אור זרוע/חליצה/תרעב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אור זרוע חליצה תרעב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

[א]

אין האיש והאשה כשרים לחלוץ עד שיבואו לכלל שנותיהם ויביאו שתי שערות בבית הערוה.

[ב]

ויהיו הגומות בעקרן של שערות.

[ג]

ושתי השערות האלו צריך שיהיו שניהם במקום אחד.

[ד]

ושיעור אורך השערות כדי (שתי שערות) [שיהו ניטלים בזוג] הכל כדפרי'.

[ה]

ודוקא שהביאו שערות לאחר שהגיעו לכלל שנותיה' [אבל אם הביאו עד שלא הגיעו לכלל שנותיהם] אע"פ שלאחר כך הגיעו לכלל שנותיהם אפ"ה קטנים הם עדיין ולא חולצין והשערות שומא נינהו עד שיביאו שערות אחרות.

[ו]

והיכא שהגיעו לכלל שנותיהם ולא בדקנו אותם קודם שהגיעו לשנותיהם אם הביאו שערות אם לאו כי אם עתה בדקנו אותם והביאו השערות הרי אלו גדולי' וחולצי' ולא חיישי' שמ' מקודם הביאו אותם ושומא נינהו אלא ודאי אמרי' עתה הביאו אותם וחולצין.

[ז]

והיכא שהגיעו לכלל שנותיהם והביאו אלא שאין אנו יודעים אם יש גומות קטנות במקום יניקת השער מן הבשר פסק רבינו יצחק בר"ש זצ"ל הואיל שאין בקיאין להכיר בגומות. אם יש רבוי שער וגם גדולות באיש ואשה סגי ואם ירצה יבדוק אשה בדדין ואם הטו הדדין גדולה היא.

[ח]

ובדיקת האש' אם הביאה שערות אינו יכול להיות על פי נשים [אע"פ] שהגיעו לכלל שנותיהם כך פס' דבינו חננאל אבל רבינו יצחק אלפס וכן ר"ת זצ"ל פסקו שהנשים בודקות אותם הואיל והגיעו לכלל שנותיהם.

[ט]

והיכא דמספקא לן אם הגיעו לכלל שנותיהם (מן) [אין] האב והאם נאמנים להעיד עליהם שהגיעו כדי שיהו כשרים לחליצה כך פסק רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל ורבינו יואל בר יצחק הלוי מבון זצ"ל.

[י]

ואם יצא קול על היבמה שהגיעה לכלל שנותיה חשבינן לה בהכי הוחזקה בשכנותיה שהגיע' לכלל שנותיה והוחזקה והגיעה לסימנין בשכנותיה א"צ בדיקה כ"פ ר"ת זצ"ל:

[א]

תנן בפ' מצות חליצה החולצת מן הקטן חליצתה פסולה קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה פסולה ואמ' בגמרא מאן תנא א"ר יהודה א"ר זו דברי ר"מ דאמר איש כתיב בפרשה ומקשינן אשה לאיש אכל חכמים אומרי' איש כתיב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה מאן חכמים ר' יוסי היא כו' וקיי"ל כר"מ דאע"ג דקיי"ל ס"פ התקבל ר' יוסי נמוקו עמו וקיי"ל נמי פ' מי שהוציאוהו ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי ואע"ג דעבד רבי עובדא כר' יוסי אפ"ה קיי"ל כר' מאיר דמקשינן אשה לאיש ואינם כשירים לחליצה עד שיגיעו לכלל שנותיהם שיהא האיש בן י"ג שנה ויום אחד ויביא שתי שערות והאשה בת י"ג שנה ויום אחד ותביא שתי שערות שאע"פ שהוא בן י"ג שנה ויום אחד אם לא הביא שערות קטן הוא כההיא דפ' מי שמת דאר"נ אמר שמואל בודקין לחליצה ולמיאונין פי' בודקין אם הביא שתי שערות והיינו אע"פ שהוא בן י"ג שנה ויום אחד. דאי לאו. שערות הני שומא נינהו ולא סימן ואמרי' פ' יוצא דופן האי לאחר זמן ה"ד אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא פי' לאחר זמן לאחר י"ג שנה ויום אחד ותו אמר התם בסמוך איש כי יפליא מה ת"ל איש לרבות בן י"ג שנה ויום אחד שאע"פ שאינו יודע להפלות נדריו קיימין היכי דמי אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא אלא לאו דאייתי שתי שערות וטעמא בן י"ג שנה ויום אחד הוא דהוי ליה איש והכי מוכחא כולא סוגיא דהתם לא הוי איש עד שיהא בן י"ג שנה ויום אחד ומביא ב' שערות הלכך קיי"ל כשמואל דבודקין לחליצה ואינו כשר לחלוץ עד שיהא בן י"ג שנים ויום אחד ויביא שתי שערות וקיימ' לן נמי כר"מ דמקשי' אשה לאיש בההיא דפ' יוצא דופן דאמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה א"צ בדיקה חזקה הביאה סימנין ואסקי' דחזקה למיאון שאינה יכולה למאן אבל לחליצה בעיא בדיקה אע"פ שהגיעה לכלל שנותיה שהיא בת י"ג שנה ויום אחד (אע"פ) שאינה חולצ' עד שנבדוק אותה ונראה שהביאה שתי שערות שאז היא גדולה וחולצת דהיינו כר"מ דמקשי' אשה לאיש וההיא דפ' התקבל דאמר רבא ג' מידות כקטן וכו' עד שהגיעו לעונת נדרים נדריהם נדר והקדשו הקדש וכנגדו בקטנה חולצת פירש"י וכנגדו בקטנה שהגיע' לעונת נדרים והיינו שהיא בת י"א ויום אחד והביאה סימנין חולצת שאז היא גדולה ומקשי' אשה לאיש אבל קודם לכן השערות שומא נינהו וקשיא דרבא אדרב' ופירש"י בתשובה דרבא כייל כללי אע"ג דלא ס"ל הכי ועיקר שמועה כההיא דפ' יוצא דופן ולא הויא גדול' עד שתהא בת י"ב שנה ויום אחד ותביא הסימנין ורבינו שמואל פי' ההיא דגיטין הכי הגיעו לעונת נדרי' דהיינו שהם בני י"ב שנה ויום אחד שהם סמוכים לאיש וכנגד' בקטנה שהיא בת י"ב שנה ויום אחד שכבר היא גדולה וחולצת והיינו כדאמר רבא בפ' יוצא דופן ואינו נראה לר"ת זצ"ל מדמסיק וכנגדן בקטנה א"כ משמע דבקטנה איידי ולא בגדולה ופיר"ת דמיירי לדברי ר' יוסי דאמר פ' מצות חליצה קטנה חולצת כדאמר התם (א"ר יוסי לדברי ר') א"ר אמי מדברי של בר'] קטנ' חולצ' בפעוטות מיהו אכתי קשה דרבא אדרב' דאמר התם ס"פ מצות חליצה רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרי' וי"מ דהא דמסיק בתר הכי והלכתא עד שתביא שתי שערות דהיינו מדברי רבא וה"פ אע"ג דלר' יוסי כשתגיע לעונת נדרים חולצת דהיינו בת י"א שנה ויום אחד אפ"ה הלכה למעשה כר"מ שאינה חולצת עד שתהא בת י"ב שנים ויום אחד ותבי' שתי שערות וכענין זה מתרצים דרב אשי אדרב אשי בההיא דפ' כל שעה דאמר רב אשי פרזלייהו בנורא וקשיא דאמרי' שלהי ע"ז דהשפודין של נותר מגעילן. ומפרש רב אשי טעמא משום דהיתרא בלע לא צריכי ליבון וגבי חמץ אמר פרזלייהו בנורא אע"ג דהיתר' בלע אלא הא דמסיק פ' כל שעה הלכתא אידי ואידי ברותחין הוי מדברי רב אשי וה"ק לדידי שאני מחמיר פרזלייהו בנורא אבל הלכה למעשה אידי ואידי ברותחין והכי מתרצים דשמואל אדשמואל פ"ק דכתובות א"ל שמואל לרב חנה בגדתאה זיל אייתי לי עשרה ואימא לך באנפייהו המזכה לעובר קנה ופ' אע"פ פסיק כר"י הסנדלר גבי מקדיש מעשה ידי אשה דהמותר חולין ומפרשים דהאי דמסיק פ"ק והלכתא דהמזכה לעובר לא קנה דהיינו מדברי שמואל. ורבינו יצחק בר שמואל כתב דהתם בהתקבל מסיק ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ' ובפ' מי שמת איתמר קטן מאימתי מוכר בנכסי אביו רב הונא בר חיננא אר"נ עד שיהא בן כ' רבא אמר ר"נ בן י"ח ויש ספרים שם שמחליפי' הגירסא דברי רבא לרב הונא אבל אין הסוגיא מוכחת כן וגם בפר"ח ל"ג הכי הלכך [בפרק] התקבל רבה גרסי' ול"ק מידי מההיא דיוצא דופן דההיא הלכתא היא דאע"ג דהגיעה לכלל שנותיה בעיא בדיקה הילכך אין האיש חולץ עד שיהא בן י"ג שנה ויום אחד ויביא שתי שערות.

[ב]

וצריך שיהיו הגומות במקום יניקת (בשר מן השער) [השער מן הבשר] בההיא דפ' בא סי' ר' חלבו א"ר הונא שתי שערות שאמרו צריך שיהא בעיקרן גומות.

[ג]

וצריך שיהו אלו שתי שערו' במקו' א' כי ההיא דפ' בא סימן דאר"י אמר שמואל שתי שערות אפי' אחת על הכף וא' ע"ג בצים תנ"ה שתי שערות שאמרו אפי' אחת בגבה ואחת בכריסה [א' ע"ג קשרי אצבעותיה של יד] ואחת על קשורי אצבעותי' של רגל דברי ר"ש ורבנן א"ר אסי עד שיהיו ב' שערות במקום אחד ופסק רבינו יצחק אלפס זצ"ל דהלכה בחכמים דבעינן ב' שערות במקום אחד וכן פסק בספר התרומות וקיי"ל דאפי' ב' שערות בגומ' אחת דא"ר אשי א"ל מר זוטרא קשי בה רב חנינא מסורא לא לישתמיט תנא לאשמעינן גומות דאי אשמעינן גומות הוה אמינא עד שיהיו שתי שערות בשתי גומות קמ"ל דאפי' ב' שערות בגומא אחת.

[ד]

וצריך שיהו השערות ארוכות כדי שיהיו ניטלות בזוג דהיינו יותר ארוך מכדי לכוף ראשן לעיקרן דתנן בפ' בא סימן שתי שערות האמורות בפרה ובנגעי' והאמורות בכ"מ כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי ר' ישמעאל ור"א אומר כדי לקרוץ בצפורן ר' עקיבה אומר כדי שיהיו ניטלות בזוג ופי' רש"י דהיינו שיעורא רבה דכולהו ואר"ח אמר מר עוקבא הלכה כדברי כולן להחמיר פירש"י משנקרצת בצפורן לא ממאנה שמא גדולה היא לענין חליצה עד דאיכא שיעורא רבא דכולהו עכ"ל מדפי' דלא חלצה עד דאיכא שיעורא רבה דכולהו ופי' נמי דשיעור' רבה דכולהו היינו שתהא ניטלת בזוג הא למדת אע"ג שהשערות הם כל כך ארוכים שיכול לכוף ראשן לעיקרן אפ"ה לא חלצה עד שיהו ארוכים שיהו ניטלין בזוג ורלא כספר תרומות שפסק דשיעור שערות כדי לכוף ראשן לעיקרן.

[ה]

והשערות לא מהני עד שיגיעו לכלל שנותיהם שיהא האיש בן י"ג שנה ויום אחד והאשה בת י"ב שנה ויום אחד אבל קודם לכן אע"ג דהביאו שערות בשיעורן אפ"ה שומא נינהו כדתניא פ' יוצא דופן איש כי יפליא מה ת"ל איש לרבות בן י"ג שנה ויום אחד שאפי' אינו יודע להפלות דבריו קיימין ה"ד אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא אלא לאו דאייתי שתי שערות וטעמא בן י"ג ויום אחד הוא דהויא ליה איש הא תוך זמן כלפני זמן ואיתותב מ"ד תוך זמן כלאחר זמן ותו דאר"נ בר יצחק כתנאי וכו' עד לא דכ"ע תוך זמן כלפני זמן ואמר רבא הלכתא תוך זמן כלפני זמן הלכך הכי הלכתא תוך זמן כלפני זמן והשערות שומא נינהו ואם יהיו אותם שערות קיימין עד שיגיעו לכלל שנותיהן אפ"ה שומא נינהו וקטנים הם עד שיביאו שערות אחרות כדאמרי' ר"פ בא סימן בשלמא לפני הפרק בעיא בדיקה דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו וה"נ אסקי' התם בסמוך אליבא דר"ש. והשתא יש לדקדק הואיל ואתבריר לן דכל שערות שבאו קודם הפרק דשומא נינהו אפי' לאחר הפרק א"כ צריכין בדיקה פעמיים קודם הפרק ולאחר הפרק כדי לידע שאלו השערות לא באו קודם הפרק כ"א לאחר הפרק וסימן הם.

[ו]

ופסק רבינו יצחק בר שמואל שלכתחילה ודאי בעיא בדיקה קודם הפרק כדי לברר ולידע על האמת שלא באו אלו השערות עד לאחר הפרק אבל היכא שלא בדקו קודם הפרק ולאחר הפרק הביאה השערות אמרי' ודאי גדולה היא ול"ח שמא מקודם לכן באו ושומא נינהו וראיה לדבר מפ' מצות חליצה דא"ל ר' לאבדן זיל בדקה והתם לא בדקוה מקודם לכן. מיהו יש לדחות שא"ל לבודקה בדדין אם הטו שזהו סימן העליון ואי אפשר עד שבא התחתון אבל יש להביא ראיה מפרק מי שמת בעובדא דבני ברק שמכרו בנכסי אביהם ומת וערערו עליו בני המשפחה לומר קטן הוא ובאו ושאלו לר"ע מהו לבודקו אע"ג דהתם לא בדקוה מקודם לבן מיהו גם זה יש לדחות ולפרש דה"ק מהו לבודקו ולסמוך על הסימנין עם חזקה דרשב"ל דאמר אין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה גדול דה"ה שאין חותמין עד שיהא המוכר גדול. אבל יש להביא מר"פ בא סימן דקתני נאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל כיצד גדולה היא שלא תמאן קטנה היא שלא תחלוץ ועכשיו קאמר שהיא נאמנת להעיד שלא תחלוץ. משמע הא אי אמרה גדולה היא חולצת הלא אפי' אמרה גדולה היא אינה חולצת כדקתני סיפא אבל אינה נאמנת לומר קטנה היא שתמאן גדולה היא שתחלוץ אלא אומר ר"י בר שמואל דהא דקתני שהיא נאמנת לומר קטנה היא (שתחלוץ) [שלא תחלוץ] מיירי כגון שבדקוה אנשים לאחר הפרק ומצאו בה שערות והכשירוה לחלוץ ועתה האשה אומרת שאותם שערות ראתה קודם הפרק ושומא נינהו ונאמנת היא בכך להעיד עליה שהיא קטנה אבל אם לא היתה היא מעידה שראתה בה אלו שערות מקור' לכן היינו (סימנין) [סומכין] על השערו' ומכשירי' אותה לחלוץ אע"פ שלא בדקנוה קודם הפרק.

[ז]

והיכא שהגיעו לכלל שנותיהם והביאו השערות אלא שאין אנו יודעים אם יש גומו' קטנות במקום יניקת השער מן הבשר פסק רבי' יצחק בר' שמואל הואיל שאין אנו בקיאין להכיר בגומות. אם יש ריבוי שיער וגם גדולות באיש ובאשה סגי. ועוד פסק שאם ירצה יבדוק האשה בדדין ואם הטו הדדין גדולה היא ותנן בא סימן התחתון עד שלא בא העליון או חולצת או מתייבמת בא העליון עד שלא בא התחתון אע"פ שאי אפשר רמ"א לא חולצת ולא מתייבמת וחכ"א או חולצת או מתייבמת מפני שאמרו אפשד לתחתון לבוא עד שלא בא העליון וא"א לבוא העליון עד שלא יבוא התחתון ופסק ר"י אלפס דהלכה כרבנן דיחיד ורבים הלכ' כרבי'. ושיעור סי' העליון כדתנן פ' יוצא דופן משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל פגה עודה תינוקת בוחל אלו ימי נעורים בזו ובזו אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר' נדריה צמל [כיון] שבגרה אין לאביה רשות בה איזו היא סימניה [ר' יוסי הגלילי אומד משיעלה הקמט תחת הדד] ר"ע אומר משיטו הדדין בן עזאי אומר משתשחיר הפטמית ר' יוסי אומר כדי שיהא נותן ידו (או) על העוקץ והוא שוקע ושוהה לחזור. פירש"י פגה כל זמן שאין לה סימן לא בדדין ולא בשערות. בוחל כשהפרי גדול קצת כמו התאנים שביחלו כך יש להם סימן קצת דדים בידוע שהביאה ב' שערות ונערה היא. צמל מפרש לה בגמ' לשון נוטריקון. איזו היא סימניה. אצמל קאי קמט שגדלו דדיה קצת עד שיכפול דדיה קצת על החזה ונראה כקמט. משיטו גדולים יותר. הפטמית. ראש הדד כמו ניטלה פיטמתו. עוקץ כמו עוקצי האגסין חודו של דד שהתינוק יונק ופיטמית היינו סביבות העוקץ עכ"ל. לפי פירש"י שפי' דלא פליגי אלא בסימני בגרות שפי' דאצמל קאי א"כ כסימני נערות מודים כ"ע שכשיש להם סימן דדים קצת בידוע שהביאה שתי שערות ונערה היא וחולצת או מתייבמת. מיהו קשה דת"ר בגמ' אלו הן סימני בגרות ר"א בר' צדוק אומר משיתקשו הדדים ר' יוחנן בן ברוקה אומר משיכסיף ראש החוטם ר' יוסי אומר משתקיף העטרה ולפי' רש"י שפי' דבמתני' בסימני בגרות פליגי קשיא דר' יוסי אדר' יוסי דבמתני' יהיב שיעורא אחרינא לסימני בגרות דאמר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהה לחזור וצריכין אנו לומר לפירושו דהא והא חד שיעורא הוא ודוחק הוא זה. ונראה לרבינו יצחק לפרש דבמתני' בסימני נערות פליגי ובברייתא בסימני בגרות ולא תקשי דר' יוסי אדר' יוסי הלכך כתב בסה"ת בשם רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל שאם ירצה יבדוק האשה בדדין ואם הטו הדדין גדולה דהיינו כפי' זה שפירשנו דבמתני' בסימני נערות פליגי ודלא כפירש"י. מיהו לא ידענא מנין לו שהלכה כר"ע דאמר במתני' משיטו הדדין דמסתבר דשיעורא דר' יוסי עדיף משיעורו דר"ע. והיכא שהוא בן י"ג שנה ויום אחד וכן היא בת י"ב שנה ויום אחד ולא נולדו בו בזכר סימני סריס וסימני איילונית בנקיבה ממתינין להם עד שנת ב' ואם לא הביאו אז השערות הרי הזכר סריס והנקבה איילונית ולא חולצין ולא מייבמין כההיא דתנן פ' יוצא דופן בת כ' שנה שלא הביאה שתי שערות [תביא ראיה שהיא בת כ' שנה והיא איילונית לא חולצת ולא מתייבמת בן ב' שנה ולא הביא שתי שערות] יביא ראיה שהוא בן כ' והוא סריס ולא חולץ ולא מייבם אלו דברי ב"ה וב"ש אומרים זה וזה בן י"ח ור"א אומר הזכר כדברי ב"ה והנקבה כדברי ב"ש שהאשה ממהרת לבוא לפני האיש. ואמרי' בגמ' ורמינהו אחד בן ט' שנים ואחד בן כ' שנים שלא הביא שתי שערות פי' שניהם דין אחד להם וביאתו כמאמר בגדול אלמא קטן [הוא ו] בעי אמתוני ושנינן א"ר שמואל בר רב יצחק [אמר רב] והוא שנולדו בו סימני סריס פי' מתני' דפ' יוצא דופן כגון שנולדו לו סימני סריס המפורש בהערל כדפרי' לעיל אמר רבא דיקא נמי דקתני והוא הסריס ש"מ וה"נ איכא למידק גבי איילונית דהא קתני נמי התם והיא איילונית הלכך כל היכא שנולדו סימני סריס בזכר וסימני איילונית בנקבה והם בני עשרים הרי הזכר סריס והנקבה איילונית לא חולצין ולא מייבמין ונשאת האשה לשוק לכל מי שהיא רוצה. ושנת עשרים שאמרנו אין צריך שנה שלימה מעת לעת אלא כיון שיצאו ממנה שלשים יום ה"ז שנה שלימה דאמר רב הלכה בכולי פרקין מעל"ע. ועולא אמר דתנן תנן ודלא תנן [לא תנן] פירש"י היכא דתנן יום אחד כגון בת ג' שנים ויום א' וכולהי דמתני' בר מסיפא דקתני בת כ' שלא הביאה שתי שערות התם לא בעינן כ' שנים שלימות אלא משנכנס יום אחד בשנת כ' עכ"ל. וקיי"ל כעולא כדמסיק סתמא דתלמודא בשלמא לעולא היינו דעד הכא קתני יום אחד והכא לא קתני אלא לרב ליתני ועוד תניא ר' יוסי בן כיפר אומר משום ר"א שנת עשרים שיצאו ממנה ל' יום ה"ז כשנת כ' לכל דבריה וכן הורה ר' בלוד שנת י"ח שיצאו ממנה ל' יום הרי הוא בשנת י"ח לכל דבריה בשלמא דר' ודר' יוסי בן כיפר לא קשיא הא כב"ש והא כב"ה אלא לרב קשיא תנאי הוא דתניא שנה האמורה בקדשים שנה האמורה בבתי ערי חומה שתי שנים שבשרה אחוזה שש שבעבד עברי וכן שבבן ושבבת כולן מעת לעת הרי מתני' דייקא בעולא כדמסיק בשלמא לעולא דאתיא מתני' כותיה ותו דא"ר יצחק בר נחמני אר"א הלכה כר' יוסי בן כיפר שאמר משום ר"א ומסקנא דמסתברא כותיה קאמר הלכך הלכה כעולא דלא בעינן שנת כ' שנה שלימה מעת לעת וכ"פ רבינו יצחק אלפס דהלכה כעולא. מיהו מה שפירש"י משנכנס יום א' בשנת עשרי' לא אתבריר לי דבין ר' ובין ר' יוסי בן כיפר בעו ל' יום ובפ"ק דר"ה פליגי ר"מ ור"א דר"מ סבר יום א' בשנה חשוב שנה. והיכא שלא נולדו סימני סריס בזכר ובנקיבה סימני איילונית מחזקינן להו בחזקת קטנים עד שש ושלשים שנה כההיא דס"פ יוצא דופן וס"פ האשה רבה וס"פ מי שמת בבבא בתר' דאסקי' וכי לא נולדו בו סימני סריס עד כמה תני ר' חייא עד רוב שנותיו כי אתו לקמי' דר' חייא אי כחוש אמר להו אבריוה אי בריא אמר להו אכחשוה דהני סימנין זימנין דאתו מחמת כחישותא וזימנין דאתו מחמת בריותא:

[ח]

והיכא שהגיעו לכלל שנותיהם ולא ידענא אם הביאו השערות פר"ח זצ"ל שאין האשה נאמנת להעיד על הקטנה שהביאה שתי שערות אע"ג שהגיעה לכלל שנותיה וקיי"ל כר"ש ואוקימנ' הא דתניא פ' יוצא דופן נאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל אליבא דר"ש ולאחר הפרק ולית ליה חזקה דרבא. וז"ל רבינו יצחק אלפס זצ"ל פ' בא סימן ת"ר כל הנבדקות נבדקות ע"פ נשים וכן היה ר' אליעזר מוסר לאשתו ור' ישמעאל מוסר לאמו ר' יהודה אומר לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותן תוך הפרק אין נשים בודקות אותן שאין משיאין ספיקות ע"פ נשים רש"א אף תוך הפרק נשים בודקות אותן ונאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל כיצד גדולה היא שלא תמאן קטנה היא שלא תחלוץ אבל אין נאמנת לומר קטנה היא שתמאן גדולה שתחלוץ. אמר מר ר"י אומר לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותן בשלמא לפני הפרק בעי' בדיק' דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו אלא לאחר הפרק למה לי והאמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה [סימנין] כי אמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה תוך הפרק אין נשים בודקות אותן קסבר תוך הפרק כלאחר הפרק לאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא סמכי' אנשים ובדקי הנשים תוך הפרק דליכא חזקה דרבא לא סמכי' אנשים ולא יבדקו נשים ר' ישמעאל אומר אף תוך הפרק נשים בודקות אותן קסבר תוך הפרק כלפני הפרק ובעיא בדיקה דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו. ונאמנ' אשה להחמיר אבל לא להקל הא מאן קתני לה אב"א ר' יהודה ואתוך הפרק ואב"א ר"ש ולאחר הפרק ולית ליה חזקה דרבא. אשכחן לחד מרבואתא דכתב הכי קיי"ל [בהא כר"ש דסבר תוך זמן כלפני זמן דסוגיין דפסקינן הילכתא תוך זמן כלפני זמן וכיון דר"ש דקיי"ל] כותיה דחי חזקה דרבא ש"מ הא חזקה דחויה היא ולא סמכי' עלה ותו האר"נ אמר שמואל בודקין למיאונין וקיי"ל כותיה. אלו דבריו של מפרש זה. ואנן לא ס"ל הכי חדא דהאי חזקה דרבא הילכתא היא וליכא לדחויה דהא קא מותבינן מינה תיובתא [לדר"י ופריק כי אמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה ואי לאו הלכה היא לא הוה מותבי' מינה תיובתא] ועוד דהא קיי"ל דר"י ור"ש הלכה כר' יהודה וכיון דר' יהודה אית ליה חזקה דרבא ממילא שמעינן דחזקה דרבא הילכתא היא וכ"ש דסתם מתני' היא ור"א ור"ש ור"י כולהי קיימי בחדא שיטתא וס"ל דנשים בודקות אותן לאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא והוה ליה ר"ש יחיד אצל רבים וקיי"ל דאין הלכה כיחיד אצל רבים הלכך ליתא לדר"ש אלא לענין תוך זמן בלבד ול"א כיון דהלכתא כותיה בהא הויא הלכתא כותיה נמי בהא דלאו מילי דתליין בהדדי נינהו אלא כל מילתא מנייהו קיימא באפי נפשה ולא שייכא בחברתה תדע דהא רבא הוא דאמר קטנה שהגיעה לכלל שנותיה א"צ בדיקה חזקה הביאה סימנין והוא דפסק הלכתא דתוך זמן כלפני זמן הואיל וכך ליכא למשמע מהאי סברא דס"ל דתוך זמן כלפני זמן למידחי חזקה דרבא וטעמא פריכא היא וליכא למסמך עלה אלא ודאי מרר"י אית ליה חזקה דרבא [וקיי"ל דר"י ור"ש הלכה כר"י ש"מ דחזקה דרבא] הלכה היא וכ"ש דלא אתבריר דר"ש לית ליה חזקה דרבא [אלא בדרך אפשר יש לומר דהא דאמרי' לית ליה חזקה דרבא דהכי] קאמרי' הא מאן קאמר לה אב"א ר"י ואתוך הפרק ואב"א ר' שמעון ולאחר הפרק ולית ליה חזקה דרבא וכיון דאפשר דר' יהודה קתני לה אתוך הפרק לא אתבריר דר"ש לית ליה חזקה דרבא ומ"מ בין דס"ל לר"ש חזקה דרבא בין לא ס"ל חזקה דרבא הלכה היא מהני טעמי דאמרן. הלכך כל הנבדקות נבדקות ע"פ נשים הלכה היא בין לחליצה בין למיאון דסמכי' אחזקה דרבא והא דאר"נ אמר שמואל בודקין לגיטין ולקידושין ולחליצה ולמיאון ודאי איכא לאקשויי אדרב' דאמר קטנה שהגיע' לכלל שנותיה א"צ בדיק' חזק' הביא' סימני' דאמרי' הכי (אר"נ) [הא דאר"נ] אמר שמואל בודקין למיאון היכי משכח' לה [אי קודם זמן ותוך זמן הא קיי"ל דשומא נינהו ולא עבדינן בהו עובדא ואי לאחר זמן הא אמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה א"צ בדיק' חזקה הביאה סימנין ואע"ג דבדקנוה לאחר זמן ולא אשכחן בה מידי הא איפסקא הילכת' דחיישי' שמא נשרו וא"כ הא דאר"נ א"ש בודקי' למיאונין היכי משכחת לה] ואנן עיינינן בה ואשכחן פירוקא בסייעתא דשמיא והדין הוא פירוקא דהאי קושיא האי דאיפסק' הילכתא דחיישי' שמא נשרו לא אפסיקא הכי אלא היכא דקדיש תוך זמן ובעל לאחר זמן דהו"ל [ספיקא דאורייתא כדכתבינן לעיל אבל היכא דלא בעל אחר זמן דהוו להו] נישואין דרבנן לא אמרי' חיישי' שמא נשרו ולא אמר דבא דלא בדקינן לה דלא אמר רבא חזקה הביאה סימנין אלא לענין איסור דאוריית' דעברינן לחומרא ולא בדקי' שמא (נשרף) [נשרו] אבל בספיקא דרבנן בדקי' ואי משכחינן שתי שערות לא ממאנה דהויא לה גדולה ואי לא משכחינן שתי שערות ל"ח שמא נשרו אלא אמרי' קטנה היא וממאנה והיינו דאר"נ אמר שמואל בודקי' למיאונין היכא דקדיש תוך זמן או לפני זמן ובעל תוך זמן ולא בעל אחר זמן דלאו נישואין דאורייתא נינהו אלא נשואין דרבנן נינהו ואיפרק קושיא כהוגן הדין הוא סברא דילן וסברא תריצא היא עכ"ל. וכ"פ ר"ת זצ"ל דהיכא שהגיעו לכלל שנותיהם שנבדקות ע"פ נשים.

[ט]

והיכא דלא ידענא אם הגיעו לכלל שנותיהם דהיינו שאין אנו יודעין אם יש לזכר י"ג שנה ויום אחד ולנקבה י"ב שנים ויום אחד פי' רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל שאם הם גדולים הרבה או יש להם שערות הרבה בבית הערוה או בזקן אז אין להסתפק וחולצין ואם לא ויש ספק בדבר אומר רבי' יצחק בר שמואל שהאב ואם אינם נאמנים להעיד עליהם שהגיעו לכלל שנותי' כדתניא בפ' האומר בקדושין בני זה בן י"ג שנה ויום אחד בתי זו בת י"ב שנה ויום אחר נאמנים לנדרים לערכין לחרמים ולהקדישות אבל לא למכות ולא לעונשין. פי' אינו נאמן להחזיק שערות שלהן בחזקת (שאין) [גדול] ללקות ולהעניש. ואומר רבינו יצחק דמסתמא כשם שאינו נאמן למכות ועונשין כך אינו נאמן לחליצה דהוי דבר שבערוה ואינו נאמן. וכבר היה מעשה שהיה האב מעיד על בנו שהיה בן י"ג שנים ויום אחד כדי שיהא ראוי לחליצ' ויש שהיו אומרים שהוא נאמן דתנן בהאומר קדשתי את בתי וא"י למי קידשתיה ובא אחד ואמר אני קדשתיה נאמן וא"ר (נחמן) [נאמן] ליתן גט ואינו נאמן לכנוס נאמן ליתן גט אין אדם חוטא ולא לו. הכא נמי האב נאמן דאינו חוטא ולא לו. ושאלו את רבי' יואל בר' יצחק הלוי זצ"ל מבון והשיב להם שאין האב נאמן אא"כ יצטרף עד אחר עמו. ומההיא דאין אדם חוטא ולא לו ליכא ראיה שא"כ עד אחד דקיי"ל דאינו נאמן באיסורא היכא דאתחזק איסורא ואינו בידו לתקנו אמאי והא אין אדם חוטא. ותו דשרינן אשת איש ע"פ ע"א משום דדייקא ומינסבא ומשום חומר שהחמרת עליח בסופה ואמאי צריכין להני טעמי הואיל ואין אדם חוטא ולא לו כדהכא. הכא לא שייך דייקא ומינסבא דקטנה היא ולא ידעה. ועוד (כפל את) [בפלוגת'] דר' ור' נתן היכא דמוחזק לן באחי ולא בבני ופליגי דר' סבר מה לי לשקר כי עדים דמי ועקריה לחזקת איסור. בלא מה לי לשקר נימא אין אדם חוטא ולא לו וה"נ לר"נ איכא לאקשויי. ותו בפ' יש נוחלין ההוא דהוה שכיב ואמרו ליה איתתיה למאן ואמר להו חזיא לכהנא רבא ואמר ליה רבא לרב נתן בר אמי חוש לה אלמא אפי' היכא דאיכא מה לי לשקר ועוד אין אדם חוטא ולא לו אינו נאמן להוציאה מחזקתה דמוחזק לן באחי. והכי עיקרא דמילתא כדמפרש בירושלמי רב אמר נאמן לכנוס ושמואל אמר נאמן ליתן גט ור' יוחנן אמר נאמן לכנוס ואין למדין הימנו מהו ואין למדין הימנו אחד משדותי מכרתי ואיני יודע למי מכרתי ובא אחר ואמר אני לקחתי' לא כל הימנו [אף בקידושין כן אחת מבנותי קידשתי וא"י למי קידשתיה ובא אחד ואמר אני קידשתיה לא כל הימנו] מתני' פליג' אדרב המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב ובפ"נ לא ישא את אשתו תמן הוחזקה אשת איש בפני הכל בדם הכא [לא] הוחזקה אשת איש אלא בפני שנים לכשיבואו שנים ויאמרו זהו שקידשה. והיינו משמע כל היכא דאתחזק איסורא כאשת איש לא שרינן לה בעד אחד. אבל ההיא דקידושין נאמן ליתן גט התם בחזקת פנויה קאי ונהי דאב נאמן לאוסרה מדאורייתא אע"פ שאין עדים לנו אין ברור בה חזקת איסור והשתא כשנותן לה גט זה מעמידה על חזקת' דפנויה היתה. אבל הכא דהוחזק בקטן לא שרינן לה לחליצה עד שיעידו עליו שני עדים שהגיע לכלל שנותיו. והא דפסקי' פ' החולץ והלכתא גלויי מילתא בעלמא היא אפי' קרוב אפי' אשה פי' מעידים עליו שהוא אחי המת וחולץ לה ומתירה פי' רבי' יצחק בר שמואל דשאני התם משום דמירתתי דמילתא דעבידי לגלויי היא. ועוד פי' ר"י בר' שמואל זצ"ל דאפי' ראינו שעמד להתפלל לפני התיבה והשלים לעשרה בביהכ"נ אין בכך כלום דשמא ע"פ האב עשו שנאמן לנדרים ולהקדשות וכ"פ רבי' יואל הלוי זצ"ל שאם ראינו שקרא בס"ת שאין זה ראיה דהא קיי"ל קטן עולה למנין שבעה:

[י]

והיכא שהוהזקו ע"י השכנים שהגיעו לכלל שנותיהם כתב ר"ת זצ"ל בסדר חליצה שלו דסמכי' אחזקה. וזה לשונו. אם יצא קול שהגיעה יבמה לכלל שנותיה חשבינן לה בהכי הוחזקה בשכינותיה שהגיע' לכלל שנותיה והוחזקה והגיעה לסימנין בשכינותיה אינה צריכה בדיק' כדאמרינן מלקין וסוקלין על החזקות ואע"פ שאין שורפים תרומה התם חומרא בעלמא הוא והוחזקה היינו שיצא עליה קול שעברו עליה י"ב שנה ויום אחד וגם יוצא עליה קול שיש לה סימנין עד כאן לשונו וכן פירש רבינו יצחק בר' שמואל זצ"ל. והא דתניא דאינו נאמן למכות ולעונשים מיירי כגון שלא הוחזקו על ידי שכינותיה שלא נולדו באותו מקום שאין אנו יודעים כי אם ע"פ האב. אבל אם הוחזקו שהגיעו לכלל שנים על פי השכנים אז אפי' השערות שהרי הוחזק' נדה בשכינותיה בעלה לוקה עליה ובירושלמי דקדושין דאיש ואשה שעומדים בבית אחד ל' יום בחזקת שהיא אשתו הויא חזקה ותו פי' דברייתא דאין אב נאמן מיירי דאין כאן שערות והאב מעיד שהגיעו לכלל שנים והביאו שערות ונשרו ולכך אינו נאמן אבל היכא דאיכא שערות שמא הוא נאמן למכות ולעונשין ורבי' יואל בר יצחק הלוי זצ"ל מבון לא נהירא לי' פסק ר"ת זצ"ל. וזה לשונו. ועל דברי רבי' אנו אומרים אין משיבין את הארי לאחר מיתה ומאן יהיב לן מעפריה ורמינן בעיינין ומיהו תמיהני אם עשה הלכה למעשה דהא דאמרי' מלקין וסוקלין על החזקו' לא מיירי ע"י קול דקול לא חוי חזקה אבל מעשה הוי חזקה ובדבר שלא הוחזק מתחילה איסור ברור לן ולא היתר ברור כמו הוחזקה נדה בשכינותיה שעושה מעשה ולובשת בגדי נדות ומתחילתה אין עומדת אלא בספק נדה הלכך סמכי' אחזקה להחמיר והכי נמי באשה שתינוק מורכב לה על כתיפ' דאיכ' מעשה ומסיק לא מפני שבנה ודאי אלא מפני שכרוך אחריה וזהו מעשה וכן כולם לחומר' ומתני' דאמר בכרוכין אדריה דהמני' ליוחסין התם נמי לא הוחזקו הבנים לפסול הלכך סמכי' אחזקה דמעשה דכרוכין אבל לענין תרומה אין שורפין על החזקות לר' יוחנן והלכתא כותיה משום דעיסה בחזקת טהר' ואע"ג דאיכא מעשה שהתינוק בצד עיסה. אלמא כל דבר שיש חזקה לטהרה לא מפקינן ליה מחזקתו הראשון וכ"ש דבר שהוא עומד בחזקת ודאי איסור כי האי נעד או קטנה לענין חליצה דלא מפקינן להו מחזקתן אפי' ע"י חזקה כ"ש ע"י קול. ועוד דהא תוך הפרק ליכא חזקה לא סמכי' אנשים להקל אע"פ שמעידות דאינו הסימנים כ"ש כשמעידים שיצא עלי' הקול שעבדו עליה י"ב שנים ויום אחד ואינן יודעות האמת שאינן כלום. ותו דתנן בגיטין יצא שמה בעיר מקודשת ה"ז מקודשת ואמר לא הוי קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומיטות מוצעות ובנ"א וכו'. אלמא דאפי' להחמיר לא חשבינן קלא אא"כ יש מעשה מוכיח וכ"ש להקל ופירש"י התם מגורשת ה"ז מגורשת דוקא לישב תחתיו דאילו מגורשת להקל ולהנשא לשוק ליכא לפרושי דמשום יציאת קול לא שרי' א"א לעלמא עכ"ל. כל הני פירכי שהקשה ה"ר יואל על ר"ת ליתנהו דמה שהזכיר רבי' קול בפי' שלו זהו כמו קול ברור דזו היא החזקה דבענין אחר לא משכחת לה להך חזקה אלא ע"י הקול שאמר האב קודם לכן שהיה בנו גדול ומה לו לשקר. ומה שהקשה על רבינו ופי' דלא סמכי' אחזקה ללקות עליה משום נדה אלא משום דמעיקרא ספק נדה ספק טהורה התם הוא דסמכי' אחזקה דשכינות אבל היכא דאיכא חזקה דדבר כי הכא שהיה תינוק בחזקת קטן לא אתיא חזקת קול ושכינות מפקא מיניה והביא ראיה מדר' יוחנן דאמר אין שורפין על חזקה משום דעיסה בחזקת טהרה עומדת. שרא ליה מריה וכי סבור הוא שחזקת נרות וכריכות דומה ממש לאותה חזקה דעיסה. איברא אינם דומות אלא בשם דחזקת העיסה. דומה לחזקת דבית דילפינן מינה כל החזקות פ"ק דחולין ולדבריו שמדמה אותם ליקשי ליה השתא לגבי נפשות דהקילה תורה עליהם אתה מחמיר להרוג כ"ש שריפת תרומה דאיסור עשה. ומה שפירש שזו היא חומרא שאנו הורגים הנפש אדרבה קולא היא ועוד ספק נפשות להקל. ותו שכן פי' בקידושין פדק בתרא דחזקת קטנות לאו חזקה היא הואיל וממילא אזלא לה כשהוא גדל. ועוד מתירוצו של מורי ר"צ דפ"ק דחולין דלא שייך למימר למפרע אוקמה אחזקה אלא בדבר שהחזקה לפנינו עכשיו. ותו לדבריו מי לא עסקינן דאע"ג דאמש בחזקת טהרה היתה והיום ילקה עליה בעלה וכי תימא ה"נ דלא אמר הכי. הא ליתא דהא אמרי' דנדה סופרת לעצמה ואפי' דאתה לפנינו וכ"ש ללקות עליה אפי' טהורה ודאית היתה קודם לכן לחומרא כיון שאומרת שהיא טמאה והתורה האמינתה ואין דומה לקול קידושין משום דאין דבר שבערוה פחות משנים. ומה שאמר נמי שאין קריאתו בתורה ראיה ומדמה לה לעבד דפ"ב דכתובות אין הנדון דומ' לראיה דהתם עבד ניחא ליה שיחזיקוהו בתורת משוחרר אבל הכא מאי ניחותא. ותדע דיש חילוק דהא בכמה עובדי דהתם אמר מוחזקני בזה שהוא בהן מה ראית שקרא ראשון אלמא קה"ת חזקה היא היכא דקרא ראשון לגבי כהונה ה"נ גבי עבד הכי הוה לן למימר אם לא משום טעמא כדפרי'. ומה שאנו אומרי' הכל עולין למנין שבעה אפי' עבד היינו שקורין אותו בשם חזקת עבד ובשם קטן כי היכי דלא ליתי בהו לידי תקלה להחזיקו בגדול ומשוחרר ותו פוק חזי מה עמא דבר שאין קורין אותו האידנא למנין שבע' אפי' היכא דליכא אחרינא וחינוך לא שייך במקום שיבוא לטעות בו כדפרי'. ואם יש לחסם על פי' רבי' תם בך יש לי לחסם דלמה יש לנו לסמוך אחזקת שכינות וקריאת התורה במקום שיש לבדוק ונבדוק אם יש לו שערות רוב המביאים שערות פשיטא דלאו שומא נינהו ואם לא הביא תיגלי מילת' דחזקה וקול לאו מילתא היא דאפי' למ"ד חיישינן שמא נשרו היינו לחומרא דוקא ולכל הפחות נ"ל דחזקה וקול בהדי השערות בחזקת גדול מחזקינן ליה: אליעזר בר' יהודה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף