אור זרוע/בכורות/תקל

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־18:56, 29 במאי 2022 מאת מעלין ולא מורידין (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט ברשיון נחלת הכלל + התאמה בידי עורכי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אור זרוע TriangleArrow-Left.png בכורות TriangleArrow-Left.png תקל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמרי' ספ"ב דבכורות דלא מקרי בכור אא"כ פטר את הרחם והוה בכור לזכרים ולנקבות ולוולדות. דהיינו שלא קדמו יוצא דופן. דת"ר מכלל הצריך לפרט ומפרט הצריך לכלל כיצד קדש לי כל בכור יכול אפי' נקיבה במשמע ת"ל זכר אי זכר יכול אפי' יצאת' נקיבה לפניו ת"ל פטר רחם אי פטר רחם יכול יצא [אחר] יוצא דופן ת"ל בכור. פרש"י מכלל הצריך לפרט. שהכלל צריך שיהיה הפרט עמו. מפרט דצריך לכלל שהפרט צריך שיהא הכלל עמו כיצד קדש לי כל בכור. הך רישא לאו פירוש' דכלל הצריך לפרט הוא אלא מציעתא וסיפא. כל בכור כלל אפי' נקבות. ת"ל זכר אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר זהו כלל ופרט השנוי במדה ראשונה שבשלש עשרה מדות שהפרט בא למעט את הכלל ממשמעו ולהעמידו על הפרט. ואין בכלל אלא מה שבפרט שהרי זה דומה לכלל ופרט השנוי אצל מדה ראשונה מן הבהמה כלל מן הבקר ומן הצאן פרט אין בכלל אלא מה שבפרט. אי בכור זכר [יכול אפי'] יצתה נקיבה לפניו. דרך הרחם דהכי משמע בכור זכר בכור לזכרים שלא קידמו זכר אחר הוי בכור. ואע"ג דאינו בכור ללידה ולרחמים. ת"ל פטר רחם. וזה לא פטר תחלה את הרחם. ה"ז כלל הצריך לפרט שאין אתה יכול להבין מה הכלל אומר עד שבא הפרט ופירשו לפי שיש לפרש בכור לכמה צדדין בכור לכל הוולדות או בכור לרחמי' אע"פ שאינו בכור לוולדות כגון שיצא דרך הרחם אחר יוצא דופן או בכור לזכרים אע"פ שיצתה הנקיבה לפניו דרך הרחם. בא הפרט ופירש שאין בכור קרוי אא"כ הוא בכור לרחמים שפטר ופתח את הרחם. כיוצא בזה שנינו בפ' כיסוי הדם אצל וכיסהו בעפר וכסהו יכול יכסנו באבן או יכפה עליו את הכלי ת"ל עפר מנין לרבות שחיקת חרסין ונעור' הפשתן כו' ת"ל וכסהו בעפר ומקשינן ואימא וכסהו כלל בעפר פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ומשנינן משום דהוה כלל הצריך לפרט ואין דנין אותו בכלל ופרט. לפי שיש לפרש כיסוי בשני דרכים אחד בדבר הגס כגון אבן או כלי ואחד בדבר דק. לכך בא עפר ופירש וכסהו שבדבר דק הנבלל בו ומכסהו הכתוב מדבר. אי פטר רחם יכול אפי' יצא דרך רחם תחלה אחר יוצא דרך דופן הרי פתח את הרחם תחלה ת"ל בכור. בכור לכל מילי בעינן. והיינו פרט הצריך לכלל דזכר ופטר רחם שהן פרט צריכין לבכור ורוב פרשיות שבתורה אין צריכין לכללות שעמרן כגון מן הבקר ומן הצאן לא היו צריכין שיכתב מן הבהמה וכן כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה אין צריכין לכלל אלא שבא להיות מוסיף על הפרט. עכ"ל. וכתב מורי הרב רבינו שמחה דלא נהירא פרש"י דפי' דהא דמסיק ת"ל זכר אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר דאמאי שביק דתנא פרט דקרוב לכלל וכתוב בענין כגון כל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ונקט פרט המרוחק הכתוב במשנה תורה. לדבריו לינקט נמי כלל דמשנה תורה ולדרוש הכי כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך יכול יצתה נקיבה לפניו ת"ל הזכר לכך נראה [הגירסא] דמכילתא עיקר דגרסי' התם ת"ל הזכרים עכ"ל. הרי למדנו מזו הברייתא דלא מקרי בכור אלא זכר וכגון דקדים לזכרים ולנקבות וליוצא דופן וכגון שפטר את הרחם ולא שיצא דרך הדופן ומסקנא דשמעתין כדאביי דקסבר תנא דברייתא דבכור לדבר אחר לא הוי בכור. וא"ת א"כ לא הוה הכלל הצריך לפרט [לכל דבר] דלדבריו א"א לפרש בכור אלא בצד אחד. ומיהו יש לפרש לאביי דאי לאו פרט (הא אמר') [הוה אמינא] אפילו יוצא דופן חשוב בכור כיון דהוה בכור לוולדות אע"ג דלא הוה בכור לרחמים. ורבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל פירש דלאביי בכור ופטר רחם תרווייהו כללי ותרווייהו פרטי [ותרווייהו] צריכי להדדי ובכ"א אתה מוצא כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל שכ"א סותם דבר אחד [ומפרש דבר אחד] דבכור משמע אפילו יוצא דופן ופטר רחם ממעט ליה. ופטר רחם משמע אפי' אחר יוצא דופן ובכור ממעט ליה שפיר סלקא שמעתא דבכור לדבר אחד לא הוי בכור. ומסתברא דהכי הלכתא דהא ר' טרפון מספקא ליה בכור לדבר אחד [אי] לא הוי בכור. והלכה כר' עקיבה מחבירו. ובפרק הכותב נמי קיי"ל כר"ע לגבי ר' טרפון. ואפילו ר' יוחנן לא פליג אלא בדעבד שכבר דנו כר"ט אבל לכתחלה מודה לרשב"ל שהלכה כר"ע כדפי' רש"י התם גבי הא דקאמר עשיתו כשל תורה ואמ' ואי בעית אימא חבר הוה ותו דר' ישמעאל קאי כוותי' דת"ר מכלל הצריך לפרט כו' ותו דתנן פ' יש בכור לנחלה יוצא דופן והכא אחריו שניהם אינם בכור לא לנחלה ולא לכהן רש"א הראשון לנחלה והשני לחמש סלעים ומפרש בגמרא דת"ק סבר בכור לדבר אחד לא הוי בכור ור"ש סבר בכור לדבר אחד הוי בכור ושנאו לדברי תנא קמא בסתמא וכי האי גונא קרי סתמא רפ"ק דיום טוב:

סליק להו הלכות בכורות

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף