עריכת הדף "
אלשיך/איכה/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יא == '''כל עמה וכו' ''' ונשית לב באומרו ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה כי מה טעם התנלצות הוא זה ואדרבה נהפוך הוא שהוא טעם לפגם וראוי לענש על הדבר והוא כי הלא אחר פסוק אמרתי אפאיהם וכו' כתוב בפרשה כי גוי אובד עצות המה וכו' לו חכמו ישכילו זאת וכו' וארז"ל שעל התורה ידבר אובד עצות כי נקראת עצה כד"א לי עצה וגבורה וכן באומרו ישכילו זאת אין זאת אלא תורה לומר שעל כן היה אומר אפאיהם כי עון בזאת הוא והנה בכתוב הקודם התעוררו ישראל להזכיר לפניו ית' יזכור מאמרו כי לולא כעס אויב היה מגדיל צרת ישראל ויראה ערוה כי כבר הגדיל אויב ע"כ באה מדת הדין ואומרת הנה ידו פרש צר על כל מחמדיה הם ספרי התורה וזה יותר מעזיבת התורה האמור בגוי אובד עצות המה כי זה הוא מקום שהיה חלול תורת ה' והיה להם לקנא ולשי' נפשם בכפם להציל אותם מידם ולא קנאו על תורת ה' ואיך יקנא הוא יתברך על הנוגע אליהם ואדרבא יתהפך ויתקיים מקרא שכתוב הוי אנחם מצרי ואנקמ' מאויבי כמו שפירש הרמ"ע ז"ל שאומר הוא יתברך הוי שאצטרך להנחם מאשר ינכרו צרימו ולא אקפיד אם יתגאו לאמר שהם עשו ולא אני ואנקמה מאויבי הם ישראל המכעיסים אותי משיב הנביא ירמיה ע"ה ואומר כי ראתה גוים באו מקדשה אותה אשר צוית לא יבואו בקהל לך ותלונתך הי' שבראותי את הגוים ההם הי' לה לחשוב כי לבזות התורה כיוונו כי נודע בימים ההם כעסם הגדול על ככה באומרם בימי שאול אל אנשי יבש גלעד בזאת נכרות לכם ברית בנקור לכם כל עין ימין וארז"ל שהוא לנקור מספרי התורה לא יבא עמוני על זאת לא יאשמו כי הלא כל עמה נאנחים מבקשים לחם על כן נתנו מחמדיהם שהם ספרי התורה כמאמרו על כל מחמדיה על הספרים ויהיה נתנו כד"א ולא נתן סיחון כלומר אין אדם נתפס על צערו כי להיותם נאנחים וטרודים מבקשים לחם הניחו מחמדיהם הנזכר באוכל כדי להשיב נפש והנה עד כה דבר הנביא ירמיה על ישראל כי להיות ע"ד כבוד שמו ית' לא ערבו אל לבם להשיב עד שפתח ירמיהו פה ואמר כי ראתה וכו' כל עמה וכו' אחרי כן נאמר ראה ה' והביטה וכו' כאל ישראל באים אחריו ומשלימים את דבריו ואומרים ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה לומר הנה הליץ המקונן בעדנו לחשוב אותנו כשוגגין ולא כמזידין עוד אני אומרת שאנו למזידין תחשבנו יהי' למזידין על הזוללות לבקש אוכל ולא למזידין לבלתי מקפידים על תורתך ודבר כבוד שמך או אל תאשימני על היותי מבקשת לחם עם היות להשי' נפש והנחתי ספרי תורתך ביד זרים כי ראה ה' והביטה כי מקודם ימי החרבן הייתי זוללה כי ברב טוב אשר השפעת עלינו בתחלה הורגלתי בזוללות עד שנעשה לי כדבר טבעי ועל כן כאשר בא אלי הקצה האחר והרעבתי והוצרכתי להשי' נפש לא עצרתי כח ולא יכולתי להתאפק מהיותי נחפז בדבר לשום סבה בעולם מה שאין כן אם לא הורגלתי בתחלה רק בכדי ספוקי:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף