אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/אייר/יג

שבת קודש פרשת בהר י"ג אייר - רבי שמעון לנגבורט

גדר החיוב בחוכר שדה ונשתדפה

"במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואות ימכר לך" (ויקרא כה טו). מפסוק זה למדו חז"ל שיכול המוכר לגאול את שדהו גם קודם שנת היובל אך בלבד שיעברו שתי שנים מיום המכירה.

ובמשנה בערכין (כג:) שנינו: היתה שנת שדפון וירקון... או שהיו שנים כשני אליהו אינו עולה לו מן המנין. דהיינו, שאם אחת השנים היתה שנה גרועה שהיה בה שדפון או שלא ירדו בה גשמים, אינה נחשבת ועל המוכר להמתין שנה נוספת לפני שיוכל לגאול את השדה.

והגמרא במסכת בבא מציעא (קו.) לומדת שרק באופן שהשדפון הוא כללי כמו שעצירת הגשמים בימי אליהו היתה כללית, אז הרי זו 'מכת מדינה' ואין השנה עולה מן המנין, אבל אם רק באופן מקומי השתדפה אותה בקעה - הרי השנה עולה מן המנין והמוכר אומר ללוקח 'מזלך גרם'.

בשיעור פתיחה בישיבת גאון יעקב (נדפס בקובץ על יד ח"י עמוד ב) העלה רבי שמעון לנגבורט זצ"ל כי מדברי רש"י ותוספות (שם) עולה מחלוקת לגבי דין זה, והוא בגדר חיוב החוכר לשלם למחכיר.

לדעת התוספות תשלום הכוחר הוא על עצם חכירת השדה, וכיון שחכר את השדה נתחייב בכל אופן לשלם עבור שנה זו, אלא שאם היתה מכת מדינה אם כן נחשב שהעמיד לו המחכיר קרקע שאינה ראויה ולכן הוא פטור מלשלם. ואילו לדעת רש"י אם אין השדה מגדלת פירות באותה שנה אין כלל סיבה לחיוב, אלא שמכל מקום כל כמה שהשדה אינה מגדלת את הפירות רק באופן נקודתי, אזי יש לחייב את החוכר מכח טענת 'מזלך גרם'.