אוצר:בית המדרש/בראשית/בראשית
|
< הקודם · הבא > |
פרשת בראשית[עריכה]
אנו מוצאים הקבלה מעניינת בין צאצאי קין לצאצאי שת, קין-קינן, חנוך-חנוך, עירד-ירד, מחייאל-מהללאל, מתושאל-מתושלח, למך-למך.
עמד על כך רש"ר הירש, וכה דבריו: יש דמיון בולט - למרות השינויים הקלים - בין שמות בני שת לבין שמות בני קין: קינן - קין; ירד - עירד; חנוך - חנוך; מהללאל - מחייאל; מתושלח - מתושאל; למך - למך. אולם, דורות בני קין הלכו הלוך וירוד: קין, חנוך, עירד, מחייאל, מתושאל; בסוף הדורות עומד למך, וקורא על כולם "הבל" - למרות התרבות שהחלה להתפתח בימיו. ואילו דורות בני שת פסחו על שני הסעיפים - מטוב לרע ומרע לטוב; גם בסופם עומד למך, והוא מבשר לדור את בשורת הנחמה. אחרי אנוש בא קינן, - קרוב אל קין: הדור ירד וסר מדרך ה', אחריו מהלל - אל: התעלות אל האל; אחריו ירד: ירידה חדשה; חנוך: התעלות חדשה; מתושלח: הפקרת ההמונים; בסוף הדורות בא למך כו', עי"ש אריכות דבריו.
עבודת הצדיק להכליל עצמו בתוך כלל ישראל[עריכה]
במדרש דרשו חז"ל: 'ויאמר אלקים יהי אור' - זה אברהם, 'ויקרא אלקים לאור יום' - זה יעקב. 'ולחשך קרא לילה' - זה עשו. 'ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד' - זה יום הכיפורים. והוא פלא.
בספר בית אהרן (פרשת בראשית) מובא ביאורו של רבי אשר מסטולין בן רבי אהרן מקרלין זכר צדיקים לברכה: באמת עיקר האור הוא מה שהצדיקים מאירים בתוך ליבות בני אדם עבדות השם ברוך הוא ודביקות ואהבת השם. וכפי שדרשו חז"ל על הפסוק "ויבדל אלקים בין האור ובין החושך" - שהבדיל בין מעשיהם של צדיקים למעשיהם של רשעים.
ואמנם הצדיקים צריכים לכלול עצמם בתוך כלל ישראל, ולהאיר בתוכם את אור ה' ולתקן גם את הרשעים שנקראים 'ערב'. ובחינה זו אנו מוצאים ביום כיפור, ששם אנו אומרים 'על דעת המקום... אנו מתירים להתפלל עם העבריינים'. שמוריד את עצמו לכל המדרגות התחתונות כדי להעלות אותם לשרשם להאיר בתוכם את אור ה' ברוך הוא וברוך שמו, ולהביא אותם לתכלית התשובה, שייעשו בריה חדשה ונשמות חדשות.
וזה דרשו חז"ל שאף 'יהי אור' זה אברהם ו'אור יום' זה יעקב, ועשו הוא 'ולחושך קרא לילה', אך מכל מקום 'ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד' - שעל הצדיק לכלול עצמו יחד עם הרשע להעלותו ולתקנו בשרשו, וזהו יום הכיפורים. תורה לשמה (שיחה) 14:52, 19 באוקטובר 2022 (IDT)