דבר אברהם/א/לו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דבר אברהם א לו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סימן לו

בסימני הזי"ו ל"ך דפרשת האזינו

א

[א] ע"ד מה שאירע בקריאת פרשת האזינו בשבת שקראו ללוי מן זכור תלתא פסוקי עד ימצאהו בארץ מדבר ובירך כבר לאחריה, ונסתפקו איך יקראו לשלישי שצריך לחנק פרשה זו ע"פ סימן הזי"ו ל"ך כמבואר בשו"ע או"ח (סי' תכ"ח ס"ה) ולשלישי קורין מן ירכיבהו עד וירא, ורצו לומר שיקראו לשלישי מן ימצאהו עד ירכיבהו והרביעי יתחיל מן ירכיבהו על הסדר הזי"ו ל"ך ויהיה השלישי כנוסף באמצע:

הנה לפי תקנה זו להוסיף חד גברא ולהתחיל לרביעי מן ירכיבהו יצאנו רק ידי חשש חלוקת הזי"ו ל"ך בתחלת הקריאות ולא בסופן. ומי הגיד לן דקפידת הזי"ו ל"ך הוי רק בתחלתן דילמא בסופן נמי צריך להפסיק דוקא בהני דוכתי, וא"כ עדיין לא תיקננו ללוי שצריך היה להפסיק בואין עמו אל נכר והפסיק בחבל נחלתו וא"כ השתא נמי כשנוסיף גברא ויתחיל מן ירכיבהו עדיין תחסר לן קריאת אות ז' מן הזי"ו כהלכתה, ולפי הטעם שכתב הרמב"ם (פי"ג מהלכות תפלה הל' ה') דלפיכך פוסקין בענינות אלו מפני שהן תוכחה כדי שיחזרו העם בתשובה נראה לכאורה דבסופן נמי איכא קפידא דגם בזה שייך האי טעמא. איברא דאיכא למידחי דאין ראיה מהרמב"ם, דהן אמנם שהאחרונים ז"ל תפסו שהרמב"ם בא ליתן טעם לחלוקה זו מפני מה צריך להפסיק כסדר זה משום דבפסקי אלו איכא דברי תוכחה, ולפי"ז אמנם קרוב לומר דבסופן נמי איכא קפידא, אבל באמת י"ל דלא זוהי כוונת הרמב"ם כדעת האחרונים דמשוה"ט צריך להפסיק בהני דוקא, דבאמת ק"ק על האי טעמא הרי איכא נמי פסקי אחריני בשירה זו שהם דברי תוכחה ומה טעם פוסקין בהני דוקא, ולכן י"ל שהרמב"ם לא בא כלל ליתן טעם למה נצריך להפסיק בהני אלא למה מותר להפסיק בענינים אלו הרי אין מפסיקין בכל מקום בדבר שאינו טוב כמבואר במגילה (דף ל"א ע"ב) ובמסכת סופרים (פי"ב) אל תקוץ בתוכחתי אל תעשו קוצין קוצין ולמה מותר להפסיק כאן, וע"ז כתב כדי שיחזרו העם בתשובה דלפיכך מותר להפסיק, וכ"נ גם מסמיכות לשונו שכ' כל העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב ומסיים בדבר טוב אבל פרשת האזינו קורא הראשון עד זכור כו' ולמה פוסקין בה בענינות אלו מפני שהן תוכחה עכ"ל, אבל לא בא כלל ליתן טעם למה פוסקין דוקא בסימני הזי"ו ל"ך ולא בפסוקי תוכחה אחריני. ובשבלי לקט (סי' ש"ו) מובא טעם אחר בשם רב סעדי' גאון בדרך רמז שאינו שייך באמת אלא לתחלת הקריאות ולא לסופן עיי"ש. אך בכ"ז מצד הסברא נראה דכיון דקפדינן לחלק בבית הכנסת הדרך שהיו מחלקין אותה במקדש דוקא איכא קפידא גם בסופן שהרי במקדש היו מפסיקין באלו ולא באחריני. וכן נראה מלשון הראשונים שכתבו באות כ' שהוא מן כי אשא או מן כי ידין עד סוף השירה וכן הלשון גם בשו"ע שם ומשמע דאין לקרות לששי יותר מן השירה ומזה נראה קצת דאיכא קפידא גם בסופן. ולפי"ז בכ"ד הלוי נמי לא קרא כהלכתו שלא הפסיק במקום הראוי, ואם היינו באים לצאת גם ידי חשש זה היה צריך השלישי להתחיל מן זכור ולקרות עד ירכיבהו וישאר הלוי כנוסף שלא קרא כהלכות פרשה זו. ואע"פ שאין לחזור ולקרות לכתחלה מה שקרא ראשון כמבואר במג"א (סי' קל"ז ס"ק י"ב) מ"מ אפשר דבנ"ד הוי כדיעבד. ועיי' בשו"פ או"ח (סי' רפ"ב ס"ב). אבל כבר כתב המג"א (סי' תכ"ח סק"ז) בשם מ"כ שלא יחלקו הפרשה יותר מו' גברי, ואע"פ שבמס' סופרים (פי"ב ה"ח) אמר ריב"א שירת הלוים לא יפחתו לו מששה קריית דמשמע דוקא לפחות אסור אבל לאוסופי שפיר דמי צ"ל דלאו דוקא הוא ולהוסיף נמי אסור משום דבכה"ג לא הוי כחלוקה שבמקדש שלא היו מוסיפין שם, והא דנקט שלא יפחתו משום דהו"א שלא לחלקה לפסקי משום אל תקוץ בתוכחתי כמש"ל. וא"כ לא נכון לכאורה שיחזור השלישי ויקרא לא מזכור ולא מן ימצאהו עד ירכיבהו (כמו שאמרו שאין מוסיפין בשירה זו:

ב

[ב] ונ"ל לומר בזה מילתא חדתא דהנה מקור הדין הוא בר"ה (דף ל"א ע"א) במוספי דשבתא מה היו אומרים אמר רב ענן בר רבא אמר רב הזי"ו לך ואמר רב חנן בר רבא אמר רב כדרך שחלוקין כאן כך חלוקין בבית הכנסת. ונחלקו הראשונים ז"ל בסימני הזי"ו לך, לרש"י האזינו זכור ירכיבהו וירא לולי כי ידין, ולר"ח וירא לו חכמו, ולרב פלטוי גאון והרמב"ם לו חכמו כי אשא, ובמס' סופרים (פי"ב ה"ח) מובא בתוס' שם אמר ר' יוסי בר אבין שירת הלוים לא יפחתו לו מששה קריות וסימנך הזי"ו ל"ך ואלו הן האזינו זכור ירכיבהו וישמן לו כי ידין. ויש לתמוה טובא אמס' סופרים הרי מן ירכיבהו עד וישמן ליכא אלא תרי פסוקי והלכה רווחת היא שאין קורין בתורה פחות משלשה פסוקים. ומצאתי שכבר עמד ע"ז הפר"ח לאו"ח (סי' תכ"ח) ומחמת זה דחה למס' סופרים מהלכה. ואולם בדחייה זו לא תנוח דעתנו דמ"מ המס' סופרים מוקשה ומשווי לה כטועה. ועוד קשה לי דבמס' סופרים הגירסא וסימנך הזי"ו ל"ך וכ"ה גם בירושלמי מגילה (פ"ג ה"ז) ומאי סימנא הוא כיון דאיכא פסוקי טובא שמתחילין בהזי"ו ל"ך לכל חד וחד כדאית ליה א"כ אין זה סימן לידע על פיו איך לחלקה:

ע"כ נראה לענ"ד לומר דהמס' סופרים לא בא אלא לפרש איך שביתה שירת הלוים במקדש והתם באמת בג' לא היו קורין אלא מן ירכיבהו עד וישמן תרי פסוקי דלא בעינן בלוים תלתא דוקא. ואע"ג דמשמע קצת דמיירי לענין קריאה בבית הכנסת וכ"נ שהבין הפר"ח ז"ל שם, בע"כ צ"ל שאינו כן אלא דלענין לוים בלחוד הוא דמיירי. והשתא הכי בע"כ מוכח מזה דהא דאמרינן בר"ה. כדרך שחלוקין כאן כך חלוקין בבית הכנסת אין פירושו דצריך לחלק כל פיסקא ופיסקא כדרך שחלקוה הלוים במקדש ממש, שהרי לפי המס' סופרים א"א הוא דמן ירכיבהו עד וישמן ליכא אלא תרי פסוקי ובבית הכנסת אין קורין פחות משלשה, אלא צ"ל דפירושו הוא כדרך שחלוקין כאן במקדש בסימן הזי"ו ל"ך כך צריכה להיות חלוקה גם בבית הכנסת שיתחילו ג"כ בסימני הזי"ו ל"ך, אבל באיזה פסוק שיהיה אין קפידא ובלבד שיתחילו באותיות הזי"ו ל"ך כבמקדש. ולפי"ז ניחא מ"ש במס' סופרים שהלוים היו קורין בג' מן ירכיבהו עד וישמן ומ"מ בבית הכנסת קורין מן ירכיבהו עד וירא דאין קפידא בזה, וגם הסימן דהזי"ו ל"ך א"ש דודאי הוי סימנא מעליא כיון דבעינן רק שיחלוק כסימן זה ואין קפידא באיזה פסוק שיהיה. ולפי"ז יתחדש לן שהראשונים ז"ל שפירשו כל חד בפסוקי אחריני לא פליגי כלל אהדדי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ואין הקפידא אם ישנה לפסוק אחר ובלבד שיהו האותיות הזי"ו ל"ך קיימין בתחלתן:

ולפי"ז בנ"ד יכול לקרות לשלישי מן ימצאהו עד וירא והוי הזי"ו ל"ך כהלכתו ואין צורך להוסיף אגברי. אך מב"י והאחרונים משמע קצת דאיכא קפידא בפסקי אלו דוקא שלא לשנותם לפסוקי אחריני שמתחילין ג"כ בהזי"ז ל"ן:

ג

[ג] ובר מן כל דין הנה מצאתי בספר האשכול הלכות סדר פרשיות והפטרות (סו"ס כ"א) שכתב וז"ל ורב האי גאון אמר הכי נהגינן בקבלה מאבותינו האזינו זכור ימצאהו כו', הרי חזינן דבאתרא דרב האי גאון נהגו לכתחלה לקרות לשלישי ימצאהו, ואע"פ שאנו אין נוהגין כך כדאי הוא בדיעבד לעשות כן שלא לחזור ולקרות מה שקרא ראשון או להוסיף אגברי בחלוקת השירה יותר מששה קריות. ע"כ ברור בנ"ד שיקראו לשלישי מן ימצאהו עד וירא והכל על מקומו בשלום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף