עריכת הדף "
אבן האזל/מעשה הקרבנות/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ו == '''קרבנות היחיד הם הבכור והמעשר והפסח והחגיגה והיא שלמים והראיה והיא עולות, וקרבן הגר והוא עולה מן הבהמה או שני בני יונה או שתי תורים ושניהן עולה או שתי בהמות אחת עולה ואחת שלמים.''' ''' או ''' שתי בהמות אחת עולה ואחת שלמים, קשה דבהלכות מחוסרי כפרה פ"א הל' ב' כתב שקרבנו של גר עולת בהמה או שני בני יונה או שתי תורים ושניהן עולה כמו שבארנו במעשה הקרבנות, ואף דגם כאן כתב דאפשר גם עולה לחוד, מ"מ צריך טעם למה לא הזכיר גם שם האופן הב' שהוא שתי בהמות אחת עולה ואחת שלמים. והנה באמת צריך באור דכיון דסגי בעולה לחוד מה שייך לומר דאפשר גם עולה ושלמים דהא זה ודאי אם ירצה להביא שלמים יוכל להביא דהא באין נדבה, וזה אין לומר דלכתחלה צריך להביא עולה ושלמים דהא לא כתב הרמב"ם כן אלא או עולה או עולה ושלמים, וגם זה אין לומר דאם הביא עולה ושלמים לא הוכשר בקדשים ולא הותר בקהל עד שיקריבו השלמים דהא לא גרע מעופות דצריך להביא קן, וכיון שהקריב פרידה אחת כבר הוכשר, אלא דחייב להביא השניה, ועיין בסוגיא דכריתות דף ח' ובש"מ שם בסוף המס'. ''' ונראה ''' דסובר הרמב"ם דכיון דבברייתא שם אמר מעיקרא מה אתם עולה ושלמים אלא דמרבה גם עולה לחוד, ע"כ אפשר שני האופנים ואם הפריש לקרבן גירות שלו עולה ושלמים, חייב להביאם ואף דזה ודאי דמשהקריב העולה הוכשר בקדשים דלא גרע מעופות דעיקר הקרבן הוא שתי תורים או שני בני יונה, וכדתניא התם דלהביא פרידה אחת א"א שלא מצינו בכל התורה, ומ"מ משהקריב פרידה אחת כבר הוכשר בקדשים כדאיתא שם, אלא דהנ"מ הוא בזה דאם לא הפריש מתחלה אלא עולה לחוד אין עליו חובה להביא שלמים וסגי בזה לכתחלה אבל אם הפריש עולה ושלמים הוקבע קרבנו על עולה ושלמים, ולכן אף שלא אמר הרי עלי אם נאבד השלמים חייב להביא אחר דכבר הוקבע קרבנו על עולה ושלמים. ''' ועכשיו ''' מיושב מה שלא הזכיר הרמב"ם בהל' מחו"כ הך דינא דעולה ושלמים דשם לא מיירי מעיקר קרבנו של הגר אלא מהכשרו, וכיון דזה ודאי דמשהקריב עולה כבר הוכשר בקדשים לכן לא הזכיר זה דאפשר שיהי' קרבנו עולה ושלמים, אבל כאן דמיירי מעיקר קרבנו הזכיר ב' האופנים, ומה שכתב שם שתי תורים או שני בני יונה אף דאם הקריב פרידה אחת כבר הוכשר, יש חילוק דגבי תורים ובני יונה עיקר הקרבן הוא בקן, ולהביא פרידה אחת א"א, לכן ע"כ כתב גם בזה דינו של הקרבן, וזה כתב שם דהביא פרידה אחת שחרית אוכל בקדשים לערב, אבל מה דאפשר שיהי' קרבנו עולה ושלמים לא הזכיר שם אלא כאן דמיירי בעיקר קרבנו דאם הפריש עולה ושלמים הוקבע קרבנו על עולה ושלמים וכנ"ל. ''' איברא ''' דכל זה יישבנו דברי הרמב"ם בהל' מחו"כ אבל גם בהל' איסורי ביאה פי"ג דמיירי בעיקר דינו של הגר כתב בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית במילה וטבילה וקרבן וכו' וכן לדורות כשירצה העכו"ם להכנס לברית ולהסתופף תחת השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן וכו' ומהו קרבן הגר עולת בהמה או שתי תורים או שני בני יונה ושניהם עולה, ובזה"ז שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה, וכשיבנה ביהמ"ק יביא קרבן עכ"ל, והנה לא הזכיר כלל דין הכשרו בקדשים ומ"מ לא כתב אלא עולת בהמה, ולא הזכיר או עולה ושלמים, ונראה דאף דלא מיירי שם בהכשר הגר לאכול בקדשים מ"מ מיירי עכ"פ בעיקר הכשרו של הגר, וכמו שכתב הרמב"ם כשירצה העכו"ם להכנס לברית ולהסתופף תחת השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן, ואף דלא מצינו שום דבר שחסר לגר מדין ישראל בזה"ז אף קודם הקרבת הקרבן, לבד מה שהוא אסור בקדשים כדין מחוסר כפרה, מ"מ זה גופא דחסר לו כפרתו זהו הכשרו ובזה סגי בהרצאת קרבן, והיינו בהקרבת עולה לחוד דזהו הרצאת קרבן, וגם פרידה אחת בעופות הוי הרצאת דמים כדתניא שם, אבל גם שם לא מיירי בדין קרבנו של הגר אלא בדין הגר, ומבואר דמה שכתבנו דאם הפריש עולה ושלמים הוקבע קרבנו על עולה ושלמים זה אינו אלא בדין חיוב קרבנו, אבל הרצאת קרבנו ודאי סגי בעולה לחוד וכנ"ל. ''' ובאופן ''' אחר נראה לומר במה שכתב הרמב"ם כאן דקרבן הגר או עולה או עולה ושלמים שהקשינו דמה משמיענו בזה דיכול להקריב גם עולה ושלמים לקרבן גירות כיון דכבר הורצה בהעולה דהנה יש להסתפק בגר שמל וטבל ועוד לא הורצה בקרבן עולה אם יכול להתנדב שלמים, כיון דכ"ז שלא הורצה בקרבן עוד לא נכנס לגמרי לקדושת ישראל, וכמו שהבאנו מדבריו בהל' איסורי ביאה דכשירצה העכו"ם להכנס לברית ולהסתופף תחת השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן, וכיון דקודם הרצאה הוא מחוסר מעשה אפשר אינו יכול להקדיש שלמים אפי' להקריב לאחר שהורצה, ואם היינו אומרים כן שפיר הוצרך הרמב"ם להשמיענו דדין עיקר קרבנו של הגר או עולה או עולה ושלמים משום דמעיקר דינא גמרינן מאבותינו עולה ושלמים אלא שנתרבה דגם עולה לחוד סגי, אם כן אם ירצה להקריב עולה ושלמים שפיר יוכל להקדישן, ובזה שפיר ג"כ מיושב מה שכתב זה רק כאן ולא בהל' מחו"כ ובהל' איסו"ב משום דהכא מיירי בעיקר דין קרבנו של הגר ושם מיירי בדין הכשרו וכמו שכתבנו. <small> -מלואים והשמטות-</small> ''' מה''' שהשבתי לידידי הרב הגאון המפורסם מו"ה ''' שלמה זלמן אוירבאך ''' שליט"א. ''' על ''' מה שכתבתי בפ"א מהל' מעה"ק הל' ו' בד"ה ובאופן אחר, במש"כ הרמב"ם בקרבן הגר, או עולה ושלמים דקשה מה משמיענו בזה דיכול להקריב גם שלמים, דאפשר דכל זמן שלא הורצה בקרבן עולה היינו אומרים דאינו יכול גם להקדיש שלמים להקריבו אחר שיקריב העולה שהוא קרבן הגירות שלו, ולכן השמיענו דמעיקר הדין קרבנו הוא עולה ושלמים אלא דנתרבה דגם עולה סגי, על זה תמה ידידי דהא גם עכו"ם יכול להקדיש שלמים שיתכפר בו ישראל, ומה שכאן אין הישראל עדיין בעולם אינו חסרון, כדמוכח מד' הרמב"ם בפ"ד מהל' קרבן פסח הל' ט' דמפריש פסחו על לכשיתגייר, הנה שם כתב הרמב"ם המפריש פסחו עד שלא נתגייר ונתגייר הרי זה מקריבו לשם פסח שאין בע"ח נדחין, ואינו מבואר דיכול לכתחילה להקדיש אלא שאינו נדחה, וא"כ אפשר דלכתחילה אינו דין שיקדיש שלמים על לכשיתגייר, ומה שתמה דהא גם עבדים מביאים כל הקרבנות לא ידעתי דהא עבדים הוקשו לאשה ויש להם כל דין אשה, ומה שכתב דמל וטבל הרי הוא ככל ישראל כמבואר ביבמות דף מ"ז יש לדייק משם דקודם שהקריב קרבן גירות עוד חסר לו להיות כישראל לגבי קרבנות, דהא על מה דקתני בברייתא טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו אמר על זה בגמ' למאי הלכתא, דאי הדר ביה ומקדש בת ישראל, ישראל מומר קרינא בי' וקדושיו קדושין, ומוכח שנכנס לכל דיני ישראל, אבל עוד לא נכנס קודם הקרבן לקדושת ישראל, ולכן מפרש דהוא כישראל בדיני קדושין, וה"ה בגיטין וחליצה וכל כה"ג. <small> -מלואים והשמטות-</small> ''' מה ''' שהשבתי לידידי הרב הגאון הנעלה מו"ה ''' מרדכי אילן ''' שליט"א ''' הנה ''' כתב לי ידידי הערות על ספרי ובתוכם חדושים נעלים אשר מהם באו בספרו המצויין תורת הקודש, אבל אכתוב כאן רק למה שנוגע ישר למש"כ בספרי. ''' בפ"א ''' הל' ו' במה שכתב על דברי בגר שעוד לא הורצה אם מתנדב שלמים, שהביא מד' הרמב"ם הל' ק"פ, נתכוין למה שכתב הגרש"א, ובמה שהוסיף להוכיח דעכו"ם יכול להקדיש שלמים ואח"כ ליתנם לישראל שיתכפר בהן, מד' הרמב"ם פ"ג מהל' מעה"ק ה"ג שכתב נדר שלמים ונתנם לישראל ע"מ שיתכפר בהן, אין זה הוכחה דהרי לא כתב הקדיש שלמים אלא נדר, ואף דילפינן דעכו"ם נודרים ונודבים נדבות כישראל, זהו לומר דאם נדר ואח"כ נתנם לגזבר בסתם לקיים נדרו ולא הקדישו אפשר להקריבו, אבל כאן שנתנם אח"כ לישראל בפי' בתורת שלמים שיתכפר בהן הישראל, אם אפי' נאמר דעכו"ם שלבו לשלמים לא יצא ידי נדרו בזה הרי בעכו"ם אין דין בל יחל, אלא למדנו שנדריו חלים להקריבם, והי' אפשר לדון מדין הוכיח סופו על תחלתו, אלא דבזה קיי"ל דהוא ספיקא כמו שפסק הרמב"ם פ"ב מהל' שחיטה הל' ט"ז ואולי דכאן שאני שאמר מתחלה בפי' שלמים, ובמה שכתב מד' התוספתא שקלים פ"ג הל' י"ד דגר קודם שהביא כפרתו יכול להקריב קרבנות חובה, הרי לא דנתי כלל בקרבנות חובה.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף