עריכת הדף "
אלשיך/ויקרא/כה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== לו == '''אל תקח מאתו כו'''' . אמר הנה אמרתי לך והחזקת בו שהוא אל תמנע מהיטיב לו עד יפול בשחת העוני. כי מאז תראה שמטה ידו והתחיל לירד מנכסיו תחזיק בו בהלואה להיות לו עזר מעט לבל יפול בעוני. אך לא תהיה ההלואה מצוה הבאה בעבירה כי אל תקח מאתו וכו': '''ולבא ''' אל הענין נשית לב (א) או' מאתו ולא אמר ממנו. (ב) אומרו ויראת מאלהיך כי הלא אין דרכו ית' לומר כך על דבר המסור ללב. אך לא בדבר הנעשה במעשה. (ג) אומרו וחי אחיך עמך. מהראוי הי' לינקד הח' בפת"ח ולא בציר"י כד"א וחי עמך. אך בהנק' בציר"י הוא כאו' וחיי עמך. כד"א חי פרעה שהוא כאומרו חיי פרעה. וכד"א חי נפשך שהוא כאומרו חיי נפשך. (ד) אומרו את כספך לא תתן כו'. כי בכלל אומרו אל תקח כו'. והן ידענו מאמרם ז"ל (ב"מ ס"א) שהוא לעבור עליו בלאוין הרבה. אך במה ששינה בלשון מקום הניח לנו הוא ית' להיות נוסף דרשה על קבלת רז"ל. (ה) לשית לב אל רבוי השנוים. כי מתחלה ייחס הדבר אל הלוה שנותן את הרבית ומזהיר את המלוה שלא יקח מאתו. ואח"כ מייחס הדבר אל המלוה. באומרו את כספך לא תתן לו כו'. וגם למעלה נאמר סתם. ופה פי' כסף ואוכל. וגם מה לי כסף מה לי אוכל שהוצרך לומר אוכל אחר אומרו כסף. וגם אומרו כספך אכלך ולא אמר כסף לא תתן לו בנשך ואוכל לא תתן לו במרבית כד"א נשך כסף נשך אוכל. (ו) אומרו אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם כו'. מה ענין יציאת ארץ מצרים אצל הרבי' ולא עוד אלא שארז"ל בת"כ שהמלוה ולוה ברבית כופרים ביציאת מצרים. (ז) למה מזכיר ענין ארץ כנען באומרו לתת לכם כו'. (ח) אומרו להיות לכם לאלקים כי הוא דבר נודע. ויראה בלתי מתייחס ליזכר פה: '''אמנם ''' יאמר הלא צויתיך להלות לעני כאן והחזקת בו. וגם צויתיך פ' משפטים אם כסף תלוה את עמי כו' לא תשימון עליו נשך. והלא תאמר אני לא אשים עליו נשך. אך אם בא יבא רנה ופיו ימלא ברכות טוב באמור אלי תשואות חן חן לך. כי מצאתי חן בעיניך להלותני כי החייתני. וצר לי עליך. כי יהי' מעותיך בטלות אצלי לכן הגדתי היום כי אינו כפוי טובה. וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. גם שהיית מרויח אתה יותר מזה אמצא חן וקח ממני. למה אמנע מלקח' מידו. והלא הוא שמח לאד חסרונו. ולמה לא יאבה אקח מידו. והעני הנותן בעין יפה הוא נותן. וגם מחזיק לי טובה. על כן באתי להזהירך ולומר אל תקח מאתו. לומר גם שאתה לא תבעתו. כ"א שהוא מביאו אותו מעצמו ונותנו לך. אל תקח מאתו נשך ותרבית. כי הלא ויראת מאלקיך שאם הלוה חפץ שתקחהו. אני איני חפץ. ומה שתראה שהוא חפץ וחונן ונותן אין ממנו ראיה. כי הוא חושב שמה שאתה מלוה לו הוא שלך. והוא טועה כי לפי האמת שלו הוא. ומשלו אתה בא ליקח רבית. והוא כי הלא וחי אחיך עמך. והוא כי הלא יתחמץ לבב אנוש. למה יחסיר לחם העני היא ית' ובלתי טובים ממנו עשירים. אך הוא ככתוב אצלנו למעלה. והיא מרז"ל כי לזכות את העשירים ינכה אשמת הדל בעוני. למען במצות צדקה שיתן העשיר יזכה גם הוא. וע"כ מה עושה הוא ית'. החלק שהיה ראוי לתת לעני כי גם זה לו בן. מעדיף על נכסי העשיר למען יתן לו משלו. ויחשוב לו הוא ית' כאלו משל עצמו נותן לו. והוא כמשרה את בנו ע"י שליש. כמפורש אצלנו במקומות רבים. וזה יאמר לו הוא ית' ירא את אלקיך מליקח רבית מהדל. כי משלו אשר נותן לך אתה מלוה לו. כי הלא וחי אחיך עמך. כלומר החיים של אחיך לחם מחיותו עמך הוא. כי למען זכותך נתן חייו בידך. וזהו וחי אחיך שהם חיי אחיך הם עמך בנכסיך. וא"כ איפה למה תקח על ממונו רבית ממנו: '''ועוד ''' טענה שנית. כי הלא זה דרך היצה"ר. כי קו לקו תביאך ותטעך תוך שאול תחתית. כי מעט מעט יהיה הולך ומחטיאך עדי אובד והוא כי הלא תחלה יהיה רע עליך לשום על הלוה נשך. אך בראותך כי הוא מעצמו בא ומחלה פניך תקח מידי הלא תחל להתפתו' ולומר לא פשעי ולא חטאתי ה'. כי לא שאלתי ממני מאומה. כ"א הוא צוה לי אחי קח מידי אשר הובאת לך. ודע איפה כי עוד מעט כי תטעם מהרויח. עוד תוסיף כי גם שלא יאבה לתת לך. אתה לא תלונו. אם לא בנשך כסף. ועל כן אנכי מצוך את כספך לא תתן לו בנשך. ועדיין לא תהיה רק על הכסף אשר תתן לו. אך עדיין מן המאכל אשר תאכל אם תשאיל לטוב וכן קרוב. לא תתן להוסיף לך בשכר ההמתנה. אך עוד מעט תבא עד ככר לחם. כי גם עד פת לחם תפשע לבלתי הלותו אם לא ברבית. וזהו שסמך ואמרו במרבית לא תתן אכלך. ושמא תאמר הלא א' משלש אני נוטל עליו לקחת שכר על הלואתו. כי הלא למה הוא רש ואני עשיר. אך הוא א' משלש. או כי אני צדיק לפני ה' ממנו. או שמזלי טוב ממזלו. או שהשתדלותי העשירני. מה שהוא לא השתדל כמוני יחסר לחמו. ועל כן על כל אחד משלש אלה לי הכסף ולי הזהב. לי ולא לו. ולמה אתן לו את כספי וזהבי חנם אין כסף. ע"כ הנני בא להשכילך. כי בכל מעמד שלשתן לא קנית לא כסף ולא זהב. כי על הראשונה על הזכות. אני ה' אלקיכם שלך ושלו כמוך כמוהו ובמה ידעת כי זכותך רב מזכותו. ואם על המזל ראה אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים אשר לא היה רק ע"י שדד המזלות. הרי כי אין מזל מעלה או מוריד כנודע. כי מז"ל (מ"ק כ"ח) באומרם לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא. אינו כפשוטו כמפורש אצלנו בשער המזלות. וגם הסבה השלישית שהיא מפאת ההשתדלות גם זו איננה. כי הלא הוצאתי כו' לתת לכם את ארץ כנען. כי אין ההשגחה והצלחה ועושר גדול כצאת ממצרים מהיות עבדים. ותת להם ארץ כנען זבת חלב ודבש לא בהשתדלות. כ"א לתת להם כאלו מידי הם לוקחים בלי יגיעה והשתדלות. כי אם כבוש יכבש ועמל לאומים יירשו. הנה כי גם אין ההצלחה תלויה בהשתדלות. ושמא תאמר אם כן איפה למה זה היה עני. הלא הוא כי הנה תתי לכם ארץ כנען. אז לא היה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק. שיקשה לך למה לא השבעתי את הרש הלז מרוב טובה. כי הלא לא כיוונתי רק להיות לכם לאלקים. כי בהיותכם בח"ל לא היה לכם כן. כמז"ל (כתובות ק"י) כי כל יהודי הדר בח"ל כו'. וע"כ לכונן אלהותי בכם שהוא להיות לכם לאלהים נתתיה לכם. לא להשביע את כל יושבי בה מטובות העולם הזה. כלומר ולכן בכבשי דרחמנא לדעת טעם היותו מוריש ומעשיר. אל תשית לבך והנח הדבר לאל דעות ה': '''או ''' יהיה ענין הכתובים בדרך אחרת אל תקח מאתו וכו'. לו' הלא אני קצבתי מר"ה לאיש ואיש סך פרנסתו והצלחתו והנה לא קצבתי אני מנה ללוה הלז לצרכו. ועשרים דינרים אחרים בשביל נשך אשר תקח ממנו כשתלוה אותו כי לא עשיתי חשבון על האיסור. באופן שמה שתקת ממנו שיעור הנשך ומרבית אינו מאשר אתו. כי אם ממני. כי אצטרך לתת לו ולסתור הדין והקצבה שקצבתי לו. וזהו ויראת מאלהיך. כי מאלהיך אתה בא ליקח. ואת דינו אתה בא לסתור. והנה כאשר אסתיר דין העני להוסיף על אשר קצבתי לו בר"ה כן אסתיר דינך שקצבתי לך הרבה. כי הלא כל אשר אוסיף לו. ממך אקחנו מאשר קצבתי ונתתי לך. כי הלא מה שהעשרתי אותך עד כה. הוא כי ומי אחיך עמך כי חיי אחיך הדל דמי חיותו הוספתי בממונך. למען פרנס אותו על ידך. כי חי אחיך עמך. אך מעתה הנני הולך וממעט מאשר לך עד בואך עד ככר לחם. והוא כי לא בלבד אעביר ממך חי אחיך שעמך. אשר היה חלק גדול והוספתיו על ממונך. כ"א שאחרי זאת את כספך שלך כלו' בלי חלק העני כי אסירנו ממך על הרבית הראשון שלקחת כ"א עתה ג"כ כשתשנה באולתך את כספך בלבד הנשאר. אני מצוך לאמר לא תתן לו בנשך. אחר אומר כספך ולא אמר כסף. ואם גם זה תעבור דע לך כי עוד מעט יתום כספך. עד בלתי ישאר לך רק אוכל. אשר היה באסמיך ללחם ביתיך אשר ישאר לך. ועל שארי הפלטה אני מצוך. כי ובמרבית לא תתן אכלך פן יאבד גם אכלך. ולא אמר לא תתן את אכלך כמו שאמר את כספך. לרמוז כי בבאך לתת אכלך לא על היות לך רבוי אוכל תעשה. כ"א גם כי מעט אכלך יהיה בעון תתן הכסף בנשך. עם כל זה אני צריך להזהירך במרבית לא תתן אכלך. אחר שהורגל' בחטא: '''והוא ''' ענין מאמרנו על משנת התנא. וז"ל רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני ע"כ: '''והנה ''' פשט דבריו נראה כי אשר יקיים את התורה מעוני יזכה להעשיר. וכל המבטל מעושר יעני. והנה עד ממהר רבי חנינא בן דוסא. שקיים את התורה מעוני ולא העשיר עד יום מותו. וכן רבי אלעזר בן פדת. ורבה בר נחמני. ורבים עד אין קץ כיוצא בהם. וכן כמה עשירים ביטלו את התורה מעושר ולא העני: '''ועוד ''' כי כאשר אמר מה משפט המקיים התורה מעוני למה לא אמר מה משפט המקיים מעושר. וכאשר אמר משפט המבטל מעושר למה לא דבר על המבטל מעוני: '''אך ''' לבא אל הענין נקדים כי באחד משני פנים מנסה הוא ית' את האדם. או בעושר. או בעוני. והנה על זאת יתלונן כל עני. מי יתן וינסני ה' בעושר ולא ידע כי בפש מאוד יתעתד ליאבד. והוא כי גדולה סכנת נסיון העושר מסכנת נסיון העיני והוא מאמר שלמה בחכמתו (משלי כ"ז) רש ועושר אל תתן לי וכו' ומשני נסיונות שאני בורח. הקשה משניהם הוא העושר. כי בעוני לא אסתכן רק לעבור עליו בשני לאוין. שהוא פן אורש וגנבתי. וגם לאו של שבועה כי ותפשתי שם אלהי לישבע לשקר. אך לא זו בלבד סכנת נסיון העושר. כ"א פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' שהוא לכפור בעיקר חלילה. הנה כי נסיון העוני היא טוב מנסיון העושר. והוא כי העוני מכניע את האדם. וההכנעה יבא הכשרון יותר בטוח מהפכו. משא"כ העושר כי ממנו תוצאות מות הרשע. וסכלות הוללת כל עון ופשע וזה הי' מאמרו ית' את ישראל אני בחנתיך ולא בכסף וכו'. כלומר וע"כ עמדת. מש"כ בעושר כי תתעתד לבעוט. וזה מא' ר"י כמדבר על לב העני לומר אל תקוץ בתוכח' העוני כי ה"ה טוב לך מהעוש' כי הנה דע לך כמה טוב' העוני כי אם תזכה לקיים את התורה מעוני על כי יכניעך והיא הכנת הכשרון סופך שאם יהיה שתעשיר אח"כ לא יספיק גסות הרוח להחטיאך. כי מאשר דבקה בך הכנעת העוני הושרשה בך. משא"כ אם היית עשיר כי אשר יבא לך העושר את התורה כדרכו כי כל כך תושרש בגסות הרוח לחטא. עד כי גם כי תהיה אח"כ עני. לא יספיק העוני להכניעך. אחרי אשר הטומאה נפשך מצד העושר. וזה ענין מאמר התורה ראה כי ע"י עושר תבא ליקח נשך ומרבית. ולא בלבד כאשר עוד לך מעות שתבא להלותו בנשך. כי אם גם סופך לבטל התורה מעוני. כי גם כשלא יהיה לך כ"א אכלך. תבא לתתו בנשך: '''והנה ''' זה לך מה שתתרושש ותלקה בעה"ז. מלבד מה שתפסיד נפשך בעה"ב. כי הלא אם קיימתם מצותי אני ה' אלהיכם. משא"כ בעדרכם. וגם אני הוא אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. והוא מז"ל (בת"כ) כי הלוה ומלוה ברבית הוא ככופר בה' וביציאת מצרים. ואחשוב הוא כי המלוה ברבית הוא יורה כי הריוח והצלתה תלויה בטבע. שממון מרויח ממון. ואיננו ית' מוריש ומעשיר בהשגחה. להקים מעפר דל והפכו. וא"כ הוא כופר בה' אלקי ישראל שהוא לבדו המשגיח. וכופר ביציאת מצרים. כי שם היה המופת הגלוי לכל העמים. כי אין דבר בטבע כלל כמדובר במקומו. כי אז שינה הוא ית' כל טבעי העולמות. ואין טבע עולם השפל עומד לפניו ית'. כאשר אז שינה והורה שליטה בד' היסודות. וכן בעולם הגלגלים ששידד המזל ושולט בעולם המלאכים. שהרג את שרו של מצרים ויראו ישראל את מצרים מת על שפת הים. באופן שאין עוד מלבדו. וזהו תתו יתב' לישראל ארץ כנען. על כי שם אין שר ואין מזל שולט בו. כ"א הוא ית' לבדו. וזהו לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים. לומר כי ע"כ יחוייב כל איש ישראל לבטוח בה' לבדו. ולא יפנה אל הצלחה מפאת טבע ושר או מזל כ"א אל מגדל עוז שם ה'. ובזה יתן טעם אל ארז"ל (ש"ד פ' ל"א) כי במתי' שהחיה יחזקאל. לא קם איש שהיה מלוה ברבית. שהוא כי על אשר שם על הטבע מבטחו. גם לא ישתנה הטבע בשבילו. כ"א שצדיק באמונתו יחיה. '''עוד ''' יתכן עד"ז שאמר הלא עד כה דברתי עליך מלוה. כי תורש כדל הלוה. אך לא יעלה על רוחך כי לא נבאש גם הלוה בעיני. בתתו לך נשך כספך. כי הלא הצד השוה שביניכם הוא כי אני ה' אלקיכם של שניכם. אשר הוצאתי את שניכם מארץ מצרים ובב' הדברים כפרתם שניכם כמדו' וזהו אמר אלקיכם ל' רבים עם כל שאר הכתוב: '''או ''' יהיה ענין הכתובים בדרך אחרת. והיא בהזכיר מז"ל (בב"ב י') ששאל טורנוסרפוס הרשע את ר"ע אמר אם הקב"ה אוהב את עניים למה אינו מפרנסם. משל למלך שכעס על עבדיו וגזר שלא יאכילום. ושלא ישקו אותם מי שמפרנס אותם אינו חייב מיתה. א"ל ר"ע משל למלך שכעס על בנו וכו' מי שמאכילו אינו מחזיק לו טובה וכו'. הנה כי כוונת טורנוסרופוס. כי בשנא' הדפו את העניים. ודעת ר"ע כי אינו רק כאשר ייסר איש את בנו כשגוער בו וטורדו מעל שולחנו. עד יכניע לבבו לעשות רצון אביו. באופן שלא יבצר מהיות כי ברגע באפו חיים ברצונו. ויתכן כי להסיר מלב איש שגגה כסברת טורנוסרופוס. ומה גם כי בא הלך לאיש עשיר לשאול לו כסף. ילונו הלואת חן כדת משה וישראל בלא נשך. כי העשיר יענה עזות. או בקרב לבו יסכים ויאמר הלא משנאי ה' אשנא. כי לולא ה' שנאו ואותי אהב. לא החסיר לחמו. כי לא ירעיב ה' נפש צדיק כמוני היום. כי חלק מכבודו ליראיו וא"כ איפוא מאשר הורישני ה' אלקי. הייטב בעיניו אתננו לאשר שנא בלא כסף ולא מחיר. ע"כ להסיר מלבו בא האלקים ויאמר אל תקח מאתו כו' ויראת מאלקיך. כלו' ויראת מלומר כי הוא ית' אלקיך ולא אלקי הדל ההוא כי ע"כ הורידו ארץ כי הלא אחיך הוא. וזהו וחי אחיך עמך. ואשר חשבת שאתה נותן לו. וע"כ תבקש לך תואנות. הנה שקר הוא כי אדרבא חייו עמך. כי בכלל נכסיך הם חיי נפש אשר לו על הדרך הקודם. באופן שאחר שחלק מזונו אתך הוא. ומשלו אתה נותן לו. נמצ' כי את כספך לא תתן לו בנשך כלומר כי בתתך לו את כספך בנשך. את כספך לא תתן לו כ"א את כספו שלו אתה נותן לו בנשך וכן במרבית לא תתן אכלך כ"א אכלו. והייטב בעיני ה' תקח מממונו ממנו נשך ואשר אמרתי ויראת מאלקיך כי ה' אלקיך ולא אלהיו כי שנא שנאו. לא כן הוא רק אני ה' אלקיכם שלו ושלך. כי הלא כל כך נסים ונפלאות עשיתי להוציא אותו ממצרים כמו להוציא אותך. וגם שהיה לתת לכם את ארץ כנען. וא"ת למה לא החזקת בידו אחוזתו בה וברכת הארץ כמוני. אך יורה כי אותי אהבת והשבעתני. ואותו שנאת ותרעיבהו. אל יעלה על לבך. כי מה שנתתי לכם ארץ כנען היה להאכילכם טובה. שע"כ תאמר שאחר שלכך הוצאתי אתכם לתת לכם כו'. ואחר שלך השפעתי טובה ולא לו. יורה כי עיקר הוצאתי אתכם ממצרים היה למענך וכיוצא בך. ואגבך יצא גם הוא כי ע"כ עזבתיו. כי דע איפה כי מה שעשיתי לתת לכם את ארץ כנען לא על פריה וטובה היה. רק להיות לכם לאלקים. כי אין שם שום שר ומזל והדר חוצה לה דומה כו': '''עוד ''' יכוין כי א"י אינה רק ע"י יסורין. וזהו להיות לכם לאלקים הוא דין. וא"כ יותר אני מחבבו ממך. שיסרתיו למשפט כי את אשר יאהב ה' יוכיח: '''או ''' יהיה שעור הכתובים שאו' הוא ית' אל תקח מאתו כו'. למה כי הלא ויראת מאלקיך אשר נתן לך את ממונך כי לו ית' הכסף והזהב ואינך בעל הממון. כי אין כסף לאדון זה ויש כסף לאדון אחר ית' לעד ואיך ולמה תקח נשך ממה שאינו שלך ושמא תאמר א"כ איפה גם את הכל יקחו עניי עם. לז"א לא כן היא רק וחי אחיך עמך כי עמך הוא העיקר. והוא טפל עליך וחי אחיך עמך וכדעת רבי עקיבא (ב"מ ס"ב) על שנים ההולכים במדבר וביד א' מים. שאם ישתו שניהם ימותו שניהם. ואם ישתה א' יחיה השות'. שאמר שישתה הוא לבדו. כי וחי אחיך עמך כתיב. ועוד שתים רעות אתה עושה. (א) כי את כספך לא תתן לו בנשך. כ"א את כספי כי כל אשר לך לי הוא. וגם אינך נותן בריבית לו כ"א לי. כי הלא מלוה ה' חונן דל. ועלי לשלם. נמצאת חונן ומלוה לו כדי שאפרע הקרן והרבי' לו. וכן לא יעשה כי אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען. ולא בשבילי עשיתי. כ"א להיות לכם לאלהים לצבי ולכבוד לכם. ואתם תלוו עלי את ממוני ברבית. וכדי בזיון וקצף:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף