אור זרוע/בכורות/תקי
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' כל המומין הראוין לבוא בידי אדם רועי ישראל נאמנין לומר מאליהן אירעי לו רועי כהנים אין נאמנין דנחשדו בדבר רשב"ג אומר נאמן על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ר"מ אומר החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. כולה מפרש בגמרא ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר מתני' דקתני רועי ישראל נאמנין ה"ק רועים שהן ישראל נאמנין אפילו [הן עומדים] בבית כהנים שהבכור שלהם ללגימה לא חיישינן שמא ע"י אדם בא לו בבית הכהנים ורועה זה משקר ובא להתירו כדי שישחטנו רבו הכהן ויאכילנו עמו והא דקתני רועי כהנים אין נאמנים ה"ק רועים שהם כהנים אין נאמנים אם הבכור ביד ישראל דנחשד האי כהן רועה שהוא עצמו הטילו דמימר אמר האי רועה לא שביק לי לדידי ויהיב ליה לכהן אחרינא. וה"ה כהן לכהן דחיישינן לגומלין כלו' מסברא נפקא לן דה"ה דכהן רועה אינו נאמן להעיד על בכור של כהן אחר דחיישינן לגומלין דסבר אעידנו עתה והוא יגמול לי כשיתן לי ישראל בכור תם ואטיל בו מום ויבוא כהן זה ויעידני שמאליו נפל בו ואתא רשב"ג למימר נאמן הוא על של חבירו בין רבו בין אחר ואינו נאמן על של עצמו דלא נחשדו כהנים אלא על בכור עצמו שכבר נתנו לו ישראל ואתא ר"מ למימר החשוד על הדבר דהיינו כהנים שנחשדו על הבכורות לא דנו ולא מעידו ולקמן פריך ר' מאיר היינו ת"ק. וחד אמר מתני' דקתני רועי ישראל נאמנין ה"ק רועי בהמות ישראל אע"פ שהם כהנים הרועים נאמנים דמה לו לשקר מימר אמר לא שביק האי ישראל כהן צורבא מרבנן ויהיב ליה לדידיה דסתם רועה עם הארץ הוא רועי כהנים רועי בהמות של כהנים אע"פ שהרועים ישראל אין נאמנין להעיד על בכורו של רבו כהן דחיישינן ללגימא וכש"כ רועה כהן ובהמות של רבו כהן אין נאמנין דחיישינן לגומלין וללגימא ואתא רשב"ג למימר נאמן הוא על של חבירו כהן לכהן ונאמן הכהן הרועה בהמותיו של רבו כהן דלא חיישינן לא לגומלין ולא ללגימא ואתא ר"מ למימר דהחשוד על הדבר דהיינו כהנים שחשודין על הבכורות לא דנו ולא מעידו ופליג ארשב"ג דשרי אפילו כהן לכהן ופליג את"ק דאמר רועי בהמות ישראל והרועים כהנים נאמנין. בשלמא למ"ד רועי ישראל והן כהנים נאמנים היינו דאתא ר"מ למימר החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו אלא למ"ד דתני כהנים בי ישראל אין נאמנין מאי אתא ר' מאיר [לאשמעינן] היינו ת"ק דכהן [אין] נאמן. איכא בינייהו דר' יהושע בן קופסאי דתניא ר' יהושע בן קופסאי אומר בכור בי כהן צריך שנים מן השוק להעיד עליו שנים כל שהן ואפי' כהנים אבל כהנים שבביתו לא. ת"ק אית לי' דר' יהושע בן קופסאי (ראמר) דקאמר ת"ק רועי כהנים בי ישראל אין נאמנין אבל כהנים דעלמא נאמנין. מיהו דר' יהושע קילא מדת"ק דהא לר' יהושע כהנים דשוק נאמנין אפי' אבכורות דכהנים ול"ח לגומלין. ות"ק חייש לגומלין דקאמר וה"ה כהן לכהן. אבל בהא שוו דכהנים דשוק נאמנין אבכור כ"ז שהוא ביד ישראל. ור"מ ל"ל דר' יהושע לגמרי דכיון דנחשדו כהנים על הבכורות לא דן ולא מעיד אפי' כהן דשוק אפי' הבכור ביד ישראל. רשב"ג אומר בכור בי כהן אפי' בנו אפי' בתו מעידין עליו. ורשב"ג לטעמי' דאמר נאמן הוא על של חבירו ואביו נמי היינו חבירו דאין בהן נחשד אלא על של עצמו. ר' יהודה אומר אפי' עשרה והן בני ביתו אין מעידין עליו דומיא דבנו ובתו דאין נאמנין דאיכא תרתי גומלין ולגימא אבל איכא רועי ישראל בביתו נאמן. ולר' יהושע אפי' רועי ישראל אינו נאמן אלא מן השוק. כמאן אזלא הא דאמר רב חסדא אמר רב קטינא ספק בכור שנולד בי ישראל דשל ישראל הוא כגון רחילה שלא ביכרה וילדה שני זכרים דאמר לעיל בפ"ב אחד לו ואחד לכהן ואותו שלו הוי ספק בכור שמא יצא ראשון וירעה עד שיומם ואוכלו ישראל. צריך שנים מן השוק להעיד עליו שלא הטיל בו אותו מום בכוונה כמאן כר' יהושע בן קופסאי דכי היכי דבכור ביד כהן בעי שנים מן השוק ה"נ הכא. רב נחמן אמר ספק אפי' בעליו ישראל מעידין עליו דכהנים נחשדו על הבכורות ולא ישראל דאי לא תימא הכי אלא בעלים חשודין עליו. א"כ הוי ישראל חשוד על המומין. מעשר לר"מ מי מעיד על מומו הא אמר ר"מ החשוד על הדבר לא דנו ולא מעירו אפי' לאחרים. מעשר ודאי מהימן דאי בעי שרי בי' מומא בכולי' עדרי'. אלא ספק בכור לר"מ מי מעיד עליו וכ"ת ה"נ דלית לי' תקנתא לר"מ [והתנן שהיה ר' יוסי אומר כל שחליפיו] ביד כהן פטור מן המתנות כגון האי ספק בכור שהכהן נטל את אחיו פטור ישראל מן המתנות דזרוע ולחיים וקיבה דעשו את שאינו זוכה כזוכה כדאמ' בפ"ב ור' מאיר מחייב ומדמחייב לי' ר' מאיר במתני' מכלל דבר אכילה הוא אלא ש"מ בעליו מעידין עליו כהנים הוא דחשידי אמומי' ישראל לא חשידי אמומי. אתמר רב נחמן אמר (רב) הלכה כרשב"ג דאפי' בנו ובתו מעידין עליו. (ורבה) [רבא] אמר הלכה כדברי ר' [יוסי] דאפי' עשרה והן בני ביתו אין מעידין עליו והלכתא כרשב"ג ודוקא בנו ובתו אבל אשתו לא מ"ט אשתו כגופו דמיא. והשתא דקיי"ל דבכור בי כהן ואפי' בנו ובתו מעידין עליו. ופי' רבינו שלמה דרשב"ג לטעמי' דאמר נאמן הוא על של חבירו. הלכך קיי"ל נמי דרועים כהנים נאמנים אפי' כשהבכור ביד ישראל וכן כהן לכהן נאמן וכן רועים שהם ישראל וכן בנות כהנים נאמנים ולא חיישינן ללגימא כרשב"ג דבתו ובנו נאמנים ול"ח ללגימא וספק בכור שנולד כי ישראל קיי"ל בעליו מעידין עליו. אבעיא להו עד מפי עד מהו לעדות בכור שלא הוטל בו מום זה בכוונה. רב (אתי) [אמי] אסר רב (אתי) [אשי] שרי א"ל רב אסי לרב אשי והא תני דבי מנשה אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד. א"ל תני אלא לעדות שהאשה כשירה ובעדות בכור אשה נמי כשירה דאמרי' הלכת' כרשב"ג דאמר אפי' בתו. רב יימר אכשר בעד מפי עד לבכור קרי עלי' מרימר יימר שרי בוכרי בלשון גנאי. והלכתא עד מפי עד כשר להעיד בבכור שלא הוטל בו מום זה בכוונה: אמר ר' אילעאי לא היו מוחזקין בו בטלה שהוא בכור ובא כהן בעליו ואמר בכור הוא זה ומומו עמו שלא הוטל בו מום זה בכוונה ואתי לאחזויי לחכם אי קבוע הוא אי עובד נאמן דהפה שאסר ואמר בכור הוא הפה שהתיר ואמר מומו הוא: ר' צדוק הוה לי' בוכרא רמי לי' שערי בסלי נצרים של ערבה קלופה בהדי דקא אכיל איבזע שפתי' אתא לקמי' דר' יהושע. א"ל כלום חלקנו בין בהן חבר לכהן ע"ה. דמי חשידנא כו'. והלא ר' יהושע אמר לי הן א"ל המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש עמד השואל כדאמ' פ' נערה בנדרים ירושלמי שואל הגדות והלכות מנין שבעמידה ת"ל ועמדו. ושאל כלום חלקנו בין חבר לע"ה א"ל ר' יהושע לאו א"ל ר"ג והלא משמך אמרו הן יהושע עמוד על רגליך עמד ר' יהושע על רגליו ואמר איך אעשה אלמלי אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת ועכשיו שאני חי והוא חי האיך יכול החי להכחיש את החי. הי' ר"ג יושב ודורש ור' יהושע עומד על רגליו עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן עמוד ושתוק ועמד פי' ושתק. חוצפית התורגמן מעשרה הרוגי מלכות הי' ושקול כיהונתן בן עוזיאל דבשעה שהי' עוסק בתורה כל העוף הפורח עליו באויר מיד נשרף כדאמ' במדרש של עשרה הרוגי מלוכה. בספרים כת' עמוד על רגליך ויעידו בך ול"ג לי' לא הכא ולא בתפלת השחר דמה עדות שייך כאן אלא בסנהדרין בפ' כ"ג גבי עובדא דינאי גרסי' לי'. ואגב שיטפא דהתם נכתב כאן. מיהו לפי מה שמפרש רבינו שלמה זצ"ל האיך יכול החי להכחיש את החי אלא ודאי אמרתי וחוזרני בי שייך שפיר למימר ויעידו כך כלו' שישמעו כולם שאתח חוזר ויעידו כך ויקבעו הלכה לדורות. אבל א"א לומר כן שכמו כן אמ' בפ' תפלת השחר גבי תפלת ערבית. ופוסק לשם הלכה כמותו ש"מ דלא הדר בי' אלא כך הוא הפי' האיך יכול החי להכחיש את החי כלומ' סבור הייתי להעלים ואיני יכול ול"ג ויעידו כך. ופסקו רבותינו דקיי"ל כר"ג דלא חילקו בין כהן חבר לכהן ע"ה דכהן חבר נמי חשיד בההיא דיומא פ' יוה"כ אמר רב מנשיא בר תחליפא אמר רב עמרם אמר רבב"ח שאלו את ר' אליעזר זקן ויושב בישיבה צריך ליטול רשות להתיר בכורות או אינו צריך. מאי קא מבעי' להו הכי קמיבעיא להו כי הא דאמר רב אידי בר אבין דבר זה הניחו להו לבית רבי כדי להתגרר בו מאי צריך ליטול רשות או לאו כיון דזקן ויושב בישיבה הוא [א"צ עמד ר"י בן חקולא על רגליו ואמר אני ראיתי את ר"י בן זימרא שהי' זקן ויושב בישיבה] ועמד למעלה מזקינו של זה ונטל רשות להתיר בכורות א"ל ר' אבא לא כך הי' מעשה ר' יוסי בן זמרא כהן הי' והכי קא מבעי' לי' הל' כר"מ דאמר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו א"ר כרשב"ג דאמר נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ופשטו ליה הלכה כרשב"ג הא למדת דכהן [חבר] נמי חשיד על הבכורות של עצמו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |