אילת השחר/קידושין/י/ב

אילת השחר קידושין י ב

דף י' ע"ב

ולא חיישת לסימפון. הנה חשש סימפון באשה ע"כ משום מומין שבסתר דאי שבגלוי הא קא חזי לי', ומבואר דמעיקר הדין מותרת לאכול בתרומה דסמכינן ארובא דאין להם מום, אלא דצ"ע בכלל איך שייך לאסור, דהנה בכתובות דף כ"ב ע"ב מבואר דבתרי ותרי ונישאת לא' מעדיה וגם היא אומרת ברי לי לא תצא, והוכיחו מזה דאם לנו יש ספק אין לנו כח לאוסרם כיון דכל א' מהם טוען ברי לי, א"כ כאן דהאשה הא יודעת בעצמה אם יש בה מום או לא, ואם אומרת דאין בה מום איך נוכל לאסור עליה אכילת תרומה, דהא לא גרע מאם הי' אצלנו ספק השקול דמ"מ אין בכוחינו לאסור למי שאמר ברי לי שמותר לי, ובשלמא בהא דאם בא א' ואומר שהוא כהן דאינו נאמן אע"ג דאנו מסופקים, דהתם זה מעלה בכהונה כדכתב הרא"ש בפ' הנזקין [ובפנ"י כתובות דף כ"ג ע"ב כתב משום דזה נגד הרוב], אבל כאן דמה שהיא אינה אוכלת הא אין זה מדין מעלה בכהונה, ולמה לא תהי' מותרת לאכול בתרומה, אלא דהתם נמי רק בדיעבד לא תצא אבל לכתחילה לא תנשא, וחזינן מכאן דלא רק בספק השקול אסור לכתחילה, אלא דגם היכא דאיכא רוב ג"כ נוכל לאסור אותה בתרומה אע"פ שהיא אומרת שאין לה מום ויודעת בעצמה שהיא מותרת.

זו שביאתה מאכילתה בתרומה אינו דין שכספה מאכילתה בתרומה. תמוה דהא מה שביאתה מאכילתה בתרומה, היינו כמו שביארו בתוס' (ד"ה זו שביאתה) עפ"י דרך רש"י דבקידושין דביאה אין שותה אא"כ בודקו, ואיך זה יהי' טעם שתאכל בקידושי כסף דהתם יש חשש סימפון, ועוד יותר צ"ע לפירוש הר"ם (שבתוד"ה זו שביאתה) דהק"ו מהא דכיון דכאן אפי' ביאה מאכיל מה"ת לכן כאן יהי' מותר לאכול בקידושי כסף אפי' מדרבנן, אינו מובן איזה טעם הוא שלכן לא יחושו לסמפון. ועי' בפנ"י דמפרש הסוגיא לא כרש"י ותוס' אלא דפשטיה דקרא מיירי בכסף ובכ"ז התירתה בתרומה ואין טעם שחכמים יאסרו, וזה כמש"כ הט"ז דמה שהתירה תורה בפירוש אין חכמים אוסרים.

רש"י ד"ה שאין ביאתה מאכילתה. אם בא עליה כהן ולא קנאה בכסף אינה אוכלת דבעינן קנין כספו וקידושין נמי לא תפסי בה. רוצה לבאר בזה תרתי היינו דביאה לא מאכילה משום דלא מהני לקנותה בתור שפחה דבעינן לזה כסף, וגם בתור אישות לא מהני הביאה לקנותה משום דהוי כחמור ואין קידושין תופסין בה.

רש"י ד"ה היכי דמי. דיליף כסף מביאה אי נימא ביאה שלאחר חופה. כתב הרש"ש דכונת רש"י דהי' חופה בלי כסף ואח"כ ביאה, וזה כמש"כ בהגהת מרדכי (סי' תקמ"ו) בשם רש"י דמהני חופה לפני קידושין, אבל בתוס' הרא"ש הבין דהחופה הי' אחרי הקידושין ואח"כ ביאה, והקשה דא"כ הביאה לא מאכילה דכבר לפני זה אוכלת, וגם א"כ התם איכא תלתא כסף וחופה וביאה עי"ש.

רש"י ד"ה הכא שייר בקנינה. דאכתי מחסרא מסירה לחופה לענין ליורשה וליטמא לה. הנה בתחילת הסוגיא מבואר בגמ' החילוק מארוסה לנשואה ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה, וכאן רש"י לא הזכיר דחסר עדיין לענין להפר נדרי'.

יש לומר דהנה אמרינן בגמ' דלר' פנחס הא דמהני להפר נדרי אשתו משום דנודרת על דעת בעלה, ואע"ג דלסתם אדם לא מועיל, מ"מ גזה"כ דבבעל מהני על ידי דנודרת על דעתו, וכמש"כ הר"ן בנדרים ע"ג ע"ב, וארוסה ע"כ אין נודרת על דעת בעלה, א"כ אין זה משום דחסר בקנינו אלא דאינה נודרת על דעת בעלה, לכן כאן דמיירי דמהני לענין שייר בקנינו אין הטעם דשייר בקנינו לענין נדרים, ורק למעלה דמבאר איזה חילוקים יש בין אירוסין לנשואין מונה גם זה, משא"כ כאן לגבי שיור בקנינו.

רש"י ד"ה זו שביאתה מאכילתה. דבנישאת מודה דלא חיישינן לסימפון דאין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו. הנה בכתובות דף ע"ה ע"ב מבואר דבמומין שבסתר יכול לטעון טענת מקח טעות אפי' אחרי נישואין רק אם יש מרחץ בעיר אז גם על מומין שבסתר אינו יכול לטעון, א"כ צ"ל כונת הגמ' דנשואה אוכלת רק באופן דיש מרחץ בעיר [ואע"ג דכתבו שם התוס' בד"ה אבל, דגם אז לא מהני על ריח הפה ונכפה הקבוע לו זמן, צ"ל דעל מומין אלו כבר לא חיישינן].

תוד"ה ומה שפחה. ויש לומר דהאי ק"ו אינו כ"א גילוי מילתא בעלמא דארוסה מקרי קנין כספו כמו שפחה. צ"ע איך ילפינן מהא דביאתה מאכילתה בתרומה דלכן היא קנין כספו כמו שפחה. ויש לבאר דהנה בהא דפשיטא לן דנשואה אוכלת בתרומה, כתב רש"י דילפינן זה מכל טהור בביתך יאכל אותו, משמע דזה דרשה גמורה, וכבר נתקשו למסקנא דילפינן דגם ארוסה אוכלת בתרומה למה לן קרא דכל טהור בביתך לרבות נשואה. ובתוס' יבמות דף ס"ח כתבו להדיא דהוי אסמכתא, הרי דהתוס' אינם מפרשים דילפינן נשואה מקרא דכל טהור בביתך אלא דנשואה הוי פשיטא לי' דהוי קנין כספו, דכל שיש לו קנין בגוף הוי קנין כספו כיון דהיא קנוי' לו, וקנין אישות דודאי הוי קנין בגופה ולא יורד ע"י פדייה מקרי קנין כספו, אלא דהא מצד קנין אישות לא נגמר קנינו בכסף לכן עביד ק"ו דבכסף לבד ג"כ יאכילנה מק"ו דשפחה, וזה מה דקאמר דבשפחה אין ביאתה מאכילתה, היינו דביאה אינו עושה אותה לדין קנין כספו, ומ"מ קנין ממון שיש בה עושה אותה לקנין כספו כ"ש קנין אישות שזה יותר דין על גופה דלא מהני פדייה [ובקובץ שיעורים אות פ"ו העיר דעולא יליף דארוסה אוכלת מקנין כספו וכאן משמע דיליף מק"ו, ולהאמור גם הק"ו הוא לומר דהוי קנין כספו]. והיינו דנהי דבכסף שייר קנינו היינו דלא נגמר קנין האישות וכמבואר בגיטין דף פ"ה, מ"מ הא לא צריך דוקא קנין אישות, דהא גם בשפחה פשוט דמהני, הרי דכל קנין אם הוא בגוף מקרי קנין כספו ואוכלת, וארוסה אפי' אם בתור קנין אישות אינו שלם, מ"מ נחשיבנה כקנין בגוף סתם, ובתור שכזה הא לא שייר, ובן בג בג ס"ל דמ"מ גרע דשייר בקנינו.

תוד"ה זו שביאתה מאכילתה. וא"ת ונימא דיו אסוף דינא. הקשה הרש"ש דכיון דהלימוד משניהם מה שייך דיו, דא"כ בכל ק"ו נימא שדוקא הדבר ההוא, כגון אי נילף מביאה גרידא נימא דיו כמו שם שדוקא ביאה יקנה, ותירץ דס"ל דהעיקר הוא הביאה והחופה אינה אלא כתנאי. והנה ברש"י מבואר דנשואה ילפינן מכל טהור בביתך, הרי דזה דין מיוחד ולא הוי רק כתנאי, ודברי רש"י מוכרחין דאל"כ מנין הוי פשיטא לן דנשואה אכלה יותר מארוסה.

ואפשר לומר דדוקא משום דע"כ גם ביאה גם חופה יש להם איזה כח לגרום להיות לה דין אכילה בתרומה לכן שייך דיו, דכמו שם צריך שתי כחות להיותה קנוי' לענין שתוכל לאכול תרומה, ולא סגי בכח א', ה"נ נימא דכסף לא יספיק בלי שיצורף עוד דין המביא אותה להיותה קנויה לו.

בא"ד. אבל הכא דרחמנא אמר קנין כסף אוכל ואין אנו באין ללמוד מק"ו אלא מהו קנין כסף. צ"ע איך הק"ו מגלה לנו מהו קנין כסף, דהק"ו רק מראה לנו דגם כאן קנין כסף אוכל אבל לא מגלה מהו קנין כסף.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א