור כשדים וגם יחזקאל ודניאל בבבל נבאו וירמיהו הלא נבא במצרים: (יד) אמר החבר: כל מי שנתנבא לא נתנבא כי אם בארץ הזאת או בעבורה כך זכה אברהם לנבואתו הראשונה כאשר צוה ללכת אל הארץ הזאת ויחזקאל ודניאל בעבורה נבאו אכן שניהם ראו עוד את הבית הראשון ואת כבוד השכינה אשר כל ימי היותה שורה בבית ההוא היה כל אדם המוכן לכך מצד הסגלה מגיע לנבואה אשר לנבואת ירמיהו במצרים הלא היתה בארץ ובעבורה כמוה כנבואת משה ואהרן ומרים כי סיני ופארן שניהם בגבול ארץ ישראל הלא הם על יד ים סוף ודבר האלוה היה ושתי את גבלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר והנה מדבר הוא מדבר פארן המדבר הגדול והנורא והוא גבולה הדרומי של הארץ והנהר שהוא נהר פרת כמו שנאמר והנהר הרביעי הוא פרת הוא גבול הארץ בצפון בארץ הזאת נוצר אדם הראשון ובה מת (כי לפי המקבל אצלנו נקברו במערת המכפלה ארבעה זוגות אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה ויעקב ולאה על הארץ הזאת נפלה המחלקת והקנאה בראשונה בין הבל ובין קין כאשר בקשו לדעת מי משניהם ירצה לבוא במקום אדם כסגלתו וגרעינו ובזה יהיה הוא היורש את הארץ והוא המדבק בענין האלוהי ואחיו לא יהיה כי אם כקלפה ואז קרה מה שקרה הבל נהרג ונשארה המלכות עקרה כמה שנאמר ויצא קין מלפני ה' זאת אומרת מן הארץ ההיא שכן אמר קין הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר (וכן ביונה נאמר ויקם יונה לברח תרשישה מלפני ה' אם כי הוא לא ברח כידוע כי אם מארץ הנבואה והנה השיבו האלוה ממעי הדגה אל הארץ ההיא ושם השרה עליו נבואתו וכשם שרמזו לארץ הזאת בכנוי לפני ה' כך נאמר עליה תמיד עיני ה' אלהיך בה) ומשנולד שת והוא דומה לאדם כמה שנאמר ויולד בדמותו כצלמו בא הוא במקום הבל כמה שנאמר כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין ונעשה הוא ראוי להקרא בן אלהים שם שנקרא בו אדם וראוי לנחל את הארץ ההיא שהיא רק מדרגה אחת למטה מגן עדן בארץ ההיא בנו האבות מזבחות ובה קראו בשם ה' אף נענו שם באש מן השמים ובאור האלוהי ועקדת יצחק אף היא היתה בארץ הזאת על הר שעמד אז בשממתו הוא הר המוריה רק לאחר זמן בימי דוד עת כבר היה חבל הארץ ההוא מישב וארונה היבוסי עובד וחורש בהר ההוא נודע הסוד האלוהי כי זה הוא המקום המיחד בו תשרה השכינה כדבר שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא יי יראה אשר יאמר היום בהר יי יראה ובספר דברי הימים צין במפרש כי בית המקדש נבנה בהר המוריה ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יצחק ובין ישמעאל ולסוף נדחה ישמעאל בהיותו כקלפה ואם כי נאמר בו הנה ברכתי אתו והרביתי אתו במאד מאד לא נתברך כי אם בטובת העולם הזה אולם ביצחק נאמר שם ואת בריתי אקים את יצחק וזה כנוי להדבקות הענין האלוהי בו ולטובה בעולם הבא אבל לא נתנה ברית לא לישמעאל ולא לעשו אם אמנם יש להם הצלחה בעולם הזה ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר הבכורה והברכה ולסוף נדחה עשו על אף גבורתו מפני יעקב עם כל חלשתו בארץ ההיא היו בלא ספק המקומות שנמצאו ראויים להקרא שערי השמים הלא תראה כי יעקב לא יחס את המראות אשר ראה לא לזך נפשו ולא לאמונתו החזקה וליראת אלהים אשר בלבו כי אם למקום בו נראו כמו שאמר הכתוב ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה ועל המקום הזה נאמר עוד לפני כן ויפגע במקום זאת אומרת במקום המיחד וכן אתה רואה כי בחיר אנשי הסגלה אברהם אחרי עלותו במדרגות שלמות והעשותו ראוי להדבק בענין האלוהי העבר מארצו אל המקום ההוא אשר בו לבד יגיע לתכלית השלמות הלא כה יעשה עובד האדמה במצאו בתוך אדמה צחיחה שרש של אילן שפריו טוב מעבירו הוא אל אדמה נעבדת שלפי טבעה עתיד זה להצליח בה ושם יגדלהו עד היותו לעץ מעצי הגן תחת אשר עד הנה היה שיח בר ולאילן מצמיח אילנות רבים למינהו תחת אשר עד הנה צמח רק דרך מקרה ובמקום מקרי וכך היה דבר הנבואה גם בזרעו של אברהם בארץ ישראל כל ימי היותם בארץ ישראל רבו נושאי הנבואה ותנאים רבים סיעום בדבר הטהרות והעבודות והקרבנות ועל הכל קרבת השכינה כי הענין האלוהי כאלו עומד ומצפה למי שראוי לו כגון הנביאים והחסידים לחול בו ולהיות לו לאלהים כשם שהשכל עומד ומצפה למי שהשלמו תכונותיו הטבעיות והגיעו נפשו ומדותיו לידי שווי כגון הפילוסופים לחול עליו בשלמות וכשם שהנפש עומדת ומצפה למי שהשלמו כחותיו הטבעיים שלמות המוכנה לקראת מדרגה גבוהה יותר כגון בעל החיים לחול עליו וכשם שהטבע עומד ומצפה למזג איכיות שהגיע לידי שווי לחול עליו למען היות מזג זה לצמח: (טו) אמר הכוזרי: הנה הצעת לפני בכללים מועטים תמצית חכמה שלמה אמנם הדברים צריכים פרוט אך זה אינו מענינו לפי שעה ועוד אשוב לשאלך על כך בהגיענו לפרשת החכמה אולם כעת המשך נא בספורך על מעלות ארץ ישראל: (טז) אמר החבר: הארץ הזאת הנועדת להישרת כל העולם הוכנה כנחלה לשבטי בני ישראל מאז נפלגו הלשונות כמה שנאמר בהנחל עליון גויים (בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו) אף אברהם לא הכשר להדבק בענין האלוה ולכרת האלוה עמו ברית אמנה היא ברית בין הבתרים כי אם אחרי אשר הגיע לארץ הזאת מה תאמר אפוא לעם הסגלה אשר זכה לשם עם ה' בארץ המיחדת הנקראת נחלת ה' ומה תאמר למועדי העם הזה אשר נתנו לו מאת האלוה בעצמו (לא כחגים אשר יקבע לו צבור לפי הסכם או על פי חכמת הכוכבים או חכמה אחרת) אשר על כן נקראו חגי העם הזה מועדי ה' במועדים האלה שמר העם על מצוות טהרה ועל תפלות ועל עוד עבודות ומעשים אשר אף הם נקבע שעורם מאת האלוה ועל כן נודעו בשם מלאכת ה' ועבודת ה': (יז) אמר הכוזרי: אכן עם הנוהג מנהג כזה ראוי להגלות בקרבו כבוד ה': (יח) אמר החבר: האינך רואה כי הארץ אף היא נתחיבה בשמירת שבתות כמה שנאמר שבת הארץ ושבתה הארץ שבת לה' ולכן לא התר לנו למכר כל נחלה בארץ הזאת לצמיתות כי כה אמר האלוה כי לי הארץ ודע כי מועדי ה' ושבתות ה' תלויים אך ורק בנחלת ה': (יט) אמר הכוזרי: האם אין ארץ סין המקום אשר על פיו נקבעת תחלת כל יום בהיותה ראשית המזרח לכל החלק המישב של העולם: (כ) אמר החבר: האם לא מסיני נתנה מצות השבת ולפני זה מאלוש מקום שם ירד המן בראשונה כי אין השבת נכנסת בכל מקום כי אם בשעת שקיעת החמה החל בסיני ואחר כך באחרו מדריג והולך עד קצה המערב ומשם עד מתחת לארץ ומשם עד לסין שהיא קצה המזרח לארץ הנושבת הרי שהשבת חלה בסין שמונה עשרה שעות אחרי חולה בארץ ישראל כי ארץ ישראל היא כאמצע לארץ הנושבת ושעת הערב שמש בארץ ישראל היא שעת חצות לילה בסין וחצות היום בארץ ישראל היא שעת בוא השמש בסין זה הוא הפרוש לסוד הקביעות הנבנית על מרחב י"ח שעות כמו שאמרו חכמינו נולד קדם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה והכונה בזה להראות הלבנה בראשית החדש בארץ ישראל שהיא ארץ התורה היא הארץ אליה הובא אדם הראשון אחרי אשר הוצא מגן עדן בפרס ליל השבת ומכאן ראשית המנין שהתחל בו מיד אחר ששת ימי בראשית ואדם הוא שהתחיל לקרא שם לימים וכאשר נושבה הארץ כלה ורבו הדורות של צאצאי אדם שמרו כלם על מנין הימים אשר יסד אדם ולכן לא נחלקו בני אדם מעולם בדבר ימי השבוע ואל תטען עלי ממה שחכמים אחדים קובעים את ראשית השבוע ביום הששי בשעה שהיא חצות היום בקצה המערבי של הארץ הנושבת כי היא היא שעת שקיעת החמה בארץ ישראל בשעה זו שעת תחלה הלילה נברא גם אור בראשית ואחרי זה גם מאור החמה כי החמה האירה רק לרגע קטן ואחרי זה שקעה ואז בא הלילה לארץ הנושבת כך קם הסדר שלפיו הלילה קודם ליום כמה שנאמר במעשה בראשית ויהי ערב ויהי בקר וכן קבעה התורה באזהרתה על שמירת השבת מערב עד ערב תשבתו שבתכם ואל תקשה עלי מדבריהם של התוכנים החדשים גונבי החכמות (ואיני רוצה לאמר בזה כי גונבים הם מדעת רצוני לאמר רק זאת) שלאחר שכבה אור הנבואה מצאו הללו חכמות מספקות וסמכו על עיונם ועל שכלם הם ושערו השערות כפי אשר הורם הקשם ההגיוני ובכלל השערותיהם שקבעו את תחלת הימים לפי זריחת השמש בארץ סין בנגוד לדעת התורה אולם לא בנגוד גמור כי גם אנשי התורה מודים שתחלת היום היא בסין ואין מחלקת בינינו וביניהם כי אם בזה שאנחנו מקדימים את הלילה ליום לפי זה יש לראות את הפרש י"ח השעות כיסוד לקריאת שם לכל יום מימי השבוע כי ארץ ישראל המקום אשר בו הוחל לקרא שם לימים היה בינה ובין השמש שעה שהוחל בקריאת השמות מרחק של שש שעות ולכן לא חדל שם השבת מלהקרא בקביעות עד היום הזה למן השעה הראשונה בה ראה אדם הראשון את השמש (שהתחילה אז בסבובה מקצה המערב) שוקעת לו בארץ ישראל וקרא לשעה זו בשם תחלת השבת עד שבהגיע השמש אל עמת ראשו לסוף י"ח שעות שהיא עת בוא הערב לבני סין נכנסה שם תחלת השבת מקום זה הוא אפוא סוף הגבולות לקריאת שם השבת כי מה שבא אחר זה כבר צין בשם מזרח בהיותו מזרח למקום בו מתחיל מנין הימים אכן מן הנמנע הוא שלא יהיה מקום משתף אשר הוא סוף מערבה של הארץ ותחלת מזרחה כלפי ארץ ישראל מקום זה הוא ראשית הארץ הנושבת ודבר זה אינו בדין התורה בלבד כי אם גם בחק הטבע כי לא יתכן שיהיה כל יום מימות השבוע נקרא בו בשם בכל חלקי הארץ הנושבת אם לא נקבע לנו שני מקומות אחד אשר בו מתחלת קריאת השם ושני אשר בו מזרח ומערב נפגשים לבל יהיו חלקי המקום אשר בו הזריחה מזרחיים זה לזה כי אם חלקו האחד יהיה מזרח גמור וחלקו השני מערב גמור לולא זאת לא היתה עולה בידנו לעולם קריאת שם לימים כי כל מקום על חוג אמצע הארץ היה אז מזרחי ומערבי כאחד ארץ סין היתה אז מזרח לארץ ישראל ומערב לתחתית הארץ ותחתית הארץ מזרח לסין ומערב למערב הארץ הנושבת ומערב הארץ הנושבת היה אז מזרח לתחתית הארץ ומערב לארץ ישראל ולא היה אפוא לא מזרח גמור ולא מערב גמור ולא ראשית ולא אחרית ולא שמות קבועים לימים אולם לפי הסדר שהזכרנו נקבעו שמות לימים לפי מה שהתחל בקריאתם בארץ ישראל אכן לקריאת השמות האלה נקבע על כל פנים מרחב מסים שהרי לא יתכן לקבע אפק מיחד לכל נקדה ונקדה בארץ כי הלא בירושלים עצמה יש רוחות מזרח ורוחות מערב רבות מזרח ציון למשל אינו מזרח בית המקדש וחוגי אפקיהם שונים זה מזה באמת אם אמנם אין חושינו משיגים זאת וכל שכן דמשק כלפי ירושלים כי שבת דמשק קודמת בהכרח לשבת ירושלם וכן שבת ירושלים קודמת לשבת מצרים על כרחנו נודה במרחב שהזכרנו והנה המרחב אשר בו ישתתפו כל המקומות השונים בקריאת אותו השם לאותו היום הוא של י"ח שעות לא יותר ולא פחות כך אנשי חוג שמים אחד עודם קוראים ליום מסוים שבת בשעה שלאנשי חוג אחר כבר יצאה השבת וכך חוג אחר חוג עד אשר תעברנה י"ח שעות שלמות מן הזמן בו נסתימה קריאת שם השבת בראשונה עד לזמן אשר תופיע השמש על שמי ארץ ישראל מעל לראש תושביה רק אז תסתלק קריאת שם זה מן היום ההוא ולא תשאר מדינה בה יקראו כך ליום ההוא כי אם יתחילו לקרא בשם היום הבא אחריו וזה יסוד המאמר נולד קדם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה כאלו אמרו נולד קדם חצות יום שבת בירושלים בידוע שנראה ביום שבת סמוך לשקיעת החמה כי שם יום השבת מתמיד י"ח שעות אחר שהפסקה קריאת השם במקום שהתחל בה עד אשר שבה השמש להופיע בנקדת הרום של שמי ארץ ישראל אחר יום ולילה אותה שעה יראה מולד הירח בהכרח למי שנמצא אז בקצה המזרחי של ארץ סין הלא היא לו שעת לפנות ערב ביום השבת וזה מתאים לדברי החכמים צריך לילה ויום מהחדש אולם אז נסתלק שם השבת מכל הארץ הנושבת והתחיל שם היום הראשון אמנם כן ארץ ישראל כבר נסתים בה יום השבת עוד מאתמול והיא כעת באמצא היום הראשון אך הכונה היא לשם היום השבועי השורר אותה שעה בכל הארץ הנושבת עד כי בהאמר לאיש מארץ סין ולאיש מארץ המערב באיזה יום חגתם ראש השנה יאמרו למשל שניהם כאחד בשבת ואם כי לאחד מהם כבר יצא החג בשעה שלשני עדין היה חג הכל לפי יחס מקומות מגוריהם אל ארץ ישראל הנה לפי קריאת השם לימי השבוע היה החג לשניהם בו ביום ידיעת שבתת ה' ומועדי ה' תלויה אפוא בארץ הנקראת בשם נחלת ה' וכן נקראת הארץ הזאת עוד הר קדשו והדם רגליו ושער השמים וזהו ענין כי מציון תצא תורה ראה כמה השתדלו האבות לגור בה בעודנה בידי עובדי עבודה זרה כמה השתוקקו אליה ברחקם ממנה עד שדאגו להעלאת עצמותם אליה כמו שמצאנו אצל יעקב ויוסף וזכר כמה התחנן משה לראותה ומה קשתה בעיניו הגזרה בהמנע הדבר ממנו ומה גדול היה בעיניו החסד כאשר נתן לו אחר כך לראותה מראש הפסגה התבונן כמה השתדלו בני אמות אחרות פרס הדו יון ועוד כי יקריבו בה קרבנות בשמם ויתפללו בעדם בבית הגדול ההוא וכמה ממון פזרו על המקום ההוא אם כי היו בני דתות אחרות כי הדת האמתית לא קבלה אותם וראה כמה מכבדים הם את הארץ גם היום אם כי פסקה השכינה מהראות בה שכן כל הכתות הדתיות עולות לרגל אליה עוד היום וחומדות אותה ורק אנחנו נמנעים מזה מחמת הגלות והשעבוד שאנו נתונים בהם אשר לדברים שאמרו חכמינו בשבח ארץ ישראל ארכים הם מאד: (כא) אמר הכוזרי: השמיעני נא מה שאתה זוכר מדבריהם: (כב) אמר החבר: אחד הדברים האלה הוא מה שאמרו הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מורידין ולפי זה פסקו כי האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל תצא בלא כתבה וכן להפך האיש שאינו רוצה לעלות עם אשתו לארץ ישראל יוציא ויתן כתבה ועוד אמרו לעולם ידור אדם בארץ ישראל בעיר שרבה גוים ואל ידור בחוצה לארץ ואפלו בעיר שרבה ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה למי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה למי שאין לו אלוה וכן הוא אומר בדוד כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבד אלהים אחרים לומר לך כל הדר בחוצה לארץ כעובד עבודה זרה (אמנם את מצרים ראו כעומדת במעלה מעל לשאר ארצות חוץ לארץ אך ממנה דנו קל וחמר עליהן באמרם ומה מצרים שנכרתה עליה ברית אסור שאר ארצות לא כל שכן) ועוד אמרו כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח והיו משבחים את מי שמת בה יותר ממי שהובא אליה לאחר מותו שכן אמרו אינה דומה קולטתו מחיים כקולטתו אחר מיתה גדולה מזאת מי שהיה ביכלתו לדור בה ולא עשה כן כי אם צוה כי ישאוהו אליה לאחר מותו עליו אמרו בחייהם ונחלתי שמתם לתועבה במיתתכם ותבאו ותטמאו את ארצי וכמה הפליג ר' חנינה להקפיד בזה כי כשנשאל אם מותר לפלוני לצאת לחוצה לארץ ליבם את אשת אחיו אמר אחיו נשא גויה ברוך המקום שהרגו הוא ירד אחריו וכן אסרו חכמינו למכר קרקע בארץ ישראל לנכרי ואף אסרו למכר קורות בית ולהניח מקומו חרב ולזה יש להוסיף מה שאמרו אין דנין דיני קנסות אלא בארץ ישראל וכן מה שאמרו שלא יצא העבד לחוצה לארץ והרבה מאמרים כיוצא באלה וכן אמרו אוירא דארץ ישראל מחכים ומאהבתם לארץ אמרו כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מבטח לו שהוא בן העולם הבא ור' זירא אשר מתוך השתוקקותו לבא לארץ ישראל מיד התעקש לעבר ברגליו בנהר משלא מצא כלי שיט ענה למין שתמה על זה דוכתא דמשה ואהרן לא זכו ליה מי יימר דזכינא ליה: (כג) אמר הכוזרי: אם כן הלא עובר אתה על מצוה המחיבת לפי תורתך אם אינך עולה אל המקום ההוא ואינך עושהו בית חייך ומותך אם כי אתה אומר רחם על ציון כי היא בית חיינו ומאמין כי השכינה תשוב לשכן שם ולולא היה לארץ הזאת בלתי אם יתרון זה שהתמידה בה השכינה במשך תתק שנה מן הראוי היה כי תכספנה הנפשות לעלות אליה למען תזדככנה בה כאשר יקרה אותנו ביחסנו אנו אל מקומות הצדיקים והנביאים על אחת כמה וכמה בהיותה שער השמים דבר אשר הסכימו עליו כל האמות כך מאמינים הנוצאים כי אל הארץ הזאת תקבצנה כל הנשמות וממנה תעלינה השמימה ואף אנשי האסלם מאמינים כי הארץ הזאת היא מקום ההעלות רצוני לומר המקום אשר ממנו העלו הנביאים השמימה והיא המקום אשר אליו יקבצו כל בני אדם לעמד בו למשפט החרוץ וכל בני אדם מכונים בתפלה אל המקום הזה ולכלם הוא מקום עליה לרגל אם כן אין כריעתך והשתחויתך נכחה כי אם מעשה צביעות או עבודה שאין עמה כונה והנה אבותיכם הראשונים היו בוחרים לדור בה יותר מבכל משכנותם והעדיפו היות גרים בה מהיות אזרחים במקומותם אם כי אותה שעה לא היתה השכינה שוכנת בה ולא נגלית שם כי היתה אז הארץ מלאה זמה וזהמה ועבודה זרה בכל זאת לא התאוו כי אם להדבק בה ולא היו יוצאים ממנה בשנות רעב כי אם ברשות מאת האלוה ואז היו מבקשים כי תעלינה עצמותיהם אליה: (כד) אמר החבר: אכן מצאת מקום חרפתי מלך כוזר כי אמנם חטא זה הוא אשר בגללו לא נתקים היעוד אשר יעד האלוה לבית השני רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה' כי הענין האלוהי עמד לחול עליהם כבראשונה אלו נענו כלם לקריאה ושבו לארץ ישראל בנפש חפצה אבל רק מקצתם נענו ורבם והחשובים שבהם נשארו בבבל מסכימים לגלות ולשעבוד ובלבד שלא יפרדו ממשכנותם ומעסקיהם ויתכן כי על זה רמז שלמה באמרו אני ישנה ולבי ער כנה הגלות בשם שנה ואת התמדת הנבואה בקרבם בשם לב ער ובאמרו קול דודי דופק כון לקריאה אשר יקראם האלוה לשוב לארץ המלים שראשי נמלא טל הן כנוי לשכינה היוצאת מצל קורת המקדש פשטתי את כתנתי מורה על התעצלם להשמע לקריאה ולשוב לארץ ישראל דודי שלח ידו מן החור רמז לעזרא הפוצר בהם ולנחמיה ולנביאים האחרונים סוף דבר רק חלק מן העם נענה ולא בלב שלם ולכן גמלם האלוה כמחשבת לבם ונתקימו בהם ההבטחות האלוהיות רק במדה מצמצמת כפי מעוט התעוררותם כי הענין האלוהי אינו חל על אדם כי אם לפי הכנת האדם אם מעט מעט ואם הרבה הרבה אף אנו אלו היינו מוכנים להתקרב אל אלהי אבותינו בלבב שלם כי אז היה הוא ית' מושיענו כאשר הושיע את אבותינו במצרים עכשו שאין הדבר כן אין הדברים שאנו אומרים בתפלותינו השתחוו להר קדשו והשתחוו להדם רגליו והמחזיר שכינתו לציון וכדומה כי אם כדבור התכי וכצפצוף הזרזיר כי בלא כונת הלב אנו אומרים דברים אלה או דומיהם כאשר העירות בצדק שר הכוזרים: (כה) אמר הכוזרי: די לי במה שאמרת בענין זה ועתה אבקש ממך כי תבינני כל אשר קראתי בתורה על הקרבנות דבר שקשה על השכל לקבלו למשל מה שנאמר את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי האין פרוש הדברים כי הקרבנות קרבנות לה' הם והם לחמו וריח ניחוח לו: (כו) אמר החבר: מה שאמר הכתוב לאשי מתרץ כל קשיה כאלו אמר הקרבן ההוא והלחם וריח הניחוח המיחסים אלי אינם כי אם לאשי זאת אומרת האש הנפעלת לפי דבר האלוה הקרבנות הם לחמה ואת שיריהם יאכלו הכהנים והכונה במצוה זו היא עריכת הסדר הדרוש למען שכן המלך במקדש לא שכינת מקום כי אם שכינת מעלה וקח לך כמשל לענין האלוהי את הנפש המדברת השוכנת בגוף טבעי בהמי גוף כזה לאחר שנשתוו כחותיו הטבעיים וסדרו כחותיו הנפשיים הראשיים והמשעבדים להם סדור אשר הכינו לקראת מצב שלמעלה ממצב הבהמות נעשה ראוי לשכן בו השכל כמלך להורותו ולהדריכו ולהיות עמו כל עוד יתמיד הסדר ההוא וכאשר יפרע הסדר יפרד השכל ממנו והנה הכסיל סובר כי השכל זקוק למאכל ולמשקה ולריחות נעימים הואיל והוא רואה את השכל מתמיד כל עוד אלה מתמידים ונפרד בהפרדם אולם הדבר אינו כן כי הענין האלוהי גומל טוב לכל ורוצה בטוב לכל ובהיות אחד הדברים מסדר ומוכן לקבל את הנהגתו אין הענין האלוהי מונע אותה ממנו ואינו פוסק מהשפיע עליו אור וחכמה ודעת אך בהפסד הסדר הנכון אין הדבר ההוא מקבל את האור ההוא והוא עצמו הולך לאבוד אולם הענין האלוהי נעלה הוא משתפל בו לאות או יקרהו הפסד כל הנוגע לסדר העבודה המלאכה והקרבנות והקטרת והשירה והמאכל והמשתה וכל אלה בתכלית הטהרה והקדשה לא נאמר עליו אפוא עבודת ה' ולחם אלהיך וכדומה כי אם בהשאלה להורות כי האלוה מרצה מן הסדר הטוב בחיי האמה וכהניה ומקבל את מתנותם כביכול ושוכן בקרבם לכבוד להם אולם הוא עצמו מקדש ונעלה מלהנות ממאכלם וממשתיהם ואין לחמם כי אם לנפשם הלא כן הדבר בעכול המזון בקבה ובכבד אם העכול עולה יפה והצלול שבמזון נתקן בלב והצלול שבצלול ברוח החיים מתקנים הלב והרוח והמח על ידי המזון ההוא וכן יתקנו גם כלי העכול ושאר האברים על ידי רוחות החיים הזורמים אליהם מן העורקים מן העצבים ומן הורידים כללו של דבר כל מזג הגוף כלו יתקן ויוכן לקבלת ההנהגה של הנפש המשכלת אשר היא עצם נבדל מחמר הקרוב במדרגה לעצם המלאכים שעליהם נאמר די מדרהון עם בשרא לא איתוהי ואז תשכן הנפש בגוף שכינת ראשות והנהגה לא שכינת מקום אם כי אינה אוכלת במזון ההוא כלל כי נעלה היא מזה והנה הענין האלוהי כל רק על נפש המקבלת את השכל והנפש הזאת אינה מתחברת כי אם ברוח חיים חם טבעי ורוח זה אי אפשר לו בלא מקור בו יתקשר כהתקשר הלהבה בראש הפתילה והנמשל לפתילה במשלנו הוא הלב הלב זקוק לחמר אחד לדם והדם אינו מתהוה כי אם על ידי כלי העכול הוא צריך אפוא לקבה ולכבד ולאברים המשמשים אותם וכן צריך הלב לראה ולגרון ולאף ולסרעפת ולשריר המניע את שריר החזה המסיע לפעלת הנשימה המעמידה את מזג הלב על תקנו בעזרת האויר הנכנס והאד היוצא וכן צריך הגוף לשם הרחקת מותרי המזון לכלים של כחות דוחים ולכלי הפרשה ומכל אלה שהזכרנו כאן נהיה עקר הגוף אולם הגוף זקוק גם לכלים אשר יעבירוהו ממקום למקום בבקשו את הדרוש לו ובברחו מן המזיק לו ולכלים אשר בהם ימשך אליו דברים או ירחיק מלפניו דברים וכך הצרך לידים ולרגלים וכן הצרך הגוף ליועצים אשר ילמדוהו להבחין בין הדברים ויודיעוהו ממה לירא ולמה לצפות וידעו וירשמו לפניו ויזכירו לו מה שעבר למען יזהר בעתיד מזה ויצפה לזה ולשם כך הצרך הגוף לחושים חיצוניים ופנימיים ומקום משכן החושים האלה הוא הראש אך נשענים הם גם על הלב ומתחזקים בו הגוף כלו מסדר אפוא סדר העולה כלו בהנהגת הלב אשר הוא המשכן האמתי של הנפש ואם אמנם הנפש שוכנת גם במח אין זאת כי אם שכינת משנה באמצעות הלב בדומה לזה סדרה האמה החיה האלוהית כדבר יהושע בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם בכל עת אשר רצה האלוה באמה נפעלה האש ברצונו והיה זה לאות כי נתקבלה מנחתם ומתנתם האש כידוע היא הדק והנעלה בגופים אשר מתחת גלגל הירח אך המקום בו נפלה האש היה בשומן חלבי הקרבנות ובאדיהם ובעשן הקטרת והשמנים כי זה מנהג האש אינה נאחזת כי אם בשומן ובשמן כמו שהחם הטבעי מתקשר בדקים שבחלקי הדם השמנוניים ומפני זה צוה האלוה לעשות את מזבח העולה ואת מזבח הקטרת ואת המנורה ואחרי כן צוה על העולות ועל קטרת הסמים ועל שמן המשחה ושמן המאור את מזבח העולה למען תדבק בו האש הנגלית הידועה את מזבח הזהב למען האש הנעלמת והדקה יותר את המנורה למען ידבק בה אור החכמה והדעת ואת השלחן למען ידבקו בו השפע החמרי וכל הטובות הגשמיות כמו שאמרו החכמים הרוצה שיחכים ידרים והרוצה שיעשיר יצפין כל אלה היו כלי שרת לארון ולכרובים שהם במדרגת הלב שהראה מרחפת עליו ואלה אף הם הצרכו לכלי שרת ולכלי שמוש והם הכיור וכנו ומלקחים ומחתות וקערות וכפות ומנקיות וסירות ומזלגות ועוד כל אלה הצרכו לשמירה בתוך המשכן והאהל ומכסהו ועל כלם שמרה חצר המשכן היא וכליה ולכלם היה צרך בנושאים ולעבודות אלה בחר האלוה בבני לוי כי הם היו הקרובים אליו ביחוד משעת מעשה העגל כמה שנאמר ויאספו אליו כל בני לוי בנכבד בבני לוי באלעזר בחר האלוה לתת בידו את הדברים החשובים והעדינים ביותר ככתוב ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה כל אשר דבקה בהם האש הדקה ואור החכמה והדעת ואף אור הנבואה על ידי האורים ותמים ובידי הנכבדה במשפחות הלוים אחרי אלעזר הלא היא משפחת בני קהת מסר את נשיאת הכלים הפנימיים של המשכן הארון והשלחן והמנורה והמזבחות וכלי הקדש אשר ישרתו בהם ועליה נאמר כי עבדת הקדש עליהם בכתף ישאו הלא כן הדבר גם בגוף האברים הפנימיים אשר בו אין להם עצמות אשר תסיענה בנשיאתם רק הכחות הפנימיים ורוחות החיים נושאים אותם על כל הדבק בהם ולמשפחה הבאה אחרי משפחת קהת לבני גרשון מסר האלוה את נשיאת הכלים הרכים החיצוניים כגון יריעות המשכן ואהל מועד ומכסהו ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה ולמשפחה שאחריה לבני מררי את נשיאת הכלים הקשים קרסיו וקרשיו בריחיו עמודיו ואדניו שתי המשפחות האלה נסתיעו בנשיאתם על ידי עגלות כפי משאן שתי העגלות לגרשון וארבע העגלות למררי כפי עבדתם כל זה מסדר ומדרג לפי החכמה האלוהית ואין אני טוען ואומר בהחלט חלילה לי מאל כי כונת העבודה הזאת היא הסדר הזה אשר אמרתי להפך אל נכון נעלם הדבר ונעלה מזה אומר אני תורת האלהים היא ומי שקבלה בתמימות בלי התפלפלות ובלי התחכמות מעלה הוא מן המתחכם והחוקר אך מי שנטה מן המדרגה העליונה הזאת אל המחקר מוטב לו כי יבקש טעם לדברים האלה אשר יסודם בחכמה האלוהית מאשר יעזבם לסברות רעות ולספקות המביאים את האדם לאבדון: (כז) אמר הכוזרי: הפלאת להמשיל משלך החבר אולם על הראש וחושיו עדין לא שמעתי משל בדבריך ואף לא על שמן המשחה: (כח) אמר החבר: אכן שרש החכמה הלא הוא עשרת הדברות מפקד בארון אשר הוא במדרגת הלב ושלוחותיו הן דברי ספר התורה שהושם בצד הארון ככתוב ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלהיכם פה המקור לשתי החכמות חכמת התורה שנושאיה הם הכהנים וחכמת האלוהות שנושאיה הם הנביאים אלה ואלה היו יועצים נבונים לאמה ומוכיחיה וכותבי זכרונותיה הם הם ראש האמה: (כט) אמר הכוזרי: אם כן אינכם היום כי אם גוף בלא ראש ובלא לב: (ל) אמר החבר: כן הדבר אשר אמרת גדולה מזאת אף לא גוף כי אם אברים מפזרים מעין העצמות היבשות אשר ראה יחזקאל במראה אולם מלך הכוזרים העצמות ההן אשר נשתיר בהן דבר מה מטבע בעל החיים ואשר שמשו לפנים כלים לראש וללב לרוח לנפש ולשכל טובות הן מן הגופות המגלפות מאבני שיש או מאבני גיר אשר ראשים להן ועינים ואזנים וכל אברי החי אך מעולם לא היתה בהן רוח חיים ולא יתכן כי תשכן בהן כי צורות מחקות הן צורות הדומות לאדם אך אדם אינן: (לא) אמר הכוזרי: כדבריך כן הוא: (לב) אמר החבר: האמות המתות אשר נסו לחקות את האמה החיה הגיעו לכל היותר לדמיון חיצוני אמנם גם ביניהן הקימו בתים לאלוה אך בבתים ההם לא נגלה אות מאת האלוה הם קבלו עליהם פרישות ונזירות למען תשרה עליהם הנבואה אך היא לא שרתה עליהן ואף גם זאת בהשחיתם דרכם כי חטאו ועברו חק לא ירדה עליהם אש מן השמים ולא מגפת פתאום למען ידעו אל נכון כי היה זה ענש על מרים מאת האלוה וכאשר נפגע לבם רצוני לומר הבית ההוא אשר אליו הם מכונים את תפלותיהם לא בא כל שנוי במצבם ואם נשתנה לא נשתנה כי אם מהיותם רבים או מעטים חזקים או חלשים שרויים במחלקת או מאחדים הכל כפי דרך הטבע והמקרה אולם אנחנו כאשר נפגע לבנו הוא בית מקדשנו נחלינו וכאשר ישוב לבנו לאיתנו נרפא גם אנחנו בין שנהיה רבים בין שנהיה מעטים יהיה מצבנו אותה שעה מה שיהיה כי יוצרנו אלהים חיים הוא מלכנו והוא המחזיק בידנו גם במצבנו כיום מצב הפיזור והגלות: (לג) אמר הכוזרי: אכן לא יעלה על הדעת כי אלו קרה כפזור הזה לאחת האמות לא היתה מתבוללת באמה אחרת ביחוד במשך זמן ארך כזה ואכן כמה אמות מאשר קמו אחריכם אבדו וזכר לא נותר להן אדום ומואב ועמון וארם ופלשת וכשדים ומדי ופרס ויון והברהמנים והצביים ועוד רבים: (לד) אמר החבר: אם אמר לך כי צדקת בדבריך אל תראה בזה הסכמה לדמוי שדמית אותנו אל האמות המתות עובדות האלילים אנו יש לנו התחברות בענין האלוהי ההוא על ידי אותן המצוות אשר שמן האלוה ברית בינינו ובינו כמצות המילה שנאמר בה והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם וכשבת שנאמר כי אות היא ביני וביניכם לדרתיכם הוסף על אלה ברית אבות וברית התורה אשר כרת האלוה אתנו ראשונה בחורב ואחרי כן בערבות מואב ויעודי הגמול והענש התלויים בה אשר הובאו בפרשת כי תוליד בנים ובני בנים ובפרשת והיה כי יבאו עליך היא הפרשה שנכללו בה דברי האלוה ית' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' ושבת עד ה' אלהיך וכן בשירת האזינו ובמקומות אחרים אין אנו אפוא במדרגת מת כי אם במדרגת החולה הנגוע במחלת השחפת אשר כל הרופאים נתיאשר מרפאותו אך הוא עודנו מצפה להרפא בדרך נס ושנוי סדרי בראשית מעין הנס אשר אמר בו הכתוב התחיינה העצמות האלה וכמשל אשר המשל בפרק הנה ישכיל עבדי שנאמר בו לא תאר לו ולא הדר וכמסתר פנים ממנו זאת אומרת אדם שחזותו המשנה ורע מראהו הם במדרגת הדברים המלכלכים אשר בעל הנפש היפה נמנע מלהביט בהם ומסתיר פניו מהם נבזה וחדל אישים איש מכאבות וידוע חלי: (לה) אמר הכוזרי: ואיך יתכן לראות את הפרק הזה כמשל לישראל והלא נאמר שם אכן חלינו הוא נשא ואלו ישראל לא מצאם הסבל אשר מצאם כי אם מחמת עוונותיהם הם: (לו) אמר החבר: כי ישראל באמות הם בבחינת הלב באברים שהוא כבד חלאים מכלם ורב בריאות מכלם: (לז) אמר הכוזרי: הוסף נא באור לדבריך: (לח) אמר החבר: רבים המכאובים הפוגעים בלב חליפות בכל עת הלא הם הדאגות והיגונות והנטירה והאהבה והשנאה והפחדים ואיכות מזג הלב משתנה מרגע לרגע אפלו מתוך נשימה יתרה או חסרה על אחת כמה וכמה מחמת מאכל דל או משקה גרוע וכן פועלות עליו כל התנועות ומיני הטרח והשנה והיקיצה ואלו שאר האברים אינם נפגעים מכל אלה: (לט) אמר הכוזרי: בארת לי אפוא כי הלב רב חלאים מכל האברים אולם במה הוא גם רב בריאות מכלם: (מ) אמר החבר: היתכן כי תתעכב בלב לחה רעה אשר תגרם לו דלקת או סרטן או דלדול או חבורה או שתוק או רפיון כאשר תתעכב פעמים בשאר האברים: (מא) אמר הכוזרי: דבר כזה לא יתכן כי גם בפחות מזה יבוא המות ואף גם זאת הלב לפי זך הרגשתו הבאה בסבת צלילות דמו ורבוי האויר שבו מרגיש בדבר הקל ביותר שיפגע בו ודוחהו מעליו כלזמן שנשארת בו היכלת לכך וכל אבר אחר אין הרגשתו כהרגשת הלב ולכן תתעכב בו הלחה עד התהוות החלאים: (מב) אמר החבר: אם כן הרגשת הלב ותחושתו הן הגורמות לו את רב חלאיו והן הן הסבה להדחותם מעליו בתחלת חדירתם לפני התעכבם: (מג) אמר הכוזרי: אמנם כן: (מד) אמר החבר: הענין האלוהי אצלנו הוא בבחינת הנפש ביחסה אל הלב ולכן אמר האלוה רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונותיכם זה אשר לחלאים ואשר לבריאות הלא אמרו חכמינו מוחל לעוונות עמו מעביר ראשון ראשון זאת אומרת אין האלוה נותן את עוונותינו כי יצטרפו כלם יחד ויביאונו לאבדן גמור כאשר עשה לאמרי שנאמר בו כי לא שלם עוון האמרי עד הנה אשר על כן הניחם עד שגבר עליהם חלי עוונותיהם והמיתם וכמו שהלב זך ושוה מזג הוא מצד שרשו ועצמיותו אשר על כן הנפש המדברת דבקה בו כן גם ישראל מצד שרשם ועצמם אך כמו שהלב נפגע על ידי חלאים החלים בשאר האברים כגון מתאוות הכבד והקבה ומחמת רע מזג האשכים כך גם ישראל יחולו בהם החלאים מחמת חקותם את האמות כמה שנאמר ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם אל יהיה אפוא רחוק בעיניך מה שהגוים אומרים על ישראל אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם אמנם כן אנחנו נתונים בצרה עת העולם כלו במנוחה ורוחה אבל המכאובים הבאים עלינו משמשים יסוד לחזוק אמונתנו להזדככות הטהורים בתוכנו ולדחית הסיגים מקרבנו ועל ידי זכוכנו אנו ידבק הענין האלוהי בעולם כי היסודות כמו שאתה יודע לא נתהוו כי אם למען יתהוו מהם המחצבים ואחריהם הצמחים ואחריהם בעלי החיים ואחריהם האדם ואחריו סגלת אדם הכל נתהוה אפוא בעבור הסגלה ההיא למען ידבק בה הענין האלוהי והסגלה ההיא באה בעבור סגלת הסגלה והם הנביאים והחסידים ובדרך זו סדרו דברי בעל התפלה תן פחדך ה' אל הינו על כל מעשיך ואחרי כן תן כבוד לעמך ואחרי כן צדיקים יראו וישמחו כי הם סגלת הסגלה: (מה) אמר הכוזרי אמנם כבר העירת הערתיך והמשלת משליך ויפה העירת ויפה המשלת אבל לפי זה צריכים היו להמצא בקרבכם יותר מאשר בקרב עמים אחרים עובדי אלוה מתוך פרישות ונזירות: (מו) אמר החבר: צר לי לראותך שוכח את השרשים אשר הקדמתי לך וכבר הודית בהם האם לא הסכמנו כי אין להתקרב אל האלוה כי אם על ידי מעשים אשר צוה עליהם החושב אתה כי הקרבה לאלוה היא על ידי רגשות כניעה רוח נמוכה וכדומה לאלה: (מז) אמר הכוזרי: אמנם כן ובצדק ומעין זה קראתי בספריכם כאמור מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך וגו' ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך ומאמרים רבים אחרים כיוצא באלה: (מח) אמר החבר: אלה וכל הדומים להם הם החקים השכליים אך הללו אינם כי אם הצעות והקדמות לתורה האלוהית הקודמות לה בטבע ובזמן אשר בלעדיהן לא תתכן כל הנהגה בכל חברה מחברות בני אדם עד כי גם חברת שודדים לא יתכן שלא תקבל שלטון הצדק בדברים שבינם לבין עצמם בלא זה לא תתמיד חברותם רק כאשר המרו בני ישראל עד שהתחילו להקל במצוות השכליות ובדרכי ההתנהגות אשר אין כל חברה יכולה להתקים בלעדיהן כאשר לא יוכל היחיד להתקים בלא ספוק צרכיו הטבעיים מאכל ומשתה ותנועה ומנוחה ושנה ויקיצה ועם זה החזיקו עוד בעבודת הקרבנות ובדומות לה מן המצוות האלוהיות השמעיות הודיעם האלוה כי הוא היה מסתפק בפחות מזה באמרו להם מי יתן ושמרתם את המצוות אשר החברה הפחותה והשפלה ביותר מקבלת עליהם והן הצדק וההטבה לזולת וההודאה לאלוה על חסדו כי התורה האלוהית לא תשלם כי אם לאחר שלמות החקה החברתית והשכלית ובחקה זו כבר נכללו מעשי הצדק וההודאה על חסד האלוה ואיש החסר כל אלה מה לו כי יביא קרבנות או יקים מצוות השבת והמילה ודומיהן אשר השכל אינו מחיבן ואף לא דוחן הלא הן המצוות שנתיחדו בהן ישראל כתוספת על המצוות השכליות ועל ידן הגיעה אליהם מעלת הענין האלוהי והם לא ידעו טעמן כמו שלא נודע להם איך קרה הדבר כי שכן בתוכם כבוד ה' ואיך היתה אש ה' אוכלת קרבנותיהם איככה שמעו את דבר ה' ואיך ארע להם כל אשר ארע להם מן הדברים אשר השכל היה מסרב להודות באמתותם לולא ראות העין והמעמד אשר אין להכחישם על זה ועל כיוצא בזה נאמר להם ומה ה' דורש ממך ועלותיכם ספו על זבחיכם ועוד אמירות הדומות לאלה אולם איך יתכן הדבר כי בהסתפק האדם הישראלי בעשות משפט ואהבת חסד ובעזבו מצוות מילה ושבת ומצות הפסח ושאר המצוות יגיע לידי שלמות: (מט) אמר הכוזרי: אכן לפי הקדמותיך לא יתכן כדבר הזה רק לדעת הפילוסופים יכול אדם להיות חסיד בלי הכרעה בשאלה איך יתקרב אל האלוה הבדרך היהדות או בדרך הנצרות או בדרך דת אחרת או דת אשר יבדה לעצמו אך בזה אנו שבים אל סברות השכל אל ההקש ואל ההתחכמות לפי דרך זו הרי משתדל כל אדם להמציא תורה לפי מה שהוליכו אליו הקשו וזה מן הנמנעות: (נ) אמר החבר: התורה האלוהית לא העבידתנו בסגופים כי אם למדתנו את המדה הנכונה בצוותה עלינו לתת לכל כח מכחות הנפש והגוף את החלק המגיע לו בצדק בלי אשר נבכר את הכח האחד על פני האחרים כי העדפת הכח האחד מביאה להזנחת כח אחר אדם הנוטה לצד כח התאוה נחלש בו כח המחשבה ולהפך וכן כל הנוטה לצד הנצוח נחלש בו צד אחר ארך הצום אינו אפוא עבודת אלהים אצל האדם אשר תאוותיו מועטות וגופו חלש להפך אדם כזה צריך לחזק את גופו למען ישוב לאיתנו ואף מעוט רכישת קנינים אינו עבודת אלהים אצל מי שהרכישה מזדמנת לו בלא יגיעה ואינה מבטלת אותו מלמוד החכמה ומן המעשה הטוב ביחוד אם אדם זה מטפל בבנים או אם בדעתו להוציא ממונו לשם שמים להפך לאיש כזה רבוי הרכישה נאה יותר כללו של דבר שלשה הם יסודות עבודת האלוה על פי תורתנו היראה והאהבה והשמחה התקרב אל אלהיך בכל אחת מאלה ואכן בכניעתך בימי התענית לא תקרב אל האלוה יותר מאשר בשמחתך בשבתות וימים טובים אם שמחתך זו באה מתוך מחשבה וכונה כי כשם שהתחנונים צריכים מחשבה וכונה כך גם השמחה בדבר האלוה ובמצותו צריכה מחשבה וכונה למען תשמח במצוה עצמה מתוך אהבתך למצוה עליה ותכיר מה מאד היטיב לך בה וכאלו באת לביתו כקרוא אל שלחנו ומנעמיו ותן שבח על כך בפיך ובלבך ואם תעלה עליזותך במצוות אל מדרגת הזמר והרקוד יהיו לך גם אלה עבודת האלהים ואף על ידם תדבק בענין האלוהי אך גם דברים אלה לא מסרתם תורתנו בידי איש ואיש כי אם קבעה שעור כלם כי אין זה ביכלת האדם לתקן תקנות לכל אחד מכחות הנפש והגוף כראוי לו ולקבע שעור המנוחה והעבודה הראוי לנו וכן לקבע שעור מה שתוציא הארץ בתנובתה עד שתזקק לשביתה בשמיטה ויובל ועד שיפרישו ממנה את המעשר וכדומה על כן קבע האלוה עצמו שביתת השבת ושביתת המועדים ושביתת הארץ וכל אלה הם זכר ליציאת מצרים וזכרון למעשה בראשית כי שני הענינים האלה קשורים זה בזה שניהם נעשו ברצון האלוהי בלבד לא במקרה ולא בטבע כאמור כי שאל נא לימים ראשונים וגו' השמע עם קול אלהים וגו' או הנסה אלהים וגו' כך נעשתה שמירת השבת עצמה להודאה ברבונות האלוה אך כאלו הודאה בשפת המעשה אדם המאמין כי בשבת כלה מעשה בראשית הודה בבריאת העולם בלא ספק והמודה בבריאת העולם הודה בבורא העולם ועשהו ית' לעמת זאת מי שאינו מאמין בשבת כלה מעשה בראשית הודה בבריאת העולם בלא ספק והמודה בבריאת העולם הודה בבורא העולם ועשהו ית' לעמת זאת מי שאינו מאמין בשבת נופל בספקות הקדמות ואף אם מאמין הוא בבורא העולם אין אמונתו מזככת שמירת מצות השבת מקרבת אפוא את האדם אל האלוה יותר מן התפלות המרבות והנזירות וההסתגפות התבונן וראה איך הגיע הענין האלוהי אשר דבק באברהם ואחריו בכלל בני הסגלה אשר יצאו ממנו בארץ המקדשת להעלאת האמה מדרגה אחר מדרגה איך שמר האלוה על זרעם בהיותם גרים בארץ לא להם לבלתי ידח מהם נדח איך שם אותם שם במקום הבטוח והטוב והפורה ביותר ואיך הרבה אותם רבוי מפלא עד אשר העבירם ונטעם באדמה הראויה לאנשי סגלה ולכן נקרא האלוה אלהי אברהם ואלהי הארץ כמו שנקרא יושב הכרובים ויושב ציון ושוכן ירושלים בהיות המקומות האלה דומים לשמים אשר נאמר בהם הישבי בשמים כי במקומות ההם נגלה אורו ככל אשר נגלה בשמים אך פה בא הגלוי על ידי אנשים שנמצאו ראויים לקבל את האור ההוא אשר שפע עליהם מאת האלוה לשפע זה יקרא אהבה ובאהבה זו נצטוינו להאמין ועליה אנו מודים ומשבחים בברכת אהבת עולם אהבתנו עלינו לכון בברכה זו כי ההתחלה היא מאת האלוה לא מאתנו כמו שאנו אומרים בבעל החיים למשל כי לא הוא ברא את עצמו כי אם האלוה הוא אשר צירו והתקינו אחרי אשר הוכן החמר המתאים לקראת הצורה ההיא כך היה האלוה ית' המתעורר והממהר להוציאנו ממצרים למען נהיה לו לצבא והוא יהיה לנו למלך כדבר האלוה אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים וגדולה מזאת אמר ישראל אשר בך אתפאר: (נא) אמר הכוזרי: העברה יתרה יש במאמר הזה וותור רב מדי ותרה המליצה באמרה כי הבורא מתפאר בבשר ודם: (נב) אמר החבר: ההיה מאמר כזה מתקבל על דעתך יותר אלו נאמר על בריאת השמש: (נג) אמר הכוזרי: ודאי מפני עצם פעלותיה של השמש כי אחרי האלוה הלא השמש היא סבת כל התהוות וממנה ובכחה נהיו סדרי יום ולילה ותקופות השנה ונתהוו המחצבים והצמחים ובעלי החיים ומאורה הבהיר באה הראיה ונגלו הצבעים הנראים לעין ואיך לא תהיה בריאתה תפארת לבוראה לדעת בני אדם: (נד) אמר החבר: האין אור עין הרוח יותר דק ויותר משבח מאור עיני בשר וכי לא היו כל אנשי העולם פרט ליחידים אשר עליהם דברנו למעלה בעורון ובתעיה לפני בוא בני ישראל מהם שאמרו כי אין בורא כלל גדולה מזאת כי אין חלק בעולם ראוי יותר להיות נברא מלהיות בורא אם כן הכל קדמון ומהם שאמרו כי הגלגל השמימי רק הוא קדמון והוא בורא הכל ולכן עבדו לגלגל אחדים מהם טענו כי האש בעצם היא האור והיא מקור כל הפעלות העצומות והנפלאות ואותה יש לעבד וכי הנפש אף היא אש היא ויש אשר עבדו לאחרים לשמש ולירח ולכוכבים ולתמונות בעלי החיים הקשורות בצורות המזלות בגלגל ויש אשר עבדו למלכיהם או לחכמיהם אך כלם הסכימו כי לא נראו בעולם רשם או פעלה היוצאים מגדר המנהג והטבע והפילוסופים בעלי העיון הדק והמחשבה הזכה אשר הודו במציאות סבה ראשונה שאינה דומה לשאר הדברים ושאין כמוה נטו בהקשם ההגיוני לדעה כי סבה זו אינה פועלת שום פעלה בעולם וביחוד בנמצאים הפרטיים כי הפילוסופים רואים אותה מרוממה ונעלה מידיעת הפרטים אף כי מחדוש חדושים בהם כך נמשכו הדברים עד אשר נזדככה העדה ההיא ונעשתה ראויה לחול האור בה ולהעשות המופתים למענה ולהשתנות סדרי הטבע בשבילה אז נראה עין בעין כי יש לעולם הזה שופט מנהיג שומר היודע מה חשוב ומה לא חשוב ומשלם שכר על הטוב ועונש על הרע ככה נעשתה עדה זו מדריכה לכל הלבבות וכל דת שבאה אחריה אינה יכולה לסטות משרשיה עד כי כיום הזה כל בני הארץ הנושבת מודים בקדמות האלוה ובבריאת העולם וראיתם על זה בני ישראל וכל הטוב אשר גמלם האלוה וכל ענש אשר נענשו: (נה) אמר הכוזרי: אכן בזה יש ויש להתפאר ובאורך נפלא הוא וכן נאמר לעשות לו שם עולם ותעש לך שם כהיום הזה לתהלה לשם ולתפארת: (נו) אמר החבר: התבונן נא ביסוד שעליו בנה דוד את מזמורו בשבח התורה בתחלה הוא מתאר את השמש בפסוק השמים מספרים כבוד אל והוא מספר על אורה החודר בכל על זך עצמה על ישר דרכה ועל יפי מראיה אך מיד אחר זה הוא אומר תורת ה' תמימה וכו' כאלו הוא אומר אל תתפלאו על תארי השמש האלה כי התורה מאירה ובהירה יותר והיא גם מפרסמת ונעלה ומועילה יותר אך לולא בני ישראל לא היתה התורה בעולם גדלה מזאת מעלת בני ישראל אינה מכח משה להפך גדלת משה כי אם מכחם כי בראשונה חלה אהבת האלוה על המון זרע אברהם יצחק ויעקב ובחירתו במשה לא באה כי אם למען יגיע הטוב אליהם על ידו ובאמת אין אנו נקראים עם משה כי אם עם האלוה כאמור עם ה' אלה עם אלהי אברהם כי לא ביפי המליצה ולא באנחות ובבכיות המלוות הרמת גביני העינים והסתרת אישוני העינים ולא בתנועות ובדבורים שאין אתם מעשים יכר הענין האלוהי כי אם בכונות התמימות לעבד את האלוה ועל אלה מורים רק מעשים הקשים על האדם לפי טבעם ועם זאת יעשם עובד האלוה משלנו בתכלית התשוקה והחבה ככה יעלה שלש פעמים בשנה מכל מקום בו ימצא אל המקום המיחד עליה אשר טרחה רבה והוצאות רבות תלויות בה והוא מקימה בכל זאת בשמחה ובצהלה ככה יפריש מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני ויביא קרבן ראיון יותר על תנובת השדה בשמטה וביובלים יוציא הוצאות רבות לשבתות ולמועדים ולשביתה בהם יביא בכורים יפדה בכורות ויתן מתנות כהונה ויביא ראשית הגז וראשית עריסות כל אלה מלבד נדרים ונדבות ומלבד קרבנות חטאת על כל זדון וכל שגגה וקרבנות שלמים ומלבד הקרבנות אשר יקריב על כל מקרה טמאה החל בו ועל כל לדה אשר תלד אשתו ועל כל זיבות וכל צרעת ורבים כיוצא באלה כל זה נקבע במצות האלוה ואינו המצאת שכל האדם ולא מעשה התחכמות כי לא יוכל אדם לשער כל זה על סדרו ועל כל יחסיו בלי אשר יירא פן תארע בזה תקלה כאלו חלק האלוה את בני ישראל לשבטים ושער מספרם ושער תבואות ארץ ישראל צמחיה ובעלי החיים אשר בה וכן שער מספר שבט לוי וכבר במדבר צוה האלוה על השעורים האלה מדעתו כי אם ישמר יחס זה ישארו נכסי ישראל בעינם תמיד והלוים לא יחסרו דבר ושום שבט או משפחה לא יגיעו להתרוששות כי גם זאת סדר להם המחוקק כי בשנת היובל תשוב כל נחלה לבעליה שבידיהם היתה בשנה הראשונה לחלקת הארץ וכן תמצא בתורה עוד פרטים ודיוקים אשר יקשה מאד לכללם בספרים וכל המתבונן בהם יראה כי לא מסדור בשר ודם הם ישתבח המסדרם לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וסדר זה נתקים מאז בואם לארץ וכל ימי הבית הראשון והבית השני כאלף ושלש מאות שנה ואלו הלך העם בדרך הישר כי אז היה הסדר מתמיד כימי השמים על הארץ: (נז) אמר הכוזרי: האין אתם היום במבוכה מכל החובות המרובות האלה וכי אי זו אמה יכולה לשמר סדר מצוות כזה: (נח) אמר החבר: העדה אשר השכינה בתוכה צופה מעשיה וגומלתה שכר וענש לרגעים הלא תראה את הדברים אשר אמר יהושע לבני ישראל לא תוכלו לעבד את ה' כי אלהים קדשים הוא וגו' ודברים אלה נאמרו לעדה שהיתה כל כך נאמנה בשמירת המצוות עד אשר בחרם יריחו לא נמצא בה בקבוץ אשר מנה למעלה משש מאות אלף איש כי אם חוטא אחד והוא עכן ובחטאו נענשה אז כל העדה וכן אתה רואה בענש מרים אשר נגעה בצרעת ובענש נדב ואביהוא ובענש עזא ובענש אנשי בית שמש כי ראו בארון ה' ואף זה היה ממופתי השכינה על עבירות קלות אחדות היה הקצף נגלה לעתים בצורת נגע בקירות הבתים ובבגדים ואם קשתה העברה נראה הנגע במדרגות חזק שונות גם בגופים והכהנים היו ממונים על החכמה הדקה הזאת להבחין מה בחלי הזה הוא עונש אלהי ויש לאסף את החולה לשבועים כמו שעשו למרים ומה מזה תלוי במזג הגוף בין נתן לרפואה בין אינו ניתן לרפואה וזאת חכמה נפלאה עד כי הזהיר עליה האלוה השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים וגו': (נט) אמר הכוזרי: היש לך בזה הוכחות מספיקות המקרבות את הדבר אל השכל: (ס) אמר החבר: כבר אמרתי לך כי אין כל יחס בין שכלנו לענין האלוהי וראוי הדבר כי לא נשתדל כלל למצא סבה לנשגבות האלה ולכל הדומה להן אולם אחר בקשת הסליחה מאת האלוה ומתוך המנעות מההכרעה אני אומר יתכן כי הצרעת והזיבות תלויות בטמאת המת כי המות הוא ההפסד הכללי לגוף והאבר המצרע דומה למת וכן הזרע הנפסד כי יש בו רוח חיים טבעי ובו ההכנה להיות לטפת ממנה דם ממנה יתהוה האדם הפסדו של זרע זה הוא אם כן נגוד לתכונת החיות ורוח החיים והנה מפאת דקותו של הפסד זה אין מרגישים בו ובדומה לו כי אם אנשים בעלי הנשמות הזכות והנפשות הנעלות השואפות להדבק באלוהות אם על ידי הנבואה או בעזרת החלומות האמתיים וציורי הדמיון המבררים גדולה מזאת יש אנשים המוצאים כבד בעצמם כל עוד לא טהרו מקרים ומן הנסיון ידוע הדבר כי אלה מקלקלים במגע ידם את הדברים העדינים כפנינים למשל וכיינות ורב בני אדם משתנים בקרבת המתים והקברים וידוע הדבר כי נפשות בני אדם מתבלבלות לזמן מה בבית שהיה בו מת ורק מי שטבעו קשה אינו משתנה בהשפעת זאת דבר דומה לזה אנחנו רואים בעניני השכל מי שמבקש זך מחשבה בחכמות המופתיות או זך נפש לתפלה ולתחנה ימצא הזק במזונות הגסים או באכילה מרבה ובשתיה יתרה וכן בהרבותו שיחה עם נשים או בשבתו במושב לצים ובבלותו עתותיו בשירת חשק והתול: (סא) אמר הכוזרי: די לי בבאורך כלפי הספק שנתעורר בנפשי מדוע זה תטמא הפרשת גוף זאת רצוני לומר הזרע אם כי כלה אויר את אשר לא יטמאו השתן והצואה על אף כעור ריחותם ומראיהם ועל אף שכיחותם לא נותרה לי כי אם השאלה בדבר צרעת הבגד והבית: (סב) אמר החבר: כבר אמרתי לך כי אלה מן הדברים שנתיחדה השכינה בהם כי הנה השכינה היתה בישראל בבחינת רוח החיים שבגוף האדם בהיותה נותנת להם חיות אלוהית ומקנה להם זיו ויפי ואור בנפשותם ובגופיהם ובלבושיהם ובמעונותיהם וכאשר רחקה מהם נבערו עצותם ונולד כעור בגופם וחלף יפים וכאשר רחקה מיחידים נראו בכל איש ואיש מהם רשמי התרחקות אורה מעליו ככה גם רשם התרחקות פתאם של רוח החיים התרחקות הבאה מחמת פחד או דאגה משנה את הגוף וכן הדבר בנשים ובקטנים אשר מפאת חלשת רוח החיים שבהם יחולו בגופיהם רשמים שחורים וירקים בעקב הפרשת לילה והם מיחסים רשמים אלה לשדים ויש אשר מדבר זה או מראית מתים והרוגים יחולו חלאים קשים בגוף האדם ובנפשו: (סג) אמר הכוזרי: רואה אני כי תורתכם כוללת כל דק ונפלא שבחכמות דבר אשר אין כמהו בכל תורה אחרת: (סד) אמר החבר: גדולה מזאת הסנהדרין חובה היתה מוטלת עליהם שלא תחסר להם כל ידיעה בחכמות האמתיות והדמיוניות והמקבלות בכללן גם כשוף וידיעת כל הלשונות היתכן כי ימצאו תמיד בקרב העם שבעים זקנים חכמים (כי במות אחד הזקנים היה אחר דומה לו בא במקומו) אם אין החכמות נפוצות וקבועות בעם ואיך לא יהיה הדבר כן אם לשם קיום המצוות עצמן יש צרך בכל החכמות האלה כי הנה החכמות הטבעיות אדם מישראל צריך להן במצוות הקשורות בעבודת אדמה לדעת את הכלאים ולהשמר משביעית ומערלה ודעת להבחין בין צמח לצמח ולהכיר את מיניהם למען יעמדו בבריתם ולא יתערב מין במין חכמה גדולה היא לדעת אם הכמון למשל הוא ממין השעורה או השפון ממין החטה או הכרבתור ממין הכרוב וכן יש לדעת את כחות שרשי הצמחים ומדת התפשטותם באדמה מה מהם ישאר לשנה הבאה ומה לא ישאר למען דעת כמה להרחיק מין ממין במקום ומה מדת זמן לתת בין נטיעה לנטיעה וכן תועלנה החכמות הטבעיות להבחין בין מין למין בבעלי החיים לתכלית דומה וגם לתכלית אחרת להכיר אי זה חי ארסי הוא ואי זה לא ארסי אחרי כן באה ידיעת הטרפות שהיא דקה מכל הידיעות אשר הזכרו אצל אריסטו על גורמי המות לבעלי החיים בהיותה מלמדת אותנו להתרחק מאכילת הבהמה העומדת למות והמעט אשר נותר אצלנו מחכמה זאת תתפעל ממנו הדעת אחרי אלה באה ידיעת המומים הפוסלים את הבהמה למזבח ולבסוף ידיעת ההפרש בין מיני הזיבות לאיש ולאשה וכמות ימי פקידות הנדות ובפרטי הדברים האלה יש חכמות אשר אין אדם יכול לעמד עליהן בדרך ההקש בלא עזר אלוהי אשר לחכמת הגלגלים ומהלכיהם העבור הוא אחת מתולדותיה וידוע הדבר כי מעלת העבור נפלאה עד מאד וכמה חזקות קביעותיה אצל אמתנו אכן אמה זו חלושת החמר היא אך אמיצת הצורה ואיך לא יהיה הדבר כן כי אם אמנם בגוים לא תתחשב בהיותה מעוטת מספר משעבדת ומפזרת בכל זאת שארית התורה האלוהית מחברת אותה חבור בו נעשים בניה כאיש אחד ומן המפלאות שבחכמות האמה הזאת הוא חשבון העבור המיסד על עקרי תקופת לבנה אשר באו אלינו בקבלה מבית דוד חשבון אשר לא נשתנה בו דבר זה אלף ומאות בשנים וכבר נשתנו קביעות הקובעים אשר ביון וקובעים אחרים והיה צרך לתקנן ולהוסיף עליהן אחת למאה שנה אולם הקביעה שלנו נשארה באמתתה הואיל והיא תלויה בנבואה ואלו נמצאה טעות בדקה אחת בלבד בעקר חשבוננו היינו מגיעים היום לידי בזיון מפאת המרחק הרב שהיה מתהוה על ידי זה בין המולד ובין הראיה ואין ספק בדבר כי גם על תקופת החמה וכוכבים אחרים היתה לאבותינו ידיעה יסודית אשר לחכמת הנגינה ציר לך אמה המחשיבה את הנגונים ומטילה את זמרתם על החשובים באנשיה הם בני לוי העוסקים בנגינה כבמלאכת הקדש בבית הקדוש במועדים המקדשים ואנשים אלה חפשים מעול הפרנסה בהיותם נהנים מן המעשרות ואין להם עסק כי אם בנגינה והאמנות הזאת החשובה מצד עצמה אצל כל בני אדם בכלל נכבדת אז ביחוד בעיני כל בני האמה אצילת היחש וזכת התכונה ובראש העוסקים בה דוד ושמואל מה דעתך אפוא האם היו יודעים את הנגינה ידיעה יסודית אם אין: (סה) אמר הכוזרי: אין ספק כי במקום הקדוש ההוא הגיעה האמנות הזאת לשלמות ולשכלול ושם עוררה את הנפשות כאשר יאמר עליה כי היא מעתיקה את הנפש ממדה אל הפכה אולם אין לדמות מדת חשיבותה היום למדרגתה אז כי פחת ערכה ואין עוסקים בה כיום כי אם משרתים וקלי דעת אכן ירד ירדה החבר על אף אצילותה כאשר ירדתם אתם חרף אצילותכם: (סו) אמר החבר: ומה דעתך על חכמת שלמה כי הוא דבר בכח אלוהי וברב שכלו ובכשר טבעו על כל החכמות ומקצוות העולם היו באים אליו לשמע חכמתו ולהעבירה אל האמות עד להדו ועד בכלל ובאמת שרשי כל החכמות וכלליהן העתקו מאתנו אל הכשדים בראשונה ואחרי כן אל פרס ומדי ואחרי כן אל יון ואחרי כן אל רומא אך מפאת רחק הזמן ורבוי המעתיקים לא הזכר בספרי החכמות כי העתקו מעברית הזכר רק כי העתקו מיונית ומרומית אולם יתרון העברית הוא גם מצד עצם הלשון וגם מצד תכן הענינים הכלולים בה: (סז) אמר הכוזרי: וכי יש לעברית מעלה על פני שאר הלשונות הלא בין אלה יש שלמות ועשירות ממנה כאשר אנו רואים זאת בעינינו: (סח) אמר החבר: קרה אותה מה שקרה את נושאיה נחלשה בהחלשם ונדלדלה בעקב התמעטם אולם מצד עצמה היא האצילה בלשונות כידוע לנו מפי המסרת ולפי ההקש ההגיוני על פי המסרת זאת היא הלשון אשר בה נגלה האלוה אל אדם ואל חוה ובה דברו השנים ביניהם ראיה לדבר השם אדם נגזר מן השם אדמה והשם אשה מן איש וחוה מן חי וקין מן קניתי ושת מן שת (וכן נח מן ינחמנו) ומלבד זה יש אתנו עדות התורה על כך וקבלת איש מפי איש עד עבר (ועבר הרי קבל מנח ונח מאדם) כי עברית היתה לשונו של עבר ועל שמו נקראה עברית כי הוא שמר עליה גם בדור הפלגה ובלבול הלשונות (ואברהם שמר עליה אחרי עבר) אמנם באור כשדים דבר אברהם ארמית כי הארמית היתה שפת הכשדים אולם העברית היתה לו לשון מיחדת במעלה לשון הקדש והארמית לשון חל אך ישמעאל בנו נשא את הארמית אל ארץ ערב וכך נעשו שלש הלשונות האלה הארמית הערבית והעברית דומות זו לזו באוצר השמות אשר להן ובנטיותיהן ובשמושיהן אשר ליתרון הלשון העברית מצד ההגיון הלא הוא מבחינת העם אשר מצאה נדרשת לו בדבור הנשגב ביחוד בהיות הנבואה נפוצה בקרב העם הזה עם זה אהב את נאומי התוכחות ואת השירות והתהלות מלכיו היו משה ויהושע ודוד ושלמה היתכן כי חסרה להם מליצה לדבר אשר בקשו להביע בכל אלה כמו שתחסר לנו היום הואיל ואבדה הלשון מפינו ראה נא איך נהגה התורה מדי הצרכה אל שמות שאינם שכיחים למשל בתאור המשכן האפוד והחשן ועוד איך מצאה את הבטוי השלם ביותר וכמה נאה סדור הספור ההוא והוא הדין בשמות האמות ובשמות מיני העופות ומיני האבנים התבונן עוד בשירי התהלה לדוד ובטענות איוב בהתוכחו עם חבריו ובתוכחות ישעיה וביעודי השכר והענש אשר בדבריו ובכל הדומה לזה: (סט) אמר הכוזרי: בזה ובכיוצא בזה תוכל להוכיח לכל היותר כי הלשון העברית שלמותה דומה לזו של לשונות אחרות אבל איה אותו יתרון אשר הזכרת להפך הלשונות האחרות עולות עליה בשירים השקולים המתאמים לנגונים בהם יזמרום: (ע) אמר החבר: כבר נתברר כי הנגונים אינם זקוקים ליפי המליצה השקולה כי בו בנגון יתכן לנגן גם את החרוז הקצר הודו ליי כי טוב גם את החרוז הארך לעשה נפלאות גדלות לבדו זה בנגונים המכונים לפעל פעלתם על הנפש אולם שירים שנועדו לקריאה בצבור אשר בהם נאה המליצה השקולה לא החשיבום העברים כי הם שאפו אל מעלה נעלה מזאת ומועילה יותר: (עא) אמר הכוזרי: ומה היא מעלה זו: (עב) אמר החבר: כי היא כונת הלשון היא להכניס מחשבה שנתעוררה בלב המדבר אל תוך לבו של השומע וכונה זו בשלמותה לא תשג כי אם במעמד פנים בפנים כי לדברים הנאמרים פנים בפנים יתרון על הדברים שבכתב וכמאמר הידוע מפי סופרים ולא מפי ספרים כי בדברים הנאמרים בפה אדם נעזר בהפסקה שהוא מפסיק בדבורו בסימו ענין ובהמשכות שהוא ממשיך לצרך חבור ענינים וכן במדת הרך והתקף אשר בדבורו וכן בתנועות ידיו וברמזים שונים להבעת פליאה או שאלה או ספור פתוי איום או בקשה שאין הדבור הפשוט יכול להביעם כל עקר ופעמים יעזר המדבר בתנועות עיניו וגבותיו וכל ראשו ושתי ידיו להביא כעס או רצון בקשה או רגש גאוה בשעור הרצוי לו והנה בשיר המועט שנשתמר בכתב מלשוננו שהיא יציר האלוה ופעלו יש דקיות ועמקות המשמשות להסברה המלאה של כונת המדבר והן באות במקום התנועות השכיחות בדבור פנים בפנים שעליהן דברנו הלא הן הטעמים בהם אנו קוראים במקרא הם מצינים את המקום בו התכון המדבר להפסיק בין ענין לענין ואת המקום בו רצה להמשיך בענין וכן מבדילים הם בין שאלה לתשובה בין נושא לנשוא בין הדברים שאמרם המדבר במהירות לדברים שאמרם במתון ובין הצווי לבקשה על כל אלה אפשר לכתב חבורים שלמים אדם השואף אל כל אלה אין ספק בדבר כי יותר על השיר השקול כי השיר השקול אינו נקרא כי אם בדרך אחת ונמצא קוראו מחבר דברים על פי רב במקום שיש להפריד ביניהם ומפסיק במקום שיש להמשיך ולא יתכן להזהר מזה כי אם במאמץ רב: (עג) אמר הכוזרי: בצדק דחו יתרון שמיעה בגלל יתרון משמעות כי המשקל נעים רק לשמע אזן ואלו מסורת הטעמים כוללת את משמעות הדברים אולם רואה אני כי אתם קהל היהודים בדורנו בוחרים בכל זאת במעלת המשקל ומחקים אתם בזה את האמות האחרת ומכניסים את העברית בעל משקליהן: (עד) אמר החבר: אין זה כי אם מרב תעיותנו ומרינו אכן לא די שעזבנו את המעלה ההיא שהזכרנו אף גורמים אנו הפסד למבנה לשוננו שנועדה לאחוד בני אדם ואנחנו עשינוה ללשון מפרידה בין בני אדם: (עה) אמר הכוזרי: וכיצד: (עו) אמר החבר: האם לא ראית מאה אנשים קוראים במקרא כאלו היו איש אחד מפסיקים קריאתם ברגע אחד וממשיכים כאחד: (עז) אמר הכוזרי: אכן התבוננתי בזה ולא ראיתי כמוהו לא בפרס ולא בערב ודבר זה לא יתכן בקריאת השירים הודעני אפוא איך הגעתם אל המעלה הזאת בלשונכם ובמה זה המשקל מקלקל אותה: (עח) אמר החבר: בלשוננו באים שני נחים בזה אחר זה אך לא שלשה נעים אם לא כיוצא מן הכלל הדבור העברי שופע אפוא ניחות ובזה קנתה לה הלשון את המעלה שהזכרתי והיא קריאת הרבים בפה אחד והחריצות בקריאה זו ועל ידי זה יקל לשמר בזכרון על הדברים הנקראים ולהכניסם בלב הקורא הקלקול הראשון הנגרם על ידי מקצב השיר הוא ענין שני הנחים והשני עזיבת ההבחנה בין נגינת מלעיל לנגינת מלרע ועל ידי כך בטל ההפרש בין אכלה לואכלה אמרו לאמרו או אמר לאמר וכן יהיה שמתי שוה לושמתי אם כי יש באלה הפרש בין עבר לעתיד והנה בדרכי הפיוט היה לנו מרחב רב כי הפיוט אינו מקלקל את הלשון והוא יודע להזהר מן הטעיות האלה אולם בשירה השקולה מצאנו מה שמצא את אבותינו בפנותם אל המנהגים הזרים שמחמת זה נאמר עליהם ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם: (עט) אמר הכוזרי: אשאלך כעת היודע אתה סבה לדבר שהיהודים מתנועעים בשעת קריאתם בספרים עבריים: (פ) אמר החבר: אומרים כי דבר זה בא לעורר את החם הטבעי אולם אשר אחזה לי אני הדבר תלוי במה שדברנו עליו כעת מתוך שרבים מהם ידעו לקרא פה אחד יכלו עשרה מהם או יותר לקרא מתוך ספר אחד אשר על כן עושים היינו את ספרינו גדולים וכל אחד מן העשרה הצרך להתכופף משעה לשעה לשם עיון בתיבה אחת ולשוב ולהזדקף כי הספר היה מטל לפניהם על הארץ וכך היתה שם תנועת התכופפות והזדקפות מתמדת זאת היתה הסבה בראשונה לימים נעשה הדבר מנהג מתוך הסתכלות בנים במעשה אבות ומתוך חקוי כי זה טבע בני אדם אולם אצל אמות אחרות כל אדם קורא בספרו ומקרב את הספר אל עיניו או מקרב עצמו אל הספר בשעור הרצוי לו מבלי אשר יצר לו חברו בזה ולכן אינו זקוק להתכופפות ולהזדקפות אחת המעלות של הלשון העברית היא מעלת הנקוד מסורת השבעה מלכים על כל הדיוק והדקות אשר בה ועל התועלות העולות בידנו מן ההבחנה בין הקמץ לפתח ובין צירי לסגול תועלתם להבעת רעיונותינו היא בעזרתם אנו מבדילים בין העבר ובין העתיד כגון שמתי ושמתי ואברכהו ואברכהו וכן אנו מבדילים בעזרתם בין פעל לתאר כגון חכם חכם ובין הא השאלה להא הידיעה כגון העלה היא למעלה מלבד זה מועילים הם על ידי קבוץ שני הנחים ליפי סדור ההרצאה בדבור ועל ידי זה יתכן כי יקראו רבים בקול אחד דברים שבכתב אף אם לא ילוו הדברים בנעימה ולטעמים מעלות נוספות דרכי ההגיה בעברית בחלקה ראשונה הם שלשה קמיצה פתיחה ושבר ובחלקה שניה(שבעה) קמיצה גדולה היא קמץ וקמיצה בינונית היא חלם וקמיצה קטנה היא שורק פתיחה גדולה היא פתח ופתיחה קטנה היא סגול שבר גדול הוא צירי ושבר קטן הוא חירק והשבא מונע עם כל אלה לפי תנאים קבועים והוא רק הוא תנועה העומדת לבדה בלא כל תוספת וכל נקדה אחרת זקוקה לתוספת נח אחריה (נראה או נסתר( )ושלש תכונות ללשון שלפיהן יחולו השנויים בנקוד ובדגשים בנחים ובנעים ובטעמים) הקמץ - בבוא אחריו נח נסתר לא יבוא אחריו דגש על פי התכונה הראשונה ואם יבוא אחריו דגש אין זה כי אם בהכרח התכונה השניה או השלישית והנח הנסתר שלו הוא או אלף או הא כמו ברא וקנה ואפשר שיבוא אחרי נח נסתר זה נח נראה כמו וקאם החלם בא אחריו נח נסתר ואו או אלף כגון לא לו ואפשר שיבוא אחרי נח זה נח נראה כמו שור ושמאל הצירי יבוא אחריו נח נסתר והנח שלו אלף או יוד כמו יוצא ויוצאי אך ההא אינה באה דרך כלל אחרי הצירי לפי התכונה הראשונה כי אם לפי השניה השורק נתון לשלש המדרגות יש שיבוא אחריו נח נסתר ויש שיבוא אחריו דגש ויש שיבוא אחריו נח נראה והנח שלו הוא הואו לבד כמו לו ללון ולקח החירק דומר לשורק כמו לי ולין ולבי הפתח והסגול לא יבוא אחריהם נח נסתר לפי התכונה הראשונה ורק התכונה השניה גורמת להם ניחה אם כדי להטעימם או לרגל הנעימה או כדי לצין מקום הפסק והתחלת פרק והנה התכונה הראשונה יתקימו תנאיה כל זמן שאתה מסתכל בכל אות לעצמה או בכל תיבה לעצמה ולא תשעה אל תקון הדבור הנוצר על ידי חבור והפסק ועל ידי חליפות המלים הארכות והמלים הקצרות וכדומה כי אז יכונו לעיניך שבעת המלכים בתכונתם זו הראשונה בלי כל שנוי והשבא כערכו בלי געיא והתכונה השניה פונה אל יפי חבור המלים וסדורן בדבור ויתכן כי לשם תקון התכונה השניה ישתנה דבר מה ממה שהיה ראוי לפי התכונה הראשונה והתכונה השלישית היא ההטעמה לפי הנגינה ויתכן כי לפי זה ישתנה דבר מה ממה שהיה ראוי לפי שתי התכונות הראשונות והנה לפי התכונה הראשונה אין זרות בבוא שלש אותיות מונעות בזו אחר זו בלא נח או דגש ביניהן זאת אומרת יתכן כי תבוא תנועה שבאית אחרי תנועה שבאית שלש פעמים ויותר כנהוג בלשון הערבית אבל לפי התכונה השניה לא יתכן הדבר ולכן מדי הזדמן שלש תנועות לפי התכונה הראשונה תתארך אחת מהן לפי התכונה השניה בשעור של נח כמו משכני לשכני רצפת כי הלשון העברית קשה לה בוא שלש תנועות בזו אחר זו אם לא בהפגש אותיות דומות כמו שררך או בא' ה' ח' ע' כמו נהרי נחלי שאם תרצה תאריך בבטוין ואם תרצה תקצר וכן התירה התכונה הראשונה בוא שתי תנועות תכופות שמהן מארכת האחת בשעור שני נחים אבל התכונה השניה מוצאת כי דבור כזה אינו יפה ולכן היא משמיטה אחד משני הנחים ומשאירה את השני כמו שמתי ושמתי וכדומה האינך רואה כי פעל וחבריו מבטאים בהפך מנקודם העין מארכת במבטא אם כי נקודה בפתח והפא קצרה אם כי נקודה בקמץ ואין העין מארכת כי אם בגלל ההטעמה לא בסבת נח נסתר ולכן נשארו אמר לי ועשה לי בתכונה הראשונה כי ההטעמה באלה היא על המלה הקטנה וכן אנו מוצאים פעל בשני קמצים אם כי מלה זו היא פעל עבר ואם נבקש סבה לדבר נמצא כי צורה זו באה רק באתנח או בסוף פסוק ולכן נאמר כי נח זה סדר לפי התכונה השניה בסבת סיום המאמר וההפסק וכן נשנה דבר זה עד שנמצא פעל בשני קמצים גם בזקף ואם נשאל לסבת הדבר נמצא כי גם זה אינו כי אם במקום סיום מאמר ובעצם ראוי היה הדבר כי יבא במלה זו אתנח או סוף פסוק לולא היו שם הכרחים אחרים אשר מנעו ציון זה וככה אנו מוצאים להפך פתחים באתנח ובסוף פסוק אשר לא כרגיל כמו במלת וילך ובכל ויאמר וכן בזקנתי ותשברנה והנה סבת הצורה ויאמר היא ההקפדה על התכן כי אין זה מן הראוי להפסיק בויאמר הואיל והוא זקוק אל מה שאחריו לשם השלמת הענין פרט למקרים מעטים כמו בסיום כאשר אמר שכבר השלם ענינו ואינו מוסב כי אם על מה שקדם ולכן הוא נקוד קמץ כראוי כי המקום מקום הפסק אשר לוילך ותשברנה היה בדין שיהיה וילך ותשברנה אך קשה היה להחליף את השבר בפתח גדול בלא הדרגה ולכן החלף בפתח ויתכן כי זקנתי אף הוא בא בדרך זאת כי מקורו זקן ולכן בהפסק החלף הצירי בפתח ככה אנו תמהים על פעל וכל הבא במשקלו מלעיל הפא שלו מארכת אם כי היא נקודה סגול אך בהסתכלנו בדבר אנו רואים כי לולא נתארכה הפא היה הכרח המבטא העברי מביא לידי הארכת העין והמלה היתה מקבלת טעם מלרע ואז היה בא נח נסתר בין העין ובין הלמד אחר הסגול וזה היה מוזר אולם בהארכת הפא אין זרות הואיל ואי אפשר לה בלא נח ומקום הנח ריק הארכה זו בהברת מלעיל באה אפוא כאלו פרעל לא במקום פרעל אמנם באתנח ובסוף פסוק ישוב השם לצורת פעל כאלו במקום פרעל ככה אנו מוצאים הכרחיות ההארכה פה כמו שראינו זאת בשמתי ושמתי וכן אנחנו תמהים במלים שער נער וחבריהן על שהפא שלהן מארכת אם כי נקודה פתח אך בהסתכלנו בכך אנו רואים כי גם אלה באו בצורת פעל והפתח אינו כי אם מכח א'ה'ח'ע' ולכן אין אלה משתנים בסמיכות כדרך שמשתנים נהר וקהל וזהב שהם על משקל דבר וכן אנו מוצאים אעשה יעשה אבנה אקנה בסגול עם נח נסתר אך בהסתכלנו בדבר שהצורה הראשונה היא אפעל יפעל נראה שעין הפעל אינה ארכה מיסודה כי אם נח נראה עם פתח הבא תמיד אחריה ולשאלה למה לא נקדה בפתח גדול ונקראנה אעשה נוכל להשיב אין פתח בא בהא נחה כי אם קמץ וקמץ ארך ועין הפעל אינה ארכה כלל אם לא שתעתק אליה תנועה או תבא אחריה אלף כמו אצא ראוי הדבר אפוא שתנקד מלת אעשה בסגול כי היא התנועה הקלה ביותר אך בשעת הצרך תקרב אל הצירי לפי התכונה השניה ואז יבוא הצירי במקום הסגול בהפסק אכן אין ההא של אעשה נראית אם לא בהפסק או בנגינה אולם קל לדגש לבוא אחריה אעשה לך אבנה לי ואז אין ההא נראית כלל מה שאין כן באצא ואבא ויבא לי שאין דגש בא אחריהם לעמת זה צירי באה לפניהם למען תראה האלף הלא תראה מה קלה היא ההא עד שהשמיטוה בכתב ובדבור ויבן ויקן ויעש ואיך תנוח בצירי ואכן אינה מקבלת כי אם את הקלה שבתנועות והיא הסגול אולם אין זה כי אם לפי התכונה הראשונה אך התכונה השניה יש אשר תעתיקנה אל הצירי וזה בשעת ההפסק וכן אנחנו תמהים על מראה ומעשה ומקנה וחבריהם כי מוצאים אנו אותם בסמיכות בצירי ושלא בסמיכות בסגול ואנו סוברים כי האמת צריכה להיות ההפך מזה אולם בחשבנו על היות הלמד בשמות האלה הא נחה הנחשבת כאלו אינה עד שהשמות נראים כאלו היו מרא מעש ומקן נמצא כי אינה ראויה כי אם לסגול ורק בבוא הכרח להראותה בנח רפה כגון במראה ומעשה ומראיהן ומעשיהן נעשה הסגול לצירי ובסמיכות הוא בא במקום הפתח אשר במראם ומעשם שם הבא בתכונה הראשונה בצירי ולא תשנהו התכונה השניה בנקוד כי אם בדבור הוא למשל השם בן בנפרד הוא בא בצירי ובנסמך בסגול ויתכן כי תאריכהו הנגינה כמו בן יאיר שהוא לפי תכונתו הראשונה בסגול ויתכן כי תקצרהו כמו בן אחר שהוא לפי תכונתו הראשונה בצירי אשר לפעל מלרע אין ספק שהוא בצירי והנה מחבר החכמה הדקה הזאת הכניס בה סודות הנעלמים מאתנו יתכן כי עמדנו על אחדים מהם אשר כון בהם להעיר על פרושי הכתוב מעין מה שאמרנו בנוגע להעולה היא ובנוגע להבדלה בין עבר לעתיד ובין נפעל עבר לבינוני נפעל אשר על כן מנקד נאסף אל עמי בקמץ וכאשר נאסף בפתח וכן נקוד וישחט וישחט ונקוד וישחט בא גם באין הפסק בדבור כי אם בהפסק בענין ופעמים רבות יש לסגול הבא אחר זרקא דין אתנח וסוף פסוק וזקף וכך תשתנה התכונה הראשונה ואלו הרחבתי את הדבור על ענין זה היה הספר הזה מתארך יותר מדי הראתי לך אפוא רק מעט מן החכמה הדקה הזאת והראיתי כי אינה שדה הפקר כי אם מיסדת היא על שיטה מקבלת: (פא) אמר הכוזרי: דברים שאמרת לי דים לעורר בי התפעלות מן הלשון הזאת ועתה אבקש ממך כי נעבר אל תאור עובד האלוה לפי דעתכם ואחרי כן אשאלך לטענותיכם על הקראים לעקרי הדעות והאמונות אשר אתכם וכן לאשר נשאר בידכם מן החכמות הקדמוניות:

מאמר שלישי

(א) אמר החבר: זאת תורת עובד האלוה משלנו: אין הוא פורש מן העולם עד שיהיה הוא למשא על העולם והעולם למשא עליו ואינו מואס בחיים שהם אחת הטובות שהשפיע האלוה עליו (והאלוה מזכירם כחסד באמרו את מספר ימיך אמלא והארכת ימים) להפך אוהב הוא את העולם ואת אריכות הימים שהרי הם המקנים לו את העולם הבא כי כל מעשה טוב שהוא מוסיף בעולם הזה מעלהו מדרגה בעולם הבא אמנם רוצה היה להגיע למעלת חנוך שנאמר בו ויתהלך חנוך את האלהים או למדרגת אליהו להפנות מעסקי העולם הזה ולהתיחד עם חברת המלאכים שאז לא היה חש ביחידות ובבדידות כי היה מוצא לו צות במלאכים ולהפך מצטער היה להמצא ברב עם כי תחסר לו בתוכם ראית מלכות השמים שעמה אינו צריך לא למאכל ולא למשתה אכן לאנשים אשר כאלה ראויה הבדידות הגמורה גדולה מזאת הללו מתאוים למות כי כבר הגיעו למדרגה אשר אין מדרגה למעלה ממנה שיקוו לעלות אליה והנה החכמים המתפלספים אוהבים גם הם את הבדידות לשם זכוך מחשבותם שעל ידי זה הם יכולים להוציא בהקשיהם ההגיוניים מסקנות נכונות ועל ידי אלה תעלה בידם האמת בכל השאלות אשר נשארו להם ספקות בהן אך עם זה מבקשים הם לפגש תלמידים שיביאו אותם אל מחקר נוסף ואל חזוק הזכרון (כמו שהאיש השוגה בצבירת ממון אינו רוצה כי אם בחברת אדם שאפשר לסחר עמו ולהרויח על ידו) זאת היא מדרגת סוקרטס והדומים לו אבל אלה אינם כי אם יחידי סגלה שכיום אין תקוה להגיע למדרגתם אמנם בהיות השכינה שורה בארץ הקדושה על האמה המסגלת לנבואה נמצאו שם אנשים שפרשו מן העולם ושכנו במדברות אולם הם התחברו לדומים להם ולא היו מתבודדים לגמרי גדולה מזאת מחזקים היו איש את אחיו בידיעת התורה ומצוותיה המקרבות אל המדרגה ההיא האלוהית בקדשה ובטהרה אלה היו בני הנביאים אולם בזמננו אנו ובמקומנו אנו ובקרב העם הזה וכשאין חזון נפרץ כשהחכמה הנקנית מועטת והחכמה המטבעת נעדרת כל המשקיע עצמו בפרישות של נזירות מכניס עצמו ביסורים ובחלי נפשי וגופני איש אשר כזה יראו בפניו דכדוכי החלאים אך בני האדם יחשבום לדכדוכי ענוה וכניעה וככה יהיה לשבוי המואס בחיים מתוך שהוא קץ במאסריו וביסוריו לא מתוך שהוא מוצא הנאה בבדידות וכיצד לא יהיה כדבר הזה והרי אדם זה לא דבק באור האלוהי עד שימצא בו את חברתו כנביאים וכן לא הגיע לחכמות שאדם מוצא ספוק בשגותו בהן והן מנעימות לו כל ימי חייו כפילוסופים נניח כי איש זה ירא אלהים הוא וחסיד אבל אוהב הוא לשוחח עם אלהיו ביחידות ולעמד להתחנן ולהתפלל בכל התחנונים והבקשות שאפשר לו לזכר אשר לתחנות המחדשות לא ימצא בהן הנאה כי אם לימים מועטים כל זמן שהן חדשות אך במדה שהן נעשות שגורות בפיו אין נפשו בתפעלת מהן ואין בזה יסוד לא לכניעה ולא לכליון נפש וכך הוא נשאר יומם ולילה במצב שנפשו תובעת ממנו ספוק צרכיה הטבעיים ראיה שמיעה דבור פעלה אכילה ושתיה וחיי משפחה בקשת רוחה בפרנסתו ותקנת עניני ביתו עזרה לדל וכבוד התורה מהונו בכל מקום שיש צרך בזה האם לא יתחרט על כל אשר אסר בו את נפשו ובחרטה זאת הלא יוסיף להתרחק מן הענין האלוהי שאליו בקש להתקרב: (ב) אמר הכוזרי: תאר נא לי אפוא מה מעשי החסיד אצלכם: (ג) אמר החבר: החסיד הוא האיש המפקד על מדינתו הנותן לכל יושביה את לחם חקם ומספק להם כל צרכם במדה נכונה והוא נוהג בכלם בצדק לא יעשק איש מהם ולא יתן לאיש יותר ממנתו הראויה לו כי על כן הוא מוצא את כלם בשעה שהוא צריך להם נשמעים לו ממהרים להענות לקריאתו עושים ככל אשר יצום ונזהרים מכל אשר יאסר עליהם: (ד) אמר הכוזרי: לחסיד שאלתיך לא למושל: (ה) אמר החבר: החסיד הוא הוא המושל שהרי כל חושיו וכחותיו הנפשיים והגופניים סרים אל משמעתו והוא מנהיג אותם הנהגה מדינית ממש כמה שנאמר ומשל ברוחו מלכד עיר והוא האיש הראוי לשלט כי אלו עמד בראש מדינה היה נוהג בה בצדק כשם שנהג מנהג צדק בגופו ובנפשו שכן הוא חוסם את הכחות המתאוים ומונע אותם מעבר גבולם לאחר שנתן להם חלקם וספק להם כל מה שממלא חסרונם מאכל במדה ומשתה במשורה ורחיצה וכל השיך לה כפי הצרך וכן הוא חוסם את הכחות הכעסניים השואפים להגלות שלטונו לאחר שספקם ונתן להם חלקם בנצחנות עד כמה שזו נחוצה לוכוחים בחכמות או בדעות ולשם גערה באנשים רעים ואף לחושים הוא נותן חלקים במדה שהתועלת העולה מפעולתם שבה אליו שכשם שהוא משתמש בידיו וברגליו ובלשונו רק לשם צרך הכרחי ורק מתוך בחירה במועיל כך יעשה לשמיעה ולראיה (שהחוש המשותף נמשך אחריהן) וכן יעשה לדמיון לסברה למחשבה ולזכרון ולבסוף לכח הרצון המשתמש בכל אלה בשעה שהוא עצמו נמצא ברשות הבחירה השכלית ומשרת אותה אולם אין החסיד מניח לאחד האברים והכחות האלה לעבר את הגבול בפעלה המיחדתו ומזלזל ביתרם ולאחר שעשה החסיד לכל אחד מאלה כל צרכו ונתן לכחות הטבעיים מנוחה ושנה במדה מספקת ולחיוניים ערות ותנועה די צרכם לשם פעלה בעניני העולם הזה הוא קורא לעדתו זו (כאשר יקרא המושל הנערץ לחילו הנשמע לו) כי תבא לעזרתו במאמציו להדבק במדרגה שלמעלה מזו שהשיג במדרגה האלוהית העומדת למעלה מן המדרגה השכלית לשם כך הוא מסדר את עדתו ועורכה במערכה כדרך שסדר משה רבנו ע"ה את עדתו מסביב להר סיני פוקד הוא על כח הרצון לקבל כל צו אשר יבואהו מאתו ולהשמע לו ולקימו מיד ובלא כל התנגדות בהשתמשו לשם כך בכחות ובאברים לפי מה שצוה וכן יצוה עליו שלא יפנה אל השטנים של הסברה והדמיון ולא ישמע אליהם ולא יתן בהם אמון עד שיועץ עם השכל אם יאשר זה את דבריהם יקבלם ולא יתנגד להם ומיד מקבל עליו הרצון את הצו הזה ומחליט לקימו אחרי זה מכון החסיד את כלי המחשבה ומפנה אותם מכל הרעיונות על העולם הזה שהיו בהם קדם לכן אחרי כן מטיל החסיד על כח הדמיון להעביר לנגד עיניו כחקוי לענין האלוהי המבוקש את המחזות הנהדרים ביותר השמורים בנפשו על ידי הכח המשמר כגון מעמד הר סיני ומעמד אברהם ויצחק בהר המוריה וכגון משכן משה ע"ה וסדר העבודה ושכן הכבוד בבית ורבים כיוצא באלה אותה שעה הוא מצוה על הכח המשמר שיאצר את כל אלה למען לא ישכחם ואחרי זה הוא גוער בסברה ובשטניה לבל יבלבלו עליו את האמת ולבל יכניסו אל לבו ספק בה ולבסוף הוא גוער בכח הכעסני ובכח המתאוה לבל יטו את כח הרצון מדרכו ולבל יעסיקוהו ויטרידוהו בכעס ובתאוה אשר אתם ואחר כל ההכנה הזאת מעורר כח הרצון את כל האברים המשמשים אותו לעשות מלאכתם מתוך זריזות חריצות ושמחה וככה יעמדו ולא יתעצלו בשעה שעליהם לעמד וישתחוו כשיצוו להשתחוות וישבו בהגיע עת הישיבה ותהיינה העיניים מביטות כהביט עבד אל אדוניו והידים נמנעות מבטלה ולא תחבקנה אשה רעותה והרגלים שוות בעמידתן וכל האברים יעמדו כאלו ביראה ופחד לעשות רצון מנהיגם ולא יחושו בכאב או בנזק המגיע אליהם אשר ללשון של החסיד שוה היא בכל למחשבה ואינה מוסיפה עליה ונמצא שאין תפלת החסיד דבר שבמנהג או שבהרגל כשירת הזרזיר והתכי אלא כל מלה מחשבה עמה וכונה בה בדרך זו תהיה שעת התפלה לחסיד כגרעין הזמן ופריו ושאר השעות תהיינה לו כדרכים המוליכות אל שעה זו שלבואה הוא מצפה כי על ידה הוא מדמה אל העצמים הרוחניים ומתרחק מן הבהמיים וכשם שהיו לו שלש עתות התפלה שבכל יום פרי יומו ולילו כך יהיה לו יום השבת לפרי השבוע כי יום זה מזמן להדבקות בענין האלוהי וכל עבודת החסיד היא בשמחה לא בכניעה כמו שבארנו למעלה והנה ערך כל אלה לנפש הוא כערך המזון לגוף שכן תפלת האדם טובה לנפשו כשם שהמזון תועלת לגופו וכן ברכת כל תפלה שורה על האדם עד שעת תפלה שאחריה כשם שכח הסעדה שסעד מתקים בו עד שיסעד סעדת לילה אולם ככל אשר תתרחק שעת התפלה תלך הנפש הלוך וקדור מטרדות העולם הבאות עליה וביחוד אם יביאנה ההכרח להמצא בחברת ילדים נשים או אנשים רעים ולשמע דברים העוכרים זך נפשו דבורים מגנים או שירים שהנפש נוחה אחריהם עד שאי אפשר להשתלט עליה אך בשעת התפלה מטהר האדם את נפשו מכל מה שעבר עליה בינתים ומכין אותה לקראת העתיד אמנם על אף הסדר הזה אי אפשר שיעבר שבוע בלא שיתקלקלו הגוף והנפש כי במשך ימות השבוע מצטברים מותרות עוכרים שלא יתכן לצרפם ולבערם כי אם על ידי התמדה בעבודת ה' במשך יום תמים נוסף על מנוחת הגוף ככה ממלא הגוף בשבת את אשר אבד לו בששת הימים ויתכונן לקראת העתיד והנפש אף היא זוכרת ביום זה מה שאבד לה מתוך שעסקה בצרכי הגוף ביום זה היא כאלו מתרפאת ומחלימה מחלי שהיה לה ומצטידת בכחות שידחו מעליה את החלי הזה לעתיד כדרך שהיה איוב נוהג לעשות אחת לשבוע למען בניו באמרו אולי חטאו בני ושוב מתעתד החסיד לקראת הרפואה החדשית בראש חדש שהוא זמן כפרה לכל תולדותם כלומר לתולדות החדשים והתולדות הללו הן מארעות הימים כמה שנאמר כי לא תדע מה ילד יום ושוב יתעתד לקראת שלש רגלים ולבסוף לקראת יום הצום הנכבד ביום זה יטהר מכל חטא שחטא בעבר ובו ישלים את אשר החסיר בשבתות ובראשי החדשים ביום זה תטהר הנפש מכל בלבולי הסברה הכחות הכעסניים והכחות המתאוים ותשוב בתשובה שלמה מלחזקם במחשבה או במעשה ואם אי אפשר לה לשוב מעליהם במחשבה בהתגבר עליה הרהורים ששמרה עליהם מאז עוד בימי נעוריה מתוך שירים ששמעה או ספורים וכדומה דיה שתטהר מן המעשים ותבקש כפרה על ההרהורים ותקבל עליה שלא תעלם על לשונה כמה שנאמר זמתי בל יעבר פי וכל שכן שלא תביעם במעשה והנה צום היום הזה עושה את החסיד דומה כמעט למלאכים שכן עובר עליו היום בענוה ובכניעה בעמידה ובהשתחויה בשבוח ובהודאה וכל כחותיו הגופניים צמים מן הצרכים הטבעיים וטרודים בטרדה של מצוה לבד כאלו לא היה בו טבע בהמי כלל וכזה יהיה צום החסיד בכל עת אשר יצום מענה הוא בו את הראיה והשמיעה ואת הלשון ואינו מעסיקן כי אם בדברים המקרבים את האדם אל האלוה וכן יעשה גם לכחות הפנימיים לדמיון למחשבה וכדומה ובזה יתקשרו המעשים המתקנים הידועים: (ו) אמר הכוזרי: ומה הם המעשים הידועים: (ז) אמר החבר: רק המעשים והחקים החברתיים והשכליים הם הידועים אולם המעשים האלוהיים הנוספים על אלה והמיחדים לאמת אל חי אשר בעבורם הוא מנהיגה אינם ידועים כי אם בבואם מאת האלוה מפרשים ומפרטים גדולה מזאת אף המעשים החברתיים והשכליים אינם ידועים בשלמות כי גם אם נדע כל אחד מהם כשהוא לעצמו אין שעורו ידוע לנו כך ידוע לנו כי ההענקה לעובד והכרת הטובה חובה הן וכי אמון הנפש בצום ובכניעה חובה כי ההונאה מגונה כי מנהג ההפקר עם הנשים מאוס וקרבת הבשר עם אחדות מן השארות מגנה וכי כבוד ההורים חובה וכיוצא באלה אבל שימת הגבולות לכל אלה וקביעת שעור מתאים לכל אדם אינן כי אם לאלוה ית' אולם המעשים האלוהיים אין לשכלנו מבוא אליהם כלל גדולה מזאת השכל מרחיק אותם ואין הוא מקבלם כי אם כמו שאדם חולה מקבל עליו פקדות הרופא ותרופותיו הלא תראה כי המילה עם היותה רחוקה מן ההגיון ועם שאין לה כל מבוא לחקה החברתית קים אותה אברהם בו עצמו על אף קשי הדבר מצד הטבע כי הוא היה אז בן מאה שנה ואף בבניו קים אותה וכך היתה לאות ברית למען ידבק בו ובזרעו הענין האלוהי כמו שאמר האלוה והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך: (ח) אמר הכוזרי: באמת קבלתם עליכם את המצוה הזאת כראוי וקימתם אותה בתכלית ההשתדלות לברך עליה בהמון רב ובזמון ובהזכרת טעמה וסבתה בברכה וכל אמה אחרת שהשתדלה להדמות אליכם לא עלה בידה כי אם הצער לא ההנאה זו אינה מגיעה כי אם למי שחושב על הסבה אשר בגללה הוא סובל צער זה: (ט) אמר החבר: וכן בשאר ההדמיות לא יכלה כל אמה להדמות אלינו בשום דבר הלא תראה אותן האמות אשר קבעו לעצמן יום למנוחה במקום שבת כלום יכלו לחקותנו אם לא כאשר תחקינה צורות הצלמים את צורות בני האדם החיים: (י) אמר הכוזרי: בחשבי על מצבכם ראיתי כי אמנם יש לאלוה סוד בדאגו להשארתכם וכי את השבתות והמועדים שם האלוה בין הסבות החזקות ביותר להשתמרות דמותכם וצביונכם כי האמות היו מחלקות אתכם ביניהן וכובשות אתכם לעבדים להן בעבור בינתכם וזך דעתכם ואף שמות אתכם לאנשי מלחמה לולא הזמנים ההם שאתם שומרים בנאמנות כזאת בהיותם מועדים שנתנו לכם מאת האלוה ובהיות טעמיהם חשובים כל כך זכר למעשה בראשית זכר ליציאת מצרים זכר למתן תורה כל אלה ענינים אלוהיים שנצטויתם לזכרם תמיד ולולא הימים האלה לא היה אחד מכם לובש בגד נקי ולא הייתם מתכנסים למקום אחד לשם קריאה בתורתכם מחמת דכאונכם בארך תקופת שעבודכם ולולא הם שהיו לכם לא הייתם מתענגים יום אחד בכל ימי חייכם עכשו עוברת עליכם בימים אלו ששית ימי חייכם במנוחת הגוף ובמנוחת הנפש מנוחה שאין מלכים יכולים להגיע לשכמותה הואיל ואין דעתם מישבת עליהם ביום מנוחתם שהרי אם יביאם הצרך הקל ביותר לעשות עבודה ולצאת למסע באותו היום יסעו ויעבדו וככה אין נפשם מוצאת לה מנוחה שלמה ולולא הימים האלה היה כל קנינכם עובר לידי אחרים שהרי מזמן הוא להיות שלל למשעבדיכם ונמצא שהוצאתכם על הימים האלה היא רוח לכם בזה ובבא ובהיותה כלה לשם שמים: (יא) אמר החבר: והנה החסיד משלנו שומר את כל המצוות האלוהיות האלה רצוני לומר מילה ושבתות ומועדים וכל דיניהן שנצטוינו עליהם מאת האלוה מתרחק הוא מן העריות ומן הכלאים בצמחים ובבגדים ובבעלי החיים שומר שמטה ויובל ונזהר מעבודה זרה ומכל התלוי בה וכן הוא נזהר מדרש אחר ידיעת הנעלם אם לא על ידי נבואה או אורים ותמים או החלומות הנאמנים ואינו פונה אל קוסם ומכשף או חובר ומעונן ומנחש מתרחק הוא מן הזיבות והנדות מבעלי חיים טמאים במאכלו ובמגעו ומנגע הצרעת ונזהר מדם ומחלב שהם חלק מאשי יי וזהיר הוא להקריב כל קרבן שיתחייב בו על עברה בשגג ובמזיד וכן כל שיתחיב בו בפדיון בכור ובבכורות ועל כל לדה שתהיה אצלו וכל קרבן ומנחה על זיבות וצרעת הנראות אצלו ומלבד אלה נזהר הוא בחיובי מעשר ראשון ושני ומעשר עני והראיון שלש פעמים בשנה וקרבן פסח לכל דיניו שהוא קרבן ה' וחיב בו כל אזרח בישראל וכן יקים מצוות סכה ולולב ושופר וכך הוא נזהר בכל הכלים שיש בהם צרך מצוה בכלי הקדש הטהורים המשמשים למנחות ולקרבנות הללו ובכל קדשה וטהרה שהוא חיב בהן וכן נזהר הוא מפאה ומערלה ומקדש הלולים כללו של דבר שומר הוא כל שאפשר לו לשמר מן המצוות האלוהיות למען יצדק באמרו לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי נוסף על הנדרים והנדבות והשלמים וכל נזירות שקבל עליו אלה וכיוצא באלה הן המצוות האלוהיות שרבן מוצאות שלמותן בעבודת כהנים אשר למצוות החברתיות הלא הן לא תרצח ולא תנאף ולא תגנב ולא תענה ברעך וכבוד אב ואם ואהבת לרעך ואהבתם את הגר ולא תכחשו ולא תשקרו וההתרחקות מן הנשך והרבית והזהירות במאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק ועזיבת הלקט העוללות והפאות לעני וכל המצוות הדומות לאלה אשר למצוות השכליות הלא הן מעין אנכי יי אלהיך ולא יהיה לך ולא תשא ונוסף עליהן האמונה שנתבררה בתורה הזאת כי האלוה ית' צופה ויודע צפוני בני אדם ועל אחת כמה וכמה מעשיהם ואמרותם וכי הוא הגומל להם כמעשיהם הטובים או הרעים וכי עיני ה' משוטטות בכל הארץ לפי זה אין החסיד עושה מעשה חושב מחשבה או מדבר דבר בלא שיאמין כי יש עין רואה אותו וצופה עליו וגומלת לו על הטוב ועל הרע ופוקדת עליו כל מעות בדבורו ובמעשהו ולכן הוא הולך ויושב כירא וחרד המתביש לעתים ממעשיו כשם שהוא שמח ונהנה ובא להתרוממות הנפש בעשותו את הטוב ובשאתו בעל עבודת האלוה יראה את עצמו כגומל לאלוה על טובתו כללו של דבר מתוך אמונתו מקים החסיד את מאמר חכמינו הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים רואה הוא כטענה נכונה את דברי דוד הנטע אזן הלא ישמע אם יצר עין הלא יביט ואת כל דברי דוד במזמור ה' חקרתנו ותדע כי בהסתכלו באבריו מוצא הוא את כלם ערוכים בחכמה בהנהגה בסדר ובשעור והוא רואה אותם נשמעים לרצונו גם בשעה שאין הוא יודע כלל מה מהם צריך הוא להניע למשל ברצותו לקום מוצא הוא את כל האברים כעוזרים מציתים שהספיקו להקים את גופו בלא שהרגיש הוא בהם והוא הדין ברצותו לשבת או ללכת או להמצא באחד משאר המצבים ולזה רמז דוד באמרו אתה ידעת שבתי וקומי ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנת וגדול מזה ודק ועמק ממנו הוא ענין כלי הדבור אתה מוצא את התינוק מדבר כל שהוא שומע בלי אשר ידע באיזה אבר ובאיזה שריר ובאיזה עצב עליו לדבר וכן כלי הנשימה לגבי נעימות השיר כי האדם בשירו משתמש בכלים אלו ומכונם בלי אשר ידע איככה יעשה זאת כאלו יוצרם הממציאם לו מעמידם לשרותו בכל רגע שהוא צריך להם ואמנם הענין כזה הוא או דומה לזה כי דבר שבבריאה אינו דומה לדבר שבמלאכה שבעל המלאכה עושה הרחים למשל אף אם יעזב אותם וילך לו יוסיפו הרחים לעשות את המעשה אשר לו נועדו ואלו הבורא בורא כל האברים ומיחד להם כחות הוא גם המפעיל כחות אלה בכל הרף עין ואלו סלק מהם השגחתו והנהגתו לרגע אחד אלו נתן לנו לציר אפשרות כזאת לעצמנו כי אז אבד העולם כלו וכשיציר החסיד לעצמו כל זה בכל תנועותיו איך לא ייחס את מקורן לבורא אשר בראן בראשונה והעוזרן עזרה מתמדת בהשלמתן כך יראה עצמו תמיד כאלו השכינה עמו והמלאכים מתחברים אליו אמנם לפי שעה רק בכח אך כשיתחזק בחסידות וימצא במקום הראוי שתשרה בו השכינה יתחברו אליו המלאכים בפעל ויראם עין בעין שזוהי מדרגה אחת מתחת למדרגת הנבואה (בדרך זו היו טובי החכמים שבבית שני רואים צורות ושומעים בת קול והיא מדרגת החסידים אשר למעלה ממנה רק מדרגת הנביאים) החסיד נותן אפוא כבוד לענין האלוהי הנמצא עמו כדרך שהעבד מחיב לתת כבוד לאדוניו שהרי האלוה בראו והיטיב עמו ומשגיח עליו לתת לו שכר וענש אל יפלא אפוא בעיניך מה שהחסיד אומר לפני הכנסו למקום המיחד לעשות צרכיו התכבדו מכבדים על צד דרך ארץ בפני השכינה ואחר צאתו משם הוא מודה בברכת אשר יצר את האדם בחכמה אכן כמה גדולה ברכה זו לפי תכנה וכמה מתקנות מלותיה לכל מי שמתבונן בה בעין אמת פותחת היא במלה בחכמה וחותמת במילים רופא כל בשר ומפליא לעשות להורות על הפלא המיחד לבעלי החיים שברא להם האלוה כח הדוחה וכח המחזיק והכונה כאן לכל בעלי החיים כאמור בחתימת הברכה כל בשר וכן קושר החסיד את מחשבתו בענין האלוהי על ידי אותות שונים הלא הם המצוות שמקצתן פרשו בתורה שבכתב ומקצתן בתורה שבעל פה כך הוא מניח תפילין במקום מסים בראש שהוא מקום המחשבה והזכרון וממשיך מהן רצועה המגיעה עד ידו כדי שיראה אותה בכל שעה וכן הוא מניח תפלין של יד כנגד הלב מקור הכחות וכך הוא נושא ציצת לבל יטרידוהו חושיו בעניני העולם השפל וכמו שאמר הכתוב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר לתפלין כתוב בהן דבר יחוד השם ודבר שכר וענש ונאמר עליהן כי הן זכר ליציאת מצרים שהיא ראיה שאין לדחותה על היות לענין האלוהי התחברות בנבראים והשגחה עליהם וידיעה במעשיהם ושוב כל הנאה חושית שהחסיד נהנה זוכר הוא לברך את האלוה עליה ונמסר לנו בקבלה כי השעור הקטן ביותר שבו אדם מישראל יוצא ידי חובתו בתשבחות לאלוה הוא מאה ברכות בכל יום לא פחות מזה מהן הברכות הידועות מסדר תפלותינו ואחריהן ישתדל להשלים את המספר על ידי ברכות הנהנין על דברים שבריח ושבאכל שבשמיעה ושבראיה וככל אשר יוסיף ברכות יוסיף קרבה אל האלוה וכמו שאמר דוד פי יספר צדקתך כל היום תהלתך כי לא ידעתי ספרות רצונו לומר אין מספר הברכות יכול להקיף את שבחך אבל אני מקבלו עלי לכל יום מימי חיי ולא אגרע ממנו לעולם והנה אין ספק בדבר שהאהבה לאלוה והיראה מפניו נכנסות בנפש האדם על ידי קיום המצוות האלה ובתנאי שיקימן לפי השעור שנתנה בהן התורה לבל תביאהו השמחה בשבתות וימים טובים למדרגה שאליה מביאים השחוק והתאוות והבטלה ולבטול תפלה בזמנה כמצווה עלינו ולבל תביאהו היראה להתיאשות מן המחילה והסליחה שעל ידי כך ישאר האדם בפחד לכל ימי חייו ויעבר על מצות השמחה בחלקו שנצטוינו עליה במאמר ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך ועל ידי זה ימעט השבח שעליו לשבח על טובת האלוה כי השבח הולך אחר השמחה ואז יתקים בו מה שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב ועבדת את איביך וגו' וכדי שלא תביאנו הקנאה בקיום מצות הוכח תוכיח את עמיתך ובהתנצחות עם חבריו בחכמות לידי כעס ונטירת איבה שעל ידי זה תטרד נפשו ולא תהיה זכה בעתות התפלה ואחר כך יישב בלבו את ענין צדוק הדין למען יהיה לו למגן ולמחסה מן הפגעים והצרות המתרחשים בעולם הזה וכן תישב בנפשו מדת צדקו של הבורא בכל בעלי החיים אותם הוא מכלכל ומנהיג בחכמה שדעת אנוש משיגה לא את פרטיה כי אם את כללה עד כמה שאנו רואים מה מתקנת יצירת בעלי החיים ומה נשגבות הפלאות הכלולות בה המורות על כונת חכם רוצה יודע ויכול כי לקטן ולגדול שבהם התקין הבורא כל מה שהם זקוקים לו בחושים פנימיים וחיצוניים ובמזגי רוחות החיים ובאברים בעשותו להם כלים מכונים מתאימים למזגי הרוחות לארנבת ולאילה כלי בריחה ומדת מרך ולצבועים מדת הגבורה וכלי הדריסה והטריפה הרי שאם יחשב אדם בבריאת האברים ותועלותם וביחסם אל מזגי הרוחות ימצא בהן אזון צודק וסדר חכם שלא ישאירו בלבו ספק כל שהוא בצדקו של הבורא ואם יבוא שטן הסברה להקשות לפניו על כך מן העול הנעשה לארנבת באשר היא מאכל לצבוע כזבוב לעכביש ישיב לו השכל ויגער בו באמרו כיצד איחס את העול לחכם שנתברר לי צדקו ושאינו צריך לעול אלו היה ציד הארנבת על ידי הצבוע וציד הזבוב על ידי העכביש דבר שבמקרה הייתי מאמין שהכל מקרה אולם הרי אני רואה כי החכם הצדיק המנהיג נתן לאריה גבורה ויכלת והתקין לו כלי הציד שנים וצפרנים וכן שם בעכביש את רוח התחבולה לעשות לו את אריגתו כלבוש בלי שלמד זאת העכביש למען יארג רשתות לזבוב ועשה לו כלים הראויים למלאכה זו וזמן לו את הזבוב למחיה ולכלכלה כשם שזמן לרבים מדגי הים דגים אחרים למזון מה אמר אפוא אם לא כי כל זה בא מחכמה שאין אני משיג אותה אין לי כי אם להצדיק את מי שנקרא הצור תמים פעלו ומי שנתישב כל זה בדעתו יגיע למדרגה המספרת על נחום איש גם זו אשר על כל צרה שהיתה באה עליו היה אומר גם זו לטובה ויחיה חיי נחת תמיד כי תקלנה בעיניו הצרות ויתכן כי ישמח בהן בהרגישו כי חטא שהיה עליו נתכפר בכך כאשר ירגיש אדם הפורע חובו כי הוקל לו והוא שמח בזה וישמח לשכר ולגמול הצפונם לו ויקנה לבני אדם מתוך שמחה את ההדרכה לעמידה בסבל ולהצדקת האלוה וישמח על התהלה והתפארת היוצאת לו מזה כל זה על יחס החסיד אל צרותיו הפרטיות אולם כך ינהג גם בצרות הכלל כי בהעלות בלבולי הסברה על לבו את ארך הגלות ואת פזור האמה ואת הדלדול וההתמעטות אליהם הגיעה יתנחם תחלה בצדוק הדין כמו שאמרתי ואחר כך בנכיון ענש העוונות ואחר כך בשכר ובגמול הצפונים לעולם הבא ובהדבקות בענין האלוהי בעולם הזה ואם יביאהו השטן לידי יאוש באמרו התחיינה העצמות האלה כי מאד נמחה רשמנו בין הגוים וזכרנו נשכח כמה שנאמר יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו יחשב על נס יציאת מצרים ועל כל מה שנאמר בכמה מעלות טובות למקום עלינו ואז לא יפלא בעיניו איך נשוב לקדמתנו אף כאשר לא יותר מאתנו כי אם איש אחד וכמה שנאמר אל תיראי תולעת יעקב כי מה הנותר מן האדם לאחר שהיה לתולעת בקברו: (יב) אמר הכוזרי: איש אשר כזה יחיה חיים ערבים בגלות ואת פרי אמונתו יאכל בזה ובבא אולם מי שנושא על הגלות שלא ברצון מפסיד כמעט כל שכרו בשני העולמות: (יג) אמר החבר: ומה שמרבה נעימות בחיי החסיד ומחזקה ומוסיף הנאה על הנאתו הוא חובת הברכות שהוא חיב לברך על כל מה שהוא מוצא בעולם ועל כל המוצא אותו בעולם: (יד) אמר הכוזרי: היתכן הדבר והרי הברכות טרחה נוספת הן: (טו) אמר החבר: האין האדם השלם ראוי לכך שיאמר עליו כי הוא מרגיש בהנאה שבמאכלו ובמשתהו יותר מן הילד או מן הבהמה כשם שלבהמה ראוי ליחס את ההנאה יותר מאשר לצמח אם כי הצמח מקבל מזון בכל עת: (טז) אמר הכוזרי: אמנם כן בגלל היתרון שיש לו לאדם בתחושה ובהכרה בשעת ההנאה כי השכור אשר בשעת שכרותו הובאו לפניו כל הדברים שהוא מתאוה אליהם ואכל ושתה ושמע נגונים ונמצא בחברת רעיו וחשוקתו מחבקתו אלו ספר לו על כל זה לאחר שנתפכח היה מצטער על כך והיה חושב כל זה להפסד ולא לשכר הואיל וההנאות ההן לא באו לידו כשהוא במצב של הכרה מלאה ותחושה שלמה: (יז) אמר החבר: לעומת זה ההכנה להנאה וההבחנה בה והמחשבה אל העדרה לפני בואה כל אלה כופלות את ההנאה וזוהי אחת מתועלות הברכות לכל מי שקבל עליו לקימן בכונה ובשלמות כי הן מביאות לנפש האדם את ההבחנה במין ההנאה ומולידות את ההרגשה בצרך להודות עליה למי שנתנה לאחר שהיה האדם חושש להעדרה ואז תגדל השמחה על הנאה זו כך אתה מברך שהחינו וקימנו שהרי אתה רואה את עצמך מזמן למות ונמצאת מודה על היותך חי עוד ורואה זאת כזכיה ויקל בעיניך החלי ואף המות בבואו בזמנו כי בעשותך חשבון נפשך מצאת כי ממשאך ומתנך עם אלהיך יצאת ברוח שהרי לפי טבעך ראוי אתה כי יעדר כל טוב ממך כי עפר אתה אך האלוה היטיב עמך ונתן לך חיים והנאה ועל אלה אתה מודה ובבוא השעה כי יטלם ממך תודה ותאמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מברך וכך תמצא נהנה כל ימי חייך ומי שלא קבל עליו דרך זו חשב את הנאתו לא להנאה אנושית כי אם להנאה בהמית בדומה להנאת השכור שהזכרנו למעלה ככה יחשב החסיד על תכן כל ברכה (מברכות התפלה) ויברר לעצמו מה כונתה ומה קשור בה כך יציר לעצמו בברכת יוצר המאורות את סדר העולם העליון ואת עצם גרמי השמים וגדל תועלתם ויחשב כי עם היותם עצומים בעינינו מפאת התועלת הגדולה שאנו מוצאים בהם אינם אצל בוראם כי אם כקטן שברמשים ראיה לדבר היות חכמת הבורא והנהגתו המתגלות ביצירת הנמלה והדבורה לא קטנות מחכמתו והנהגתו בשמש ובגלגלה כמו שאמרתי גדולה מזאת רשם ההשגחה והחכמה האלוהית דק יותר ונפלא יותר בנמלה ובדבורה אשר עם היותן קטנות כל כך נתנו להן כחות כאלה וכלים כאלה והחסיד חושב על זאת למען לא יהיו מאורות השמים עצומים יותר מדי בעיניו עד שיפתהו השטן לקבל במקצת את דעת האנשים המאמינים ברוחות הכוכבים ולדמות בנפשו כי הללו מזיקים ומועילים מצד עצמם ויהיה זה מעין מה שנאמר אם אראה אור כי יהל וגו' ויפת בסתר לבי וגו' והאמת היא כי אין הכוכבים מועילים ולא מזיקים כי אם מצד איכותם ודמים הם בזה לרוח ולאש וכן בברכת אהבת עולם מכון החסיד כי הענין האלוהי דבק בעדה המוכנת לקבלו כהדבק האור במראה הזכה וכי התורה נתנה לנו מאת האלוה בעלות רצון לפניו כי תגלה מלכותו בארץ כשם שהיא נגלית בשמים וכי החכמה האלוהית חיבה כי יברא האלוה בארץ לא מלאכים כי אם בני אדם מזרע ודם שיתנגשו בהם כחות טבע שונים ותתנצחנה בתוכם מדות שונות לפי התמורות אשר בעלית המזלות ובירידתם (כמו שנתבאר הדבר בספר יצירה) אך בהיות בני אדם יחידים או צבור בעלי מזג זך יחול עליהם האור האלוהי ותבוא ההשגחה האלוהית עליהם בדרכים נפלאים ומפלאים היוצאים מן הכלל של סדר העולם הטבעי ודבר זה מאת האלוה אנו מכנים בשם אהבה ושמחה והנה הענין האלוהי לא מצא לו אחרי המאורות והגלגלים מקבלים עושי דברו ודבקים בסדר אשר נצטוו עליו כי אם בין חסידי בני אדם ואלה היו מועטים למן אדם ועד יעקב ורק אחרי יעקב היו היחידים לקהל ואז חל על קהל זה הענין האלוהי מאהבה להיות להם לאלהים ומשה סדר קהל זה במדבר כסדר גלגלי השמים ארבעה דגלים כנגד ארבעת רבעי השמים ושנים עשר שבט כנגד שנים עשר מזלות ומחנה הלוים בתוך המחנות כמו שכתוב בספר יצירה והיכל קדש מכון באמצע והאלהים נושא את כלם כל זה מורה על אהבה ועל זה ישבח החסיד את אלהיו אחרי שתי הברכות הללו מקבל עליו החסיד על מלכות שמים ואחרי זה על תורה באמרו אחרי קריאת שמע ברכת אמת ויציב הכוללת ענינים המחיבים את קבלת על התורה כי לאחר שנתבררו לו כל הדברים שהזכרנו והבינם והכירם כאלו אסור אסר על נפשו והעיד עדים כי מקבלם הוא עליו כשם שקבלום אבותיו לפניו וכי כך יקבלום בניו עד עולמי עד וכן הוא אומר בהמשך הדברים על אבותינו ועלינו ועל בנינו ועל דורותינו דבר טוב וקים חק ולא יעבר אחרי זה יסדר לו החסיד את העקרים אשר בהם תשלם האמונה היהודית והם ההודאה ברבונות האלוה ית' ובקדמותו בהשגחה שהשגיח על האבות ובהיותו נותן התורה וכראיה על כל אלה יזכיר בחתימת הברכה את יציאת מצרים אמת שאתה ה' אלהינו אמת מעולם הוא שמך ועזרת אבותינו (אשרי איש שישמע למצוותיך ותורתך ודברך ישים על לבו) ואמת ממצרים גאלתנו אדם המודה בכל אלה מתוך הכרה גמורה הוא ישראל אמתי ומתר לו לצפות להדבקות בענין האלוהי הדבק רק בבני ישראל מבין כל האמות איש כזה ראוי לעמד בתפלה לפני השכינה הוא ישאל ויענה וצריך המתפלל שיסמך גאלה לתפלה בתכלית זריזות ושמחה כמו שהזכרנו ובעמדו להתפלל לפי התנאים שהזכרנו למעלה פותח החסיד בברכות הכוללות את כל ישראל כי התפלה והתחנה על הענינים הפרטיים הן מן הבקשות שברשות ונקבע להן מקום לכל הרוצה בהן בברכת שומע תפלה (וקודמות לברכות הבקשה ברכות השבח) בברכה הראשונה הנקראת אבות יזכיר המתפלל את מעלת האבות וישים אל לבו כי הברית אשר נתנה להם מאת האלוה קימת לעד ולא תופר כאמרו ומביא גואל לבני בנים בברכה השניה הנקראת גבורות יכון המתפלל כי לאלוה בעולם הזה ממשלה מתמדת לא כמו שיחשבו חכמי הטבע כי העולם יסודו בטבעים הידועים מן הנסיון ויחשב כי האלוה מחיה מתים בעת שיעלה רצון לפניו אם כי דבר זה רחוק מן ההקש ההגיוני של חכמי הטבע וכן יחשוב כי האלוה משיב הרוח ומוריד הגשם וכדומה ומתיר אסורים ושאר התארים הכל לפי רצונו כל אלה דברים שנתאמתו בקורות בני ישראל ואחרי ברכות אבות וגבורות בהן יתאר האלוה כמתחבר עם העולם הגשמי הזה בא החסיד לרומם את האלוה ולקדשהו בהכריזו כי נשא הוא האלוה משידבק ויתקשר בו תאר מן התארים הגשמיים ואת זה מביע החסיד בברכת קדשת השם היא ברכת אתה קדוש בה הוא מכון לכל תארי הרוממות והקדשה בהם תארו הפילוסופים את האלוה לאחר שעל גדלת האלוה ועל רבונותו כבר הכריז בברכות אבות וגבורות בהן התברר לנו כי יש לנו מלך ומצוה בלעדי זאת היינו מתבלבלים מדברי הפילוסופים ומאמיני הקדמות ולכן חובה עלינו להקדים ברכות אבות וגבורות לברכת קדשת השם אחרי ברכות השבח יפתח החסיד בברכות בקשה על צרכי כל ישראל ועל צרכי עצמו בכללם ולא יתכן לבקש בקשות פרטיות כי אם בברכה המיחדת לכך כי אין תפלה נענית כי אם בהיותה תפלת צבור או תפלה בצבור או תפלת יחיד השקול כנגד כל הצבור ואנו אין לנו יחידים כאלה בדורנו: (יח) אמר הכוזרי: ולמה לנו כל זה האין טוב לו לאדם כי יתבודד בתפלתו למען תהיה נפשו זכה יותר ומחשבתו פנויה יותר: (יט) אמר החבר: לא כן תפלת הצבור יתרון בה מכמה בחינות ראשית הצבור אינו מתפלל על מה שיש בו משום רעה ליחידים והיחיד יתכן כי יתפלל על מה שיש בו משום רעה ליחידים אחרים כמו שיתכן כי אחדים מן היחידים ההם יתפללו על מה שיש בו משום רעה ליחיד זה אולם אחד התנאים בהם תכשר התפלה להתקבל הוא שתהיה זאת תפלה על מה שמביא תועלת לעולם ולא על מה שגורם לו נזק בכל דרך שהוא שנית לעתים רחוקות מאד תשלם תפלת היחיד בלא פגם הבא בשוגג או במזיד ולכן נקבע אצלנו כי יתפלל היחיד תפילה בצבור ואף יתפלל עד כמה שהדבר בידו בצבור שאינו פחות מעשרה למען ישלם על ידי אחדים מצבור זה מה שהחסר על ידי האחרים בשוגג או במזיד וכך תצא מבין כלם תפלה שלמה בכונה זכה ותחול הברכה על הכל ויהיה לכל אחד מן היחידים חלק בה כי פעלת הענין האלוהי דומה לפעלת המטר המרוה ארץ מן הארצות שעה שיושביה זכאים לו ויתכן כי תכלל ארץ זו גם יחידים אחרים אשר אינם זכאים לו ותהיה גם להם הצלחה בזכות הרב ולהפך יש אשר יכלא הגשם מאחת הארצות בהיות רב יושביה בלתי זכאים לו ויתכן כי ימצאו בה יחידים הזכאים לו ואינו נמנע מהם כי אם מחמת הרב אלה הם משפטי האלוה ית' בעולם הזה אולם גם ליחידים ההם שמור אתו גמול בעולם הבא ויתכן כי עוד בעולם הזה יתן להם תמורה טובה ויגמל להם חסד מה שיצינם לטובה בין שכניהם אך מעטים הם האנשים אשר ינצלו מן הענש על צבור שלם והמתפלל אך ורק בעדו דומה לאדם שבשעת סכנה למדינה יסתפק בתקון ביתו הוא ואינו רוצה להשתתף עם אנשי המדינה בתקון חומותיהם אדם כזה הוצאתו מרבה וסכנתו מתמדת ואלו האיש המשתתף עם הצבור הוצאתו מועטת ובטחונו מרבה כי את אשר לא הספיק האחד לעשות בא האחר ומשלימו וכך תעמד המדינה על השלמות הגדולה ביותר האפשרית לה וכל אנשיה יהיו נהנים מברכותיה על ידי הוצאה מועטת והכל לפי החק ומתוך הסכמה כך קורא אפלטון את ההוצאה לפי החק השתתפות החלק בכל ומשעה שהיחיד מתעלם מהיותו חלק בכל זאת אומרת מחובתו לעבד למען תקון הצבור שהוא חלק ממנו ומחליט לחסך תועלתו לו לעצמו חוטא הוא לכלל וביותר לנפשו כי היחיד בקרב הצבור הוא כאבר יחיד בכללות הגוף שכן אלו היתה הזרוע מונעת את דמה בשעה שיש צרך בהקזתו היה הגוף כלה והזרוע כלה עמו אכן ראוי לו ליחיד לסבל אף את מר המות למען הצלת הכלל אך לפחות צריך היחיד לחשב על חלקו בכלל למען יתן תמיד חלקו ולא יתעלם ממנו אולם הואיל ודבר זה אין ללמדו מן ההקש קבע האלוה את כל דיניו המעשרות והמתנות והקרבנות ודומיהם הם חלק הכלל בקנינים ובמעשים השבתות והמועדים והשמטות והיובלים וכיוצא בהם ובדבורים התפלות והברכות והתשבחות ובמדות האהבה והיראה והשמחה מבין הבקשות יש להזכיר ראשונה את הבקשה על השכל והתבונה בעבודת האלוה כי בהם יגיע האדם להתקרבות אל אלהיו לכן הקדימו בתפלתנו ברכת אתה חונן לזו שאחריה הקשורה בה רצוני לומר לברכת הרוצה בתשובה כדי שתהיינה החכמה והדעת והבינה נתונות לתורה ולעבודה כאמרו השיבנו אבינו לתורתך (וקרבינו מלכנו לעבודתך) ולפי שאי אפשר לאדם בלא חטא צריך הוא לבקש מחילה על החטא שחטא במחשבה ובמעשה היא הבקשה שבברכת חנון ומרבה לסלח ונסמכה לבקשה זו בקשה על תולדת הסליחה והאות עליה והיא הגאלה מן העני בו אנו נתונים כיום ברכה הפותחת בראה נא בענינו וריבה ריבנו וחותמת בגואל ישראל אחרי כן באות הבקשה על בריאות הגוף והנפש (בברכת רופא חולים) והבקשה על מתן המזון אשר בו ישמרו כחותם בברכת השנים אחריהן באה הבקשה על קבוץ הגלויות בברכת מקבץ נדחי עמו בית ישראל וסומכים לזו את הבקשה על נצחון הצדק והשבת המשפט על מכונו בברכה שבה אנו אומרים ומלך עלינו אתה לבדך אחרי זה מבקשים על בעור הסיגים וכלוי הקוצים מקרב בני ישראל בברכת המינים וסמוך לזה מתפללים על שמירת אנשי הסגלה הטהורים בברכת על הצדיקים אחרי כן מתפללים על השיבה לירושלים ועל היות ירושלים שנית משכן לענין האלוהי ולבקשה זו נסמכה הבקשה על משיח בן דוד ובזאת מסתימות הבקשות על עניני העולם הזה כעת באה הבקשה להשמעות התפלה בברכת שומע תפלה ובסמוך לזו הבקשה על הראות השכינה אלינו עין בעין כאשר נגלתה לנביאים ולחסידים וליוצאי מצרים בברכת ותחזינה ענינו החותמת במלים המחזיר שכינתו לציון במקום זה יציר החסיד לעצמו את השכינה כאלו יראנה בעיניו וישתחוה לה כדרך שהשתחוו בני ישראל במדבר בהגלות השכינה לעיניהם הלא היא כריעת מודים בברכת הודיה הכוללת עם ההכרה בטובת האלוה גם את ההודאה עליה ואחרי זו יברך ברכת עושה שלום שהיא חתימת הכל כדי שתהיה יציאתו מעם פני השכינה ופרידתו ממנה בשלום: (כ) אמר הכוזרי: לא נותר לי מקום להקשות עוד כי רואה אני את כל עניני התפלה מחשבים ומתקנים יפה אשר לטענה שטענתי כי ענין העולם הבא הזכר אך מעט בתפלותיכם כבר השיבותני מראש כי כל המתפלל להדבק באור האלוהי בעודנו בחיים ואף לראות את האור הזה בעיניו ואפילו לזכות למדרגת הנבואה והלא אין לו לאדם קרבת אלהים גדולה מזו אין ספק כי התפלל על דבר נעלה מן העולם הבא דבר שאם יזכה לו כבר זכה לעולם הבא כי מי שדבקה נפשו בענין האלוהי בעודנה נתונה במקרי הגוף ובמכאוביו אין ספק כי תדבק בו לאחר שנפרדה מן הגוף ועזבה את הכלים המגשמים ההם: (כא) אמר החבר: אוסיף לך באור בענין זה על דרך משל משל לאדם שבא לפני מלך והמלך קרבהו קרוב רב ונתן לו רשות לבוא לפניו בכל עת שירצה והיה האיש בטוח כל כך בידידות המלך עד שהיה מזמין את המלך לבוא את ביתו ולהשתתף בסעדתו והמלך היה נענה לו והיה שולח את חשובי שריו אליו וחולק לו כבוד כאשר לא חלק לזולתו אמנם יש אשר נתרשל האיש ההוא או חטא והמלך היה מתרחק ממנו אז היה האיש מבקש מאת המלך ומתחנן אליו כי ישוב אל מנהגו לבוא אל ביתו וכי לא ימנע את שריו מבקר אצלו לא כן שאר אנשי המדינה הם לא היו מתחננים אל המלך ומבקשים ממנו כי אם שישלח לפניהם שעה שיצאו למסיעהם מלוים אשר יצילום מן השודדים ומן הנחשים ומשאר פגעי הדרכים והיו בטוחים בדבר כי המלך יענה להם וישגיח עליהם במסעיהם אם כי לא השגיח עליהם בכל עת היותם במקום מגוריהם וכל אחד מהם מתפאר בפני חבריו כי עליו ישגיח המלך יותר משהוא משגיח על אחרים סברה שהגיע אליה מתוך שראה כי הוא משבח את המלך יותר מאחרים ואלו האיש המפלא שהזכרנו לא חשב כי אם מעט מאד על דרך הנסיעה ולא בקש לו מלוה ומשהגיע שעת נסיעתו הוא אמרו לו אנשי המקום דע לך כי אבד תאבד בדרך המסכנת הזאת הואיל ואין אתך מי שילוך אמר להם מי הוא שנתן לכם מלוים אמרו לו המלך אשר התחננו אליו מאז היותנו במדינה הזאת ובקשנו ממנו כי ידאג לנו למלוים ואלו אתה לא ראינוך מעולם מתחנן על כגון זה אמר להם שוטים שבעולם מי שהתחנן אל המלך גם בשעה שישב לבטח אינו דין שתהיה לו תקוה בשעת הסכנה אפלו לא יפתח פיו בתפלה על כך ומי שענהו לזה בשעת שלוה הלא יענהו יתר על כן בשעת צרה ואם טוענים אתם כי הוא משגיח עליכם בגלל היותכם משבחים אותו הגידו נא לי היש בכם מי שדבק בו כמוני ושבחו כשם ששבחתיו אני ועמל בשמירת מצוותיו כמו שעמלתי אני ונזהר מן הטמאה בעת הזכרת שמו כשם שנזהרתי אני והוקיר את שמו ואת ספרו כאשר הוקרתי אני וכל שעשיתי לא עשיתי כי אם לפי מצותו ועל פי תורתו ואלו אתם לא עבדתם אותו כי אם מתוך הקש וסברה ואם לא עשק שכרכם אתם איך יעזבני אני בנסיעתי אך ורק על אשר לא פציתי פה כמוכם כי בטחתי בצדקו והנה המשל הזה לא בא להשיב כי אם על טענות איש שהתעקש לא לקבל דברי רבותינו אך כל אדם אחר הרי ימצא תפלותינו מלאות זכר העולם הבא ודברי רבותינו שקבלו מן הנביאים הלא הם עשירים בתאורי גן עדן וגיהנם כאשר ספרתי לך הנה תארתי לך מעשה החסיד בדורנו זה ומזה תדון על מעשה החסיד בזמן המאשר ההוא בימי הבית ובמקום האלוהי ההוא ובקרב האנשים ההם כלם בני אברהם יצחק ויעקב אנשי סגלה שהצניעות טבע להם אנשים ונשים שאין עולה בלשונם בקרב האנשים ההם כלם בני אברהם יצחק ויעקב אנשי סגלה שהצניעות טבע להם אנשים ונשים שאין עולה בלשונם בקרב קהל כזה החסיד מזדכך ונפשו לא תזדהם בדברי נבלה שישמע מפי זולתו ובבגדיו ובגופו לא תדבק טמאת זיבות ונדות ושרצים או טומאת מתים וצרעת והדומה להם שהרי קהל זה קבל עליו חיי קדשה וטהרה ועל אחת כמה וכמה מי שדר בעיר השכינה ונמצא תמיד בחברת סיעות בני אדם שהדרגותן היא לפי מדת הקדשה כהנים ולוים ונזירים וחברים ונביאים וחכמים ושופטים ושוטרים ואף מאנשי העם לא יפגש כי אם המון חוגג בקול רנה ותודה בשלש רגלים בשנה לא ישמע כי אם שיר ה' ולא יראה כי אם מלאכת ה' ועל אחת כמה וכמה אם הוא עצמו כהן או לוי האוכל לחם ה' ועומד בבית ה' מנעוריו כשמואל ואינו צריך לבקש לו מחיה והוא קשור בעבודת ה' כל ימי חייו מה תאמר למעשהו ולזך נפשו ולמעלת נשמתו: (כב) אמר הכוזרי: זוהי מדרגה עליונה שאין אחריה כי אם מדרגת המלאכים ובצדק מצפים לנבואה כל המתנהגים בדבקות כזאת ביחוד במקום בו תשרה השכינה אכן זוהי העבודה שעמה אין צרך לא בפרישות ולא בנזירות באר נא לי כעת את טענותיך נגד הקראים כי אני רואה אותם משתדלים בעבודת ה' יותר מן הרבניים וטענותיהם נראות מכריעות יותר ומתאימות יותר לפשוטם של פסוקי התורה: (כג) אמר החבר: הלא אמרתי לך מראש כי ההתחכמות שקול הדעת והסברה בתורה אינם מוליכים אל רצון האלוה כי אם אין הדבר כן הרי מאמיני השניות ומאמיני קדמות העולם ובעלי האמונה ברוחות הכוכבים והמתבודדים בהרים והשורפים בניהם באש כקרבן לאלהיהים כלם משתדלים להגיע לקרבת אלהים אולם כבר אמרתי כי אין להתקרב אל האלוה כי אם על ידי מצוות האלוה בעצמן כי הוא ית' לבדו יודע שעורן ומנותן וזמנן ומקומן וכל הקשור בחיובים האלה אשר רק בהשלמת כלם ירצה האדם לפני האלוה וידבק בענין האלוהי כמו שהיה הדבר במעשה המשכן אשר בכל אחת ממלאכותיו (ויעש בצלאל את הארן ויעש כפרת ויעש יריעות) נאמר כאשר צוה ה' את משה רצונו לומר בלא תוספת ובלא מגרעת אם כי אין בכל המלאכות ההן אף אחת שתהיה מחיבת לפי שכלנו וסברתנו וכן נאמר שם בסוף הספור וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אתם משה וכאשר כלתה כל המלאכה שכנה שם השכינה הואיל והשלמו שני הענינים שהם עמודי התורה האחד כי התורה באה מעם האלוה והשני כי נתקבלה בלב שלם מאת כל העדה כי אכן הוקם המשכן במצות האלוה ומעשה המשכן נעשה בתכלית החריצות והרצון על ידי כל הקהל כמה שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו תרומתי לכן נתחייב תכלית חיוב גם שכון השכינה בתוכם כמה שנאמר ושכנתי בתוכם וכבר משלתי לך משל יצירת הצמח ובעל החיים ואמרתי כי אשר יבדל בו צמח מחברו או בעל חיים מחברו אינו יסוד מן היסודות כי אם הצורה שהיא פעלה מפעלות האלוה שהפילוסופים קוראים להן טבע אמת הדבר כי היסודות מכינים את מיני החמר לקבל את הפעלה ההיא לפי מנת החם והקר הלחות והיבש אשר בהם ולפי זה יהיה האחד מהם לתמר והשני לגפן האחד לסוס והשני לאריה אולם המנות ההן אין אנו יכולים לשערן כי אלו יכלנו לשערן היינו יכולים ליצר דם וחלב למשל וזרע מתוך לחיות שהיינו משערים את הרכבתן עד כי היינו יכולים לברא בעלי חיים שתשרה בהם רוח החיים או היינו יכולים ליצור מתוך דברים שאינם בכלל מזונות בשערנו את החם ואת הקר ואת הלחות ואת היבש שלהם דבר מה שיעמד במקום הלחם ביחוד אלו ידענו את יחסי הגלגלים זה לזה ואת פעלותיהם המסיעות לדברי החוזים בכוכבים להלדת כל מה שירצו כי יולד בעולם הזה אולם אנחנו ראינו בכשלונם של כל האנשים מבעלי האלכימיה ומשביעי רוחות הכוכבים שנסו ללכת באחת הדרכים האלה ואל תקשה עלי ממה שבני אדם יכולים ליצר בעלי חיים כגון דבורים מבשר הבהמה ויתושים מן היין כי דבר זה אינו פרי חשבונם וידיעותיהם כי אם פרי נסיונם שמצאוהו דרך עשותם במלאכה כך מצאו שמזווג בני אדם יולד הולד אם כי חלק האדם בזה אינו אלא הנחת הזרע בקרקע המוכנה לקבלו ולסיע לגדולו לא כן שעור המנות הראויות לקבל את הצורה האנושית זה אינו כי אם בידי היוצר וכן שעור המעשים שהאמה החיה צריכה לעשותם למען יחול בה הענין האלוהי אינו כי אם בידי האלוה ואת השעור והערך הזה אין ללמד כי אם מפיו ואין להתחכם נגד דבר האלוה כמה שנאמר אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' מה היא אפוא התחבולה בה עלינו לאחז לפי דעתך למען נדמה לאבותינו ולא נתחכם גם אנחנו כנגד התורה: (כד) אמר הכוזרי: אין דרך להגיע לזה כי אם על ידי מסירת דברי התורה ומעשי מצוותיה ובתנאי שימצא אחד נאמן בעיני בני דורו שימסר דברים ומעשים אלו לדור אחר ולקהל רב מסרת אשר לא תתכן בה הסכמת רמאות: (כה) אמר החבר: רק בדרך כזאת נמסרה התורה לכל פרטיה ולפרושיה בעל פה או בכתב תמימה מימי משה: (כו) אמר הכוזרי: מה אפוא יש לעשות אם ימצא שנוי באחד מכתבי היד של ספר התורה או בשנים ויותר: (כז) אמר החבר: יש לקבל את נסח רב כתבי היד כי הרבים לא יתכן שיהיו מטעים ולעזב דעת המעטים וכך יש לנהג גם בנוגע למסרת מקום שהמעוט חולק יש לנטות אחרי הרבים: (כח) אמר הכוזרי: ומה נעשה אם נמצא בכתבי יד של המקרא אות אחת הנראית כמנגדת לנהג הלשון למשל צדו צעדינו במקום צרו ואשר לא נשא לשוא נפשי במקום נפשו ורבים כאלה אשר אין להם מספר ואין לכללם בכלל אחד האם עלינו לשנותה ולהתאימה לנהג: (כט) אמר החבר: אם נתן לנהג לעשות באלה ובדומיהם כרצונו ישנה לנו את כל כתבי הקדש ראשית באותיות ואחרי כן בתיבות ואחר כך בחבור חלקי המשפט ואחרי זה בנקוד ואחרי כן בטעמים עד אשר ישתנה כל התכן ומה מרבים הפסוקים שיוכל אדם להפך הוראתם על ידי שנוי מקום של אחד הסימנים האלה כל שכן אם ישנה את כלם: (ל) אמר הכוזרי: ובאיזו צורה סבור אתה מסר משה את ספרו לבני ישראל: (לא) אמר החבר: אין ספק כי זה היה ספר חלק אשר לא היו בו לא נקוד ולא טעמים מעין הספרים אשר בידנו היום ספר כזה לא יתכן כי יתחבר על ידי המון רב שהסכים על כך כשם שלא תתכן הסכמה כזאת על המצה בפסח ועל שאר מצוות הפסח שהן זכר ליציאת מצרים מצוות אלה מישבות בנפשות בני ישראל את אמתת יציאת מצרים על ידי מעשים מתמידים אשר לא יתכן כי באה עליהם הסכמה באחת השנים בלי אשר יקום לה מתנגד אין אפוא ספק בדבר כי ספר זה ידוע היה על פה בכל דרדכי קריאתו בפתח ובקמץ ובשבר ואף בקולות עזר ובשבא ובטעמים בפי הכהנים אשר הצטרכו לכך בעבודה ולהורות את בני ישראל בפי המלכים אשר נצטוו והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו בפי השופטים הצריכים לזה בידיעת הדינים בפי הסנהדרין הצריכים לזה באשר להם נאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם ובפי החסידים כדי לקבל שכר וגם בפי הצבועים שבקשו לקנות לעצמם שם טוב לימים הסדירו את שבעת המלכים ואת הטעמים ועוד סימנים לתכונות הקריאה ההן כשם שעברו לדורות מפי משה בראשונה חלקו את המקרא לפסוקים ואחרי כן התקינו את הנקוד ואחרי זה את הטעמים ואחרי כן את המסורה השומרת על המלא והחסר ואף את אותיות התורה ספרו וקבעו כי ו' דגחון היא חצי התורה באותיות וכן שמרו על כל דבר יוצא מן הכלל בעניני קמץ ופתח וצירי וסגול מה תחשוב על כל אלה האם תאמר כי מעשים אלה הבל וריק הם או להפך תראה אותם כהשתדלות בדבר חובה: (לב) אמר הכוזרי: אכן אין אלה כי אם השתדלות בדבר חובה ומלבד זה משמרת הם לתורה למען לא יהיה מקום לשנות בה שנוי כלשהו ועל הכל חכמה מפלאה כי בשיטת הנקוד והטעמים מתגלה סדר אשר רק באמצעות ידיעה שיש עמה סיוע ממרום ידיעה אשר אין דומה לה בין כל החכמות הידועות לנו יתכן כי יסדר כך שיטה כזאת תתקבל על דעת ההמון רק אם תבוא אליהם מקהל או מיחיד שמצא חן בעיני האלוה ולא יתכן כי יקבלו ההמונים מיחיד כזה אם אינו נביא או אדם אשר הענין האלוהי מסיעו כי החכם אשר אין לו סיוע כזה יתכן כי יעמד כנגדו אדם הגדול בחכמה כמהו ויתפאר כי אף הוא יכול לעשות כן: (לג) אמר החבר: אם כן הקבלה חובה עלינו ועל הקראים כאחד וכן על כל המודה כי זאת התורה המצויה עתה בידנו ובדרך הקריאה אשר אנו קוראים בה היא תורת משה ע"ה: (לד) אמר הכוזרי: כך אומרים גם הקראים אולם מתוך שמצאו את התורה תמימה סוברים הם כי אין צרך בקבלה: (לה) אמר החבר: ישמרנו האל מדעה זו שהרי אם לשם הקריאה הנכונה של תיבותיו ומשפטיו של ספר חלק זה ספר משה ע"ה הצרכנו לקבלה מאת סיעות רבות של בעלי נקוד בעלי טעמים מסמני פרשיות ובעלי מסורה על אחת כמה וכמה צריכים אנו לקבלה לשם הבנת תכנו כי הקפה של הוראת המלים גדול מהקף קריאתן הלא תראה למשל כי כאשר אמר להם האלוה לבני ישראל החדש הזה לכם ראש חדשים לא נתעורר ספק בלבם על אילו חדשים הוא מדבר על של הקופטים הם המצרים שביניהם גרו אז או על של הסורים הם הכשדים תושבי אור כשדים בימי אברהם על חדשי החמה או על חדשי הלבנה או על חדשי שנת החמה המתאמת לחדשי שנת הלבנה על פי התחבולה בה משתמשים אנחנו בחכמת העבור והייתי רוצה כי ישיבו לי הקראים תשובה מספקת על זה ועל כל הדומה לזה ואז אקבל עלי דעתכם כי גם אני אוהב את ההשתדלות בקיום המצוות ורוצה הייתי כי ישיבו לי תשובה מספקת לשאלות אחרות מה מתיר את החי באכילה ומהו ענין הזביחה אולי אין זאת כי אם נחירה או הריגה סתם בכל דרך שהיא ולמה נאסרו זבחי גוים ומה בין זביחה להפשט ולשאר המלאכות התלויות בה ורוצה הייתי כי יסבירו לי את דבר החלב האסור והרי חלב זה סמוך לשומן המותר בתוך המעים ובקבה ויסבירו לי דברים מחוץ לזה כגון נקור הבשר ויקבעו לי את הגבול בין המתר ובין האסור עד שלא ישאר מקום למחלקת בזה בין החברים וכן אסור חלב האליה הנהוג אצלם מה הם גבולותיו הלא יתכן כי איש אחד מהם יסיר רק את קצה הזנב וחברו את כל האחורים ועוד רוצה הייתי כי יבארו לי מה בין העוף המתר לבין העוף האסור (זולת העופות המפרסמים כיונה ותור) ומנין להם כי התרנגלת והאוז והברוז והתכי אינם מן העופות הטמאים ורוצה הייתי כי יקבעו לי גבולות התחום שנאמר בו אל יצא איש ממקומו האם זה ביתו או דירתו או רשותו אם יש לו דירות רבות או שכונתו או מחוזו או עירו כי השם מקום משתף לכל אלה וליותר מאלה ורוצה הייתי כי ירשמו לפני את גבולות המלאכה האסורה בשבת ויסבירו לי מדוע זה אסור להשתמש בקולמוס ובקסת להגהת ספר תורה בשבת ולעמת זה מתר להרים ספר תורה כבד או לטלטל שלחן וכל מיני מאכל וסעדת אורחים ולטרח כל טרחות שהמארח טורח לאורחיו עד שהם במנוחה והוא ביגיעה ועבדיו ונשיו ביגיעה רבה אם כי נאמר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וכן יבארו לי למה נאסרה הרכיבה על בהמות של גוים בשבת ועל מה זה נאסר משא ומתן בשבת והייתי רוצה לראות כיצד ישפטו בין שני בעלי דין לפי פרשיות ואלה המשפטים וכי תצא למלחמה ואם הפשוט שבתורה מלא ספקות הסתום שבה על אחת כמה וכמה שאין לסמך בבאורו כי אם על תורה שבעל פה והייתי רוצה לראות את פסקיו של הקראי והכרעותיו בכל עניני הירושות לפי פרשת בנות צלפחד או איך יקים לפי התורה שבכתב מצוות מילה וציצית וסכה ויסביר נא מנין לו חובת התפלה לאלוה ומנין האמונה בשכר וענש אחרי המות וכיצד ידון על מצוות שאחת מהן דוחה את חברתה כגון מילה ושבת פסח ושבת מי נדחה מפני מי ודינים רבים אחרים אשר יארך הדבר להזכירם בכללם על אחת כמה וכמה לפרטיהם השמעת מלך הכוזרים על חבור כל שהוא שיש להם לקראים הדן בדברים שהזכרתי חבור המיסד על סמכות מסכמת או על קבלה שאין עליה חולקים אם במסורה או בנקוד ובטעמים אם באסור והתר או במשפטים: (לו) אמר הכוזרי: לא ראיתי ולא שמעתי על חבור כזה אצלם אבל רואה אני כי השתדלותם בקיום המצוות מרבה: (לז) אמר החבר: כל השתדלותם היא בדרך ההתחכמות וההשענות על הסברה כמו שכבר הסברתי לך כי גם העובדים לפי סברתם למלאכת השמים מרבים להשתדל בעבודה זו מעושי מלאכת ה' המצוים על כך כי אלה מוצאים מנוחה בקבלה שבידם ונפשם בוטחת כנפשו של אדם המתהלך בעיר אשר אין פחד בלבו מפני קמים עליו והללו כאדם המהלך במדבר אשר לא ידע מה יקרהו אדם כזה צריך להזדין בחרבות ולהחלץ לקרב כאיש מלחמות אל תתפלא אפוא בראותך השתדלותם כי רבה ואל תתאכזב בראותך רשלנות אנשי הקבלה רצוני לומר הרבניים כי אלה מבקשים מבצרים להתבצר בהם והללו נחים להם על ערשותם בעיר מבצרה מקדם קדמתה: (לח) אמר הכוזרי: כל אשר אמרת נכון הוא: (לט) אמר החבר: ובאמת התורה צותה שתהיה תורה אחת ומשפט אחד לכלנו ואלו לפי סברות הקראים תרבינה התורות ותהיינה לאיש ואיש כסברתו גדולה מזאת אף היחיד לא תתמיד נאמנותו לתורה אחת כי בכל יום תולד אצלו דעה חדשה אם בהוסיפו חכמה או בפגשו אדם שיסתר סברתו הראשונה בטענה מכרעת ובהשתנות דעתו ישתנה בהכרח גם ארח חייו ואם אנו מוצאים את הקראים מסכימים למנהג אחד הלא נדע כי קבלה היא בידם מיחיד או מצבור אשר היו לפניהם נצדק אפוא אם נקשה על הסכמתם ונאמר להם איך הגעתם להסכמה במצוה זאת והרי הרבה פנים לבאור דבר האלוה ואם יאמרו כך האמין ענן או בנימין או שאול או זולתם כבר הודו במרות הקבלה שקבלו ממי שקדם לאלה וממי שראוי יותר להאמין בקבלתו וכאלה הם החכמים שלנו כי הם היו קהל רב ומורי הקראים היו מבודדים ועוד כי סברת החכמים נשענת על מה שקבלו מן הנביאים ואלו הקראים אינם סומכים כי אם על הקש הסברה בלבד ושוב החכמים מסכימים ביניהם והקראים חולקים זה על זה ולבסוף החכמים דבריהם מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ואף אלו היו דנים מסברתם בלבד מן הדין היה לקבל את דבריהם ולא כן הקראים ומי יתן וידעתי מה תשובתם לשאלת החדש הזה רואה אני כי חכמיהם הולכים אחרי הרבניים בנוגע לעבור אדר באדר ובכל זאת מקשים הם עליהם בנוגע לראית מולד תשרי איככה צמתם צום כפור בט' בתשרי הלא יבושו הם עצמם אינם יודעים אם חדש זה הוא אלול או תשרי כשהם מעברים את השנה או אם הוא תשרי או מרחשון כשאינם מעברים אותה האם אין עליהם לאמר אני הטבע מה פחד זה שאני מפחד מהרטבת בגדי אנו איננו יודעים אם חדש זה תשרי הוא או מרחשון או אלול ואיך נקשה על האנשים אשר בעקבותיהם הננו יוצאים ומהם אנו לומדים האם אתם צמים ביום התשיעי או ביום העשירי לחדש תשרי תורתנו קשורה בהלכה למשה מסיני או יוצאת מן המקום אשר יבחר ה' כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים במעמד שופטים ושוטרים וכהנים וסנהדרין ואנחנו מצוים לשמע אל השופט הממנה בדורו כמו שאמר הכתוב ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך ואחרי זה והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע אל הכהן וגו' ומת האיש ההוא ובערת הרע מקרבך ובמלים ובערת הרע מקרבך השוה את ההמריה בכהן ובשופט לגדולה שבעברות ומיד אחרי זה אמר וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד וכל זה בזמן שסדר העבודה והסנהדרין וכל שאר המשמרות ששקדו על שלמות ארח החיים של העם נשארו בהויתם ודבק בהם הענין האלוהי ללא כל ספק אם דרך נבואה או באמצעות סיוע ממרומים והארה עליונה כמו שהיה הדבר כל ימי בית שני ולא יתכן כי אנשים כאלה עשו בזה קנוניה או באו מדעתם לידי הסכמה על כל אלה כך נתחיבנו במצוות מגלה ופורים ובמצות חנכה ויכלנו לברך וצונו על מקרא מגלה ולהדליק נר חנכה ולגמר את ההלל ולקרא את ההלל ועל נטילת ידים ועל מצות ערוב וכדומה כי אלו נולדו דינינו אלה אחרי הגלות לא היו נקראים מצוות ולא היו מחיבים אותנו בברכה אך היה נאמר עליהם כי תקנה הם או מנהג אכן רוב מצוותינו נסמכות אל משה הלכה למשה מסיני כי איך ינהג עם אשר ארבעים שנה לא הטרדו בניו בטרדת בקשת מזונות ולא בטרדת בקשת לבוש או דירה אם כי רב מאד היה מספרם עם אשר משה אתם והשכינה אינה זזה מהם עם כזה לאחר שנצטוה על כללי המצוות היתכן כי לא ישאל לפרטיהן פעם בפעם ולא ימסר בקבלה את פרושיהן ופרוטיהן שיאמרו לו ואנחנו הלא שמענו את דברי משה והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו והוא שאמר להם בסוף ימיו כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה והנה כל הרוצה לכפור בפסוק זה יתבונן נא במצב הקראים וכל הרוצה לאמת זאת לעצמו יסתכל נא בחכמות שנשתמרו בספרי המשנה והתלמוד והן רק מעט מהרבה מן החכמות הטבעיות והאלוהיות החשבוניות והתכוניות אשר היו בידי חכמי התלמוד ויראה כי בצדק יכולים הם להתפאר בחכמותם נגד כל האמות אחדות ממצוותינו מקורן מן המקום אשר יבחר ה' ובתנאים המזכרים וידוע כי הנבואה נמשכה עוד כארבעים שנה בימי בית שני וכבר נבא ירמיהו ע"ה טובות על אנשי בית שני על טוב לבם וחכמתם וחסידותם ואם על אלה לא נסמך על מי נסמך ראינו גם מצוות שחדשו אחרי משה ונעשו תורה כך למשל שלמה קדש את תוך החצר והעלה עולות מחוץ למזבח ועשה את החג שבעת ימים ושבעת ימים וכן תקנו דוד ושמואל את סדר המשוררים בבית סדר שנעשה למצוה קבועה וכן מה שעשה שלמה במקדש אשר החסיר ממה שעשה משה במדבר ומה שהטיל עזרא על הקהל בבית שני לתת שלישית השקל ומה ששמו במקום הארון אבן רצפה ותלו פרכת לפניה מדעתם כי שם נגנז הארון: (מ) אמר הכוזרי: ואיך יתכן לישב כל זה עם אזהרת לא תסף עליו ולא תגרע ממנו: (מא) אמר החבר: לא נאמרה אזהרה זו כי אם להמון העם לבל יחדשו מצוות מדעתם ולא יתחכמו לקבע אותן תורה לפי סברותיהם בלבד כמעשה הקראים ולכן הזהירם הכתוב כי יקבלו רק מן הנביאים אשר יקומו אחרי משה ומן הכהנים ומן השופטים באמרו על אדות הנביא נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך וגו' ודבר אליהם את כל אשר אצונו ואשר לכהנים ולשופטים צוה לשמר לעשות ככל אשר יורו מאמר לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם היום ולא תגרעו ממנו וגו' זאת אפוא כונתו לא תוסיפו על הדבר אשר צויתיכם על ידי משה או על ידי נביא מקרבך מאחיך לפי התנאים אשר נקבעו לנבואה או לא תוסיפו על הדבר אשר הסכימו עליו הכהנים והשופטים מן המקום אשר יבחר יי כי הללו מקבלים סיוע מן השכינה ובהיות מספרם רב מאד לא יתכן כי יסכימו ביניהם לדבר המתנגד לתורה וכן לא תתכן אצלם הטעות בהיות חכמתם רבה אשר חלקה בא להם בירשה חלקה מפאת כשרם הטבעי וחלקה נקנה להם בעמלם לפי הקבלה שבידנו מצוים היו הסנהדרין לדעת כל החכמות כלן בשלמות ביחוד מאחר שרק מעט מאד נסתיעו בנבואה או בבת קול העומדת במקומה וכדומה אף אם נודה לקראים בפרושם לדברי הכתוב ממחרת השבת ועד ממחרת השבת כי הכונה היא ליום ראשון בשבת הלא נוסיף ונאמר אחד השופטים או הכהנים או המלכים הטובים בעיני האלוה היטיב לפרש כך והסכימו הסנהדרין וכל החכמים על ידו כי כונת המספר הזה אינה כי אם לשים רוח חמשים יום בין בכורי קציר שעורים לבין בכורי קציר חטים ולשמר על שבעה שבעות שהם שבע שבתות תמימות ומה שהכתוב מזכיר את היום הראשון בשבוע אינו אלא למשל כאלו הוא אומר אם תהיה ההתחלה מהחל חרמש בקמה באחד בשבת אז תגעו לסוף ספירתכם באחד בשבת ומזה נוכל להקיש כי תהיה ההתחלה בשני בשבת נספר עד לשני בשבת אולם זמן החל חרמש בקמה בידנו נתן כל זמן שנמצאנו ראוי לכך נתחיל בו ונספר ממנו ואכן זמן זה נקבע ביום שני בפסח דבר שאין בו סתירה לתורה ונתחיבנו לקבל קביעה זו כמצוה כי מן המקום אשר יבחר יי באה לפי התנאים שהזכרו ויתכן כי בנבואה מאת האלוה ית' באה דבר שהוא בגדר האפשרות ובזה נסתלק מן המבוכה בה מכניסים אותנו המביכים: (מב) אמר הכוזרי: בכללים האלה שהבאת ושאיני יכול להכחישם כבר בטלת פרטים אחדים אשר היה בדעתי להביא לפניך מטענות הקראים בסברי כי לא תוכל להשיב עליהן: (מג) אמר החבר: לאחר שנתבררו הכללים אל תשים לב לפרטים כי על פי רב תפלנה הטעיות בפרטים ועוד כי הפרטים מסתעפים לרב עד לאין שעור ואם יחלקו בהם שני אנשים יקשה עליהם לצאת ממבוכתם הלא כזה יהיה גם דבר האדם אשר נתבררה לו חכמת הבורא ותבונתו הכוללת אדם כזה לא ישים לב לעול הנראה לעין בעולם וכמו שאמר הכתוב אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ וכן אדם אשר נתברר לו במופת הגיוני דבר השארת הנפש אחרי כלות הגוף כי הנפש אינה גוף אלא עצם נבדל מן הגוף כמלאכים לא ישים לב לקשיות אשר תקשה הסברה על כך מהעדר פעלת הנפש בשעת השנה ובשעת מחלה הגורמת בלבול למחשבה וממצבי הנפש התלויים במזג הגוף ולטענות דומות לאלה שהן מחשבות מבלבלות: (מד) אמר הכוזרי: ובכל זאת לא אמצא לי מנוחה עד אשר תשמיעני דעתך על פרטים אחדים אם כי תוכל להוכיחני על זה כי הלא הודיתי לך בכללים אשר הסברת לי: (מה) אמר החבר: אמר מה שתרצה: (מו) אמר הכוזרי: האם לא נאמר אצלנו דין ענשים מפרש בתורה עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו: (מז) אמר החבר: האם לא נאמר בסמוך לזה ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש האין זה תשלום כפר אין הכתוב אומר אדם שהרג סוסך הרג סוסו כי מה בצע בהרגך את סוסו וכן אדם שקטע ידך קח כפר ידך כי מה בצע בכרתך את ידו אף כי דינים שיש בהם משום סתירה לשכל הישר פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה וכי איך נוכל לשער זאת יתכן כי האחד מהם ימות מפצעו זה והשני לא ימות מפצע דומה לזה ואיך נדאג לדבר כי יהיה הפצע אשר יושם בו דומה בדיוק לפצע אשר שם בחברו כיצד נעור עינו של אדם אשר אין לו כי אם עין אחת ככפר לעוור עינו של אדם אשר לו שתי עינים וישאר זה עור בשתי עיניו שעה שהאחר יהיה עור רק בעינו האחת והרי התורה אמרה כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו אך למה לדבר אתך על הפרטים האלה אחרי אשר הקדמתי לך עד כמה רב הצרך במסרת וכמה נאמנים מקבליה ומה רבה גדלתם והשתדלותם בשמירתה: (מח) אמר הכוזרי: ובכל זאת טובה בעיני דרך הקראים להזהר מן הטמאות: (מט) אמר החבר: הטמאה והקדשה הם שני דברים העומדים תמיד זה מול זה לא ימצא האחד מהם כי אם בהמצא חברו ומקום שאין קדשה אין טמאה הטמאה אינה כי אם ענין האוסר על בעליו לנגע בדבר מן הדברים שבקדשה זאת אומרת מן הדברים שהקדשו לאלוה כמו הכהנים ומאכלם ולבושם והתרומות והקרבנות ובית המקדש ודברים רבים מלבד אלה ואף הקדשה היא ענין האוסר על בעליו לנגע בדברים רבים הידועים לכל ורב הדינים האלה תלויים היו בשכון השכינה בתוכנו אולם כיום חסרנוה והדינים הדומים לאלה הנוהגים אצלנו כיום כאסור קרבת בשר עם הנדה ועם היולדת אינם מצד הטמאה כי אם מצוות מיוחדות הם מאת האלוה וכן מה שנאמר אצלנו בדבר אסור האכילה עמן ובדבר ההתרחקות מחברתן אין בזה כי אם גדרים וסיגים מדברים המביאים לידי קרבת בשר אבל דיני הטמאות בטלו מאתנו כי הננו כיום בארץ טמאה ובאויר טמא ונמצאים בקרבת קברות ושרצים ומצרעים וזבים ומתים וכיוצא באלה וכן אסורה לנו הנבלה לא בגלל טמאתה כי עקר המצוה הוא אסור הנבלה והטמאה תנאי נוסף ולולא מאמר חכמינו ז"ל עזרא תקן טבילה לבעלי קריין היינו מקבלים עלינו טבילה זו לא כמצוה כי אם כמנהג טהרה ונקיות והנה אלו קבלו הקראים עליהם את ההזהרות מן הטמאות מצד הנקיות ולא חשבוה למצוה לא היה רע בדבר אך הואיל ואין הדבר כך יתפסו להתחכמות מתוך בערותם וישנו את התורה ובאים לידי מינות זאת אומרת יתפלגו לכתות אשר לכל אחת מהן שיטה משלה והתפלגות כזאת היא מקור לבטול אחדות האמה ויסוד ליציאה מכלל תורה אחת ומשפט אחד כי כל הקלות אשר אנו מקלים במגעות ותהיינה כאשר תהיינה רעות בעיני הקראים אינן כי אם דבר קטן לעמת המינות שהם מגיעים אליה בחלוקי הדעות הגוברים אצלם כי יש אשר יזדמנו עשרה אנשים משלהם בבית אחד ולהם עשר דעות ועוד הואיל ואין הקראי רואה את מצוותינו גדורות בגבולות שאין לעברם אין כל בטחון כי לא יוסיף עליהן דברים זרים להן ולא יגרע מהן דברים אחדים השיכים להן כי הלא אצל הקראים הכל הולך אחר ההקש של כל יחיד ואחר טעמו בעיני הקראי קלה הנאת עבודה זרה בזהב ובכסף ובקטרת וביין אם כי על צד האמת טוב לו לאדם המות מאשר יהנה הנאה כזאת ולעמת זאת קשה בעיני הקראי ההנאה מן החזיר אפלו לשם רפואה אם כי על צד האמת אין זאת כי אם אחת העברות הקלות שאדם חיב עליהן מלקות וכן מקל הקראי על הנזיר באכילת הצמוקים והענבים ומחמיר בשתית שכר הדבש או שכר התפוחים והאמת היא להפך מזה כי אין האיסור חל כי אם על היוצא מן הגפן בלבד ואין הכונה לאסר את ההשתכרות בכל דבר אשר יעלה על הדעת אכן את סוד האסור יודע רק האלוה ואתו נביאיו וחסידיו ואין לסמך בזה לא על חסר ידיעה של אנשי הקבלה ולא על דיון לפי הקש כי הוראת השם שכר הלא גלויה היא וידועה לכל אך אנו מקבלים כי אסור יין ושכר האמור בכהנים כולל כל מיני שכרות ואלו אסור יין ושכר האמור בנזיר אינו בא להרחיק כי אם מעסיס הענבים בלבד יש אפוא למצוות סיגים שנקבעו להלכה אם כי אינם נוחים למעשה והזריז יזהר מהם אך לא יראה אותם כאסורים כך למשל בשר כס כס להלכה הוא מתר כי אין אנו יודעים בברור כי בהמה זו תמות ויתכן לאמר כי תבריא ותהיה מותרת ואלו הטרפה מבעלי החיים הנראית כבריאה אסורה כי היא נושאת את המות בקרבה ואי אפשר שתחיה ולא שתבריא ולכן היא אסורה אולם אם ידון אדם על כל אלה לפי טעמו וסברתו הוא יהפכו כל הדינים הללו אצלו אשר על כן טוב אשר לא תלך אחרי טעמך והקשך ההגיוני בסעיפי המצוות לבל ישקיעוך בספקות המובילים אל המינות בה לא תוכל להסכים עם רעך בדבר מן הדברים האלה כי לכל אחד מבני אדם טעם משלו וסברה משלו שים לבך אפוא אל שרשי המקבל והכתוב ואז תוכל לסמך על ההקשים ההגיוניים הנעשים אך הם לפי המקבל אצלנו למען השיב את הענפים אל שרשיהם ומה שיביאוך אליו כל אלה האמן בו אף אם תרחיקהו סברתך ודעתך ככה הסברה והדעה מרחיקות את העדר הריק ואלו ההקשים השכליים דוחים את מציאותו וכן מרחיקה הסברה את אפשרות התחלקות הגוף לאין סוף ואלו ההקש השכלי מחיבה כמו כן מרחיקה הסברה את כדוריות הארץ ואת היות גדל הארץ אחד ממאה ששים ושש בגדל החמה וכן יש הרבה דברים שהתבונה הוכיחה אותם במופתי ההגיון והסברה מרחיקה אותם כי כל אשר התירו חכמינו לא הלכו בזה אחר טעמו של יחיד ולא לפי מה שנראה להם בעיון מרפרף כי אם לפי מסקנות החכמה שהגיעה אליהם בירשה ובקבלה וכן כל מה שאסרו החכמים ומי שלא השיג חכמתם והבין דבריהם לפי טעמו יהיו דבריהם מוזרים בעיניו כהיות דברי חכמי הטבע וחכמי הגלגלים מוזרים בעיני ההמון אולם החכמים עצמם שעה שהם קבעים גבולות כל דין ומורים התר ואסור לפי הדין בלבד הם מצינים לך גם מה שאינו נאה בתוך הגבולות ההם כך הם מגנים אכילת בשר כס כס והוצאת ממון מידי בעליו בתחבולת הדינים והליכה מחוץ לתחום בשבת בתחבולת הערוב ונשיאת אשה על פי תחבולה הממציאה התר לנשואין והתרת השבועות והנדרים במיני הערמות שיתכנו לפי העיון ההלכי שאין עמו השתדלות דתית אולם האמת היא כי יש צרך בשני הדברים גם יחד כי אם תסתפק בעיון ההלכי לבד תמצא בתוך גבולותיו כל מיני אפשריות לעקף את האסורים ואם תעזב את גבולות ההלכה שהם סיג התורה ותסמך על ההשתדלות הדתית לבדה תהיה זאת סבה למינות ויאבד הכל: (נ) אמר הכוזרי: אם הדבר כן מודה אני כי הרבני ההולך בשני הדרכים האלה יתרון לו על הקראי בנגלה ובנסתר מלבד זאת בטוח לבו בתורתו מדעתו כי נמסרת היא מדור לדור על ידי חכמים נאמנים אשר חכמתם באה להם מאת האלוה ית' הקראי לעמת זה תגיע השתדלותו אל אשר תגיע אינו בטוח בתורתו מדעתו כי השתדלותו אינה כי אם דבר שבסברה ובהתחכמות ואין לבו בטוח כי המעשה אשר הוא עושה רצוי בעיני האלוה ואף גם זאת יודע הוא כי יש באמות העולם אנשים רבים המשתדלים בדתם הם הרבה יותר ממנו אולם עלי לשאלך עוד בדבר הערוב אשר בו הקלה במצות השבת איככה מתירים את אסר האלוה ית' על ידי תחבולה נקלה ופחותה כזאת: (נא) אמר החבר: חס ושלום כי יסכימו המון החסידים והחכמים על התרת קשר מקשרי תורת האלוה ית' הלא הם הם אשר חזקו את הקשרים האלה באמרם ועשו סיג לתורה ואסור זה של הוצאה והכנסה מרשות היחיד לרשות הרבים ומרשות הרבים לרשות היחיד הוא אחד הסיגים שעשו הם כי התורה לא אסרה אסור זה אולם אחרי עשותם את הסיג הזה עשו בו דרך להקלה ראשית למען לא יחשב האסור שאסרו הם מתוך השתדלותם לחזק את המצוה כעומד במדרגה אחת עם אסור התורה ושנית למען הקל מעט על העם בהלוך ובטלטול אך כדי שיגיעו בני אדם לקלה זו ברשות הטילו עליהם את מעשה הערוב לשם הבחנה בין המעשה המתר לגמרי לבין הסיג ולבין עצם האסור: (נב) אמר הכוזרי: כל זה מספיק לי אבל עדין אינני רואה במה נתיחדה מלאכת הערוב כי תוכל לחבר שתי רשיות: (נג) אמר החבר: אם כן אין תקף לדעתך למצוה בכלל כלום שריר בעיניך מה שמקרקעים ומטלטלים ועבדים נקנים באחד מדרכי הקנין או על פי הצואה וכן האשה נקנית בשלשה דרכי קנין וכן ענין גרושי אשה בהם היא נאסרת על בעלה אחרי היותה מתרת לו לאחר שהוא אומר כתבו וחתמו ותנו גט או ענין התרתה לכל אדם אחרי היותה אסורה עליו לאחר שהוא אומר תהא לי מקדשת וכן כל הדברים בתורת כהנים שהשלמתם תלויה במעשה כל שהוא או בדבור כל שהוא כצרעת הבגד והבית התלויים במאמר שיאמר הכהן טמא או טהור והמשכן כלו לא חלה עליו הקדשה כי אם על ידי הקמת משה והמשיחה בשמן המשחה וכן הכהנים לא חלה בהם הקדשה כי אם על ידי המלואים והתנופה ואשר ללוים על ידי הטהרה והתנופה וכן טהור הטמאים במי נדה שיש בהם אפר פרה ואזוב ושני תולעת וחטוי הבית בשתי צפורים חיות ובכל העבודות הקשורות בזה וכן כפור העוונות ביום הכפורים והטהר המקדש מן הטמאות על ידי שעיר עזאזל ועל ידי כל העבודות הקודמות לזה והתלויות בו וכן הברכה שנתברכו בני ישראל על ידי נשיאת כפיו של אהרן ודברו אליהם במאמר יברכך ה' כל אחד מן המעשים האלה חל עליו הענין האלוהי כי המעשים שהתורה מצוה עליהם דומים ליצירי הטבע בזה שאת רשמיהם משער רק האלוה ית' ואין ביכלת בשר ודם לשערם כך אתה רואה ביצירי הטבע כי לאחר שהגיעו למדתם ולמשקלם הנכונים ונערכה התמזגות ארבעת היסודות המתאימה להם ישלמו בדבר מועט ויוכנו לקראת חול בהם הצורה שהם ראויים לה צורת בעל החיים או צורת הצמח כי לכל מזיגה מתאימה צורה מיחדת ועל ידי דבר קל מאד תפסד המזיגה האינך רואה איך הביצה מתקלקלת על ידי המקרה הפעוט ביותר כגון חם או קר מגבר או תנועה יתרה ונפסדת היא עד כדי כך שאינה יכולה לקבל צורת האפרוח שברגיל מספיקה דגירת התרנגלת על הביצה במשך שלשה שבועות כדי שתחול בה הצורה ההיא בשלמות מי הוא אפוא אשר ידע לשער את השעור בו יש לעשות את המצוות עד כדי חול בהן הענין האלוהי אם לא האלוה בעצמו ובכגון זה טעו בעלי הכימיה ומשביעי הרוחות בעלי הכימיה מתימרים כי יעלה בידם לשער את שעור האש הטבעית על ידי מאזניהם עד שיוכלו להמציא כל מה שירצו בהפכם עצמים לעצמים כדרך שאש החם הטבעי פועלת בבעל החיים בהפכה את המזון לדם לבשר ולעצמות ולשאר אברים משתדלים הם למצא אש דומה לזאת מתעים אותם נסיונות שנזדמנו להם לא מתוך שעור ששערו כהתהוות בן האדם משימת זרע ברחם ואף משביעי הרוחות כך בשמעם כי כל הדורות מאדם עד בני ישראל נראו אליהם אותות עליונים בשעה שהקריבו קרבנות בחשבם כי מקור האותות בעיון ובחקירה וכי הנביאים לא היו כי אם חכמים מחכמים אשר הגיעו לפלאים ההם בהגיונם קוו כי יחשבו גם הם להקריב קרבנות בזמנים קבועים ובמעמד ידוע של מערכות כוכבים לפי מה שהגיעו אליו בסברתם ויוסיפו מדעתם מעשי טקסים והקטרת קטרת לשם כך אף חברו ספרים על עבודת הכוכבים וכדומה ממין הספרים שאסור להזכירם בשם מלבד אלה היו גם בעלי שמות אשר בשמעם כי נביא פלוני דבר כך וכך ונעשה לו מופת חשבו כי הדבור ההוא היה הסבה למופת ההוא ובקשו לחקות את דברי הנביא אולם המחקה אינו דומה למחונן מטבעו כי המצוות דומות למעשים טבעיים אין אתה מבין את התנועות הקשורות בהן וחושב אתה כי אין בהן מועיל עד שאתה רואה תוצאותן ואז אתה משבח את המצוך עליהן ומדריכך בהן ואתה מכריז על אמונתך בו כך למשל לולא שמעת מעולם על המשגל ולא ידעת תוצאותיו והיית מוצא עצמך נזקק אל הפחות באברי האשה ורואה כמה פחותה קרבה זו ומה גרועה כניעה זו לאשה היית משתומם ואומר אין תנועות אלה כי אם דברי הבל ושגעון אולם לאחר שתראה יציר דומה לך נולד מן האשה תראה בזה פלא ותתחיל לחשב כי שתף אתה ליצירה וכי היוצר כון בזה כי תוסיף משלך לישוב העולם כאלה הם גם מעשי המצוות ששעורם נתן מאת האלוה ית' אתה זובח את הכבש למשל ומתלכלך בדמו ובהפשטת עורו ובשטיפת בני מעיו ובהדחתו בנתוחו לאברים ובזריקת דמו בעריכת עצי המזבח ובהדלקת אשו ובסדור מערכתו ולולא היה כל זה במצות האלוה ית' היית בז לכל המעשים האלה והיית חושב כי מרחיקים הם מן האלוה ית' לא מקרבים אליו אולם אם אחרי אשר השלמת את המעשה כמצוה עליך נראתה לעיניך אש מן השמים או מצאת בלבך רוח אחרת אשר לא היתה אתך עד הנה או חלומות צודקים נראו לך או אותות נפלאים מיד תדע כי כל אלה נובעים מן המעשה אשר עשית ומן הענין העצום ההוא אשר בו דבקת ואליו הגעת אותה שעה לא יקשה גם המות בעיניך כי אין מיתתך אחרי אשר דבקת בענין האלוהי כי אם כליון גופך בלבד ואלו הנפש אשר הגיעה אל המדרגה ההיא אין לה ירידה ממדרגה זו ולא התרחקות ממנה אין לקרב אפוא אל האלוה ית' כי אם על ידי מצות האלוה ית' ואין מבוא לידיעת מצות האלוה כי אם בדרך הנבואה לא על ידי הקש ולא על ידי סברה כי בינינו לבין המצוות ההן אין קשר כי אם על ידי הקבלה האמתית והנה האנשים אשר מסרו לנו בקבלה את המצוות ההן לא יחידים היו כי אם קהל רב כלם חכמים גדולים אשר קבלו מן הנביאים ובהעדר הנבואה קבלו מנושאי התורה הכהנים והלוים ושבעים זקנים ומימי משה לא הפסקה הקבלה בישראל מעולם: (נד) אמר הכוזרי: ואני חשבתי כי אנשי בית שני שכחו את התורה שכן לא ידעו את מצות הסכה למשל עד שמצאוה כתובה וכן לא ידעו את מצות לא יבא עמוני ומואבי כי בשתי אלה נאמר וימצאו כתוב דברים המראים על שכחת התורה: (נה) אמר החבר: לפי זה הרי אנחנו היום חכמים מהם ויודעים יותר מהם ויכולים אנו להתפאר כי שומרים אנו בזכרוננו את כל התורה: (נו) אמר הכוזרי: כן אני אומר: (נז) אמר החבר: ועם זאת אלו נצטוינו היום להקריב קרבן כלום היינו יודעים איך לשחטו ולאיזה צד ואיך לנהג בקבול דמו והפשטו ונתוחו וכיצד עלינו להקריבו ואיך נזרק את הדם ומה מנחתו ונסכו ומה שירות תושרנה עליו ומה החובות בהן מתחיבים הכהנים כגון קדשה וטהרה ומשיחה ולבישה וכל ההכנות הדרושות ואיך יאכלו את הקדשים מתי ואיפה ודברים רבים רבים מלבד אלה אשר אם נאמר לספרם יארך הספור מאד: (נח) אמר הכוזרי: כל זה לא נוכל לדעת אם לא מפי כהן או נביא: (נט) אמר החבר: הלא תראה איך בנו אנשי בית שני את המזבח שנים לפני שעזרם האלוה ית' לבנות את הבית ואחרי זה את החומה הסובר אתה כי על המזבח ההוא הקריבו קרבנות בלא כל סדר ככל אשר נזדמן להם: (ס) אמר הכוזרי: לא תתכן עולה אשה ריח ניחוח מצוה שאין האדם מגיע אליה בהכרעה שכלית אם לא השלמו כל פרטיה על פי רצון האלוה ית' ובמצותו גדולה מזאת בני הדור ההוא הלא ידעו את מצוות יום הכפורים ומצוות אחרות דברים שהם למעלה ממצות סכה ובכל אלה חכמה נפלאה שאין ללמדה כי אם מפי מורה ממחה: (סא) אמר החבר: ואדם היודע דקדוקי תורה אלה היתכן כי לא ידע איך לעשות את הסכה או כי תעלם ממנו מצות לא יבא עמוני: (סב) אמר הכוזרי: ומה יש לי אפוא לאמר בנוגע לפסוק וימצאו כתוב בתורה: (סג) אמר החבר: האמת הברורה היא זאת כותב דברי הימים שבמקרא ענין לו לא בנסתרות כי אם בנגלות המפרסמות בדברו על יהושע למשל אין הוא מזכיר דבר על החכמה אשר קבל יהושע מן האלוה ית' וממשה ע"ה מזכיר הוא רק יום עמד מי הירדן לפניו ויום עמד השמש לפי דברו ויום המילה אשר מל יהושע את כל הנולדים במדבר כי כל אלה מפרסמים היו אצל ההמון וכן בספרו ספורי שמשון ודבורה וגדעון ושמואל ודוד ושלמה אין הוא מזכיר חכמתם ואף לא מעשים שעשו לפי התורה בספורי שלמה מזכיר הוא למשל רק את סעדותיו הגדולות ואת רב עשרו ואשר לפלאי חכמתו אין הוא מזכיר כי אם ענין אז תבאנה שתים נשים זנות כי דבר זה היה במעמד עם רב ואלו חכמתו שנתגלתה במעמד מלכת שבא ואחרים לא הזכיר כי כונת המחבר היתה לדבר רק על מה שהיה ידוע בהמון או שהיה לכלם ענין לענות בו אולם הספורים המיוחדים אשר היה בהם ענין רק ליחידים אבדו לנו כלם חוץ ממעטים שבהם כשם שנשתמרו לנו רק אותן המליצות הצחות שבנבואה אשר נעמו מאד לבני אדם ללמדן על פה בגלל תכנן הנעלה ושגב לשונן וכן לא נכתבו מספורי עזרא ונחמיה ע"ה רק דברים שהיו מפרסמים בהמון והנה יום עשית הסכות מפרסם היה כי ביום ההוא קמו האנשים ועלו אל ההרים ללקט עלי זית ועלי הדס ועלי תמרים אם כן מה שנאמר וימצאו כתוב פרושו שהמוני העם בשמעם את הקריאה בתורה נזדרזו לעשות את הסכות ואלו היחידים לא נעלם מהם פרט מפרטי המצוות ועל אחת כמה וכמה כלל מכלליהן וכונת המספר היתה להפליג בשבח היום ההוא וכזאת היתה כונת המחבר גם בצינו את היום בו נתגרשו העמוניות והמואביות כי היה זה יום מעשה רב יום בו נפרדו בני העם מן הנשים שהיו אמות ילדיהן מעשה קשה ומכאיב עד מאד ואין אני חושב כי יש אמה באמות אשר תשמע ככה למצות אלהיה חוץ מעם סגלה זה ובגלל פרסום המעמד הזה נאמר וימצאו כתוב רצונו לומר בשעה שהקורא בתורה באזני עם הארץ הגיע לפסוק לא יבא עמוני ומואבי נתעורר העם ותהי חרדה גדולה ביום ההוא: (סד) אמר הכוזרי: רוצה הייתי כי תראה לי איך נולדה המסרת ומה מעיד על אמתותה: (סה) אמר החבר: ידוע כי הנבואה נמשכה עוד ארבעים שנה בימי בית שני בקרב הזקנים אשר זכו להארה מכח השכינה ששרתה בבית ראשון כי הנבואה הנקנית נסתלקה עם הסתלק השכינה ולא היתה מופיעה כי אם לעתים רחוקות ורק אצל אנשים ממדרגת אברהם ומשה ע"ה ואליהו והמשיח המקוה ודומיהם אשר הם בעצמם מעון לשכינה בני דור שאנשים כאלה בקרבם זוכים להתגלות הנבואה בתוכם ועם ישראל בשובו אל הבית עוד היו עמו חגי וזכריה ועזרא ועוד לאחר ארבעים שנה קם קהל החכמים הידועים בשם אנשי כנסת הגדולה ומספרם לא ימנה מרב והם אשר עלו עם זרובבל קבלו מן הנביאים כמו שאמרו חכמים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה אחריהם בא דורו של שמעון הצדיק כהן גדול ואתו בסיעתו תלמידים וחברים ואחריו אנטיגונס איש סוכו המפרסם ומתלמידיו צדוק וביתוס אשר הניחו יסוד לכתות המינים שנקראו על שמם צדוקים וביתוסים ואחריו יוסף בן יועזר חסיד שבכהנה ויוסף בן יוחנן וחבריהם על הראשון נאמר משמת יוסף בן יועזר בטלו האשכולות שנאמר אין אשכול לאכול וכו' כי לא נודע בו חטא מנעוריו עד יום מותו ז"ל ואחריו יהושע בן פרחיה שענינו ידוע וישו הנוצרי מתלמידיו היה ונתי הארבלי הוא בן דורו ואחריו יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח וחבריהם בימיו נולדה שיטת הקראים לרגל מה שארע לחכמים עם ינאי כי ינאי כהן היה ונפל חשד על אמו כי חללה היא ואחד מקהל החכמים רמז על כך באמרו ינאי המלך רב לך כתר מלכות הנח כתר כהנה לזרעו של אהרן אשר על כן יעצו רעים את ינאי לבעט בחכמים להשפילם להגלותם ולהמיתם אך הוא שאל את רעיו אם אאבד את החכמים מי ילמדנו תורה ועל זה ענו לו והרי תורה שבכתב אתנו כל הרוצה ללמד יבוא וילמד ואשר לתורה שבעל פה אל תשגח בה וקבל מהם והגלה את החכמים ובכללם שמעון בן שטח שהיה גסו אז ירדה הרבנות מטה לזמן מה אולם כאשר בקשו לקים את המצוות מתוך שקול דעת לא עלתה בידם אז הושבו שמעון בן שטח ורב תלמידיו מאלכסנדריה וחזרה המסרת לקדמתה והנה הקראים ששרשם יצא בימים ההם הם אנשים שדחו תורה שבעל פה והתחכמו כנגדה בטענות מעין אלה שאתה מוצא את הקראים טוענים היום ויש להבדיל בינם ובין הצדוקים והביתוסים האנשים שכפרו בעולם הבא והם המינים שאנו מתפללים על אבדנם בתפלה אשר לישו וחבריו אם המשעמדים שהצטרפו לכת הטובלים בירדן ואלו הקראים הודו בשרשי התורה אך התחכמו בענפים ויתכן שהגיע מזה הפסד גם אל השרשים אבל רק מתוך חסר ידיעה לא בכונה אחרי כן בא דורם של שמעיה ואבטליון ומתלמדיהם היו הלל ושמאי אשר להלל ידוע דבר היותו חכם וענו ומזרע דוד והוא האריך ימים עד מאה ועשרים שנה אלפי תלמידים היו לו ועל המבחרים שבהם אמרו שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהם ראויים שתשרה עליהם שכינה ושלשים ראויים לעבר את השנים ועשרים בינונים גדולה שבהם יונתן בן עזיאל קטן שבהם רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה ותלמוד והלכות והגדות וכל מדות חכמים וכל מדות סופרים וכל דבר ודבר שהוא מדברי תורה שלא למדו ואמרו עליו שלא שח שיחת חלין מימיו ולא הניח אדם בבית המדרש ויצא ולא קדמו אדם לבית המדרש ולא ישן בבית המדרש לא שנת קבע ולא שנת עראי ולא הלך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפלין ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ודורש ולא פתח אדם לתלמידיו אלא הוא ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו ולא אמר הגיע עת לעמד מבית המדרש וכן היה ר' אליעזר תלמידו נוהג אחריו רבן יוחנן בן זכאי שראה עוד בית שני חי כרבו מאה ועשרים שנה ומתלמידיו ר' אליעזר בן הורקנוס בעל פרקי ר' אליעזר המפרסמים הדנים בעניני התכונה ובמדות הגלגלים והארץ ובכל דבר מפלא אשר בחכמת הכוכבים ומתלמידיו עוד ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול הוא ר' ישמעאל של ההיכלות והכרת פנים ומעשה מרכבה כי הוא ידע סודות כל אלה עד שזכה לדרגה קרובה לנבואה והוא בעל המאמר פעם אחת נכנסתי להקטיר קטרת וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות ושאר ההלכה שם ומתלמידיו עוד ר' יהושע המפרסם שארע לו עם רבן גמליאל מה שמספר בספור הידוע ור' יוסי (הכהן) ור' אלעזר בן ערך שאמרו עליו אלו היו כל חכמי ישראל בכך מאזנים ואלעזר בן ערך בכף שניה מכריע את כלם ובכל הדורות האלה לא פסקו מלבד המפרסמים הללו ומלבד קהל החכמים כלו ומלבד הכהנים והלוים שהיתה תורתם אומנותם השבעים סנהדרין שמסרו את חכמתם מדור לדור כי על פיהם היו ממנים כל ממנה ומעבירים כל מעבר כמו שנאמר אמר ר' שמעון בן יוחאי כך מקבל אני מפי שבעים זקנים ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה מאחורי שבעים אלה ישבו מאות ומאחורי המאות אלפים כי לא יתכן לברר שבעים שלמים כי אם מתוך מאות שמדרגתם קרובה לשלמות וכן הלאה מדרגה אחר מדרגה אחרי אלה באו ר' עקיבא ור' טרפון ור' יוסי הגלילי וחבריהם כלם אחרי החרבן ר' עקיבה הגיע למדרגה הקרובה לנבואה עד שהיה לו מגע ומשא עם עולם הרוחניים כמו שספר עליו ארבעה נכנסו לפרדס אחד הציץ ומת אחד הציץ ונפגע אחד הציץ וקצץ בנטיעות אחד בא בשלום ויצא בשלום ומנו ר' עקיבה האחד שהציץ ומת לא יכל לעמד בפני זהר העולם ההוא עד כדי כך שנתפרדה הרכבתו השני דעתו נטרפה עליו ודבר בענינים האלוהיים מתוך בלבול דברים שלא הביאו תועלת לבני אדם השלישי זלזל במעשי המצוות לאחר שנסתכל בשכלים באמרו בלבו מעשי המצוות אינם כי אם כלים ואמצעים המביאים אל המדרגה הרוחנית הזאת ואני כבר השגתיה לי אפוא אין צרך במצוות המעשיות ובדרך זו נתקלקל וקלקל תעה והתעה ואלו ר' עקיבה בא בשני העולמות ויצא בלא שיפגענו אסון וכבר נאמר עליו ראוי היה שתשרה עליו שכינה כמשה אלא שאין השעה ראויה לכך הוא היה מכלל הרוגי מלכות והוא האיש אשר בשעה שהרגוהו היה שואל לתלמידיו אם הגיע זמן קריאת שמע ויקראנה וכשאמרו לו רבנו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה ובכל נפשך ואפלו הוא נוטל את נפשך עכשו שבא לידי אקימנו והיה מאריך באחד עד שיצאה נשמתו: (סו) אמר הכוזרי: איש אשר כזה יחיה חיים נעימים וימות מיתה נעימה ואחרי זה יחיה את החיים הנצחיים בשמחה מתמדת: (סז) אמר החבר: אחריהם היו בדור אחד ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון בן עזאי ור' חנניה בן תרדיון וחבריהם ובדור שאחריו רבי הוא רבנו הקדוש הלא הוא ר' יהודה הנשיא ועמו ר' נתן ור' יהושע בן קרחה ורבים זולתם והם אחרוני חכמי המשנה הנקראים תנאים שאחריהם באו האמורים הם בעלי התלמוד וסדרה המשנה בשנת תק"ל למנין שטרות היא שנת ק"ן לחרבן לבית שני לסוף תק"ל שנה אחרי הפסק הנבואה והובאו במשנה כל הספורים והמעשים אשר הזכרנו מהם למעלה ברמז רק מעט מהרבה והשתדלו החכמים בנסח המשנה שסדרוה וערכוה כשם שהשתדלו חכמים ראשונים במסרת התורה בספרם את הסדרים אשר במשנה ואת הפרקים ואת ההלכות ושמועותיהם מדיקות כל כך עד שרחוק הדבר מן הדעת כי ימצא בהן דבר מה שבדוהו מתוך הסכמה ויש בה במשנה הרבה מליצות צחות של הלשון העברית אשר לא מלשון המקרא לקחון ואשר לקצור דבורה ויפי סדורה ונוי שמושה ולעיונה בכל בחינות נדוניה נוסף על ברירות ההכרעה שאינה משאירה מקום לספק או לטעות הנה כל המתבונן בכל אלה בעין האמת רואה כי אין בשר ודם מסגל לחבר כמותה אם לא בעזר אלוהי ולא ימאס בה כי אם מי שאינו מבינה ואינו עוסק בקריאתה ובלמודה אדם כזה שמע מדברי החכמים רק את המימרות שלא נאמרו כי אם בדרשות בפני ההמונים והחליט כי כל דבריהם נטולי שחר הם וחסרי טעם כאשר יחליט אדם על זולתו שעתה זה פגשו בלי שיבחננו ובלי שיארח עמו לחברה לזמן מסים כי רבו חסרונותיו ועד כמה סמכו החכמים בקבלתם על הנבואה אפשר לראות מאותה מימרה מפרסמת אמר ר' נחום הלבלר מקבל אני מרבי מיאשא שקבל מן הזוגות שקבלו מן הנביאים הלכה למשה מסיני וכל כך נזהרו החכמים שלא לקבל דברים שנאמרו רק מפי יחיד עד שאחד מהם מצוה בשעת מתתו לבנו בני חזר בארבעה דברים שהייתי אומר אמר לו ואתה למה לא חזרת בך אמר לו אני שמעתי מפי רבים והם שמעו מפי רבים אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתם אבל אתה שמעת מפי יחיד מוטב להניח את דברי יחיד ולאחז את דברי רבים אלה הדברים הם מעט מהרבה כטפה מן הים המעידים על מעלת שמועות המשנה אשר לשמועות התלמוד יארכו הדברים אם נאמר לדבר עליהן ועל מקבליהן ועל שיטותיהם ועל חידותיהם ועל משליהם ואם יש בהם דברים שאינם נראים בענינו היום נאים היו ומורגלים בדורות ההם: (סח) אמר הכוזרי: אכן מוצא אני דברים כאלה בחלקים מסימים של מאמריהם וזה סותר מה שאתה מספר על כללי דבריהם כך הם מפרשים אחדים מפסוקי התורה בדרכים שההקש ההגיוני מרחיקם ונפשנו מעידה ולבנו אומר לנו כי אין כונת הפסוקים ההם למה שהזכירו החכמים פעם בדינים ופעם בדרשות וכן הגדות ומעשיות שהם מספרים מרחיק אותן השכל: (סט) אמר החבר: השמת לב כמה מן הדיוק והדקות יש בפרושם למשנה ולבריתא וכמה יודעים הם להעמיק חקר ולברר אמתת דברים בלי יתר וחסר במלים על אחת כמה וכמה בתכן: (ע) אמר הכוזרי: ראיתי כי הם הגיעו בזה למעלה מכל מה שהשג בחכמת הנצוח אכן ההוכחות שלהם אין עליהן פרכה: (עא) אמר החבר: היתכן להניח כי אדם המדיק דיוק כזה לא יבין בפסוק מה שאנחנו יודעים בו: (עב) אמר הכוזרי: דבר זה מן הנמנעות הוא אפשר לבאר את הקשי רק באחת משתי הדרכים אם שאין אנחנו יודעים דרכי פרושם לתורה או שמפרשי ההלכה לא היו מפרשי התורה אך הדרך השניה לא תתכן פרושם לפסוק יראה לנו רק לעתים רחוקות פרוש הגיוני המתאים להוראה הפשוטה של המלים לעמת זאת לא מצאנו להם פרוש בדברי הלכה שאינו בתכלית ההתאמה להגיון: (עג) אמר החבר: טוב מזה כי נאמר כך מה נפשך או שהיו להם בדרך פרוש התורה סודות שבאו להם בקבלה בדבר השמוש בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן סודות הנעלמים מאתנו או שהשתמשו בפסוקים על הדרך הנקראת אצלם אסמכתא שאינה כי אם סימן לדבר שהיה ידוע להם בקבלה כך בארו את הפסוק ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל כרמז לשבע מצוות שנצטוו בני נח בדרשם ויצו אלו הדינין ה' זה ברכת השם אלהים זו עבודה זרה על האדם זו שפיכות דמים לאמר זה גלוי עריות מכל עץ הגן זה גזל אכל תאכל זה אבר מן החי מה רב המרחק בין הענינים האלה ובין הפסוק הזה אין זאת כי אם קבלה היה בידם ענין שבע מצוות אלו וסמכוה על הפסוק הזה דרך סימן למען הקל בזה על זכירת המצוות ויתכן כי בפרוש הפסוקים שמשו אצלם שני האפנים כאחד ואולי היו אתם עוד אפנים שנעלמו מאתנו אנו אין לנו כי אם לסמך על קבלתם הואיל והבררו לנו חכמתם וחסידותם והשתדלותם הרבה בברור האמת והיותם המון רב אשר לא תתכן אצלם ערמה מסכמת אין לנו אפוא לחשד בדבריהם אמנם יש לנו לחשד בהבנתנו וכן אנו נוהגים בכל דברי התורה שאינם מובנים לנו את קצר ההשגה בהם אנו מיחסים אך ורק לעצמנו אשר להגדות יש מהן המשמשות הצעות והקדמות לדעה שהיו מבקשים לחזקה ולאשרה כך למשל אמרו כשירד רבון העולמים למצרים כדי לחזק את האמונה כי יציאת מצרים באה באמת בכונה מאת האלוה ית' לא במקרה ולא באמצעות תחבולה מעין תחבולות אנוש או באמצעותם של רוחות הכוכבים של המלאכים או של השדים או באמצעות כל מה שיעלה בלבו של חושב אלא בדבר האלוה לבדו ואין מימרתם זאת כי אם על דרך מה שהם אומרים פעם בפעם כביכול מימרה שהוראתה היא אלו היה הדבר אפשרי כי יהיה כך וכך כי אז היה כך ואף גם זאת מימרה זו אינה בתלמוד כי אם בסדורים אחדים אך בכל מקום שתמצא כמותה זה משמעה בקרוב ומעין זה אמר מיכיהו לאחאב ראיתי את ה' ישב על כסאו וגו' ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל וגו' ויצא הרוח וגו' עד סוף כל המאמר שם ועל צד האמת לא היה שם דבר למעלה ממה שהביע במאמרו הנה נתן ה' רוח שקר בפי כל נביאיך אלה ושאר הדברים שם אינם כי אם הקדמה ומבוא מליצי שלא באו אלא לחזק אמתות הדברים ההם ויש שההגדות מספרות על ראית רוחניים במראה ואין זה פלא שחסידים כאלה יראו בכח פרישותם הגדולה וזכוך דעותם צורות כאלה מהן מדמות ומהן שיש להן אמתות מציאות גם מחוץ למחשבה כאשר ראו אותן הנביאים ודומה לזאת שמיעת בת קול שלא פסקה מהם בבית שני והיא מדרגה למטה מן החזון והדבור האלוהי ואל תרחיק מאמרו של ר' ישמעאל שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ומאמרים דומים לזה כי ממראות משה ואליהו ע"ה נתברר כי דבר זה אפשרי אם יש אפוא קבלה נאמנה על הדומה לזה יש להאמין בה (אשר למאמר אוי לי שחרבתי את ביתי יש לפרשו בדרך שמפרשים וינחם ה' ויתעצב אל לבו) ויש שההגדות הן משלים שנשאו על סודות החכמות שאסור לגלותם הואיל ולהמון אין בהם משום תועלת ולא נמסרו כי אם ליחידים שיחקרו וידרשו בהם אולי ימצא בתוכם אדם הראוי להם בדור או באחד הדורות אמנם יש הגדות הנראות כנטולות שחר אך אחרי עיון כלשהו יתברר ענינן כך למשל מאמר החכמים שבעה דברים נבראו קדם לעולם גן עדן ותורה וצדיקים וישראל וכסא הכבוד וירושלים ומשיח בן דוד דומה למאמר החכם תחלה המחשבה סוף המעשה כל כונת החכמה האלוהית בבריאת העולם היתה התורה שהיא עצם החכמה ונושאיה הם הצדיקים שרק בתוכם שוכן כסא הכבוד וצדיקים על צד האמת לא ימצאו כי אם בקרב אנשי הסגלה והם ישראל ולאלה ראוי רק המיחד במקומות והוא ירושלים אותם לא ינהיג כי אם הנעלה בבני אדם הוא משיח בן דוד אך תקות כל בני אדם ודרכם היא לגן עדן ולכן יצירו כל אלה כברואים בכל קדם לעולם דומה לזה מאמר חז"ל עשרה דברים נבראו בין השמשות פי הארץ ופי הבאר ופי האתון וגו' מאמר הנראה אף הוא לפי פשוטו כנמנע אך הוא מעיד על ההסכמה בין התורה לבין חכמת הטבע כי חכמת הטבע מאמינה בנהג והתורה מעידה על שנוי מנהג זה וההתאמה ביניהן היא בזה שגם שנויי הנהג מקורם בטבע כי כך התנה עליהם ברצון הקדמון וכך הסכם עליהם מששת ימי בראשית ולא אכחד ממך מלך כוזר כי יש בתלמוד מאמרים שאיני יכול לבארם לך באור מספיק ואף לא אוכל להראותך באיזה קשר הם עומדים עם הענין שהם דנים בו מאמרים אלה הכנסו אל התלמוד על ידי התלמידים אשר השתדלו לשמר על הכלל שהיה בידם אפילו שיחת חכמים צריכה תלמוד ומאד היו נזהרים לא לאמר דבר שלא שמעו מרבותם והשתדלו לאמר כל מה ששמעו מפי רבותם ומה ששמעו מרבותם זהירים היו לומרו בלשונם ממש אפלו לא הבינו משמעו ואז היו אמרים כך שמענו וקבלנו ויתכן כי לרב היו בזה כונות שנעלמו מתלמידיו וכך הגיע מאמר זה אלינו והננו מזלזלים בו מפני שאיננו יודעים כונתו אולם כל זה רק בדברים שאינם נוגעים לאסור והתר אל נשים אפוא לב למאמרים אלה וחבורנו לא יגרע מערכו אם נסתפק באפנים שהזכרנו: (עד) אמר הכוזרי: כבר הטיבות לנפשי וחזקת אמונתי במסרת ועתה אבקש ממך כי תטעימני טעם חכמותם וראשית דבר הוסף נא לי הסברה בענין שמות האלוה והרחב לי מעט בענין זה בעזרת האלוה:

מאמר רביעי

(א) אמר החבר: אלהים הוא תאר לשליט או לשופט תאר זה נאמר בכלל ופרט בכלל כשמדבר על שליט העולם כלו ובפרט כשמדבר על כח מכחות הגלגל או על טבע מן הטבעים או על שופט מבני אדם שם זה בא במספר רבים לרגל השמוש ששמשו בו לרב אמות עובדות אלילים הללו היו עשות להן פסילים בהאמינן כי כל אחד מהם משכן לכחות הגלגל ולכל הדומה לאלה וכל אחד מהם נחשב אצלן אלוה ואת כלל כלם קראו בשם אלהים בהם נשבעו ואתם ראו כמושלים בהם מספר האלים היה אפוא רב כמספר הכחות המנהיגים את הגוף וכמספר הכחות המנהיגים את העולם כי הכח אינו כי אם כנוי לסבה מסבות התנועה וכל תנועה כידוע נובעת מכח מיחד השונה מן הכח הגורם לתנועה אחרת כך אין גלגל החמה וגלגל הלבנה סובבים מאותו הכח כי אם מכחות שונים בני האמות ההן לא כונו אפוא אל הכח הראשון ממנו יוצאים כל הכחות האלה אם מפני שלא הודו במציאותו וטענו כי כלל כל הכוחות האלה הוא המכנה בשם אלוה כשם שהנפש אף היא אינה כי אם כלל כל הכחות המנהיגים את הגוף או מפני שעם הודותם באלוה רחוק היה הדבר בעיניהם כי יש תועלת בעבודתו אך חשבו כי נשא הוא ומרומם מהיות לו ידיעה עלינו כל שכן מהיות לו השגחה בנו אך מה מאד נעלה הוא ממה שהם אומרים עליו כך הגיעו לא לעבודת האחד כי אם לעבודת הרבים להם קראו אלהים בכונם לכלל הכולל את כל הסבות כלן בלא שום הבדל אשר לשם אלהי האלהים הרי הוא רמז לכך שכל הכחות הפועלים זקוקים לאדון אשר יסדרם וינהיגם אמנם אל נגזר מן אילות להורות כי כל הכחות יוצאים מלפני האלוה אם כי הוא עצמו נעלה מלדמותו אליהם יפה אפוא אמרו מי כמוך באלים כיון שהשתמשו במספר רבים של אל ואין שם מדיק יותר וחשוב יותר מן השם הנכתב באותיות יוד הא ואו הא יתברך ויתרומם זה הוא שם פרטי בו רומזים לאלוה לא בתאר המקום כדרך שרומזים לכל מתאר בלתי ידוע ולא בתארים (נוספים על עצמותו) ולא בהכללה כבשם הכללי אלהים כי אם בשם המיחד לו שכן הוא נקרא ה' על דרך היחוד כאלו שאל שואל מי הוא אלהים שיש לעבדו השמש או הירח או השמים או המזלות או אחד הכוכבים או האש או הרוח או המלאכים הרוחניים או זולתם כי הלא לכל אחד מאלה פעלה משלו ושלטון משלו וכל אחד מהם סבה להתהוות דברים ולהאפסם ועל זה באה התשובה ה' כאלו אמרת פלוני וקראת לו בשם פרטי ראובן ושמעון למשל בתנאי שעל ידי השמות ראובן ושמעון תודע אמתת עצמותם: (ב) אמר הכוזרי: ואיך אקרא בשם מיחד את שאין לרמז עליו וכל ראיתי עליו מפעלותיו היא: (ג) אמר החבר: יש ויש עליו רמז בעדות הנבואה ובראית הלב כי הבאת הראיות מתעה וממנה נולדו המינות והשיטות הנפסדות כי בעלי השניות מה הביאם אל האמונה בשתי סבות קדמוניות אם לא הבאת הראיות וכן הדהריה מה הביאם אל אמונתם בקדמות הגלגל ובהיותו סבת עצמו וסבת זולתו אם לא הבאת הראיות אף עובדי האש ועובדי השמש לא הגיעו לעבודתם זו כי אם על ידי הבאת הראיות אולם דרכי הבאת הראיות שונות זו מזו מהן שבאו בדיוק רב ומהן שקצרו בזה והמדויקת ביותר היא דרך הפילוסופים ואתם הביאה דרך זו לידי אמונה באלוה אשר אינו לא מרע ולא מיטיב לנו ולא יודע דבר על תפלותינו ועל קרבנותינו על עבודתנו או על מרינו וכן לידי אמונה שהעולם קדמון כקדמות האלוה ולכן אין אצל הפילוסופים שם פרטי לאלוה שם בו ירמזו לו לבדו רק איש ששמע את דבר האלוה ומצותו ואזהרתו והודעתו כי הוא גומל טוב לעובדיו ועונש על המרי יקראהו בשם פרטי ככנוי מיחד למי שדבר אליו וברר לו כי הוא שברא את העולם אחר ההעדר הראשון בין האנשים מסוג זה היה אדם שלא היה מכיר את האלוה לולא דבר האלוה עמו ויעד לו גמול וענש ובחר לו את חוה שיצרה מאחת מצלעותיו כך נתברר לו לאדם כי האלוה הוא בורא העולם ואליו פנה אדם בדבור ואותו תאר בתארים ולו קרא בשם יהוה לולא כל זה היה אדם מתארו רק בשם אלהים כי לא היה מתברר לו אם אלוה אחד או רבים אם יש לו ידיעה בפרטים אם לא אחרי אדם באו קין והבל אשר ידעו את האלוה בראשונה מתוך מה שמסר להם אביהם ואחרי כן גם מתוך התגלות בה נגלה גם להם אחריהם בא נח ואחריו אברהם ויצחק ויעקב ועוד עד משה והנביאים שאחריו וכל אלה קראוהו ה' כי כלם זכו להתגלות אשר לבני העם שהאמינו בקבלה שקבלו מאלה הם קראוהו ה' על היות מצותו והנהגתו נתונות לבני אדם ועל היות אנשי הסגלה שבתוכם דבקים לבו כל כך עד שראוהו באמצעות דבר שקראו לו כבוד ושכינה ומלכות ואש וענן וצלם ותמונה ומראה הקשת וכדומה כל אלה היו להם לראיה כי ממנו ית' בא הדבור ליחידים ההם ולזה קראו כבוד ה' ופעמים ה' ויש שהיו קוראים את הארון בשם ה' כבמאמר קומה ה' שאמרו בנסע הארון ובמאמר שובה ה' שאמרו בנוחו ובמאמר עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר שגם בו הכונה לארון ה' ויש שהיו קוראים ליחס שבין בני ישראל ובין האלוה ולקשר אשר ביניהם ה' שעל דרך זו נאמר הלוא משנאיך ה' אשנא ואיבי ה' והכונה לאויבי עם ה' או ברית ה' או תורת ה' כי אין כל יחס שיכות בינו לבין אמה אחרת כי אין אורו שופע כי אם על אנשי עם הסגלה רק הם מקבלים עליו כשם שהוא מקבל עליהם ועל זה נקרא הוא אלהי ישראל והם נקראים עם ה' ועם אלהי אברהם (וכן קדוש ישראל) השם קדוש הוא כנוי הרומז על היות האלוה נשא ומרומם מהדבק בו תאר מתארי הנבראים ואם אמנם נקרא האלוה בתארים אין זה כי אם על דרך ההשאלה ולכן שמע ישעיה את המלאכים קוראים בלא הרף קדוש קדוש קדוש זאת אומרת האלוה נעלה ומרומם ומקדש ומטהר משידבק בו שמץ מטמאות האמה אשר שכן כבודו בקרבה ולכן ראהו ישעיה על כסא רם ונשא בשם קדוש קוראים אפוא את הרוחני אשר לא ילבש גשמיות ואשר לא יחול בו דבר מן הדברים החלים בבעלי הגשמיות ומאמר קדוש ישראל אינו אלא כנוי המורה על שהענין האלוהי דבק ביעקב הוא ישראל ואחריו בהמון זרעו דבקות הדרכה והנהגה לא דבקות תלות ומגע אולם לא כל הרוצה לאמר אלהי קדשי מתר לו לומר כן אם לא דרך השאלה ומתוך אמונה במסרת אך על דרך האמת לא יאמר זאת כי אם נביא או חסיד אשר דבק בו הענין האלוהי ועל כן אמרו לנביא חל נא את פני ה' אלהיך ורק אמה זו היה רצון האלוה כי יהיה יחסה אל האמות כיחס המלאכים אל בני אדם כמה שנאמר קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם ואף אם נודה כי גם עמים אחרים הלכו אחריו ועבדו אותו על פי השמועה או בקבלה איפה ראינו כי קבל הוא אותם ודבק בהם והיה מרצה מעבודתם ורוגז על מרים אנו רואים אותם נעזבים בידי הטבע והמקרה ורק על פיהם יגיעו אם להצלחה או לכשלון לא בדרך השגחה אלהית הברורה לכל וכך יחדנו רק אנחנו באותו מאמר ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר כך נגלה רק בתוכנו השם המיחד כי זולתנו אין עם יודע את האלוה באמתת הידיעה האפשרית בו שם זה הוא שם פרטי אשר לא יקבל ה"א הידיעה לא כשם אלהים שאנו מוסיפים עליו סימן הידיעה ואומרים האלהים שם זה הוא מכלל המעלות אשר יחדנו בהן וסוד השם הזה נעלם אולם מעלת האותיות המיחדות לו היא היותן מן האותיות המדברות א'ה'ו'י' שהן הסבה להשמע כל האותיות בדבור כי אין לבטא כל אות מן האותיות אם אין עמה כח הבטוי המיחד לאלה רצוני לומר הפתח לאלף ולהא והקמיצה לואו והשבר ליוד אותיות אלה הן אפוא כנשמות ושאר האותיות כגופות ושם יה דומה הוא לשם זה אשר לשם אהיה יתכן כי הוא בא משם ה' ויתכן כי הוא נגזר מן היה והמכון בו הוא למנע את המחשבה מלחשב על מהות העצם שידיעתה מן הנמנעות ומפני זה כששאל משה את האלוה לשמו באמרו ואמרו לי מה שמו השיבו מה צרך יש להם לדרש במה שאי אפשר להם להשיגו בדומה למה שאמר המלאך למה זה תשאל לשמי והוא פלאי אמר להם רק אהיה ופרושו אשר אהיה זאת אומרת אני הוא הנמצא ואני הוא שאמצא לכם בכל עת אשר תדרשוני אשר על כן אל יבקשו ראיה חזקה מזו שאני נמצא עמהם ולפי זה גם יקראוני בשם ולכן אמר להם אהיה שלחני אליכם וכבר לפני זה נתן האלוה למשה מופת אמת דומה לזה באמרו כי אהיה עמך וזה לך האות האות כי אני שולחך הוא כי אהיה עמך בכל מקום וסמך לזה מאמר הדומה לזה אלהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זאת אומרת אלהי אבותיכם המפרסמים בזה שהענין האלוהי היה נמצא אתם תמיד אשר לשם אדני הכתוב באותיות אלף דלת נון יוד נראה הדבר כאלו פונים בו אל עצם מסים אם כי על צד האמת נעלה הוא האלוה משיוכלו לפנות אליו כי הפניה תתכן רק בכוון מיחד אפשר אפוא לפנות בשם זה רק אל דברים הנפעלים מאת האלוה ומשמשים לפניו בלא אמצעי כך למשל רומזים אל השכל כשאומרים כי הוא בלב או במח ולפי זה מדברים על השכל הזה או על השכל ההוא אם כי על צד האמת אין לרמז כי אם אל דבר המגבל במקום ואם כי כל האברים משמשים לפני השכל אין שמושם בא כי אם באמצעות הלב והמח שהם כליו הראשוניים ולכן ירמז אל שני אלה כשאומרים השכל בהם הוא וכן ירמז בדברנו על האלוה אל השמים בהיותם כלי המשמש לרצון האלוה ית' לבדו בלי סבות אחרות מתוכות ביניהם אך אין רומזים בדבור על האלוה אל אחד ממרכבי היסודות שהם כלים המשמשים באמצעות סבות אחרות המשתלשלות אל האלוה ית' אשר הוא סבת הסבות ולכן נאמר הישבי בשמים כי האלהים בשמים ויש שיאמר שמים דרך העברה יראת שמים וירא שמים בסתר ומן השמים ירחמו בדומה לזה היו פונים אל עמוד האש ועמוד הענן ומשתחוים נכחם ואומרים כי שם האלהים הואיל ואותם העמודים מנהגים היו בלא סבה מתוכת בינם ובין רצון האלוה שלא כשאר העננים והאשים הנולדים דרך מקרה באויר מתוך סבות שונות וכן רמזו אל אש אוכלת בראש ההר אשר ראוה אנשי העם ואל הצורה הרוחנית אשר ראוה אנשי הסגלה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר ולזו קראו אלהי ישראל וכן רמזו אל ארון הברית ואמרו עליו אדון כל הארץ בגלל הראות הנפלאות בהמצא הארון אתם והעדרם בהיותו רחוק מהם כשם שאנו אומרים על העין כי היא רואה אם כי הדבר בו אנו רואים אינו העין כי אם הנפש בדרך זו רומזים גם אל הנביאים ואל החכמים החסידים על היותם ככלים הראשוניים לרצון האלוה המנהגים ברצונו לבד ואינם עוברים על דבר ממצותיו והמופתים נעשים על ידם ומעין הרמז הזה הוא מה שאמרו חכמינו את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים אדם בדרגה זו ראוי להקרא בשם איש אלהים תאר המרכב מאנושיות ואלוהיות כאלו אמרת האיש האלוהי והנה בדבור בו פונים אל העצם האלוהי אומרים אדני באלף דלת נון יוד כאלו אתה אומר אדוני וכן רומזים דרך העברה על האלוה כעל מגבל במקום במאמרים מעין ישב הכרבים וישב ציון ושכן ירושלים ורבוי התארים אם כי העצם האלוהי אחד הוא נובע מרבוי מקבלי פעלת האלוה כשם שקרני השמש שונות הן אם כי השמש אחת היא אמנם משל זה אינו דומה בכל לנמשל והיה דומה לו רק אלו היתה השמש בלתי משגת בחושים ורק קרניה היו נראות ואי אפשר היה להשיג את סבתן כי אם על דרך המופת ההגיוני ואל כגון זה תפל הרמיזה בשם אדני באלף דלת נון יוד אל הענין האלוהי הנוכח פונה הנביא בקריאה אדוני ואדני האדנים נרדף לשם זה ואי אפשר לבלי הרחיב בזה את הדבור במקצת כי הענין מפרך מאד איך יתכן לרמז אל מקומו של מי שאין לו מקום ועם זאת יאמן כי הנרמז הוא הסבה הראשונה לתשובה על זה נקדים הקדמה ונאמר החושים משיגים בכל מוחש רק את מקריו לא את מהותו מן המלך למשל אין הם משיגים כי אם את מראהו תבניתו ומדת גופו אולם כל אלה אינם מהות המלך אשר אתה מאמין כי עליך לכבדו ועוד פעמים אתה רואה אותו במלחמה בלבוש אחד ואחרי כן תראהו בעיר בלבוש אחר ותראהו בהיכלו בלבוש שלישי הרי שמה שאתה אמר עליו כי מלך הוא לפי משפט השכל אתה אומר זאת לא לפי משפט החושים ויתכן כי ראית אותו בהיותו נער ואחרי כן בהיותו בחור ואחר זה תשחרת ולבסוף זקן או כי ראית אותו בראשונה בריא ואחרי כן חולה ובמשך הזמן נשתנו מראהו ומנהגו מזגו ומדותיו ובכל זאת אתה מחליט כי הוא הוא אכן אל החלטתך זו לא באת כי אם מתוך ששמעת אותו מדבר אליך מצוך ומזהירך אולם פעלותיו אלה אינן כי אם מצד שכלו מצד הנפש המדברת אשר לו וכבר הוכח לו כי חלק זה בו הוא עצם שאינו תופס מקום ואם כן אין אפשרות לרמז אליו אך אתה רמזת אליו והחלטת כי הוא המלך ורק לאחר שמת אם כי ראית בו מה שהיית רואה בו קדם לכן החלטת כי הוא אינו המלך כי אם גוף שכל הרוצה בא ומניעו גוף המתפעל מכל ההפעליות והמקרים ואף מרצון אחרים ואינו כי אם כעננים שנזדמנו יחד בחלל האויר אשר רוח אחת תשאם ורוח אחרת תביאם אחת תקבצם ואחרת תפזרם והלא לפני זה לא נתפעל גוף זה כי אם מרצון נפשו נפש המלך והיה כעמוד הענן האלוהי שאין כל הרוחות שבעולם מזיזות אותו משל אחר הוא משל השמש אנו רואים אותה כעגול שטוח בגדל המגן ובתבניתו ולפי תארה מאירה חמה נחה אולם השכל מחליט כי היא כדור הגדול מכדור הארץ כקס"ו פעמים וכי איננה חמה ואף לא נחה כי אם מתנועעת שתי תנועות בכוונים מנגדים אחת מזרחית ואחת מערבית בתנאים אשר יארך הדבור בתאורם הרי שלא נתן לחושים כח להכרת מהות הדברים יש להם רק הכח להכרת המקרים החלים בדברים וממקרים אלו יביא השכל ראיות על מהות הדברים ועל סבתם אך לעמד על מהות הדברים ועל ענינם יוכל רק השכל הבריא אמנם כל מי שיש לו שכל בפעל כמלאכים ישיג את הענינים ואת המהיות בעצמותם בלא זקה למקרים מתוכים אבל שכלנו אנו שבתחלה אינוכי אם בכח בהיותו נתון בתוך חמר אינו יכול להכיר את הדברים כי אם בחסד מיחד שעשה בנו האלוה ית' בחכמתו בשימו בחושים סגלות וכחות לתפס את מקרי המוחשים המופיעים תמיד באותה הדמות לכל המין האנושי כי אין הבדל בין ראיתי לראיתך שהשטח ההוא המעגל המאיר המחמם הוא השמש ואם כי השכל דוחה תארים אלו אין בכך הפסד לידיעתנו הנכונה להפך עדות זו תועיל לנו בבואנו לדון על הדברים שאנו רוצים להכיר כך אדם משכיל ופקוח עינים המחפש את הגמל שאבד לו ימצא תועלת במה שאומר לו חלש הראות הפוזל אני רואה שתי כרכיות במקום פלוני כי מדברים אלה מבין הפקח כי הלז ראה אמנם את הגמל אך חלשת ראיתו צירה לו גמל זה ככרכיה ופזילתו צירה לו את האחד כשנים נמצא הפקח מוצא תועלת בעדותו של חלוש הראיה ודן לכף זכות את המעיד ומיחס את רע תאורו של זה לרע ראיתו ביחס כזה אל השכל נמצאים החושים ואף הכח המדמה וכשם שקבע הבורא ית' בדקות רבה את היחס הזה בין החוש החיצוני ובין המוחש הגשמי כך קבע בדקות רבה יחס בין החוש הפנימי ובין הענין הבלתי גשמי שכן נתן לבחירי ברואיו עין פנימית הרואה את כל הדברים כמו שהם בהויתם הבלתי משתנית ואלו השכל מביא מן הדברים הבודדים ראיות על מהותם ועקרם מי שנחן מבריאתו בעין כזאת הוא הפקח באמת והוא רואה את שאר האנשים כעורים שעליו להנחותם ולהדריכם ויתכן כי העין ההיא היא הכח המדמה כל זמן שכח זה משמש את הכח השכלי עין זו היא הרואה צורות עצומות ונוראות המורות על אמתות שאין בהן ספק והגדולה שבראיות על אמתותן היא הסכמת כל הקהל ההוא רצוני לומר קהל כל הנביאים על אותן צורות כי איש איש מהם מעיד לחברו על דברים שראו כדרך שאנו עושים זאת בנוגע לדברים מוחשים שהרי כלנו מעידים על מתיקות הדבש ועל מרירות הלענה עד כי בראותנו אדם חולק עלינו אנו אומרים עליו כי הוא יוצא מגדר הענין הטבעי הנביאים הסתכלו אפוא בעולם האלוהי בלא ספק בעין הפנימית וראו צורות המתאימות לטבעם הם ולמה שרגילים היו לראות ועל כן בבואם לתאר מה שראו השתמשו בתארים גשמיים תארים אלה נכונים הם ביחס אל מה שהסברה והדמיון והחושים מבקשים להכיר ואינם נכוניםביחס למהות שאותה מבקש השכל להכיר כמשל שהמשלנו בדבר המלך כי מי שאמר על המלך הוא הארך הלבן לובש המשי אשר הנזר על ראשו וכדומה לא יאמר שקר ואף מי שאמר לא כן כי אם הוא המשכיל המבחין המצוה ואוסר במדינה פלונית בזמן פלוני על אמה פלונית לא יאמר שקר כך גם הנביא בראותו בעין הפנימית את השלמה בצורות בדמות מלך או שופט יושב על כסא דין מצוה ואוסר מקים שרים ומסירם יודע הוא כי צורה כזאת מתאימה למלך שהכל נשמעים לו וכשהוא רואה דמות נושא כלי מלחמה או כלי כתיבה או דמות אדם העומד לעשות מלאכה יודע הוא כי צורה זו מתאימה לעובד המלך הסר אל משמעתו ואל יקשה בעיניך מה שאנו מדמים בדבורנו את הבורא לאדם אמנם לפי משפט השכל יש לדמותו ראשית כל לאור כי האור הוא החשוב והעדין בדברים המוחשים והמקיף יותר מכלם את כל חלקי העולם ומשמשם יותר אולם בחשבנו על תארים שאי אפשר לא ליחסם לאלוה אם על דרך ההעברה או על דרך האמת והם חי יודע יכול רוצה מנהיג מסדר נותן לכל דבר חקו שופט צדק לא ימצא בכל תחום הכרתנו דמיון יותר קרוב אליו מן הנפש המדברת כי היא האדם השלם וזה מצד היותו אדם לא מצד היותו גוף (בדבר זה הלא שתף הוא אף לצמחים) ולא מצד היותו בעל חיים (כי בדבר זה הלא שתף הוא לבהמות) הפלוסופים כידוע היו מדמים את העולם לאדם גדול ואת האדם לעולם קטן ואם כן הוא הדבר והאלוה הלא רוח העולם ונפשו ושכלו וחייו שעל כן הוא נקרא חי עולמים מצדק הוא הדמוי גם מצד השכל אך ביחוד מצד הנבואה ראית הנבואה ברורה משל ההקש ההגיוני היא אשר השיגה את העליונים עין בעין וראתה את צבא השמים את הרוחניים הקרובים אל האלוה ואת האחרים בצורת אדם הם אשר נרמז אליהם במאמר האלוה ית' נעשה אדם בצלמנו כדמותנו זאת אומרת אני הוא שהדרגתי את היצירה והעליתיה לפי סדר חכמה מן היסודות אל המחצבים ומאלה אל הצמחים ומאלה אל בעלי החיים אשר במים ואשר באויר ומאלה אל בעלי החיים אשר בארץ בעלי החושים הדקים וההכרות הנפלאות ועתה אין אחר המדרגה ההיא כי אם מדרגה המתקרבת אל הסוג האלוהי המלאכי כך ברא האלוה את האדם בצורת מלאכיו ומשרתיו הקרובים אליו לפי מדרגתם לא קרבת מקום כי נעלה הוא מכל מקום אחרי שני הדמויים האלה אי אפשר שתהיה צורת האלוה אצל הדמיון כי אם בדמות החשוב בבני אדם האיש אשר מאתו יוצא הסדר והמשטר לשאר בני אדם לפי מדרגותם כשם שיוצא מאת האלוה ית' סדר העולם ומשטרו והנה הנביא רואה את האלוה מקים שרים ומעבירם ודן את המלכים עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב ויש אשר יראהו כועס ואומר לסלק שכינתו מתוך בני אדם ישב על כסא רם ונשא שרפים עמדים ממעל לו עצם העזיבה נראית לנביא כנסיעת המרכבה כאשר ראה זאת יחזקאל והכל בדמיון ומחוץ למקום המיחד לנבואה שגבולותיו הם מים סוף עד ים פלשתים ונכללו בהם גם מקומות כמדבר סיני ופארן ושעיר ומצרים כי למקום המיחד יש מעלה זו מדי הזדמן לשם אדם הראוי לנבואה לפי כל התנאים שהזכרו בתורה תתגלינה אליו הצורות ההן ותראינה לו עין בעין במראה ולא בחידות כמו שראה משה את המשכן לפני הבנותו ואת סדר העבודה ואת ארץ כנען לחלקיה ואת מראה ויעבר יי על פניו וכמו שראה אליהו את המראה שלו אף הוא במקום ההוא והנה הדברים האלה אשר לא ישגו בדרך ההקש ההגיוני כפרו בהם הפילוסופים היונים כי הקש זה מכחיש כל מה שלא נגלה לו כמסקנה מפעלתו הנביאים לעמת זאת אשרו את הדברים כי לא יכלו להכחיש מה שראו בעין הרוחנית שנחנו בה והנביאים הלא היו חבורות שלמות ופעלו בדורות שונים ולא יתכן כי עשו קנונית הסכמה ביניהם ולכן גם הודו להם החכמים בני דורם אשר ראום בשעת נבואתם ואלו ראו הפילוסופים היונים את הנביאים בשעת נבואתם ואת המופתים אשר עשו היו מודים בהם והיו מחפשים דרכים הקשיות לבאר בהן כיצד יגיע אדם למדרגה זו אחדים מן הפילוסופים אמנם עשו כזאת ביחוד המתפלספים מבין אנשי הדתות האחרות (מלבד מראות אלו רואה הנביא גם מלאכים גם כבוד) השם מלאכות ה' הוא כנוי לשליחות הנביא מאת האלוה והשם מלאך כנוי אם ליציר הנברא לשעתו מן הדקים שבגופי היסודות או לאחד המלאכים הנצחיים שהם אולי אותם הרוחניים שהפילוסופים מדברים עליהם דעה שאין אנו חיבים לא לדחותה ולא לקבלה אשר למלאכים שראום ישעיה ויחזקאל ודניאל אין להכריע אם מן הנבראים הם או מן הצורות הרוחניות הקימות וכבוד ה' הוא לפי דעה אחת גוף דק העושה רצון האלוה גוף הלובש כל צורה אשר ירצה האלוה להראותה לנביא אמנם לפי דעה שניה כבוד ה' הוא כלל המלאכים והכלים הרוחניים כסא ומרכבה ורקיע ואופנים וגלגלים וזולתם מבין העצמים הקימים ועמדים כל אלה יקראו כבוד כשם שמשמשי המלך יקראו כבודה ויתכן כי זאת היתה בקשת משה באמרו הראני נא את כבדך והאלוה הסכים לו בתנאי כי יזהר מראות את הפנים דבר שאינו לפי כחו של בשר ודם כמה שנאמר וראית את אחרי והנה יש בכבוד ההוא מה שהראיה הנבואית לבדה יכולה לעמד בו וכן יש בו דברים שאפלו ראיתנו אנו תוכל לעמד בהם כגון הענן ואש אכלת דברים שנתן לנו לראותם אך אחרי אלה נעשים הדברים דקים ביותר עד למדרגה בה גם הנביא לא ישיגם ואם יתאמץ להשיגם תפגם מזיגתו הלא כן הדבר גם בנוגע לכח הראיה הפשוטה כי מי שראיתו חלשה לא יראה כי אם באור המועט מעין זה שבין הערבים כאשר יראה העטלף ומי שעיניו תרוטות וראיתו מועטת עוד יותר אינו רואה כי אם מעין צל רק מי שראיתו חזקה יראה את אור השמש אולם עצם השמש בטהרתה לא תוכל עין להתבונן בה ואם תתאמץ תתעור אלה הם אפוא כבוד ה' או מלכות ה' וכן שכינת ה' לפי ההוראה השכיחה של השמות האלה בתורה אך פעמים השאלו לחקי הטבע ובדרך זו נאמר מלא כל הארץ כבודו ומלכותו בכל משלה אולם על צד האמת אין הכבוד והמלכות נגלים כי אם לחשובים ולבחירים ולנביאים ועל ידם יתאמת הדבר בעתיד גם לכופרים כי לאלוה המלוכה והשלטון בארץ וכי הוא יודע פרטי מעללי כל היצורים ואז יאמר באמת מלך ה' ונראה כבוד ה' וימלך ה' לעולם אלהיך ציון אמר לציון מלך אלהיך מורא האלוה בנפשות כמה שנאמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם וגו': (ד) אמר הכוזרי: והלא בהכנס בלב אדם דבר רבונות האלוה ואחדותו ויכלתו וחכמתו והידיעה כי הכל ממנו והכל צריך אליו והוא אינו צריך לכל דבר תולד היראה מפניו והאהבה אליו ומה צרך יש בהגשמה זו: (ה) אמר החבר: זאת היא טענת המתפלספים אולם מה שאנו רואים מן הנסיון הוא כי הנפש האנושית מפחדת יותר בנוכחותם של מוחשים מפחידים מאשר תפחד כשמספרים לה עליהם כשם שהיא חושקת בדמות היפה הנוכחת הנראית יותר משתחשק בה אם יספרו לה עליה ואל תאמן למתחכם הסובר כי מחשבתו סדורה כל כך יפה עד שהוא יכול להגיע אל כל המושגים החשובים בחכמה האלוהית בעזרת שכלו בלבד בלי אשר ישען על מוחש או על סמל הנתפס בראיה למשל על ידי מלה מדברת או כתובה או על ידי כל צורה נראית ממש או מדמה הלא תראה כי גם על תכן תפלתך אינך יכול לעמד במחשבה בלבד בלא קריאה וכי גם לספר עד מאה למשל אינך יכול במחשבה לבד בלא דבור ביחוד אם צריך אתה להגיע אל מספר המאה בעזרת חבור מספרים שונים אף על משגי המערכה השכלית לא יכלנו לשמר כלל בלי עזרת החוש המשתמש לשם כך במשלים ובדמויים בדרך כזאת מתאמתים לנביא משגיו הוא על גדלת האלוה ויכלתו אהבתו וידיעתו חיותו ונצחיותו ממשלתו והיותו בלתי תלוי בשום דבר (עם היות כל דבר נצרך אליו) ואחדותו וקדושתו כל זה מתברר לנביא פתאם ברגע שהוא רואה את הצורה שנבראה למענו בכל עצמה וזהרה ואת כל האותות והכלים המורים על היכלת היד הנטויה והחרב השלופה והאש והרוח והברקים והרעמים הנשמעים לדבר האלוה ושומע הוא את הדבור היוצא מביניהם הכולל אזהרות והודעת מה שהיה ומה שיהיה וכן יראה אנשים ומלאכים עומדים לפני האלוה בהכנעה מדעתם כי כל אשר להם ממנו בא להם וכי הוא המספק להם הכל ברוח ולא יחסרם כל טוב והוא מגביה השפל ומשפיל הגבוה והוא נותן יד לשבים בתשובה בקראו אליהם מי יודע ישוב והוא כועס וקוצף על הרשעים והוא מקים ומוריד ולפניו אלף אלפין ישמשונה וגו' את כל זה ואת כל הדומה לזה יראה הנביא ברגע אחד ואז עולות בנפשו היראה והאהבה ומאז שוכנות הן בקרבה לכל ימי חייו והוא מתהלך כל ימיו מתגעגע משתוקק ומבקש כי יראה אליו המראה שנית ושלישית והנה מה שנראה המראה אל שלמה פעמים נחשב בעיניו לחסד גדול כמה שנאמר אלהי ישראל הנראה אליו פעמים כלום יגיע הפילוסוף במחשבתו אל כגון זה: (ו) אמר הכוזרי: דבר זה לא יתכן כי המחשבה אינה כי אם כעין דבור ולא יתכן לספר על שני ענינים בדבור אחד ואפלו היה דבר זה אפשרי לא יתכן כי השומע אותם ישיג שניהם יחד כי גם כל הפרטים אשר אני רואה מן הנעשה בשעה קלה בעיר וגרים בה לא יכילם ספר גדול ויש אשר רגע תעלה בלבי אהבה אל העיר הזאת או שנאה אליה ואלו קראו זאת לפי בספר לא היו רגשות כאלה עולים בלבי כי המחשבה מתבלבלת ממה שמתחדש עליה בסברה ובהזיה ואף מן הדברים המופיעים לעיני החושב עד שאין דבר מתברר לה בשלמותו: (ז) אמר החבר: אכן איננו כי אם כתרוטי העינים אשר לא יוכלו לעמד בפני מראה האור ההוא עלינו לצאת אפוא בעקבות פקוחי העינים אשר כח בהם לראותו שהם ההולכים לפנינו וכשם שהפקח אי אפשר לו לראות את השמש ולהראותה לאחרים וללמדם להסתכל בה כי אם בשעות מיחדות ביום שעות הזריחה והשקיעה ובמקומות רמים עליהם השמש זורחת כך גם הרואה באור האלוהי יש לו זמנים ומקומות מיחדים אשר רק בהם יראה את האור ההוא הזמנים ההם הם עתות התפלה וביחוד בימי התשובה והמקומות הלא הם המקומות שיחדו לנבואה: (ח) אמר הכוזרי: רואה אני אותך מודה לדעת האצטגנינים בדבר שלטון שעות וימים ומקומות ידועים: (ט) אמר החבר: האם אנו כופרים בכך כי יש לעולם העליון השפעה על הדברים הארציים אדרבה מודים אנחנו כי הצד החמרי של ההתהוות והכליה בא מכח הגלגל ואלו הצורות באות מאת מכונן מנהיגן אשר שם אותן כלים לקיום כל הדברים המתהוים שהוא רוצה לקימם בלי אשר נדע את פרטי הדברים אמנם האצטגנין טוען כי הוא יודע את הפרטים אבל אנחנו מכחישים אותו בזה ומעידים כי דבר זה לא ישיגהו בשר ודם רק אם אנו מוצאים דבר מחכמת האצטגנינות סומך על חכמה אלוהית חכמת התורה אנו מקבלים אותו כך תנוח דעתנו מדברי חכמת האצטגנינים שמצאנום אצל החכמים ז"ל בהניחנו כי דברים אלה נובעים מכח אלוהי ונמצא שהם אמת אך כל דברי האצטגנינות האחרים אינם כי אם סברה והטלת גורלות בשמים שיש בה מן האמת לא יותר מבהטלת גורלות בארץ רק מי שרואה את האורות שהזכרנו הוא הנביא האמתי והמקום אשר בו יראו האורות הוא רק הוא המקום שאליו יש לכון באמת כי הוא מקום האלוהי והתורה הבאה משם היא תורת אמת: (י) אמר הכוזרי: אכן גם הדתות שבאו אחריכם אם הן מודות באמת ואינן מכחישות אותה מיחסות יתרון למקום ההוא ואומרות כי הוא מקום העלות הנביאים ושער השמים ומקום המשפט החרוץ אשר אליו תתקבצנה נפשות המתים ביום הדין וכן מודות הדתות האלה כי הנבואה לא הופיעה כי אם בבני ישראל וכן הן מעריצות את אבות ישראל ומודות במעשה בראשית בספור על המבול וברב מה שכתוב בתורה והמחזיקים בדתות אלה אף עולים לרגל אל המקום הנכבד ההוא: (יא) אמר החבר: הייתי מדמם לאותם הגרים שקבלו עליהם את שרשי המצוות ולא את ענפיהן לולא היו מעשיהם סותרים את דבריהם כי הנה מכבדים הם את מקום הנבואה בדבור פה ובכל זאת פונים הם בתפלתם אל מקומות אשר היו לפנים מיחדים לאלילים אך במקרה נמצאו בתחום בו גרים רב בני המונם מקומות אשר לא נראה בהם אות אלוהי מלבד זה השאירו את כל מנהגי עבודת האלים הקדומה ימי החגים והקרבנות ולא בערו כי אם את הפסילים שנמצאו שם אותם מחו אך לא את מנהגיהם וכמעט אצדק אם אמר כי מה שאמר האלוה ועבדת שם אלהים אחרים עץ ואבן ואף חזר על כך אינו כי אם רמז אל אשר יכבדו את העץ ואל אשר יכבדו את האבן ואנחנו ברב הימים משלימים אתם בעוונותינו אמת נכון הדבר כי מאמינים הם ביחידות האלוה אך אין אמונתם כי אם כאמונת אנשי אבימלך ואנשי ננוה וכאמונת האנשים המתפלספים בדבר דרכי האלוה מיסדי שתי הדתות האלה אמרו כי הם השיגו את האורות האלוהיים במקום מוצאם זאת אומרת בארץ ישראל וכי משם העלו השמימה ושם צוו להדריך בדרך האמת את כל אנשי הארץ הנושבת ואכן בראשונה היתה הארץ ההיא המקום היחיד אשר אליו כונו מאמיני הדתות האלה בתפלותם אך דבר זה לא ארך כי אם זמן מועט ועד מהרה התחילו מכונים בתפלותם אל המקום בו נמצא רב המונם למה הדבר דומה לאדם הרוצה להוליך את כל אנשי העולם אל מקום השמש כי כלם חלשי ראות ואינם יכולים לראות את השמש ואינם יודעים את דרך מהלכה אך תחת זאת הוא מוליך אותם אל הקטב הדרומי או אל קטב הצפון ואומר להם הנה השמש הקבילו פניה ותראוה אולם הם כמובן אינם רואים אותה לא כן משה ע"ה המנהיג הראשון הוא הביא את כל העם אל מעמד הר סיני למען יראו בעיניהם איש כפי יכלתו את האור אשר ראה הוא אחרי כן קרא לשבעים זקנים והם אמנם ראוהו כמו שאמר הכתוב ויראו את אלהי ישראל לימים אסף עוד שבעים זקנים ונאצל עליהם מאור הנבואה עד הגיעם למדרגתו כמו שאמר הכתוב ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים וכל אלה העידו איש בפני רעהו על שראו ועל ששמעו וכך הרחק מלב האמה החשד הרע שמא אין זאת כי אם טענת יחידים המתפארים כי נגלתה אליהם נבואה כי לא תתכן כל קנוניה בפני המונים ביחוד שברבות הימים רבו הנביאים עד שבימי אלישע ראו חבלי נביאים עמו בהעלות אליהו ע"ה השמימה כמו שאמר הכתוב הידעת כי היום ה' לוקח את אדניך מעל ראשך וכל הנביאים עדים למשה ע"ה וקוראים את העם לשמר את תורת משה: (יב) אמר הכוזרי: אבל האין בעלי הדתות האלה קרובים אליכם מן הפילוסופים: (יג) אמר החבר: אמנם כן רב המרחק בין בעל הדת ובין המתפלסף כי בעל הדת מבקש את האלוה לשם תועלות עצומות נוסף על תועלת הדעת אותו ואלו המתפלסף אינו מבקש את האלוה כי אם כדי לתארהו כמו שהוא באמת כדרך שהוא מבקש לתאר את הארץ למשל כי היא במרכז הגלגל הגדול ביותר ואינה במרכז גלגלות המזלות וכדומה מן הידיעות הללו לדעת המתפלסף אין חסר הידיעה על האלוה מזיק לאדם יותר ממה שמזיק חסר הידיעה על הארץ למי שסובר כי משטח היא לדעת המתפלסף אין תועלת כי אם בידיעת הדברים על אמתתם ידיעה זאת עושה את יודעה דומה לשכל הפועל עד אשר יהיה לאחד אתו ואז אין הפרש בדבר אם מאמין הוא או כופר ובלבד שיהיה מתפלסף ומשרשי אמונתו של המתפלסף הוא אמרו לא ייטיב ה' ולא ירע המתפלסף מאמין כידוע בקדמות העולם ואינו מעלה על דעתו כי עולם זה נברא אחר ההעדר בטוח הוא כי עולם זה היה מאז מעולם ולעולם לא יעדר ואם גם יקרא המתפלסף לאלוה ית' בורא אין זה כי אם על צד העברה לשונית ולא לפי משמעו של שם זה באמרו בורא עושה אין המתפלסף מתכון כי אם לזה שהאלוה הוא סבת העולם ועלתו ואשר למסובב לא יעדר לעולם כל זמן שהסבה קימת אם העלה בכח גם העלול בכח ואם היא בפעל אף הוא בפעל אך הואיל והאלוה הוא עלה בפעל לכן גם המסובב קים בפעל שהרי האלוה סבתו האחת אכן הפילוסופים אם אמנם רחקו כל הרחק הזה מהשגת האלוה לפי הנבואה אין להאשימם על כך כי אל חכמת האלוהות לא היה להם מבוא כי אם דרך ההקש ההגיוני וההקש לא הביאם כי אם למה שאמרנו ואכן אותם מהם האוהבים להודות על האמת יאמרו לבעלי התורה דברים שאמר סוקרטס (לבני עירו) חברי האזרחים חכמת אלוהות זו אשר לכם אין אני מכחישה אולם אומר אני כי איני מכירה כי אני יודע רק בחכמה האנושי אשר לשתי הדתות במדה שקרבו אלינו בה במדה רחקו ואל תתמה על הדבר כי הלא ירבעם וסיעתו קרובים היו לנו יותר והם בעינינו עובדי עבודה זרה אם כי מישראל הם נמולים ושומרי השבת ושאר המצוות פרט למועטות אשר הכרח ההנהגה המדינית הביאם לעבר עליהן והם הלא הודו באלהי ישראל המוציאם ממצרים כדרך שהאמינו בו גם עושי העגל במדבר שדברנו עליהם למלעלה אמנם יתרון להם לאנשי שתי הדתות בזה שהרחיקו את התמונות אך הואיל ושנו ממקום הכוון בתפלה ובקשו את הענין האלוהי במקום אשר לא ימצא בו וביחוד מפני שבטלו את רב המצוות השמעיות התרחקו מאתנו רחק רב אך על צד האמת יש להבדיל הבדל מרבה בין סיעת ירבעם לסיעת אחאב כי עובדי הבעל הם רק הם עובדי עבודה זרה ועל זה אמר אליהו אם ה' האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו ובנוגע להם תמהו החכמים כיצד אכל יהושפט מסעודת אחאב לא כן ידברו על סיעת ירבעם אף קריאת אליהו קנא קנאתי לה' אלהי צבאות לא נגד עבודת העגלים השמעה כי אנשי סיעת ירבעם לה' אלהי ישראל היו כל מעשיהם ונביאהם נביאי ה' היו ואלו נביאי אחאב נביאי הבעל היו וכבר הקים האלוה את יהוא למחות את זכר אחאב ויהוא שהשתמש בתחבות ערמה באמרו אחאב עבד את הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה מחה כל זכר לעבודת הבעל אך בעגלים לא שלח ידו הרי שעובדי העגל הראשון ובעלי הבמות מסיעת ירבעם ועובדי פסל מיכה לא כונו בעבודתם כי אם לאלהי ישראל ובכל זאת עברו בזה עברה שחיבים עליה מיתה דומים היו בזה לאדם הנושא את אחותו מאנס או מחמת תאוה ועם זה מקים את כל תנאי הנשואין כאשר צוה עליהם האלוה או לאדם האוכל בשר חזיר ועם זה הוא זהיר בשחיטת החזיר ונזהר מן הדם ושומר שאר תנאי המאכלים כמצוה עלינו: (יד) אמר הכוזרי: (אך ספק הדבר אם יתכן לדמות את מאמיני שתי הדתות לסיעת ירבעם): (טו) אמר החבר: הנה העירות על מקום ספק אשר לי אמנם אין ספק בו אולם כבר התרחקנו מעיוננו בתארי האלוה ועלינו לשוב אליו ואוסיף לך באור על ידי משל לקוח מן השמש כי הנה השמש תמיד אחת היא אך שונים הם יחסי הגופים הנאותים לאורה כי המקבלים את אורה בשלמות הם האדם והבדלח למשל והאויר הצח והמים וביחס לכל אלה נקרא האור הזה אור חודר וביחס לאבנים נוצצות בנות השטחים המקצעים אור נוצץ למשל וביחס לעצים ולפרי הארץ וכדומה אור כהה ואלו ביחס לשאר הדברים אור בכלל בלא כל יחוד והנה לאור הכללי דומה השם אלהים כמו שבארתי למעלה ולאור החודר דומה השם ה' שם מסים ומיחד המורה על היחס אשר בין האלוה לבין ברואיו השלמים ביותר על פני האדמה הלא הם הנביאים שנפשותם זכות והן מקבלות את אורו החודר בהן כחדר אור השמש בבדולח ובאדם הנפשות ההן מקור מחצבתן ומוצאן הם באדם הראשון כמו שנתבאר למעלה וממנו נמשכה הסגלה היא לב הפרי דור אחר דור תקופה אחר תקופה ואילו המון בני העולם הזה פרט לאנשי הסגולה הם בבחינת קלפות עלים סיבים וכדומה אלהיהם של אנשי הלב האלה נקרא במיחד ה' ואחרי אשר דבק השם אלהים באדם נתחלף לאחר סיום מעשה בראשית בשם ה' אלהים כמו שאמרו רבותינו ז"ל שם מלא על עולם מלא אכן שלמות העולם לא באה כי אם בבריאת אדם שהוא היה לכל מה שקדם לו כלב לפרי והנה הרעיון הכלול בשם אלהים לא יכחישהו כל בעל שכל ואין ההכחשה חלה כי אם על שם ה' כי הנבואה נראית תמוהה ונדירה גם ביחידים אף כי בצבור ולכן הכחיש פרעה ואמר לא ידעתי את ה' כאלו הבין כי שם ה' שהוא השם המפרש מורה על האור החודר ומעיד על היות אור האלוה דבק בבני אדם וחודר בהם ומשה הוסיף על דבריו ואמר אלהי העברים ברמזו על האבות אשר רבים ידעו כי נגלתה ביניהם הנבואה ונראו להם אותות השם אלהים כמו שידעת היה מקבל במצרים שכן אמר פרעה הראשון אחרי הודיע אלהים אותך ואף אמר איש אשר רוח אלהים בו למה הדבר דומה כאלו היה בתוכנו רק איש יחיד רואה את השמש ויודע את מקום זריחתה ואת מסלול מהלכה ואלו אנחנו כלנו לא ראינוה מעולם ואין אנו מתהלכים כי אם בצל ובענן והנה אנחנו רואים את ביתו מואר הרבה יותר מבתינו כי מתוך שהוא יודע את מהלך השמש קובע הוא לו חלונות ואשנבים כרצונו וכן אנו רואים את זריעותיו ונטיעותיו עולות יפה ואלו אמר לנו האיש כי כל זה בגלל ידיעתו את השמש ודאי היינו מכחישים זאת ואומרים וכי מה הוא השמש אנו אין אנו יודעים כי אם את האור ותועלותיו המרובות אך הלזה בא אלינו במקרה ועל זה היה הוא עונה ואומר אני מביא אלי מן האור כמה שארצה ובכל עת שארצה כי יודע אני את סבתו ואת מהלכה ומדי אתכונן לכך לפי ידיעותי אלה ואזהר כי כל מעשי יעשו בזמנים הידועים לי לא תעדר ממני תועלתו כמו שאתם רואים זאת בעיניכם ושם ה' הוא השם אשר יכנה בכנוי פנים כמו שהכתוב אומר פני ילכו אם אין פניך הלכים והיא היא כונת הפסוק ילך נא ה' בקרבנו והנה ענין שם אלהים אפשר להשיגו בהקש הגיוני כי על היות לעולם מושל ומסדר מראה השכל אמנם בדבר מהות האלוה נחלקו בני אדם לפי השני אשר בכשר שפיטתם והקרובה בדעות על האלוה היא דעת הפילוסופים אך ענין שם ה' לא ישיגהו ההקש ההגיוני ואין עליו עדות כי אם מן הראיה הנבואית ההיא אשר יבדל בה הנביא כמעט מכל המין האנושי וידבק במין המלאכים ותהי בו רוח אחרת כמה שנאמר ונהפכת לאיש אחר ויהפך לו אלהים לב אחר ורוח לבשה את עמשי היתה עליו רוח ה' ורוח נדיבה תסמכני ורוח כנוי לרוח הקדש העוטה את הנביא בשעת הנבואה ואת הנזיר ואת המשיח זאת אומרת את האיש שנמשח לכהנה או למלוכה בשעה שהנביא מושחו וכל אדם בשעה שיעזרהו האלוה ויישירהו אל דבר מה ואת הכהן בשעה שהוא מודיע נסתרות בשאלו באורים ותמים אותה שעה יסורו מלב האדם הספקות שהיו לו לפני זה בענין האלוהים וילעג לכל ההקשים ההגיוניים אשר בעזרתם היה מנסה להגיע אל ידיעת האלוה רבונותו ואחדותו ואז יגיע האדם למדרגת עובד אלוה מתוך אהבה המוכן למסר נפשו על אהבתו כי בדבקות באלוה הוא מוצא נעימות עצומה ובהתרחקות ממנו הוא רואה מקור כל נזק וצער וזה הפך מן המתפלספים אלה אינם רואים בעבודת האלוה כי אם נימוס נאה והודאה באמת שיש לנשא את האלוה על כל הנמצאים כמו שיש לנשא את השמש על שאר הדברים הנתפסים בראיה לדעתם אין הכפירה באלוה כי אם פחיתות בנפש הרוצה בשקר: (טז) אמר הכוזרי: הנה נתבאר לי ההפרש בין השמות אלהים וה' והבינותי מה רב המרחק בין אלהי אברהם ובין אלהי אריסטו כי לה' יתעלה משתוקקים בני אדם שהשיגוהו בחוש ועל יסוד עדות ראיה ואלו לאלוהים נוטים על פי הקש הגיוני מי שהשיגו בחוש בא לידי מסירות נפש מתוך אהבת האלוה ולידי הנכונות למות עליה ואלו ההקש מראה רק זאת כי חובה היא לרומם את האלוה כל שעה שאין הדבר מזיק ואין סובלים צער עליו אין להאשים אפוא את אריסטו על הלגלוג שלגלג על טקסי עבודת האלוה מאחר שהוא מספק אם האלוה יודע בזה: (יז) אמר החבר: אברהם לעמת זה באו עליו נסיונות רבים הסבל אשר סבל בראשונה באור כשדים ואחרי כן בימי נודו כגר בארץ ואחרי זה במילה ואחרי כן בהרחקת ישמעאל ואחרי זה בעקדת יצחק להעלותו עלה והוא עמד בכל אלה כי הוא השיג מה שהשיג מן הענין האלוהי בחוש לא לפי הקש הוא ראה בעליל כי אין דבר מפרטי מעשיו נעלם מעיני האלוה ושוב ראה כי האלוה גומלהו לרגעים על מעשי צדקה ומדריכהו בדרך הישר והוא שלא יצעד צעד לפנים או לאחור כי אם ברשות מאת האלוה ואיך לא ילעג אברהם כעת להקשיו ההגיוניים הקודמים הלא כן דרשו החכמים ז"ל על הפסוק ויוצא אותו החוצה אמר לו צא מאצטגנינות שלך זאת אומרת צוהו לעזב את חכמותיו ההקשיות כחכמת הכוכבים וכדומה ואז יתחיב לעבד את מי שהשיג בחוש כמה שנאמר טעמו וראו כי טוב ה' בצדק נקרא אפוא ה' בשם אלהי ישראל כי ראיה זאת לא נתנה לכל עם אחר וכן הוא נקרא אלהי הארץ כי ארץ ישראל על אוירה אדמתה ושמיה נתיחדה בסגלה המסיעת להשגת הנבואה בהצטרף לסגלה זו התנאים שהם מעין עבדת אדמה והכנתה להצלחת מין צמחים וכל ההולכים בדרכי התורה האלוהית נמשכים אחרי בעלי הראיה הנבואית ונפשותם מוצאות להן מנוח בהאמינן אמונה שלמה בקבלת הנביאים אם כי דברי הנביאים תמימים ומשליהם דמיוניים יותר מדי ואין הן מוצאות מנוח בקבלת הפילוסופים אם כי דבוריהם נאים יותר וחבוריהם מסדרים סדר יפה יותר ואם כי לפי הנגלה מופתיהם ההגיוניים מושכים את הלב יותר ובכל זאת אין ההמונים נמשכים אחריהם כאלו נגלתה האמת לנפשות בני ההמונים מעין גלוי נבואה כמו שנאמר אצלנו נכרים דברי אמת: (יח) אמר הכוזרי: רואה אני כי אתה מגנה את הפילוסופים ומיחס להם הפך הדבר הידוע לכל עליהם הלא גם על אדם שקבל עליו פרישות והתנזר אומרים אצלנו כי הוא נעשה פילוסוף או כי נוהג הוא לפי דעת הפילוסופים ואלו אתה שולל מהם כל מעשה טוב: (יט) אמר החבר: מה שאמרתי נוגע רק לעקר למודם שלפיו תכלית ההצלחה לאדם אינה כי אם במדע העיוני ובהשגת המשכלות באמצעות השכל שבכח הנעשה על ידי זה לשכל שבפעל ואחרי כן לשכל הנקנה בו יתקרב אל השכל הפועל ורק אז מבטח לו כי בן אלמות הוא אולם דבר זה לא ישלם כי אם בהקדיש אדם את כל ימי חייו למחקר ולמחשבה מתמדת דבר אשר לא יתכן עם ההתעסקות בעניני העולם הזה ולכן ראו צרך לעצמם להתרחק מן הרכוש ומן הכבוד ומן ההנאה בבנים כדי שלא יטרידום מלהגות בחכמה ובהגיע האדם לידיעת חכמה במדרגה הזאת המבקשת לא יחוש למעשים אשר יעשה כי חסידותם אינה מיחלת לקבלת גמול וכן אין הם סבורים כי אלו היו גוזלים או רוצחים היו נענשים על כך אולם הם מצוים על הטוב ומזהירים מן הרע בראותם במעשים אלה את הדרך הראויה והמשבחת ביותר ובחשבם כי באלה אפשר לבן אדם להדמות לאלוה אשר סדר את כל הדברים על הצד הטוב ביותר ולכן קבעו אמנם חקים להנהגת המדינה ולהתנהגות כל יחיד אולם החקים האלה הם התנהגיות לא מחיבות כי אם מתנות ורק לשעת ההכרח ואלו התורה אינה כן אם לא בפרטים השיכים לדרך ארץ ובחכמת התורה כבר נתבאר מה הם הדברים אשר יחול עליהם תנאי ומה הם הדברים אשר לא יחול תנאי עליהם: (כ) אמר הכוזרי: אולם אותו האור אשר אתה מדבר עליו כבר שקע והדעת מרחקת את הראותו שנית כי כבר אבד ואין לצפות לשובו: (כא) אמר החבר: לא שקע כי אם בעיני אדם שאינו רואה אותנו בעין פקוחה אדם המביא ראיה מדלותנו וענינו ופזורנו על שקיעת אורנו ומגדלת אמות אחרות ומהצלחתן בעולם הזה וממשלן בנו על שהאור שורה עמם: (כב) אמר הכוזרי: אין אני מביא ראיה מזה כי רואה אני את שתי הדתות חולקות זו על זו ושתיהן מצליחות והרי לא יתכן כי תמצא האמת בשני הקצוות או שהיא באחד מהם או שאינה אף באחד מהם וכבר פרשת לי את פרשת הנה ישכיל עבדי פרוש המורה על כך כי הדלות והשפלות קשורות יותר מן הגדולה והכבוד בענין האלוהי ודבר זה מפרסם גם אצל שתי הדתות הללו כי אכן הנוצרים אינם מתפארים במלכים או בגבורים או בעשירים אשר בתוכם כי אם באותם אנשים שהלכו אחרי ישו בכל אותה התקופה הארכה שקדמה לזו שבה נתקבלה דתו ברבים אנשים אשר גרשו ממקומותם והיו מסתתרים במחבואים וכל שנתפס אחד מהם מיד היה נהרג וכלם סבלו על שמירת אמונתם צרות מפלאות בזיון והרג והם הם אשר יתברכו בהם הנוצרים ואת מקומות מגוריהם ואת מקומות ההרגם יכבדו ועל שמותם יבנו כנסיות וכן העוזרים חברי מיסד האסלם סבלו בזיון רב עד שנושעו ובהם יתפארו המוסלמים ובשפלותם ובמותם על אמונתם ישתבחו לא בשרים אשר גאותם על כספם ועל מעמדם הרם כי אם באנשים שהיו לובשים בגדים בלויים ואוכלים לחם שעורים לא לשובע אולם החבר היהודי הם היו עושים כל זאת בתכלית ההתרחקות מעסקי העולם הזה ובהתמסרות גמורה לאלוה ית' ואלו ראינו את היהודים עושים כן לשם שמים הייתי מחשיבם יותר ממלכי בית דוד כי זוכר אני מה שלמדתני בדבר הכתוב ואת דכא ושפל רוח וכן למדתני כי אור האלוה לא יחול כי אם בנפשות הענוים: (כג) אמר החבר: צדקת בבישך אותנו בדבר הזה כי אכן כל סבלנו לא עמד לנו עד היום אולם בחשבי על החשובים בתוכנו היכולים לסלק על נקלה באמירת מלה אחת את הבזיונות מעל נפשם להיות לבני חורין ולשלט במשעבדיהם ואינם עושים כן בהיותם נאמנים לדתם אני שואל האין זה קרבן שיש בו לכפר על חטאים רבים ולמחותם אמנם אלו נפל הדבר כאשר אמרת אתה כי אז לא נשארנו זמן רב במצב זה ועוד יש לאלוה חכמה נסתרת בהשאירו אותנו בגלות מעין החכמה הצפונה בגרגיר הזרע גרגיר זה נופל אל תוך האדמה ושם הוא משתנה ונעשה לכאורה עפר מים וטיט ולפי ראות עיני המתבונן בו לא ישאר רשם מוחש כלשהו ממה שהיה הגרגיר קדם לכן אולם לאחר זמן יתברר כי גרגיר זה הוא אשר ישנה את העפר ואת המים עד שיהיו מטבעו הוא והוא אשר יעבירם דרגה דרגה עד אשר יתעדנו היסודות ויהפכם להיות כמוהו ואז יוציא קלפות עלים ועוד עד אשר יזדכך הגרעין ויכשר לחול בו הענין ההוא האלוהי והצורה של הזרע הראשון ואז יהיה לעץ נושא פרי כפרי אשר ממנו בא הזרע ההוא והנה כך הוא הדבר גם בדת משה כל דת שבאה אחריה משתנה לאמתו של דבר להיות כמה אם כי למראית עין תתרחק ממנה הדתות האלה הן אפוא רק הכנה והקדמה למשיח המיחל אשר הוא הפרי ובאחרית הימים בהודותן בו תהיינה הן פריו והיה העץ כלו אחד אז יעריצו את השרש אשר לפנים היו מבזים אותו כמו שאמרנו בפרוש הפסוק הנה ישכיל עבדי ואל תבט אל היות הדתות האלה מתרחקות מעבדות האלילים ומשתדלות לקים את יחוד האלוה ותשבחן על כך ויקלו בעיניך בני ישראל שבימי המלכים על אשר פנו לעבולדת הצלמים התבונן לעמת זה בכך שגם החשובים במאמיני הדתות האלה נוטים אל הכפירה בהשגחה ואף יפיצוה ברבים ואף יחברו ברוחה שירים המתפרסמים בעם ונשמרים בפיהם שירים המכריזים כי אין אדון משגיח אל מעשי בני אדם גומל טוב על המעשים הטובים ועונש על הרעים דבר אשר כזה לא נשמע מעולם בישראל אמנם היו בעמנו אנשים אשר האמינו כי הצלמים ההם ורוחניות הכוכבים עשויים להביא להם ברכה כי בזמן ההוא האמינו רבים שיש תועלת בעבודות ההן אך כל זה לא היה אצלם כי אם תוספת לדתם את כל מצוותיהם שמרו כי אם אין הדבר כן מדוע לא המירו דתם בדתות העמים אשר הגלום ושבום אפלו מנשה וצדקיהו גדולי הכופרים בישראל לא רצו לעזב את דת ישראל אם אמנם התאוו להרבות הצלחתם בנצחונות על השונא ובעשית עשר באמצעות הכחות ההם שחשבום מועילים להפליא אם כי צוה האלוה להתרחק מהם ואלו היו הכחות ההם מחשבים לרבים כיום כמו שהיו אז היית רואה אותנו נפתים היום כמהם כשם שאנו נפתים לשאר ההבלים כאצטגנינות ולחשים וקמעות וכמעשים המכונים להפך את טבע הדברים אם כי התורה צותנו להתרחק מכל אלה: (כד) אמר הכוזרי: הנני מבקש ממך כעת כי תראה לי מקצת משירי חכמות הטבע אשר לפי דבריך היו נמצאות ביניכם: (כה) אמר החבר: בין אלה ספר יצירה לאברהם אבינו ע"ה הכולל ענינים עמקים שפרושם ארך מאד ספר זה מלמד אותנו לראות כי אחדות האלוה ורבונותו נגלות בדברים שמצד רבים הם ושונים ומן הצד השני יש בהם אחדות והתאמה והתאמתם באה להם מידי האחד מסדר הכל דברים אלה הם ראשית כל ספר וספור וספר השם ספר מורה על השעור והמתכונת של הגופים העומדים להברא כי רק על ידי המספר יתכן לעצב כל גוף עד כדי היותו מסדר יפה ועד המצא כל חלקיו ביחס המתאים למען יהיה ראוי למיעד לו וכן מדות השטח תכולת היבש והלח ומדות המשקל ואף תאם התנועות וסדר המוזיקה כלם ערוכים במספר בספר הלא תראה כי גם הבונה אין בית יוצא מתחת ידו אם לא קדם לזה ציור הבית בנפש הבונה השם ספור מורה על הדבור אולם דבור זה הוא הדבור האלוהי קול דברי אלהים חיים בדבור זה תלויות תכונת כל דבר נוצר וצורתו בהן נוצר ברגע שנסב עליו דבור זה כך ברגע שנאמר יהי אור יהי רקיע יצא עם המאמר המעשה ומעשה זה הוא הספר שם המורה על הכתב כי כתב האלוה הם ברואיו ודבור האלוה הוא הוא כתבו וספירתו היא דברו כך נעשו הספר והספור והספר ביחס לאלוה דבר אחד אם כי ביחס אל האדם שלשה הם כי האדם חושב בשכלו ומדבר בפיו וכותב בידו את דבורו להורות בשלשת הדרכים האלה על דבר מה מברואי הבורא והנה מחשבת האדם וכתבו ודבורו הם רק סמלים המורים על דבר לא עצם הדבר ואלו מחשבת האלוה ודבורו וכן כתבו הם הדבר עצמו למה הדבר דומה תאר לך בדמיונך אורג משי אשר די לו להעלות במחשבתו את עשית מלאכתו ומיד ישמע לו המשי ויתגונו בו הגונים אשר עלו בלב האמן ויצטרפו לציורים אשר ירצה בהם וכך יתרקם האריג הזה לפי צו האמן וכרשומו והנה אלו יכלנו אנחנו בשעה שאנו מזכירים את השם איש או רושמים רשמי גופו להוות את האדם כמו שהוא בתבניתו היתה לנו היכלת שישנה לדבור האלוהי ולכתב האלוהי והיינו לבוראים יכלת כלשהי מעין זאת יש לנו בציורנו השכלי אולם הלשונות והכתבים יש לאחדים מהם יתרון על חבריהם מהם ששמותם מתאימים לתכונות הדברים המכנים בהם ומהם ששמותם רחוקים מן הדברים אך הלשון האלוהית לשון אשר האלוה בראה ולמדה לאדם ושמה על לשונו ובלבו היא בלא ספק השלמה בלשונות שכנוייה מתאימים ביותר לכל הדברים אשר עליהם יורו כמו שאמר הכתוב וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו רצונו לומר ראוי הוא שם זה המתאים למכנה בו ומודיע טיבו ובזה היתרון ללשון הקדש ואף המלאכים מרגישים בה יותר מבכל לשון ועל יסוד זה אומרים על הכתב העברי כי צורות אותיותיו אף הן אינן מקריות ולא בלא כונה והמכוון בהן מתאים לכל אות ואות ואל יהיה תמוה בעיניך עיון זה אשר לפיו יש רשם לשמות הקדושים ולכל צרופי האותיות הדומים להם בדבור או בכתב כי קודמת לשני אלה השפיטה רצוני לומר מחשבת הנפש הטהורה הדומה למלאכים ג' ספרים אלה ספר וספור וספר מתאחדים אפוא לאחד ועל ידי זה יתחדש הדבר המשער ההוא כשם ששערהו בעל הנפש הטהורה וכשם שדבר בו וכשם שכתב אותו לפי זה אומר מחבר הספר על האלוה ית' ברא את עולמו בשלשה ספרים ספר וספור וספר כל אלה אחד הם בחק האלוה ית' ואחד זה הוא המקור לשלשים ושתים נתיבות פלאות חכמה שהם עשר ספירות ועשרים ושתים אותיות והרמז בזה הוא כי בצאת הנמצאות אל הפעל שונים הם זה מזה בכמות ובאיכות והנה הכמות היא המספר וסוד המספר אינו כי אם בעשרה כמו שנאמר שם עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה ויש סוד עמוק בדבר שהחשבון עומד רק על מספר עשרה לא על מספר גדול מזה ולא על קטן מזה ולזה רומז המחבר בהוסיפו הבן בחכמה וחכם בבינה בחן בהם וחקר מהם ודע וחשב וצור והעמד דבר על ברורו והשב יוצר על מכונו ומדתן עשר שאין להם סוף ואחרי זה הזכיר מחבר הספר את השונות מצד האיכות מחלק הוא את עשרים ושתים האותיות לשלש מערכות שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות והוא מבאר את דבריו שלש אמות אמש סוד גדול מפלא ומכסה שממנו יוצאין אויר ומים ואש שבהן נברא הכל משוה הוא את יחס האותיות האלה אל היחסים השוררים בעולם הגדול ובעולם הקטן שהוא האדם ואל היחסים אשר בזמן וקורא הוא להם עדים נאמנים עולם ונפש ושנה למדנו כי סדר אחד בכלם וסדר זה בא מן המסדר האחד יתעלה ויתקדש כי אם אמנם שונים הם הנמצאות ונבדלים זה מזה אין סבת היותם שונם כי אם בחמרים שלהם השונים זה מזה מהם עליון ומהם תחתון מהם עכור ומהם צלול אולם מצד חונן הצורות נותן התכונות ויוצר הסדר פועלת בכלם חכמה אחת והשגחה מתאמת ונמשכת לפי הסדר האחד הנוהג בעולם הגדול ובאדם ובסדר הגלגלים הוא אשר אמר עליהם כי שלשתם עולם ונפש ושנה עדים נאמנים הם על אחדות האלוה וסדר אותם בקרוב לפי דוגמה זו: שלוש אמות א מ ש בעולם: אוויר מים אש בנפש : גויה בטן ראש בשנה : רויה קור חום שבע כפולות ב ג ד כ פ ר ת בעולם: שבתאי צדק מאדים חמה נוגה כוכב לבנה בנפש: חכמה עושר ממשלה חיים חן זרע שלום בשנה: שבת חמישי שלישי ראשון ששי רביעי שני שתים עשרה פשוטות בעולם: טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים בנפש: אבר לראות אבר לשמוע אבר להריח אבר לדבר אבר לטועם אבר לתשמיש אבר לעשות אבר להלך אבר להרהר אבר לכעוס אבר לשחוק אבר לישון בשנה: ניסן אייר סיוון תמוז אב אלול תשרי מרחשוון כסליו טבת שבט אדר אחד על גבי שלשה ושלשה על גבי שבעה ושבעה על גבי שנים עשר והנה במה שנאמר על פעלת האברים האלה כליות יועצות וטחול שוחק וכבד כועס וקבה ישנה יש מקום לספק אמנם אין הדבר תמוה שיש לכליות השפעה על טיב הדעה הלא תראה דבר דומה לזה בפעלת האשכים שכן הסריסים חלושי שכל הם יותר מן הנשים וכשם שהם חסרי אשכים כך הם מחסרי זקן וגם מחסרי הדעה הנכונה וכן טחול שוחק מפני שכחו הטבעי הוא לנקות את הדם ואת רוח החיים מעכירות ומסתימה ובהיות שני אלה נקיים תבוא השמחה ואתה השחוק וכן כבד כועס מפני הלחות המרות הנולדות בו והשם קבה הוא כנוי לכל כלי המזון אולם הספר המתעורר כאן הוא במנין האברים לא הזכר הלב שהוא ראש האברים וכן לא הזכרו קרום הסרעפת וקרום הראה ששניהם משמשים את הלב ביחוד ואלו את שאר הגוף אינם משמשים כי אם דרך מקרה ואין זה תפקידם הראשון אשר למח כבר נכלל בפרוט החושים כי כלם נולדים ממנו ואף גם זאת האברים אשר למטה מקרום הסרעפת יש להם סוד כי הם הטבע הראשון שכן קרום זה מחלק בין עולם הטבע לעולם החי כדרך שהצואר מפריד בין עולם החי לעולם השכל כמו שהזכיר זאת אפלטון בטימאוס והנה המקורות הראשונים נמצאים בעולם הטבע בו שרש ההויה כי מכאן הזרע יוצא וכאן העבר נוצר מתוך ארבעת יסודות ובין אלה בחר האלוה את אברי הקרבן החלב והדם ויותרת הכבד ושתי הכליות ולא בחר לא בלב ולא במח ולא בראה ולא בקרום וסוד הדבר עמוק ופרושו אסור וכבר נאמר אין דורשין בספר יצירה אם לא בתנאים המזדמנים יחד רק לעתים רחוקות ואחרי זה נאמר שם שבע כפולות שש צלעות לששה צדדים והיכל קדוש מכון באמצע ברוך כבוד יי ממקומו הוא מקומו של עולם ואין עולם מקומו דברים אלה רומזים על הענין האלוהי המאחד את ההפכים בדומה לנקדה הנמצאת במרכזו של גוף בעל ששה צדדים ושלשה ממדים כי כל זמן שלא נקבע התוך בגוף הזה אין לקבע בו את הקצוות אחרי כן באה ההערה על היחס בין אלה ובין הכח הנושא הכל אשר בו יתאחדו ההפכים כפי שיחס זה נגלה בעולם שנה נפש כי לכל אחד משלשה אלה נתן מחבר הספר דבר אחד המלכד את חלקיו ומסדרם והוא שאמר תלי בעולם כמלך על כסאו גלגל בשנה כמלך במדינה לב בנפש כמלך במלחמה תלי שם התנין הוא רמז לעולם השכל כי בשם זה מכנים את הדברים הנסתרים אשר אין להשיגם בחושים והגלגל הוא גלגל השמש הנוטה כי על פיו יהיה סדר חלקי השנה והלב נותן סדר לחי ומושל בכל חלק מחלקיו וכונת המחבר היא החכמה בשלשה אלה אחת היא כי הענין האלוהי אחד הוא ואם שונים הם השלשה זה מזה אין זה כי אם מפאת שני החמר אשר להם ודמה את הענין האלוהי כמנהיג הרוחניים למלך על כסאו שפקדותיו אף בהנתן ברמז קל מתמלאות על ידי אנשי סגלתו ועבדיו היודעים אותו בלא כל תנועה מצדו ומצדם וכמנהיג הגלגלים דמהו למלך במדינה כי המלך צריך להראות בכל קצות המדינה למען יראו בכל חלק ממנה שלטונו וכבודו וטובו וכמנהיג בעלי החיים דמהו למלך במלחמה הנמצא בין שני יריבים ורוצה בנצחון ידידיו ובמפלת מתנגדיו אולם החכמה האלוהית אחת היא כי אין החכמה המתגלה בגלגלים גדולה מזו שבקטון בעלי החיים אך הגלגלים נעלים בזה שהם עשויים חמר זך ובן קים אשר לא יכלהו כי אם מי שבראו ואלו בעל החיים עשוי חמר הנוח לקבל רשמים חמר המתפעל מכל המקרים ההפכיים החלים בו בזה אחר זה כקר וחם ועוד והזמן היה מכלה אותו לולא החכמה האלוהית אשר עשתה לו תחבולה מיחדת בבראה אותו זכר ונקבה למען ישאר המין בקימו גם כאשר יאבדו אישי המין אולם כל אלה מתהוים על ידי סבוב הגלגל ועל ידי זריחת השמש ושקיעתה כמו שנרמז לפנינו בספר זה אגב מעיר המחבר כי אין הפרש בין תבנית גוף הנקבה לתבנית גוף הזכר כי אם בהיות אברים אחדים משלהם נגלים בזה ונסתרים בזו וכבר באר דבר זה בחכמת הנתוח כי אברי הנקבה הם הם אברי הזכר אך מהפכים לצד פנים ובדברי הספר זכר בא' מ' ש' ונקבה בא' ש' ם' חזר גלגל פנים ואחור אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע זאת אומרת כאותיות א'מ'ש' וא'ש'ם' כן אותיות ענג ונגע הן אותן האותיות אין ביניהן כי אם סדר מקדם ומאחר דגמה לדבר הזריחה והשקיעה אחת הן כלפי הגלגל עצמו ורק כלפינו אנו יש כאן כניסה ויציאה אחרי כן אומר מחבר הספר כי האברים אשר למטה מקרום הסרעפת רומזים למקורות ארבעת הטבעים שני לועזים ושני עליזים שני יועצים ושני עליצים עשאן כמין מריבה ערכן כמין מלחמה מקצת אלו מצטרפין עם אלו אלו עם אלו אלו תמורת אלו אלו כנגד אלו אם אין אלו אין אלו וכלם אדוקים זה בזה הרמז מובן בכללו אם אמנם קשה לבארו לפרטיו והוא לבעל החיים יש צרך בהפכים אלה ואך ורק ממלחמה זו נובעת הצלתו עד שלולא המלחמה לא באה ההצלה ועתה מסדר המחבר סדר הנבראים ושם בראשם את הנעלה שבהם והוא רוח אלהים חיים באמרו אחת רוח אלהים חיים שתים רוח מרוח שלש מים מרוח ארבע אש ממים ולא הזכיר את העפר מפני שהוא הגוף והחמר לכל המתהוים כי כלם עפר אך יאמר זה גוף אשי וזה גוף אוירי וזה גוף מימי ולכן הקדים המחבר שלש אמות אש ומים ורוח וכבר הקדים לאלה את רוח אלהים והיא רוח הקדש שממנה נבראו המלאכים הרוחניים ובה דבקות הנפשות הרוחניות אחריה בא האויר המשג בחושים ואחריו המים אשר מעל לרקיע המים האלה לא עמד אמנם ההקש הפילוסופי על מציאותם ולכן לא הודו בהם הפילוסופים אך אולי אפשר למפרש למצא מוצא בראותו בהם את גלגל הקרה אשר עדיו יגיעו העננים ואחרי המים סדר המחבר את האתר מקומה של האש היסודית כמו שאמר אש ממים וכן יש מוצאים בשם מים שבפסוק ורוח אלהים מרחפת על פני המים רמז לחמר הראשון חמר זה עדין לא היתה לו כל איכות ולא היה כי אם תהו ובהו עד שנתאיך ברצון האלוה ורצון זה שהקיף את החמר הוא אשר כנה בפסוק זה רוח אלהים והנה דמוי חמר היסודות למים הוא הדמוי המתאים ביותר כי דבר הדק מן המים לא יתהוה ממנו גוף טבעי מוצק ודבר העבה מן המים לא תשתוינה הפעלות הטבעיות בכל חלקיו הואיל וחלקים אלה מוצקים הם אשר לגוף העשוי מעפר לא יצלח כי אם למלאכת האמן כי פעלת האמניות אין להם מגע כי אם בשטחי החמר לא בכלל כל חלקיו ואלו פעלות הטבע חודרות אל כל חלקי הדבר ואין דבר מן הדברים המתהוים אשר לא היה בראשונה במצב מים נגרים נוזלים ולולא כן לא היה נקרא הויה טבעית כי אם הויה מלאכותית או הרכבה מקרית ואין הטבע פועל בדבר כי אם בעודנו גוף מימי כי אז יתן לו הטבע כל צורה שירצה לעמת זה הגוף העשוי להתקשות מרפה הטבע ממנו מניחהו ויתקשה ולזה מתכון המחבר באמרו עשה מתהו ממש ועשה את שאינו ישנו וחצב עמודים גדולים מאויר שאינו נתפש ושוב הוא אומר מים מרוח חקק וחצב תהו ובהו ורפש וטיט עשאן כמין ערוגה הציבן כמין חומה סככן כמין מעזיבה יצק מים עליהם ונעשו עפר ועוד שם תהו זה קו ירק שמקיף את העולם כלו בהו אלו אבנים מפלמות המשקעות בתהום שמביניהם יוצאים מים ורמז כמחבר רמז מה על סוד השם הנכבד יו"ד ה"א וא"ו ה"א המתאם למהות האלוהית היחידה אשר אין לה תאר כלשהו כי מהות כל דבר אינה מציאות הדבר ואלו האלוה ית' מציאותו היא מהותו כי מהות כל דבר היא הגדרתו וההגדרה מרכבת מסוג הדבר ומהבדלו אולם לעלה הראשונה אין סוג ולא הבדל יתחיב אפוא כי האלוה הוא הוא אחרי זה מתאר מחבר הספר את סבוב הגלגל כסבת רבוי הדברים באמרו חזר גלגל פנים ואחור ודמה את הדבר להצטרפות שתי אותיות בודדות אלף עם כלם וכלם עם אלף בית כלם וכלם עם בית חוזרות חלילה נמצא כל הדבור יוצא ברל"א שערים ואחרי כן תאר איך יתרבו הצרופים בהיות המלים בנות שלש אותיות ואיך בהיותן בנות ארבע שלש אבנים בונות ששה בתים ארבע בונות עשרים וארבעה בתים צא וחשב מה שאין הפה יכול לדבר ומה שאין האזן יכולה לשמע אחרי כן הצרך המחבר לחקר מה היה מקור הרבוי לפני סבוב הגלגל הלא הבורא אחד הוא והוא הוא מנין אפוא לגלגל למשל ששת צדדיו לשם כך הניח שם אחד לבורא בדבור השכלי ובדבור הגשמי בחר לו את האותיות הרכות ביותר אשר הן כנשמות אל שאר האותיות הלא הן אותיות ה'ו'י' ואמר כי בעלות רצון לפני האלוה יתהוה כל מה שירצה בו על ידי השם הנכבד הזה והנה אין ספק בדבר כי האלוה והמלאכים מדברים בדבור השכלי ויודעים לפני בריאת העולם הגשמי כל מה שיהיה בו ואיך יאצלו הדבור והשכל המבחין מאת האלוה על המדברים העתידים להברא בעולם העולם הגשמי צריך אפוא להברא לפי גשמיותו על ידי השם הנכבד השכלי המתאים לשם הגשמי יה"ו יו"ה הו"י הי"ו וי"ה וה"י נמצא מכל אחד מן הצרופים האלה יוצאת רוח אחת מרוחות העולם וכך נתהוה הגלגל באור זה אין בו כדי לספק רצון כל אדם אם מפני שהמבקש עמק מכדי שישג או מפני שדעתנו קצרה ואולי משתי הסבות יחד אף הפילוסופים חקרו בבעיה מעין זו והביאם מחקרם אל הדעה כי מן האחד לא יצא כי אם אחד ולכן הניחו מציאות מלאך קרוב לסבה הראשונה מלאך שנאצל מאת הקדמון ושוב אמרו כי מלאך זה שני תארים לו האחד ידיעתו במציאות עצמו והשני ידיעתו כי יש לו סבה ולכן אמרו נתחיבו ממנו שני דברים מלאך שני וגלגל ראשון הוא גלגל הכוכבים העומדים והמלאך השני אף הוא מתוך ידיעתו בקדמון נתחיב ממנו מלאך אחר ומתוך ידיעתו בעצמו נתחיב ממנו גלגל שני הוא גלגל שבתאי וכן נתחיבו מן המלאך השלישי הרביעי וכו' גלגלים ושכלים עד לגלגל הירח ועד לשכל הפועל וכבר קבלו זאת בני אדם ונפתו להאמין בדבר עד שסברו כי הוכח במופת הואיל ויחס לפילוסופים היונים אולם אין בזה כי אם טענה סתם שלא באה עליה כל הוכחה וכבר הקשו עליה כמה וכמה קשיות ראשית למה נפסק השפע ההוא האם מקצר ידו של הקדמון ושוב מדוע לא נתחיב ממה ששבתאי משכיל את שלמעלה ממנו דבר אחד ומזה שהוא משכיל את המלאך הראשון דבר שני וכך תהיינה הצורות הנאצלות משבתאי ארבע במספר ועוד מנין לנו דבר זה כי מי שמשכיל את עצמו יתחיב ממנו גלגל ומי שמשכיל את הקדמון יתחיב ממנו מלאך לפי זה יצא כי בטען אריסטו כי השכיל את עצמותו ידרש ממנו שיאצל ממנו גלגל ובטענו כי השכיל את הקדמון שיאצל ממנו מלאך לא הזכרתי לך את הדעות היסודיות האלה כי אם למען לא תתבלבל על ידי הפילוסופיה בחשבך כי אלו הלכת אחריה היתה נפשך מוצאת מנוחה מכל הספקות בהשענה על מופתים ברורים האמת היא כי כל השערות הפילוסופים בזה אין השכל הישר מקבלן ואין להקש אחיזה בהן נוסף על כך אין שנים מן הפילוסופים מסכימים זה עם זה אם לא שהם בני סיעה אחת הסומכת על מסרת שקבלו מפי פילוסוף אחד אמפידוקלס או פיתגורס אריסטו או אפלטון או אחד משאר הפילוסופים שאף הם אין אחד מהם מסכים לדעת חברו: (כו) אמר הכוזרי: ומה צרך יש באותיות הו"י במלאך ובגלגל וכדומה לאחר ההודאה ברצון האלוה ובבריאת העולם לפי המספר בסדר בראשית ברא האלוה כל הדברים המרבים לכל מיניהם בבת אחת ואחרי בראו אותם שם בהם את כח הקיום וההולדה הפועל בהם לרגעים בכח אלוהי כמו שאנו אומרים בתפלתנו מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית: (כז) אמר החבר: יפה אמרת מלך הכוזרים וכחך לאלוה זוהי האמת וזוהי האמונה באמת ועזיבת כל מותר ויתכן כי העיון הזה שמצאנו בספר יצירה היה עיונו של אברהם אבינו שעה שכבר נתבררו לו אחדות האלוה ורבונותו אך טרם זכה להתגלות אולם לאחר שזכה להתגלות עזב את כל ההקשים ולא בקש מעם האלוה כי אם להיות לו לרצון אחרי אשר למדו האלוה מה הוא הרצון במה ישג ובאיזה מקום וכבר דרשו החכמים על מאמר הכתוב ויוצא אותו החוצה צא מאצטגנינות שלך כלומר עזב חכמת הכוכבים וכל חכמת טבע מספקת וכל ספר אפלטון על נביא אחד בדורו של מרינוס שאמר על פי חזון שהיה אליו מאת האלוה לפילוסוף אחד שהשתדל מאד לזכות להתגלות האלוה על ידי עיון בפילוסופיה לא בדרך הזאת תגיע אלי כי אם על ידי אותם ששמתים מתוכים ביני ובין יצירי רצונו לומר הנביאים וחקי האמת וכבר נרמז ענין זה בספר יצירה בסוד ספירת העשרה ספירה זו הסכם עליה במזרח ובמערב אם כי אין לכך יסוד בחכמה טבעית ולא הכרעה מצד הקש שכלי כי אם סוד אלוהי בלבד הלא הוא אמרו עשר ספירות בלימה בלם פיך מלדבר בלם לבך מלהרהר ואם רץ לבך שוב למקום שלכך נאמר רצוא ושוב ועל דבר זה נכרתה ברית ומדתן עשר שאין להן סוף נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת דע וחשב וצור שהיוצר אחד ואין בלעדיו ולפני אחד מה אתה סופר וחתימת הספר היא וכשהבין אברהם אבינו וצר (וחקק וצרף ויצר) וחקר וחשב ועלתה בידו נגלה עליו אדון הכל וקראו אוהבי וכרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית לשון ובין עשר אצבעות רגליו והוא ברית מילה וקרא עליו בטרם אצרך בבטן ידעתיך: (כח) אמר הכוזרי: רוצה אני שתטעימני טעם חכמות חכמי התלמוד המתאימות לחכמת הטבע: (כט) אמר החבר: כבר העירותי על ידיעתם בתצפיות הכוכבים המדיקות ראיה לדבר ידיעתם לפי מסרת מבית דוד כי תקופת הלבנה היא כ"ט י"ב תשצ"ג ועד היום הזה לא נמצא בחשבון זה שבוש וכן ידעו את תקופת החמה המדיקת לפיה היו נזהרים לבל יחול פסח כי אם אחרי תקופת ניסן כמו שאמר אחד מהם כד חזית דמשכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שתא כי לא יתכן לעשות את הפסח בעונת החרף שכן צוה האלוה והזהיר שמור את חדש האביב והנה התקופה המקבלת אצל המון העם אינה התקפה המדיקת בהיותה מחשבת רק על דרך הקרוב לפי חלקת השנה לארבעה רבעים שכל אחד מהם יש בו צ"א ימים וז' שעות ומחצה ולפי חשבון זה יתכן כי יחול הפסח ברבע של החרף והנוצרים שטענו על היהודים ואמרו כי הדת היהודית המקורית כבר אבדה ואינה ידועה ליהודים כיום הואיל ואפשו שיחול אצלם פסח לפני הגיע האביב לפי חשבון התקופה המקבלת אצלם שהיא הידועה בפרהסיא לא שמו לב אל תקופת חמה המדיקת האמתית שהיא מחזקת אצל היהודים בצנעה ואינה ידועה ברבים ולפי חשבונה לא יחול פסח בשום אפן כי אם יום אחד לפני הגיע השמש לראש הטלה ולא ארע בזה שבוש יחיד בכמה אלפי שנים חשבון זה מתאים לחשבונו של התוכן אלבתני שהוא המדיק שבחשבונות התקופות והאמתי שבהם אך כלום יתכן חשבון מדיק של תקופת חמה ותקופת לבנה ללא ידיעת חכמת התכונה על בריה האפשרי ביותר וכבר הזכרנו סוד נולד קדם חצות ועוד בדומה לזה ועוד נשאר בידינו ספר העוסק בחכמה הזאת במיחד הוא הספר הנקרא בשם פרקי ר' אליעזר ובו מדת הארץ ומדת כל אחד מן הגלגלים וטבעי הכוכבים והמזלות וצורות הכוכבים האחרות הם ובתיהם ורשמיהם לטובה או לרעה ועליותם וירידותם ושיאהם למעלה ולמטה ומדות תנועותיהם ומחבר הספר הזה הוא מחכמי המשנה המפרסמים ושמואל מחכמי התלמוד הוא שאמר נהירין לי שבילי דרקיעא כשבילי דנהרדעא אולם חכמינו לא התעסקו במדע זה כי אם לענין המצוה כי אין לקבע בדיוק את מהלך הירח על כל השנויים שבו אשר בהם תלויה קביעת שעת התקבץ הירח עם השמש היא שעת המולד ומדת הסתתר הירח לפני המולד ואחריו כי אם על ידי ידיעה ברב חכמת התכונה וכן ידיעת העונות רצוני לומר ארבע התקופות על בריה לא תשלם כי אם על ידי ידיעת נקדות השיא והשפל של השמש ביחס לארץ ועליותיה לכל השתניותיהן ומי שהתעסק בכל אלה אי אפשר שלא יעבר מזה אל שאר חלקי חכמת התכונה אשר לחכמת הטבע מוצאים אנו אצל החכמים דברים שנזדמנו לתלמוד במקרה לא מתוך כונה ללמד אותה חכמה והם מעשה הפלא ופלא תאר לך אפוא מה נפלאים היו הספרים שהיו בידי תלמידיהם בעצם החכמה הזאת: (ל) אמר הכוזרי: וכיצד קרה הדבר שהספרים ההם שהיו מכונים ללמד אבדו ואלו המאמרים המקריים ההם נשתירו: (לא) אמר החבר: כי שומרי הספרים ההם היו רק יחידים בקרב העם אחד תוכן אחד רפא ואחד מנתח למשל וכשאמה מדלדלת יאבדו ממנה בראשונה המעלים בבניה ורק אחריהם יאבדו ההמוניים כך אבדו מקרבנו יחידי הסגלה ואתם חכמותם ולא נותרו כי אם ספרי התורה שכל העם צריך להם ורבים מקבליהם המרבים להעתיקם ולהשגיח עליהם ולכן נשתמר ונשתיר מן החכמות ההן כל שהיה כלול בספרי ההלכה כי רבים היו מקבליהם ורבה היתה ההשגחה עליהם ומזה כל מה שהזכר בהלכות שחיטה והלכות טרפה כי יש בהן מן החכמות מה שנעלם ברבו אף מעיני גלינוס כך לא הזכיר הוא בין החלאים הנראים לעין את חלאי הראה והלב שהעירה עליהם התורה כגון סמוך ללב וסמוך לדפן והדבק האנות וחסר ויתיר שבהן וראה שנתיבשה או נתמסמסה ועל ידיעת חכמינו בדבר יחס האברים הנפשיים אל הטבעיים מעיד מאמרם שני קרומים יש למח וכנגדם בביצים ומה שאמרו כמין שני פולים יש מנחים על לפי הקדרה מן הפולים ולפנים מח מן הפולים ולחוץ חוט השדרה וכן אמרם תלתא קני הוו חד פריש ללבא וחד פריש לראה וחד פריש לכבדא אשר לידיעתם בחלאים הממיתים ובחלאים שאינם מסכנים הרי אמרו חוט השדרה אם עורו קים מחו לא מעלה ולא מוריד ומי שנתמסמס מחו אינו מוליד וכן אמרו קרום שעלה מחמת מכה בראה אינו קרום ועוד אמרו גיד הנשה אינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף ומנפלאות ההלכה שלהם כשרה שינקה מן הטרפה קבתה אסורה טרפה שינקה מן הכשרה קבתה מותרת שהוא בלום במעיה ומן הדברים שהם אסרו מתוך ידיעה נכונה וסברתנו אינה משגת אותם הוא מה שאמרו חמשה קרומים אסורים קרום של מח קרום שעל הביצה קרום שעל גבי הטחול קרום שעל הכליות קרום שעל העקץ כלם אסורים באכילה ומן המפלא שבדיניהם בטרפות הוא שהם שערו ובדיוק את הגבה שאם תדחה בהמה ממנו למטה תאסר משום רסוק אברים זאת אומרת משום שודאי יתפרדו אבריה פרוד הגורם למיתתה ולכן אמרו הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין משום רסוק אברים משום דאמדה אנפשא זאת אומרת הבהמה משערת לעצמה את הגבה ומתכוננת לקפיצה על כן לא תזיקנה זו כשם שהיתה מזקתה אלו דחוה אחרים כי הטבע נוכח בקפיצה ואלו בנפילה הוא מסתלק ונעלם ומפלאי מאמריהם המיסדים על ההסתכלות הוא גם מאמר זה חרותה בידי שמים כשרה בידי אדם טרפה משום צמוק ראה ובדיקותה במים אי הדרא בריאה כשרה ואם לאו טרפה וכן אמרו ראה ככחלא כשרה כדיותא טרפה מאי טעמא האי שחור אדם הוא אלא שלקה ירקה כשרה ועוד אמרו ראה שהאדימה מקצתה כשרה האדימה כלה טרפה ורבי נתן הבבלי שהביאו לפניו ילוד שהוא ירק אמר להם המתינו לו עד שיפל דמו רצונו לומר שלא ימולו את הילד עד שיתפשט דמו בבשרו ועשו כן וחי הילד ההוא אם כי לפני זה מתו ילדי האשה ההיא תכף למילתם והביאו לפניו ילוד שהוא אדם ואמר להם המתינו לו עד שיבלע דמו ועשו כן וחי הילד ונקרא נתן הבבלי על שמו וכן מה שאמרו חלב טהור סותם טמא אינו סותם ומדקות דיניהם מחט שנמצא בעבי בית הכוסות נמצא עליו קרט דם בידוע שהוא קדם שחיטה לא נמצא עליו קרט דם בידוע שהוא לאחר שחיטה למאי נפקא מנה למקח וממכר כי לא יתכן שיהיה על המחט קרט דם לאחר שחיטה הואיל ואין הדם נגר במת ולכן אין הקנה יכול לבוא בטענה על מי שמכר לו את הבהמה ואם נמצא קרט דם על המחט יכול הוא לבוא עליו בטענה ולאמר מתה מכרת לי ובדומה לזה הגליד פי המכה בידוע ששלשה ימים קדם שחיטה לא הגליד המוציא מחברו עליו הראיה ומן הסימנים שנתנו בעוף טהור מותחין לעוף חוט של משיחה אם חולק שתים לכאן ושתים לכאן בידוע שהוא עוף טמא שלש לכאן ואחת לכאן בידוע שהוא עוף טהור ועוד אמרו כל עוף הקולט מן האויר ואוכל טמא השוכן עם טמאים ונדמה להם טמא כזרזיר אצל העורב וכן אמרו סימן הולד בבהמה דקה טנוף ובגסה שליה ובאשה שפיר ושליה ומן המפלא שבמאמריהם ובדבריהם בענין הארס של אחדים מבעלי הצפרנים הוא מה שאמרו דרוסת חתול ונץ ונמיה בגדיים וטלאים ודרוסת חלדה בעוף וכן מה שאמרו אין דריסה לשועל ואין דריסה לכלב אין דריסה אלא בצפרן לא בשן אין דריסה אלא ביד לא ברגל אין דריסה אלא מדעת אין דריסה אלא מחיים זאת אומרת אין הדורס זורק ארסו בבהמה כי אם בצפרני רגליו הקדמיות ורק מתוך כונה לא במקרה כגון שנאחזו צפרניו בבשר הבהמה ולא היתה לו כונת דריסה ויותר נפלא מזה מה שאמרו מחיים זאת אומרת שאם במקרה נקטעה רגלו הקדמית של הדורס בעוד צפרניו נעוצות בבשר הבהמה לא תצא מזה דריסה וזה משום שאין הדורס זורק ארסו בבהמה כי אם בהנתקו ממנה עם הוצאת צפרניו מבשרה ולכן אמר מחיים אחר שאמר מדעת וכן אמרו נטלה הכבד ונשתיר ממנה כזית במקום מרה ובמקום שהיא חיה כשרה ועוד אמרו מגלא כשר בראה ופסול בכליא מים זכים ונקב פסול בראה וכשר בכליא ועוד אמרו הגלודה שנשתיר בה כסלע על פני כל השדרה כשרה והדברים שהביאה המשנה בהלכות טרפות ובמומי הבכורות ובמומי הכהנים רבים מלהזכירם כל שכן מלפרשם וענין נתוח העצמות הובא שם בקצור דברים אך בשפה ברורה ובמיטב באור הענין ומן הנאה שבדבריהם הוא מה שאמרו יצאו בני מעיה ולא נקבו כשרה ועל זה הוסיפו ואמרו לא שנו אלא שלא הפך בהם אבל הפך בהם טרפה שנאמר הוא עשך ויכננך מלמד שברא הקדוש ברוך הוא כונניות באדם כיון שנתהפכה אחת מהן אינו יכול לחיות ומה שהבדילו בין דם נדה ודם טהרה וזבה ובתולים ובין הדם היוצא מפצעים ומטחורים וכדומה ומה שקבעו את כמות עונות הנדות ואת כמות העונות של זיבות הזכרים והידיעות הנפלאות שהיו להם בדבר הצרעת כל אלה עמקים מכדי שישיגום דעותינו:

מאמר חמישי

(א) אמר הכוזרי: עוד בקשה אחת לי אליך כי תשמיעני דברים ברורים וממצים על השרשים והעקרים אשר למדברים בעלי הנצוח ינתן נא לי לשמע עליהם כשם שנתן לך לדעתם למען אוכל לקבלם או להשיב עליהם כי מתוך שחסרתי את המדרגה העליונה והיא האמונה הטהורה הבאה לא בדרך החקירה וכבר היו לי מקדם ספקות וסברות משלי ועמדתי במשא ומתן עליהם עם פילוסופים ועם אנשי אמות שונות ודתות שונות ראוי הדבר כי אלך בדרך המדע ואתלמד במלאכת הוכוח למען אדע להשיב על הדעות הנפסדות ולא אשאר בבערות כי אין המסרת טובה כי אם לנפש השלוה ואלו הנפש הנבוכה יותר ראוי לה המחקר ביחוד אם מחקר זה מגיע בסופו אל אמות המסרת כי אז תתאחדנה אצל האדם שתי המדרגות זאת אומרת המדע והמסרת גם יחד: (ב) אמר החבר: וכי יש בתוכנו נפש שלוה שאינה נפתית לדעות השונות המנסרות בעולם דעות חכמי הטבע והאצטגנינים דעות בעלי הטלסמאות והמכשפים דעות בעלי הקדמות והמתפלספים וכדומה לאלה בימינו אין אדם מגיע אל האמונה כי אם לאחר שעבר את כל מדרגות הכפירה המרבות אך ימי החיים קצרים והמלאכה מרבה ורק יחידים והמה מועטים נתנה להם מתנת האמונה מטבע הללו אין כל הדעות ההן פוגעות בהם כי עומדים הם מיד על מקום הטעות אשר בהן מאמין אני כי אתה הנך אחד היחידים האלה אך הואיל ואי אפשר לי לא להענות לבקשתך הנני מודעך כי לא אנהג בך כמנהג הקראים העולים אל חכמת האלוהות לא בהדרגה אני אבאר לך כללים אשר יסיעוך לקנות לך משג על החמר ההיולי ועל המשתף ואחרי כן על היסודות ואחרי זה על הטבע ואחרי כן על הנפש ואחרי זה על השכל ואחרי כל אלה שהם עניני חכמת הטבע נגיע אל חכמת האלוהות ואחרי זה אביא לך ראיות מספיקות להוכיח כי הנפש המדברת אינה תלויה בגוף ואחרי כן אדבר אתך על העולם הבא ולבסוף על הגזרה האלוהית ועל היכלת וכל זה בתכלית הקצור והקרוב אל הדעת והנני אומר מן המוחשים אנו משיגים בחושינו רק את הכמות ואת האיכות ואין זה כי אם משפט השכל שהללו נשואות בנושא אולם אותו נושא קשה לנו לצירו לעצמנו וכי מנין לנו ציור של דבר אשר אין לו כשהוא לעצמו כמות ולא איכות לפי הסברה מציאות דבר כזה מן הנמנעות היא אולם השכל מקשה על סברה זו בטענו הרי הכמות והאיכות הן מקרים שאינם קימים לעצמם ואי אפשר לשניהם בלא נושא לנושא הזה קראו הפילוסופים בשם היולי ואמרו כי מה שאין השכל משיג את ההיולי השגה שלמה הוא מפני שההיולי אינו שלם לפי מהותו הואיל ואינו נמצא בפעל ומשום כך אין אפשרות לתארו בתאר מן התארים פרט לתאר הגופניות הנתן להיולי על היותו דבר מה בכח וכבר אמר אריסטו כי ההיולי כאלו מתביש להופיע בערומו ואינו נראה כי אם לאחר שהוא לובש צורה וכבר חשבו אנשים אחדים כי המים הנזכרים בראש ספור מעשה בראשית הם כנוי להיולי הזה וכי רוח אלהים מרחפת על פני המים אינה כי אם רצון האלוה וחפצו החודר בכל חלקי ההיולי ועושה בו כל מה שירצה האלוה ואיך שירצה ובכל שעה שירצה כאשר יעשה היוצר בחמר מחסר צורה לעמת זה העדר הצורה וחסר הסדר מכנים כאן חשך ותהו ובהו ואחרי זה אמרו גזר הרצון האלוהי הוא החכמה האלוהית כי יסב הגלגל העליון הסובב במעגלו אחת לעשרים וארבע שעות ומסובב עמו כל הגלגלים ועל ידי זה יתהוו בהיולי שמקומו בחלל גלגל הירח שנויים המתאימים לתנועות הגלגלים הראשון בשנויים האלה היה התחממות האויר הסמוך לגלגל הירח בגלל קרבתו למקום התנועה וככה נהיתה האש האיתרית היא האש היסודית לדעת הפילוסופים שאין לה צבע ואינה גורמת התלקחות כי גוף עדין היא שקוף וקל ולגוף זה קראו הפילוסופים בשם גלגל האש לגוף שלאחר זה גלגל האויר לזה שלאחריו גלגל המים ולאחרון כדור הארץ השוכן במרכז והוא כבד ועבה בהיותו רחוק ממקום התנועה אלה הם ארבעת היסודות שמהתמזגותם זה בזה נתהוו כל המתהוים: (ג) אמר הכוזרי: רואה אני כי הדברים האלה במקרה היו למה שהיו לדעת הפילוסופים שכן הם אומרים כי הדבר אשר היה קרוב מאד אל הגלגל קרה לו שנעשה אשר והדבר שרחק מן הגלגל קרה לו שנעשה ארץ והדבר שהיה באמצע נעשה לפי קרבתו אל הגלגל המקיף או אל המרכז אויר או מים: (ד) אמר החבר: ועם זה הביאם ההכרח להודות במציאות חכמה הגורמת להתיחדות כל עצם ועצם כי עצם האש נבדל מעצם האויר ועצם האויר מעצם המים ועצם המים מעצם העפר לא ברב או במעט ולא בהיות זה חזק יותר וזה חלש יותר כי אם בצורה המיחדת לכל אחד מהם היא אשר עשתה את זה אש ואת זה אויר את זה מים ואת זה עפר כי אם אין הדבר כן הרי יכול האומר לאמר כי מלוא כל הגלגל כלו הוא עפר אולם עפרות חלק אחד בו דקה יותר משל חלק שני ולעמתו יאמר אחר אדרבה הגלגל כלו אש הוא אולם ככל אשר ירד מטה נעשית אשיותו עבה יותר וקרה ואנחנו הלא רואים בעינינו כי כאשר יגע יסוד ביסוד כל אחד מהם שומר על צורתו ועל עצמותו כך אנו רואים את האויר ואת המים ואת העפר מזדמנים במקום אחד ואף נוגעים זה בזה אך אינם מדמים זה לזה ואם ישתנו אחדים מהם להיות כאחרים אין זה כי אם מפני סבות אחרות אשר גרמו להם שנוי בו המים מקבלים צורת האויר והאויר צורת האש רק אז ראוי לו ליסוד האחד להקרא בשם חברו והנה מה שהעצמים שונים זה מזה על ידי צורותם לא על ידי המקרים החלים בהם הביא את הפילוסופים אל האמונה במציאות שכל פועל אלוהי שהוא נותן הצורות האלה כך הוא נותן צורות מיחדות למיני הצמחים וצורות מיחדות למיני בעלי החיים אם כי כלם מרכבים מארבעת היסודות כי הגפן שונה מן הדקל לא לפי המקרים החלים בה כי אם לפי הצורות הצורות הן אשר עשו את העצם של זו שונה מן העצם של זה לפי המקרים שונה רק גפן מגפן ודקל מדקל בהיות האחד מאלה שחור למשל והשני לבן או פריו מתוק משל חברו או שהאחד ארך או קצר מחברו או עבה או דק יותר וכדומה לזה אולם בצורות העצמיות אין פחות ולא יותר כי אין סוס אחד פחות בסוסיות מחברו ואין איש מרבה באנושיות מחברו כי הגדרות הסוסיות והאנושיות חלות על כל אחד מאישי המינים האלה ולכן הכרחו הפילוסופים להודות כי את הצורות האלה נותן ענין אלוהי אשר יקראוהו בשם שכל נותן הצורות: (ה) אמר הכוזרי: חייך אך זאת היא האמנה נכונה כשהכרח השכל מביאנו לידי כך שנודה בכגון זה אולם מה מכרחנו להאמין במציאות המקרים ומדוע לא נאמר כי מי אשר שם את זה סוס ואת זה אדם בחכמה שאין אנו משיגים את פרטיה הוא אשר עשה את האש בצורת אש ואת העפר בצורת עפר לפי חכמה אשר בחר בה ולא לפי מקרה של קרבה אל הגלגל או של רחוק מן הגלגל נתהוו הללו: (ו) אמר החבר: זאת היא גם טענת התורה ומופתה בני ישראל וכל העצמים שנשתנה טבעם למענם וכל ההויות שנבראו למענם ואלו סלק מופת זה כי אז היה מתנגדך טוען בצדק כי הגפן למשל צמחה במקום זה רק מפני שזרע ענבים נפל בו במקרה וכי גם צורת הזרע אינה כי אם במקרה שעל ידי סבוב הגלגל נוצר יחס מסים בו נתמזגו היסודות מזיגה מסימת אשר ממנה יצא מה שאתה רואה לפניך: (ז) אמר הכוזרי: על טענה זאת יכלתי להשיב וכי מה הוא הדבר המניע את הגלגל עצמו הנהיה הדבר ההוא במקרה אם לא ועוד אחת יכלתי להשיב צורות הצמחים ובעלי החיים הן כמו שאנו רואים מגבלות במספר עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והלא לפי יחסי הגלגלים המרבים לאין סוף אפשר היה לצפות כי עם התהוות יחסים חדשים תתהוינה צורות אחדות ותחלפנה אחרות: (ח) אמר החבר: זאת טענה נכונה ביחוד בראותנו את החכמה המתגלה ברבות מן הצורות ההן ובהשיגנו את תכליתן כמו שנתבאר הדבר בספר הלדת מיני בעלי החיים לאריסטו ובספר תועלת האברים לגלינוס ובשאר הספרים הדנים בפלאי החכמה האלוהית וכן ברור הדבר כי בהמות הישוב כגון צאן ובקר סוסים וחמורים לא נבראו כי אם בשל הצרך שיש לו לאדם בהן מתאמות הן בכל להיותן לא מדבריות כי אם ביתיות לתועלת בני אדם ולזה רמז דוד ע"ה באמרו במזמור ברכי נפשי מה רבו מעשיך ה' דברים שיש בהם כדי לדחות את טענת אפיקורוס היוני אשר חשב כי העולם במקרה נתהוה: (ט) אמר הכוזרי: באר נא לי כונת המזמור הזה אף אם נתרחק בזה מן הענין במקצת: (י) אמר החבר: מזמור זה מסדר לפי סדר מעשה בראשית תחלתו עטה אור כשלמה רומזת אל יהי אור ויהי אור נוטה שמים כיריעה אל יהי רקיע המקרה במים עליותיו רומז אל המים אשר מעל השמים אחר כך הוא מדבר על כל המתהוה בחלל האויר עננים וסערות אש וברקים ורעמים ומודיע כי כלם בשליחות אלוהית ככתוב כי בם ידין עמים בהמליצו על כל אלה השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט זאת אומרת שולח הוא אותם אל כל אשר ירצה לעשות ככל אשר ירצה כל זה תלוי ברקיע אחרי זה עובר בעל המזמור אל הכתוב יקוו המים ותראה היבשה באמרו יסד ארץ על מכוניה כי לפי טבעם הקיפו המים את הארץ ממעל לה וכסו כלבוש את כלה על עמקיה והריה כאמרו תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים אך יכלת האלוה וחכמתו הוציאום מן הטבע ההוא והכניסום אל העמקים מקוה הימים מקום חיותם של בעלי החיים שבהם מתגלית עוד יותר מאשר בצמחים החכמה האלוהית כאמרו מגערתך ינוסון השאלת לשון לכניסת המים אל תוך הימים ואל מתחת לאדמה לדבר זה רומז גם הכתוב לרוקע הארץ על המים שלכאורה מנגד הוא לכתוב תהום כלבוש כסיתו אולם הראשון מדבר על טבע המים והשני על יכלת האלוה וחכמתו וכן הוא אומר גבול שמת בל יעברון בל ישבון לכסות הארץ וכל זה מכון לתועלת בעלי החיים כשם שהאדם עוצר בתחבולה ובאמנות את מימי הנהרות הרבים על ידי סכרים וכדומה למען יקבל מן המים רק כשעור הנחוץ לו לבית הרחים ולתעלה וכדומה לפעלה זאת רומז הכתוב המשלח מעינים בנחלים למען ישקו כל חיתו שדי לכשתברא החיה וכן עליהם עוף השמים ישכון לכשיברא העוף אחרי כן עובר בעל המזמור אל הכתוב תדשא הארץ דשא ואומר משקה הרים מעליותיו השאלה לשונית לכתוב ואד יעלה מן הארץ וכל זה לתועלת אדם וזרעו מה שנאמר אחרי זה במזמור מצמיח חציר לבהמה בא ללמדנו כי לא יבוזו לחציר כי הוא מן הדברים המביאים תועלת לחיות הבית לבקר ולצאן ולסוסים המכנים בפסוק זה עבדת האד'ם והכונה לעבודת האדמה ישתמש בהם האדם למען הוציא את הטוב שבצמחים לעצמו כאמור בהמשך הדברים בפסוק זה להוציא לחם מן הארץ וזה מתאים למה שאמר האלוה הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע זאת אומרת את גרעיני הצמחים לאדם ואת קלפותם לשאר בעלי החיים כמו שהוסיף ואמר ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים את כל ירק עשב לאכלה והזכיר בעל המזמור שלשת מיני המזון המוצאים על ידי עבודת האדמה והם דגן ותירוש ויצהר ולכלם רמז בראשונה בשם לחם ואחרי כן הזכיר תועלות כל אחד מהם יין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם זאת אומרת הלחם המיחד לבב אנוש יסעד ואחרי התועלות לאדם מזכיר בעל המזמור את התועלת המגיעה לאילנות מירידת הגשמים באמרו ישבעון עצי ה' ואת התועלת המגיעה מן האילנות הגבוהים לבעלי חיים אחדים כמו שאמר אשר שם צפרים יקננו וכן הזכיר שההרים הגבוהים והסלעים מביאים ברכה לבעלי חיים אחרים באמרו הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים כל זה נוגע לבריאת היבשה אחרי זה עובר בעל המזמור אל מאמר יהי מארות באמרו עשה ירח למועדים הזכיר בזה תועלת הלילה והעיר כי הלילה נוצר במכון מאת האלוה ולא במקרה נתהוה כי לא רק בפעל האלוה אין מעשה תהו כי אם גם במקרים החלים בפעלו אמנם כן הלילה איננו כי אם זמן העדר אור השמש אבל עם זה הוא מכון לתועלת מסימת כמו שאמר בעל המזמור תשת חשך ויהי לילה ומיד הוא מזכיר את תועלת הלילה החיות המזיקות לאדם מתהלכות בלילה ומסתתרות ביום ולעמתן האדם והחיות הביתיות נוהגות מנהג הפוך מזה כאמרו יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי ערב הנה כבר הזכיר את כל חיות הארץ בדברו על הנהרות וכעת על המאורות ועמן הזכר גם האדם לא נותר לו למחבר כי אם להזכיר את החיות אשר במים שרב עניניהן אינם ידועים לנו והחכמה האלוהית שבהן אינה גלויה לפנינו כבחיות הארץ לכן הוא מסים בשבח לאלוה על אלה שהחכמה גלויה בהם באמרו מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית ואחרי כן הוא חוזר אל תאור הים וכל אשר בו חיות קטנות עם גדולות ועל כל הנבראים הוא קורא יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו רמז לכתוב במעשה בראשית וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ועל יום השביעי הוא אומר וישבת ויברך ויקדש כי ביום הזה השלמו כל המעשים הטבעיים התלויים בזמן ונסתימו ביצירת האדם המשיג את מדרגת המלאכים שאינם תלויים בכחות הטבעיים בהיותם שכלים והשכלים אינם צריכים במעשיהם לזמן שכן אנו רואים כי השכל האנושי מציר לעצמו בו ברגע את השמים ואת הארץ מדרגה זו היא אפוא עולם המלאכות ועולם המנוחה אשר בדבק בה הנפש האנושית ירוח לה ועל כן נאמר בשבת כי היא מעין עולם הבא (יא) אמר הכוזרי: נשוב כעת אל שיחתנו על דעות בעלי ההקש ההגיוני: (יב) אמר החבר: לאחר שנתמזגו היסודות מזיגות שונות לפי התחלפות האקלימים ויחסי הגלגלים נעשו ראויים לקבל צורות שונות מאת נותן הצורות כך נתהוו כל המחצבים על כל סגלותיהם כפי הכחות הטבעיים המיחדים להם ויש אומרים כי כחות המחצבים וסגלותיהם ועצמיהם הם מזגיים בלבד ואינם זקוקים לצורות האלוהיות וכי לצורות אלה זקוקים רק הצמחים ובעלי החיים שלהם מיחסים את הנפש ובמדה שהיסודות מתמזגים מזיגה עדינה יותר בה במדה הם נעשים ראויים לצורה נעלה יותר בה החכמה האלוהית גלויה יותר כך הצומח כבר יש לו מעין תחושה והכרה והוא נמשך אל האדמה שכן הוא נזון מן האדמה הטובה הלחה ומן המים המתוקים והוא בורח מנגודם של אלה וגדל הוא עד אשר יוליד בדומה לו ויעשה זרע אז תפסק פעלתו הוא והזרע ההוא יבקש לו מאז פעלה דומה לזו על פי החכמה הנפלאה הצפונה בו שהפילוסופים קוראים לה בשם טבע זאת אומרת כלל הכחות הפועלים למען שמירת המין כי כל אחד מאישי המין אי אפשר לו להתמיד בעצמותו הואיל והוא מורכב מחמרים הנתונים לשנוי והנה כל שיש לו כחות הצמיחה ההולדה וקבלת המזון אך אינו מתנועע תנועה מקומית הוא לדעת הפילוסופים מנהג על ידי הטבע אך האמת היא כי האלוה הוא המנהיגו בבחינה מסימת ולפי חק מסים קרא לאותה בחינה כרצונך טבע או נפש או כח או מלאך ובהעשות המזיגה עדינה יותר ומוכנה להופיע בה החכמה האלוהית במדרגה גבוהה יותר נעשית היא ראויה לקבלת תוספת צורה מלבד הכח הטבעי בעל צורה זו יכול להשיג את מזונותיו ממרחק וכל אבריו מסדרים בו ולא ינועו כי אם לפי רצונו מושל הוא בכל חלקיו יותר מן הצמח אשר אינו יכול להסתתר ממה שמזיקהו ולא להגיע אל מה שיועילהו והוא משחק לרוח כזה הוא בעל החיים אשר לו כלים המאפשרים לו תנועה במקום והנה צורה זו שנתנה לו לחי כתוספת על הכח הטבעי נקראת נפש והנפשות שונות שני רב לפי התגבר בבעליהן אחד מארבעת היסודות ולפי הכונה אשר כון החכם בכל חי וחי כפי צרך כלל העולם אליו אם כי אנחנו איננו יודעים מה היא התועלת ברבם בדומה לזה אין אנו יודעים מה תועלת יש בכל כלי הספינה והננו חושבים אותם ללמיתרים אך בעל הספינה ובוניה הם יודעים זאת גדולה מזאת אין אנחנו יודעים גם את תועלתם של רבים מעצמותינו ושאר אברינו ואלו היו מטלים נפרדים לפנינו לא היינו יודעים תועלת כל עצם ועצם וכל אבר ואבר אם כי משתמשים אנו בהם תמיד ואם כי יודעים אנו כי אלו חסרנו אחד מהם היו מעשינו פגומים והיינו מרגישים בחסרונו אולם לבוראם ומסדרם ידועים כל חלקי העולם כלו עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע מכל זה נתחיב אפוא השני בנפשות החיים ועל כן היו לכל נפש כלים הראויים לה כך נתנו לאריה מלבד הגבורה גם כלי טרף שנים וצפרנים ולאילה מלבד מרך גם כלי מנוסה והנה כל נפש משתוקקת להשתמש בכחותיה לפי התפקיד שהוכנו לו אולם הואיל ואף אחד מבעלי החיים הבהמיים אין הטבעים מאזנים בו לכן אין לו תשוקה לקבלת צורה נוספת על הנפש החיונית רק באדם מאזנים כל הכחות החיוניים ולכן הוא משתוקק לצורה נוספת ומתוך שאין כילות אצל הענין האלוהי לכן נאצלה על האדם צורה נוספת הנקראת השכל ההיולני הנפעל ובני אדם אף הם שונים זה מזה כי לרבם טבעים לא מאזנים ושכלו של אדם נוטה לצד המכריע שבטבעים אלה אם המרה האדמה היא המכריעה באדם זה תהיינה לו מדות קלות הדעת והפזיזות ואם המרה השחורה מדות המתינות וישוב הדעת כי המדות הולכות אחרי המזג ואם יש אדם שטבעיו שקולים תהיינה המדות המנגדות ברשותו כשתי כפות מאזנים מאזנות יפה בידי שוקל המטה אותם לכל צד שירצה בהוסיפו או בהחסירו אבני משקל איש אשר כזה יהיה בלא ספק בעל לב משחרר מתאוות מפלגות וישתוקק אל מדרגה למעלה ממדרגתו הלא היא המדרגה האלוהית פעם בפעם יעמד וישקל יפה מה מטבעיו וממדותיו ראוי לו לחזק הוא לא יעשה אפוא כרצון הכח הכועס אשר בו ולא כרצון הכח המתאוה או אחד הכחות האחרים כי אם יבקש עצה והישרה מאת האלוה אל דרך הישר איש אשר כזה תשפע עליו הרוח האלוהית היא רוח הנבואה אם הוא ראוי להיות נביא או הארה ממרום אם הוא עומד במדרגה אחת למטה מזו ואז יהיה חסיד לא נביא כי האלוה ית' אין כילות לפניו ונותן הוא לכל אחד את הראוי לו והפילוסופים קוראים לנותן המדרגה הזאת בשם השכל הפועל וחושבים אותו למלאך הקרוב אל האלוה ואומרים כי בהדבק שכל בן אדם בשכל הפועל ימצא בזה תענוגי עדן וחיים נצחיים והנני לפרט לך כלל זה פרוט קצר דבר המצא הנפש לבעל חיים מוכח על ידי התחושה אשר לו ועל ידי תנועותיו שהן שונות מתנועות היסודות סבת תחושת החי ותנועותיו היא הנקראת בשם נפש או כח נפשי והכח הנפשי מתחלק לשלשה האחד משתף לחי ולצמח והוא הכח הצמחי השני משתף לאדם ולשאר בעלי החיים והוא הכח החיוני והשלישי מיחד לאדם והוא הנקרא הכח הדברי מהות הנפש הכללית הסוגית תתברר לנו בבחננו את פעלות הנמצאים שכלן באות מצד הצורות החלות בחמר לא מצד החמר באשר הוא חמר הסכין למשל אינה חותכת מצד היותה גוף כי אם מצד היות לה צורת סכין וכן החי אינו חש ומתנועע מצד היותו גוף כי אם מצד היות לו צורת החיות וצורה זאת היא היא הנקראת נפש והנה כל הצורות נקראות שלמיות כי על ידן תגענה תכונות בעלי הצורות לידי שלמות הנפש היא אפוא שלמות אך כידוע יש שלמות ראשונה ויש שלמות שניה הראשונה היא מקור לפעלות והשניה היא עצמות הפעולות הנובעות מן המקור הנפש היא לפי זה שלמות ראשונה בהיותה מקור לא דבר הנובע מן המקור וכל שלמות היא כידוע או שלמות לגוף או שלמות לעצם שאינו גוף הנפש היא אפוא שלמות לגוף והגוף כידוע הוא או טבעי או מלאכותי הנפש היא אפוא שלמות לגוף והגוף כידוע הוא או טבעי או מלאכותי הנפש היא אפוא שלמות לגוף טבעי והגוף הטבעי הוא או כליי או לא כליי רצוני לומר או גוף שפעולותיו נעשות על ידי כלים או גוף שפעלותיו נעשות לא על ידי כלים הנפש היא אפוא שלמות לגוף טבעי כליי שהוא בעל חיות בכח זאת אומרת הנפש היא מקור בכח של הפעלות החיוניות והכנה להן קל להוכיח כי הנפש אינה מתהוה ממזיגת יסודות הגוף כי הדבר המתהוה על ידי מזיגת דברים נפרדים יתגבר בו אחד הנפרדים או אף יותר מאחד והצורה החלה בו תטה אז לצד המתגבר או ילחמו בתוכו הנפרדים עד אשר לא ישאר אחד מהם על צורתו ואז תתהוה בדבר המרכב מהם צורה הממצעת ביניהם אולם הנפש אין בה דבר היוצא מאחד מחלקי ההרכבה של הגוף אם כן אינה כי אם צורה הבאה מבחוץ כפתוחי החותם הטבועים בחמר המרכב ממים ומעפר כי הפתוח עצמו אינו לא מטבע המים ולא מטבע העפר ראשון לכחות הנפש החיונית הוא הכח הזן כח זה הוא הראשית והכח המוליד הוא התכלית וכח הגדול באמצע כמקשר את הראשית בתכלית אך לכח המוליד מקום בראש וזכות קדימה ואם כי הופיע באחרונה הנה הוא המושל ראשונה בחמר המוכן לקבל את החיות והוא המלביש חמר זה את הצורה המכונת בעזרת כח הגדול והכח הזן לאחרי זה יעזב את הנהגת היציר החדש בידי שני הכחות האלה עד בוא זמן ההולדה ליציר זה הכח המוליד יש לו אפוא משמשים הכח הזן שהוא בעקרו משמש וכח הגדול שאם אמנם הוא משמש את המוליד הרי הכח הזן משמש גם אותו אך גם לכח הזן יש ארבעה כחות משניים המשמשים אותו והם הכחות הידועים והנה כל גוף מתנועע אינו מתנועע כי אם ברצון גוף בעל תחושה הנמצא בתנועה כי אם אין הדבר כן הלא תהיה התחושה לבטלה והחכמה האלוהית אינה עושה שום דבר לבטלה או להזק וכן אינה מונעת דבר שיש בו צרך או תועלת אפלו בעלי הצדפים הנראים כנחים תמיד יש להם התכוצות והתרחבות וכשהופכים אותם על גבם הם מתנועעים עד אשר ישובו לשכב על גחונם למען השיג מזונם והנה החושים החיצוניים ידועים לכל אשר לחושים הפנימיים הראשון ביניהם הוא החוש המשותף הואיל ואין להכיר לא את המועיל ולא את המזיק כי אם מתוך הנסיון היה צרך להקדים להכרה זו כח מציר בו נקבע ציור מאחד מכל ההכרות שהכרו על ידי החושים החיצוניים כח זה הוא הוא החוש המשתף אחרי כח זה בא הכח הזוכר שתפקידו הוא לשמר על ציורי הענינים שהכרו בחושים תפקיד הכח המדמה הוא להחזיר לזכרון מה שנשכח ממנו תפקיד הכח השופט הוא לעמד על ברור ההכרה שחדש המדמה למען דעת מה מדמוייו יציב הוא ומה נפסד כדי להחזיר רק את היציב לזכרון אשר לכח ההנעה הוא המשיג מקרוב ומרחוק כל שיש לחי צרך בו ומסלק כל דבר מזיק כל כחות בעלי החיים הם אפוא או כחות שבהכרה או כחות הנעה כחות ההנעה הם כחות שאיפה ומינהם שנים האחד הוא כח מתנועע לבקש את הרצוי הוא הכח המתאוה והשני הוא הכח המניע לסלק את המאוס והוא הכח הכועס ומיני כחות ההכרה אף הם שנים הם האחד מין הכחות החיצוניים בדומה לחושים החיצוניים והשני מין הכחות הפנימיים בדומה לחושים הפנימיים ועוד הכחות המניעים פועלים לפי הוראות הכח השופט ובעזרת הכח המדמה זאת תכלית מה שיגיע אליו החי הבהמי כי כח ההנעה בו אינו אמצעי לתקן את התחושה ואת הדמיון אלא כח התחושה והכח המדמה שבו אמצעים הם לו לתקון כח ההנעה ואלו החי המדבר להפך לא נתנה לו ההנעה כי אם לתקן את הנפש המדברת הפועלת המכרת והנה ידוע הדבר כי באמצעות חמשת החושים מתאפשרת הכרת התבנית המספר והגדל התנועה והמנוחה אשר להכרה הציורית נובעת היא מן החוש המשתף שעל מציאותו אנו עומדים בראותנו כי ברגע שהדבש למשל נראה לעינינו דנים אנו כי מתוק הוא דבר זה יתכן רק אם יש לנו כח המשתף לכל חמשת החושים והוא הוא הכח המציר הפועל באדם בין ער בין ישן אחריו בא הכח המרכיב את כל הציורים שאחדו בחוש המשתף ומפריד ביניהם ומכניס בהם שנויים בלי אשר יסלק את כלל הציורים של החוש המשתף הוא הכח המדמה כח זה יש שהוא אמתי ויש שהוא כוזב ואלו הכח המציר אמתי תמיד הכח המשער הבא אחרי המדמה הדן על דבר אחד כי כדאי לחזר אחריו ועל דבר אחר כי יש לברח מפניו הוא הכח השופט ואלו במציר אין כל שפיטה וגזירה כי אם ציור בלבד אחרי אלה בא הכח המשמר האוצר בזכרון את תכונות הדברים שהכרו בחושים למשל כי הזאב שונא הוא וכי הילד אהוב והנה האהבה והשנאה האמות וההכחשה כלן מפעלת הכח השופט הן ואלו הכח המשמר הזוכר שומר על מה שאמת הכח השופט אשר לכח המדמה אם ישתמש בו הכח השופט יקרא עוד בשם המדמה אולם אם ישתמש בו כח התבונה יקרא מחשבי מקומו של הכח המציר הוא בקדמת המח מקום הדמיון באמצעית המח והזכרון באחוריו וכח השפיטה בכל המח אך רבו בתחום הדמיון וכל הכחות האלה תכלה מהותם בכלות כליהם ורק לכח המדבר יש השארות כח זה מיחד לעצמו באחת מדרכי היחוד מדרגת לב כל הכחות ההם וממהותו הוא להכיר את מציאותם זה הוא קצור דברי האנשים האלה על כחות הנפש המנהגים על ידי הנפש המדברת אשר למדברת אמרו כי היא השכל ההיולני זאת אומרת השכל שבכח הדומה לחמר ההיולי שבפעל הוא קשור תמיד בהעדר ובכח הוא כל דבר בנפש זו נולדים ציורי המשכלות מהם בהארה אלוהית ומהם בדרך הקנין אותם שבהארה הם המשכלות הראשונים המשתפים לכל בני אדם השלמים מטבעים ואותם המשגים בדרך הקנין הם משכלות הנולדים בדרך הקש הגיוני ומסקנות מופתיות והם ציורי אמתות התבונה כגון הסוגים והמינים והבדליהם וסגולותיהם משג נכון על מלים נפרדות ועל צרופיהן למיניהם הבחנת מסקנות מרכבות אמתיות או כוזבות וכן הבחנת משפטים המביאים למסקנות הכרחיות ומדיקות או נצוחיות מליציות מטעות או פיוטיות אחרי אלה באה הידיעה המבררת על הענינים הטבעיים החמר הצורה וההעדר הטבע המקום הזמן תנועת הגרמים הגלגליים וגרמי היסודות ההתהוות והכליה הגמורות והתהוות הדברים הנולדים באויר והדברים הנולדים על פני כדור הארץ כמחצבים כצמח וכחי ומהות האדם והציור שיש לה לנפש על עצמה וכן הציור על הענינים הלמודיים כחכמות המספר ההנדסה העיונית והנדסת התכונה וכחכמה הנגונית וההבטית ולבסוף ציור הענינים האלוהיים ידיעת התחלות המציאות המחלטת מבחינת היותה מציאות וידיעת תארי המציאות כגון מציאות בכח ומציאות בפעל וידעת מהות ההתחלה והסבה העצם והמקרה הסוג והמין הדומה וההפך הזהות והשני האחדות והרבוי ואשור התחלות החכמות העיוניות כחכמות החשבון והטבע על ידי חכמת ההגיון אשר רק על פיה אפשר להגיע אל החכמות ההן ולבסוף אשור מציאות הבורא הקדמון והנבראים הראשונים והנפש הכללית ואיכות המינים ומדרגת השכל ביחסו אל הבורא ומדרגת הנפש ביחסה אל השכל ומדרגת הטבע ביחסו אל הנפש ומדרגת החמר והצורה ביחסם אל הטבע ומדרגת הגלגלים והכוכבים וכל המתהוים ביחסם אל החמר והצורה וכן למה נקבעו בשני זה ובסדר זה של מקדם ומאחר ולבסוף ידיעת האנושות האלוהית והטבע הכללי וההשגחה הקדומה בראשית פעלתה משתמשת הנפש המדברת בציורי החושים הפנימיים בודקת היא את הציורים האלה אשר נקנו בכח המציר ונשמרו בכח המשמר בעזרת הכח המדמה והכח השופט ומצאת כי שתפים הם בתארים אחדים ושונים בתארים אחרים והתארים ההם מהם צורות עצמיות ומהם צורות מקריות והנפש מחלקתן ומחברתן מוצאת את הסוגים ואת המינים שלהן ואת ההבדלים והסגלות והמקרים ומרכבת אותם הרכב הקשי ומתוכו היא מסיקה מסקנות מועילות בסיוע השכל הכללי ואם כי בתחלה השתמשה בכחות ההכרה של התחושה הנה כעת אינה צריכה להם בציור הענינים האלה כשהם לעצמם בהרכבת הקשים מהם לא בבואה לאמתם ולא בבואה לצירם לעצמה ציור שכלי וכמו שכחות התחושה אינם תופסים כי אם יחס מסוים של המוחש כך הכחות השכליים אינם מכירים כי אם יחס מיחסי המשכלות על ידי הפשטת הצורה מן החמר וההתקשרות אתה אולם כח התחושה אינו פועל לפי הרצון לבד כאשר יעשה זאת כח התבונה אלא זקוק הוא לכח מניע ולסיוע האמצעיים המביאים אליו את הציורים ואלו הכח השכלי משכיל מעצמו ומשכיל את עצמו בכל עת שירצה על כן רואים את כח התחושה כנפעל ואת הכח המשכיל כפועל והנה השכל בפעל אינו כי אם הצורות המשכלות שהפשטו בפעלת השכל בכח על כן יאמר כי השכל בפעל הוא משכיל ומשכל כאחד אחת מסגלות השכל היא יכלתו לאחד את הרבוי ולגלות רבוי בתוך האחד על ידי הרכבה והפרדה שכל זה אם כי פעלתו בהרכבת ההקשים על דרך העיון והמחשבה מופיעה בזמן מסיק הוא את מסקנותיו מחוץ לכל תלות בזמן אדרבה עצם השכל הוא למעלה מן הזמן נפש משכלת זו כשהיא פונה אל החכמות נקרא פעלה שכל עיוני וכשהיא פונה אל כבוש הכחות הבהמיים נקרא פעלה הנהגה או השכל המעשי ויש אנשים אשר הכח השכלי בהם מגיע להדבקות בשכל הכללי ובמדרגה המרוממתו מעל לצרך להשתמש בהקשים ובעיון ובטרח הקשור בהם כי פועלת בהם אז ההארה או הנבואה סגלה זו של הנפש המשכלת תקרא אז קדשה והשגה זו תקרא רוח הקדש אחד המופתים על היות הנפש עצם ועל שאינה גוף ולא מקרה הוא שעם היות הנפש צורת הגוף אינה נחלקת לא בעצם כהחלק הגוף ולא במקרה כהחלק המקרה בשעה שנושאו נחלק שהרי הצבע והריח והטעם והחם והקר נחלקים בהחלק נושאם אם כי אינם נחלקים בעצם כי הצורה השכלית אינה כי אם המשכל והמשכל אדם אינו נתן לחלקה שהרי לא יציר למשל חצי אדם או חלק כל שהוא באדם בתורת אדם ואלו חלק הגוף יתכן לצירו כגוף וחלק הצבע כצבע ואף הצבע והגוף עצמם עד כמה שהם משכלים לא תציר בהם חלקה שכן לא יאמר על חצי צבע כי הוא משכל או כל חצי גוף כי משכל הוא כדרך שאנו מדברים על חצי גוף מוחש עם חצי הצבע הנשוא בו ורומזים אליו לעמת זה אין אומרים חצי הנפש המדברת שבראובן כדרך שאנו אומרים חצי גופו כי הנפש המשכלת אינה מגבלת במקום ואין להבחין בה כוון ואי אפשר לרמז אליה ומכיון שהנפש אינה גוף ולא מקרה קים בגוף או חל בו ואין מציאותה מתבררת כי אם מתוך הפעלות היוצאות ממנה לא נותרה לנו אפשרות אחרת כי אם לראותה כעצם קים לעצמו ואין לתארה כי אם בתארי המלאכים והעצמים האלוהיים כליה הראשונים הם הצורות הרוחניות הבאות במקום הציורים שצירה לעצמה הנפש החיונית באמצעות הכח המדמה אשר באמצע המח ציורים אלו נעשים לצורות מחשביות כשהנפש המשכלת משתלטת עליהם ומרכיבה בהם הרכבות ומפרידה בהם הפרדות פעלה המביאה לידי מסקנות למודיות לפני זה לא היו ציורי האדם כי אם דמיוניים כי שלט בהם הכח המשער כאשר יקרה הדבר לילדים ולבהמות ולאנשים שנשתנה מזגם מחמת חלי ובבוא הנפש האנושית לעשות בעזרת ציורים פגומים אלה את ההרכבות וההפרדות הדרושות להשלמת העיון בדעה מסימת תגיע אל סברה פגומה הדומה כלה או מקצתה לשגעון עוד ראיה על היות הנפש נבדלת מן הגוף ובלתי תלויה בו היא מהיות הכחות הגשמיים נחלשים על ידי פעלות תפיסתם כשהן חזקות מדי וכליהם מתרופפים כך העין מהבטה יתרה בשמש והאזן משמיעת קול חזק ואלו הנפש המדברת ככל אשר תכיר הכרה חזקה יותר תתחזק יותר ועוד ראיה אחת הזקנה פוגעת בגוף ואינה פוגעת בנפש כי הנפש מתחזקת אחרי שנת החמשים והגוף לעמת זה מתחיל יורד במורד ושוב מספר פעלות הגוף מצמצם הוא ואלו מספר פעלות הנפש אין לו סוף שכן הצורות ההנדסיות והחשבוניות וההגיוניות אין סוף למספרן והראיה על מציאות עצם שכלי נבדל מכל הגופים המתיחס אל הנפש יחס האור אל הראיה ועל התאחד הנפש בהפרדה מן הגוף עם עצם זה היא זאת הנפש אינה משיגה את ידיעותיה מתוך הנסיון כי מה שהשג בנסיון אין לדון עליו בדרך החלטית שכן אין אנו מחליטים כי כל אדם אינו מניע אזניו בדרך שאנו מחליטים כי כל אדם מרגיש וכל מרגיש חי וכל חי הוא עצם וכי הכל מרבה מן החלק וכדומה מן המשכלות הראשונים אמונתנו באמתת הדעות האלה אינה מתבררת על ידי למוד כי אלו היה הדבר כן היינו נזקקים לשרשרת אינסופית של למודים יש אפוא בנפש המדברת מפעלת נאצל אלוהי הדבק בה נאצל זה לולא נכללה בו צורה שכלית כללית לא היה הוא יכול לטבעה בנפש המדברת אולם כל מה שצורה שכלית כלולה בעצמותו הוא עצם בלתי גשמי הרי שנאצל זה הוא עצם שכלי שאינו בגוף אלא קים הוא בעצמותו השכלית והנה מה שהנפש מצירת לעצמה את הצורות הוא שלמות לנפש אך מגיעה היא לשלמות זו רק כשהיא דבקה בעצם השכלי ההוא אך טרדת הגוף מבטלת את הנפש מן הדבקות ההיא אכן הדבקות השלמה לא תתכן כי אם לאחר כבוש כל כחות הגוף כי אין לנפש מונע מהדבקות בעצם השכלי אם לא הגוף ובהשתחרר הנפש מן הגוף היא נעשית משלמת בטוחה מכליון דבקה באותו העצם הנעלה המכנה בשם השכל העליון כל שאר הכחות אינם פועלים כי אם באמצעות הגוף ואובדים עם כלות כלי זה אולם הנפש המדברת כבר צירה לעצמה את הצורות ההן ושמרה על הגרעין של כל אחת מהן כמו שנאמר למעלה: (יג) אמר הכוזרי: מוצא אני כי דעות הפילוסופיה הזאת יתרון דיוק ואמות להן על כל חכמת דברים אחרת: (יד) אמר החבר: הוא הדבר אשר יגרתי כי יבואך כי תתפתה לדעותם ותמצא בהן מנוחה לנפשך כי מאחר שהפילוסופים הם אשר הביאו את המופתים האמתיים בחכמות החשבון ובהגיון בטחו רבים גם בדעות שהציעו בחכמת הטבע ובחכמת מה שאחר הטבע בחשבם כי כל דברי הפילוסופים הוכחו במופת אך מדוע לא הטלת ספק ראשית כל בטענות שטענו בדבר ארבעת היסודות ואחרי כן בהשערתם על עולם האש בו נמצאת לדעתם האש האתרית שאין לה גון אשר לפי זה לא יתכן כי יהיה גון לשמים ולכוכבים וכי אימתי השגנו אנחנו אש יסודית הלא אנו לא השגנו כי אם זאת כי האיכות החמה בתכלית החם אם תופיע באדמה תעשה לפחם אם באויר לשלהבת ואם במים לאד רותח כלום ראינו גוף של אש או גוף אוירי חודר אל תוך חמר הצמח או החי ועל יסוד ראיה זו החלטנו כי חמר זה מרכב מכל ארבעת היסודות אויר אש מים ועפר אמנם כן ראינו את המים ואת העפר משנים צורתם וחודרים אל תוך חמר הצמח וגם האויר וחם השמש פועלים עליו ומסיעים להתהוות איכות הצמח אך כלום ראינו גוף של אש או גוף אויר ומתי ראינו כי יתך החמר אל ארבעת היסודות הראשוניים הלא אם יתך חלק ממנו אל דבר הדומה לעפר אין זה עפר ממש כי אם אפר אשר יצלח רק לסם מרפא מסים ואם יתך חלק אחר לדבר הדומה למים אינו נתך למים כי אם למיץ או לעסיס ארסי או מזין אך לא למי שתיה ואם לדבר הדומה לאויר יתך חלק מסים לא יהיה דבר זה כי אם אד או קיטור לא אויר הראוי לנשימה יתכן כי יתגלגלו חלקים אלה שנית בחי או בצמח או כי יתקשרו בעפר אשר בפנים האדמה ויעברו מגלגול אל גלגול אולם רק לעתים רחוקות יתגלגלו ביסוד ממש לאחר מחקר יסודי מכרחים אנו להודות רק במציאותם של חם וקר לחות ויבש ולראות בהם איכיות ראשוניות אשר אין גוף מן הגופים נמלט מהן או מן הממצע שביניהן אין זה כי אם השכל הוא המתיך את כל הדברים המרכבים לאיכיות יסוד אלה ושב ומרכיבם מתוכן ואז הוא מניח כי יש להן נושאים ומדבר על עצמים אלה כעל אש אויר מים ועפר אבל רק כעל משגים מצירים ודרך הקלה על הדבור לא כעל דברים הנמצאים ממש מחוץ לשכל שמהם ירכב כל מתהוה ואיככה יאמרו כזאת והלא הם מאמינים כי העולם קדמון וכי מעולם לא נולד אדם כי אם מזרע ודם וכי הדם נולד מן המזון והמזון מן הצמח והצמח כמו שאמרנו מן הזרעים והמים אשר יתגלגלו מכח השמש האויר והעפר למזון הראוי לאדם אם אמנם גם לכל הכוכבים ולמערכת הגלגלים יש השפעה על הדבר הזה וסיוע לו וזה הוא אפוא הספק המתעורר בנוגע לדעתם על היסודות אולם לפי דעת התורה ברא האלוה את העולם כמו שהוא ואת בעלי החיים ואת הצמחים אשר בו בצביונם ולא היה לו כל צרך להקדים בראשונה אמצעיים ולחבר מהם אחרי זה גופים מרכבים אכן משעה שאדם מודה בבריאת העולם יקל כל קשה וכל עקב יהיה למישור כי אחרי אשר צירת לך ציור זה מן העולם שלאחר שלא היה במציאות נתהוה ברצון האלוה בעת שרצה למה זה תצער עצמך בחקירה כיצד נתהוו הגופים וכיצד נקשרו בהם הנפשות ומדוע זה יקשה ממך לקבל את ספורי התורה על הרקיע ועל המים אשר מעל השמים ואף את ספורי החכמים ז"ל על השדים ואת האגדות על המקוה בימות המשיח ותחית המתים והעולם הבא ומה צרך לנו בהבאת ראיות מחכמות על השארת הנפש בהפסד הגוף אחרי אשר המספר שכל דבריו אמת כבר אמת לנו לפי המסרת שבידנו את הדבר והבטיחנו עליו בין אם הנפש רוחנית בין אם היא גשמית ואם בדרכי ההגיון תבקש לקים או לסתר את כל הדעות על הנפש יכלו החיים ללא מסקנה ומי יערב לנו לאמתת הדעות שהזכרנו למעלה כי הנפש היא עצם שכלי שאינו תופס מקום ואין התהוות או כליה חלות בו ובמה זה תכר נפשי מנפשך או מן השכל הפועל ומשאר הסבות השכליות ואף מן הסבה הראשונה ושוב מדוע לא נתאחדה נפש אריסטו עם נפש אפלטון אם כי כל אחד מן השנים ידע את דעות חברו את האמנתו ואת צפונות מחשבותיו ואת דעות שאר כל הפילוסופים ומדוע לא ישכילו חכמים אלה את משכליהם בבת אחת כדרך שהאלוה או השכל הפועל משיגם ואיך זה תפגע בהם השכחה ומדוע מכרחים הם לחשב על משכליהם חלק אחר חלק ושוב מדוע לא יכיר הפילוסוף את נפשו כשהוא ישן או שכור כאשר יכה בתמהון לב או יפגם במחו ושעה שהוא מזדקן ונחלש ומה נאמר על אדם שלאחר שהגיע אל תכלית הידיעה בפילוסופיה גברה עליו מרה שחורה או תעה לבו ושכח כל חכמתו האין אדם זה עוד הוא הוא כלום נאמר כי הוא אינו הוא ושוב נניח כי החלים לאט לאט מחליו והתחיל לומד מחדש אולם עד זקנה לא שב אל המדרגה שהיתה לו לפני זה בחכמה כלום נאמר שנתהוו אצלו כעת שתי נפשות שהאחת מהן פחותה ושוב נניח כי נשתנה מזגו ונטה לצד ההשתררות והתאוות כלום נאמר כי נפשו האחת תהיה בגן עדן והשניה בגיהנם ואיזהו גבול החכמה בה תבדל הנפש מן הגוף עד שלא ישלט בה הכליון האם רק כאשר ידיעתה כוללת את כל הנמצאות כלום לא נותרים דברים רבים מאד בשמים ובארץ ובים שגם הפילוסוף אינו יודע אותם ואם תספיק גם ידיעה מועטת הלא תהיה אז כל נפש מדברת לנבדלת כי המשכלות הראשונים הריהם מטבעים בכל נפש ואם תאמר שהנפש נעשית נבדלת על ידי השגת עשרת המאמרות ועל ידי ידיעת עקרי התבונה אשר למעלה מהם הכוללים את כל הנמצאים עד כמה שהללו נתפסים על דרך ההגיון בלא חדירה עד תכליתם הרי זה מדע קרוב שקל להשיגו ביום אחד לעמת זה רחוק הדבר כי יהיה אדם למלאד ביום אחד אך אם אי אפשר להגיע למדרגת הנבדלות כי אם על ידי חדירה עד תכלית כל הדברים בחכמת ההגיון ובחכמות הטבע הרי זה ענין שאין להשיגו כלל לפי דעת פילוסופים זו לא ימצא אפוא איש יחיד מבטח מכליון נפתית אפוא לדמינות שוא ובקשת לך מה שלא נתן לך בוראך יכלת עליו ושלא הושם בטבע בשר ודם כח להשיגו בדרך ההקש כח השגת הענינים האלה נתן רק ליחידי הסגלה הזכים מיצירתם ורק בתנאים אשר הזכרנו להם נתנו נפשות היכולות לציר לעצמן ציור מן העולם בכללו ויודעות את האלוה ואת מלאכיו המכירות זו את זו ומבינות אשה סתרי רעותה כמו שנאמר גם אני ידעתי החשו ואנחנו לא נדע איך יהיה הדבר הזה ועל ידי מה אם לא שתבואנו ידיעה על כך בדרך הנבואה ואלו היתה לפילוסופים בזה חכמת אמת היו הם עצמם משיגים מדרגה זו שהרי הם הנושאים דברם על הנפש ועל הנבואה אולם למעשה אינם אלא כשאר בני אדם אם אמנם יתרון להם בחכמה האנושית וכמו שהיה אומר סוקרטס הראשון לאזרחי אתונה העם אין אני כופר בחכמת האלוהות אשר לכם רק זאת אמר אני איני מבין אותה לי אין ידיעה כי אם בחכמה האנושית אכן יכולים הם הפילוסופים להתנצל כי הזקקו להקשים ההגיוניים הואיל ואין עמם נבואה ולא אור אלוהי על כן הביאו את החכמות המופתיות לתכלית השלמות והתמסרו להן בכל נפשם בחכמות ההן אין חלוקי דעות בין שני אנשים לעמת זה אין כמעט כל הסכמה בין שני אנשים בענינים אשר מעבר לחכמות אלה במה שאחר הטבע ואף בהרבה מחכמת הטבע ואם תמצא כת אנשים מסכימים לדעה אחת אין זה בגלל חקירה שחקרו ומסקנה שהגיעו אליה כי אם קבלה היא שקבלו כסיעה מאת פילוסוף אחד שבעקבותיו הם יוצאים סיעת פיתגורס וסיעת אמפדוקלס וסיעת אפיקורוס וסיעת אריסטו וסיעת אפלטון וכדומה ואנשי הסטואה והמשאיים השיכים לסיעת אריסטו אשר להתחלות הכל יש להם לפילוסופים עליהן דעות שהן בזיון לשכל והשכל בז להן כזאת למשל היא דעתם על סבת סבוב הגלגל שהגלגל מחפש שלמות החסרה לו והיא להיות נכחי לכל צד והואיל ולא יתכן כי יתמיד מצב זה לגבי כל חלק מחלקיו יחפשהו בדרך העקיבה דומה לזאת היא הדעה שהמציאו בדבר מיני הנמצאים הנאצלים מן הקדמון ית' כי מהכרת הנאצל בקדמון נתחיב מלאך ומהכרת עצמו גלגל ודבר זה מדרג לאחת עשרה מדרגות עד שיתעכב אצל השכל הפועל אשר ממנו לא יתחיב לא מלאך ולא גלגל ועוד דעות כאלה להם אשר הוכחו פחות מן הדעות אשר בספר יצירה אך בכל הדעות הללו נפלו ספקות ואין הסכמה בין פילוסוף לחברו על כל פנים אין להאשימם על כך אדרבה יש לשבחם על ההשגים שהשיגו בכח ההפשטה שבהקשיהם ועל שכונו אל הטוב ויסדו את החקוקת השכליות ומאסו בתענוגי העולם הזה להם אפוא היתרון על כל פנים כי הרי לא נתחיבו לקבל את דעותינו אנו אולם אנחנו מחיבים להאמין בכל אשר ראו עינינו ובמסרת הדומה לעדות הראיה: (טו) אמר הכוזרי: השמיעני נא בקצור כללי הדעות שנתבררו אצל השרשיים הלא הם המדברים אנשי חכמת הכלאם: (טז) אמר החבר: דבר זה אין בו תועלת פרט לחדוד השכל בחכמת הדברים ולאשור שאפשר לקבל מזה לדבר החכמים ז"ל הוה זהיר ללמד מה שתשיב את אפיקורוס כי החכם התמים כנביאים למשל אינו יכול להועיל הרבה לחברו בדרכי הלמוד ולא להשיב על שאלותיו בדרכי חכמת הדברים בעל חכמה זו לעמת זה מתהדר בחכמה מדמה עד כי כל שומעו מוצא בו יתרון על פני התמים ההוא הטוב שחכמתו מיסדת על אמונות אשר איש לא יעבירהו עליהן ועם כל זה מגמתו האחרונה של בעל חכמת הדברים בכל אשר הוא לומד ומלמד היא כי תעלינה בנפשו ובנפש תלמידיו אותן אמונות אשר בנפש התמים ההוא הן טבועות מטבע ויתכן כי חכמת הדברים תערער הרבה מאמונת האמת בלב בעליה על ידי ספקות מתעוררים ועל ידי דעות חלוקות הנמסרות בשם חכמים שונים בעלי חכמה זו דומים לאנשים הלומדים מקצבי השיר ומתאמנים במשקליו אנשים כאלה משמיעים קול המלה רבה ודברים הקשים להשמע לא כן אדם שהשיר טבוע בו מטבעו הוא קונה לו אמנות זו בלא כל טרח הלזה טועם טעם משקלי השיר ולכן לא יזיפם לעולם ואלו האנשים ההם מגיעים לכל היותר למדרגה בה יוכלו ללמד פרק במקצב השיר אשר האמן האמתי נראה כמחסר ידיעה בו שהרי אין ביכלתו למסר מאמנותו לאחרים האמת היא כי הוא יכול ללמדו לאחר כמותו ברמז מועט כן גם האנשים שהחיים לפי התורה וההתקרבות אל האלוה טבעיים להם מתלקחים בנפשותם ניצוצות על ידי דברי החסידים והיו לאש בלבותם ואלו איש אשר אין אלה טבועים בו זקוק לחכמת הדברים ויתכן כי חכמה זו לא תועילהו ואולי גם יזק בה: (יז) אמר הכוזרי: לא אבקש ממך כי תציע לפני ענין זה בהרחבה כי אם זאת אבקש ממך כי תשמיעני תמצית דברים מחכמת השרשיים והיתה לי למזכרת כי כבר לקחה אזני שמעם של דברים אלה וכבר נכספה נפשי אליהם: (יח) אמר החבר: תחלת הדברים שיש בהם צרך להוכיח כי העולם נברא היא סתירת הדעה הטענת כי העולם קדמון ראשית לולא היתה לזמן העבר תחלה כי אז היה מספר האישים אשר היו קימים במהלך הדורות עד זמננו זה אינסופי אולם דבר שאין לו סוף אינו יוצא אל הפועל ואיככה זה יצאו האישים ההם אל הפעל אם כי מרבים הם עד לאין סוף אין ספק אפוא כי יש לזמן תחלה ולאישים שהיו קימים בו מספר סופי כי אם אמנם יש ביכלתו של השכל למנות אלפים ואלפי אלפים כפולים לאין סוף אין כל זה מתאים אלא לדברים שבכח אולם להתאימו לדברים שבפעל לא יוכל איש כי כל העומד לצאת אל הפעל נמנה כאחד כמו המספר שיצא אל הפעל שהוא סופי בלא ספק ואלו הדבר שאין לו סוף איככה יצא אל הפעל הרי שיש לעולם תחלה ולסבובי הגלגל מספר סופי ושוב דבר שאין לו סוף לא שיך בו לא חצי ולא כפל ולא שום יחס מספרי ואנחנו יודעים כי סבובי השמש הם חלק אחד משנים עשר בסבובי הירח והוא הדין בשאר תנועות הגלגלים ביחסן זו לזו שכל אחת מהן היא חלק מסים מחברתה אולם מה שאין לו סוף לא שיך בו חלק ואיך זה תהיינה תנועות אלה ואלה אינסופיות אם הגלגלים הראשונים הם למעלה מן השניים או למטה מהם רצוני לומר גדולים מהם או קטנים מהם בכמות ועוד איך הגיע הדבר האינסופי עדינו אם הברואים שהיו לפנינו אין סוף למספרם איך זה נסתים מספרם אצלנו והלא כל המגיע עד לדבר מה מסים לא יתכן כי לא תהיה לו תחלה כי אם אין הדבר כן הלא יצטרך כל אחד מן האישים לחכות למציאות אישים רבים במספר אינסופי שיקדמו לו ולפי זה לא יצא אף אחד מאלה למציאות שנית העולם נברא הואיל והוא גוף והגוף לא ימלט מתנועה וממנוחה ושתי אלה הן מקרים המתחדשים בו חליפות כי הדבר החל בו ברגע זה הלא חדש בו בלא ספק הואיל ועתה זה חל בו ואף הדבר שהיה בו לפני זה מחדש הוא כי אלו היה קדמון לא היה מגיע לכלל העדר נמצא ששניהם מחדשים אולם כל דבר אשר לא ימלט מן החדושים הוא מחדש שהרי הוא לא קדם לחדושים והחדושים הרי מחדשים הם אם כן גם הוא מחדש שלישית המחדש אי אפשר שלא תהיה סבה המחדשת אותו כי הלא אי אפשר לו למחדש בלא זמן מיחד בו יחדש וזמן זה אפשר היה לו לחול לפני רגע זה או אחריו אולם מה שחל אך ורק בשעה מיחדת זו ולא שעה אחת לפני זה או אחרי זה מעיד על מציאות סבה מיחדת רביעית האלוה קדמון ולא היה הפסק בקיומו כי אלו היה נברא היה זקוק לבורא והדבר היה משתלשל עד לאין סוף וזה לא יתכן בלי אשר נגיע לבסוף אל בורא קדמון שהוא הראשון והלא זה מבקשנו חמישית האלוה נצחי ולא יחלף כי ביחסנו לדבר מה קדמות שללנו ממנו את ההעדר שהרי חדוש ההעדר זקוק לסבה כשם שהעדר החדוש זקוק לסבה כי לא מחמת עצמו נעדר דבר כי אם מחמת הפכו אולם האלוה אין לו הפך וכן אין דומה לו כי אלו דמה לו דבר מכל הבחינות היה זה הוא והלא אין לתאר דבר זה כשני לאלוה אשר למעדיר לא יתכן כי יהיה אף הוא קדמון כי כבר נתברר שמציאות האלוה היא הקודמת לכל וכן לא יתכן כי מעדיר זה נברא שהרי כל נברא אינו כי אם מסובב מן הקדמון ההוא וכיצד יעדיר המסובב את סבתו ששית האלוה אינו גוף כי הגוף אי אפשר לו בלא מקרים המתחדשים בו ודבר שאי אפשר לו בלא חדושים הוא עצמו מחדש וכן אי אפשר לראות את האלוה כמקרה כי המקרה קים בגוף הנושאו והוא אפוא מקף על ידי הגוף תלוי בו ונשוא בו אולם האלוה ית' לא יגבל במקום ולא ייחד באחד מצדי המקום כי דבר זה מתנאי הגוף הוא שביעית האלוה ית' יודע הכל כגדול כקטן ודבר לא יעלם מידיעתו שהרי הוכח כי הוא ברא הכל וסדרו ותקנו ככתוב הנטע אזן הלא ישמע אם יצר עין הלא יביט גם חשך לא יחשיך ממך וגו' כי אתה קנית כליותי וגו' שמינית האלוה ית' חי כי ביחסנו לו חכמה ויכלת יחסנו לו חיים אולם חייו אינם כחיינו המגדרים על ידי התחושה והתנועה כי אם חיים שתכנם המחשבה לבדה והם הוא והוא הם תשיעית האלוה ית' רוצה שהרי כל מה שיצא מלפניו אפשר היה כי יצא הפכו או כי לא יצא כלל או כי יצא לפני הזמן שבו יצא או אחרי הזמן ההוא אולם יכלת האלוה על שתי האפשריות שוה אי אפשר אפוא כי לא פעל בזה רצון שהטה את היכלת לצד אחת האפשריות אמנם יכול האומר לאמר כי חכמת האלוה מספיקה ואין צרך ביכלת וברצון הואיל וחכמתו היא אשר יחדה את האחד משני הזמנים ואת האחד משני ההפכים חכמת האלוה הקדמונית היא אפוא הסבה לכל מתהוה וזה מתאים לדעת הפילוסופים עשירית רצון האלוה ית' קדמון ומתאים לחכמתו אם כן אין דבר מתחדש ברצון זה ואין דבר משתנה בו כשם שהאלוה חי בחיי עצמותו לא בחיים נקנים כן יכול הוא ביכלתו ורוצה ברצונו כי מן הנמנע הוא שימצאו דבר והפוכו יחד אין אפוא יסוד לאמירה הסתמית הוא יכול בלא יכלת: (יט) אמר הכוזרי: דברים שאמרת לי הספיקו לי להזכירני מה שידעתי אך אין ספק בדבר כי מה שהזכרת בענין הנפש והשכל ובדבר האמונות ההן לא בא לך כי אם ממה ששמרת בזכרונך מן הדברים שאמרום אחרים אולם אני רק זאת אבקש ממך השמיעני את משפטך אתה ואת אמונתך אתה כבר אמרת לי כי בדעתך לדון בדברים אלו ובדומיהם ולדעתי אי אפשר לך להמנע מן הדיון בשאלת הגזרה והבחירה כי זאת היא שאלה שבה תלויים מעשי אדם אמר לי אפוא מה דעתך בשאלה זו: (כ) אמר החבר: רק מתעקש ואדוק בדעות קדומות כופר בטבע האפשר ואומר בזה מה שאינו מאמין בו הלא תראה כי גם אדם כזה עושה הכנות להשיג את הדבר אליו יקוה או להרחיק מעליו את הדבר ממנו יירא ומזה אתה דן שהוא מאמין כי אותו דבר אפשרי הוא וכי ההכנה לקראתו מועילה שהרי אלו היה מאמין בהכרחיות הדבר ההוא היה משלים עם זה ולא היה מכין לו כלי זין נגד שונאו ולא מזון לרעבונו למשל אולם אם הוא חושב כי ההכנה הכרחית למתכונן ועזיבתה מזיקה למי שאינו מתכונן הרי שהוא מודה כי יש סבות אמצעיות וכי על פיהן תהיינה התולדות אבל בתוך הסבות האמצעיות עתיד הוא למצא גם את הרצון ואם ישר הוא ולא מתעקש יכרח להודות כי מוצא הוא את רצונו חפשי במעשים האפשריים לו ירצה יעשם לא ירצה ימנע מעשותם אמונה כזאת אין בה משום הוצאת דבר כל שהוא מהשגחת האלוה ית' אדרבה הכל שב אל השגחה זאת בדרכים שונות לפי מה שאני בא לבאר כעת והנני אומר כל המסובבים מתיחסים אל הסבה הראשונה בשתי דרכים אם לפי כונה ראשונה או על פי השתלשלות הדגמה לדרך הראשונה היא הסדר וההרכבה הנגלים בבעלי החיים ובצמחים ובגלגלי השמים אשר שום אדם משכיל לא יוכל ליחסם למקרה אבל מיחסם הוא לכונת פועל חכם הקובע לכל דבר מקום מיחד לו וחולק לו מנתו הראויה לו והדגמה לדרך השניה היא השרפה שאש זו למשל שורפת קורה זו כי האש היא גוף דק חם פועל והקורה גוף ספוגי נפעל ומתכונת הדבר הדק הפועל הוא לפעל פעלה בנפעלו ומתכונת הדבר החם היבש הוא לחמם את הנפעל ולכלות לחותו עד שיתפרקו כל חלקיו והנה סבות הפעלות מזה וההפעליות מזה לא תקשה עליך הבנתן אם תחקר בהן ויתכן כי תמצא אף סבות סבותן עד שתגיע אל הגלגלים ומהם אל סבות הגלגלים ומהן אל הסבה הראשונה בצדק יאמין אפוא האחד כי הכל בגזרת האלוה ית' ובצדק יאמין אחר בבחירה ובמקרה בלא שיוציא את זו או את זה אל מחוץ לגזרת האלוה ואם תרצה בכך תוכל לקרב לדעתך את ציור הענין הזה באמצעות החלקה שלפנינו המעשים הם אלוהיים או טבעיים מקריים או בחיריים אלהיים הם המעשים הבאים ישר מן הסבה הראשונה שאי אפשר להם להתקים בשום אפן בלא סבה אחרת מלבד רצון האלוה ית' הטבעיים הם הבאים מסבות אמצעיות המכינות אותם ומביאות אותם אל שלמותם האחרונה כל עוד לא קם להם מונע מצדו של אחד משלשת החלקים האחרים המקריים באים גם הם מסבות אמצעיות אולם לא בטבע ולא בסדר ולא מתוך כונה כי אם במקרה אף אין בהם הכנה לשלמות שסופם להגיע אליה ולעמד אצלה וגם הם תלויים בשלשת החלקים האחרים ואלו הבחיריים סבתם היא רצון האדם שעה שהוא נמצא במצב הבחירה הבחירה היא עצמה מן הסבות האמצעיות ואף לה סבות המשתלשלות ועולות עד לסבה הראשונה אבל השתלשלות זו אינה הכרחית כי בתחום זה קימת תמיד האפשרות והנפש הנתונה בין כל דעה ובין הפכה יכולה היא שתפנה לפי רצונה אל כל אחת משתי הדעות אשר על כן אנו משבחים או מגנים את הנפש על בחירתה דבר אשר לא יתכן ביחסנו אל שאר הסבות האמצעיות כי אין לגנות סבות מקריות או טבעיות אם כי האפשרות קימת באחדות מהן כך אינך מגנה את התינוק או את הישן אם הזיקך אם כי הפך הדבר היה באפשר ואיך תגנהו והלא כל מחשבה נעדרה ממנו הראית מימיך כי האנשים הכופרים באפשרות אינם כועסים על מי שהזיקם בכונה או כי ישלימו עם מי שגנב בגדיהם וגרם להם להנזק בקר כשם שהם משלימים עם הרוח הצפונית כשהיא מנשבת ביום קר וגורמת להם נזק רב וכי מאמינים הם באמת כי הכעס הוא כח שוא אשר הושם בטבע האדם לבטלה למען יכעס על קצת דברים ועל קצתם לא יכעס וככעס האדם כן גם השבח שהוא משבח או הגנות שהוא מגנה האהבה שיאהב והשנאה שישנא וכדומה לבחירה מצד היותה בחירה אין אפוא סבה הכרחית כי אלו היה הדבר כך היתה הבחירה עצמה נהפכת לדבר שבהכרח הדבור האנושי היה אז הכרחי כתנועת דפקו אולם אפשרות כזאת סותרת כל מה שאנו רואים בעינינו שהרי אתה מוצא את עצמך בעל הכרעה על הדבור ועל השתיקה גם יחד כל זמן שאתה נתון תחת שלטון השכל ואין ענינים אחרים שולטים בך ואלו היו כל החדושים מכונים כונה ראשונה מאת העלה הראשונה כי אז היו נבראים לשעתם בכל רגע ואז היינו יכולים לאמר בכל רגע על העולם ומלואו כי עתה זה בראו הבורא ואז לא היה גם לנסים ערך אשר יעורר את האדם להתפלאות או לאמונה ואף לא היה אז יתרון לעובד האלוה על הממרה בו כי שניהם היו אז עובדים בעשותם אך ורק מה שבאה עליו הגזרה העליונה ומה שהכרחו לעשות הוסף על אלה את כל הטענות הגדולות על האמונה הזאת שהחזקה שבהן היא הכחשת ראות העין כמו שאמרנו אשר לטענה שיש לטען על המאמין בבחירה כי מוציא הוא ענינים אחדים מכלל גזרת האלוה ית' יש להשיב עליה בדברים שהזכרו למעלה כי אין הוא מוציאם כלל מגזרת האלוה שהרי מחזירם הוא אליה בדרך השתלשלות הסבות אמנם יש לטעון עליו עוד טענה אחת כי מוציא הוא את הענינים ההם מכלל ידיעת האלוה כי הדבר האפשרי בהחלט אי אפשר לו מטבעו להיות ידוע וכבר דנו בזה המדברים בפרטות והגיעו לידי מסקנה כי הידיעה האלוהית באפשרי היא מקרה לגבי האפשרי וכי הידיעה בדבר אינה סבה להתהוות הדבר אם כן אין לשלל את ידיעת האלוה בדברים המתהוים כי דברים אלה אפשר להם עם זה להתהוות או לא להתהוות הואיל ואין הידיעה במה שיתהוה סבה להתהוותו כשם שהידיעה במה שכבר נתהוה אינה סבה להתהוותו כי אם ראיה עליה ודברים שאמרנו נכונים הם בין אם מדבר על ידיעת האלוה או על ידיעת מלאכים בין אם מדבר על ידיעת נביאים או מגידי עתידות ואלו היתה הידיעה סבת ההתהוות היה מתחיב מזה כי יזכו אנשים אחדים לגן עדן בגלל ידיעת האלוה כי צדיקים הם אף אם לא עבדוהו ואחרים יירשו גיהנם בגלל ידיעתו כי חוטאים הם אף אם לא חטאו וכן היה מתחיב כי ישבע אדם בלי אשר יאכל הואיל והאלוה יודע כי בזמן מסים יהיה אדם זה שבע כל הסבות האמצעיות היו בטלות אפוא אך אלו בטלו אלה היתה מציאותם של כל הנבראים האמצעיים מסתלקת את הפסוק והאלוהים נסה את אברהם אפשר להבין אפוא בדרך זו האלוה גרם לחסידותו של אברהם כי תצא מן הכח אל הפעל למען תהיה זו סבה להצלחתו כמו שנאמר יען אשר עשית את הדבר הזה וגו' כי ברך אברכך וגו' ובהיות כל המתהוים מתהוים לפי חלקה הכרחית אם ישר מאת האלוה או מאת אחת הסבות האמצעיות למיניהן ואפשר כי כלם נתהוו ישר מאת האלוה בחר המון העם ליחסם כלם לאלוה הואיל ודבר זה בטוח יותר ומחזק על ידי האמונה אולם כל בעל הבחנה יכיר בענין זה כי יש הבדל בין עם לעם בין איש לאיש בין זמן לזמן בין מקום למקום ובין נסבות לנסבות ואז יראה כי הדברים שנתהוו ישר מאת האלוה לא נגלו לרב כי אם בארץ מיחדת היא אדמת הקדש ובקרב עם מיחד הוא עם בני ישראל ורק בזמן ההוא ובנסבות שנקשרו בהם הלא הן המצוות והחקים אשר בשמירתם הנכונה תרבה השמחה ובעזיבתם תבוא כל צרה אולם הענינים הטבעיים והמקריים לא הועילו תועלת כל שהיא בשעת הקלקלה ולא הזיקו בעת שמירת המצוות אשר על כן מביאים כל בעלי הדתות ראיה מבני ישראל נגד הכופרים המחזיקים בדעת אפיקורוס היוני הסובר כי כל הדברים באים אך ורק במקרה הואיל ואין כונת מכון נכרת בהם בני סיעת אפיקורוס נקראים כידוע אנשי ההנאה כי לפי דעתם ההנאה רק היא התכלית הנדרשת והיא אפוא הטוב בהחלט לעמת זה אין מבקשו של איש התורה כי אם למצא כן בעיני נותן התורה ואף את בחירתו ימסר בידי האלוה ית' מבקש הוא הארה אם הוא חסיד או זכות להעשות אותות ומופתים על ידו אם הוא נביא או אם אמתו רצויה בעיני האלוה ולשם זה הוא שומר על כל התנאים שהזכרו בתורה תנאי הזמן והמקום והמעשים ואין הוא שם לב לסבות הטבעיות והמקריות מדעתו כי רעתן תהי מסלקת ממנו אם על ידי הארה שתגיע אליו כאזהרה מפני הרעה ההיא או על ידי נס שיעשה לו בעת בואה אולם הטוב הבא מן הסבות המקריות אינו נמנע פעמים גם מן הרשע וכל שכן מן החסיד ההצלחות המגיעות לרשעים אינן כי אם לפי הסבות ההן המקריות או הטבעיות אך בבוא צרתם אין להן דוחה החסידים לעמתם נהנים אף הם מן הטוב הבא בעקב הסבות ההן אולם נצלים הם מן הצרות יתכן כי כבר רחקתי מן הכונה שהיתה לי בתחלה והנני חוזר אליה ואומר דוד ע"ה חלק את סבות המות לשלשה חלקים באמרו כי אם ה' יגפנו היא הסבה האלוהית או יומו יבא ומת היא הסבה הטבעית או במלחמה ירד ונספה היא הסבה המזדמנת במקרה את החלק הרביעי הלא היא המיתה לפי בחירה לא הזכיר דוד כי שום בעל שכל אינו בוחר במות ואם אמנם שאול אבד עצמו לדעת לא היה זה מתוך שבחר במות כי אם כדי לברח מענויי השונאים ומהתעללותם בו ודומה לזאת היא חלקת הדבור כי דבור הנביאים בשעה שהם מלבשים רוח הקדש מכון כלו מעם הענין האלוהי ואין בידי הנביא לשנות אף מלה אחת ממה שנאמר לו והדבור הטבעי הוא רמזים ותנועות המתאימים למחשבות שהמדבר רוצה להביע מקורם של אלה הוא בנפש לדבור זה אין צרך בהסכם קודם הלשונות שהסכם עליהן לעמת זאת פועלים בהן גם הכח הטבעי וגם כח הבחירה הדבור המקרי הוא דבור המשגעים בשעת שגעונם שאין בו סדר ענינים ואינו מכון אל תכלית ידועה והדבור שבבחירה הוא דבורו של הנביא שלא בשעת נבואתו או דבורו של כל אדם משכיל וחושב המחבר דברי מליצה ובוחר לו מלים הנראות לו מתאימות לכונתו ואם ירצה יכול הוא להחליף כל מלה ממליצתו במלה אחרת גדולה מזאת יכול הוא להוציא מתוכה ענין שלם ולהחליפו באחר את כל מיני הדבור האלה יש ליחס לאלוה ית' אך רק בדרך ההשתלשלות לא שבאו כלם מאתו בכונה ראשונה כי אם אין הדבר כך יהיה דבור התינוק או דבור המטרפים וכן מליצת המליץ ושירי המשורר דבור האלוה חלילה לו יתעלה מכל זה והטענה אשר יטען העצל כנגד הזריז באמרו כל מה שעומד להיות כבר קדם להיות בידיעת האלוה אינה טענה הרי זה כאלו טען מה שעומד להיות אי אפשר לו שלא יהיה ואלו טען כך היו אומרים לו אמנם כן אולם טענה זו אין בה כדי למנעך מלאחז בעצה הטובה ביותר ואתה מכין לך כלי זין נגד אויביך ומזון לרעבונך משמתברר לך כי שלומך או אבדנך תלויים בסבות אמצעיות ומכלל הסבות האלה והראשונה שבהן היא הבחירה אשר תבחר בזריזות ובהשתדלות או בעצלות וברשלנות ואל תטען ממה שיארע במעט ובנדיר ועל דרך מקרה ועראי כי יאבד הזריז וינצל העצלן הרשלן כי השמות בטחה וסכנה שונים זה מזה במשמעם תכלית שנוי ואין בעל שכל בורח למקום הסכנה ממקום הבטחה כמו שהוא בורח ממקום הסכנה אל מקום הבטחה ואם תארע הצלה בקום סכנה אנו אומרים כי זה דבר נדיר ואם תארע אבדה במקום הבטחה אנו אומרים כי זה דבר היוצא חוץ לטבע הנקיטה בזריזות היא אפוא חובה אחת הסבות להתרשלות היא הדעה המנגדת לדעה זו שהצעתי לפניך אולם על צד ההשתלשלות הכל שב אל האלוה ית' אך הדבר אשר לא יבוא כי אם לפי גזרה אלוהית בלבד הוא דבר הנסים והנפלאות דבר שאינו תלוי בסבות אמצעיות אם כי פעמים יש בהן צרך כזה הוא הנס שנעשה למשה ע"ה כאשר לא חש רעב במשך ארבעים הימים בהם לא היה לו מזון מעין זה הוא הנס של אבדן עם סנחריב בלא סבה נגלית כי אם בסבות אלוהיות שאינן נראות כסבות בעינינו הואיל ואין אנו יודעים מה הן על אלה אנו אומרים בצדק כאן אין מקום לחריצות כל זה אמת ביחס להכנה מוחשית אולם ההכנה הנפשית על ידי ידיעת סודות התורה והבנתם מועילה ומועילה בהיותה גורם לטוב ודוחה את הרע אם יאחז אפוא אדם בזריזות לגבי הסבות האמצעיות ואלו במה שנעלם ממנו יבטח באלוה בלב שלם ימצא טוב ולא יחסר אולם אדם הנכנס לסכנה גמורה מתוך שהוא בוטח באלוהים עובר על אזהרת לא תנסו את ה' אלהיכם אשר לטענה כי לפי זה לא היה יסוד למצוה שצוה האלוה לבן אדם לעבדו מאחר שהוא יודע מראש אם יעבדהו אדם זה או ימרה בו אנו משיבים מצוה זאת אינה צו שוא כי המרי והעבודה תלויים בסבות אמצעיות כמו שהסברנו למעלה והנה סבת עבודת העובד היא עצם הצו על העבודה וסבה זו היא הכלולה בידיעת האלוה הקודמת כי אדם זה יהיה עובד האלוה וכי סבת עבודתו תהיה השמעו לצו וכן היתה לו לאלוה ידיעה קודמת כי אדם אחר יהיה בין הממרים בגלל סבות אמצעיות כגון היותו בחברת רשעים או התגבר עליו מזגו הרע או נטותו אל התענוג ואל העצלות אולם התוכחה האלוהית מפחיתה את המרי כי כידוע יש לה לתוכחה השפעה על הנפש בכל מצב ממצביה וגם נפש הממרה נפעלת בשמעה תוכחה ולו רק הפעלות מועטת ביחוד פועלת התוכחה בהיותה מפנית אל המון רב כי אז הלא ימצא בקרבם על כל פנים מקבל אחד הרי שהתוכחה מועילה ואינה דבר של שוא הדעה האמתית יסודה בהקדמות שלפנינו ההקדמה הראשונה היא ההודאה בסבה הראשונה זאת אומרת באלוה אשר הוא פועל חכם שאין בכל מעשיו דבר אחד לבטלה כי כלם בחכמה ובסדר ומגרעת אין בהם רעיון זה מתישב בלב כל אדם המתבונן ברב מעשי היצירה וברשמים שהם עושים בנפש המתבונן מהתבוננות זו נובעת האמונה כי אין חסרון במעשי האלוה ואם גם תראה לו למתבונן קלקלה באחדים מהם לא תפגם אמונתו על ידי זה כי אם יתלה את הדבר בחסר ידיעתו ובמעוט השגתו ההקדמה השניה ההודאה במציאות סבות אמצעיות סבות אלה אינן פועלות מעליהן ואינן סבות כי אם על דרך החמר או על דרך כלי האומן כך הזרע והדם הם חמר להתהוות האדם ואברי ההולדה מחברים את השנים ואלו רוחות החיים וכחות החיים הם כלים בהם משתמש רצון האלוה להשלמת תמונת האדם ותארו גדולו והזנתו גדולה מזאת גם לאחדים ממעשי בראשית היה צרך בסבות אמצעיות כך היה העפר חמר ליצירת האדם אי אפשר אפוא לא להודות בסבות אמצעיות ההקדמה השלישית ההודאה כי האלוה נותן לכל חמר את הטובה בצורות שאפשר לו לקבל ואת השלמה שבהן כי הוא ית' טוב לכל ולא ימנע חסדו וחכמתו והנהגתו מכל דבר וחכמת האלוה במתן צורה לזבוב וליתוש למשל אינה פחותה מחכמתו בסדור הגלגלים אשר לשניון הדברים אינו בא כי אם משני החמר שבהם אינך יכול אפוא לאמר מדוע לא עשני האלוה מלאך כשם שאין התולעת יכולה לאמר מדוע לא עשני אדם ההקדמה הרביעית ההודאה כי יש במציאות מדרגות עליונות ותחתונות הנמצא שיש לו הכרה תפיסה ותחושה הוא למעלה מן הנמצא שאין לו כל אלה כי הוא קרוב יותר לסבה הראשונה שהיא השכל בעצם והפחות שבצמחים מדרגתו למעלה מן החשוב שבמחצבים והפחותה שבבהמות היא למעלה במדרגה מן העליון שבצמחים והפחות שבבני אדם נעלה מן העליונים שבבעלי החיים ובדומה לזה הפחות בבני אדם מקימי מצוות האלוה ית' מדרגתו למעלה מזו של העליונים במחסרי מצוה כי המצוה הבאה מאת האלוה מקנה לנפשות התנהגות מלאכים ותכונתם ודבר זה אין להשיגו בשום דרך קנין אחרת ראיה לדבר ההתמדה על מעשי המצוה הזאת מביאה אל דרגת הנבואה שהיא הקרובה שבמדרגות אנוש אל המעלה האלוהית בעל המצוות החוטא הוא אפוא טוב ממחסר המצוה כי המצוה האלוהית כבר הקנתה לו התנהגות מלאכית בה יתרומם אל מדרגת המלאכים ואם אמנם חטאו בלבל התנהגות זו והפסידה הנה נשארו לו ממנה רשמים המחזיקים אותו באש התשוקה אליה גדולה מזאת אלו נתנה הבחירה בידו לא היה בוחר להיות במדרגתם של מחסרי המצוות כשם שהאדם בחלותו ובסבלו יסורים אלו נתנה לו הבחירה להיות סוס או דג או עוף עם היות כל אלה חיים בעונג ובלא סבל ולהתרחק על ידי זה מן השכל המקרבו אל המעלה האלוהית לא היה בוחר בזה ההקדמה החמישית נפשותם של השומעים תוכחת מוכיח מתרשמות מזו אם היא נאמרת בדברים המתקבלים על הדעת כי התוכחה האמתית מביאה תועלת על כל פנים ואף אם לא ישוב החוטא ממעשה הרע ידלק ניצוץ מאותה תוכחה בנפשו ויראה כי המעשה ההוא רע הוא וזה הוא ראשית התשובה והקדמה אליה ההקדמה הששית האדם מוצא בנפשו יכלת על עשית הרע או על עזיבתו בתוך תחומי האפשרות אשר לו ואם דבר מה נמנע ממנו אין זה כי אם בגלל העדר הסבות האמצעיות או בגלל חסר ידיעת האדם בהן משל למה הדבר דומה בא נכרי עני למדינה והוא רוצה למשל בעמה אם כי אינו יודע בחכמת ההנהגה ברור כי דבר זה ימנע ממנו אך אלו היו עמו התנאים הדרושים למטרה זו ואלו היו לו הידיעות הנחוצות לזה ודאי היה רצונו נתן לו כשם שישלם רצונו באמת בזמן שיש עמו כל התנאים הנדרשים למטרה דומה והוא יודע בהם ומשתמש בהם כגון שעה שהוא שורר בביתו ומנהיג את בניו ואת עבדיו ויותר מזה בהנהגת גופו שעה שיש לו שלטון על אבריו שאז הוא מניעם לרצונו ומדבר על כל מה שירצה ויותר מזה בהנהגת נפשו שעה שיש לו יכלת על מחשבתו ועל דמיונו בו הוא מדמה לעצמו את הרחוק ואת הקרוב בכל עת שיחפץ ובכל דרך שיחפץ כי הוא השליט בסבות האמצעיות הדרושות לכך ועל כן לא יתכן כי במשחק האשקקי ינצח החלש את החזק ואין מדברים על הצלחה או רע מזל במלחמת האשקקי כדרך שמדברים על כך במלחמת שני שרים הרבים זה עם זה כי תנאי מלחמת האשקקי נתונים בכללים והיודע להשתמש בהם ינצח תמיד ולא יפחד מפני סבה טבעית שתארע בינתים או מפני סבה מקרית שאינה באה כי אם לעתים רחוקות בגלל הזנחה אולם ההזנחה שיכת לתחום הבערות שעליה דברנו למעלה ועם כל זה יש ליחס הכל אל הסבה הראשונה לפי הדרך שהזכרה למעלה כך היתה הכונה האלוהית הראשונה גלויה לכל במאורעות שארעו לבני ישראל כל זמן שהיתה שכינה שרויה בתוכם אשר למארעות שבאו אחרי זה הדבר מטל בספק אם באו בכונה ראשונה מאת האלוה ית' או מקורן בסבות גלגליות או מקריות בלבות המאמינים אין אמנם ספק בדבר אולם הוכחה מכרעת אין לדבר אך מן הראוי ליחס הכל לאלוה ית' ביחוד את הדברים הכבירים כגון המות הנצחון והמפלה במלחמה ההצלחה ורע המזל וכדומה: (כא) אמר החבר: בשאלות האלה ובדומות להן ראוי לנו לחקר וכן עלינו לדון על משפטי האלוה בבני אדם ועל הכלל שכלל בזה הנביא באמרו פקד עון אבת על בנים לשונאיו ועשה חסד לאלפים לאהביו ולשמרי מצותיו ועל היות כל ענש שקול כנגד כל עוון כמו שהזכר במקרא ובדברי החכמים ועל עוונות שהתשובה מכפרת עליהם ועל שאינה מכפרת ועל תנאי התשובה ועל היסורים הבאים על האדם כנסיון וכמבחן ועל שבאים עליו כפקידה על חטא שחטא מהם על דרך הענש בעולם הזה ומהם על דרך הענש בעולם הבא ומהם בגלל חטאי האבות וכן על הטובות שאדם זוכה להן בזכות מעשים טובים שעשה או בזכות אבות ועל שבאות לו כנסיון וכמבחן ולסוף על השאלה מה יהיה דין האדם בהתקבץ כל אלה יחד או בהתקבץ תנאים אחרים שהתרת קשייהם קשה עוד יותר אחרי החקירה המדקדקת תתגלינה רב הסבות של צדיק ורע לו רשע וטוב לו ומה שלא יתגלה יש להשען בו על ידיעת האלוה ית' וצדקו וטוב לאדם להודות כי הוא בער לא יבין גם את הסבות הנגלות ואת הנסתרות על אחת כמה וכמה וכשאדם מגיע בעיונו אל העצם הראשון ואל התארים שיתכן ליחס לו יתרחק מן החקירה באלה בהכירו כי מסך אור המסנור את הראיה מסתיר אותם אכן השגת העצם הראשון נמנעת מאתנו מחמת קצר ראית עינינו ומתוך חלשת ראיתנו הפנימית לא מפני שהוא נסתר או פגום כי אצל בעלי הראיה הנבואית עצם זה הוא מלא אור בהיר ונגלה במדה כזאת שאין הם מרגישים בצרך להביא עליו ראיה ואלו אנחנו המדרגה העליונה האפשרית לנו בהשגת אמתתו של העצם הראשון היא שנכיר בתוך הדברים הטבעיים את שאין לו סבה טבעית וניחס זאת אל כח שאינו גשמי כי אם אלוהי מעין זה אומר גלינוס על הכח המציר הכח הזה החשוב בעיניו משאר כל הכחות אינו בא לדעתו מצד מזיגת היסודות כי אם מצד ענין אלוהי על הכח האלוהי אנו עומדים גם מתוך הסתכלותנו במעשה הנסים שבו עצמים מסימים נהפכים לאחרים וכל מנהגי הטבע משתנים ובלא כל תחבולה קודמת נבראים דברים שלא היו עד עתה במציאות וזהו ההבדל בין המופתים שנעשו על ידי משה ע"ה ובין מעשה החרטמים בלטיהם אלו בדקו בני אדם אחרי החרטמים היו מוצאים את התחבולה בה השתמשו הללו כמו שאמר ירמיהו הבל המה מעשה תעתעים וגו' זאת אומרת אם תבדקו אחרי מעשיהם תראו כי מאפס הם כסחורה המזיפת אולם הדבר האלוהי כל אשר תבדק אחריו תמצאהו כזהב הטהור ומשהגענו בהכרת המציאות למדרגה זו אנו אומרים יש בלא ספק דבר לא גשמי המנהיג את כל הדברים הגשמיים אולם שכלנו אין בכחו לחקר במהותו עלינו להסתפק בהסתכלות במעשיו ולותר על תאור עצמותו כי אלו יכלנו להשיג את אמתתו היה זה מעיד על חסרון שלמות בו ואל נשים לב אל דבריהם של הפילוסופים המחלקים את העולם האלוהי למדרגות אחדות אצלנו כלן מדרגה אלוהית אחת הנגלית לנו ברגע שאנו עוזבים את תחום הגשמי אין אפוא מנהיג לדברים הגשמיים כי אם האלוה לבדו ומה שהביא את הפילוסופים אל השערת רבוי האלוהות הוא דבר התבוננותם בתנועות הגלגלים שספרון ומצאון למעלה מארבעים ולכן חשבו כי לכל אחת מן התנועות הללו סבה שונה מזו שלחברתה ושוב הם באו לידי המסקנה כי התנועות האלה לא הכרחיות ולא טבעיות הן כי אם מעם רצון חפשי באו ומזה נתחיב להם כי כל אחת מהן נובעת מנפש וכי כל נפש מקורה בשכל ושכל זה הוא מלאך נבדל מן החמר ולשכלים ההם קראו אלים מלאכים סבות שניות ועוד והמדרגה האחרונה שבהם והקרובה ביותר אלינו היא השכל הפועל שלפי סברתם הוא המנהיג את העולם התחתון הזה ממנו בא השכל ההיולי ואחריו הנפש ואחריה הטבע ואחריו הכחות הטבעיים והחיוניים ובהללו כח כל אבר ואבר אולם כל אלה אינם כי אם דקיות המועליות רק לחדוד השכל לא להכרת האמת והנפתה לכך סופו יוצא למינות ואל תשים לב אל הראיה שהביאו הקראים מן הצווי שצוה דוד ע"ה לבנו ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו שמזה בקשו להוכיח כי קדם כל צריך אדם לדעת את אמתת האלוה ורק אחרי כן יתחיב בעבודת האלוה האמת היא שדוד לא צוה את בנו כי אם לסמך על קבלת אבותיו ואבות אבותיו להאמין באלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב אשר השגיח על האבות בכל עת וקים הבטחותיו להם בהרבותו את זרעם ובהנחילו אותם את ארץ ישראל ובהשרותו שכינתו בתוכם ובהשפיעו עליהם כמה טובות אחרות והוא הדבר בנוגע למאמר אלהים אשר לא ידעתם שאין הכונה בזה לידיעה באמתתם כי אם אשר לא ראיתם מהם לא טוב ולא רע אם כן אל תיחלו מהם דבר ואל תיראו מפניהם חתימת הספר (כב) אחרי הדברים האלה גמר החבר בלבו לצאת את ארץ הכוזר וללכת לירושלים ת"ו והכוזרי קשתה עליו פרידת החבר ודבר עמו על כך באמרו מה יש לבקש בארץ ישראל היום שהשכינה נעדרת ממנה ואלו הקרבה לאלוה הלא אפשר להשיגה בכל מקום על ידי הלב הטהור ועל ידי התשוקה החזקה אליה ולמה זה תכניס עצמך בסכנת המדברות והימים ושנאת העמים השונים: (כג) אמר החבר: אכן השכינה הנראית עין בעין נעדרת כיום בארץ ישראל כי השכינה שורה רק על נביא או על צבור רצוי לאלוה ורק במקום המיחד והוא אשר נצפה לשובו אלינו לפי הבטחת כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון וכמו שאנו אומרים בתפלתנו ותחזינה עינינו בשובך לנוך לציון אבל השכינה הנסתרת הרוחנית היא עם כל בן ישראל זך המעשים וטהר הלב אשר כל משא נפשו קדש לאלהי ישראל וארץ ישראל היא המיחדת לאלוהי ישראל ואין המעשים שלמים כי אם בה והרבה מצוות שנתנו לישראל בטלות ממי שאינו דר בארץ ישראל והלב לא יזך והכונה לא תהיה כלה קדש לאלוה כי אם במקום אשר יאמן עליו כי הוא מיחד לאלוה אף כשאין באמונה זאת כי אם דמיון ומשל על אחת כמה וכמה אם היא אמונת אמת כמו שהוכחנו זאת למעלה כי אז תתעורר התשוקה למקום הזה ורק בו תהיה הכונה קדש לאלהו ביחוד אצל אדם השואף אל המקום הזה מרחוק וכל שכן אם הוא בא לבקש כפר על חטאים שחטא לפני בואו שמה שהרי אין הוא יכול להביא כיום את הקרבנות שבאה עליהם המצוה מאת האלוה קרבן מיחד לכל חטא וחטא זדון ושגגה ואין לו לסמך אלא על מאמר החכמים גלות מכפרת עון והן עתה גולה הוא אל המקום הנרצה אשר לסכנה ביבשה ובים אינה בגדר לא תנסו את יי אלהיכם דומה היא יותר לסכנה שמסתכן למשל הסוחר הנודד למרחקים מתוך תקוה להרויח בסחורתו ואם האיש העולה לארץ ישראל מכניס עצמו לסכנות גדולות יותר מפאת תשוקתו ותקותו לכפרת עוונות יש לו התנצלות על שימו את נפשו בכפו לאחר שעשה חשבון הנפש והודה על החיים שנתנו לו עד היום וגמר בלבו להסתפק בהם ולהקדיש שארית ימיו לעשית רצון אלהיו ואם יזכה כי יצילהו האלוה מכל הסכנות יודה וישבח ואם יאבד בעוונותיו ימצא ספוק בידיעה כי רב עוונותיו נתכפרו לו במותו יודע הוא כי דרכו זאת טובה מדרך האנשים המסכנים נפשותם במלחמה אם למען יזכירום בשירי הגבורה והנצחון או בגלל השלל הגדול אשר יקחו אכן קלה הסכנה שסכן הוא את נפשו אף מזו שנסתכנו בה האנשים היוצאים למלחמת מצוה מתוך תקוה כי יהיה להם חלק לעולם הבא: (כד) אמר הכוזרי: עד הנה ראיתיך אוהב חרות ושבתי וראיתי אותך כעת מבקש להוסיף על עבדותך מצד החובות שתתחיב בהן כשתדור בארץ ישראל מצוות שאין אתה חיב בהן במקומנו פה: (כה) אמר החבר: אין אני מבקש כי אם את החרות מן השעבוד לרבים אשר איני רוצה כלל ללמצא כן בעיניהם ואלו השתדלתי בזה כל ימי חיי לא הייתי מגיע לכך ואלו הגעתי לכך לא היה הדבר מביא לי תועלת כונתי לשעבוד לבני אדם ולבקשה למצא חן בעיניהם דבר המועיל בעולם הזה ובעולם הבא כונתי למציאת חן בעיני האלוה ית' כי השעבוד לו הוא החרות והכניעה לו היא הכבוד האמתי: (כו) אמר הכוזרי: הואיל ואתה מאמין בכל מה שאמרת הרי האלוה ית' יודע את כונתך שהרי הכל גלוי לפני האלוה ולפניו נגלו כל הנסתרות: (כז) אמר החבר: אמת אבל רק בשעה שהמעשה הוא מן הנמנעות אולם האדם חפשי גם בתחום הרצון גם בתחום המעשה יש לבוא אפוא בטענה על האדם המבקש להגיע לשכר הנגלה בלא מעשה נגלה על כן נאמר והרעתם בחצצרת ונזכרתם לפני יי אלהיכם והיו לכם לזכרון וזכרון תרועה לא שהאלוה צריך לכך שיזכירו לו דבר או יפנו תשומת לבו לדבר כי אם המצוות הן הצריכות להעשות בשלמות למען תהיינה ראויות לגמול כשם שכונות התפלה יש לתת להן מבע על צד השלמות האפשרית בתחנה ובבקשה כי רק אם יהיו הכונה והמעשה גם יחד שלמים כראוי יבוא הגמול עליהם אך לפי מנהג בני אדם דומה הדבר כאלו היה בתרועה בחצוצרות משום הזכרה ודברה תורה כלשון בני אדם אולם אם יעשה המעשה בלא כונה או אם הכונה לא תלוה מעשה תאבד התוחלת לשכר רק אם המעשה אינו בגדר האפשרות יש תועלת מה בדבר אם ישמר האדם על הכונה ויתנצל לפני אלהיו על העדר המעשה כדרך שאנו מתודים בתפלתנו ומפני חטאינו גלינו מארצנו וכן בתפלות אחרות גם מי שמעורר בלב בני אדם אהבה למקום הקדוש הזה ראוי לשכר בלא ספק והוא מקרב עת בוא תקותנו כמה שנאמר אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו זאת אומרת ירושלים לא תבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה: (כח) אמר הכוזרי: אם כן הדבר אין זה כי אם חטא למנע אותך ואין זה כי אם מצוה לסייע לך יעזרך האלוה ויהיה לך מגן ומושיע ויחוננך חסדו. שלום רב עליך: