עריכת הדף "
אבן האזל/מעשה הקרבנות/יא
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == '''כל האוכל כזית מבשר העולה בין לפני זריקת דמה בין לאחר זריקת דמה לוקה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו' וכל נדריך אשר תדור מפי השמועה למדו שזה אזהרה לאוכל בשר העולה.''' ''' הלח"מ ''' הקשה דלמה לא כתב דלוקה שתים, חדא משום לא תוכל לאכול וגו' וחדא משום כליל תהיה לא תאכל, והגמ' במכות דף י"ח ע"ב פריך לרבא דאמר זר שאכל מן העולה לפני זריקה חוץ לחומה לוקה חמש דלילקי נמי משום כליל תהיה, ומשני אין הכי נמי, עוד הקשה דשם פריך הגמ' עוד דלילקי נמי משום ובשר בשדה טרפה כיון שיצא חוץ למחיצתו נאסר, ומשני ה"מ היכא דבפנים חזי הכא בפנים נמי לא חזי, וא"כ אוכל בשר קדשי קדשים חוץ לעזרה צריך להיות חייב גם משום בשר בשדה טרפה, ולמה כתב בהל' ה' דלוקה משום לא תוכל לאכול בשעריך ולא כתב דלוקה ג"כ משום ובשר בשדה טרפה, ונשאר הלח"מ בצ"ע. ''' ונראה ''' בקושיא א', דהרמב"ם נתן לנו כלל בספר המצות בשורש התשיעי דאין למנות שתי מצות או שני לאוין על דין אחד, ואם יש כפל במצות או בלאוין אינו אלא לחיזוק, והאריך בזה בל"ת קס"ה במה דאמר רבא אכל פוטיתא לוקה ארבע דאין הטעם משום דאפשר ללקות הרבה מלקות על איסור אחד אלא משום דהפוטיתא הוא סתם שרץ ושרץ העוף ושרץ המים ושרץ הארץ והאריך הרבה בזה, ומבואר מה דלא כתב דלוקה שתים משום דעל איסור אחד לא שייך ללקות שתים, וכמו שכתב הרמב"ם דאם הי' כתוב בתורה כמה פעמים לא תאכל שרץ לא שייך שילקה שתים, וצריך להוסיף דזה אינו דומה לדין אין איסור חל על איסור, דבזה אמרינן דבכולל או במוסיף חל דזה שייך אם כל איסור ואיסור הוא מגדר אחר אלא דאחד צריך לחול על השני, אבל בזה הא כתב הרמב"ם דעל איסור שהוא בעצם רק גדר אחד לא שייך שילקה שתים, וא"כ הכא הלאו דלא תוכל לאכול בשעריך, זהו שלא לאכול עולה, והלאו דכליל תהי' הוא ג"כ שלא לאכול עולה, אלא דמפורש טעמו בשביל שהוא כליל אבל אין כאן שני גדרים כמו שרץ העוף ושרץ המים. ''' אמנם ''' לכאורה דמי למה שלוקה בשרצים משום אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ שכתב הרמב"ם דזהו לאו כולל שכולל שרץ המים ושרץ העוף ושרץ הארץ ולוקה עוד על כל אחד משום לאו שלו, ונמצא שעל כל אחד לוקה שתי מלקות, וא"כ גם הכא כיון שהלאו דכליל תהי' הוא לאו כולל עולה ואימורין של כל הקרבנות ומנחת כהן, א"כ ילקה שתים אחד משום לאו הכולל של כליל תהי' וב' משום לאו הפרטי של עולה, אבל באמת לפי"מ שכתב הרמב"ם בהל' ג' מבואר זה, שכתב וכן האוכל כזית מכל האימורין בין לפני זריקה בין לאחר זריקה בין כהן בין ישראל לוקה שהאימורין כליל למזבח ככל העולה והרי נאמר במנחת כהנים כליל תהי' לא תאכל כל שהוא כליל למזבח אכילתו בל"ת ומבואר שכתב שהאימורין בכל הקרבנות הם כליל למזבח ככל העולה, והרי לא כתב מקודם שלוקין על העולה בשביל לאו דכליל תהי', ומוכח דבא לחלק מדין שרץ דלוקין משום דין כלל שרץ, ומשום שרץ הארץ, דזהו ענין כללי שהוא סתם שרץ בכל מקום ששורץ וענין פרטי באיזה מקום ששורץ, אבל הכא עיקר עולה הוא כליל ואמרינן דלאו דלא תוכל לאכול דכתיב על עולה הוא ג"כ בשביל שהוא כליל למזבח, וא"כ הוא רק גדר אחד שהוא כליל למזבח אלא שבעולה פרט הכתוב בלאו מיוחד, אבל אין כאן לאו מיוחד שאין בזה אלא כפילות לאוין דסובר הרמב"ם דאינו לוקה שנים. ''' אלא ''' דאכתי צריך ליישב מה דמוכח מהגמ' דלוקה שתים, אכן נראה דהרמב"ם מפרש הגמ' באופן דמבואר דאינו לוקה שתים דהא כדפריך ולילקי נמי מכליל תהי' משני אין הכי נמי ורבא מהאי קרא קאמר, ובפשוטו הפי' דרבא קאמר לוקה חמש מקרא דלא תוכל, אבל אה"נ דלוקה עוד משום כליל תהי', וכן פי' להדיא הריטב"א, אבל הרמב"ם מפרש דזה א"א דפריך דלילקי נמי היינו שילקה שש כיון דהוא רק כפילות הלאו אלא דפריך למה אמר רבא דלר"ש לוקה חמש, ומוכח דליכא לאו אלא הא לא תוכל ולילקי נמי משום כליל תהי' שאם התרו בו משום לאו דכליל תהי' נמי ילקה, ועל זה משני אה"נ דגם משום לאו דכליל תהי' אפשר ללקות אם יתרו בו ורבא מהאי קרא קאמר דלוקה חמש, אבל אין הכונה דלוקה שש. ''' ומה ''' שהקשה עוד דלמה אינו לוקה אוכל קדשי קדשים חוץ לעזרה משום ובשר בשדה טרפה שכתב בהל' ה' דלוקה משום לא תוכל, והנה בהל' ו' כתב הרמב"ם דבשר קדק"ד שיצא חוץ לעזרה ובשר קק"ל שיצא חוץ לחומת ירושלים נפסל ונאסר לעולם ואע"פ שחזר למקומו אסור לאוכלו והאוכל ממנו כזית לוקה שנאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, וקושיית הלח"מ אינה אלא דלמה לא כתב בהל' ה' דלוקה שתים, ובזה נראה דהנה בפ"ה מהל' מאכלות אסורות כתב הרמב"ם עובר שהוציא ידו או רגלו נאסר אותו אבר לעולם וכו' ואפי' החזיר אותו אבר למעי אמו וכו' הרי אותו האבר אסור משום טרפה שכל בשר שיצא חוץ למחיצתו נאסר כבשר שפרש מן החי שנאמר ובשר בשדה טרפה כיון שיצא למקום שהוא לו כשדה נעשה טרפה כמו שבארנו, ומבואר בדבריו פירוש הדרש דדרשינן מבשר בשדה טרפה לאסור אבר שיצא, וכן בשר קדשים שיצא חוץ למחיצתו דדינו כבשר הפורש מן החי, וזהו שכתב כמו שבארנו והוא שם בפ"ד הל' י' שכתב וכן החותך בשר מן החי מן הטהורים הרי אותו הבשר טרפה והאוכל ממנו כזית לוקה משום אוכל טרפה שהרי בשר זה מבהמה שלא נשחטה ולא מתה, מה לי טרפה אותה חיה מה לי חתכה בסכין מה לי בכולה מה לי במקצתה הרי הוא אומר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, כיון שנעשית הבהמה בשר בשדה הרי הוא טרפה, עכ"ל וטעם הדמיון נראה דבשר הפורש מן החי נפרש ממקום היתרו שבהיותו מחובר אפשר לו להיות ניתר בשחיטה, וזהו ממש עובר שהוציא ידו שהאבר נפרש ממקום היתירו בשחיטת האם, דנעשה כטרפה שאינו מועיל לו החזרה למעי האם, וזהו אותו האיסור בבשר קדשים שיצא חוץ למחיצתו שבהיותו בחוץ יש עליו איסור מלא תוכל לאכול בשעריך וילפינן מקרא דובשר בשדה טרפה דכטרפה אין לו היתר, וכדאמר רבה שם כטרפה מה טרפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר אף בשר כיון שיצא חוץ למחיצתו שוב אין לו היתר, וכבר הקשו שם בתוס' בדף ס"ח ע"ב בד"ה יכול דלמה לן קרא בחטאת דאסורה כשיצתה חוץ למחיצתה ותירצו דהו"א דנילף ממעשר ובכורים ע"ש. ''' ובזה ''' מבואר דעיקר לאו דובשר בשדה טרפה הוא לומר דנשאר האיסור דלא תוכל לאכול בשעריך אפי' כשחזרו, וזהו שכתב הרמב"ם בהל' ו' אבל לא שייך לומר דילקה כשהבשר בחוץ שתים אחת משום לא תוכל ואחת משום ובשר בשדה טרפה דעיקר לאו דובשר בשדה טרפה הוא משום איסור מחיצות דהוא משום לאו דלא תוכל, איברא דבמוציא פסח מחוץ לחבורה ג"כ נאסר הבשר וחייב משום ובשר בשדה טרפה כמש"כ הרמב"ם בפ"ט מהל' קרבן פסח הל' ב' ושם ליכא לאו לאכול חוץ מחבורה אלא דאיכא עשה דבבית אחד יאכל והוא לאו הבא מכלל עשה שלא לאכול חוץ מהבית, ונמצא דבזה נתנה התורה מחיצות לאכילת הפסח, ולכן ילפינן מקרא דובשר בשדה טרפה דכשיצא הבשר יש עליו איסור דיוצא חוץ למחיצות שאין עליו כבר היתר אכילת הפסח, אלא דממילא אף דמשום עשה דבבית אחד יאכל לא הי' לוקה אם הי' אוכל חוץ לחבורה, אבל כיון דאיכא על זה לאו דובשר בשדה טרפה לוקה, אבל מ"מ ביצאו קדשי קדשים חוץ לעזרה לא שייך שילקה שתים כיון שהוא איסור אחד שלא לאכול חוץ למחיצתו, ורק בחזרו לעזרה לא נוכל לחייבו משום לא תוכל לאכול בשעריך אלא משום ובשר בשדה טרפה, ומה שהקשה הלח"מ עוד על ד' הרמב"ם בפ"א מהל' מעילה יבואר בהל' ג'.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף