אור זרוע/עגונה/תרצג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אור זרוע עגונה תרצג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דין להשיא אשה ע"פ עדות עכו"ם

רבי אלכסנדרי וחתנו היו דרים במבצר ויינא תחת הפחה מוויינא ויהי בהיות המלחמה בין המלכים בפולמוס השני ויחן חיל המלך ויליפש על נהר מושלא ועד שלא בא שם המלך ויליפש וחילו לקופלונץ שב המלך אושא ולא המתין כי שמע חיל וצבא רב עמו ולא נלחמו אז כלל כאשר עשו בפולמוס הראשון בשנה הראשונה שאז נלחמו יום אחד וברחו התחתונים אבל הריגת הבחור אירע בשנה השנייה שחזרו התחתונים מעצמן בלא מלחמה כי לא היה להם לחם ומספוא והמלך ויליפש רכב לו בקרוב לאייש וחזר בלא מלחמה והנהר הגדול רינום הוא מפריד בין קופלינץ למבצר וויינא אף כי רחוק ויינא מקופלניץ קרוב לב' פרסאות וגם במחוז הפחה מויינא מעבר לנהר ריינוס גם בפולמוס הראשון לא היתה מלחמה שם כלל ורגלים שלא נשרף ונחרב שם כלום בעת ההיא כאשר עשו בכל מקום שעברו האויבים ואף כי השלטון הלנכדינ"א היה אוהב הפחה ונדר למלך ויליפש בפולמוס השני שיביא את הפחה מויינא אליו וישלים עמו ויהי בהיות מחנה המלך אצל קופלינץ על נהר מושלא ויקם הבחור ויקח בידו מעות וישם פניו ללכת לעבור הרינוס ולבוא לקופלינץ אולי ימצא דבר לקנות ולהרויח והניח בתי שוקיו בביתו ונעל מנעלים נמוכים כי היה סבור ללכת לבטח במחוז של הפחה והנה לא שב לביתו וגם לא ראוהו בקופלינץ ולא נודע עד הנה מה היה לו זה קרוב לשנה וחצי והנה יום אחד היה עובר חמיו באותו הדרך ויאמרו לו עכו"ם לפי תומם שהיו מכירים הבחור בחייו ואמרו לו שראוהו הרוג וחקר שוב מהם ואמרו שבתוך ג' יום שנהרג ראוהו והכירוהו יפה כי היה צף על שפת הנהר לצד ויינא מעבר לרינוס הנהר וגם עוד אומרים סימנים שמצאוהו בלא בתי שוקים במנעלים נמוכים וגם חמיו אומר שעוד בתי שוקיו בידו וגם כן העיד ר' אפרים ממגנצא שכך שמע מפי עכו"ם מסל"ת כאשר דיבר חמיו כי הוא הלך עם חמיו ויש עכו"ם שאומר ששמע דק קולו כשנהרג שהיה מבקש על נפשו שיקח המעות ובגדיו ויניחהו והרוצח אכזרי לא אבה פן יקבול לפחה. ונתתי לבי לתור ולדרוש בדברים הללו ויהיה רצון שלא נכשל בדבר ואם יסכימו רבותי נראה בעיני להתירה להנשא [והנני דן] לפניהם בקרקע. שנו רבותינו שלהי מסכת יבמות מתוך הדברים נזכר שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא ר"ג נשותיהם על פי עד אחד והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה ומפי הקרובים ואשה מפי אשה ומפי עבד ומפי שפחה והכי הלכתא ותנן לעיל מינה ובעכו"ם אם היה מתכוין אין עדותן עדות ופליגי בה ר' יהודה ורשב"ל בגמרא ומסקנא דעכו"ם נאמן כמסיח לפ"ת. ההוא דהוה קאזיל ואמר מאן איכא בי חיואי [מאן איכא בי חיואי] שכיב חיואי ואנסבה רב יוסף לדביתהו פי' ומסל"ת רק שיתחיל העכו"ם (יתחיל) מעצמו הדברים אפי' אם לאחר מיכן ישראל שואל לו הדברים וחוקר לידע העיקר כדפרכינן והא איה חבירנו קאמר ומשני התם כיון דחזיתינהו (בבת) [בכיא] אמרו לה איה חבירנו וא"ל מת וקברתיו וכ"כ האלפסי בדברי כיון דמתחיל עכו"ם מצינא למיהדר וליגלויי ליה ולברר הדבר שפיר ומשיאין על פיו. וא"ת אמאי איצטריך למימר מת וקברתיו הא אפילו במלחמה לא צריך למימר הכי אלא גבי רעבון כדאמר בפ' האשה שלום י"ל מעשה שהיה כך היה וקבלה בידם שכן היו הדברים: ובירושלמי דיבמות גרסי' איזהו מתכוין ר' יוחנן או' כל שמזכירין לו אשה ר' שמעון בן לקיש אמר כל ששואלין אותו והוא משיב א"ר חגי לריב"ל זכור רבי בל' שנים שהיו מתריסים כנגד ר' הושעיא כדי לעשות כרשב"ל והוא לא קבל עליו ובגמרא דידן משמע דר' יוחנן מחמיר ולא מכשר אלא במסל"ת ורשב"ל מקיל ולא פסל לעכו"ם אלא בנתכוון להתיר לכן צריך לפרש הירושלמי שלרבי יוחנן אפי' אין שואלין לו אלא שמזכירין לו שם האשה שמת בעלה לא הוי מסל"ת ומיהו בבוכת והן אמרו איה חבירנו מודה ר' יוחנן דהוי עדות ולרשב"ל ב"ש דאתי שפיר טפי הא דפריך והא איה חבירנו קאמר אבל בירושלמי גבי מעשה דפונדקית גרסי' ר' יוחנן אמר עשו אותה כחיה שנאמנה על (יותר) [אתר] ר' שמואל בר סיסרטא אמר עשו אותה כעכו"ם שמסיח לפ"ת חד אריסטוון בעי קומי ר' מנא לית הדא פליגא על רשב"ל דאמר כל ששואלין אותו והוא משיב פי' ראיה חברינו היו שואלין אותו והיינו מתכוין להעיד דאינו עדות א"ל כההיא דר' שמואל בן סיסרטא אית לן בהם בההיא דר' יוחנן דאמר עשו אותה כחיה שנאמנת על (יותר) [אתר] פי' דרבי יוחנן אפי' שואלין אותו איה חבירנו דלא הוי מסל"ת נאמנת דומיא דהיה דנאמנת כדאיתא פי' בתרא דקידושין וטעמא משום שהיתה מראה פנים לדבריה במקלו ובתרמילו ובגמרא דידן אוקימנא לפונדקית במסל"ת והיינו כר' שמואל בר סיסרטא. ואם יבוא אדם לערער משום דעת המלחמה היתה בין המלכים ותנן האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים שלום בינו לבינה שלום בעולם ובאת ואמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתייבם שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם [קטטה בינו לבינה ושלום בעולם] באה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת ומסיק בגמרא משום דאמרה בדדמי דמסקה אדעתה בכל הני דאיקטול איהו פליט ואת"ל כיון דשלום בינו לבינה נטרה עד דחזיא זימנא דמחו ליה בגירא או ברומחא וסברא השתא ודאי מיית ליה ואיכא דעבדי ליה סמתרי וחיי ואיבעיא להו עד אחד במלחמה מהו וסלקא בתיקו ופסק פר"ח ורבינו זקיני מ"כ דאזלינן לחומרא בספיקא דאורייתא: מיהו נ"ל אם נשאת לא תצא מדמדמי לה תלמודא למים שאין להם [סוף] דפסקינן בגמרא דידן בהדיא בדיעבד אין לכתחילה לא. [ועוד נראה לי] מדאמרינן בירושלמי עד אחד במלחמה מהו שיהא נאמן נשמעינה מן הדין חד בר נש אתא ביומא דרבי אמר [הן] ההוא פלן אמר לון מית [הן] ההוא פלן א"ל מית א"ל וכולהו מתים א"ל אילו הוויין בחיים לא הוו מתים פי' וכי לא היו באים. תרגום לבוא למיתי. ר' [ירמיה] בשם ר' חנינא מעשה בא לפני ר' ואמר מאן דניסת ניסת ומאן דלא ניסת לא תנשא א"ר אייבו בר נגרי בשעת מלחמה היתה הדה אמרה שעד אחד נאמן בשעת מלחמה ולא תנשא לכתחילה והיא היא. מעתה אם לבך נוקפך הלא עת מלחמה היתה לאו מילתא היא כלל הדא שבפולמוס השני כשנהרג לא הית' שם מלחמה כלל כמו שכתבתי לעיל ותו דלישנא דגמרא מוכח שהישראל בעלה הלך להלחם כמו שניהוג עדיין בארץ ספרד שישראלי' הולכי' עם המלך להלחם מדקאמר בכל הני דאיקטול איהו פליט משמע שהיה הולך להרוג או ליהרג ועוד ניהוג הוא שבנ"א ההולכים בלי בלי זיין לראות המלחמה שאין מקפידין עליהם הלכך לא אמרה בדדמי ועוד לא אמרה מת במלחמה אלא א"כ מת או נהרג במקום שהיתה המלחמה כדאמרינן בהאשה דאלו מלחמה כי אמרה מת בעלי במלחמה [הוא דלא מהימנא אבל אם אמרה מת על מיטתו מהימנא אלמא דוקא מת במלחמה קאמר] (קיימינן) ואם מת או נהרג ברחוק במקום שלא היתה המלחמה היינו במת על מיטתו והכא בארץ שלום שהיה בוטח נהרג לפי מה שהעידו והסיחו ושריא להנשא ופשוט הדבר לכל יודעי דת ודין שאם באנו לומר ושלום בעולם בכל מלכות אחד או באגמוניא אחת נתתה דבריך לשיעורין ותפסת מרובה לא תפסתה ואין לעגן בת ישראל כל ימיה בדברי הבאי. וכאשר דנתי האיר צורי עיני בתלמוד ירושלמי בהאשה שלום וז"ל מה בין שלום בעולם למלחמה בעולם [מלחמה בעולם] סבורה שמת ולא מת. פי' אמרה בדדמי. עד כדון שהיתה מלחמה בצפון ובאת מן הצפון בדרום ובאת מן הדרום היתה מלחמה בצפון ובאת מן הדרום והיא אומרת מן הצפון באתי ואינו מן הדרום באתה. סבורה להתיר עצמה. ונ"ל דה"פ בשהיתה מלחמה בצפון ובאת מן הצפון ואמרה שבצפון נהרג דבר זה פשיטא לן דלא מהימנא ודכוותה בדרום ובאת מן הדרום [אבל בצפון ובאתה מן הדרום] ואמרה מן הצפון באתי ואינו אמת כי ידענו בבירור שממקום שלום מן הדרום באת ודכותה להיפך מאי ופשיט ליה סבורה להתיר א"ע פי' אע"ג דהוה לן למימר שויתה לנפשא חתיכה דאיסורא ונאמנת ע"ע יותר ממאה עדים כדאיתא במסכת קידושין אפ"ה שריא והקילו בה משום עיגונא ואמרי' סבורה היתה להתיר עצמה בזה שאמרה שממקום מלחמה באת טועה וסבורה שיותר יאמינוה לומר מת במלחמה מפני ששם מצוי מיתה והרג יותר מבדרום שהוא מקום שלום אפ"ה מהימנא לומר מת ולא מהימנא במה שאמרה ממקום מלחמה באתי ופלגינא דיבורא הכי לכ"ע אזלינן בתר אומדנא. ואפי' אם נדחוק לפרש סבורה להתיר א"ע ואינה נאמנת מה שאין הלשון משמע כן מ"מ שמעינן מינה שאפי' מלחמה בצפון ובאת מן הדרום היא או עד אחד ואמרה בדרום שנאמנת. ובעובדא דאתינן עלה אפילו אי חשבינן מקום קופלינץ במקום חניית חיל מקום מלחמה אפ"ה המלחמה היתה בדרום נהר רינוס והעדות שנהרג ברחוק משם בצפון לנהר רינוס ובאו מן הצפון ושרינן בעדות עכו"ם מסל"ת וכ"ש הכא שלא היתה שם מלחמה כלל שריא. ותו גרסינן התם היא אומרת על מיטתו מת והוא אומר למלחמה הלך סבורה להתיר את עצמה ואם הגירסא כמו שכתובה צריך לפרש סבורה להתיר את עצמה דאינה נאמנת כיון שעד מכחישה שבמלחמה מיהו אם התירוה להנשא על פיה לא תצא מהתירה הראשון כדעולא ומת על מיטתו אמרינן בגמרא דידן דמהימנא. וטפי נראה דגרס היא אומרת במלחמה ואינו על מיטתו מת סבורה היא להתיר א"ע והיינו דומיא דרישא ולישנא דסבורה משמע שאנו מאמינים אותה לומר מת כיון שידענו שממקום שלום באת כ"ש הכא דשריא כמ"ש לעיל. ועוד יש להתירה כיון דדברים מוכיחים וסימנים קאמר דהא במלחמה אי אמרה מת על מיטתו מהימנא ואע"ג דהו"ל למיחש מיגו דאמרה בדדמי מערמת לומר בכל ענין שיאמינוה אקילו בה רבנן דדבריה מוכיחין ביון שלא אמרה ממש [דאיבעיא להו] מת במלחמה מהו ופשיט ליה ממעשה שני ת"ח שהיו באים בספינה וכו' והשיא ר' נשותיהם ע"פ נשים ומדמי מים שאל"ס למלחמה ועד אחד כמאה נשים דמי ודחינן לעולם לא מהימנא לא במלחמה לא במשאל"ס אלא הכא ב"ע בגון ראמרי אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנא דלא עלייהו סמכי' אלא אסימנא סמכינן ש"מ דאסימנין סמכינן במלחמה [ומלחמה] ומשאל"ס הכל אחד ובתרווייהו נמי אמרינן כי ליכא סימנא לכתחילה לא תנשא ובדיעבד לא תצא. ובפ' אלו מציאות גרסי' את"ל סימנין דאורייתא סימנין ועד אחד עד אחד כמאן דליתיה דמי ומשמע נמי כי אמר סימנין דרבנן הוו להו סימנין כע"א ואע"ג דאמר כי הוו סימנין דרבנן [בעי] סימן מובהק כדמשמע גבי אין מעידין על השומא התם ובפ' בתרא דיבמות נראה דהוי סימן מובהק שאומר שהיה בלא בתי שוקים ובמנעלים נמוכים היה וחלוק רחב ודק ולא דמי לחוורי ואובמי. ואת"ל דלאו מובהקין נינהו אכתי כיון שאומר שהכירוהו בחייו ובמותו בתוך ג' ולא היה עת שעשוי להשתנות אין לך סימן גדול מהכרת פניו וט"ע פרצוף פנים עם החוטם והאי דקאמר וקאמרי סימנין שיכירוהו יפה יפה מפני שעשוי להשתנות במים ואינו ניכר כל כך כדפירש רש"י ומה שהזכיר רש"י סימנין לישנא דגמרא נקט. ורבינו האלפסי כתב עד אחד במלחמה מהו וכו' עד דלא עלייהו סמכינן אלא אסימנים וליכא למיגמר מינה דסמכינן אנשים וה"ה לע"א במלחמה ולא אפשיט בעיין אלא מיהו כיון דאמרינן בפרקין [דלקמן] ההוא גברא דטבע ואנסבה רבא וכו' שמעינן דע"א במשאל"ס נאמן ודוקא היכא דקאמר אסקוהו לקמאי וחזיתיה לאלתר ואישתמודענא ליה דאיהו פלוני כדאסקינן גבי מעשה בשני ת"ח וגבי ההוא דטבע בדיגלת וה"ה לע"א במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו ואי לא מסהדי הכי ואפילו איכא תרי סהדי לא סמכינן עלייהו וכ"ש ע"א או אשה דחיישינן דילמא באומדן דעתא קא מסהדי וכן הלכתא וכן כתב רבינו משה בר' מיימון זצ"ל עד אחד שאמר ראיתיו שמת במלחמה או במפולת או שטבע בים הגדול ומת וכיוצא באילו דברים שרובו למיתה אם לא אמר קברתיו לא תנשא עכ"ל. ומדכתב רבינו ואשתמודענא ליה ולא הזכיר סימנין ש"מ רק שיכירוהו יפה יפה שהרי יש בנ"א שאין להם שומא וסימנין בגופו כ"א טביעת עין הכרת פניהם והיינו שכתב אלא מיהו. דלא בעינן סימנין גמורין. וכלל דבר מה שצריך סימן היינו היכא שאין מכירין אותו אלא ע"י סימן והא דכתב הרב וה"ה לעד אחד במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו לרבותא נקט מת וקברתיו דאפ"ה צריך שיכירוהו יפה יפה אבל וקברתיו לא צריך אלא גבי רעבון כראמרי' בריש האשה ואע"פ שהקשה רבי' שלמה זצ"ל גבי החזיקה היא מלחמה ממתני' ותירץ מתני' דאמרה מת סתם ואשמעינן מתני' דהואיל ושלום בעולם אע"ג דלא אמרה מת על מיטתו בהדיא מסתמא מת על מיטתו קאמרה ומשמע מדבריו שאם היתה מפרש' בשעת שלום נהרג לא מהימנא זה אינו דקדוק כלל דהא פי' רבי' לבסוף וכי היה מיבעיא ליה לרבא כגון שיש שלום בעולם ואמרה היא מת במלחמה אלמא דדוקא מת במלחמה אתא למעוטי תדע דהא הרוגי תל ארזא השיאום ע"פ נשים. ועוד כיון ששמע עכו"ם קולו כשצעק כשנהרג מותרת כדאמרי' מעשה בצלמון באחד שאמר אני איש פלוני בן איש פלוני ממקום פלוני נשכני נחש והריני מת והלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו והכא הכירוהו ומשום שעת מלחמה ליכא למיחש כדפרישית ולא דמי לההוא דפ' כל הגט היוצא ליהרג דנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים דהתם מיירי שרוצים לדון ולהורגו ואפשר דמזכו ליה בדין וכמה הקילו חכמים משום עיגונא דאפי' מצאו כתוב בשטר איש פלוני נהרג או מת משמע בירושלמי דאיכא מ"ד מותרת וכ"ש היכא דאיכא הוכחות כמה וכמה שלא נעגן בת ישראל כל ימיה לעולם ולא נדחה בשתי ידים וחומרא דאתי לידי קולא הוא וחלילה לנו לעשות סניגור להרבות פסולים אך כי נראה בעיני פשוט להתי' ובה"ג בדקתי ולא הזכיר משאל"ס ואסקינהו קמן אלא וקאמרי סימן אע"פ שבעל התלמוד הזכיר ואסקינהו קמן דלא חש הגאון אלא באיזה ענין שיהיה רק שיכירנו יפה ואע"פ שבתב סימני פדחתו וחוטמו ושאר סימנין שלו או זה או זה קאמר ומיהו בשאלתו' דרב אחאי פרש' והיה עקב תשמעון הזכיר ואסקינהו לאלתר והוא ניהו ולא הזכיר הסימנין משמע רק שיכירנו ובתוספתא תניא בסוף יבמות אין מעידין עליו עד שיכירו שמו [ושם אביו שמו] ושם עירו אבל אמרו אחד שיצא מעיר פלוני ופשפשו באותה העיר אם לא [יצא] משם אלא הוא תנשא אשתו פי' כשפשפשו לא היה חסר אלא אחד תלינן דהיינו ההוא שנהרג וכ"ש הכא כמה וכמה הקילו משום תקנת עגונות ותו לא מידי. ואחר שדנתי דברים הללו להתיר בדקתי בתשובות הגאונים וראיתי כתוב שאירע מעשה דומה לזה בשעת מלחמה והתירו ע"י עכו"ם מסל"ת והנני מעתיק את התשובה לפנים בסוף דברי ולא עמדתי ע"ד רבינו כי אם עד אחד במלחמה ולא איפשיט ליה ואזלינן לחומרא אלא ע"כ טעם הרב כמו שכתבתי לעיל דלא הוי מת במלחמה אלא כגון שנלחם בעצמו אי נמי נהרג ברחוק מעט ממקום המלחמה דומיא דההיא דירושלמי שכתבתי. ושוב בא בחור אחד מוריטשלר ואמר שבא שם עכו"ם אחד וביקש מיהודי אחד שם לתת לו ב' פשיטים ולא רצה ואמר לו אילו הייתי עמך מחוץ לעיר היית נותן לי ואם לאו הייתי עושה לך כדרך שעשיתי לאלכסנדרי מאנדרנכ"א שלא רצה לתת לי והרגתיו. ונראה בעיני שזו אינה עדות כלל כי אם לאיים עליו אמר כדאמ' ביבמות ההוא עכו"ם דאמר לישראל [קטול] אספסתא ושדי להיותא ואי לא קטילנא לך בפלניא ישראל דא"ל בשיל לי קדירה בשבתא ולא בשיל לי וקטלתיה ומסקי' התם דלא הוי עדות כלל. ועוד אמר לנו ר' אפרים אחיו של הבחור שנהרג בי בחג הסוכות אחר שאירע אותו מעשה ב' שבועות היה הולך עם אביו ר' שמואל בחצר כומר אחד בקולוניא והנה בא שמה גולייר אחד מן המוזלא ושאלוהו מאין הוא ואמר אני עבד מן הפחה מוינא וידעתי שאתם חוקרים עבור הבחור שנהרג אלכסנדרי אמר אביו הכרת אותו מימיך אמר יפה אני הייתי מכירו כי היה מוכר יין חדש שקורין מושט בויינא ושתיתי ממנו כמה פעמים אצלו ואמר העכו"ם זה היה יין חדש הראשון שנמכר שם דעו כי בבירור לא תראו עוד כי נהרג. ומכל עדיות הללו נראה לי שמותרת להתייבם או לחלוץ ומותר' להנשא לשוק דאפי' אם היה בא אחד ואומר שהוא חי אזלינן בתר רוב דיעות גבי פסולי עדות וחילוקים של עירי הכחשה איני צריך להאריך כי אין צורך לנו בזה ואף כי מבוררים בתשובה זו של רבי' גרשום מאוד הגולה מהמועתקת לפנים. אב"י העזר"י:

אני גרשום בר' יהודה נשאלה שאילה זו לפני ראובן היה רגיל ללכת למקומות הרבה ולכרכין הרבה קרובין לעיר דירתו מהלך יום ויומים ודרכו למכור להם ולקנות מהם אל המערופיא שליטי הכרכים וכאשר אין הזוזים בידם מצויים שמים משכונות בידו מן הכסף ומן הזהב ופעמים היה מחליף בידם פרקמטיא עם בהמה ששוללים איש מעל אויבו והיה עולה דמי הבהמות בידו ומביאם לדירתו ומוכרם ביוקר ומתרוח בכך והרגיל בענין זה שנים שש ושבע ומדאיב בני הכפרים הנשללים ולב השרים ואדוניהם בכך אשר היו אומרים זה היהודי מסית אויבנו עלינו אשר הוא מזומן לקנות השלל ע"כ הם נהוגים לעשות כדבר הרע הזה והם הולכים לבטח. ועוד יש מן השליטים האלה רבים המתקוטטים עמו כמה פעמים על משכנותם הנרהנים בידו ובעלילה היו חוטפים ומגזמים אותו תמיד ומן המשכונות היה מוכר פעמים ופעמים שלקחוהו והוליכוהו לפדיון וניצל ופעמים שלקחוהו יהודי' אחרים לפדיון ונפסדו ממונם בשבילו ופעם לקחו מבניו והוליכוהו ונוצלו ובסכנה הזאת היה יוצא ובא הוא והאחרים עד זמן אחד אחר שבא מלך עם חיילותיו וחיילי בורגנא עמו לסייעו ויש שם כרך אחד במצור קרוב לעירו מהלך חצי יום ורגילים בני עירו ללכת שמה בתוך החיל למכור להם הוצאה ולקנות מהם השלל וזה ראובן הלך שמה במחוז ההוא קודם לכן כמנהגו ויעכב שמה החיל כמשלש חדשים ואנשי החיל היו שוללים בכל ערמה שמצאה ידם והקרובים לכרכיהם היו שולחים את השלל לבתיהם ובחזירתם נרשים מן המלך שלל רב עמהם הביאו מותר. מן השרים האלה השוללים היו שונאים של ראובן וקודם החזרת השרים יצא שם בעירו כי נאסר בבית האסורים אשר מצאוהו אויביו והוליכוהו ואחרים באים ואומרים נשבה במקום רחוק כי עוד שמה מן אויביו הרחוקים ועוד אומרים כי נהרג ולאח"כ באו אנשים ואמרו לקרוביו אני ידעתי המקום שנהרג שם ראובן ברו לכם איש אחד וירד אלי ותנו לי שכר ואני אראנו הרוג וזה אומר ראו כל מה שזה אומר שיראהו לשלוחכם כזב הוא מדבר ואינו אומר כי אם להוציא מכם זוזים וידוע לכם כי לעולם לא ימצא ממנו סימן במלכות הזה ובמה שלוחים נשלחו על דבר הזה ולא בא סימן ואות לא נראה ועוד שני יהודים מקרוביו הלכו לבקשו ולא נמצא עד שנצרפו דמי פרוטות השלוחים לחשבון גדול ובאו בשמועות האלה בשיעור שנה תמימה עד שבא שמעון וקפץ על אשתו ושאלה לקרובים ואירסה והרבה זה מוהר ומתן ושם זמן קרוב לנישואין ועתה אין ידוע במי לישען בכל השמועות הללו ויש בקהל אנשים אשר להם דבר זה מוטל בספק אם היא מותרת לינשא בענין זה הואיל ולא נשמע הדבר בבירור ולא נראה סימן ממנו בעדים אפי' ביד עכו"ם מסל"ת ולא ישראל מסל"ת וסימן לא נראה ממנו ולא נשמע אפי' לראיה בעולם והכל יודיע לשואלים באר היטב לפי מה שכתוב בשאילה: כך דעתי נוטה לפי מה שלימדוני רבותי שבדבר הזה הקילו חכמים משום תקנת עגונות ושלא תצא לתרבות רעה ומשום דמיתה שכיחא והוחזקו להיות משיאין על פי עד אחד ועד מפי עד ומפי אשה ואשה מפי אשה ומפי עבד ומפי שפחה ואפי' מפי עכו"ם מסל"ת ולענין מעשה זה אחד הסיח לפי תומו ואמר איש פלוני נהרג ועכו"ם אחד אומר לא נהרג תנשא אשתו דתנן ע"א אומר מת וניסת ובא אחר ואמר לא מת ה"ז לא תצא והוינן בה טעמא דנישא' הא לא נשאת לא תנשא והאמר עולא כ"מ שהאמינה תודה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבר של אחד במקום שנים ומשנינן ה"ק ע"א אומר מת והתירוה לינשא לכתחילה [ובא אחד ואמר לא מת לא תצא מהיתרה הראשון] ואם עכו"ם אחד לפי תומו אמר איש פלוני נהרג ושני עכו"ם אומרים לא נהרג אף על פי שנשאת תצא [דתנן עד אומר מת ושנים אומרים לא מת אע"פ שנשאת תצא] ואמרינן פשיטא אין דבריו של אחד במקום שנים ואמרינן לא צריכא בפסולי עדות כר' נחמיה דתניא ר' נחמיה אומר כ"מ שהאמינה [תורה] ע"א הלך אחר רוב דיעות ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד ואין דבריו של אחד במקום שנים [אבל שתי נשים באיש אחד] כי פלגא ופלגא דמו: ואם שני עידי עכו"ם אומרים נהרג איש פלוני ואחד אומר לא נהרג אע"פ שלא נשאת תנשא ואמר מאי קמ"ל בפסולי עדות דאזלינן בתר רוב דיעות [היינו הך מהו דתימא כי אזלינן בתר רוב דיעות] לחומרא אבל לקולא לא קמ"ל ואם שני עכו"ם אומרים לפי תומם לא נהרג [ושני עכו"ם אומרים נהרג] אין לה תקנה דת"ר שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה ה"ז לא תנשא ואם נשאת לא תצא ר' מנחם בר' יוסי אומר [אימתי אני אומר תצא בזמן שבאו עדים ואח"כ נשאת אבל נשאת ואח"כ באו עדים לא תצא] ואמר מכדי תרי ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי קאי ומשני רב ששת כשנישאת לאחד מעידיה היא גופה באשם תלוי קיימא באומרת ברי לי והכא כיון שהנושאה אינו עד והיא אין הדבר ברור לה תרווייהו באשם תלוי קיימי הלכך לא אפשר לה להנשא עד שיתברר הדבר אבל אם תוכלו לברר דברי העכו"ם המסל"ת שאין מכחישין זא"ז כגון שאלו שאומרים נשבה או נחבש באחד בשבת וזה שאומר נהרג בשני בשבת שי"ל לומר אחר שנשבה או נחבש נהרג התירוה להנשא ובלבד שלא יתכוונו לא להתיר אשה להנשא ולא להעיד אלא במסיחים לפי תומם ובן הדין: גרשום בר' יהודה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף