עריכת הדף "
אבן האזל/שכנים/ב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יח == '''מקום שנהגו לבנות כותלים המבדילין בחצירות או בגגות באבנים שאינן גזית, זה נותן שלשה טפחים וכו', והואיל ומקום הכותל משל שניהם אם נפל הכותל הרי המקום והאבנים של שניהם ואפילו נפלו לרשות אחד מהם או שפינה אחד מהם את כל האבנים וטען שמכר לו חבירו חלקו או נתנו לו במתנה אינו נאמן אלא הרי הן ברשות של שניהם עד שיביא ראיה.''' ''' המ"מ ''' הביא דברי הרי"ף שכתב על מה דאמר בגמ' פשיטא לא צריכא דנפל לרשותא דחד מינייהו, שמעינן מהא דמילתא דידיעא לתרי שותפי אע"ג דאיתא השתא ברשותא דחד מינייהו לא נפקא מחזקה דאידך מ"ט דשותפין לא קפדי אהדדי הילכך לית ליה חזקה אלא בראיה א"נ לאחר חלוקה, וכתב ע"ז המ"מ דמיירי שאנו רואין האבנים תחת ידו דאי ליכא סהדי מהימני מדין מיגו דאי בעי אמר אהדרינהו, וכתב הלח"מ דזהו משום דכתב הרמב"ם דמיירי בטוען לקוח וא"כ ליכא סברא דאנן סהדי דשניהם בנו הכותל ולכן ע"כ דמיירי באופן דליכא מיגו, אבל באמת קשה על דברי הרמב"ם דלמה אינו מפרש באופן שטוען אני בניתי, ובדברי הרי"ף לא הוזכר כלל דמיירי בטוען לקוח, עוד קשה טובא מה שכתב הרמב"ם דהואיל ומקום הכותל של שניהם דמאי אולמיה דהמקום מהא דהאבנים הם של שניהם דלענין זה דלא מהני טענת לקוח הא זה הוא משום דשותפין לא קפדי והא דמילתא דידיעא לתרי שותפי הא מהני נמי בזה דהאבנים צריך להיות של שניהם. ''' והנה ''' הב"י הוכיח מדברי הרי"ף דאינו סובר כשיטת התוס' דהוי אנן סהדי מדצריך להא דשותפין לא קפדי, ולכאורה לפי דברי הלח"מ דמה שכתב המ"מ דע"כ מיירי באופן דליכא מיגו דזהו משום דקאי על טוען לקוח, ולפי"ז אין ראיה דלא סבר הרי"ף סברא דאנן סהדי, אבל באמת דברי הב"י מוכרחים דאפי' נימא דגם דעת הרי"ף הוא בטוען לקוח, מ"מ קשה דהא גופא מנלן דהא פשטה דמתני' ודברי הגמ' לא מיירי בטוען לקוח אלא בטוען אני בניתי, וא"כ היכי כתב מהא שמעינן דמילתא דידיעא לתרי שותפי וכו' דמנלן להוכיח כן מסוגיית הגמ' כיון דיש לפרש בפשיטות בטוען אני בניתי ואיכא אנן סהדי, וע"כ דאין חילוק להרי"ף וגם בטענת אני בניתי בעינן טעמא דשותפין לא קפדי, וזהו משום דלא סבר הא דאנן סהדי וממילא נסתרים בזה דברי הלח"מ דגם מה שכתב דמיירי באופן דליכא מיגו הוא אפי' בטוען אני בניתי, וכן מוכח מדברי המ"מ דבהל' ט"ז הביא דברי התוס' דהוי אנן סהדי, וכתב דמטעם זה אפי' אין אנו רואין האבנים ברשותו של המוחזק דאיכא מיגו, וע"ז כתב ושיטה אחרת יש בהלכות כתבה המחבר בסמוך ומבואר להדיא דהרי"ף והרמב"ם אינם סוברים דהוי אנן סהדי וכדברי הב"י. ''' אלא ''' דמ"מ אכתי לא הונח לנו בדברי הרמב"ם דכיון דלא סבר דהוי אנן סהדי וגם אם טען אני בניתי, אנו צריכין לסברא דשותפין לא קפדי א"כ למה הוצרך להוסיף ולאוקמה דטוען לקוח, ואף דאיברא דכן הוא הדין גם בטוען לקוח אבל מ"מ הוא תימה דלמה הוסיף דבר שלא הוזכר בגמ' וברי"ף דפשטות הסוגיא הוא בטוען אני בניתי וכמש"כ. ''' והנה ''' התוס' בד"ה לפיכך כתבו וז"ל ל"צ דנפל לרשותא דחד מינייהו פירוש ושהו ברשותו הרבה מהו דתימא כיון דשהו ברשותו הרבה ניהימניה במיגו דאי בעי אמר ממך לקחתיה והיה נאמן משום דשהו הרבה, והקשה הגרעק"א בגליון הש"ס דלמה כתבו מדין מיגו ולא בפשוטו כי היכי דנאמן לומר לקחתיה מכח דשהו הרבה מוכח שהוא שלו ה"נ יהא נאמן מדשהו הרבה מוכח שהוא בנה משלו ומאי אולמיה טענת לקוח מטענת אני בניתי עכ"ל, והנראה בזה דהנה מערער שבא להוציא קרקע מיד המחזיק שלא החזיק ג' שנים א"צ להביא עדים שהקרקע היתה שלו, אלא כל שמביא עדים שהקרקע היתה בחזקתו אפי' יום אחד מוציא מיד המחזיק כמבואר בדברי הטור והמחבר סי' ק"מ סעיף א', ואף דזה מיירי שהמחזיק טוען שלקחו ומש"ה אם לא החזיק ג' שנים אמרינן ליה אחוי שטרך מ"מ מוכח דגם אם היה אומר לא היתה שלך ובגזל החזקת היו מוציאין מיד המוחזק{{הערה|בדברי רבנו מבואר שאינו יכול המחזיק לטעון כלפי המר"ק שבגזל החזיקו באותה שעה. ולכאו' דלא כדברי משפט סי' קל"ג סעיף ה'.}} דאל"כ היה נאמן לומר לקוח במיגו כמו היכי דאין עדים כלל למערער, ומוכח מזה דחזקת הראשון אלים להחזיקו בין במטלטלין בין בקרקע דלא מהני אח"כ חזקת השני לומר שהראשון החזיק בגזל וכן מבואר להדיא בדברי הרשב"א בתשובה הביאו הב"י ריש סי' קע"ו דאפי' בטוען השני שהוא של אבותיו מהני חזקת יום אחד של הראשון להוציא מידו, ודוקא בטענת לקוח מהני במטלטלין מיד, ובקרקע לאחר ג' שנים משום דחזקת השני אינה מבטלת חזקת הראשון, ובזה מיושבים דברי התוס' דכיון דהחזקנו מקודם שהכותל הוא של שניהם והוא בחזקת שניהם אינו מועיל חזקת השני אף דשהו הרבה, דהא דשהו הרבה אינה ראיה מצד עצמה אלא דזה מועיל לסלק סברא דשותפין לא קפדי אהדדי משום דגם שותפין מקפידים בשהו הרבה, אבל עכ"פ גם בשהו הרבה לא אלים יותר מדין חזקה וכיון שבארנו דחזקה אינה יכולה להוציא מדין חזקה הקודמת לכן לא הוי מהני חזקה זו לומר אני בניתי, ולזה הוצרכו התוס' לומר דהיה נאמן לומר אני בניתי במיגו דלקוח דבזה היה נאמן בחזקתו ע"י ששהו הרבה. ''' ועתה ''' מבוארים דברי הרמב"ם במה שהוצרך להוסיף דאינו נאמן בטענת לקוח דכיון שכתב הרי"ף בטעמא דלא מהני נפל ברשותא דחד מינייהו משום דשותפין לא קפדי אהדדי, וקשה דלמה הוצרך לזה דהא אין צריך להיות מועיל חזקת השני לבטל מה שהחזקנו הכותל בחזקת שניהם, ולזה הוצרך הרמב"ם להוסיף דאינו נאמן אפי' בטענת לקוח, ואף דאין דרך הרמב"ם להוסיף ולפרש דברי הרי"ף ובסוגיית הגמ' לא הוזכר טענת לקוח אלא משום דדבריו מוכרחים דאם היה נאמן בטענת לקוח, א"כ היה נאמן בטענת אני בניתי במיגו דלקוח כיון דאינו סובר הרי"ף דהוי אנן סהדי וכמש"כ, ולזה שפיר כתב הרי"ף מהא שמעינן דמילתא דידיעא לתרי שותפי אע"ג דאיתא השתא ברשותא דחד מינייהו לא נפק מחזקה דאידך, והוא ע"כ דלא מהני גם טענת לקוח, דאל"כ היה נאמן במיגו ולכן סיים בטעמא משום דשותפין לא קפדי אהדדי, ולזה כתב הרמב"ם עיקר דינא בטוען לקוח דאף דבגמ' לא הוזכר זה מ"מ כיון דע"כ כן הוא דאל"כ היה נאמן במיגו ולכן כתב עיקר דינא דאינו נאמן אפי' בטענת לקוח. ''' איברא ''' דמה שבארנו דברי הרי"ף והרמב"ם ע"פ דברי התוס' אינו מדוקדק דבאמת הם חלוקים בשיטתם דהתוס' כתבו כן אי לאו הא דלפיכך והיינו אם לא היו מחוייבים לבנות הכותל, וסוברים דאפי' בלא זה היינו מחזיקים הכותל בחזקת שניהם, ועכשיו דתנן לפיכך אמרינן דהוי אנן סהדי ואינו נאמן אפי' במיגו אבל הרי"ף והרמב"ם חולקין ע"ז. בתרתי, חדא דסוברים דאפי' עכשיו דמחוייבים לבנות הכותל לא הוי אנן סהדי, ושנית דע"כ לפי שיטתם אם לא היו מחוייבים לבנות הכותל לא היינו מחזיקים כלל שהכותל בחזקת שניהם דאל"כ אכתי קשה למה תנן לפיכך, ולפנינו נבאר יותר שיטת הרמב"ם בזה ולכן מה שהשווינו שיטות הרי"ף והרמב"ם עם שיטת התוס' הוא רק בזה דאם העמדנו ע"פ חזקה דבר בחזקת הראשון, לא מהני חזקת השני לבטל חזקת הראשון אא"כ בטענת לקוח דאינה מבטלת חזקת הראשון או במיגו דלקוח וכנ"ל. ''' אמנם ''' דיסוד זה דגם בקרקע מהני חזקת יום אחד של הראשון להוציא מיד השני שהוא מפורש בדברי הטור והמחבר, מדברי הרמב"ם לא משמע כן דבפי"א מה' טוען הל' א' כתב ראובן שהיה משתמש בחצר וכו' ואחר זמן בא שמעון וטען עליו חצר זו שתחת ידך שלי הוא וכו', אם אין עדים לשמעון שהיתה ידועה לו נשבע ראובן היסת ויעמוד במקומו, אבל אם הביא שמעון עדים שחצר זו שלו היתה הרי הוא בחזקת שמעון, ומבואר מדבריו דצריך דוקא עדים שחצר זו שלו היתה ולא כמו שכתבו הטור והמחבר דאפי' אם רק העידו שהיתה בחזקתו יום אחד מהני להוציא מיד המחזיק, איברא דגם גבי מטלטלין כתב בפ"ח מה' טוען בהל' א' שהביא התובע עדים שמטלטלין הללו ידועין לו ובפ"ט הל' א' כתב והביא עדים שהן יודעין שהכלי זה הוא שלו, וגבי מטלטלין לא מסתבר לומר דמה שהיה הראשון מוחזק לא הוי ודאי שלו שיוכל להוציא מיד השני דהא קיי"ל דחזקה כל מה שביד אדם שלו הוא, ואין להביא ראיה מדין אין חטפי ודידי חטפי דהוי משואיל"מ ומוכח דאינו נאמן לומר דידי חטפי אלא במיגו דלא חטפי, דהתם כיון שראה ע"א שחטף כ"ז שאינו נשבע להכחישו לא הוי בידו חזקה מבררת אלא תפיסה, ואנן דיינינן מדין חזקה נגד חזקה, אלא דבפרק ח' כתב אח"כ בגד זה או כלי זה שבידך או בתוך ביתך שלי הוא וכו', והרי העדים שהן יודעין אותו מקודם ברשותי, וא"כ ביאר דבריו דמה שכתב מקודם שהן ידועין לו היינו שהיו ברשותו ועל סמך זה כתב אח"כ כמה פעמים שהן ידועים לו, וכן מה שכתב בפ"ט שהכלי זה שלו משום דגבי מטלטלין ודאי חזקה שכל מה שביד אדם הוא שלו, אבל גבי קרקע בפי"א שכתב כל הקרקעות הידועות לבעליהן לא מסתבר שסמך על מה שכתב גבי מטלטלין שהן יודעין אותו מקודם ברשותו דבודאי לא דמי קרקע למטלטלין בזה והיה לו לבאר דסגי אם היה בחזקתו יום אחד כמו שכתב הטור, לכן נראה דהרמב"ם סובר דבקרקע בעינן שיהיו עדים שהקרקע שלו וכמו שסיים בדבריו שם, ואף שהב"י לא כתב שהוא מחלוקת והב"ח כתב להדיא דהרמב"ם סובר כדברי הטור מ"מ פשטות דברי הרמב"ם נראה כמש"כ. ''' והנה ''' הב"ח הוכיח דהרמב"ם סובר כדברי הטור ממה שכתב הא דדף מ"א דמהני ללוקח אם יש לו עדים דדר ביה המוכר חד יומא, וכן הבאר הגולה והבאור הגר"א כתבו מקור לדברי הטור מזה, אבל נראה דאין להוכיח מהך דינא לדין המערער שיש לו חזקת יום אחד שיוכל להוציא מהמוחזק, דהתם הא החזיק הלוקח שני חזקה ורק שהוא חזקה שאין עמה טענה וכיון שטוען שקנה מפלוני קיי"ל דטוענין ללוקח, אלא שכל זמן שאין לו עדים דדר מי שמכרה לו חד יומא אין לו דין לוקח, איברא דלפי"ז אם יש ללוקח שטר שקנאה ממי שמכרה לו הרי כבר ידעינן שהוא לוקח, וכן כתב המהרי"ט הובא בקצוה"ח סי' קמ"ו סק"ט והקצוה"ח השיג עליו מדברי הרשב"ם דמבואר להדיא דאפי' יש לו שטר לא מהני אא"כ יש לו עדים שדר בו מי שמכרה לו חד יומא, וכתב הקוצה"ח דבדר ביה חד יומא אף דאינו מועיל בדין חזקה אבל יש בזה קצת אומדנא שקנאה מהמערער והיא סברא דחוקה, אבל באמת א"צ לזה דאף דנימא דשטר לא מהני, היינו דשטר של המוכר שלא ידענו כלל שהחזיק בה אינו עושה אותו ללוקח, כי מה בכך שכתב לו המוכר שטר על קרקע של אחרים, אבל אם החזיק בה המוכר יום אחד א"כ אנו מצרפין השלש שנים שהחזיק הלוקח עם היום אחד שהחזיק המוכר ונעשית הכל חזקה אחת, ושפיר טענינן ללוקח שהמוכר קנה הקרקע כיון שכבר הותחלה החזקה אצל המוכר, אבל מ"מ אין מכאן ראיה שחזקת יום אחד מהני להחזיק הראשון שהוא שלו כדי להוציא מיד השני, ובעיקר טעמא במה שחולקין הרמב"ם והטור נראה דתליא בזה אם חזקת יום אחד בקרקע עושה למוחזק גמור כמו במטלטלין, ואבאר בזה בעז"ה כשנגיע לשם בהל' טוען. ''' אכן ''' אף שבארנו דהרמב"ם סובר דחזקת יום אחד של הראשון לא מהני להוציא מחזקת השני מ"מ אין בזה סתירה למה שבארנו דבריו במה שכתב דינא דמתני' דלפיכך בטוען לקוח ולא בטוען אני בניתי, משום דבטוען אני בניתי לא היינו צריכים להא דשותפין לא קפדי משום דבסברא זו שוים הרמב"ם ותוס' דהיכי דחזקת הראשון הוי חזקה מעליא להחזיקה בידו בתורת ודאי אז לא מהני חזקת השני לבטל חזקת הראשון, וכמו שבארנו שיטתו במטלטלין דמהני חזקת הראשון להוציא מיד השני היכי דלא מהני טענת לקוח, ולכן שפיר השתא דתנן לפיכך דחשבינן הכותל בחזקת שניהם דמחוייבין לקנות הכותל, לכן גם בלא טעמא דשותפין לא קפדי אהדדי לא הוי מהני נפל לרשותא דחד מינייהו לומר דהכותל היה שלו וכמו שבארנו למעלה, ולכן הוצרך לטענת לקוח וכמש"כ. ''' עתה ''' עלינו לבאר מה שעמדנו עוד על דברי הרמב"ם במה שכתב דהואיל ומקום הכותל משל שניהם, דמה אולמא מה דמקום הכותל הוא משל שניהם מהא דכל הכותל ע"כ הוא של שניהם, והנה הרשב"א הובא בש"מ הקשה במתני' למה לנו לטעמא דלפיכך משום דשניהם מחוייבים לבנות הכותל הא בלא האי חיובא היו חולקין מטעם דהמקום של שניהם, וממילא גם האבנים של שניהם, אע"פ שנפלו לרשות א' מהם הא למה זה דומה לכלי שנפל מחצרו של ראובן לחצרו של שמעון לפנינו דאנו מחזיקין אותו בחזקת ראובן, ותירץ הרשב"א משום דגם המקום לא נשאר אחרי נפילת הכותל בתורת ודאי שהוא של שניהם אלא מתורת ספק, וכיון שחלוקת המקום הוא משום ספק לכן אין בכחו להכריע שיחלוקו ג"כ את הכותל, ומש"ה צריך דוקא טעמא דלפיכך בשביל שמחוייבין לבנות הכותל, ולכאורה דברי הרשב"א הם דלא כדעת הרמב"ם שסובר שהמקום מכריע את האבנים, אבל באמת דעת הרמב"ם מכוון ע"פ דברי הרשב"א דהנה במה שהקשו בתוס' במתני' דלפיכך דלמה צריך לפיכך הא אפי' לא היו מחויבים לבנות הכותל בע"כ היו חולקים בשוה אפי' נפל לרשותא דחד מינייהו כיון דמתחלה לא היה חזקה לזה יותר מזה, וכתבו התוס' אע"ג דבהמחליף פרה בחמור אמרינן דאם נפל לרשות א' מהם הוי שלו היינו משום דמעיקרא מבורר הדבר והספק נולד ברשות א' מהם, אבל הכא מעיקרא נולד הספק ואם היו באים לחלוק בעוד שהכותל קיים היו חולקין בשוה מספק, הלכך אפי' נפל לרשותא דחד מינייהו לא יפסיד האחר כחו עכ"ל, והרשב"א בש"מ חולק ע"ז וכתב דאינו דומה להא דאמרינן גבי שנים אוחזין בטלית דאע"ג דתקפה אחד מהם בפנינו מוציאין אותו מידו היינו משום דהתם כבר נפל ספק בין שניהם ונפל דין חלוקה, אבל הכא עוד לא נתברר לפני ב"ד ספק כלל קודם שנפל הכותל, והנה לכאורה יש לדון דלשיטת הרשב"א יהיה דינא דתקפה אחד בפנינו דוקא בפני ב"ד שכבר היה הדין שיחלוקו, ועוד דאפשר דגם בב"ד לפני פסק ב"ד ג"כ לא נפסק עדיין דין חלוקה, לכן נראה דעיקר החילוק הוא בין תפיסה קודם שנולד הספק ובין תפיסה אחר שנולד הספק, וסובר הרשב"א דכ"ז שלא נפל הכותל לא נפל ספק כלל לב"ד דאפשר אין חולקין השכנים ביניהם ומודים זה לזה בבנין הכותל, וזהו שכתב דלא דמי לתקפה אחד בפנינו דכבר נולד הספק לכן לא מהני תפיסה. ''' ועכשיו ''' מבואר דעת הרמב"ם דגם הוא סובר כמו שכתב הרשב"א בתחלה דאם נפל כלי בפנינו מחצרו של ראובן לחצרו של שמעון לא מהני חזקת שמעון לא מדין חזקה ולא מדין תפיסה דודאי הוי הכלי בחזקת ראובן, ומה דצריך טעמא דלפיכך זהו משום דלא היינו מחזיקים המקום בחזקת שניהם מתורת ודאי, אבל עכשיו דתנן לפיכך שמחוייבים לבנות הכותל יש נ"מ בין המקום להכותל. דהמקום כיון דע"כ אנו דנין גם עכשיו שהוא של שניהם אמרינן דהוא ודאי של שניהם, דאף שכתבנו מדברי הב"י דהרי"ף והרמב"ם אינם סוברים דהוי אנן סהדי מ"מ בודאי הוי אומדנא מבוררה שהוא של שניהם, וכיון דהמקום אין בו חזקה מתנגדת, נשאר הוא בתורת ודאי בחזקת שניהם, אבל הכותל כיון דלא הוי אנן סהדי לא נוכל לדון מצד עצם דין לפיכך להוציא מחזקתו של זה שנפל ברשותו והוי מהני תפיסתו לטעון שהוא בנה, אבל כיון שהמקום נשאר בחזקת שניהם וכיון דאין חזקה מתנגדת נשאר כן בתורת ודאי, ממילא אמרינן דהוי כמו שנפל כלי לפנינו מחצרו של ראובן לחצרו של שמעון דלא מהני תפיסת שמעון לומר שהוא שלו. ''' ונראה ''' דסובר הרמב"ם דלא מהני הך סברא דשותפין לא קפדי, אלא לומר דלא הוי חזקה מבררת, אבל עכ"פ יש בזה דין חזקת תפיסה ואף דמלשון רש"י בריש הבית והעליה משמע דאפי' חזקת תפיסה לא הוי כיון שכתב דאפקורי מפקר כל חד רשותיה לגבי חבריה וכי נמי יתכן ברשותא דחד מינייהו לא הוי אידך מוציא דברשותא דהאי נמי יתבי, וכן מבואר בחדושי הר"ן לב"מ שם שהביא דברי הר"ח שכתב ג"כ כדברי הרי"ף כאן מהא שמעינן וכו', וע"ז כתב הר"נ דאפי' אם טוען ברי לא מהימן דכיון דשותפי כה"ג לא קפדי הו"ל כאילו איתא לההוא מידי ברשותא דתרווייהו, מ"מ בדעת הרמב"ם שהוצרך לזה שהמקום של שניהם משמע דאי לאו זה הוי מהני תפיסתו של מי שנפל לרשותו, ולכן משמע דסובר דסברא דשותפין לא קפדי מועיל רק לענין זה דלא הוי חזקה, אבל לא לענין זה דלא הוי תפיסה. ''' אכן ''' יש לומר דאפי' יסבור דמטעם שותפין לא קפדי לא הוי גם תפיסה, מ"מ הא זה בודאי דצריך דוקא שיהיה מילתא דידיעא לתרי שותפי וכמש"כ הרי"ף דאז מהני סברא דשותפין לא קפדי לומר דהוי כמו דאיתא ברשות שניהם, וא"כ סובר שפיר דדוקא עי"ז שנתברר לנו ע"י המקום שהכותל של שותפין בשביל זה מהני סברא דשותפין לא קפדי, וביותר יש לומר דבאמת אינם שותפין עכשיו כיון שנתחלקו וכל השותפות הוא ע"י שהם שותפין בכותל, וא"כ כשטוען אני בניתי אינם שותפין כלל ורק ע"י שהמקום הוא בודאי בשותפות דלכן אמרינן דגם הכותל של שניהם וכנ"ל, וממילא הוי שותפין ולא מהני טענת לקוח דשותפין לא קפדי ומבואר בפשיטות. {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף