אור זרוע/חליצה/תרעה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
[א]
יבם ויבמה שבאו לחלוץ אין ב"ד נזקקין להם עד שיכירוהו שהוא אחיו מן האב לפיכך העדים שבאו לכתוב גט חליצה כיון שיודעים שחלצה כותבין לה אע"פ שאין מכירין שהוא אחיו:
[ב]
וגט חליצה אינו בא להתירה שכבר התירתה חליצה אינו בא אלא לראיה שחלצה:
[א]
אמר רבא א"ר חונא א"ר סחורה חולצין אע"פ שאין מכירין ממאנין אע"פ שאינן מכירין לפיכך אין כותבין חליצה אא"כ מכירין ואין כותבין גט מיאון אא"כ מכירין חיישי' לב"ד טועין ורבא דידיה אמר אין חולצין אלא א"כ מכירין ואין ממאנין אא"כ מכירין לפיכך כותבין גט חליצה אע"פ שאין מכירין וכותבין גט מיאונין אע"פ שאין מכירין ול"ח לב"ד טועין. פי' אין ב"ד נזקקין לחלוץ לפניהם עד שיכירוהו שהוא אחיו של המת מצד אביו לפיכך העדים שראו אותה שחלצה כותבין בפנינו חלצה פלונית זו בבית דינו של פלוני ואע"פ שאינן יודעין כי החולץ אחיו של בעלה המת או לא שכבר דקדקוהו בבית דין שחלצה לפניהם ונתברר הדבר להם. ומפרש טעמא בפרק יש נוחלין משום דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי הלכך אם היו נזקקין לחלוץ אע"פ שאין מכירין אתי לידי חורבה שיהו ב"ד שבאת לפניהם לינשא ע"פ חליצה זו יהיו סבורין שב"ד הראשון דקדקו שפיר ונתברר להם הדבר שהוא אחיו של מת מחמת שאין דרכם לדקדק אחר [ב"ד] הלכך תקנו רבנן שלא יזקקו לחלוץ עד שיתברר להם הדבר שהוא אחיו של מת מחמת אביו. ופסק רבינו יצחק אלפס דהלכה כרבא והכי מוכחא סוגיא דפרק יש נוחלין דבעי סתמא דתלמודא לדרבא אליבא דהלכתא וכ"כ מורי ה"ר שמחה דהלכה כרבא וכ"ב ה"ר ברוך בר' יצחק בספר תרומות דהלכה כרבא. וההיא דהחולץ דאתקין רב יהודה בגיטא דחליצה ואישתמודעינוהי דהדין פלוני אחוא דמיתנא מן אבוהי הוא דהיינו משמע כרב הונא דאין כותבין גט חליצה אא"כ מכירין פי' מורי ה"ר שמחה דהאי דכותבין ואישתמודעינוהי משום שסומכין על ב"ד שחלצו לפניהם שלא נזקקו לחליצה עד שהכירוהו שהוא אחיו של המת מן אביו. וכתב מורי ה"ר שמחה זצ"ל דכיון שחליצה כשירה נמי בב"ד הדיוטות גמורין יש לחוש נמי דב"ד לא היו בקיאין וחלצו אע"פ שאין מכירין הלכך אין כותבין אלא אם כן מכירין. מיהו בשעת הדחק שהיבם היה רוצה לילך למדינת הים ולא מצאו עדים המכירים סומכים אדרב הונא וחולצים אע"פ שאין מכירין ואח"כ תחזור אחר העדי' המכירין עכ"ל. ולפי דבריו נוכל לומ' הא דאתקין רב יהוד' ואישתמודעינוהי היינו מהאי טעמא דחיישי' לב"ד הדיוטות ולא משום דסבר כדרב הונא.
[ב]
וכתב רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל דשטר חליצה לא בא להתירה אלא לראיה שחלצה ואפי' לא כתבו שטר חליצה מעידין עליה שחלצה ונשאת ע"פ עדותם. ומורי ה"ר שמחה כתב וגט חליצה אינו בא להתירה שהרי חלצה ולא בעיא אלא לאינסובי ביה ולמגבי ביה כתובתה מנכסי בעלה המת. בשנים אוחזין תנן מצא אגרות [שום] ואגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין וכל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר כולן לראיה ומיהו כולן לראיית ממון בר משטר מיאונין דאינו אלא לאנסובי ביה דהא יוצאה במיאון אין לה כתובה. אלא שטרי חליצה בין לאנסובי ביה בין למיגבי ביה כתובה כמו הוציאה גט ואין עמו כתובה דגובה כתובתה ואם יש לה עדים סגי בהכי ומינסבא וגביא כתובתא כמו בשאר נשים שגובות בעידי מיתה ובעידי גירושין ולא בעיא גיטא דחליצתא עכ"ל: וזהו טופס גט חליצה כאשר כתב רבינו יצחק אלפס וכדכתב גט חליצה צריך לסרגליה במסרגלא ולא בדיותא וצריך למיכתב במותב תלתא כחדא הוינא ומיחתם עליה תלתא ובלבד שיודעין להקרות: ודין הוא גט חליצה. ביום פלוני דהוא יום כדין לירח פלוני כדין וכדין לבריאת עולם למנין דרגילנא למימני במתא פלניתא אנחנא דיינא דמקצתנא חתימין לתתא במותב תלתא כחדא הוינא יתבין בי דינא וסלקת קדמנא פ' בת פ' [ארמלת פלוני] והקרבת קדמנא גבר די שמיה פ' בר פ' וכן אמרה לנא פ' דא פ' בר פ' אחוה דפ' דנא מאבוה הוינא נסיבנא ליה ושכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ובר וברת ירית ומחסין ומקיים שמא בישראל לא [שבק] והדין פ' אחוהי חזי לייבומי יתי (בעו) [כען] רבנן דייני אמרו ליה אי צבי ליבומי יתי ייבם ואי לא ליטלע קדמיכון ריגליה דימינא ואשרי סיניה מעל ריגליה ואירוק באנפוהי [ואישתמודענוה לפלונית דא דהויא אינתתיה דפלוני מיתנא] ואישתמודעינוהי לפ' דנא דאחוהי לפ' מאבוה הוא ואמרנא ליה אי צבית לייבומי יתה יבם ואי לא לטלע לה קדמנא ריגלך דימינא ותשרי סינך מעל ריגלך ותירוק באנפך ואמר לית אנא צבי ליבומי יתה מיר אקרנוה לפ' דא מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ואף להאי פ' אקרינא ליה לא חפצתי לקחתה ואיטלע לה ריגלא דימינא ושרת סיניה מעל ריגליה ורקת באנפוהי דוקא דאתחזי לנא מפומה על ארעא ותו אקריניה לפלונית דא ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ותוב אקרינה ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל ואנחנא דיינא וכל דהוו יתבין קמן ענינא חלוץ הנעל תלתא זימני ומדאתעביד עובדא דנא קדמנא שרינוה לפ' דא למדך להתנסב' לכל מאן דיתיציבי ואינש לא ימחה בידה מן יומא דנן ולעל' ובעת מיננא פלניתא דא גיטא דחליצתא דא וכתבנא וחתמנא ויהיבנא לה לזכו כדת משה וישראל. וחתמין תלתא עליה ולא בעיא לאמתוני בתר חליצה תלתא ירחי אלא שריא לאלתר לאינסובי לכל מאן דבעיא ואין אומרין דבריו אלא בעמידה עכ"ל. וכתב מורי ה"ר שמחה ואם בא לכתוב כתיבה מזויינת בהלכתה ולא קטועה אלא ככתב הגט צריכה שירטוט ואם בכתיבה קטועה א"צ שירטוט ומיהו אי לא איכתיב ביה במותב תלתא הוינא אלא בסתם אנחנא דיינא וחתימי למטה וחתימין למטה תלתא א"נ אפי' לא כתב אנחנא דייני אלא כתיב בסתמא חתימי למטה וחתימי לתחתא תלתא כל חד וחד פ' בר פ' דיין שפיר דמי כדאמר בהשולח גבי פרוסבול ל"ש כתב בלשון דיינא וחתימי בלשון עדים ל"ש כתב בלשון עדים וחתימי בלשון דיינין שפיר רמי ולא צריך במותב תלתא אלא היכא דלא חתימי אלא תרי דצריך למיכתב במותב תלתא הוינא חד ליתוהי כדאיתא פ' זה בורר ופ"ב דכתובות וכל שטר שכתוב ומעיד על קיום מצוה כיון גט אשה ושטר חליצה אנו כותבין במקום שריר וקיים כדת משה וישראל אבל גיטי ממון ושיעבוד לא שייך בהו אלא לישנא דשריר וקים עכ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |