עריכת הדף "
אבן האזל/טוען ונטען/יד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ח == '''מי שהחזיק בנכסי קטן שנים רבות וטען ואמר משכונא הן בידי ויש לי חובה עליהן כך וכך, הואיל ואילו רצה אמר לקוחין הן בידי נאמן, שהרי אינה מוחזקת שהיה לאביו של זה, וה"ז גובה משבחה מה שטען ותחזור ליתומים, אבל אם יצא עליה קול שהיא של יתומים אינו נאמן שהרי אין מחזיקין בנכסי קטן, ותחזור השדה וכל הפירות שאכל ליתומים עד שיגדלו ויעשה עמהם דין.''' ''' השגת ''' הראב"ד מי שהחזיק בנכסי קטן וכו' עד ותחזור ליתומים, נראה מדבריו דמעשה דרבה בר שרשום מוקי לה בשאינה ידועה שהיתה של אביהן, וא"כ למה ליה למימר מיגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי, לימא דאי בעי אמר דידי הוא, ועוד משום קלא מבטלין מיגו וחזקה דממונא ואיהו הוה מוחזק, ואבוהון דיתמי לא הוה מוחזק, אלא ודאי בחזקת אבוהין הוה, מיהו כיון דאכלה שני חזקה בחיי אבוהון בלא מחאה איכא מיגו ואי לאו קלא הוה מהימן במיגו, והשתא דאיכא קלא לא אמרינן ומוקמי ארעא בחזקת אבהתא והאי דינא דקושטא, עכ"ל. ''' המ"מ ''' הביא דברי הראב"ד, וכתב רק על מה שכתב ועוד משום קלא מבטלין מיגו, אבל על תחילת השגתו שכתב דאי בשאינה ידועה שהיתה של אביהן למה ליה למימר מיגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי לימא דאי בעי אמר דידי הוא, על זה לא כתב המ"מ כלום, ובאמת השגתו בזה צריכה ישוב, ונראה לפימש"כ בפ' י"א מהל' שכירות הל' ו' בד"ה ונראה על מה שהקשו התוס' בהא דנסכא דר' אבא ואיכא ע"א שחטף דאמרינן משואי"ל, והקשו התוס' דליהמניה בטענת דידי חטפי בשבועה במיגו דהוי אמר לא חטפי, וכתבתי בזה ע"פ מה שכתב המ"מ בפ"א מהל' מלוה הל' ד' במה שכתב הרמב"ם טען הלוה שמטלטלין אלו שבידי אינם שלי אלא פקדון הם בידי או שכורין או שאולין אין שומעין לו, אלא יביא ראיה או יגבה מהן בעל חובו, וכתב על זה המ"מ ויש לתמוה מה טעם לא יהי' נאמן מתוך שיכול לתתם במתנה או למכרן, וכתב על זה והרמב"ן אומר כמסתפק שאחר שתבעוהו בחובו אינו נאמן לומר במה בידו שהוא של אחרים דחזקה כל מה שבידו הוא שלו ומיגו במקום חזקה כזו לא אמרינן, לפי שאדם עשוי לעשות קנוניא להפקיע ממון חבירו עכ"ל, וקשה דא"כ אמאי נאמן בליכא ע"א שחטף לומר אין חטפי ודידי חטפי הא המיגו הוא נגד חזקה שכל מה שביד אדם הוא שלו, וצ"ל דהפה שאסר הוא הפה שהתיר אלים ממיגו ומהני אפי' נגד חזקה שכל שביד אדם הוא שלו, ולכן מיושב דהיכא דאיכא ע"א אין אנו צריכין להודאתו שחטף, דכ"ז שלא נשבע כנגד העד הרי הוא כשנים וליכא אלא מיגו, ומיגו לא מהני במקום חזקה, שכל מה שביד אדם הוא שלו, ואחר שהדפסתי דברים אלו מצאתי שכן כתב הגר"א בהגהותיו על הרמב"ם של הלכה זו שכתב בטעמו של הרמב"ם שכתב שאינו נאמן הלוה לומר פקדון הם בידי אפי' היכי שיש לו מיגו שהוא נלמד מנסכא דר' אבא היכי דאיכא ע"א דאינו נאמן במיגו, וב"ה שכיוונתי לדבריו. ''' ובזה ''' בארתי דין מודה בשטר שכתבו דאיכא מ"ד דאין צריך לקיימו והקשו בתוס' בכתובות דף כ' להך מ"ד מ"ט אינו נאמן לטעון פרוע במיגו דמזוייף, ותירצו דשמא ירא הלוה לומר מזוייף שמא יכחישוהו, ועוד כתבו מפירש"י דד"ת עדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד, ורבנן הוא דאצרכו קיום, וכי אצרכו היכי דטעין מזוייף, אבל היכי דטעין פרוע לא אצרכו קיום, ותירוץ רש"י אינו מובן דמה מהני סברא זו עכ"פ איכא מיגו דאי בעי הוי טעין מזוייף ואז היו מצריכין קיום, ואמרתי בזה דשני התירוצים צריכין זה לזה, דתי' הראשון שירא הלוה לומר מזוייף שמא יכחישוהו לא מהני אלא על מיגו דהוי משום הוכחה וראיה, אבל לסברת הפה שאסר הוא הפה שהתיר לא מהני זה, דעכ"פ כיון שהוא האוסר הוא המתיר, וכל עיקר שהשטר הוא אמת לא ידענו אלא מפיו והוא אומר פרעתי. לכן פירש"י דמעיקר הדין שטר אינו צריך קיום, ורבנן הוא דאצרכו ודוקא היכי דטעין מזוייף, אבל היכי דטעין פרוע ליכא חסרון קיום, ולא הוי הפה שאסר, ומשום טעמא דמיגו הא כתבו התוס' שירא לומר מזוייף. ''' ועכשיו ''' נוכל ליישב השגת הראב"ד שהקשה דאם אין אנו יודעים שהנכסים של אביהן, א"כ למה ליה לומר מיגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי לימא מיגו דאי בעי אמר דידי הוא, אבל לפי"מ שבארנו יש לומר דמה דנאמן לומר לקוחה במיגו דאי בעי אמר שלי הוא, זהו גדר הפה שאסר, אבל אם הוא טוען משכנתא הוא הרי הוא לעשות חוב, וזה א"א ע"י הפה שאסר דלעשות חוב זהו ענין אחר ולא שייך למה שיכפור לו הקרקע, ואנו צריכין לבוא כאן רק מטעם מיגו, ובזה נוכל לומר כמש"כ התוס' דמיגו דאי אמר מזוייף לא הוי מיגו שירא לומר מזוייף פן יקיימוהו ה"נ אינו רוצה לכפור עצם שייכות הנכסים לאביהם דשמא יתברר שהנכסים של אביהם, ולכן דוקא בטענת לקוחה שהוא על הנכסים שייך לבוא מדין הפה שאסר, ואין חסרון במה שירא לכפור עיקר הנכסים וכמש"כ גבי שטר, אבל לעשות חוב אינו יכול מדין הפה שאסר וצריך דוקא מיגו, ובזה ליכא מיגו, ולכן צריך דוקא מיגו דאי בעי אמר לקוחה היא, והיינו דלקוחה נאמן בהפה שאסר שיכול לומר שמעיקרא שלו היא, ועכשיו נאמן בטענת משכנתא היא במיגו דלקוחה. ''' אכן ''' זה כתבתי ע"פ ד' רש"י ותוס' גבי שטר למ"ד א"צ לקיימו ולהלכה הא קיי"ל צריך לקיימו, ובהל' מלוה ולוה פרק י"ד הל' י"ד בארתי ברחבה טעם שיטת מ"ד צריך לקיימו, ובארתי שם דין שנים אדוקים בשטר, ומבואר שם דבאמת צריך ביאור מה פליגי רבי ורשב"ג גבי שנים אדוקים בשטר, בשטר שאבד במודה בשטר שכתבו, דזו הפלוגתא שייך בכל שטר, ובארתי דבכל שטר איכא בין טעמא דמיגו בין טעמא דהפה שאסר, אבל גבי שנים אדוקים בשטר ליכא טעמא דמיגו משום דבכל שטר אם יטעון מזוייף לא יזכה בזה שיהי' צריך התובע לקרוע השטר, דהא יטעון השטר אמת ואני מחזיק השטר עד שאמצא עדי קיום אבל בשנים אדוקין בשטר כיון שהלוה מחזיק השטר וטוען פרעתי הא אין אנו יכולין ליקח ממנו השטר וליתנו להמלוה דהא גם הלוה מוחזק, וא"כ צריך לקרוע השטר וליתן חצי להלוה אף שיופסד כל השטר, וא"כ אין זה מיגו בעד הלוה לטעון מזוייף, דאם יטעון מזוייף ודאי יתנו כל השטר להמלוה עד שימצא עדי קיום, ובזה מבואר מה דבכל מקום לא אמר הגמ' טעמא דמ"ד צריך לקיימו וכאן גבי שנים אדוקים בשטר אמר הגמ' טעמא דמאן קא משוי להאי שטרא לוה הא אמר דפרוע, והיינו דכאן ליכא טעמא דמיגו, לכן אמר דעכ"פ איכא טעמא דהפה שאסר, עכ"פ לפי"ז מוכח דבכל שטר איכא נמי טעמא דמיגו למ"ד צריך לקיימו, ואינו סובר כסברת התוס' דירא לומר מזוייף פן יקיימוהו, א"כ הא לא נוכל ליישב דעת הרמב"ם ע"פ סברת התוס'. ''' אולם ''' יש לומר עוד בטעם מחלוקת מ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו, ומ"ד א"צ לקיימו לפי"מ שכתבתי דמ"ד צריך לקיימו אינו סובר כסברת רש"י דלא אצריך קיום אלא אם טוען מזוייף, אבל אם טוען פרוע לא אצריך קיום, דיש להסביר זה עוד יותר דזה תלוי בעיקר דין תקנת קיום אם מה שהצריכו חכמים קיום הוא דוקא אם הנתבע טוען על השטר מזוייף, וכמו שכתב רש"י ולפי זה אם הנתבע טוען שאינו יודע ואינו זוכר אם הוציא שטר כזה דהא הוא אינו חתום בהשטר רק העדים, והוא טוען שאינו זוכר אם הוציא שטר זה, לפי פירש"י נאמן שבטוען שמא לא הצריכו חכמים קיום, או שחכמים הצריכו קיום בכל אופן ואם אינו מודה בפירוש בהשטר שהוא אמת צריך קיום, ולפי זה אם גם בטוען איני יודע צריך קיום יש לומר דגם בטוען פרוע צריך קיום והוי הפה שאסר, כיון דבלא הודאתו שהשטר אמת לא היו גובין בהשטר אפי' אם לא היה טוען מזוייף אלא איני יודע, ומבואר עכשיו טעם המחלוקת בין מ"ד צריך לקיימו ובין מ"ד א"צ לקיימו, דמ"ד א"צ לקיימו סובר כמו שפירש"י דדוקא בטוען מזוייף הצריכו קיום, אבל באומר איני יודע לא צריך קיום, ולכן בטוען פרוע ג"כ א"צ קיום, אבל מ"ד צריך לקיימו סובר דדוקא אם מודה הנתבע בפירוש בהשטר שהוא אמת גובין, אבל אם אינו מודה וטוען אינו יודע ג"כ אין גובין, ולכן שפיר הוי הפה שאסר אפי' בטוען פרוע, ומבואר מה דאמר הגמ' בב"מ בהך סוגיא דשנים אדוקין בשטר בטעמא דמ"ד צריך לקיימו מ"ט חספא בעלמא הוא מאן קא משוי להאי שטרא לוה הא קאמר דפרעיה, והיינו דמעיקרא הוא חספא ואינו צריך שיטעון מזוייף, דאפי' אם טוען איני יודע ג"כ אין גובין בו, לכן גם בטוען פרוע הוי הפה שאסר. ''' ולפי"ז ''' נוכל לומר דגם לענין מיגו תלוי בזה דסברת התוס' שכתבו דירא הלוה לומר מזוייף פן יקיימוהו זה שייך אם צריך לומר מזוייף ויוחזק כפרן, אבל אם גם כשטוען אינו זוכר אם צויתי לכתוב שטר זה ג"כ אין המלוה גובה הא יש לו מיגו שהי' יכול לומר איני יודע, ולכן למאן דסבר צריך לקיימו משום דסבר חספא בעלמא הוא, לבד מה דאיכא הפה שאסר איכא נמי מיגו, ולכן בכל מקום לא הוצרך הגמ' לומר חספא בעלמא הוא ואף דלפי סברתנו גם לסברת מיגו צריך לטעמא דחספא בעלמא, אך זה לא קשה כיון דעיקר הסברא דשמא ירא הלוה לומר מזוייף אינו מפורש בגמ', אבל לומר הפה שאסר הוא הפה שהתיר, כיון דזה שכתב רש"י בטעמא דמ"ד א"צ לקיימו משום דדבר תורה עדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד מפורש בגמ' וכאן אנו צריכים להפה שאסר, לכן מפרש הגמ' טעמא דמ"ד צריך לקיימו דסובר דעכשיו דתיקנו חכמים קיום הוי בלא קיום כמו חספא בעלמא, ולכן כשמודה בשטר שכתבו הוי הפה שאסר. ''' איברא ''' דמה שכתבתי דשייך מיגו במודה בשטר שכתבו אף לפי ד' התוס' דהיכא דירא שמא יקיימוהו אינו מיגו דזה דוקא היכי דצריך לטעון מזוייף ויוחזק שקרן, אבל אם באומר איני יודע אם השטר אמת ג"כ אין גובין בו, שפיר איכא מיגו שהי' יכול לומר איני יודע, יסוד זה נסתר מדברי הש"ך בכללי מיגו שהביא מדברי הד"מ והסמ"ע שכתבו דמיגו דאיני יודע לא הוי מיגו, וכתבו זה מדברי הר"נ בפ' כל הנשבעין ומדברי התוס' בב"מ דף צ"ז, אך עיינתי בדברי הר"נ ובד' התוס' וראיתי דלשיטת הרמב"ם אין הוכחה לזה, דהר"ן חולק שם על דברי הר"י מיגש דסובר דמיגו לאיפטורי משבועה לא אמרינן, ומשום זה כשהקשה על זה דאמר הגמ' דכשתבעו ליתומים מנה חוב של אביהם ואמרו חמשין אית לך וחמשין לית לך חייבין שבועה, ואם אמרו וחמשין לא ידענא פטורין, ואמאי אין נאמנים באמרו וחמשין לית לך במיגו דהוי אמרו לא ידענא, ומזה הוכיח דמיגו דאינו יודע לא הוי מיגו, וכן הוכיחו זה מהא דאמר הגמ' בפ' הבית והעליה על מתני' דאם הי' אחד מכיר מקצת אבניו נוטלן, דהלה טוען איני יודע ובמקצת מודה, והא יש לו מיגו שהיה אומר בכולן איני יודע, דאין כאן העזה דאינו מחויב להכיר אבניו, וע"כ דמיגו דאיני יודע לא הוי מיגו, אבל כל זה אם אמרינן מיגו לאיפטורי משבועה, אבל לשיטת הרמב"ם דסובר כהר"י מיגש דלא אמרינן מיגו לאיפטורי משבועה אין הוכחה לזה, וממילא לשיטתו שפיר נוכל לומר כדברינו דלדידן דאית לן מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו שייך מיגו אפי' לפי סברת התוס' דהיכי שירא שיתברר שלא כדבריו לא הוי מיגו ודוקא היכי דיכול לטעון אינו יודע וכמו שנתבאר. ''' ועכשיו ''' שפיר נוכל לומר כמו שכתבנו דע"כ צריך לומר מיגו דאי בעי אמר לקוחה היא, משום דלומר מיגו דאי בעי אמר דידי הוא, בזה ע"כ צריך לטעון דידי הוא דלא שייך מיגו שיאמר איני יודע, דזה לא שייך אלא על שט"ח שתיקנו חכמים דצריך ודאי קיום למ"ד צריך לקיימו, אבל בקרקע לא שייך שיש לו מיגו דאי בעי אמר איני יודע, דבטענת איני יודע ודאי לא יזכה בהקרקע בתורת ודאי ואין זה מיגו, דיותר טוב לו לטעון משכנתא דשמא יתברר שהיתה של אביהם, ולכן אמר הגמ' וכן כתב הרמב"ם מיגו דאי בעינא אמינא לקוחה היא בידי, דבזה יוכל לזכות בהפה שאסר שיכול לומר שלי היא.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף