אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/טבת/יג

יום שישי י"ג טבת תשפ"ב - רבי שלמה סובל, בעל 'שלמה חדשה':

בהפטרת פרשת ויחי מופיעה צוואתו של דוד אל שלמה בנו: "ושמרת את משמרת ה' אלקיך ללכת בדרכיו, לשמור חוקותיו, מצוותיו ומשפטיו ועדותיו, ככתוב בתורת משה" (מלכים א' ב ג).

דקדק הדרשן הירושלמי רבי שלמה סובל, למה מדגיש דוד בדבריו "ככתוב בתורת משה". ובפרט שבהמשך דבריו מספר דוד לשלמה את אשר דיבר אליו ה' "אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני", ושם לא מוזכר פרט זה.

ובגמרא במסכת ראש השנה (כא:) על הפסוק (קהלת יב) "ביקש קהלת למצוא דברי חפץ", מבארת הגמרא, ביקש קהלת להיות כמשה. יצתה בת קול ואמרה לו, "וכתוב ישר דברי אמת", ובתורה כתוב "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה".

פירוש הדבר, שלמה המלך היה חכם יותר ממשה רבינו, שכך מעיד עליו הכתוב (מלכים א' ה יא): "ויחכם מכל האדם, מאיתן האזרחי והימן" וגו'. ופירש רש"י בשם הפסיקתא: מכל האדם - זה אדם הראשון, איתן האזרחי - זה אברהם, הימן - זה משה. וכיון שחכם היה ממשה, היה סבור שלמה כי אינו משועבד לביאור התורה שנמסר על יד משה, ויכול הוא לבאר את התורה באופן אחר, ומשה אומר כך והוא אומר כך. אלא שיצתה בת קול ואמרה "וכתוב יושר דברי אמת", כי באמת "גדולת התורה אינו אלא במשה" (לשון רבינו חננאל שם).

זהו שציווהו דוד המלך בנביאותו, ושמרת את משמרת ה', אך לא לפי דעתך והבנתך, כי אם "ככתוב בתורת משה".

=== שבת קודש פרשת ויחי י"ד טבת תשפ"ב - רבי רפאל מאיר פאניז'ל, בעל 'לב מרפ"א': ==='

במדרש (ויק"ר) מובאת טענה אותה טען מין אחד בפני רבי יהושע בן קרחה. כתוב בתורה "אחרי רבים להטות", מדוע אם כן אין היהודים הולכים אחר הרוב ועובדים לעבודה זרה.

על טענה זו השיב לו רבי יהושע בן קרחה, שאין הגוים רוב, שהרי לך והשווה בניך - זה מברך לאלוה אחד וזה מברך לאלוה אחר. וכך גם מצינו בפסוקים, כי בעשו כתוב 'נפשות', דכתיב 'ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו'. ואילו ביעקב כתוב 'נפש', דכתיב 'ויהי כל יוצאי ירך יעקב שבעים נפש' - זאת מאחר ויעקב עובד לאלוק אחד ועשו לאלוהות הרבה.

תשובה נוספת על טענה דומה מופיעה במסכת סנהדרין (לח.) כתשובתו של רבי תנחום לקיסר שאמר לו, בא ונהיה כולנו עם אחד. על כך השיב לו רבי תנחום, אנו שמהולים אנחנו לא נוכל להיות כמותכם, אך אכן אתם יכולים למול ולהיות כמותנו.

והנה ההנחה עליה בנויה שאלת אותו מין, היא שיש לנו ללכת אחר הרוב. והנה הדין שהולכים אחר הרוב נלמד בגמרא בחולין (יא.) מאיסור 'מכה אביו ואמו', וכיצד נמית אדם זה, שמא אין זה אביו, אלא מוכח שהולכים אחר הרוב.

על פי זה מבאר רבי רפאל מאיר פאניז'ל, בספרו לב מרפ"א (דרוש למעלת המילה), את הפסוק בפרשת וזאת הברכה "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו". פסוק זה נאמר על שבט לוי שלא חטאו בחטא העגל. כי טענתם של שאר השבטים היתה שיש לילך אחר הרוב ולעבוד עבודה זרה כטענת אותו מין, אבל שבט לוי "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו" - לא שם לבו לראיה ממכה אביו ואמו שהולכים אחר הרוב. "ואת אחיו לא הכיר" - גם לא נצרך לראיה מהחילוק בין האחים, יעקב ועשו, שאצל זה נאמר 'נפש' ואצל עשו 'נפשות'. "ואת בניו לא ידע" - לא נצרך לראייתו של ריב"ק מבניו של אותו מין. ולמה, "כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו" - כי מהולים אנו והם אינם מעולים, ואי אפשר לנו להיות עם אחד.