עריכת הדף "
אור שמח/עדות/כ
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ח == '''עדים שהעידו על אחד כו' הרי אלו לוקין כו':''' '''הנה''' ברור הדבר, דמלבד שצריך שיהיה עדות העדים יכולה להיתזם, היינו שאל"כ יאמרו בשעה אחרת היה ולכן אם בחקירות אמרו אין אנו יודעין לא מתקבל עדותן משום שיכולין לתרץ את עצמן וכמו שאמרו פרק היו בודקין, ובשמועה דפ"ק דפסחים {{ממ|דף יא}} בעינן עוד שיהיה נתקיים דין הזמה ולכן פטורים עדי טריפה, וכמה שמועות מפורשות בענין זה. אמנם בהנך ארבעה דברים דאין בהם דין דכאשר זמם הרגישו בתוס' {{ממ|[[תוספות/מכות/ב/א|מכות ב. ד"ה מעידין]]}}, ותירצו משום דלוקין קרינא דמתקיים בהו דין דכאשר זמם. אך נתקשו טובא מהך דאמרו פרק היו בודקין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/מא/א|סנהדרין מא.]]}} דעדי נערה המאורסה באשה חבירה שהוזמו יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו, ולכך איהי לא מיקטלה דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה, ואמאי דהא לוקין ותו ליקטלה להך אשה דמתקיימא בהו הזמה לענין מלקות יעו"ש. ואני שמעתי ולא אבין, דהא קיי"ל דמי שהעידו עליו עדים שהוא חייב מיתה רק שלא נגמר דינו הרי החובל בו חייב ומפורש בתוספתא ב"ק פ"ט {{ממ|[[תוספתא/בבא קמא/ט|ה"ה]]}} החובל בחייבי מיתות ב"ד עד שלא נגמר דינו חייב, ובפ"ק דערכין שנויה סיפא דהך תוספתא דמשנגמר דינו פטור, ונמצא דהשתא אם תחייב האשה קטלא ע"י עדותן הלא תו לא תוכל להלקותן דאימור נתכוונו להרגה בעדותן וחייבין מיתה, ואתה לא תוכל לקבל עדותן משום שהם ילקו על אופן שהאשה נהרגת ואם כוונו להעיד להורגה הרי הן חייבי מיתה שלא נגמר דינן למיתה ותו אסור להלקותן ועובר משום לא יוסיף כדין חובל במי שלא נגמר דינו, וכיון דאסור להלקותן תו לא אתקיים בהו דין הזמה כלל ונמצא דתו לא מצינן למיקטלה בעדותן, וזה ברור. ורבנן בתוס' כתבו שם משום דדיני נפשות שאני, יעו"ש: ''' יהיה ''' איך שיהיה צריך להבין הא דאמרו בפרק מרובה דף ע"ה גבי טביחה ומכירה דבעי שיהא יכולת להתקיים דין הזמה בהו והא סגי במלקות שילקו העדים, וכבר הרגיש בזה הרא"ש בשיטה. ונראה משום דהא אמרו בפרק אלו נערות דממונא לקולא יעו"ש, הרי דביש בעדותן דין הזמה היכי דלא מסייע להו הבעל דבר שמעידים עליו יפטר בתשלומי ממון ולכשלא יהיה בהו דין הזמה היכי דמסייע להו הנידון אז ילקו ונידונין בחמורה זה נגד המושכל ועל כרחין דיפטרו ממלקות. אמנם לפ"ז צריך מובן דברי רבינו שכתב שאם העידו ששורו הרג את הנפש והוזמו הרי הן לוקין ואינן משלמין הכופר, והא באופן שע"פ עדותן היה חייב השור מיתה והוא כגון שסיכן ג' בני אדם או שהרג ג' עו"ג דלפי דברי רבינו הוי מועד לשלם כופר כמש"כ בפרק י' מהלכות נזקי ממון, הלא היו צריכים לשלם דמי השור ותו אינן לוקין דאינו לוקה ומשלם, ואם היה השור חייב מיתה בלא עדותן כגון דקטל וערק לאגמא שלא הוזמו רק עדי נגיחה רביעית חייבין מלקות, וכן בעדי קנוי וסתירה אם היו הן עדי טומאה משלמין ממון דמי כתובה שרצו להפסידה ואם לא העידו על הטומאה הרי הן לוקין. אך ז"א, דתמן כי באים לחייב שני דברים בעדותן הרי יש ממון, ומה שאוסרים אותה על בעלה וכיון דמשלמי ממון תו מיפטרי ממלקות כמו בכל מי שנתחייב שני דברים וכמו דאמרו תמן בבא על אחותו נערה דמשלם קנס ובאחותו בוגרת לקי יעוין פרק אלו נערות. אבל על עדות הכופר או האיסור לבעלה אין כאן רק חיוב מלקות אם אין חיוב תשלומין משום דבר אחר הפוטרתו ממלקות, אבל כאן על טביחה ומכירה שעל חיובם אותו לשלם ממון יתחייבו מלקות היכי דמסייע להו זה אי אפשר לדון כדפרישית ודוק: ''' והנה ''' מדברי התוספות כתובות ל"ג משמע דסברי דגם לענין דיני נפשות אם היו לוקין הוי מתקיים דין הזמה ודוקא עדי טריפה דיפטרו זוממיהן גם ממלקות יעו"ש, וכיון שכן נתבונן קצת בהא דאמרו בסוגיא דבעל השור נקי דהוא נקי מדמי עבד. ופריך והא אינו משתלם מגופו כיון דבר קטלא הוי ומשני כגון שקדם ושחטו, ותו אמר לשני ליה ר' אליעזר הכי גם על נקי מחצי כופר כגון שקדם ושחטו יעו"ש. והנה בכופר מאי עדות שאתה יכול להזימה הלא אינן משלמין הכופר ואי משום דמשלמי דמי השור לבעלים שמחייבים אותו מיתה הלא לא נגמר דינו של שור למיתה דהא קדם ושחטו, ואם נאמר דכיון שיגמרו דינו עכשיו לאחר שחיטה להשתלם כופר מגופו של שור וכופר אינן משלמין ילקו כמש"פ רבינו, זה אינו, דנמצא נגד המושכל דאם היה נגמר דינו אחרי שהעידו העדים היו משלמין ממון ולכשלא נגמר דינו עד ששחטו יתחייבו מלקות, וכאן אין לומר דלענין דין הכופר ליכא דין תשלומין ולכן לוקין דהא הכא גם הכופר אינו רק מגופו של השור וכי יומת השור ג"כ דמי השור בעי לשלומי דעל הבעלים ליכא חיוב תשלומין בתם ואי משום דמעידין על חיוב מיתה בידי שמים, הלא ע"ז לא מחייבים אותו מידי וקמי שמיא גליא האמת, ונמצא דכל העדות הוא על השור ואיך סברא לומר דכי קדם ושחטו ילקו, ובפרט אחרי שבשעת קבלת העדות היה לדין ממון ודוק. אולם הרשב"א האריך שם, ותורף דבריו דעפ"י עד אחד מיירי בשאינו מודה לדברי העד רק שאומר איני יודע ולא הוי ליה למידע ואפילו כן אם כופרא כפרה הוי כדין קרבן שאם אמר לו עד אחד אכלת חלב והוא שותק שמביא קרבן יעו"ש, א"כ בעדות שא"א יכול להזימה ודאי חייב דע"פ עד אחד ג"כ חייב ולכן שפיר פריך א"כ ר' אליעזר דסבר כופרא כפרה לשני ליה בשקדם ושחטו, אבל לר' עקיבא דסבר דכופרא ממונא [מדפריך ליה ולא בעי לתרוצי עפ"י ע"א או בעלים] א"ש דאיהו לא מצי אמר בשקדם ושחטו דא"כ הוי עדות שא"א יכול להזימה דהא אינן משלמין כופר, דאפילו ר' עקיבא סבר דעדים זוממין אינן לוקין ומשלמין דלא כר' מאיר וכמש"ב תוספות באלו נערות ד"ה דאין לוקה ומשלם יעו"ש היטב, וא"כ לית בהו דין הזמה כלל, ולכן אמר בדמי עבד דישלמו הזוממין, ומיושב הגמרא שפיר דרק על ר"א פריך דלישני ליה אבל על רע"ק לא פריך כלל דשפיר משני אליביה וכמו דפרישית, רק דמאי פריך לר"א דילמא סברא כופרא כפרה ובשקדם ושחטו וכדמשני ליה וכן ר"א לישני ליה ודוק: ''' אמנם ''' דא מילתא בעי עיונא, היכי שבשעת העדאת העדים היה יכולת להזימה ואחרי שנחקרו ונדרשו בעת שנגמר דינו הוי עדות שא"א יכול להזימה מי הוי עדות, ונפק"מ עדים שהעידו על אחד שחלל שבת ונחקרו ונדרשו ואחרי זה נעשה טריפה טרם שנגמר דינו כיון דאין עדים חייבים עד שיגמר הדין דבעינן נפש בנפש מי חייב מיתה, אף ע"ג דאין העדים נענשין שחיובן בא בשעת הגמר דין ואז הלא גברא קטילא הוי וההורגו פטור כש"כ שנגמר דינו למות ולא הוי עדות שא"א יכול להזימה בשעת הגמר דין אפ"ה מיקטל הטריפה עפ"י מה שהעידו עליו שבשעת עדותן היה יכול להזימה, והוא כאופן הנ"ל שאם היה מיקטל השור היו חייבין דמי שור לבעליו וכי קדם ושחטו דישלם כופר הוי עדות שא"א יכול להזימה כפי מה שבארתי לעיל. והנה מלשון רש"י דף ע"ה ה"מ דלא הוי עדות היכי דלא ידעינן באיזו יום כו' דלהכי עבדו דמסתפו כו' אבל הכא כו' היינו משום דקושטא קא מסהדי כו', א"כ הכא שכבר נחקר ונדרש וחזינן דאמת אסהידו תו יכול להיות דמקבלין עדותן אעפ"י שבשעת גמר דין אין מתקיים בהו דין הזמה. אך נתבונן דאל"כ כל מי שנתחייב קנס אחר שנחקרו ונדרשו העדים יודה לדברי העדים ונמצא דאישתכח השתא דלית בהו דין הזמה בעת גמר דין, ועל כרחין דכיון דבשעת העדות היה יכול להזימה הוי עדות וגומרין ע"פ. אך יש לומר דאכתי הוי עדות שאתה יכול להזימה דכי מיתזמי סהדי יאמר מה שהודיתי לא היה רק לבטל העדות שלהם שיהיה עדות שא"א יכול להזימה, לכן מחפש הגמרא לאוקמי באופן שאמר לא בפניכם גנבתי רק בפני פלוני ופלוני דאי לבטל עדותן הלא סגי במה שמצא עדים להזימם ובכה"ג לא מועיל אמתלא דחזינא דבאמת הודה, אבל אם באו עדים שטבח או מכר והוא הודה לדבריהם, הלא כי מיתזמי יאמר שלכן הודיתי כדי לבטל עדותם שיהיו עדים שא"א יכול להזימן ולהתבטל עדותן ותו בני הזמה נינהו ומקבלי עדותן ולכי מיתזמי מחויבים לשלם לו. אמנם היא מתהפכא דתו כי תקבל עדותן הלא אין כאן אמתלא שלסתור עדותן הודה, דסוף סוף מקבלין עדותן ואישתכח דכי מיתזמי פטורים מלשלם לו דהא הוא הודה להן והוי כמש"כ ההמ"ג בפרק י"ח מאיסורי ביאה ה"ט גבי אשת כהן שאמרה טמאה אני יעו"ש היטב ואכמ"ל. ולכאורה יש לתלות ספק זה בפלוגתא דסומכוס וחכמים אם עדות שאתה יכול להזימה הוי כדי לסייע עדותן לכן סגי בהיה בשעת חקירה ודרישה עדות שאתה יכול להזימה, ולרבנן אפשר דגזה"כ הוא, וגם בשעת גמר דין בעי שיהיה ביכולת לקיים דין הזמה, אמנם מצאתי להתומים בסימן ל"ח שהעיר בזה ובהרבה פרטים מדברינו לכן אקצר בזה: ''' והנה ''' בירושלמי פרק נערה שנתפתתה הלכה ה' כמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה ולא התרה בהן לוקה ונותן מאה סלע בשלשה כו'. נראה דכוונתו להך דאיתא בסנהדרין דבאשה חבירה אינן נהרגין שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו, ולכן אם לא התרו בהן היינו שלא שאלו אותן אם להורגה באו תו יכולין לומר שלאוסרה על בעלה כוונו ולא מחייבי מיתה דלא זממו להורגה לכן בכה"ג ליכא דין סקילה בעדים רק שהוא לוקה ונותן מאה סלע ומחייבי מלקות וממון כשמיתזמי בשלשה ואם הן נסקלין הדין שלהם בכ"ג יעו"ש, והך דאמר בירושלמי במרובה פתר לה בהתרייה הוא מובן אחר מבואר אצלי במק"א ואכ"מ: ''' ודע ''' שבדברי רשב"א שהבאנו לעיל דכופר הוי כמו כל חייבי חטאות דמחויב לשלם עפ"י עד אחד באינו יודע, א"ש מה דאמר רבה בדף מ"ג דבשלא בכוונה פטור מכופר ומשלם דמים, דמאי נפק"מ למ"ד כופר דמי ניזוק יעו"ש בתוס. ולפ"ז נפק"מ אם עד אחד מעיד והוא אינו יודע, דבכוונה חייב לשלם ע"פ העד, ושלא בכוונה פטור מלשלם על פיו כמו כל תביעות ממון. אמנם לשיטת תוספות פרק האומר בקדושין וז"ל, וצריך נמי לפרש דאמר לו העד אכלת חלב והיה לך לידע והוא שותק ובכה"ג באמר לו העד שורך המית שלא בכוונה והיה לך לידע, תו בכה"ג דהוי ליה למידע הוי מתוך שאיל"מ לשיטתם בפ"ק דכתובות ד"ה רב הונא כו' דאם תובעו ע"י אחד אף שהתובע אינו יודע חייב שבועה מה"ת יעו"ש, ולכן שפיר נדחקו בתוס' מאי נפק"מ בין כופר לדמים ודוק: '''העידו על שורו של זה שהרג הנפש [והוזמו] הרי הן לוקין:''' ''' פירוש ''' דמעידין על נגיחה רביעית שנגח וחייב כופר אבל השור חייב מיתה אף כי הוזמו דתם שנגח ג"כ חייב מיתה רק דקטל וערק לאגמא או בלא הכירו השור כמש"כ בפרק י' מנזקי ממון לכן אין משלמין דמי שור לבעליו ולכך לוקין ופשוט: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף