עריכת הדף "
אבן האזל/מלווה ולווה/כו
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ו == '''ערב שקידם ונתן לבעל חוב את חובו הרי זה חוזר וגובה מן הלוה כל מה שפרע על ידו אע"פ שהיתה מלוה על פה או בלא עדים כלל, בד"א כשאמר לו הלוה בעת שנעשה ערב ערבני ושלם, אבל אם עמד ברשות עצמו ונעשה לו ערב או קבלן או שאמר לו הלוה ערבני ולא הרשהו שיתן ויפרע החוב אין הלוה חייב לשלם כלום.''' ''' השגת ''' הראב"ד. בד"א וכו' עד חייב לשלם לו כלום. א"א אלו דברים שאין הדעת מקבלתם ואין השכל סובלם עכ"ל. ''' המ"מ ''' כתב דדעת הראב"ד דאפי' ערב שאינו קבלן שנכנס בערבות מאליו ופרע מאליו חוזר וגובה מן הלוה, והטור מפרש בדעת הראב"ד שדעתו להשיג כשאמר לו ערבני דסובר דהוי כאלו אמר לו ערבני ושלם, ונראה דהרמב"ם והראב"ד הולכין לשיטתם. ובזה יבואר כדעת המ"מ, דבפ' כ"ה הל' י' בארנו בדעת הראב"ד שחולק על הרמב"ם וסובר דשנים שערבו לאחד אין דין המלוה להפרע מכל ערב שירצה, אא"כ היכי דיש מנהג אבל בלא מנהג דינם כשנים שלוו משום דסובר דחיוב הערב הוי כמו שנטל בעצמו המעות מן המלוה, ודעת הרמב"ם דאינו כמו שנטל המעות. אלא שהוא רק התחייבות מצד הערב ומה דחייב דוקא בשעת מתן מעות זהו משום דכשהוציא המלוה מעות על פיו גמר דעתו להתחייב. ולכן כתבתי דלדעת הראב"ד דהוי כמו שנטל המעות מהמלוה א"כ לא אלים חיובם של שנים שערבו משנים שלוו, אבל להרמב"ם שהוא רק התחייבות בזה נוכל לומר כמו שהסביר הרשב"א שבסתמא התחייב כל אחד בערבות על כל המעות. ''' ולפי"ז ''' מבואר דלדעת הראב"ד דסובר דחיובו של ערב הוא משום דהוי כמו שנטל בעצמו המעות. א"כ אף דהדין הוא דלא יפרע מן הערב תחלה ודינו של מלוה לתבוע מקודם להלוה מ"מ אם הערב קדם ושילם להמלוה קודם שיתבענו וקודם שתבע להלוה לא נקרא זה פורע חוב של חבירו דבאמת הוא חוב של עצמו דהוי כמו שנטל בעצמו המעות. אלא דלדין לתבעו בב"ד צריך לתבוע להלוה תחלה. וכיון דכששילם הערב שילם בזה חוב של עצמו לכן גם הלוה חייב לשלם לו דעל זה נעשה ערב שכששילם הוא להמלוה ישלם הלוה לו. וא"כ אפי' לא אמר לו הלוה ערבני ונעשה מעצמו ערב כיון דעכ"פ נעשה ערב בשעת מתן מעות, ועל סמך ערבותו הלוה המלוה להלוה. לכן כששילם הערב להמלוה אפי' מעצמו חייב הלוה לשלם לו, אבל הרמב"ם לשיטתו דסובר דלא הוי הערב כמו שנטל המעות אלא שנתחייב בעצמו בדין ערבות. וכיון דדינו של ערב שהוא אם לא ישלם הלוה נמצא דכל זמן שלא תבע המלוה להלוה אין הערב חייב כלל וממילא כששילם הוי כמו פורע חוב של חבירו. {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף