עריכת הדף "
אלשיך/במדבר/כה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יא == '''וידבר ה' כו' פנחס בן אלעזר וכו'.''' ראוי לשית לב (א) כי הנה אומר לאמר יראה לבלי צורך שאם הוא לאמר לישראל הרי הוא אומר לכן אמור לבני ישראל שהוא שיאמר לישראל ואם כן אומר תחלה פנחס כו' אינו רק הודע למשה מה רב פועל אשר פעל ועשה פנחס ואומר אחרי כן לכן אמור אחר שזה כח מעשיו אמור לבני ישראל הנני נותן כו' וא"כ מלת לאמר מיותרת. (ב) מה נדע עתה שלא ידענו מאז אמר וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וא"כ איפה למה זה חזר להזכיר ייחוסו והנה ע"ד פרש"י ז"ל אפשר להשיב על ב' הקישיות האלו ולומר שהוא כי הנה רבו המתפרצים ואומרים הראיתם בן פוטי זה כו' כי מיחסים אותו אחר יתרו אך וידבר ה' אל משה ואמר לו לאמר פנחס כו' כלומר מה שראוי לאמר הוא פנחס בן אלעזר כו' ולא מה שאומרים לו בן פוטי ועוד נשית לב על זה בס"ד. (ג) ראוי לשית לב אל אומר השיב כו' מעל בני ישראל כי מלת מעל מיותר' והל"ל מבני ישראל. (ד) או' בקנאו את קנאתי כי הלא ירא' שלא פעל ועש' דבר רק שקנא קנאה והלא גם עשה מעשה והערה למות נפשו. (ה) מי לא ידע שע"י קנא קנאתו יתברך השיב את חמתו. (ו) אומר בתוכם שיראה כמיותר. (ז) אומר ולא כליתי כו' שהוא בכלל אומר השיב את חמתי כו'. (ח) אומר בקנאתי כי ידוע הוא כי מקנאתו יתברך היתה מה שהיה מכלה אותם. (ט) אומר לכן אמור למה אמר אמור ולא סמוך אל אומר למעלה לאמר. (י) ראה ענין השלום קשה כי אם הוא מה שאומר אחר כך למה הפרידה ולא עוד אלא שאומר והיתה שנראה שמוסיף ענין אחר שהוא שימוש הוי"ו. ואם הוא דבר בפני עצמו למה בשלום אמר הנני נותן ובכהונה אמר והיתה כו' כאלו הוא דבר נעשה מעצמו. והנה יראה מרז"ל שהוא שיהיה חי לעולם והה"ד בריתי היתה אתו החיים והשלום ולפי דרכם קשה כי לא נזכר פה היום ואם בכלל שלום הוא באיזה דרך נכלל זה בזה. (יא) כי לא ימנע או זכותו יספיק גם לזרעו למה בתחלה לא כלל את זרעו אתו כי אם אמר הנני נותן לו כו' שנראה לו לבדו ואם זכותו לא יספיק כי אם לו לבדו איך יאמר והיתה לו ולזרעו כו'. (יב) כי אחר שהוא נתכהן מה צריך לומר שגם זרעו יהיה לו כהונה ידוע היא. (יג) אומר תחת אשר קנא כו' כי הלא זה נאמר בפסוק הראשון. (יד) אומר ויכפר שאם הוא על הריגת זמרי הרי נאמר ואם הוא דבר אחר שבו כיפר על ישראל לא נמצא זה בכתובים: '''והנה ''' על הב' הערות הראשונות יתכן בא ללמדנו כמה מעלות העושה מצוה כי זולת זכותו גם כל עצמותו עם רוחו גויתו קונים איכות קדושה ונעשים בריה חדשה ברוב כח קדושה הנשפעת בו על ידי המצוה כי ע"כ סדרו לנו קדמונינו ברכת טוב לבית ישראל לברך על כל מצוה ולומר ברוך אתה וכו' אשר קדשנו במצותיו שהוא כי על ידי מצותיו יתברך אנו מתקדשים ומטהרים. ועל כן אבינו שבשמים רצה לזכות את ישראל בתת ה' לנו מספר מצות עשה כמספר רמ"ח איברינו למען בהם יגדל ויקדש גם החומר וכמאמר הכתוב כל עצמותי תאמרנה כמאמר רז"ל. ובזה נבא אל ביאור מקרא שכתוב למעלה וירא פנחס בן וכו ויקח רמח בידו והיא בשים לב אל אומרו וירא כי לא נזכר בכתוב מה ראה. ועוד היות רמח חסר וי"ו וידוע כי גם יש אם למסורת. והנה לכאורה יתכן יאמר כי הנה פנחס היה חושש פן יקרנו כחור שקנא במעשה העגל ויהרגוהו וגם שזכותו לא יחסר אם יהרג כי לא תבצר ממנו קדוש שם שמים אך יגדל הקצף על ישראל שיהיה בידם ג"ע וש"ד ומה גם מאיש כמוהו ולא יוכל יקום אך אמר וירא פנחס ומה ראה הוא הייתו בן אלעזר בן אהרן הכהן כי יש לו זכות אבות וגם ויקח רמח בידו הוא זכות אברהם שעולה רמ"ח לומר שגם הוא בקדשו ש"ש יצילהו ה' כאשר עשה לאברהם באור כשדים שלא מת וכן היה כי י"ב נסים עשה לו הוא יתברך להצילו כמז"ל: '''או ''' יאמר ע"פ ההקדמה שכתבנו כי העושה מצוה איכותו מתחדש וקונה קדושה עצמיית והיא במה שאמרו רז"ל לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי והוא כי בהולדו עדיין לא נמשח אביו לכהן נמצא שלא היה בן כהן עד שעל ידי קדוש ה' הלזה נתקדש ויהי ראוי לכהונה. ונבא אל הענין אמר וירא פנחס מה ראה הלא הוא היותו בן אלעזר בן אהרן הכהן כלומר ולהיותו בן כהני' והוא לא יכהן חרפה הוא לו על כן יעצוהו כלייתיו לאמר הנה כל מצוה שאדם עושה מקדש בה האבר שבו נעשת. וע"ד זה אשר יעשה מצוה כוללת כל גופו ונפשו האם לא יתקדש כל עצמו עם רוחו גויתו ע"כ יאמר בלבו טוב לי אפגע ברשע הזה ואהרגנו ואשים נפשי בכפי ליהרג על קדוש ה' נמצא כי גוף ונפש מתקדשים כאחת ועל ידי שפע קדושה אשר יתקדש גופי ונפשי כזהב אצא הניתך תוך כור שיתעלה איכותי כן אתקדש ואהיה כבריה חדשה לשבח ואהיה ראוי ליכהן. וזהו ויקח רומח בידו והוא שאומרה תורתינו הקדושה ראו נא כח מעשה פנחס כי דרך עושה מצוה לקדש בה האבר שנעשית בה אך הנה פנחס קדש כל אבריו ע"י עשות מצוה באבר אחד וזהו ויקח רמח בידו כי בידי שהוא אבר א' לקח כל הרמ"ח אברים לקיחה עצמיית והיא שע"י כן הערה למות נפשו ועם רוחו גויתו ונתקדש כלו. וע"כ להודיע הדבר הוא יתברך למשה בא ויאמר לאמר פנחס בן אלעזר כו' והוא לומר הנה לא בלבד ועשה כל עצמו בריה חדשה בשפע קדושה אשר השפיע על עצמו כ"א גם באביו וזקנו הוסיף אור זכות והוא אומר וידבר ה' אל משה ומה דבר אליו הלא הוא לאמר פנחס כו' לומר מה שראוי לאמר הוא פנחס כו' והוא כי הנה פנחס לא היה לא בן איש כהן ולא נכד איש כהן ולפי האמת בן אלעזר בן אהרן יקרא אך לא בן אלעזר בן אהרן הכהן כי הלא בהילדו לא היה כהן לא אביו ולא זקנו כי עדיין לא נמשחו. אמר הוא יתברך הנה ע"י מעשה זה מה שראוי לאמר הוא כי הוא בן אלעזר בן אהרן הכהן כאלו מטרם יולד פנחס היו אלעזר ואהרן כהנים כי בכלל ענין זה ב' דברים. א'. כי נעשה הוא בריה חדשה כאלו נולד אחרי המשח אביו וזקנו. ב'. כי גם אביו וזקנו ע"י זכות מעשה זה קנו איכות קדושה יתירה כאלו היתה כהונתם קדומה ונמשחו ימים רבים קודם כי אין ספ' ששלימות ושפע קדושה מתרבית בדבר. עוד יתכן בשיעור אומר וירא פנחס וכו'. וניישב לפי דרכנו אומר בקנאו את קנאתי כי הלא יקשה כי יותר מגדר קנאה עשה כי גם פעל ועשה נקמה כי ע"כ הוצרך רש"י ז"ל לומר בנקמו את נקמתי. אך הוא לומר כי לא המתין הוא יתברך להחשיבו בריה חדשה ולקבוע לו שכר עד עשותו הפעולה כ"א מאז שוירא פנחס את הדבר הרע ההוא ששת לבו לתקן מאז נקרא כן אלעזר בן אהרן הכהן שהחשיבו יתברך כאלו היה בן כהן מאז נולד. והודיע דבריו אלה הוא יתברך למשה באומר השיב את חמתי וכו' בקנאתי כו' לומר הנה אמרתי כי בן כהן יקרא לא בלבד מאז דקר את שניהם כי הלא הנה השיב את חמתי לא בלבד בעשותו הפועל כי אם בקנאו את קנאתי שהוא מאז קנא במחשב' בלבד: '''עוד ''' יתכן יאמר לאמר וכו'. והוא במה שנזכיר שני מאמרו רז"ל. א'. באומרם על פסוק הנה אהרן אחיך הלוי כי אמר לו הוא יתברך הנה היית הראוי להיות כהן ואהרן לוי ועתה ע"י סרבך בשליחות נהפך כי אתה תהיה הלוי והוא הכהן. עוד מז"ל על ענין העגל שאמרו כי היו אף וחימה מתוחים על ישראל ואמר משה להקב"ה סלק אתה האף ואני את החימה וכן הוא אומר משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית אך הקב"ה ביטל את האף כאומר קומה ה' באפף. ונבא אל הענין והוא כי אמר אלהים הנני בא להודיע כי את פנחס אתן כהונת עולם אשר השיב רמתי מהשחית והלא יתחמץ לבב משה בשומעו כי יאמר הלא פנחס לא היה בן כהן ולא היתה הכהונה ראויה אליו וע"י השיבו חימה נתכהן ואני שמתחלה היתה הכהונה ראויה אלי למה לא נחכהנתי ע"י השיבו את חמתו יתברך מהשחית בעגל באומר לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית. ע"כ מה עשה הוא יתברך תחלה פייס את משה ואח"כ הודיעו ענין הכהונה וז"א וידבר ה' מה שאל משה ראוי לאמר להיות נוגע אליו הדבר שהוא להפיס דעתו והוא פנחס בן אלעזר אני קורא אותו בן כהן כאמר כי כהן אחשיבהו והטעם הוא כי גם שאתה השבת חמתי מהשחית זה היה יותר והוא כי עתה כבר היתה על בני ישראל פועלת בפורענות כי כבר מתו כ"ד אלף איש וזהו מעל בני ישראל כי מעליהם ממש השיבה מה שאין כן אתה שעדיין לא הוחלה החימה להיות פועלת. ב'. שהערה למות נפשו וקדש ש"ש ברבים וז"א בקנאו את קנאתי בתוכם וכו' לכן אחר שסלקתי הקפדה מה ממך אמור הנני נותן כו'. והנה בספר הזוהר אמרו כי כאשר פרחה נשמתו של פנחס מפחד בני שמעון נכנסו בו ב' נשמות של נדב ואביהו ובזה יאמר וידבר ה' אל משה לאמר כלומר מה שראוי לאמר הוא כי פנחס כמו שהוא בן אלעזר ג"כ הוא בן אהרן הכהן וזהו בן אלעזר בן אהרן שהיא עתה מצד עצמו בן אלעזר ומצד נדב ואביהו בן אהרן וגם למעלה באומר וירא כו' יכוין כי מאז שנתן לבו וירא פנחס לקנא קראו ה' בן אלעזר בן אהרן על שם סופו כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה. ולבא אל יתר ההערות. יתכן כי בא לפרט כמה מעלות טובות הנמצאית באשר פעל יעשה פנחס. והוא כי לכל פועל יפעל האדם בעד אוהבו לגדור נדרו נסתכל בד' דברים. (א) מצירות ואיכית הפועל בעצמו. (ב) זמן העשותו שיעלה או ירד גדר המעשה כפי העת והזמן שבו נעשה. (ג) החריצות והשתדלות ואשר שם נפשו מנגד לעשות רצון אוהבו. (ד) הפרי הנמשך מהפועלה הוא. והעיד הוא יתברך כי ארבעתם שלמים הם בפנחס. א' כוח הפועל היה שהשיב את חמתי כי דבר גדול ורב הוא להשיב חמת מלכו של עולם. ועל זמן העשותו אמר מעל בני ישראל והוא כי הנה גדר השיב חמת מלך יהיה לפי גדרי החימה והוא כ"א לא נתפשט אש חמת ולגזור על אשר כעס עליו יקל להשיב לחמתו ויכבד יותר אם כבר יצא דבר מלכות מלפניו וגזר אומר לחרץ משפט מות לעיר ההוא או לאיש ההוא וכבד משניהם אם כבר התחילה פעולת גזרתו העשות. ואמר כי מלבד השיב פנחם חמת ה' אחר גזר דין גם היה זמן השיבו החימה אחר שהתחילה הפורענות להעשות והיתה מתוחה על בני ישראל ופועלת בם וזהו השיב את חמתי שהיה בזמן שהתחילה המגפה ומתו כ"ד אלף הרי בזה איכות הפועל שהוא השבת חמתי יתברך וזמן העשוהו אחר היותה על בני ישראל. וגם הג' ששם נפשו בכפו להשתדל לעבודת קונו ועליה אמר בקנאו את קנאתי בתוכם והוא מה שאמרו ז"ל בסוף פרשת הקודמת שבקשו שבט שמעון להורגו לולא ה' שהיה לו וגם שאר ישראל היו אומרים הראיתם בן פוטי זה כו' שהיו שיניהם קהות נגדו ולולא חשבו שגם הוא נכנס לעשות כמעשה זמרי היו הורגים אותו ולא הניחוהו ליכנס הרי שהערה למות נפשו לעשות רצון קונו וזהו בקנאו את קנאתי בתוכם שבהיות הענין בתוך כל ישראל שהיו שם ?מים רבים לוחמים בעד זמרי לא שת לבו לזאת. וגם הד' שהוא הפרי שיצא ממנו הוא גדול שלא כליתי את בני ישראל בקנאתי בל יאמר אומר כי לו היה מועיל פנחס שלא יפקד איש מישראל יודע כי רב כחו ומאד גדלו מעשיו אמנם אחר מות כ"ד אלף מישראל אין ישועתה לו מתייחסת לגמרי לז"א ולא כליתי לומר אל תשיתו לב אל המתים במגפה כ"א אל כל המון ישראל אשר תמו לולא קנאתו כי זכות שארית פליטת כל ישראל מלכלות תלוי עליו וזהו ולא כליתי כו'. וזהו בעצמו רמז למעלה וידקור את שניהם כו' ויהיה המתים במגפה כ"ד אלף לומר שע"י מעשה פנחס היה מספר למתים ואלמלא זה גם את הכל היה מכלה ח"ו: '''עוד ''' אפשר אומרו השיב את חמתי כו'. לומר בל יעלה על לב איש לומר כי כל מעשה פנחס לא היה רק שהרג אחד מכלל מרובים שהיו חייבים מיתה בעת ההיא כי במיתתו לא נפטרו השאר באופן לא יגדל שכרו יותר מב"ד או שלוחיו הממותים אחד מבני המותה העוברים על דת משה וישראל. לז"א אל תאמר פנחס כו' המית או הכה את הרשע כי בזה לא יוגזם עניינו כאשר יאות אך גדר מעשה והראוי לומר הוא השיב את חמתי כו' שהוא דבר גדול להשיב חמתו יתברך. ושמא תאמר למה יערך בערך הגדול הזה מכל שאר ההורגים את חייבי מיתה לז"א בקנאו את קנאתי בתוכם שהוא על אשר קדש שמי ברבים בתוך כל בני ישראל שזהו תכלית גדר קדוש ה' כמ"ש הכתוב ונקדשתי בתוך בני ישראל ומה גם למה שאמרו ז"ל שלא נדבקים ישראל לפעור רק ויצמד ישראל שהיו קרובים לע"ג כקורבת הצמידים ע"י האשה כי נרפים הם באופן שעיקר העון היה חלול ה' אשר חללו בפרסום ולעומת זה בא פנחם ויקנא בתוכם שקדש ה' ברבים ע"כ ראוי יתייחס לאהרן הכהן ויכהן גם הוא. ועוד שלא כליתי כו' והוא כאשר נדקדק אומרו בקנאתי שיראה מיותר אך הוא לומר שקרה לו יתברך עם פנחס כמלך שכעס על בני ביתו וחמתו בערה בו ויקח רומח בידו והתחיל להרוג בהם ויקם אחד מהעומדים לפניו וחרבו שליפה בידו ויהרוג אחד ממכעיסי המלך ובראות המלך כי יש חש על כבודו ונוקם נקמתו השיב ידו מבלע וחמת המלך שככה בראות שיש חולה מהם על כבודו ותופס אומנות נקמתו מידו וכשוך חמתו אומר די לצרה ומתפייס באחד שהכה אוהבו ואז בשוב חמת המלך אומר הנה שתים הנה טובותיו של אוהבי הלזה אחד אשר השיב חמתי. ב' כי לו הניח הנקמה בידי לא הייתי מתפייס עד כלית כל בני ביתי אף הבלתי חוטאים וכל אשר בידם למחות ולא מיחו ולא היה נשאר מהם מאומה ועתה בתופסו אומנותי הרוחתי שנשארו בחיים כל בני ביתי. וזה הדבר בעצמו היה בזה כי הקב"ה התחיל בקנאתו לנקום נקם וכאשר חש על כבודו יתברך פנחס אז שב חמתו יתברך ממנו וישב ידו ותעצר המגפה נמצא עשה שתי תועליות והזכירן הוא יתברך. א'. השיב את חמתי. ב'. שקנא את קנאתי ונטל אומנותי מידי והוא התועלת שהיה בתוכם שנשארו ישראל בחיים ובתוכם קנא קנאתי בהרג א' מהם וגדולה תועלתו כי לא הניחני בקנאתי שאנקים הנקם בעצמי כי הייתי מכלה הכל וזהו ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי אלי היתה הקנאה נשארה אלי אך בתופסו קנאתי והנחתיה אנכי בעבורו היה סיבה שנשארו עמי ישראל בחיים: '''או ''' יאמר בשים לב אל אומרו ולא כליתי כו' בקנאתי כי אומרו בקנאתי מיותרת. אך יאמר כמאמר ז"ל נעשו לו י"ב נסים. הנס הא'. דרכן לפרוש זה מזה והדביקן המלאך. הנס הב' סתם המלאך פיהם שלא יצווחו. הנס הג' כיוון את הרומח כנגד כו מפני הנוקרנין כדי שלא יהיו אומרים אף הוא נכנס ועשה צרכו. הד' האריך הברזל כדי שידקור את שניהם. הה' נתן כח בזרעו כדי שיגביה את שניהם. הו' נתן כח בעץ לסבול את שניהם. הז' לא נשמטו מן הזיין עמדו במקומן. הח' הפכן המלאך בראש הרומח כתקנן לראות קלונם לכל. הט' לא הטיפו דם שלא יטמא פנחס. הי' שומר הקב"ה רוחותיהן שלא ימותו ויטמא. הי"א הגביה המלאך את המשקוף כדי שיצאו שניהם בין כתפיו תלויין לעיני הכל. הי"ב כשיצא עמדו בני שבטו לפוגוע בו ירד המלאך ונגף. בהם כשראה פנחס שמבקש לכלותן חבטן בקרקע ועמד והתפלל וסלקן הה"ד ויעמוד פנחס ויפלל שהוא עושה הדין שנאמר ונתן בפלילים עכ"ל. הנה כי לולא י"ב נסים עשה ה' לא עשה פנחס מאומה ואיך תחזיק לו את כל הטובה ההוא לז"א כל אשר אחזיק לי טובה שהשיב את חמתי היה בקנאו את קנאתי ששת לבו לקדש ש"ש אף שהשאר עשיתי אנכי כי אין הקב"ה מבקש רק יגול האדם אליו דרכו ויבטח עליו והוא יעשה. ואל תתמה איך אעשה עיקר מהקנאה לבד שהרי הוא כנגד מה שהייתי מכלה שונאי ישראל שהרי לא בחרב ובחנית הייתי מכלה אותם כי אם בקנאתי לבד בלא שום פעולה ואם כן תבא קנאה כנגד קנאה וזהו ולא כליתי וכו'. ובמסורה הוכה ג' במקרא. אשר הוכה את המדינית. הוכה כעשב וייבש לבי. הוכה אפרים שרשם יבש. ויהיה עניינו מה שכתבנו על בקנאו וכו' שלא יאמר איש מה עשה פנחס לולא י"ב נסים שעשה הוא יתברך לא היה בא אל הפועל מעשהו ואמרנו שהקדוש ברוך הוא לא הביט רק אל הקנאה. והנה מהשנים עשר נסים לא הזכיר הכתוב רק אחד שדקר את שניהם בערותיהם ומה זה היה שלא החשיב רק את זה. אמנם יתכן למה שעל ידי זה נצול משבט שמעון שקשה לינצל מבעלי בחירה שהיו כמה אלפים נצבים עליו להרגו ואמר בספר הזוהר שמאימתם פרחה נשמתו ונזדווגו לו נפשות נדב ואביהוא ונכנסו עמו והנה לולא זה לא היה ניצול כי הנה ארז"ל שנא הניחוהו ליכנס רק על אומרו לבני שמעון שגם הוא נכנס לעשות צרכו ואמרו שעל לא יאמרו שלם הוא עשה כמעשה זמרי ה' אנה לידו יכם במבושיהם למען יראו כי עודם בפעולתם אליהם ולכן אין ספק שזו עמדה לו להשת קם שלא ימיתיהו שלא יאמרו אולי עשית כאשר דברת בפיך שלעשות צרכך נכנסת על כן הזכיר הכתוב דבר זה מי"ב הנסים. ויתכן זה רמז המסורה שאמר אשר הוכה ולא אמר אשר הוכה פנחס רק כאלו הוכה מאליו שהיא על הנסים שעשה ה' שלולא זה לא בא אל הפועל וזהו בפירש הכתוב הב' לומר מה שנאמר אשר הוכה כאלו היה מאליו הוא על כי הנה הוכה כעשב על ידי י"ב נסים שעשה לו הוא יתברך כי הוכה כעשב בקלות נמרץ כמכה עשב מעשבי הארץ כי לא בחיל ולא בכח עשה רק כמכה עשב כי הכל עשה ה' בי"ב נסיו ואף על פי כן וייבש ליבו כמ"ש בספר הזוהר שפרחה נשמתו מפחד גואלי הדם לכן תיקן ה' שהוכה אפרים שהוכה במקום הפריה ורביה ולכן שרשם יבש ששורש זמרי בן סלוא שהיא שבט שמעון יבש מלקים עליו על ידי ראותם כי לא עש' מעשה זמרי כאשר כתבנו כי זה הי' העיקר:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף