אור זרוע/חליצה/תרסד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אור זרוע חליצה תרסד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

[א]

מצות חליצה בשלשה ואם חלץ בשנים חליצתו פסולה והאידנא נהגו רבנן בחמש' כדי לפרסומי מילתא

[ב]

מיהו אם חלצה בג' חליצת' כשירה.

[ג]

וג' שאמרו צריך שיהא אביו ואמו מישראל.

[ד]

ואפי' שלשתן הדיוטות כשירין ובלבד שידעו להקרות כעין דיינין. וצריך שלא יהו הדיינין קרובים זה לזה לא ליבם ולא ליבמה וסומא בשתי עיניו פסול וסומא באחת מעיניו כשר וצריכ' דייני למחזי דוקא כי נפיק מפומא דיבמה וצריכין הדיינים לקבוע מקום לשם חליצה ויאמרו נלך למקום פלוני כדי לחלוץ שם. וצריכין הדיינין להיות מסדרין לשם כך כדי לחלוץ בפניהם:

תנן מצות חליצה בג' ר' יהודה אומר בחמשה ואמר רבא אר"נ הלכה מצות חליצה בג' הואיל וסתם לן תנא כותיה וכן מסקנא דשמעתא כדאמרי' דהדר ביה ר' יהודה ממה שהיה אומ' חליצה בה' ומודה לרבנן דהויא חליצה בג'. ותנן נמי חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחר מהן קרוב או פסול חליצתו פסולה ר"ש ור"י הסנדלר מכשירין וא"ר יוסף בר מניומי אר"נ אין הלכה כאותו הזוג. הא אמרה ר"נ חדא זימנא דאמר רבא אר"נ הלכה מצות חליצה בג' הואיל וסתם לן תנא כותיה צריכ' דאי איתמר הך קמייתא הו"א ה"מ לכתחילה אבל דיעבד תרי נמי קמ"ל פי' קמ"ל אין הלכה כאותו הזוג דאע"ג דדיעבד הוא כדקתני חלצה בשנים וקתני מכשירין ואי איתמר בהא הו"א ה"מ דיעבד פי' הו"א ה"מ דסגי בתלת דיעבד כדקתני חלצה בג' ונמצא אחד מהן קרוב או פסול פסולה הא כולן כשרין חליצתה כשירה אבל לכתחילה ליבעי חמשה כר' יהודה (גט) קמ"ל דאפי' בג' לכתחילה סגי. הלכך איתבריר לן דמצות חליצה בג' בין לכתחיל' בין בדיעבד. ופי' רבי' יב"ן זצ"ל והשתא נהיג עלמא לאהדורי אחמשה וטעמא מאי משום פרסומי מילת' כי הני עובדי דלעיל ר"פ ור"ה ברי' דרב יהושע [כו'] לפרסומי מילתא א"ר כהנא הוה קאימנא קמיה דרב [יהודה] אמר לי פוק תא לזירדא דקני למלוי חמשה לפרסומי מילתא פי' לפרסם הדבר דחלוצה היא ולא לינסבה לכהן א"נ דליתו אינשי ולקפצו עלה.

[ב]

מיהו אסלא חלץ כ"א בשלשה חליצתה כשירה דהא מלינן חמשה אפי' בפסולין לחליצה כההיא עובדא דרב שמואל בר"י הוה קאי קמיה דרב יהודה אמר(סליקת) [סק ותיב] לזירזא דקני (א"ל ל"ל) א"ל תנינא ב"ד של ישראל ולא ב"ד של גרים (ואמר) [ואנא] גר אנא א"ל לפרסומי מילתא.

[ג]

הא למדת דמלינן חמשה אפי' בפס. לי' לחליצה דקיי"ל כרבא דאינו כשר לחליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל הלכך ג' צריכין להיות ב"ד שיחלצו בפניהם ומוסיפין עוד שנים אצלם כדי לפרסם הדבר שהיא חלוצתו.

[ד]

אותם ג' כשרין אפי' הן הדיוטות ובלבד שידעו להקרות כדתנן מצות חליצה בג' דיינין ואפי' שלשתן הדיוטות ואמר בגמ' מאחר דאפי' שלשתן הדיוטות דיינין למה לי הא קמ"ל דבעינן ג' שידעו להקרות כעין דיינין תנינא להא דת"ר מצות חליצה בג' שיודעין להקרות כעין דיינין והא דתנן מעשה שחלצה בינו לבינה בבית האסורין ובא מעשה לפני ר' עקיבה והכשיר ואוקמה רב יהודה אמר שמואל ועדים רואין אותן מבחוץ לית' לדר"ע כדאמרי' (רבא) [רבה] בר חייא קטספאה עבד עובדא במוק ביחידי בלילה אמר שמואל כמה רב גובריה דעבד כיחידאה פירש"י בלשון גנאי אמרה ואמר מאי (היא) [קשיא] אי מוק סתמא תניא אי לילה סתמא תניא אלא יחידי קא קשיא לי' היכי עביד ביחידי דיחידאה קתני לה דתנן חלצה בשנים או בג' ונמצא אחד מהן קרוב או פסול חליצתה פסולה ור"י הסנדלר ור"ש מכשירין מעשה שחלצה בינו לבינה ובא מעשה לפני ר"ע והכשיר פר"ח כיון דמכשרי ר' יוחנן הסנדלר ור"ש אפי' בשני' ונמצא אחד מהן קרוב או פסול נמצאת החליצה באחד כשר בלבד ורבנן פסלי והני מכשרי באחד אמרי' והיכי שבק סתמא ועבד כי הני דאינון ביחידאה ואינו נראה דהואיל דר' יוחנן הסנדלר ור' שמעון ור"ע כולהי מכשרי מ"ט קרי להו יחידאה ונראה כדפי' ריב"ן זצ"ל וכן רש"י דלא פליגי אלא אג' ונמצא א' מהן קרוב או פסול דהויא לה חליצה בשנים ויחידי דקאמר אדר"ע קאי שהכשיר חליצה בינו לבינה: בלשון שני שתפור ממש בפשתן עכ"ל. ושגג כי רבינו שלמה בדין פירש דכיון דהלבד בתוך המנעל ואין העור נוגע בבשר הרגל אין כאן חליצת נעל מע"ג הרגל ומחופה עור דקאמר אביי היינו שמחופה עור בפנים שאין העץ נוגע בבשר הרגל אלא העור וכן נמי הא דאמר אבוה דשמואל דמחופה עור ודברי הכל היינו שמחופה בפנים. ופירש רבי' יעקב זצ"ל שצריך המנעל מבהמה טהורה דומיא דתחש ולא מעור סוס וכלב אע"פ שגם מהם רגילים לעשות מנעלים ותימה מנין לו זה דכיון דתחש לאו דוקא דמשום דנעל נעל ריבה א"כ מכל עוד נמי ומ"מ כיון דנפק מפומיה יעשו לחומרא כדבריו מבהמ' טהור' דאפשר דנעל נעל ריבה דומיא דתחש שהיה טהור. סנדל של שעם [ושל סיב] פירש"י (טוי) [נמי] וקשה ומגין הוא (וסנדל של). בקב הקיטע פי' שנקטעה רגלו עושה כמין דפוס רגל ויש בה בית קיבול קטן ומכניס שם ראש שוקו ואינו נסמך עליו והוא קרוי קב ולמשענת הליכה יש לו אשקי"נא קשורה בשוקיו ומשענת לארץ. במוק קילצו"ן של לבד קשה ומגין. בסמיכות הרגלים מי שמהלך בידיו וגורר את רגליו עושה להם סמיכה מתחתיהן של עץ או של עור ומכניסן לתוכו. סמיכות הידים שעושה לידיו בתים של עור מפני שמכניסן בטיט וסומך עליהן הגורר את רגליו. כל אלו וכן סנדל של עץ ששנינו במשנה אם אין מחופין עור מבפנים לצד הרגל לא יחלוץ בהם ואם חלץ חליצתו פסולה אבל אם הם מחופין עור בפנים לצד הרגל לכתחילה לא יחלוץ ואם חלץ חליצתו כשירה כדאביי דאוקמה לברייתא אליבא דרבנן דדייקי ואנעלך תחש אפ"ה מכשרי בדיעבד במחופה בעור מבפנים לצד הרגל ורבא לא פליג אאביי בהא דמכשיר במחופה ואפי' מאן דדייק ואנעלך תחש אלא דלא מיתוקמא ליה מתני' אליבא דרבנן משום דא"כ ליפלוג וליתני בדידה והא נמי דתנן במתני' חלצה בסנדל של עץ חליצתה כשירה אוקמ' אבוה דשמואל במחופה עור ודברי הכל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף