אור זרוע/עגונה/תרצה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשוב"ה ז"ו מספ"ר הדיני"ם ש"ל רבינ"ו יהוד"ה הכהן זצ"ל:
הלכה רווחת היא בישראל דכל המסל"ת כשר לעדות אשה בין עכו"ם בין ישראל ומוסיף ישראל על העכו"ם אפי' כמתכוין להתיר ולהעיד כדאיתא פ' שלום ופ' בתרא דיבמות וכדאיתא בהגוזל גבי נחיל של דבורים א"ר אשי אין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה בלבד מסקי' התם דבדרבנן מהימנא אבל דאורייתא לא רק באשה בלבד וטעמא משום עיגונא ומשום דדייקי ומינסבה. ואגב דאתא לידן תמיהני על הא דפריך בירושלמי על משנה ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן בגודלן אין בקוטנן לא והא תנן א"ר יוחנן [בן ברוקה] נאמנין אשה וקטן לומר מיכן יצא נחיל זה ומשני נחיל של דבורי' אין (גזילה) [גזילו] מן התורה (לא) [במפריח לא בשובו] הי' לו לתרץ התם (בשלחו) דכתובה שגם היא דרבנן כדאיתא התם היינו במתכוין להעיד ולכך דוקא בגודלן אבל גבי נחיל דמסל"ת לכך אפי' עוד קטן דכתובה מדכר ר' יוחנן ב"ב דנחיל עם המעידים בקוטנן מה שראו בגודלן. ונראה דירושלמי בעי למימר דגרוע אפי' משאר מילי דרבנן המנויין בכתובה דאין בה רק דרכי שלום: נחזור לעניין ראשונה דגם פשטה הוראה דאפי' עד מפי עד ואפי' עבר ואפי' שפחה נאמנין א"כ בזה הנידון שלפנינו שיש עכו"ם מסל"ת שראוהו צף ע"ג המים והכירוהו בטביעת עין והיכר גמור בהכרת פנים עם החוטם בעת לא צוננת ולא חמה מתוך הלכה פסוקה נראה לנו להתיר אשתו ואין לפקפק בדבר אך אשר הרבה להעמיק [אדונינו] ומורינו כי היתה מלחמה בצד זה של רינוס במקום שלא נמצא חלל ואדוננו התיר משום דמלחמה בצפון והוא נמצא בדרום ומן הירושלמי. זאת הסברא אינה נראית לנו לומר בכאן כי ידוע כי הגדורים היו פושטים בכל עברי רינוס לשלול ולהביא טרף לחוריהם וכל היוצא יטרף אמנם נראה לנו כי אינך צריך לכל זאת ואפילו תימצי לומר עת מלחמה היא ולא שלום אין לאסור משום ההוא בעיא דאיבעיא להו מת סתם זהו שנתכוון להעיד איתמר נמי ארשב"ל ל"ש אלא שנתכוון להתיר אבל נתכוון להעיד עדותו עדות א"ל ר' יוחנן לא כך היה מעשה בהושעיא ברבי שהתריס כנגד שמונים וחמשה זקנים ואמר להם לא שנו אלא שנתכוון להתיר אבל נתכוון להעיד עדותו עדות ולא הודו לו חכמים ופרכינן אלא מתניתין דקתני ובעכו"ם אם היה מתכוון [אין] עדותו עדות הא לא נתכוין עדותו עדות היכי משכחת לה אמר במסל"ת שלא נתכוון לא להתיר ולא להעיד וכן המסקנא לר' יוחנן דלא שרינן לה ע"פ העכו"ם אלא בכי האי גונא שלא היה מתכוין לא להתיר ולא להעיד ולשמואל ולר"ש נתכוין שאמר סתם שרינן על פיו והמסקנא כר' יוחנן ותו דרב ור' יוחנן הלכה כר"י וכ"ש לגבי שמואל דהלכתא כותיה ותו דכל הני עובדי כר' יוחנן וכן פר"ח דעכו"ם מסל"ת כשר ואמרי' בירושלמי איזהו מתכוין ר' יוחנן אמר כל שמזכירין לו אשה ורשב"ל אמר כל ששואלין לו והוא משיב דר' יוחנן לקולא ורשב"ל לחומרא וקבלתי ממורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל שירליאון שאין להקפיד אם הירושלמי מחליף אמורים או תנאים מגמרא דידן מקולא לחומרא או מחומרא לקולא ולא סמכינן בהא אלא אתלמוד דידן ומחלפינן סוגיית ירושלמי בתר סוגיית גמדא דידן ולא בעינן לשנויי בהו אלא אגמרא דידן סמכינן הלכך ה"ג בירושלמי כמו בגמרא דידן ר' יוחנן [אמר] כל ששואלין אותו והוא משיב (רשב"ל) הוי מתכוין והיכי רמי לפי תומו כגון שהתחיל מעצמו להגיד שלא שאלוהו כלום אלא שמעצמו התחיל להגיד שמת ולא הזכירו אשה וכ"פ מורי רבי' אבי העזרי דכיון שהתחיל העכו"ם מעצמו הדברים אפי' אם ישראל שוב חוזר הדברים ושואלו לידע העיקר הוי מסיח לפי תומו וכגון שאינו מזכיר אשה וכ"פ רבינו יצחק אלפס זצ"ל וכ"כ בה"ג גבי אשה עד דיהבי עדים סימני פדחתו וחוטמו ושאר סימנין שלו וכ"כ רב יהודאי זצ"ל הלכך האי איתתא שריא: יצחק בר' משה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |