אור זרוע/יבום וקידושין/תרה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־18:58, 29 במאי 2022 מאת מעלין ולא מורידין (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט ברשיון נחלת הכלל + התאמה בידי עורכי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אור זרוע TriangleArrow-Left.png יבום וקידושין TriangleArrow-Left.png תרה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שומרת יבם שנפלה לפני מומר

כתוב בתשובות הגאונים שומרת יבם שנפלה לפני מומר לא משתריא לעלמא עד דחליץ לה דהא אע"ג דאשתמד בקדושתי' קאי וקיי"ל דאי מקדש בת ישראל תפסין בה קידושין והכי אמר מר רב נחשון גאון בר ישראל דקדיש אשה והוה לי' אח מומר בשעת קידושין ומת ההוא בר ישראל בלא בנים אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום כיון דקדים שמדותי' דאח לקידושין ומית ההוא בר ישראל אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום מ"ט משום דנישואים הראשונים מפילים את האשה לפני יבם לחלוץ או ליבם וכן הלכתא. וכן מצאתי בספר בשר על גבי גחלים יבמה שנפלה לפני מומר זקוקה ליבם ואית עלה זיקה דאח מיהא ליבמה יבם מומר אסורה ולא משתריא לעלמא עד דחלצה מן ההוא יבם מומר מ"ט דמן כד אקדשה לבעלה חלה עלה דאמרי' נישואין הראשונים מפילים אבל כד נסבה בעל ההוא יבם הי' מומר קודם לכן לא צריכה חליצה מיניה עכ"ל. עוד מצאתי תשובת רבותינו ושכתב ידידי כי נפלא בעיניו מן היבמה שהתרנו ח"ו שעקמנו את הדרך ושבדינו מלבינו אלא שמוזהרין אנו להנהיג את בני עמינו לאסור ולהתיר במצוה מפי זקנים שנאמר ועשית הישר והטוב ע"פ אשר יגידו לך וכשבא מעשה לידינו חקרנו ודרשנו להעמיד הלכה על בירורה ומצאנוה דתליא באשלי רברבי שכבר נשאלה השאילה לפני הישיבה דמתא מחסיא והשיבו עליה כענין הזה יבמה שנפלה לפני יבם מגמר זקוקה ליבם ואית עלה זיקה דאוריי' מיהו אי קדשה בעל אכתי בקדושתי' הוה קאי זקוקה לי' דקאמרי' נישואים הראשונים מפילים אבל ודאי כי נסבה בעל ההוא יבם מומר הוה קודם לכן לא צריכ' חליצה זו היא התשובה שמצאנו בה מן הגאונים אע"ג שלא הרבו בראיות ידענו שתשובתם נכונה והגונה וכדי הם לסמוך עליהם שמהם תורה יוצאה לכל ישראל ואף אנו ראינו לקיים בעצמינו ישמע חכם ויוסיף לקח. ומה יש להקשות בה אי משום ההיא דאמר גבי גר דאי הדר בי' וקדיש ישראל מומר קרינא [בי'] וקידושיו קידושין משום דהוא עביד מעשה דאע"ג דפריש מן הצבור וכסבור שהוא כעכו"ם מקרא צווח עליו כמה שנאמר העולה על רוחכם היו לא תהי' אשר אתם אומרים נהי' בגוים אלמא אם מקדש בת ישראל ה"ה כישראל וצריכה גט מיני' וכן אם מקדש בן ישראל אשה ויש לו אח ישראל ונשתמד כיון דבשעת קידושין הוה לי' ישראל אמרי' דזקוקה לי' דכל המקדש אדעתא דהכי מקדש. ואם ח"ו מתרע מלתא תתקיים מצוה כדכתיבה ולהכי אמר נישואין הראשונים מפילים. אבל אם בשעת קידושין אותו יבם מומר הי' מי איכא למימר אדעתא דרבנן מקדש וקיימי רבנן ומתקני מלתא דאתי בה לידי תקלה ותורה שכתבה כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם וגו' יבמה יבא עליה. מי קאמר אפי' הוא מומר יבוא עליה והא כתיב דרכי' דרכי נועם אלא מקיש ישיבת אחים להדדי ומה מת אחד מהם ביהדות אף יבמה יבוא עליה ביהדות וכי תימא לא יבוא ולא תפטר מידי דהוה אמומר שקידש התם הוא דבידים ואיסור מיתה אבל הכא דממילא ואיסור לאו לא דאיכא למיחש לעיגון. ואם נפש אדם לומר הרי כבר שנינו מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו לכל דבר ומפרשין אותה לומר. מכל מקום. ליתני מי שיש לו אח כל עיקר אלא מאי מ"מ בין מאיסור בין מהיתר. והוא דקאי בקדושתי' ממאי מדקתני אחיו לבל דבר ואמ' למאי הלכתא ליורשו ולטמא לו. ואי במומר מי יורשו ומי מטמא לו. אלא ודאי לאו במומר קמיירי ומלתא דמומר לא פסיקא לי' דאיכא אח מומר זוקק אשת אחיו ליבום כדמפרשי רבנן דמתיבתא דקדשה אחיו כשהוא אכתי ישראל דהנהו נישואין הראשונים מפילים ואיכא אח מומר דאינו זוקק אשת אחיו ליבום כי נשתמר מקמי נישואין דאח. ואיסור דיבמה קליש לי' וקידושי מומר בידים ליכא הכא ולתקנת עגונות חיישי'. מאי אמרת דלמא הדר בי' וקא דמיא עלי' מצות יבום כיון דנישואין הראשונים לא הפילו ומיתה נמי לא הפילה דאכתי מומר הוה אי הדר בי' בתר הכי לא משגחינן דהא א"ר יהודה אמר רב כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עלי' הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה. ואע"פ דלא הוצרכנו לסהודי על תשובת הגאונים שכדי הוא לסמוך עליהם כתבנו לידידינו לפי מיעוט דעתינו סמך וראי' וליכא לאזוזי כלל מינה והמקום ב"ה יאיר עינינו בתורתו. ממה שכתב בזו התשובה כיון דנישואין הראשונים לא הפילו ומיתה נמי לא הפילה דאכתי מומר הוה אי הדר בי' בתר הכי לא משגחינן. משמע אבל אם הי' מומר בשעת נישואי אחיו וחזר בתשובה ואח"כ מת אחיו והיו שניהם בדת ישראל בשעת מיתה אז זוקק אשת אחיו לחליצה וליבום אע"פ שהי' מומר בשעת נישואי אחיו. וכן נראה בעיני אני המחבר ראובן ושמעון אחים והמיר ראובן ונשא שמעון אשה בשעת המדה של ראובן ואח"כ חזר ראובן בתשובה ומת שמעון הואיל ובשעת מיתת שמעון הי' ראובן מחזיק בתשובה הרי היתה להם ישיבה אחת ביחודו' וזוקק אשת שמעון לחליצה וליבום שהרי קיימא לן מיתה מפלת והוה לי' האי ראובן שחזר בתשובה כאלו נולד לאחר נישואי שמעון דאמרי' פ' ד' אחין ולרבא הניחא אי סבר לה ברב אשי זו היא למעוטי מת בלא גירש. פי' ולרבא דאמר מיתה מפלת ומסקנא על כרח' כרב אשי סבירא לי'. ופי' ר"ח והלכתא כרבא וכרב אשי וכיון דהלכת' דמיתה מפלת מעתה אפי' הי' מומר בשעת נישואי אחיו. הואיל והי' יהודי בעל תשוב' בשעת מיתת אחיו הרי מיתה מפלת וחולץ או מיבם. ואפשר שגם רב נחשון גאון וס' בשר ע"ג גחלים סוברין כן שהרי לא ראינו מפורש בדבריהם שאע"פ שחזר בתשובה קודם מיתת אחיו שאעפ"כ יבמתו יוצאה בלא חליצה אלא שכתבו שהנישואין הראשונים מפילין. ולפר"ח דפסק מיתה מפלת אפי' הי' יהודי בשעת נישואי אחיו אם הי' מומר בשעת מיתת אחיו לא חולץ ולא מייבם שהרי מיתה מפלת ובשעת מיתה לא היה יהודי:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף