אור זרוע/יבום וקידושין/תקצה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אלו נשים אסורות בתו מאנוסתו כדתנן חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן בתו ופרש"י דהיינו בתו מאנוסתו. ופי' רבינו יצחק ב"ר שמואל דכן העיקר כדמוכח בגמרא דמסיק אלא בתו כיון דאתיא מדרשא חביבה ליה דאמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבדימי אתי' הנה הנה אתיא זמה זמה דכתיב בפ' אחרי מות ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה והכא לא כתיב לשון אישות ומיירי באונס אבל בתו מאנוסתו לא כתיב מק"ו לא אתיא דאין מזהירין מן הדין אלא בג"ש ילפא דכתיב הכא בקרא דאנוסתו כי ערותך הנה וכתי' גבי אישות שארה הנה זימה מה התם בתו כבת בתו אף כאן בתו כבת בתו. הלכך אסור בבתו מאנוסתו ובבת בנו מאנוסתו ובבת בתו מאנוסתו ובבתו ובבת בתו ובבת בנו ובבת אשתו שאינה בתו ובבת בתה ובבת בנה. ואסור אדם בבת אנוסתו ובאם אנוסתו ובאחות אנוסתו כדתנן ומייתי לה ס"פ כיצד ור"פ נושאין הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה ובאחותה. והא דתנן נושאין על האנוסה ועל המפותה. פי' שאם אנס אשה שמותר לו לישא את בתה או אמה הא אוקימנא ר"פ נושאין דוקא לאחר מיתה. חמותו דהיינו אשה ובתה ואם חמותו היינו בת בתה ואם חמיו היינו בת בנה. ור"פ אלו הן הנשרפין יליף לה שפיר. ואחותו בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו ואחות בת אביו שהיא בת אמו [ואחותו מאנוסת אביו] כדיליף לה פ' כיצד מי שיש לו אח מ"מ זוקק את אשתו ליבום והוא אחיו לכל דבר. ואמ' בגמ' לאתויי ממזר אלמא ממזר הוי אחיו אע"פ שאין כאן אישות דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות ולר' עקיבה חייבי לאוין כחייבי כריתות. מעתה הואיל ואין כאן אישות אינה אלא מפותה וקרי' לי' אחיו אלמא אחותו מאנוסת אביו ומפותת אביו אחותו היא. ובספר המקצועות כתב ואפי' אחותו מאנוסה או מחייבי לאוין או מחייבי כריתות אחותו היא ומחייב עלי' ואע"ג דכתיב בת אשת אביך ומשמע דוקא דאית לי' לאבוה אישות בגבה כדאמר גבי אשת אב וכלה אחותו מאנוסתו לא אפשר לומר דלא מחייב עלי' דהכי אמרי' (אחורן רבו) כתי' ערות בת בנך או בת בתך (כי) [כו' פי'] דאית לי' מאנוסה ובתו אתי' הנה הנה ומדלגבי' אב בתו מאנוסה זרעיה היא ומחייב עלה בבתו מאנוסתו לגבי אחוה [נמי] כי הדדי נינהו ואחים מאנוסה אחים נינהו לכ"ד. ואחותו מחייבי לאוין נמי אחותו היא דחייבי לאוין תפסי בהו קידושין דכתי' כי תהיינה לאיש כדר"פ ואפי' מחייבי כריתות דלא תפסי בי' קידושין כתב רחמנא באזהר' מולדת בית או מולדת חוץ בין שאומרי' לו לאביך הוצא בין שאומ' לו לאביך קיים אחותך היא עכ"ל. ודרשה זו בפ' כיצד ויש קצת לגמנם על מה שכתב מדלגבי אב בתו מאנוסתו זרעי' לגבי אחוה נמי דהא בתו מאשתו פשיטא לתלמודא דבתו היא אעפ"כ הוצרך לדרוש אחותו בת אביו שהיא בת אמו מאחותך היא. ומותר מן התורה באחותו בת אביו שהוליד משפחה ונכרית כדתנן פ' כיצד חוץ ממי שיש לו משפחה ונכרית וילפי' מקרא דכתיב האשה וילדי' תהי' לאדוני' פי' אלמא בנים בתר שפחה אזיל. ואמ' בגמ' ורבנן למעוטי שפחה ונכרית [כו'] דלאו אחותו היא הלכך מותר בה. מיהו לא ידענא אם שייך בה לגזור מדרבנן. וז"ל פר"ח זצ"ל בפ' כיצד אוקמינא אפי' יש לו אח ממזר זוקק אשת אחיו ליבום חוץ ממי שיש לו אח מן שפחה ומן הנכרית שנא' האשה וילדיה תהי' לאדוני' בן השפחה והנכרית אין בהם לאו כלום וה"מ שפחהשל אחרים דומיא דנכרית דאין לו בה קנין אבל שפחתו דקי"ל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אחיו הו' לכל דבר עכ"ל. ורבינו יצחק אלפס זצ״ל כתב כדבריו משמי' דרב נטרונאי גאון זצ"ל ותו כתב וחזינן לגאון אחרל דמספקא לי' מלתא ומתוך דבריו נקטינן בהא מלתא [לחומרא לגבי איסורא דהיכא דאית ליה איתתא ומית ולית ליה זרעא אלא האי דאוליד מן דשפחה נקטינן] לחומרא וחולצת ולא מתיבמת ולענין ממונא נקטינן לקילא ולא ירית לה (אלא) [אבל] איהו גופי' לא מזבני לי' [יורשין] ואי בעי למנסב בת ישראל מצריכנ' לי' גט שחרור ואי קדיש קמי גט שחרור מצריכי' לה גט מני' ואי בעי למנסיב שפחה לא שבקינן לי' עכ"ל. אחות אביו כדכתי' ערות אחות אביך לא תגלה. ותניא ר"פ רבא על יבמתו ערות אחות אביך לא תגלה בין מן האב בין מן האם [וכן אחות אמו בין מן האב בין מן האם] ואחות אשתו כדכתי' אשה אל אחותה לא תקח וגו' עלי' בחייה למעוטי לאחר מיתת אשתו דשריא אחותה כדתנן ס״פ החולץ אשתו שמתה מותר באחותה גרשה ומתה מותר באחותה נשאת לאחר ומתה מותר באחותה. ואמרי' פ"ק והאי בחייה מבעי' לי' [למעוטי] לאחר מיתה ההיא מאשה אל אחותה נפקא אי מואשה אל אחותה נפקא ה"א נתגרשה שריא כתב רחמנא בחייה כל שבחיי' דאע"ג דנתגרש' לא. ומשעה שקידש את אשתו אסור באחותה כדתנן פ' כיצד מי שקידש אחת משתי אחיות ואין יודע לאיזו קידש נותן גט לזו וגט לזו. ותניא בפ' עריות המקדש את האשה ה"ז אוסר עליו שבע עריות אמה ואם אמה ואם אביה בתה ובת בתה ובת בנה ואחותה בזמן שהיא קיימת כולן שנאסרו עליו שעה אין להם היתר אחר איסורן חוץ מאחות אשתו שלא נאסרה עליו אלא בחייה. אשת אחיו. מהאב כשמת אחיו והניח זרע אחריו ואשת אחיו מן האם אפי' מת בלא בנים. כדתניא ר"פ הבא על יבמתו ערות אשת אחיך לא תגלה בין מן האב בין מן האם. ואשת אחיו שלא הי' בעולמו כלו' אפי' אשת אחיו מן האב לא שריא לי' אא"כ היתה להם ישיבה אחת בעולם אבל אם נולד לאחר מות אחיו אסירה לי'. ואמר בפ' כיצד אשת אחיו שלא הי' בעולמו היכא כתי' אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא כי ישבו אחים יחדיו אחים שהיתה להם ישיבה אחת בעולם פרט לאשת אחיו שלא הי' בעולמו. וכלתו כדכתי' ערות כלתך לא תגלה ומשעת אירוסין הויא כלתו. אמו כדכתי' ערות אביך וערות אמך לא תגלה. אשת אביו כדכתי' ערות אשת אביך לא תגלה. אבל אנוסת אביו ומפותת אביו מותרת דלית הלכתא כר' יהודה דאסר באנוסת אביו ומפותת אביו. חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ותו דה"ל סתם ואח"כ מחלוקת דסתם לן כוותי' בפ"ק כדאוקמה רב אשי דהא דקאמ' לי' ר' (לר' לוי) [ללוי כמדומה] שאין לו מוח בקרקדו משום דמתני' ר' יהודה היא דאסר באנוסת אביו ומחלוקת בפ' נושאין הלכך הוה סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם. והא דפרכי' והא ב"ש מתירין את הצרות [לאחין וב"ה אוסרין] ושנינו ב"ש במקום ב"ה אינה משנה משום דאין הלכה כב"ש א"כ כי פריך לוי לר' מאנוסת אביו ושני לי' בפלוגתא לא קא מיירי כיון דאין הלכה כר' יהודה לימא לי' ר' ללוי ר' יהודה במקום רבנן אינה משנה שאני התם דיצתה בת קול. ואשת אחי אביו כדכתי' ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דודתך היא. ואמרי' בפ' הבא על יבמתו דמן האב ולא מן האם מיהו מן האם ואשת אחי האם מן האב ואשת אחי האם מן האם נמי פשטנוה לאיסורא פ' כיצד וכלת בנו וכלת בתו ושלישי בבנו כגון בת בן בנו א"נ בת בת בנו שלישי שבבתו כגון בת בת בתו א"נ בת בן בתו ושלישי בבן אשתו בגון בת בן בנה של אשתו א"נ בת בת בנה של אשתו ובבת אשתו כגון בת בת בתה של אשתו א"נ בת בן בתה של אשתו ורביעי שבחמיו דהיינו אם אם חמיו. ורביעי שבחמותו דהיינו אם אם חמותו כל אלו הן שניות שגזרו בהן חכמים כדמפ' תלמודא פ' כיצד אבל אם חמיו ואם חמותו הוה ערוה מן התורה לדברי הכל. ר' עקיבה ור' ישמעאל בחמותו לאחר מיתה פליגי בפ' אלו הן הנשרפין וקיי"ל כרב דאמר ארבע נשים יש להם הפסק ונקט רב בידי' תלת אשת אחי האם מן האב ואשת אחי האב מן האם וכלתו. פי' דלא אסרו לא אשת אחי אם האם מן האב ולא אשת אחי אבי האב מן האם ולא כלת בת בתו אבל כלת בנו ובן בנו אסורה עד סוף כל הדורות. ואית' נמי דזעירי דהוסיף אשת אבי אמו דיש לה דפסק דלא אסרו אשת אבי אבי אמו. ומסתברא דאשת אחי אם האם מן האם יש לה הפסק מכש"כ דהא ליכא צד אב. ושניות דר' חייא נמי מסתבר' דאין להם הפסק דהואיל ולא אפשיטא אזלי' לחומרא ואסור בכל יוצא חלציו של בנו עד סוף כל הדורות. וכן בבתו וכן באם אם חמותו ובאם אם חמיו אסור עד העולם. וכן באם אמו ובאם אביו ובאשת אבי אביו אין להם הפסק ואסור בהם עד סוף כל הדורות:
אמימר אכשר באשת אחי אבי אביו ובאחות אבי אביו לכאורה מוכח בהחולץ גמ' החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותי' דלית הלכת' כאמימר דמסיק התם והא אמימר אכשר באשת אחי אבי אביו. אמימר מוקים לה בבר ברא דסבא מדקאמ' אמימר מוקים לה משמע הא לדידן לית לן דאמימר מיהו אין זה ראי' דה"נ אמר פ' הגוזל קמא הא את הוא דאמרת מאן דאין דינא דגרמי ר' מאיר מאי לאו ר"מ ולא סביר' לן כוותי' לא ר"מ וס"ל כוותי' ה"נ הכא אמימר מוקי לה וס"ל כוותי'. וכן פר"ח דהלכה כוותי' וכן פסק בשאילתו' דרב אחאי דהלכה כאמימר. וקיי"ל פ' ארבעה אחין דמותר אדם באחות חמותו. דתנן היתה אחת מהם אסורה על האחד איסור ערוה אסור בה ומותר באחות' והשני אסור בשתיהן. ואמר בגמ' קס"ד דנפלה חמות תחל' ואמאי ליקום חתן לייבם הך דאינה חמות וכו'. ת"ר מותר אדם באשת חמיו ובאשת חורגו ירושל' אשת חמיו ואשת חורגו מותרת ומפני מה אסורה מפני מראית העין. וא"ת [תורה] פי' אם לבך נוקפך לומר שאסורות מן התורה ע"י שום דרשה הרי דוד נשא רצפה בת איה שנאמר ואתנה לך את בת אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך משמע לי' ששאול קידש רצפה בת איה דאם היתה פלגש לא היתה ראויה. וכבר הי' מעשה באחד שרצה לישא אשת חמיו ואסר עליו ר"ת זצ"ל. ותו אמר הורג וחורגת שגדלו בבית [אחר] אסורין מפני מראית העין ר' חנניא [ברי' דר' אבהו] אמר יסבון באתר דלא חכמין לון ופליג אתלמוד דידן וליתא אלא הלכה למעשה כההיא דפ' כהן משוח בסוטה דא"ר יצחק א"ר יוחנן חורגה הגדילה בין האחין אסורה לינשא לאחין משום מראית עין דמתחזי' כאחתייהו. ולא היא קלא אית לה ויכולין להנשא זה לזה אפי' במקום שמכירין אותן. ואפשר דפליג נמי תלמוד דידן אהא דאסר בירושל' אשת חורגו משום מראית העין. מיהו מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק זצ"ל כתב בשם רבינו יצחק [בר שמואל] זצ"ל דההיא דירושל' כגון שהחורג הוא לבדו בבית אחד וטועים עכשיו לומר שהוא בנו ולית לי' קלא אבל כשגדולים בבית אחד אז אית להו קלא ושרי. ואסור אדם בשומר' יבם של אביו כדאמ' פ' נושאין ורבנן מבעי' להו לא יגלה כנף אביו לכדרב ענן דאמ' רב ענן אמר שמואל בשומר' יבם של אביו הכתוב מדבר ומאי כנף אביו הראוי לאביו. והלכה כרבנן כדפריש' לעיל דאין הלכה כר' יהודה דאסר אנוסת אביו ומפות' אביו. וכ"כ בספר המקצועו' דליתא לדר' יהודה. ואסור אדם באשת אביו מן האירוסין כדתנן פ' ד' מיתות הבא על אשת אב חייב עלי' משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו בין מן האירוסין בין מן הנישואין ודוקא שקידש אביו אשה הראוי' לו שיש לו בה הויה דאפי' היא עליו חייבי לאוין חייבין עלי' משום אשת אב שהקידושין תופסין בחייבי לאוין אבל אם אביו קידש חייבי כריתו' וחייבי מיתות ב"ד שאין קידושין תופסין בהם אינה אשת אביו ולא מחייב עליה. ואסור אדם להחזיר גרושתו משנתארס' לאחרים כדכתי' לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה. ותניא פ"ק ר' יוסי בן כיפר אומר משום ר' אלעזר המחזיר גרושתו מן הנישואין אסורה מן האירוסין מותרת שנאמר אחרי אשר הוטמאה וחכ"א אחת זו ואחת זו אסורה אלא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמא' לרבות שיטה הנסתרה. וכתב רבינו יצחק אלפס וקיי"ל כרבנן דאמרי בין מן הנישואין מן האירוסין אסורה ואם החזיר הולד כשר היא תועבה ואין בניה תועבין וה"מ ישראל אבל כהן הולד חלל עכ"ל. וכן פי' ר"ח דהלכה כחכמים וכן מוכח ס"פ המגרש בגיטין גבי ההיא דשלחו ליה מבי דב לשמואל ילמדינו רבינו יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקידשה קידושי תורה מהו שלח להו תצא והעמידו דבר על בירור וכו' עד לא העמידו דבר על בירור מהו אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא מ"ט גזירה שמא יאמרו מחזיר גרושתו מן האירוסין ור"פ האשה רבה מסקנא כחכמים. חמשים וחמשה נשים אסורות בתו מאנוסתו ובת בנו מאנוסתו ובת בתו מאנוסתו ובתו מאשתו בת בתו ובת בנו ובת אשתו שאינה בתו ובת בנה ובת בתה ובת אנוסתו שאינה בתו ואם אנוסתו ואחות אנוסתו וחמותו ואם חמותו [אם חמיו אחותו מאביו] ואחותו מאמו ואחותו מאביו ומאמו ואחותו מאנוס' אביו. אחו' אביו מן האב ואחות אביו מן האם אחות אמו מן האב [אחות אמו מן האם] ואחות אשתו מן האב ואחות אשתו מן האם אשת אחיו מן האב שיש לו זרע ואשת אחיו מן האם אפי' אין לו זרע ואשת אחיו שלא הי' בעולמו וכלתו אמו [ואשת אחי האב מן האב] ואשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב ואשת אחי האם מן האם כלת בנו כלת בתו בת בן בנו בת בת בנו בת בת בתו בת בן בתו בת בן בנה של אשתו [בת בת בנה של אשתו בת בת בתה של אשתו בת בן בתה של אשתו] אם אם חמיו אם אם חמותו [אם אמו אם אביו אשת אבי אביו אשת אבי אמו] אשת חמיו ואשת חורגו שומרת יבם של אביו [אשת אביו מן האירוסין] גרושתו משנתארסה הרי אלו חמשים וחמשה נשים שאסורות. יש מהם מדרבנן ויש מהם שיש להן הפסק כדפריש' לעיל. ויש מהן חייבי לאוין כגון שומרת יבם של אביו ומחזיר גרושתו משנתארסה. ויש מהן חייבי כריתות וחייבי מיתות ב"ד. שניות מדברי סופרים וחייבי לאוין תפסי בהו קידושין חייבי כריתות ומיתות ב"ד לא תפסי בהו קידושין ואע"ג דאשכחן דסתם לי תנא כר"ע פר"ג דתנן [חלץ] ועשה מאמר כו' ואמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר' עקיבה. וכן המסקנא התם דר"ע היא אפ"ה אין הלכה כר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין כדמוכח פ' הי' מביא בסוטה דאמר רב המנונא שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה ממאי מדקתני שומרת יבם ובנוסח אא"כ אסורה משו"ה מתני בהדה אא"א לאו אסורה היכי מתני עמה. והתנן זה הכלל כל שאלו תבעל לא תהא אסורה לו לא הי' מתנה עמה. אמרי במערב' לית הלכתא כרב המנונא אלא הא דקתני שומרת יבם וכנוסה הא מני ר' עקיבה היא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ומשוי לה כערוה. הא למדת דאין הלכה כר"ע. וכן פי' ר"ח דליתא לדרב המנונא. ומינה דליתא לדר"ע ופ' כיצד פריך סתמא דתלמודא א"ה חייבי לאוין נמי הא רבי דחמנא יבמתו. ומה ראית מסתבר' חייבי לאוין תפסי בהו קידושין חייבי כריתות לא תפסי בהו קידושין. ופ' האומר בקידושין פרכי' א"ה שאר חייבי לאוין נמי. פי' נילף מיבמה דלא תפסי בה קידושין. אמר ר"פ חייבי לאוין (נמי) בהדי' כתיב בהו כי תהיין לאיש שתי נשים [וכו'] וכי יש אהובה לפני המקום ויש שנואה לפני המקום אלא אהובה אהובה בנישואיה שנוא' שנואה בנישואיה וקאמר רחמנא כי תהיינה פי' לומר דחייבי לאוין תפסי בהו קידושין ור"ע מוקי לה באלמנה לכ"ג ולא קיי"ל כוותיה אלא כסתם מתני' רפ' האומר קיי"ל. דתנן ב"מ שיש קידושין ויש עביר' הולד הולך אחר הפגום שבשניהם ואיזו זו זו אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין אלמא שהקידושין תופסין בחייבי לאוין. מידו יבמה לשוק אע"פ שהיא חייבי לאוין צריך לדקדק אם קידושין תופסין בה. דאמר רב יהודה אמר רב מנין שאין קידושין תופסין ביבמה שנא' לא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר לא תהי' בה הויה לזר לחוץ וב"ש נפקא להו מלאיש זר. וחייבי כריתות ומיתות ב"ד לא תפסי בהו קידושין כדתנן בהאומ' כל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה קידושין על אחרי' הולד ממזר ואיזו זו זה הבא על אחת מן העריות שבתורה וילפי' לה בגמרא מאחות אשה ובהא ליכא מאן דפליג אפי' ר' יהושע דאמ' פ' החולץ אין ממזר מחייבי כריתות מודה שאין קידושין תופסין בחייבי כריתות כמו שהוכיח רבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל מההיא דהחולץ דאמר רבב"ח א"ר יוחנן הכל מודים בעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל שהולד ממזר ומפרש מאן הכל מודים שמעון התימני דאע"ג דאמר שמעון התימני אין ממזר מחייבי לאוין. ה"מ חייבי לאוין דתפסי בהו קידושין אבל הני כיון דלא תפסי בהו קידושין כחייבי כריתו' דמי ומדלא קאמ' מאן הכל מודים ר' יהושע דאע"ג דאמר ר' יהושע אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד בעכו"ם ועבד מודה דלא תפסי בהו קידושין באשת אב דגמר מינה רבי יהושע ס"פ החולץ חייבי כריתות דלא הוה ממזר לא דמו לאשת אב דתפסי בה קידושין. משמע דר' יהושע סבר דחייבי כריתות לא תפסי בהו קידושין. וה"נ משמע דתנן חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן ואי חייבי כריתות תפסי בהו קידושין לר' יהושע א"כ יצטרך בחייבי כריתו' חליצה כדאמ' פ' כיצד מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קידושין ולרבי בעו חליצה חייבי כריתו' לא תפסי בהו קידושין ולהכי לא בעו חליצה. ור' יהושע לא פליג אמתני' דפ"ק. ותו דאמר בפלוגתא לא קא מיירי. וה"נ משמע ס"פ ר"ג דמסיק בשלמא לר' יוחנן אצטריך לאשמעינן דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין. אלא לרשב"ל אצטריך לאשמעינן דאין קידושין תופסין בחייבי כריתו'. אלמא מילתא דפשיט' לי' הוא לכ"ע. וה"נ מוכח פ' ד' מיתות גמרא הבא על האם דקאמר ר' יהודה אם לא היתה אמו ראוי' לאביו אינו חייב אלא על האם בלבד. ודייק אי בחייבי מיתות וכריתו' מכלל דלרבנן מחייב תרתי והא לאו בני הויה נינהו ומוקי לה בחייבי לאוין ור' יהודה סבר לה כר"ע משמע להדיא דלא משכח תנא דסבר דחייבי כריתו' תפסי בהו קידושין. וכן הי' מדקדק רבי' יהודה ב"ר יצחק זצ"ל מפ"ק דמסיק איתיבי' ר' יוחנן לרשב"ל החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ומת צריכה חליצה מן האחין. בשלמ' לדידי דאמינא חייבי לאוין נינהו מש"ה צריכה חליצה מן האחין אלא לדידך דאמרת חייבי כריתות נינהו אמאי צריכה חליצה מן האחין. ואי ר' יהושע סבר חייבי כריתות תפסי בהו קידושין לימא לי' הא מני ר' יהושע היא דאמר חייבי כריתות תפסי בהו קידושין. ועולין לחליצה. אלא ש"מ דמודה ר' יהושע דלא תפסי בהו קידושין. ונדה אע"ג דחייבי כריתו' היא תפסי בה קידושין. כדאיתא ס"פ החולץ ור"פ אלו נערות ובפ' האומר דאמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר דאמר קרא ותהי נדתה עליו ואפי' בשעת נדתה תהא בה הויה הלכך כל חייבי לאוין תפסי בהו קידושין. וכל חייבי כריתות לא תפסי בהו קידושין. לבד מנדה וסוטה דתפסי בהו קידושין. הלכך אם קידש חייבי לאוין צריכה גט מה"ת. ואם קידש חייבי בריתות וחייבי מיתות ב"ד אין צריכה גט אפי' מדרבנן. והיכא שנשא חייבי כריתות יש שצריכות גט מדרבנן כדתניא פרק האשה רבה כל העריות שאמרו אינן צריכות הימנו גט. חוץ מאשת איש שנשאת ע"פ ב"ד כדמפרש התם בר"פ דא"ר הונא גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת א"א יוצאה בלי גט. ור"ע מוסיף אף אשת אח ואחות אשה. פי' שאם נשא אשת אח ואחות אשה שצריכה גט. ומסקנא דהתם דמתני' רבי עקיבה היא והאי דקאמ' ר' עקיבה דאשת אח ואחות אשה בעיין גט היינו דוקא שנשא ארוסת אחיו או אחות ארוסתו דאיכא למטעי ולמימר דתנאי הי' בקידושין. אבל נשואת אחיו ואחות נשואתו מודה ר' עקיבה דלא בעיא גט. וז"ל רבינו יצחק אלפס זצ"ל שכתב התם אבל בנישואין דליכא למימר תנאי ה"ל בנישואין לא א"ר עקיבה דצריכה הימנו גט. הלכך הויא מתני' כוותי' וכיון דמתני' כוותי' הלכתא כוותי'. וחזינן מאן דכתב כל דאסורות לאדם איסור ערוה ובא עליהן א"צ הימנו גט חוץ מאחות אשתו ואשת אחיו ואשת איש שנשאת ע"פ ב"ד מפני שיש להן היתר אחר איסורן גזירה שמא יאמרו בהיתר נשאת ויוצאת בלא גט ולא קמפליג בין נישואין לקידושין ואנן כתבינן מאי דסבירא לן ע"כ לשונו. ירושלמי תני בר קפרא מוסיף אם אבי אמו ואם אבי אביו לאיסורא מותר אדם באלמנת בעל אמו ובבתה והא דפריך תלמודא פ' כיצד א"ה אשת חמיו נמי תימא אני מותרת לך ובתו אסורה לך דמשמע שאסור אדם בבת אשת בעל אמו. התם מיירי כגון שנשא בת אלמנת בעל אמו שאסור באחותה משום אחות אשתו. והיינו דקא מסיק דלא פסיק' ליה שאינו אסור בה אלא בחייה. אבל לאחר מיתת אשתו שריא אחותה. הלכך מותר אדם באלמנת בעל אמו ובבתה באחותה ובאמה. ומותר אדם באנוסת אביו ומפותת אביו וליתא לדר' יהודה. ומותר באנוסת בנו ומפותת בנו. ומותר מן התורה באחותו מאביו שהוליד משפחה ונכרית. אלא שלבי מגמגם אם יש לגזור בה מדרבנן. ומותר באשת אחי אבי אביו ובאחות אבי אביו כדפריש' לעיל דהלכה כאמימר ומותר אדם באחות בתו מאנוסתו ובאנוס' אחיו. כדפי' רש"י גבי ההיא כיון דבתו באונסין משכחת לי'. וחורג וחורגת שגדלו בבית א' מותרים זה בזה כדפי' לעיל. ירושלמי אחי אמו מותר באשתו דהיינו אלמנת בן אחותו שמותר' ובבתו דהיינו בת בן אחותו נושא אדם אשת בן אחיו ואשת בן אחותו ובת אחיו ובת אחותו. וז"ל ספר המקצועו' אם חמותו ערוה אחותה מורדת. אם חמיו ערוה אחותה מותרת. מותר אדם באם אשת אחיו מאביו ובאם אשת אחיו מאמו ובאם אשת בנו ובאם אנוסתו לאחר מיתה ובאחו' אנוסתו לאחר מיתה ובאם אשת אחיו שלא הי' בעולמו ובאם כלתו ובאם אשת אביו ובאם אשת אחי אביו. ובאם בת בנה של אשתו שהיא אשת חורגו ואי אתה יכול לומר אם אם חמותך ואם אם חמיו ואם חמות אמו ואם אמו ואם אחות אביו מפני שהן שניות ואי אתה יכול לומר אמותיהן של שאר עריות מפני שהן עריות. מותר אדם באחות אם אמו ובאחות אם אביו ובאחו' אשת דאב מן דאם ובאחו' אשת אחי האם מן האב ובאחו' רביעי' שבחמיו ובאחו' רביעי' שבחמותו ואי אתה יכול לומר אחות שלישי' שבבתו אחות שלישי' שבבנו ובאחו' שלישי' שבבתו ובאחו' שלישי' שבבנה של אשתו ואחות שלישי' שבבתה של אשתו מפני שהן שניות עד כאן לשון המקצועות:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |