אור זרוע/גיטין/תשיג: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(העלאה אוטומטית מטקסט ברשיון נחלת הכלל + התאמה בידי עורכי האוצר)
 
(העלאה אוטומטית מטקסט ברשיון נחלת הכלל + התאמה בידי עורכי האוצר)
 
שורה 1: שורה 1:
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''מתני' ''' נכתב ביום ונחתם [ביום בלילה ונחתם] בלילה בלילה ונחתם ביום כשר. דהיינו חד יומא ואין כאן גט מוקדם. ביום ונחתם בלילה פסול. דמוקדם הוא דמשמע מההיא יומא איגרש ולא איגרשא עד למחר. ור"ש מכשיר שהיה רש"א כל הגיטין. של מכר של מתנה והלואה. שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין. דאתו למיטרף לקוחות מיומא דכתיבה ושלא כדין. חוץ מגיטי נשים. דלאו לגובייני עבידי. איתמר מפני מה תקנו זמן בגיטין. כיון דלאו שטרא דגוביינא היא. ר"י אמר משום בת אחותו. שהיא אשתו שמא תזנה ויחפה עליה כדאי' בירושלמי בפ' השולח רב הונא אמר מפני מה תיקנו זמן בגיטין מפני מעשה שאירע מעשה אירע באחד שהיה נשוי את בת אחותו וזינתה עד שהיא אשת איש והלך והקדים זמנו של גט אמר מוטב שתדון כפנויה ואל תדון כאשת איש פי' לא שכתב זמן בגט והקדימו אלא הגט כתב סתם בלא הזמן ואמר בעל פה שקודם שזינתה כבר גירשה קודם לכן. רבי שמעון ב"ל אמר משום פירות. שמזמן כתיבת הגט ואילך אם ימכור הבעל הפירות נכסי מלוג היא תגבה מיד הלקוחות שאם לא היה בו זמן היה מוכר והולך וכשתתבענו לדין היתה ידה על התחתונה שיאמר לה קודם הגירושין מכרתי. ורשב"ל מ"ט לא אמר כר' יוחנן אמר לך זנות לא שכיחא ור"י מ"ט לא אמר כרשב"ל קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה. הלכך זמן כתיבת הגט לא מהני מידי דכי אתיא למיטרף בעיא לאתויי סהדי אימת מטא גיטא לידה. ורשבסבר אין לבעל פירות משעת כתיבה ופרכי' והא איפכא שמעינן להו דאיתמר מאימתי מוציאין לפירות ר' יוחנן אמר משעת נתינ' רשב"ל אמר משעת כתיבה. פר"ח זצ"ל וקיי"ל כר' יוחנן ויש מי שאומר משעת כתיבה כמו מנין ג' חדשים. ורבינו יצחק אלפס כתב איכא מ"ד הלכה כר"י ואיכא מ"ד הלכתא כרשבדאמר משעת כתיבה כדקיי"ל לענין ג' חדשים והא לאו מילתא היא דהתם [לענין] מאימתי מונין לגט ביחוד תליא מילתא וכיון דאינו מתיחד עמה משעת כתיבה מונין משעת כתיבה אכל הכא לענין פרי בפרקונה תליא מילתא כדאמר תקנו פרקונה תחת פירות וקיידלא פקע פרקונה מיני' עד דמטי גט לידה הלכך כל כמה דמיחייב בפרקונ' אית לה פירי וש"מ דהלכת' כר"י דאמר יש {{ממ|להן}} לבעל פירות עד שעת נתינה עכ. מאימתי מונין לגט. שלשה חדשים שהאשה צריכה להמתין. רב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה מתקיף לה רב נתן בר הושעיא לשמואל יאמרו שתי נשים בחצר של אדם אחד שפירש לים ומסר שני גיטין לשתי נשיו בו ביום אלא שזה קדם לזה בכתיבתו חודש ולשמואל זאת תנשא לסוף שני חדשים וזו לסוף ג' חדשים ויתמהו בנ"א ויאמרו זו אסורה וזו מותרת. אאביי זו זמן גיטה מוכיח עליה [וזו זמן גיטה מוכיח עליה] תניא כותיה דרב השולח גט ונשתהה שליח בדרך ג' חדשים משהגיע גט לידה צריכה להמתין ג' חדשים ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה. לקמן תנינא דאין אדם מגרש [בגט] ישן ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה. תניא כותיה דשמואל המשליש גט לאשתו ואאל תתנהו לה אלא לאחר ג' חדשים משנתנו לה מותרת לינשא מיד ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה רב כהנא ורב פפי ורב אשי עבדי משעת כתיבה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי משעת נתינה והלכתא משעת נתינה: אמר שמואל כתובה במעשה ב"ד דמיא מה מעשה ב"ד נכתבין ביום ונחתמין בלילה אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה פירש"י כמעשה ב"ד דמיא דתנאי ב"ד הוא. מה מעשה ב"ד. חיוביה משום {{ממ|ספק}} [פסק] דין הוא ואע"ג דלא איחתים הלכך אין שם הקדמה ונכתבים ביום ונחתמים בלילה. אף כתובה. משעת כתיבה דנכנסה לחופה דקירוב חתנות הוא חייל שיעבודיה ואע"ג דלא איחתום עכ. כתובתיה דחייא בר רב איכתיב ביממא ואיחתים בליליא הוה רב התם לא אמר להו ולא מידי לימא כשמואל סעסוקין באותו ענין הוה. מכתיבה עד חתימה ואפי' בשאר שטרות כשר. תניא אר"א בר' צדוק לא שנו. דשטרות הנכתבין ביום ונחתמין בלילה פסולין אלא שאין עסוקין באותו ענין [אבל עסוקין באותו ענין] כשרין. וכתב מורי רבי' אבי העזרי זצבפירושו מכתובה דאנן כשמואל קיידהלכתא כותיה בדיני דאע"ג דאין עסוקין באותו ענין ועל דא סמכי בני מלכותינו ארץ {{ממ|ששוניא}} [שפנייא] ובפרגא שכותבין כתובה ערב שבת וחותמין במוצאי שבת כדפי' רבי' שלמה זצאף כתובה משעת כתיבה דנכנסה לחופה דקירוב חתנות היא חייל שיעבודיה ואע"ג דלא איחתום ומהני נמי לענין תוספות דגמר והקנה משעה שנכנס לחופה דקירוב חתנות הוא וכדאמר בפרק הנושא נבי כמה אתה נותן לבנך בך וכך כמה אתה נותן לבתך כך וכך אגב דמיתחתני גבי אהדדי גמרי ומקני להדדי והכל יודעין שאין כתובה בלא תוספת ויש לה קול לתוספת כמו לעיקר כתובה כי אין רגילות עתה לכתוב מנה ומאתים בלבד אלא אין לך כתובה שאין לה תוספת. וכן כתב רבי' יצחק בר מרדכי זצ"ל בתוספותיו בשמעתין ראיתי בארץ כנען דאין חותמין בשטר כתובה עד מוצאי שבת ופי' הטעם משום דכתובה כמעשה ב"ד דמיא. מיהו טוב להנהיג כששואלים בעמן החתן כמה לכתוב בכתובה שיקנו ממנו בקנין ואח"כ יכתבו כי הקנין יש לו קול וגבי שפיר ממשעבדי גם התוספת משעת הקנין כדתנן לקמן בהנזקין אין מוציאין לאכילת פירות מנכסים משועבדים ואמרי' מ"ט אמר עולא אמר רשבלפי שאין כתובין ר' חנינא אמר לפי שאין קצובין מתיב רב הונא בר מנוח הנושא את האשה ופסקה עמו לזון את בתה חמש שנים וגירשה בתוך חמש ונישאת לאחר ופסקה עמו כמו כן חייב לזונה חמש שנים {{ממ|ואח"כ}} [אחד] זנה ואחד נותן לה דמי מזונות מתו בנותיהן ניזונות מנכסי' בני חורין כדקתני מתניתין אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדי'. והיא אותה בת אשתו ניזונית מנכסים משועבדים מפני שהיא כב"ח אלמא כיון דקציצי חמש שנים ואע"ג דלא כתיבי גביא ממשעבדי כדר' חנינא וקשי' לעולא הכא במאי עסקינן כשקנו מידן פירש רבינו שלמה כשקנו מידן וסתם קנין לכתיבה עומד כלומר דהואיל והאי קניין לכתיבה עומד יש לו קול אע"פ שעדיין לא נכתב חל השיעבוד משעת הקניין. ועוד ראיה מגט פשוט דארבא בר רב שילי להנך דכתבו שטרי אקנייתא כי כתביתו שטרי אקנייתא אי ידעיתו יומא דקניתו ביה כתובו ואי לא כתובו יומא דקיימיתו ביה [כי היכי ד]לא מתחזי בשיקרא ופר"ח זצ"ל שמעי' מינה דשטרא דכתיב בההיא יומא דקנו מניה ובתר כמה יומי אסהידו עלה הני סהדי קמאי שפיר דמי מדקאמר אי ידעיתו יומא דקניתו ביה כתובו ההוא יומא ואע"ג דחתימי עליה האידנא שפיר דמי דלא אשכחן דבעי חתימה בההוא יומא אלא בגט אשה בלבד דתנן בגט נכת' ביום ונחתם בלילה פסול וכן הלכה עכ"ל. ואע"ג דרבי' שמואל זצפליג עליה כדפרי' התם כדאי הוא פר"ח זצ"ל ורב יצחק בר מרדכי זצלסמוך עליהם ולקיים מנהג אבותינו נוחי נפש שהיו בעלי תורה ומעשים טובים. ורבינו משה בר מיימון זצ"ל כתב שטר שנתאחרה נתינתו זמן מרובה אם ידעו יום שקנו ממנו כותבין בשטר זמן הקנין אע"פ שאינו זמן חתימתו עכ"ל שכתב ולא חילק בין שטרי מתנה ושל מקח וממכר לשטרי הלואה ובין יש בהם אחריות לאין בהם ודלא כדברי רבי' שמואל זצ"ל שמחלק:
'''איתמר ''' אמר לעשרה כתבו גט לאשתי א"ר יוחנן שנים נתכוין לחתום בו לשם עדים. וכולן. השאר לא החתים בו אלא לביישה ברבים ותנאי גמור הטיל בגט זה דלא ליהוי גיטא אא"כ חותמין כולן. ורשב"ל אמר כולן משום עדים נתכוון להחתימן. ה"ד אילימא דלא אמר להו כלכם הא תנן לקמן בפ' התקבל אמר לעשרה כתבו [ותנו] גט לאשתי אחד כותב ושנים חותמין. וקשיא לתרווייהו דאמרי כולם צריכין לחתום. אלא דאמר להו כולכם. דלא שווייה גיטא עד דחתימו כולהו. מאי בינייהו. בין משום תנאי בין משום עדים כולן צריכין לחתום דהכי נמי תנן בסיפא מההיא כולכם כתבו גט לאשתי אחד כותב וכולן חותמין. איכא בינייהו [דחתום בי תרי מנייהו] ביומיה ואינך מיכן ועד עשרה ימים. וקודם שנתנו לה חתמו כולם. מ"ד משום תנאי כשר מ"ד משום עדים פסול. דלא הוי עדות שלימה עד שיחתמו כולן וכיון דכולן לא חתמו ביום כתיבתו הומוקדם. א"נ כגון שנמצא אחד מהם קרוב או פסול וקיי"ל אפי' מאה עדים ונמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטילה הלכך מ"ד משום תנאי כשר מ"ד משום עדים פסול וקייר' יוחנן ורשבהלכה כר' יוחנן וכן פסק רבינו יצחק אלפס הלכה כר' יוחנן. מיהו נראה בעיני דלא עבדינן עובדא כר"י אלא או בשעת הדחק כגון שהלך זה לדרכו או ניסת כבר בגט זה אבל לכתחילה כרשבעבדי' דקיי"ל כריבדההוא דאמר להו לעשרה כלכם כתבו גט לאשתי חתום בי תרי מנייהו ביומיה ואינך מיכן ועד עשרה [ימים] אתא לקמיה דריב"ל אמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו. כדאי הוא ר"ש דמתני' דאמר נכתב ביום ונחתם בלילה כשר לסמוך עליו בשעת הדחק פירש רבינו שלמה שהלך זה לדרכו או ניסת כבר בגט זה. והאמר רשב"ל לא הכשיר ר"ש אלא לאלתר אבל מיכן ועד עשרה ימים לא. בההיא כר"י סלריב"ל. והאר"י שנים משום עדים וכולן משום תנאי ואין כאן הקדמה דתנאי נינהו ואפי' לרבנן כשר ואמאי קאמר כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו. בההיא כרשבסולא אשכח לאכשורי אלא אליבא דר"ש וכר"י אבל בהא כרשבס"ל דאמר כולן משום עדים. הלכך האומר לעשרה כולכם כתבו גט לאשתי וחתום בי תרי מנייהו ביומיה ואינך מיכן ועד עשרה ימים לכתחילה אין מתירין אותה לינשא בזה הגט. ואם היה שעת הדחק שהלך הבעל לדרכו או שניסת כבר בגט זה סמכינן אדר"י ואדרדמתניתין ושרינן לה בזה הגט לינשא דקיי"ל ר"י וריב"ל הלכה כריב"ל כדפסק ר"ת זצמההיא דמגילה ורבינו משה בר מיימן זצ"ל כתב שנים שחותמין בתחילה הן משום עדים והשאר משום תנאי לפיכך אם היו השאר פסולין או חתמו זה היום וזה למחר ואפי' לימים הרבה ה"ז כשר מת אהד מהם קודם חתימה ה"ז גט בטל עכ"ל פוסק כר"י ואפי' לכתחילה. ולי אני המחבר נראה בעיני דהלכה כריבכדפרישי': אי חתום בתחילה קרוב או פסול אמרי לה פסול ואמרי לה כשר אמרי לה כשר דתנאי הוא אמרי לה פסול אתו לאחלופי בקיום שטרות דעלמא. פי' רבינו שלמה בשנים הראשונים חתם קרוב או פסול וכולן חתמו בו ביום. אמרי לה כשר. למאן דאמר משום תנאי דאע"ג דאיחתים ברישא [קרוב או פסול] העדות תתקיים בראויין לעדות והוא יחשב לתנאי דמסתמא את הכשרים מינה לשם עדות והקרוב לתנאי. אתי לאיחלופי בשטרות דעלמא. דכיון דחתם ברישא אתו למימר זה ודאי לשם עדות חתם ויכשירו קרוב בכל שטרות עכ"ל. וכתב רבינו משה בר מיימן זצ"ל היה אחד משנים הראשונים פסול ה"ז גט פסול שמא יאמרו עד פסול כשר בשאר שטרות בעת שיהו העדים רבים ולא הכשירוהו בגט שעריו רבים אלא מפני שעירי מסירה הם העיקר עכ"ל ולענין שאר שטרות כתבתי בגט פשוט:


<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

גרסה אחרונה מ־19:23, 29 במאי 2022

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אור זרוע TriangleArrow-Left.png גיטין TriangleArrow-Left.png תשיג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

איתמר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי א"ר יוחנן שנים נתכוין לחתום בו לשם עדים. וכולן. השאר לא החתים בו אלא לביישה ברבים ותנאי גמור הטיל בגט זה דלא ליהוי גיטא אא"כ חותמין כולן. ורשב"ל אמר כולן משום עדים נתכוון להחתימן. ה"ד אילימא דלא אמר להו כלכם הא תנן לקמן בפ' התקבל אמר לעשרה כתבו [ותנו] גט לאשתי אחד כותב ושנים חותמין. וקשיא לתרווייהו דאמרי כולם צריכין לחתום. אלא דאמר להו כולכם. דלא שווייה גיטא עד דחתימו כולהו. מאי בינייהו. בין משום תנאי בין משום עדים כולן צריכין לחתום דהכי נמי תנן בסיפא מההיא כולכם כתבו גט לאשתי אחד כותב וכולן חותמין. איכא בינייהו [דחתום בי תרי מנייהו] ביומיה ואינך מיכן ועד עשרה ימים. וקודם שנתנו לה חתמו כולם. מ"ד משום תנאי כשר מ"ד משום עדים פסול. דלא הוי עדות שלימה עד שיחתמו כולן וכיון דכולן לא חתמו ביום כתיבתו הו"ל מוקדם. א"נ כגון שנמצא אחד מהם קרוב או פסול וקיי"ל אפי' מאה עדים ונמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטילה הלכך מ"ד משום תנאי כשר מ"ד משום עדים פסול וקיי"ל ר' יוחנן ורשב"ל הלכה כר' יוחנן וכן פסק רבינו יצחק אלפס הלכה כר' יוחנן. מיהו נראה בעיני דלא עבדינן עובדא כר"י אלא או בשעת הדחק כגון שהלך זה לדרכו או ניסת כבר בגט זה אבל לכתחילה כרשב"ל עבדי' דקיי"ל כריב"ל דההוא דאמר להו לעשרה כלכם כתבו גט לאשתי חתום בי תרי מנייהו ביומיה ואינך מיכן ועד עשרה [ימים] אתא לקמיה דריב"ל אמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו. כדאי הוא ר"ש דמתני' דאמר נכתב ביום ונחתם בלילה כשר לסמוך עליו בשעת הדחק פירש רבינו שלמה שהלך זה לדרכו או ניסת כבר בגט זה. והאמר רשב"ל לא הכשיר ר"ש אלא לאלתר אבל מיכן ועד עשרה ימים לא. בההיא כר"י ס"ל לריב"ל. והאר"י שנים משום עדים וכולן משום תנאי ואין כאן הקדמה דתנאי נינהו ואפי' לרבנן כשר ואמאי קאמר כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו. בההיא כרשב"ל ס"ל ולא אשכח לאכשורי אלא אליבא דר"ש וכר"י אבל בהא כרשב"ל ס"ל דאמר כולן משום עדים. הלכך האומר לעשרה כולכם כתבו גט לאשתי וחתום בי תרי מנייהו ביומיה ואינך מיכן ועד עשרה ימים לכתחילה אין מתירין אותה לינשא בזה הגט. ואם היה שעת הדחק שהלך הבעל לדרכו או שניסת כבר בגט זה סמכינן אדר"י ואדר"ש דמתניתין ושרינן לה בזה הגט לינשא דקיי"ל ר"י וריב"ל הלכה כריב"ל כדפסק ר"ת זצ"ל מההיא דמגילה ורבינו משה בר מיימן זצ"ל כתב שנים שחותמין בתחילה הן משום עדים והשאר משום תנאי לפיכך אם היו השאר פסולין או חתמו זה היום וזה למחר ואפי' לימים הרבה ה"ז כשר מת אהד מהם קודם חתימה ה"ז גט בטל עכ"ל פוסק כר"י ואפי' לכתחילה. ולי אני המחבר נראה בעיני דהלכה כריב"ל כדפרישי': אי חתום בתחילה קרוב או פסול אמרי לה פסול ואמרי לה כשר אמרי לה כשר דתנאי הוא אמרי לה פסול אתו לאחלופי בקיום שטרות דעלמא. פי' רבינו שלמה בשנים הראשונים חתם קרוב או פסול וכולן חתמו בו ביום. אמרי לה כשר. למאן דאמר משום תנאי דאע"ג דאיחתים ברישא [קרוב או פסול] העדות תתקיים בראויין לעדות והוא יחשב לתנאי דמסתמא את הכשרים מינה לשם עדות והקרוב לתנאי. אתי לאיחלופי בשטרות דעלמא. דכיון דחתם ברישא אתו למימר זה ודאי לשם עדות חתם ויכשירו קרוב בכל שטרות עכ"ל. וכתב רבינו משה בר מיימן זצ"ל היה אחד משנים הראשונים פסול ה"ז גט פסול שמא יאמרו עד פסול כשר בשאר שטרות בעת שיהו העדים רבים ולא הכשירוהו בגט שעריו רבים אלא מפני שעירי מסירה הם העיקר עכ"ל ולענין שאר שטרות כתבתי בגט פשוט:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף