אור זרוע/מליחה/תעז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מקום שלא נמצא בו מלח כלל כתוב בשם רב היי גאון זצ"ל דהכי עבדינן מחתך לי' לבשרא וצלי לי' ואכיל לי' ואי בעי לבשולי בקדירה ליטווי' ברישא עד דדייב כול' דמא והדר מצי לבשולי' בקדיר' הרי התיר לצלות בלא מלח ולאכול. וכן פסק רבינו יצחק ב"ר שמואל בשם ר"ת דלצלי לא בעי מליחה בלל דנורא מישב שייב ומוציא כל הדם שבו לחוץ ואין לחוש שמא פירש מצד זה לצד אחר ולא יצא כולו לחוץ מההיא דלעיל דאמר רב נחמן אמר שמואל ככר שחתך עליה בשר אסור לאכלה וכיון שהככר אסור גם הבשר יהי' אסור ונאמר שפירש מצד זה לצד אחר ולא יצא כולו לחוץ. אלא מדהבשר שרי ש"מ שהאור מוציא כל הדם שבו לחוץ שכל מה שפירש ע"י האור ממקומו הוא יוצא לחוץ ואינו נשאר בו כלל ואם יש בו שלא פירש כלל ממקומו אלא נצמת בתוכו אותו דם הוי המובלע באברים ושרי. וההיא דלעיל דגיד הנשה גבי אומצא דאסמיק דאנחי' אגומרי'. דחד אסר דסבר גומרי מצמית צמתי. התם ה"ט שפירש הדם מן הוורידין ומשאר מקומות ונשאר בחתיכה זו כדפריש' לעיל שצומתין אותה בחומץ. וההיא דפ"ק דביצה ושוין שמולחין עליו בשר לצלי לאו משום דלצלי בעי מליחה. אלא כפי רגילות העולם נקט שנוהגים למלוח לצלי. וההיא דהקומץ רבה דאמר אביי וכן לקדירה. ויש ספרי' שכתוב בהם וכן לצלי ליתא דלצלי לא בעיא מליחה כלל. כדפרי' מפני שהאור מוציא כל דמו לחוץ שכל מה שפירש ממקומו ע"י האור אינו נשאר בחתיכה כלל אלא יוצא הכל לחוץ. ואם יש בה דם שלא פירש כלל ממקומו אותו דם הוי המובלע באברים ומותר כדאמרי' לעיל רב הונא חלטי לי' כבדא בחלא רב נחמן חלטי לי' ברותחין. פי' כדי לבשלו בקדירה אח"כ. סבר רב פפא קמי' דרבא למימר חלייה אסור א"ל רבא אי חלי' אסור איהו נמי אסור כי היכי דפליט הדר בלע. פי' א"ו חליה שרי דמצמית צמית לי' לדם בתוך הכבד והוי דם המובלע באברים ושרי. הלכך מותר לאכול בשר חי בלא מליחה כלל דמו המובלע ולא פירש. וכן מוכח פ' נוטל דאמר רבא אנא אי לאו דאדם חשוב אנא סכינא אבר יונה למה לי הא חזי לאומצא והיינו בשר תפל וכן ההיא דפ' מפנין דאתמר בשר תפל רב הונא אמר מותר לטלטלו רב חסדא אמר אסור לטלטלו. ופרכי' והא רב יצחק בר אמי אקלע לבי רב חסדא וחזי ההוא בר אווזא דהוה קמטלטלי לי' משמשא לטולא ואמר חסרון כיס קא חזינא הכא שאני בר אווזא דחזי לאומצא. פי' לאכלו חי כמו שהוא עכשיו אע"פ שלא נמלח. וכן ההיא דפ"ק דתנן השוחט בשבת וביוה"כ אע"פ שהוא מתחייב בנפשו שחיטתו כשירה ואמר רב הונא דרש חייא בר רב משמי' דרב אסורה באכילה ליומא לאכול אפי' בשר חי. ונסבין חברייא למימר ר' יהודה היא הא לר"מ שרי אע"פ שלא נמלח שאסור למלוח בשבת אוכלין מדרבנן משום מעבד. ולר' יהודה נמי אי לאו משום איסור שבת הוי שרי באכילה אע"פ שלא נמלח. וכן ההיא דאמר רב דימי מנהרדעא הלכתא השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא כמ"כ אע"פ שלא נמלח. מיהו הני תרתי איכא למדחי ולמימר בעבר ומלח. או שמלח עכו"ם אי נמי בהדורא דכנתא ומעיא וכרכשא דאין בהם דם. וההיא דפ"ק דכריתות דאמר רבא חמשה לאוין האמורין בדם למה אחד לדם חולין אחד לדם קדשים א' לדם כיסוי וא' לדם אברים וא' לדם התמצית התם מיירי שנפלט הדם חוץ לאברים וחוזר ונבלע אבל כ"ז שלא פירש מותר. הלכך מותר לאכול בשר חי בלא מליחה. ומותר לצלות בשר לכתחילה בלא מליחה ובמקום שאין מלח כלל יצלנו תחלה עד שיזוב כל דמו ואח"כ יבשלנו בקדירה. ואין לומר שיהא אסור לצלות לכתחלה בלא מליחה מפני שכבר נהגו למלוח לצלי כי מה שנהגו לא בעבור איסור דם אלא בעבור שיהא טעם טוב בבשר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |