עריכת הדף "
אלשיך/איכה/ב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == '''איכה יעיב וכו' ''' והנה באיכה רבתי אמרו ז"ל רבי ורבי יוחנן היו דורשין בפסוקין אלו והיו מתנחמים יורו כי ענין המקראות אלו הוא דרך נחמה והלא כמו זר נחשב כי הנה יראו דברים מרים ומאררים. והנה עד אשר לא נבא אל ביאור הכתובים נזכירה מז"ל באיכה רבתי וז"ל ויקרא ה' וכו' בשעת שבק' הקב"ה להחרי' בה"מ אמר כל זמן שאני בתוכו אין האויבים נוגעין בו אלא אכבש את עיני ממנו ואשבע שלא אזקק לו עד עת קץ ויבואו האויבים ויחריבו אותו מיד נשבע הקב"ה בימינו והחזירה לאחוריו הה"ד השיב אחור ימינו מפני אויב באותה שעה נכנסו אויבים להיכל ושרפוהו וכיון שנשרף אמר הקב"ה שוב אין לי מושב בארץ אסלק שכינתי ממנה ואעלה למכוני הראשון הה"ד אלכה ואשיבה אל מקומי עד יאשמו ובקשו פני באותה שעה היה הקב"ה בוכה ואומר אוי לי מה עשיתי השריתי שכינה למטה בשביל ישראל ועכשיו שחטאו חזרתי למקומי הראשון ח"ו שהייתי שתוק לע"ג ולעג לבריות באותה שעה בא מטטרו"ן ונפל על פניו ואמר לפניו רבש"ע אני אבכה ואתה לא תבכה אמר לו אם אין אתה מניח אותי לבכות עכשיו אכנס למקום שאין לך רשות ליכנס ואבכה שנאמר ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה וגו' אמר להם הקב"ה למלה"ש בואו ונלך אני ואתם ונראה בביתי מה עשו אויבים מיד הלך הקב"ה ומלאכי השרת וירמיה לפניו וכיון שראה הקב"ה את בה"מ אמר בודאי הוא ביתי וזהו מנוחתי שבאו אויבים ועשו בו כרצונם באותה שעה היה הקב"ה בוכה ואמר אוי לי על ביתי בני היכן אתם כהני היכן אתם אוהבי היכן אתם מה אעשה לכם התרתי אתכם כ"פ ולא חזרתם בתשובה אמר הקב"ה לירמיה אני דומה היום לאדם שהיה לו בן יחידי ועשה לו חופה ומת בתוך חופתו ואין לך כאב לא עלי ולא על בני לך קרא לאברהם וליצחק וליעקב ומשה מקבריהם שהם יודעים לבכות וכו' ע"כ. ראוי לשים לב א' אומרו בשעה שבקש מה היתה הבקשה הזאת ומי יעכב ביד אדון הכל יתברך. ב' או' אמר כל זמן שאני בתוכו אין האויבים נוגעין בו אלא אכבוש את עיני ממנו ואשבע שלא אזקק לו וכו' והנה היה לו לומר אלא אסתלק ממנו שהיא הגזירה הצודקת אל אומרו כל זמן שאני בתוכו אין וכו' ולא אומר אכבוש כו'. ג' מה זו כבישת עינים. ד' מה צורך שבועה שלא יזדקק לו ויעשה בלא שבועה. ה' למה היה עוש' הכנות לשיחרובוהו והלא טוב טוב היה שלא יכנסו אויבים להחריבו. ו' למה היתה השבועה בימינו. ז' מה ענין חזרת הימין לאחריו ולמה יעשה כן. ח' או' וכיון שנשרף אמר הקב"ה שוב אין לי מושב בארץ אסלק שכינתי לא ימנע או מה שאמר למעל' אכבוש את עיני ואשבע שלא אזקק לו עד עת קץ הוא סילוק שכינה או לאו אם היא סילוק שכינה איך או' אח"כ כיון שנשרף אמר אסלק שכינתי הרי סילק' מקודם שנשרף ואם אינו סילוק שכינה למה קודם שנשרף לא רצה לסלק שכינתו ואחר שנשרף אמר לסלקה. ט' כי תחילה אמר אשבע שלא אזקק לו עד עת קץ שמשמעו שבעת קץ יזדקק ואחר שנשרף הוא אומר שוב אין לי מושב בארץ שהיא לגמרי ואין לומר כי למעלה דבר על בה"מ ואח"כ על כללות הארץ שהרי אומרו מושב לא יצדק כ"א בבה"מ. ועוד אומרו אעלה למכוני הראשון ואין זה רק בעולם העליון וראה שגם מבה"מ של מטה יסתלק. י' כי אחר שנשרף אמרו רז"ל שבחורבן הבית היקל כעסו כי כלה ה' חמתו שפך חרון אפו במה שויצת אש בציון ואם כן היה לו להקל בדבר ולא להכביד יותר מאשר היה כעסו מתחלה. והנה לבל יכבד על כל הקור' מאמרינו נניף יד תחלה להשיב על עשר' הערות אלו שבתחלת המאמר ואחרי כן נעיר על השאר ונדבר בו בשלהי הקינה הזאת בס"ד. ואומרה כי הנה מאמר זה יסוב על שני יסודות א' הנוד' מרז"ל על פסוק מזמור לאסף אלהים וכו' שהקשו מזמור לאסף קינה מבעי ליה אלא למלך שהיה לו בן יחידי ועשה לו חופה וסרח בתוך חופתו ובא המלך ונתן את החופה ורמס וטרף כל כלי החופה ויקרעם וירמסם תחת רגליו אמרו לו מה המעשה הזה אם בנך חטא כלי חופתו מה חטאו אמר להם אם אני הייתי מטיל כעסי על בני הייתי ממיתו ואין לי אחר ע"כ היטלתי הכעס על כלי החופה ואח"כ בהכא' קלה תספיק להעבי' כעס עון בני כך המלך זה הקב"ה הבן אלו ישראל והחופה זה ב"ה אמר אם אטיל הכעס על בני לא ישאר ממנו מאומה לכן אטיל הכעס על הבית המקד' ובכן זימר אסף ואמר מזמור על שבאו גוים וכו'. הקדמה שנית והיא כי בית ראשון נבנה בזכות אברהם והשני בזכות יצחק וע"כ לא התמידו כי אברהם יצא ממנו ישמעאל וע"כ שמונים אלף פרחי כהונה של בית ראשון נפלו ביד ישמעאל והשני על שיצא מיצחק עשו נפל הבית ביד אדום: אך הג' שהוא בזכות יעקב שהיתה מטתו שלמה הוא קיים לעד וזהו מאמרם ז"ל באומרם אברהם קראו הר שנאמר בהר ה' יראה כי נעתד להיות הר יצחק קראו שדה וע"כ בית שני שדה תחרש על ידי טורנסרופוס. אך יעקב קראו בית והוא בית נאמן ולהיות כי בית ראשון שבזכות אברהם היה על צד החסד כי חסד לאברהם כנודע ע"כ המשיך חסדו הוא ית' בו ביותר מבשני כי האריך עד ששבעה בתי דינים עבדו ע"ג מלבד ג"ע וש"ד האריך להם כל עוד שהיו עוסקים בתורה מה שאין כן בבית שני שעם היותם עוסקי' בתורה הספיק שנאת חנם להחריבו כי אין זה רק להיות מציאותו ע"י מדה"ד הוא פחד יצחק. ונבא אל הענין. והוא כי הנה רצה הקב"ה לזכות את ישראל שלא יכלום עונותיהם כ"א בהם היו מתחילי' ולא היו האויבים שולחים ידיהם בבה"מ לא היה נשאר ח"ו מיש' שריד כי עצמו אשמותם. ומצד אחר ראה לעומת זה כי הלא יקשה מאד להחריב בית מלונו יתברך אשר לא נעדרה ממנו שכינה מאז נברא העולם כי ע"כ שם הקריב אדם ונח ונעקד בו יצחק על כי שמה השכינה כד"א וירא את המקום מרחוק היא שכינה הנקראת מקום אך על שיקול ב' הבחינות היתה דעת עליון מכרעת להחריבו להציל את ישראל כ"א אין ישראל גם אין מקדש וזה אומרו בשעה שבקש הקב"ה להחריב וכו' כי על היות נגדיות הבחינה השנית אמר שבקש זו מעשו' הפכו ואמר כל זמן שאני בתוכו אין האויבים נוגעין בו כ"א בישראל ויכלו תחת ידם וימקו בעונם כי הלא אימתי שבבית המקדש תבעתם מה שאין כן אימת ישראל כי טומאת אשמותם אתם המפילתם לפני אויביהם ואם אמרתי אסתלק מבה"מ לגמרי אפשר מהבחינה השנית ומה גם בית ראשון שנעשה על צד החסד כי מאברהם הוא כמדובר ועליו אמרתי והיו עיני ולבי שם כל הימים ופירשו עיני מלהביט והשגיח והשפיע בו שבין במדת רחמים בין במדת הדין אשפיע בו טובה ואלה הן שתי העינים ואם ח"ו באריכות הימים יקלקלו מעשיהם על כן אמר ולבי שם כל הימים שאם הטיב לא יהיה בפועל יהיה בלב לעת קץ ע"כ אמר אני אתקן הכל אכבוש את עיני שהוא כי לא אבטל ענין עיני ולבי כ"א מה שאמרתי והיו עיני בלבד שהוא לכבוש ההשגחה והתפשטות הקדושה ושפע עליון מלמעלה אך לבי יהיה שם על העתיד שהוא ליזקק לעת קץ ולהיות כי הבית הראשון שהיה על צד החסד לא יבצר ממדת הדין לקטרג ולומר למה יחרב על אשמות יש' החוטאים והנפש החוטאת היא תמות ולא ילקה בה"מ אשר לא חטא ע"כ נשבע וזה אומרו ואשבע שלא אזקק לו עד עת קץ. עוד כיוונו ז"ל באומרו ממנו ובאומרו לו והוא שאמר הוא ית' אם אסלק השגחתי מלהיות לי שייכות בין בבה"מ בין בישרא' ויחדו יהיו תמים לפני האויבים הלא אפשר יחלו ביש' ויכלום ולא יחלו מבית המקדש והכוונה להחריב הבית כדי להקל מעל יש' תתבטל ע"כ מה עשה הוא ית' אמר אכבש עיני ממנו שהוא ממנו לבדו ולא מישר' וכן אשבע שלא אזקק לו שהוא אך לא מיש' כענין השוכן אתם בתוך טומאותם וע"כ יותר יערבו אל לבם להחריב את בה"מ מלהכו' תחלה ביש' עם היות שהאיבה עצמות עם יש' היא וז"א ויבואו האויבים ויחריבו אותו כלו' עם היותם אויבים שהוא של יש' ולא של הבית כי לא תצדק מלת אויבים כ"א לאנשים כהם ולא לבית ועם כל זה אחר שאכבש עיני וכו' יבואו האויבים אל הבית ויחריבו ולא יחלו בישראל: ואמר מיד נשבע הב"ה בימינו והחזירה לאחריו כו' והנה למה שהכריחו התו' פרק אין דורשין כי פירוש מה לפנים ומה לאחור הוא מה שהיה ומה שעתיד להיות שקורא לאחור אל מה שיהיה לאחרונה יאמר מה שכתבנו שבשביל מדת החסד שבה נעשה בית ראשון הוצרך הוא יתברך לישבע והוא מה שכתוב אצלנו על פסוק אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני שראוי לינקד שי"ן של תשכח בפת"ח אך אומר הוא יתברך לנחם את ירושלים אל תראי משכחה כי לו יונח שאשכח אני האם תשכח אותך צד הימין היא מדת החסד וזהו אם אשכחך ירושלים תשכח אותך ימיני בתמיה והיא כי ע"צ החסד היה עכוב מליגע יד בבה"מ שנבנה בחסד ע"כ נשבע בשביל ימינו שלא תעכב והפיס דעתה במה שהחזירה לאחוריו כי משך חסדו במה שלא החליט רק עד עת קץ בלבד שהוא באחרונה הנקרא אחור כדעת התו' וזה יאמר נשבע הב"ה בימינו בשביל ומינו הוא מדת החסד והחזירה לאחריו שהוא לעתיד דהיינו עת קץ שמה שהיה עתה הבית ההוא מצד הימין והי' ראוי יהיה לו החסד מעתה החזיר החסד ההוא לעת קץ הוא לאחור הה"ד השיב אחור ימינו כי את ימינו שהיתה באה עתה לעכב למשוך חסד השיבה לאחור שהוא לעת קץ ולא עתה מפני אויב שיכנס אל בה"מ שאם לא היה משיב אותה לא היה אויב נכנס והיה אבדן יש' וזהו הה"ד וכו' כלו' בזה יתיישב הכתוב שאל"כ קשה האם מפני אויב ישיב אחור ימין ה' חלילה. או יאמר והחזירה לאחוריו כי בחינת החסד מה שימשך ממנה הוא כי לא תעצר מפאת עון אשר חטא ואיך נפסקה לזה אמר כי לא נפסקה שאם כן מה היו עושים ישראל בגלותם לולא חסדי ה' כי לא תמו אך עשה ית' שמה שהיה מכלכל את ישראל על ידי עצמו בארץ ישראל נעשה אח"כ ע"י שרים של מעלה בארץ אויביהם כי השפע הראוי להם ניתנה לחצונים שהם אחורי הקדושה להריק על הגוים ועל ישראל אשר בתוכם כדבר שנ' התפללו בשלום העיר הזאת כי בשלומה יהיה לכם שלום וזהו נשבע בימינו שלא אזדקק להשפיע חסד ואיך יתכן להפסיקה לזה אמר והחזירה לאחוריו שהוא ששפע הימין החזירו ממה שהיה דרך פנים אל החצונים הנקראים אחוריו יתברך כדי שיאכלו ישראל על ידם מה שלא זכו ליינק דרך פנים הה"ד השיב אחור ימינו ולא דרך שער השמים לישראל קדושים כאשר בתחלה היה זה מפני אויב שיכנס לבה"מ כמדובר. והנה כתבנו כי בית ראשון היה מבחינת חסד לאברהם וע"כ כל עוד שהיה הבית ההוא קיים לא היתה מדת הדין שולטת עד שנחרב ומאז היחלה מדת יצחק שבה נעשה בית שני כאשר כתבנו שעל כן כבדה בו מדת הדין יותר מבראשון. ובזה נבא אל ענין אומרו וכיון שנשרף אמר הקב"ה שוב אין לי מושב בארץ וכו' לומר בעוד שהיה הבית הראשון קיים שלא נסתלק כח מדת החסד ממנו בעצם ולא נשבע רק שלא ליזקק לו עד עת קץ כלומר כי לעת קץ יזקק אך אחר שנשרף ונסתלק כח ימין החסד כמעט והוחזר אחור ימינו ובא כח מדת פחד יצחק אז אמר שוב אין לי מושב בארץ וכו' ואיך יתוקן הלא הוא ע"י הדמעות כאשר יבא בביאור שאר דברי המאמר בשלהי הקינה בס"ד. כלל הדברים כי בחמלת ה' על בנו בכורו ישראל אשר אהב הרס בעברתו בית מנוחתו כלה חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון שחת מבצריו להקל כעסו מעל ישראל עמו בל יתמו בעונם ועון אבותם אתם וזאת חשבתי היא כוונת מקראי קודש אלה הבאים בקינה הזאת השנית. והוא בשום לב ראשונה אל אומרה יעיב ל' עתיד ולא אמר העיב. אך בהקדמה האמורה הזאת כי הכעס אשר היה ראוי להשליך על יש' הטיל בציון ובה"מ והכליה הראויה בעונותם ניעשו' בעם נעשתה בבית מקדשם ובכן גדר נחרצה נעשתה בבה"מ הוא הוראות מה שהיה ראוי ליעשות ביש' שהוא כליון חרוץ חלילה וזה יאמר איכה יעיב ל' עתיד מעין אל תרא ביום אחיך ואל תגדל פיך שהוא לא היה לך לראות לא היה לך להגדיל פיך כך איכה היה מעיב ה' את בת ציון הם ישראל כלומר שהיה חושך עצום שהרי במה שעשה תמורתו להטיל הכעס כי הנה השליך משמים ארץ תפארת יש' וגם בה"מ לא זכר היותו הדום רגליו ביום אפו וזה הוראה עד היכן הגיע הכעס שהיה לו ית' על ישראל מאשר עשה בדיוקן יעקב מן השמים ובהדום רגליו ששרפו עד כלה כלומר שלפי הוראת מה שעשה אם ככה היה עושה בישראל היה מאביד שריד חלילה: או יאמר דרך פשטו במה שמפורש ע"י ירמי' הנביא כי טרם החרבן נעשתה מגילות קינות ברוח הקודש מפי הנביא ירמיה כמאמר ברוך בן נריה מפיו יקרא אלי ואני כות' וכו' ובזה יתקן שאחר סיפור הצרות באלפ"א בית"א הקודמת ואיך היו ראויה אליהם כי חטא חטאה ירושלים וכו' אומר' עתה רוח הקודש כמדברת קודם החרבן אחר שנגזרה הגזרה אל תתמהו על הצרות והתנחמו כי דעו איפה כי כ"כ גדלו עונו' ישראל הם בת ציון כי היו ראוי לעשות בהם כלה ודעו כי איכה יהיה שיעיב ויחשיך ה' את בת ציון כלומר שיחשיך בצרות המשולים לצרות שיהיה חשך בלבד ולא כליון חרוץ עם היות באפו הוא ביום רוגז בט' באב שמהמדבר נתעתד להיות יום אף ורוגז הלא היה ע"י שהשליך וכו' כי הטיל הכעס שהיה לו יתברך על בת ציון במה שהשליך משמים ארץ תפארת ישראל הוא הדיוקן של יעקב בשמים וגם בבית המקדש כי ולא זכר הדום רגליו ביום אפו והחריבו ולא חש על כבוד היותו הדום רגליו לבל כלות את ישראל כלומר שאל"כ לא היה מעיב את בת ציון כי אם מכלה חלילה: או יהיה אומרו איכה יעיב ה' באפו את בת ציון דברי תלונות הנביא או ישראל ורוח הקדש משיבה אליו על כל דבר ודבר ודברי התלונה הם איכה וכו' כי הנה יותר יצטער האדם בעקיצת מחט האוהב מבמכת חץ מהאויב והענין כי הנה דרכו יתברך לעשות שפטיו על החוטאים ע"י מלאכים רעים כאף וחימה עברה וכו' והם כאויבים והנה בצרות ישראל האף שהוא אחד ממשלחת מלאכי הרוגז שלח בהם אך גם השכינה שהיא שם אדנות שהיא שלנו סייעה וזאת היא התלונה לומר הלואי היה ית' מניח את האף לבדו ולא יהיה גם הוא ית' משתתף להצר לנו כי הלא הוא אבינו ואיך יהיה גם הוא בפועל נגדנו וזהו איכה יעיב באפו אדני את בת ציון מי יתן והיה מניח את האף לבדו ולא יעיב באף גם ה' את בת ציון: משיבה רוח הקודש ואומרת הלא זו לטובה גדולה היתה כי ע"י היות גם ה' פועל הרוגז נמשך כי השם הנזכר השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר הדום רגליו ביום אפו מה שאין כן אם היה האף לבדו כי המשחית לא יערב אל לבו להשליך משמים דיוקן יעקב גם לא לשלוח יד במקדש ה' הוא הדום רגליו אך בהיות גם אדני שם עשה כל אלה ואין טובה גדולה מזו כי ע"י הטיל הכעס באלו היקל מישראל להשאיר מהם פליטה כמדובר למעלה והוא מאמרנו ז"ל על פסוק כלה ה' חמתו וכו' ויצת אש בציון וכו':
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף