דברי אמת/ב
נסתפקתי במי שמת לו מת בחול המועד של פסח ואירע פסח ביום שבת שמתחיל האבלות מיום שבת יום טוב שני של גליות אם יש לחוש לסברת הר' יחיאל שהביא הטור סימן ת"ב שמי ששמע שמועה קרובה בשבת שאין יום השבת עולה שאין תחילת אבלות בשבת אלא מונה מיום א' ומוהריק"ו שורש נ"ג כתב שרבינו פרץ קאי כהר' יחיאל ושבתראי נינהו ושראוי להחמיר כדבריהם גם מוהראנ"ח ח"ב סי' נ"א על מת שנקבר ע"ש סמוך לחשיכה חשש לסברת הר' יחיאל ז"ל והר' פרץ ומוהריק"ו דאין האבלות מתחיל בשבת אלא שמטעם אחר אמר הרב שם שמתחיל מיום ו' מאחר שהאבלים יודעים שודאי לא יקבר בשבת ואני תמה עליהם ז"ל מהא שאמרו במסכת מועד קטן דף י"ז דכשחל שמיני שלו בשבת ערב הרגל שאינו מגלח בחול המועד מפני שהיה יכול לגלח בז' שלו דמקצת היום עולה לכאן ולכאן הרי דבשבת מתחיל האבלות והוה ליה יום ששי שביעי לאבלות והתוס' כתבו שם דמיירי ששמע שמועה קרובה בשבת דאז האבלות מתחיל בשבת אי נמי כגון שגררתו חיה ונתיאשו מלקוברו ביום שבת שמאותה שעה מתחיל האבלות וכדאיתא בירושלמי: הרי כל זה הפך דברי הר' יחיאל פרץ ומוהריק"ו ומהראנ"ח ז"ל:
וראיתי להב"ח סס"י ת' הוקשה לו על דברי הר' יחיאל מ"ש שמע שמועה קרובה בשבת שאינו מתחיל האבלות בשבת מגררתו חיה ונתיאשו מלקוברו בשבת שאז מתחיל האבלות בשבת כמ"ש בירושלמי וכתב לחלק בינהם וכתב שהוא דוחק: וכנראה דאישתמיט להו להר' יחיאל ולהר' פרץ ולמוהריק"ו ולמוהראנ"ח ולהרב"ח הירושלמי אשר הובא ג"כ בדברי הריטב"א לחידושיו במסכת מועד קטן ואליו רמזו התוס' וז"ל הירושלמי רבי חלבו ורב הונא בשם רב חל יום שמיני שלו להיות בשבת מגלח ערב שבת היך אפשר תפתר שגררתו חיה ונתייאשו מלבקש וכו' אמר רבי אבון תפתר שנסתם הגולל ערב שבת עם חשכה היך אפשר אמר רבי אחא שסתמו גוי אית דבעי מימר שבאת לו שמועה קרובה בשבת ע"כ הרי ששלשתן נאמרו בירושלמי ועל כולן השבת מתחיל ונמנה עמהם וכמ"ש הריטב"א: מעתה לרבים שומעין שאמרו כהלכה וכמו שאסף איש טהור הב"ח הלא המה הבה"ג והסמ"ג והמרדכי ותוס' ריב"ם והסמ"ק ועוד אני מוסיף הירושלמי ורז"ל בעלי התוספות והריטב"א גדול האחרונים ופסק השו"ע ז"ל תכריע: וראיתי להרב בעל ט"ז למד מדברי הר' יחיאל למי שמת לו בא' בשבת דהו"ל יום שבת שביעי לאבלות שאינו נוהג דברים של צנעא אלא עד מקצת היום ומותרין לקראן לס"ת במנחה ואעפ"י שהרב בעל בית חדש חולק על זה וכבר ראיתי להריטב"א ז"ל בחידושיו למ"ק כשיטת הרב בעל הב"ח:
וראיתי להרב בעל עדות ביעקב (סי' [י"א]) בחתן שמת לו מת אביו של חתן ואמה של כלה שנוהג ז' ימי משתה תחילה ונוהג דברים שבצנעה ואח"כ בתוך ימי המשתה תחילה ונוהג דברים שבצנעה ואח"כ בתוך ימי המשתה אירע הרגל וכתב שהרגל מפסיקו דומה למ"ש במרדכי משם הר"ם מאינגליטיירא היכא ששמע שמועה קרובה ביום שבת ערב הרגל שהרגל מפסיקו ודקדק כן מדברי הפריש' וכן יש לדקד' מדברי הט"ז סי' שצ"ט ס"ק ד': ולי אינו נראה שהרי התם טעמא הוי מפני שיום השבת עולה למנין ז' והרי נהג דברים שבצנעה ביום שעולה לו ונמצא שנהג יום א' לפני הרגל והרגל מפסיקו וכן כתב מר זקינו הר"ב לחם משנה ז"ל וכן יש לדקדק מתשו' הר"י קולון ז"ל הנז' וכן יש לדקדק מדברי ר"י שהביא הריטב"א ז"ל אעפ"י שיש לדחות מ"מ כך נ"ל וכן יש לדקדק מדברי המרדכי: אך מ"ש שם הר"י קולון ז"ל סי' נ"ג דבנאנס לא שמר שבעת ימי אבלות דאם הוא בתוך לשים דימנה דומה לקריעה הרואה דברי הריטב"א שכתב משם הראב"ד דהיינו דוקא משום קנסא דומה למי שעבר על נזירותוי ושיש חולקים וס"ל דאינו חייב באבלות אלא משמתינן לה בלבד ואעפ"י שהרא"ש והמרדכי כתבו דבין בשוגג בין במזיד היינו כדעת השואל למהר"י קולון דהיינו שוגג קרוב לפשיעה וכבר מדברי רש"י משמע דבעבר על נזירותו אף בשוגג קנסינן ליה וכמ"ש מוהרר"י מטראני ז"ל ח"א סי' א' והביא דברי הר"ן בתשו' סי' ע"ב דס"ל דבשוגג לא קנסו ועיין בשלטי הגבורים דף קצ"ז:
העולה מן המקובץ שסברת רבינו יחיאל ורבינו פרץ שחשו לה מוהריק"ו ומוהראנ"ח אין לחוש לסברא זו לע"ד וכמ"ש משם הירושלמי שהביאו הריטב"א הילכך מי שבאה לו שמועה קרובה בשבת או שנקבר ע"י גוי בשבת הו"ל יום ששי שביעי לאבלות: וכן השומע שמועה קרובה בשבת ערב הרגל הרגל מפסיק ממנו האבלות וכסברת ר"י אשר הביאה הריטב"א ז"ל: ובחתן שמת לו מת שנוהג ימי המשתה תחילה ופגע בו הרגל נר' לי שחל עליו האבלות לאחר הרגל וכמו שנראה מספר הרב בעל דרכי נועם וראיתי בשיטת אסיפת זקנים לריש כתובות והקשה שם הרא"ה בשם הרמב"ן רבו דלמה ז' ימי המשתה לא יעלו לו למנין ז' ימי האבלות מאחר שנוהג דברים שבצנעה כשם שעולה י"ט שני וי"ל דשאני הכא דאילו היו עולין לו נמצא שאינו מקיים אבלות כלל ומשמע כדברי הרב בעל עדות ביעקב שגם בשמע שמועה בשבת ערב הרגל לא קיים אבלות כלל והרגל מפסיק הכי נמי בחתן ג"כ) ובאבל שלא נהג אבלותו אם היה אנוס גמור נ"ל דלא קנסינן ליה וכמו שנראה מדברי הריטב"א משם הראב"ד וכ"ש ליש חולקין ואין לחוש לדברי מוהריק"ו ז"ל ובחתן שנכנס לחופה ולא בעל וחל עליו אבלות אם נאמר כיון שלא בעל עדיין יתחיל בימי אבלות ואח"כ ישלים ז' ימי החופה וכמ"ש הרב בעל טורי זהב סי' שמ"ב מ"מ הר' בעל פרישה חולק עליו וכבר נמצא לרבינו ירוחם שכתב כן בשם הר"י ן' גיאת והר"ד הכהן דאם כנס ואח"כ מת לו מת דנוהג ימי המשתה ואח"כ שבעת ימי אבלות ואעפ"י ששם כתוב שהרא"ש ס"ל כדעת הרב בעל טורי זהב מ"מ הרב בעל זקן אהרן סי' ק' העלה כדעת הפרישה ואם נהג שבעת ימי האבלות בתחילה לא עלו לו דהו"ל כמת אבל ברגל דלא עלתה לו והכריח כן אף לדעת הרא"ש הפך מה שכתב רבינו ירוחם משם הרא"ש ז"ל ועיין בספר אסיפת זקנים לריש כתובות שנחלקו רש"י ובעלי התוס' ז"ל דלרש"י ז"ל כל שלא בעל לא חל רגל שלו כדי לחדחות האבלות ולרז"ל בעלי התוס' ז"ל כל שנכנסו לחופה הרי חל עליו הרגל שלו אלא שרבותא אשמועינן שדווקא בעילה ראשונה הותרה לו קודם שיקבר המת אבל לא לאחר קבורה: (וחתן שנכנס לחופה ולא בעל ואח"כ מת לו מת דעת מוהרי"ט צהלון סימן ע"ח דאינו נוהג דברים שבצנעה שדוקא במת אביו של חתן קודם החופה ששם אמרו ז' ימי משתה נוהג דברים שבצנעה אבל בנשא קודם לא וכ"ז לדעת הרמב"ם דס"ל דאין אבלות ברגל אך לדעת הרמב"ן והרא"ש דס"ל שדברים שבצנעא נוהג ברגל גם ברגל שלו נוהג וכן דעת הר"י ן' גיאת והר"ד הכהן כמו שכתב הר"ב זקן אהרן:
וראיתי להרב מוהר"ט צהלון שם נסתפק באלמון שנשא אלמנה ואיכא פסידא ומת אביו של חתן או אמה של כלה אם נאמר בזה מכניסין את המת: וכבר ראיתי להרב בעל כנה"ג י"ד סי' שמ"ב כתב משם רבינו ירוחם דבאלמנה דלא מחייב לטרוח בסעודה נוהג ז' ימי אבלות ברישא וכבר ראיתי לרז"ל בעלי התוס' ז"ל במסכת יומא פ"ק דף י"ח נר' שם מדבריהם שדוקא בחור אבל לא אלמון והיכא שיש מחלוקת בפוסקים אי אמרינן הלכה כדברי המקל באבל מדברי מרן הב"י סי' שפ"ז נראה דבפוסקים אמרינן הלכה כדברי המיקל באבל וכבר הביא הכנה"ג שם משם המשאת בנימין סי' ע' והרב מקור ברוך דס"ל הכי אך כתב שהרשד"ם ומוהר"א ששון ומהרי"ל פסקו לחומרא וכן נראה מדברי הראנ"ח ח"ב סי' נ"א וכן דעת מוהרי"ט צהלון סימן ע"ח וכן דעת הרב בעל זקן אהרן סימן צ"ד אך כתב שיש מי שחלק ואמר שזו ספיקא דרבנן ולקולא והוא ז"ל הקשה ממ"ש הספקות מתאבלין עליהן כגון בן תשעה לא' כו' וכבר ראיתי למוהריב"ל ח"ג סי' ע"ב כתב וז"ל ולא מצינו בשום ס' שיהיה חייב להתאבל זולתי בס' בן תשעה לראשון ובן שבעה לאחרון משום שהיה הדבר גנאי אם לא יתאבל לא זה ולא זה כיון שודאי בנו של א' מהם הוא כמו שמפרשי התוס' פ' החולץ והמרדכי במ"ק וכבר האיר עיננו מוהרח"ש בס' תורת חיים ח"ג סי' ן' דאף בפוסקים אמרי' הלכה כדברי המיקל באבל ואם רוצה להחמיר הו"ל חומרא דאתי לידי קולא שנוהג דברים שבצנעא בשבת ומתבטל מת"ת וכן מתברר מדברי הרב בעל המאור פרק אלו מגלחין שכתב וז"ל והיכא ששכיב ליה שכבא בערב החג דקי"ל יום א' לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כ"א ובעו למינקט ט' יומין בתר החג אי איכא מקרובי המת מאן דאתיא ליה שמועה ביום עשירי שלאחר החג אי הויא ליה כשמועה קרובה או שמועה רחוקה יש מן החכמים שנסתפק לו דבר זה ותלה הדבר להקל משום דהויא לה ס' אבלות וכדברי המיקל באבלות נקיטינן ע"כ והביאו הר"ן דף שצ"ג ועיין דברי המרדכי פ' אלו מגלחין דף ת"ג ע"א נראה משם דאף באמוראים אמרינן הלכה כדברי המיקל ועיין בהר"ן פ' אלו מגלחין דף
| (עיין הרא"ש ז"ל שלהי פרק עושין פסין) | ||
שפ"ח ע"א וז"ל וכתב הריא"ף ז"ל כל תיקו דהאי עניינא לקולא וכדאמרינן הלכה כדברי המיקל באבל הרי דאף בתיקו דאבלות פסקי' לקולא: וכבר העלה הרב בעל כנה"ג בספר שיירי א"ח בסוף הל' ח"ה דאף בפסוקים אמרינן הלכה כדברי המיקל באבל ועיין בדברי הרא"ש ז"ל סוף פרק ב' דברכות ובדברי הרמב"ן ז"ל ס' תורת האדם ועיין בספר גינת ורדין כלל ג':
ואגב גררא ראיתי להרב בעל טא"ז גבי קטן שהגדיל נחלק על הרא"ש ומהר"ם ונסתייע ממה שאמרו גבי הרוגי בית דין דכיון דאידחי אידחי והדברים ק"ו כמו שכתב שם ואישתמיט ליה דברי הרמב"ן בספר תורת האדם דאדרבה התם כיון דהמת לא חזי לאיבול התם אמרינן כיון דאידחי אידחי: