עריכת הדף "
אלשיך/אסתר/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ח == '''והשתיה וכו'''' הנכון אצלנו באמרו כדת הוא שאם יאמר נא ישראל אי אפשי ביין מלכות אשר לא כדת משה וישראל הוא לא היו אונסי' אותם לעבור על דת וההיקש ביתר עמים ולבא אל ביאור הכתוב נעיר ראשונה למה זה תלה הדבר בהעדר אונסי' ולא בהעדר האונס ויאמר אין אונס מלעיל. ב' כי מהראוי יאמר הדברים כסדרן יזכיר הסיבה איך יסד המלך על כל רב ביתו ואח"כ יאמר המסובב שעל כן אין אונס כי מצות המלך היא ולא יתחיל בנמשך ממאמר המלך שאין אונס ויתן טעם אח"כ כי ע"כ יסד המלך מתחלה. ג' או' יסד ולא אמר גזר. ד' אומרו על כל רב ביתו למה לא היה מאמרו כולל ולא על כל רב ביתו בלבד. ה' אומרו לעשות כרצון וכו' ולא אמר כי כן יסד המלך שלא לאנוס. והנה אל הקושי הא' ואל לשון יסד אפשר לכאור' לומר כי כן דרך השותי' במזרקי יין שאם תהי' מצות מלך עליהם על דבר הנהגת השתיה לבלתי אנוס את איש וכיוצא כי בהחיל' חמת מיין שעוד לבם נכון ישיתו לב אל מצות המלך אך כטוב לבם ביין לא ישעו אל המלך ואל מצותו כי יין ידליקם אמר כי השתי' כדת אין אונס את רעהו מכל המסובין כי גם שהיין בוגד לא בגדו פה כי כן יסד המלך וכו' כי גזרתו על כל רב ביתו יסדה בעצם כיסוד מוסד לא ימוט אף כי ירבו לשתות כי גדולי הבית על משמרתם בדבר: עוד יתכן על כל אשר הערנו על פי דרך רז"ל אשר דרכנו בה עד כה כי כל ישעו וכל חפץ המלך להכשיל את ישראל בעצת המן הרע והוא כי הנה המלך ראה עצמו במבוכה גדולה אומר בלבו הנה עם בני ישראל מצות אלהיהם עליהם לבלתי שתות יין נסכו על כן לא יבצר או ישתו וילכדו או לא ישתו כי יעוזו במעוז דתם אם לא ישתו תופר עצת המלך והמן ואם ישתו אם הוא ע"י גזור על כל העמים שישתו ידונו כאנוסים ולא ילכדו בגרונם בעצם ואם אומר שלא יאנסו אותם לעבור דתם שבשתיה כדת אין אונס הנה יש שתים רעות. א' כי אולי ימשכו את ידיהם שנית כי היא כדאי בזיון אל המלך שיגזור ימאסו ביין משתיו וביין נסך אלהיו וכן לא יעשה ואם אהיה כמחריש לא אאנוס ולא אצוה שכדת אין אונס רק אניח הדבר על בחירת' ורבי' ישתו בחשבם כי הוא חפץ המלך וילכדו השותי' הנה כל רב בית המלך והמסובין מעבדיו ומעמו כי יראו איש ישראל ממאן לשתות יאנסו אותו ותכול חתיתם על השאר ויהיו כלם כאנוסים ואם אצוה על גדולי הבית לבלתי אנוס את איש על דבר הדת אינו לפי כבודו להבזות יין משתיו ודתו בעיניהם על כן ראה והתקין ב' דברים א' הפליא לעשות הכנות ממשיכות את האדם אחר יין נסכו להשקות בכלי זהב וכלים וכו' ויין מלכות אשר למלך הוכן ובזה גם כי ישתוק המלך מלגזור שישתו לא יכרת איש משלוח יד אל מזרקי יין כי ההכנות מהם לא יתנום לאסוף ידיהם ולשמא ישמע איש מכלל המרובים לבלתי שתו על כן אחר הצעת ההכנות הנזכרות נתחכם יותר ויסד על כל רב ביתו דרך כלל יעשו כרצון איש ואיש למען ימשך מזה שלא יאנסו את אחד מהם על השתיה אשר לא כדת פן לא יתקיים עשות רצון איש ואיש ובדבר הזה נתקן כבוד המלך כי לא אמר שלא יאנסו את העובר דת המלך רק לעשות כרצון איש ואיש כ"א שממנו נמשך שלא היו אונסי' נמצא שהבלתי אונס את הנמנע מלשתות כי מצות מלך הוא מקיים ואינו נוגע בכבוד המלך כי הלא היסוד אשר יסד אינו שלא יאנסו ביין מלכותו כ"א נמשך מיסוד עשות רצון כל איש ואף גם זה לא פרסם רק על כל רב ביתו בלבד וזה אחר שהיה המלך בטוח שרבים ישתו בהכנות הנזכר ולכן אחר הזכירו ההכנות המעוררות לויית תאות השתיה באו' והשקות וכו' אמר והשתיה כו' לומר כי לא היה מי שיאנוס מעבדי המלך יען כי כן יסד המלך וכו' לעשות כרצון איש ואיש כי עשה יסוד מוסד שישמרו לעשות כרצון איש ואיש שימשך מיסוד בנין זה שלא יהיה אונס וז"א יסד כאמור ועל כן לא הקדים תחלה מה שיסד המלך ואח"כ מה שנמשך ממנו שאין אונס בל יראה כי אומר לעשות כרצון איש ואיש היה העיקר כ"א שמאליו נמשך שאין אונס רק שנהפוך הוא כי מה שנמשך היה העיקר כ"א שלבלתי התבזות המלך עשה היסוד ההוא ולכן תלה הדבר באונסים באומר אין אונס מלרע לומר כי אצ"ל המלך שכל חפצו להכשיל' ושלא ידונו כאנוסים כ"א גם עבדי המלך לא היו אונסים יען כי כן יסד וכו' ועכ"א לשון יסוד כי עשה יסוד והכנה אל הנמשך ולא אמר הנמשך בפי' מפני כבודו ואף גם זה על כל רב ביתו להסתיר דבר בל יובן להמון אפי' בדרך הזה הנסתר והנה ארז"ל לעשו' כרצון איש ואיש כרצון מרדכי הנקרא איש יהודי וכרצון המן הנקרא איש צר ואויב ואין ספק שהוקשה להם שהל"ל כרצון כל איש מאי איש ואיש אלא כרצון ב' אישים נפרדים זה מזה שעל כן לא אמר אנשים ומי אלה הם בלתי מרדכי והמן והנה כמו זר נחשב הדבר הזה כי לא נמצא בזה כל מאומה מרצון מרדכי רק רע כרצון המן לבדו ומה גם למאמר ר' יצחק נפחא במדרש וז"ל המן הרשע בעלילה בא על ישראל הה"ד ובמלאת הימים וכו' ואין העם אלא ישראל וכו' כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמ' לא תלכו לאכול מסעודתו של אחשורוש שלא הזמין אתכם כ"א ללמד עליכ' קטיגוריי' וכו' ולא שמעו לדברי מרדכי כו' ע"כ. הרי דשלא ברצון מרדכי נעשית התועבה ההיא אך יתכן לפי דעתם ז"ל כי להיות מרדכי גם הוא גדול למלך והוא נגדיי אל המן הרע המבקש להחטיא את ישראל מה עשה המלך עמד והטיל פשרה ביניהם והיא באשר נשים לב אל ה"א הידיעה של מלת והשתיה ולא אמר ושתות כדת וכו' אך כיון לומר השתיה שתהיה כדת אין אונס אך לא האכילה כי אם יאמר איש אי אפשי בבשר חזיר יחייב את ראשו למלך וש"ת מה נשתנית השתיה מהאכילה לזה אמר כי כן יסד המלך על כל רב ביתו שלא יאנס בשתיה כ"א באכילה והוא לעשות כרצון איש ואיש כרצון המן באכילה וכרצון מרדכי בשתיה ובחר ביין לעשות כרצון מרדכי כי ידע כי לא ימנעו מלשתות יין מלכות בהכנו' הנזכרו' ולא ידונו כאנוסים כחומר ע"א הגדול מאיסור האכילה. או מעין זה ש"ת אם אין המלך חפץ להעבירם על דת ביין למה עשה כל ההכנות הנזכרות והשקות כו' שאין ספק שלא יעצרו כח לעצור תאותם לז"א כרצון איש בהכנות כרצון המן למען ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם ובשתיה אין אונס כרצון מרדכי. והנה במדרש חזית ארז"ל שאומר לעשות כרצון איש ואיש הוא להעמיד נגד בני ישראל זונות שיאכלו וישתו ויעשו בזונות כרצונם וראוי לשים לב איך יהיה אומרו כי כן יסד המלך וכו' נתינת טעם אל הקודם אך יהיה במה שז"ל באמרו והשתיה כדת שהיא דת למדי ופרס במשתאות שיתן לאיש כוס מלא גדול או ישתה אותו או יפדה עצמו בממון רב ואמר שעל זה אין אונס ובזה יהיה לדעת רז"ל שיעור הכתוב והשתיה כדת אין אונס את המסובין מכל שרי המלך החפצים לשמור דת המלכות יען כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש בזונות ואיך יעשה אם יאנסו אותם ביין יעברו ולא יבא הזונות אל הפועל כי לא ידע בשכבם ובקומם: ובגמרא תניא שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו ח"ו ישראל שבאותו הדור כליה. א"ל אמרו אתם אמרו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע א"כ של שושן יהרגו של כל העולם אל יהרגו א"ל אמור את אמר מפני שהשתחוו לצלם א"ל א"כ משוא פנים יש בדבר א"ל הם לא עשו אלא לפנים והקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים דכתיב כי לא ענה מלבו ע"כ וראוי להעיר א' מה זו שאלה הלא המה האו' מפני שנהנו מסעודתו וכו' אם היה קשה להם קושית רבם של שושן יהרגו וכו' למה השיבו את רבם מפני שנהנו יאמרו זהו מה שקשה עלינו למה היתה כלי' כוללת גם לאשר חוץ לשושן או יאמרו לא ידענו כי על כן שאלנו: שנית מי הגיד להם שנתחייבו אולי לא היה רק לפנים או שהיתה צרתם להם על איזה חטא בלתי חמור וקבלו ענשם בצער ההוא וה' הצילם: ג' לדקדק לשון אומרו שבאותו הדור כ"א הוא לסיים על איזה דור שאלו הול"ל שבימי אחשורוש אך אין ספק כי הוא והם ידעו כי על דורו של מרדכי שאלו ואם כן הוא ייתור. ד' באומרו אמרו אתם מי הגיד לו שהמה ידעו תשובה שיאמר להם אמרו אתם ואולי ללמוד היו צריכים. ה' בתשובתם מפני שנהנו וכו' היתכן שעל הנאת סעודה יתחייבו כליה. ו' דקארי ליה מאי קארי לה. ז' באמרו וכי משוא פנים יש בדבר ולדידהו מי ניחא אחר שנתחייבו גליה למה ניצולו משוא פנים יש בדבר ואם דעתם שעשו תשובה גם לרשב"י לא קשיא ודוחק לומר שעשו תשובה לזה ולא לזה: אך הנה נמצאו לרז"ל על המכר ישראל להמן ג' טעמים יש אמרו על שהשתחוו לצלם ר' יששכר דכפר מנדי אמר במדרש חזית שהוא על מכרם בכסף צדיק והזכירו גם המתרגם. ג' על שנהנו מסעודת אחשורוש והנה השלמים האלו המה ראו ג' הטעמים הנזכרים גם ראו כי אשר יצדק יותר הוא טעם הנאת הסעודה על הדרך שהזכרנו והוא כי אם נאמר שהוא על עון הצלם והאריך להם הקב"ה עד ישובו ולא שבו הוקשה להם וכי משוא פנים יש בדבר ואין לזה תשובה אם לא לומר שמעולם לא נתחייבו כליה אלא שהיה הכל צער לפנים והנה ראו כי לא על חנם מרדכי שהיה בו רוח הקודש שם את אסתר בסכנת מות ולא האריך לה ל' יום שתקרא לבוא אל המלך עם היות זמן י"א חודש וגם כל החרדה אשר חרד מרדכי ברחוב העיר צועק צעקה גדולה ומרה בצום ושק ואפר ומה גם אם המה ידעו מאמר מדרש חזית שנכתבה אגרת כליה לפניו יתברך ושהלך אליהו אל האבות ולא השגיחו בו עד הלך אל משה ושאל לו משה אם בדם היא חתומה וא"ל שילך אל מרדכי ויתפלל הוא משם ומרדכי מכאן וזהו ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וכו' והוא מאמר רבי ישמעאל ועל כל זה הסכימה דעתם כי ודאי נתחייבו וז"א מפני מה נתחייבו כי לא נסתפקו רק על טעם החיוב הנה כי באמרם נתחייבו שללו טעם הצלם וגם הטעם הב' שהוא על מכירת יוסף דחו אותו באמרם שבאותו הדור כ"א על זה היה למה נלכדו רגלי בני אותו הדור מכל הדורות שמיוסף עד מרדכי ואלו לא היה או' יותר כ"א מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור ולא היה אומר מלת כליה היו מורים שמסתפקים על מציאות החיוב על מה הי' אך באמרם כליה הורו כי לא החיוב נסתפק להם אלא למה היתה כליה והוא כי הם החזיקו בטעם הג' על שנהנו מן הסעודה ולא היה קשה להם אלא למה היתה כליה אל כל ישראל ולא על בני שושן בלבד באופן שבאו' נתחייבו מיעטו טעם הצלם. ובאו' שבאותו הדור מיעטו טעם מכירת יוסף ובאו' כליה הורו שבחרו בטעם הסעודה כי כל שאלתם אינה רק מפני מה היה חיובם כליה ולא קצתם והוא על בני שושן והנה ראה רבם כי אין תשובתו על שהשתחוו לצלם צודקת כ"א בהכחי' הנחתם ולומר שלא נתחייבו מתחל' וע"כ אמר אם אומר להם שלא נתחייבו כליה אלא שהיה לפנים הלא יתחמץ לבבם שהיא הפך הנראה להם עכ"א בלבו לבלתי הגיד סברתו עד יאמרו הם סברתם ויסתור אותם מהכרח קושיא למען יאמינו אח"כ טענתו על כן אמר אמרו אתם לומר אם הייתם נבוכים למה היה החיוב הייתי אומר שאינכם מחזיקים בשום טעם והייתי משיב דעתי מיד אך ממה שלא אמרתם מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור אלא אמרתם גם מלת כליה הנה יורה כי בהנחת שהיה החיוב עליהם ולא לפנים בלבד שאלתם למה היתה כליה כוללת וא"כ אמרו אתם טעם אל מציאות החיוב שעליו שאלתם למה הייתה כליה אז אמרו על שנהנו וכו' ועל הנחה זו שאלנו למה הייתה כליה כוללת אז א"ל אין זו שאלה על הנחת הטעם כ"א קושיא מספקת לעקור ההנחה מעיקרה כי אין לו' שנצטרף לשאר העולם דברי עונות שלא יחסרון מבני אדם עם עון הסעודה ונתחייבו כליה כי הלא גם אם נמצא עון אשר חטא לאשר בשאר העולם עכ"ז של שושן יהרגו ושל כל העולם גם אם ימצא בהם אשמת דבר אל יהרגו לידון בהרג כאלה אז אמרו אמור את כלו' כי גם לך קשה והשיב מפני שהשתחוו לצלם והקשו לו וכי משוא פנים יש בדבר ופרש"י משוא פנים וכו' שזכו לנס אפשר הרגיש מה שהערנו ולדידהו מי ניחא. וכי משוא פנים יש בדבר שנצולו אחר שנתחייבו על הנאת הסעודה ואם שבו אליו יתברך גם לרבם לא יקשו והשיב שזכו לנס והוא כי הנס שנעשה להם היא נפלא שזולת ההצלה נתהפך להם ששלטו המה בשונאיהם וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר ולכן אם עון הצלם היה חמור לא היו ראויים לנס זולת ההצלה אפי' בשובם מש"כ בהיות על דבר הסעודה ששאר העולם לא חטאו לז"א רש"י ז"ל שזכו לנס ילא אמר שנצולו אז גלה להם דעתו הפך הקדמתם ואמר הם לא עשו וכו' כי לא נתחייבו ואמר דכתיב כי לא ענה מלבו וכו' לומר אל תתמהו לומר היתכן שכל היגון ההוא והצרה הגדולה ההוא היה על דבר שהוא לפנים בלבד כי הלא מקרא כתוב כי לא ענה מלבו וכו' כי גם כאשר לא ענה מלבו כ"א לפנים עכ"ז ויגה בני איש וז"א דכתיב כי לא ענה וגו':
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף