אור זרוע/יבום וקידושין/תריג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אור זרוע יבום וקידושין תריג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

[א]

בן יום אחד שכלו לו חדשיו זוקק את אשת אחיו ליבום ופוטר את אמו מן היבום ואפי' הוא גוסס.

[ב]

והיכא דלא ידענא אי כלו חדשיו אי לאו ומת בתוך שלשים או ביום שלשים צריכה חליצה

[ג]

ואם נתקדשה בלא חליצה אם ישראל קידשה חולץ לה היבם וכונס אותה המקדש. ואם כהן קידשה שאסירה בחליצה מקיימה בלא חליצה.

[ד]

ואם נשאת ויש לה בנים לא תצא ומקיימה בלא חליצה. מידי דהוה אכהן שקידשה שמקיימה בלא חליצה דסמכי' אדרבנן.

[ה]

מיהו היכא שהיבם קמן שמא חולצת או שמא אפ"ה מקיימה בלא חליצה כדי שלא להוציא לעז על בניה כך היא הלכה לפי גירסת רש"י וכן רבינו יצחק זצ"ל.

[ו]

אבל רבינו תם זצ"ל אומר דוקא שמת ביום שלשים. אבל אם מת בתוך שלשים אפי' קידשה כהן חולצת ואם נשאת בלא חליצה אפי' יש לה בנים תצא:

תנן פרק יוצא דופן תינוק בן יומו זוקק ליבום ופוטר מן היבום. פי' אם נולד יום אחד קודם מיתת אחיו זוקק את אשת אחיו ליבום ופוטר מן היבום אם נולד לאחר מיתת אביו וחיה שעה אחת. ומוקי לה בגמרא דקים לן שכלו לו חדשיו. וה"ד כלו לו חדשיו כבר פי' רבותי ע"י מעשה שאם היתה אמו מונה עליו ט' חדשים מלאים מטבילתה עד יום לידתה כה"ג לא קים לן בגוי' שכלו לו חדשיו ואינו פוטר את אמו מן החליצה דלשון דקים לן משמע שדבר ברור ופשוט הוא כאור וכצהרים דכלו לו חדשיו. וזו שמנין טבילתה בידה אין זה ברור שמא לא נתעברה סמוך לטבילתה עד סמוך לוסתה דאשכחן דאפליגו בה סוף פ' המפלת דאמר ר' יצחק אמר ר' אמי אין אשה מתעבר' אלא סמוך לווסתה שנא' הן בעון חוללתי. ור' יוחנן אמר סמוך לטבילת' שנא' ובחטא יחמתני אמי. ולא אתבריר לן הלכתא בהא ושמא איתא למר ואיתא דמר וכן מעשים בכ"י שהנשים משנות ווסתן פעם קרוב ופעם דחוק. מעתה אימור הרחיקה ווסתה ואשתכח דלא כלו לו חדשיו אלא ה"ד דקים לן בגויה כגון שבא עלי' סמוך לטבילתה ושוב פירש ולא בא עלי' עד חודש ולסוף ב' חדשים לביאה שני' הוכר העיבור הרי הדבר ידוע שמשעת ביאה ראשונה נתעברה והוכר לג' חדשים כמשפטו. אע"ג דאסקי' בפ' החולץ רוב היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה. משמע הא מיעוט יולדת לט' אינו ניכר לשליש ימיה מ"מ פחות משליש ימיה לגמרי אינו ניכר לעולם. מעתה זה שניכר לאחר ב' חדשים לביאה שניה בידוע שמביאה ראשונה נתעברה. ורבי' שמשון ב"ר אברהם זצ"ל כתב דקים לן בגוי' שכלו לו חדשיו כגון שבא עליה ופירש ממנה ושוב לא בא עליה וילדה למאתים ושבעים ושלשה ימים. והכי אמרי' פ' בנות כותים אמר שמואל אין אשה מתעברת ויולדת אלא למאתים ושבעים ואחד או למאתים ושבעים ושנים או למאתים ושבעים ושלשה הלכך כה"ג משכחת לה דקים לן בגויה שכלו לו חדשיו. מעתה הואיל ואתבריר לן דבן יום אחד שכלו חדשיו הוי כגדול לזקוק ליבום ולפטור מן היבום. הלכך אפי' בן יום אחד גוסס נמי זוקק ליבום ופוטר מן היבום. כדתנן פ"ק דאהילות ואיתא נמי במס' שמחות אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו אפילו מגוייד אפי' גוסס זוקק ליבום ופוטר מן היבום. ואפי' מגוייד כמו גודו אילנא מנותח ומלא פצעים וחבורות חרב זוקק ליבום וכ"ז שהוא גוסס יבמתו אסורה להנשא. ופוטר מן היבום. דאם מת והניח בן גוסס אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום דהואיל דבן יום אחד שכלו חדשיו חשבינן לי' בגדול לזקוק [ולפטור] מן היבום אין בידי לחלק בין גוסס קטן לגוסס גדול.

[ב] ?

אבל היכא [דלא] קים לן בגוי' אי כלו חדשיו אי לא. הא אמר ר"פ החולץ אמר רב אשי אמר לי רב יהושע ברי' דרב אידי התם תנן רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל. פי' ופוטר את אמו מן החליצה ומן היבום הא לא שהה ספיקא הוה פי' וחולצת ולא מתייבמת וכגון דמספקא לן אי כלו לו חדשיו. אבל אי קים לן בגויה דכלו לו חדשיו אפי' בן יום א' זוקק ופוטר כדתנן ביוצא דופן וכדפרישת

[ג]

ואתמר מת בתוך שלשים ועמדה ונתקדשה אמר רבינא משמי' דרבא אם אשת ישראל היא חולצת ואם אשת כהן היא אינה חולצת. פי' אם זה שקידשה בהן הוא שאם תחלוץ תאסר עליו אינה חולצת וסמכינן אוולד רב שרביא משמי' דרבא אמר אחת זו ואחת זו חולצת. ומסקנא כרבינא דאם אשת כהן היא אינה חולצת וכן פסק רבינו יצחק אלפס דהלכה כרבינא. וכן פסק פי' ר"ח דהלכה כרבינא.

[ד]

ולדברי ר"ת שמדמה היכא שנשאת ויש לה בנים לאשת כהן יש ללמוד מיכן לגירסת רש"י זצ"ל דנשאת תוך שלשים ויש לה בנים דלא תצא אלא דאיכא לאסתפוקי כדפרישת לעיל בפסק הלכה.

[ו] ?

וז"ל ר"ת זצ"ל וששאלת על דבר יבמה שהמליטה זכר ומת בתוך ל' יום אם יש לסמוך על ה"ג שאומר שאם יש לה בנים לא תצא. נ"ל שאין לסמוך שהרי שנינו גבי יבמה שהלך בעלה למד"ה ובאו ואמרו לה מת בעליך בו' תצא מזה ומזה והולד ראשון ואחרון ממזר וקמפ' בגמ' זו דברי ר' עקיבה וכו' אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה ואיכא למירק ממזר הוא דלא הוי הא מיפק נפקא אע"ג דאיכא בן וכן מפרש בתלמוד ירושלמי ופר"ח מייתי למילתא דתלמודא ירושלמי בהזורק בגיטין דפסקי' תצא וכן נראה דהיכא דאיתמר חילוק בין בנים ללא בנים איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר. ואם תאמר לא תצא מההיא דהחולץ מת בתוך ל' ועמדה ונתקדשה כו' ופסק הלכתא אם אשת כהן היא אינה חולצת אלמא לא מפקי' לה. והאי דחלצה באשת ישראל להעמיד' תחתיו ולא לאפוקה וספ"ק אמרי' דאינן חולצות נשואות משום דרכיה דרכי נועם. התם כשכנסום בהיתר אבל הכא הרי כנסה בחשש ותתגנה. ומהכא ליכא למשמע דלא תצא דגיד' דשמעתא לאו הכי איתא אלא ה"ג מת ביום ל' ועמדה ונתקדשה ודוקא ביום ל' דקסבר רבינא יום ל' ספיקא הוי כר"ע דאמר בבכור ספיק' היא דתנן פ' יש בכור לנחלה מת ביום ל' כיום שלפניו ר"ע אומר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן ומפרש טעמא בגמ' דרבנן גמרי חודש חודש ממדבר ור"ע מספקא ליה ודוקא מת ביום ל' קאמר רבינא דלא תצא והיינו דקאמר תלמוד' כיון דאיכא רבנן דשרו היכא דלא אפשר עבדינן כותייהו כלומר כיון דאיכא רבנן דשרו אפי' בתוך ל' כדאי הם לסמוך עליהם בשעת הדחק ביום ל' דהוי ספיקא לר"ע ואפי' מת ביום ל' לא שרינן אלא היכא דעבדו ז' חדשים דאמרי' אשתהי אבל היכא דליכא למימר דאשתהי במעי אמו כדאמ' בהערל גבי מילתא אחרית' תצא דנפל הוא ואפי' עבר שבעה נמי לא אמרן אלא כגון שנפל מן הגג או אכלו ארי אבל פיהק ומת דברי הכל נפל כדאמרי' בשבת פר"א אם לא הביא ויום שלשים גרסי' בפר"ח ובה"ג למי שמדקדק בהם ובספרים ישנים ביבמות ובשבת פר"א אם לא הביא. וכן עיקר דבתוך ל' שיבוש הוא דהואיל ופסקי' הלכה כרשב"ג ואיסורא דאורייתא איכא היכי סמכי' בשעת הדחק ארבנן הא אמרי' פ"ק דנדה מעשה ועשה רבי כר' אליעזר וכו' והוינן בה מאי לאחר שנזכר אילימא דלאחר שנזכר דאין הלכה כר"א אלא כרבנן בשעת הדחק היכי עביד כותיה אלא דלא איתמר הלכת' לא כמר ולא כמר וכו' והכי סלקא שמעתא שפיר צרופ' כזהב אופיר עכ"ל ר"ת זצ"ל. מיהו ברוב ספרים גרסי' בשמעתין תוך שלשים וכן גורס בשאילתות פ' וירא וכן כתב מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל בשם רבינו יצחק בר שמואל דבתוך ל' גרסי' ול"ג ביום ל' דמה לי יום ל' מה לי תוך ל' כיון שאין חילוק בין יום שלשים לתוך שלשים דתנן פ' יש בכור דיום שלשים כיום שלפניו וא"כ פליגי רבנן ורשב"ג ביום שלשים כמו בתוך שלשים ואין לומר דמשום דרבי עקיבה אית ליה דיום שלשים ספק כיום שלאחריו חשיב ליה לרבנן הכא חי ביום שלשים דאם כן אפילו לר' שמעון בן גמליאל נמי ועוד ר"ע נמי ספיקא משוי ליה. והיכא שזקוקה ליבום בודאי דליכא לאיסתפוקי במאי ונשאת בלא חליצה בהא נחלקו הגאונים. וזה לשון אלפס פ' האשה רבה ואיתמר משמיה דמר רב יהודאי גאון זצ"ל שומרת יבם שנישאת בלא חליצה אם אין לה בנים תצא מזה ומזה מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה להם עולמית משום דמיחלפה באשה שהלך בעלה למדינת הים אבל אם נתקדשה ולא נישאת אם היה יבמה ישראל נותן לה המקדש גט ומותרת ליבם ומי שקדשה אסורה לו עולמית כדי שלא יהא חוטא נשכר נשאת והיו לה בנים אם היה בעלה ישראל חולץ לה היבם ויושבת תחת בעלה ואפוקי לא מפקינן לה דכיון ראשה שהלך בעלה למדינת הים ונישאת הולד ממזר מזה ומזה אם אתה אומר תצא אתה מוציא לעז על בניה ואם היה בעלה כהן ויש לה בנים ממנו אינה חולצת אלא פורש ממנה ואסור לו לבוא עליה כל ימי חייו של יבם ואם מת היבם מותרת לבעלה ואם מתו בניה בלא זרע בחיי היבם תצא מבעל בגט ומיבם בהליצה אלה הדברים שנאמרו משום רב יהודאי גאון זצ"ל. ואיכא מאן דאמר דהני מילי לאו דסמכא הן דליתנין בגמרא ועוד דגרסי' בהדיא בתלמוד ארץ ישראל בזה המקום ומסכת גיטין פרק הזורק יבמה שנישאת בלא חליצה ר' ירמיה אומר זה חולץ וזה מקיים ור' יוחנן אמר תצא ור' אילא אמר תצא א"ר זבידא מתנית' מסייע לר' יוחנן דכונס את יבמתו וצרתה נישאת לאחר ונמצא' זו איילוני' תצא מזה ומזה ושלשה עשר דבר בה והא מתני' בשיש לה בנים הוא דקתני והולד ממזר מזה ומזה שמעי' מינה דאפי' יש לה בנים א"ר יוחנן תצא מזה ומזה מדאמרי' מתני' מסייע ליה ואסיקנא אילו דברי ר"מ משום ר"ע רביה וחכ"א אין ממזר מיבמה הא לצאת מזה ומזה ד"ה תצא וא"ר יוחנן תצא. ר' יוסי שאל לר' פנחס היך רבי סבר א"ל כר' ירמיה דאמר זה חולץ וזה מקיים א"ל חזור בך ואי לא כתיבנא עלך זקן ממרא. השתא [דתניי] לא אפרישו בין יש לה בנים בין אין לה בנים אלא סתם שנינו תצא ור' יוחנן אמר תצא מנ"ל להתיר מספק. ומסתברא דלא א"ר ירמיה זה חולץ וזה מקיים אלא בשיש לה בנים וברור הוא אילין מילי דאשכחן למקצת רבואתא ומילי דסברא נינהו ולא שבקינן תלמוד ערוך ואזלינן בתר סברא ודאי אי איתנהו להני מילי דמר רב יהודאי גאון זצ"ל לא הוה שתיק גמרא מיניה עכ"ל אלפס פ' האשה רבה וכן סובר ר"ת זצ"ל כמו שהכריע אלפס כמו שמפורש לעיל בתשובה שלו. אבל מה שכת' רב יהודאי גאון שאם נתקדשה ולא נישאת אם היה יבמה ישראל נותן לה המקדש גט ומותרת ליבם ומי שקדשה אסורה לו עולמית כדי שלא יהא חוטא נשכר נראה בעיני שאין להקשות עליו מהא דאמר בהחולץ אם אשת ישראל היא חולצת פי' שהיבם חולץ [והבעל] כונס ולא קנסינן ליה להמקדש לאוסרה עליו עולמית דשאני התם. שהיה ולד וכסבור שפטר אותה מחליצה אבל היכא שבודאי זקוקה ליבום התם שמא שייך קנסא ואיפשר שפיר דאיתנהו לדברי רב יהודאי גאון זצ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף