אהל יהושע/ג

דרוש ג

(ר"ה טז:) א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן שלשה ספרים נפתחין בר"ה אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים. ואחד של בינונים כו'.

ונחלקו התוס' והרמב"ן. התוס' הוכיחו שהחיים והמות האמור כאן הוא חיי העולם הבא. והרמב"ן מיאן בזה דאם כן מאי שייך לדין ראש השנה דין שנתיי. וביאר, שצדיק ורשע דקאמר כאן הוא צדיק בדין זה של חיים. עיין שער הגמול ובר"ן כאן. ואענה אף אני חלקי בעזה"י:

א

תניא בסוף פרק קמא דקידושין (לט:) ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצידה שאין תחיית המתים תלויה בה. בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך. בשילוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים. הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת, היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכת ימיו של זה. אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך. ודלמא לאו הכי הוי, ר' יעקב מעשה חזי, ע"כ.

ומה שיש לשאול על זה. דלמה ליה לאוכוחי דווקא ממצות עשה שמתן שכרה בצידה. ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא ועיקר השכר הוא לעולם הבא. הלא ממה שהרבה צדיקים מגיע אליהם כמעשה הרשעים מוכח שפיר דשכרם צפון לעולם הבא.

ב) איך מוכח מזה תחיית המתים. דלמא יקבלו שכרם בגן עדן בעולם הבא. ומאן מוכח שיחיו המתים. וכי מלתא זוטרתי היא העולם הבא שאמרו ז"ל שיפה שעה אחת של קורת רוח שם מכל חיי העולם הזה.

ג) ולא עוד אלא שפריך דלמא לאו הכי הוי, ומשני ר' יעקב מעשה חזי. משמע דאלמלא ראה לא האמין שיש שכר בעולם הבא. ואנחנו רואים מעשים כאלה בכל מקום ובכל זמן:

ב

ואשר יראה בזה דר' יעקב מוכיח רק ענין תחיית המתים. שהאריכו חז"ל בפרק חלק להביא ראיות שיעמדו המתים בעת התחיה ויחיו. ומעולם הבא שאחר המות עד התחיה לא מיירי כלל. דידוע מה שכתב הרמב"ן בשער הגמול, שאחר המות תתענג הנפש הקרובה ביותר אל איכיות הגוף בגן עדן התחתון והנשמה הקדושה החצובה מתחת כסא הכבוד בגן עדן העליון ולשתיהן קיום נצחיי עי"ש שהאריר בזה. והגוף ינוח בקבר עד שתעלה רצון מאת הבורא ית"ש להחיות מתים אז יתנער מעפר והקב"ה יחזיר נפשו ונשמתו לפגרים מתים ויחיה. והנה כל מצות שבתורה יתכן לפעמים שלא יהנה הצדיק מהם בעולם הזה כלל. כדרבא במועד קטן (כח.) וכדר' אלעזר בן פדת ור' חנינא בן דוסא בתענית (כה.) ורבות כיוצא. ושכר זכיותיהם עתיד לבוא בעולם הבא בגן עדן. וכמו שאמרו ז"ל היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. ולא על זה בא ר' יעקב לדון ולהוכיח, כי מי לא ידע זה.

אמנם ר' יעקב מוכיח ממצות עשה שמתן שכרה בצידה כגון הנהו דכיבוד אב ואם ושילוח הקן, שהאדם כמו שהוא בגופו ונפשו ונשמתו בחיים חייתו, אותו יעדה התורה שיעניקהו ממצות אלה. ולכן הדין שכל מצות עשה שמתן שכרה כתוב בצידה אין בית דין של מטה מוזהרין עליה כדתניא (חולין קי:). משום דאיהו על חייו לא חס אין לבית דין לחוס עליו. (מה שאין כן בשאר מצות אם אומרים לו עשה סוכה ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו.) וכמו שנאמר למען ייטב ל"ך, היינו כמו שהוא עומד לנוכח. ולמען יאריכון ימי"ך אתה האיש המקיים.

וכשעלה בסולם לקיים שתי מצות שמתן שכרן כתוב בצדן ונפל ומת, גדולה התמיה היכן טובתו של ז"ה, והיכן אריכת ימיו של ז"ה הנוכחי החי עמנו. וכי תאמר יתענג בגן עדן שלמטה לנפש ושלמעלה לנשמה אחר המות, יקשה עונג הגוף שהובטח עליו היכן אזיל. אלא על כרחך שיש עוד עולם התחיה שגם הגוף יחיה ויעמוד ואז יקבל שכרו של למען ייטב ל"ך ולמען יאריכון ימי"ך בעולם שכולו טוב וארוך. ופריך הגמרא מאין מוכח מכאן שיש תחיית המתים מן התורה. דלמא לא איקלע כך ולא הכי הוי. ומשני ר' יעקב מעשה חזי. שמע מינה שיש לפעמים תשלום הדברים שנהנה בהן בעולם הזה בעתיד בעת התחיה. וכן יתכן שיהיו ענין הדברים שאוכל פירותיהן בעולם הזה. דלאו לכ"ע כן וימצאו אותן שבעולם הזה לא יהנו מפירותיהן. ויהנו מהן בעתיד אחר שיחיו בגופיהן וכאמור:

ג

ומעתה נשובה ונחקורה. הנה הדין שאחר המות בעולם הבא להעניש האדם בגיהנם לנקותו מעבירות שבידו. ולהתענג בגן עדן בעד מצות שבידו איננו שני הפכים בנושא אחד. כי יש ויש מקום וזמן לקבל עונש תחלה בעד העונות. ואחר המירוק ליכנס בגן עדן. אולם שכר מצות ועבירות שבעולם הזה או בזמן התחיה, יתכן שיהיו שני הפכים בנושא אחד וזמן אחד. למשל אדם שקיים כיבוד אב ואם או שילוח הקן שמתן שכרו בצידו הטבה ואריכת ימים. וכנגד זה עבר עבירה שמפסדת ההטבה בעולם הזה כגון עון מדות ומשקולות שאמרו ז"ל לא יהיו בביתך משום איפה ואיפה לא יהיה בכיסך משום אבן ואבן. וכן באריכת ימים יש עבירות שמקצרין ימיו ושנותיו של אדם. והרי מעשיו מתנגדים זה לזה. והם שני הפכים בנושא אחד בזמן אחד במשך החיים של העולם הזה. כי העושר איננו עוני וכיו"ב. ובהכרח ידחה האחד מפני שכנגדו וכל דאלים גבר לפי שיקול תמים דעים ית"ש. וכאשר ידחה יעוד הטוב של הטבה ואריכת ימים בהכרח ידחה לזמן התחיה שיקום אז בנפשו וגופו וכמו שהוכיח ר' יעקב.

וכן הענין בעת התחיה, שמי שזוכה לקום בתחיית המתים עם הצדיקים, הרי זכה. ומי שלא יזכה, הרי לא יקום ולא יתכן החיים והמות ביחד בנושא אחד. ולזאת איפה כאשר יקרה אדם שנשחת בדעות ואינו מאמין בתחיית המתים. שדינו שלא יקום ולא יחיה אז וכמשז"ל הוא כפר בתחיית המתים לכן לא יהא לו חלק בתחיית המתים. ולעומת זה הוא מקיים כבוד אב ואם שמתן שכרו בצידו הטבה ואריכת ימים. ובהכרח לדחות האחד מפני שכנגדו. ומחמת זה יהיה דינו שיזכה להטבה ואריכת ימים בעולם הזה לקיים היעוד של שכר כיבוד אב ואם. וידחו העונות המפסידות הטבה ואריכות ימים לעולם שאחר המות. וכן מתחלף החשבון בכמה גווני והכל בערך מצומצם זה לעומת זה וזה מכריע זה. עד כי יתכן שמי שעתיד לעמוד בתחיית המתים לא יאריך ימים בעולם הזה, כי ישלמו לו אז בעת התחיה שכר המצוה של הטבה ואריכת ימים ומי שאינו עתיד לעמוד יאריך ימים. וכן בענין ההטבה והעונג בין רב למעט. ויש שזוכה לשניהם בעולם הזה ובתחיית המתים. ויש שמאבד שניהם. הכל לפי מעשיו הגורמים לזה לצדיק ולרשע לטוב ולחוטא כמבואר במעט השקפה:

ד

ומעתה נאמר בביאור הך דג' ספרים שפשוטו כמשמעו. שצדיקים נכתבים לחיים הוא לחיים הנצחיים של תחיית המתים. ורשעים למיתה שלא יעמדו לתחיית המתים וכמו שפירשו התוס'. וכי תשאל ותאמר מאי שייטיה של תחיית המתים לדון עליו עתה בחייו, בראש השנה, הרי ג' כתות ליום הדין של קודם התחיה. צריך וצריך הוא לידע איך לדונו בעולם הזה לענין הטבה ואריכת ימים. כי מי שזוכה לתחיה יתכן לדחות ההטבה ואריכת ימים לזמן התחיה וכההיא דרבי יעקב. כשיש דבר לנגדו שמדחה אותו. ומי שאינו זוכה לתחיה בהכרח אם יש לו מצוה ששכרה הטבה ואריכת ימים שיפסקו דינו להיטיב לו ולהאריך ימיו בעולם הזה. או ששניהם כאחד טובים וכאמור. ולכן אין לתמוה על החפץ בראותינו רשע ואינו מאמין מאריך ימים. והמאמין ימות בלא עתו. כי זה ממיר עולם התחיה בחיי העולם הזה. וזה ממיר העולם הזה בחיי זמן התחיה. וזה בשיש בידו חטאים מאבדים ומפסידים ממנו העולם הזה. אבל אם אין בידו עונות גורמים לאבד ממנו העולם הזה, אז לא סני להו לצדיקי למיכל תרי עלמי וכדאיתא בהוריות (י.) וזמשר"ל: