אור זרוע/חליצה/תרסד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
[א]
חלצה באנפיליא של עור חליצתה כשירה באנפיליא של בגד חליצתה פסולה.
[ב]
מי שרגלו הפוך שאינו דורס במקום מדרס רגלו אלא מגב הרגל הוא דורס פסיל לחלוץ ולא חליץ.
[ג]
ופי' ריב"ן אבל מייבמה ואח"כ הרשות בידו להוציאה בגט.
[ד]
מי שנחתך רגלו מן הארכובה ולמטה כשר לחלוץ מן הארכובה ולמעלה פסול לחלוץ כך היא הלכה אליבא דרבי' שלמה וריב"ן ופר"ח בשם הגאון.
[ה]
ואפשר לפי דבריהם שאם המנעל ארוך עד למעלה מן הארכובה פסול לחלוץ בו:
[א]
תנן חלצה באנפיליא חליצתה פסולה פי' רבי' שלמה קלצ"ה של בגד פסולה מידי דמגין בעינן דכתיב נעלו ונעל מידי דמגין הוא דכתיב ואנעלך תחש. ובגמרא דמינן מתני' אהדדי ואוקמה רבא למתני' באנפיליא של בגד אבל באנפיליא של עור מנעל הוא וחולצין בו אף לכתחילה והא דמתני בברייתא באנפיליא של עוד כשירה דמשמע דיעבד אגב אחריני תני לה בלשון דיעבד ותו משום דתני סיפא באנפיליא של בגד פסול' אפי' דיעבד. ואם היתה אנפיליא מבחוץ של בגד ומבפנים של עוד חליצתה כשירה כדאוקמה אביי לברייתא במחופה עור מבפנים ואליבא דרבנן דדרשי ואנעלך תחש ואפשר דאפי' הי' האנפיליא הזאת ארוכה עד למעלה מארכובה שכשירה לחלוץ בה ולא קרינן בה מעל דמעל לפי' רבי' שלמה דתנן מן הארכוב' ולמטה חליצתה כשירה מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה.
[ב]
והא דאמר אמימר האי מאן דסגי לעיל לליחתא דכרעיה לא חליץ פירש"י שרגלו הפוך ודורס בעליונו של רגל כלומר שאינו דורס במקום מדרס רגלו.
[ד]
ואע"ג דתנן מן הארכוב' ולמטה כשיר' התם הוא דכי נחתך רגלו קם ליה שוק ורחמנא אמר מעל רגלו דהיינו שוק אבל האי לאו רגל הוא עכ"ל. וכן פי' רבי' יהודה בר נתן זצ"ל והוסיף ואמר עוד מעל רגלו כתיב והאי מתחת הרגל הוא שהרי פיסת הרגל מלמעלה מעתה לפ"ז לא איירי מתני' באורך המנעל כלל ואפשר שהמנעל כשר אפי' הוא ארוך למעלה מן הארכובה.
[ה]
וגם יש לי ללמוד מיכן מי שנחתכה רגלו למטה מן הארכובה שחולץ בשוק אע"פ שנהפכה רגלו. ודורס ע"ג הרגל פסול לחלוץ כמו שפירש רש"י וחילק ביניהם. וזה לשון פר"ח כתב גאון מכדי אם נקטעה רגלו חליצתה מן השוק למטה מן הארכובה כשרה כ"ש מי שרגלו קיימת והפוכה מפני שאומר אמימר מאן דמסגי אליחתא דכרעיה חליצתה פסולה ושמעינן פירוק אהא טעמא מאי צריך לתרץ כרעיה דעל גבה הוא לתחת ולתחת דיליה הוא לעיל וכיון דאיתא לכרעי' ולא תרצה הו"ל כמי שאין ראוי לבילה שבילה מעכבת בו אבל היכא דהוו תריצן כרעיה מעיקרא ואי לא הוו פסקין הוה יכיל למתרצינן אע"ג דאיפסק חליץ מן הארכובה דהוי ראוי לבילה שאין בילה מעכבת בו ואנן עדיין צריכין לעייוני בה עכ"ל. הא סובר כמו רש"י שאם נהפכו רגליו פסול לחלוץ ואם נחתכו למטה מן הארכובה כשר לחלוץ ואפשר שאם המנעל ארוך עד למעלה מן הארכובה שחליצתו כשירה. ורבינו יצחק בר שמואל זצ"ל לא אתבריר ליה פירש"י שפי' שאם נחתך רגלו למטה מארכובה שחולץ בשוקו דלא עדיף מאבין וקיפוף דאתהפיך כרעייהו דאמר רב אשי למאי דקאמר אמימר לא בר אבין חולץ ולא בר קיפוף חולץ ומה שחילק רבי' שלמה לא נהירא ליה ופי' דמתני' לא איידי כלל בנחתך רגלו דנחתך רגלו אפי' למטה מארכובה פסול אלא מתני' במנעל ארוך איירי שצריך שלא יהא המנעל ארוך עד למעלה מן הארכובה משום דכתיב מעל ולא מעל דמעל אבל למטה מן הארכובה כשר דהשוק אינו קרוי מעל דמעל ואע"ג דפריך בגמרא מרגלים פרט לבעלי קבין דמיירי בנחתך על מתני' דלמטה מארכובה כשר מ"מ פריך שפיר אלמא דאינו קרוי רגל בשוק וא"כ כי היכי דפסלת כשהמנעל גבוה וארוך עד למעלה מן הארכובה משום דלא אקרי רגל א"כ למטה נמי ומשני גבי חליצה כתיב מעל רגלו ובלבד שיהא רגל שלם הרי פי' שאם נחתך הרגל אפי' למטה מן האדבובה פסול לחלוץ בו. מיהו בל דבותי' רבינו שלמה וכן הגאון שכתב בפר"ח וכן רבינו יצחק כולהו ס"ל דאיתא לדאמימר דהא שקלי וטרו ליישב סתמא דמתני' עם מילתא דאמימר דאמר האי מאן דסגי לעיל לליחתא דכרעי' לא חליץ ואמר רב אשי למאי דקאמר אמימר לא בר אבין חליץ ולא בר קיפוף חליץ משום דאחלשוה לדעתי' דרב אשי בפ' ואלו מגלחין.
[ג]
ופי' רבי' יהודה בר נתן זצ"ל וכל הנך דאמרן דאין ראויין לחליצה אבל מייבמי ואח"כ הרשות בידם להוציאה בגט. גם הוא סובר דאיתא לדאמימר. אבל בפר"ח כתב יש מי שאומר לית הלכתא כאמימר מדאמר רב אשי למאי דקאמר אמימר מכלל דהוא לא ס"ל מיהו הרי כתב בשם הגאון דמשמע שהגאון סובר דאיתא לדאמימר. וזה לשון רבי' יצחק אלפס איכא מ"ד ליתא לדאמימר מדא"ר אשי למאי דקאמר מכלל דאיהו לא ס"ל ועוד דהא תנן מארכוב' ולמעלה חליצתה פסולה מהארכוב' ולמטה חליצת' כשירה ואנן לא ס"ל הכי דאי אית' להאי סברא הוה ליה אמימר מיפליג אמתני' וליכא למימר דפליג אמימר אמתני' [ועוד אי פליג אמתניתין] הוה מותבינן ליה תיובתא מינה ומדלא אותבינן עליה מינה ש"מ דמתני' טעמא לחוד ואמימר טעמא לחוד דס"ל לאמימר דבעי לתרוצי רגלי' על ארעא וחליץ כדקאמר בהדיא מאן דחליץ צריך למידחסיה לכרעיה והאי דמסגי אלוחתא דכרעא לא מצי לתרוצי רגליה על ארעא הלכך לא חליץ ומתני' דקתני מן הארכוכה ולמטה חליצתה כשירה לאו דנקטע' רגלו אלא כגון שקשר רצועות הסנדל למטה מן הארכובה וש"מ דשוקו נמי מעל רגלו קרינא ביה וכיון שהתירתן יבמה (משום) [משם] מעל רגלו קרינא ביה וה"ג בירושלמי ביני מתני' בקושר מן הארכובה ולמטה וגרסי' נמי התם עיקר חליצה התרת רצועות וכיון דהתרת מעל שוקו מקום מצוה היא דמעל רגלו אמר רחמנא ושוקו מעל רגלו היא הלכך לא קשיא לדאמימר ולא מידי דליכ' בין מימרא דידיה ובין מתני' דקתני מארכוב' ולמטה חליצתה כשירה פלוגתא. דמתני' טעמא לחוד וטעמא דאמימר לחוד והאי דקאמר רב אשי נמי למאי דקאמר אמימר לא שמעינן מינה דלא ס"ל [דאי לא הוה ס"ל] כאמימר הוה אמר בהדיא ולית הלכתא כאמימר ומדלא אמר הכי לא מצינן למידחי שמעת' דאמימר בכי האי מילתא הלכך איתא לדאמימ' עכ"ל. הרי פי' הכל בפי' ר"י שאם נקטעה רגלו שפסול לחלוץ וגם מנעל ארוך למעלה מן הארכובה פסול לחלוץ בו ופי' נמי דאית' לדאמימר וכן הלכה דאיתא לדאמימר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |