עריכת הדף "
אבן האזל/איסורי מזבח/ה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ז == '''הגונב או הגוזל והקריב הקרבן פסול והקב"ה שונאו שנאמר שונא גזל בעולה ואין צ"ל שאינו מתקבל, ואם שנתיאשו הבעלים הקרבן כשר ואפי' הי' חטאת שהכהנים אוכלים את בשרה, ומפני תקנת המזבח אמרו שהחטאת הגזולה אם נודעה לרבים אינה מכפרת אעפ"י שנתייאשו הבעלים כדי שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות וכן העולה.''' ''' השגת ''' הראב"ד ואפי' הי' חטאת, א"א אין כאן אפילו, הכ"מ כתב דמה שכתב הרמב"ם ואפי' היה חטאת אין כונתו על הא דאם נתיאשו הבעלים הקרבן כשר שעל זה השיגו הראב"ד דאין כאן אפילו דיותר יש להכשיר חטאת שאין ממנה למזבח אלא חלב ודם מעולה שכולו למזבח וכדאמר הכי בגמ', אלא דארישא קאי שכתב דהקרבן פסול ודבריו תמוהים דמה דברישא בלא נתיאשו הקרבן פסול הא אין נ"מ בין חטאת לעולה דהא גזל הוא, ואין ליישב דברי הרמב"ם דאסיפא קאי שכתב אינה מכפרת וכדאיתא בגמ' דאמר לא מיבעיא עולה דכליל הוא ופירש"י ואמרי מזבח אוכל גזילות, דהוא דוחק גדול דבודאי משמעות דברי הרמב"ם דהוא על מה דסליק שכתב דהקרבן כשר בלא נודעה שעל זה כתב ואפי' הי' חטאת, וזה ודאי כמו שהשיג הראב"ד דבגמ' מבואר להדיא להיפוך דבעולה הוא רבותא יותר דכשר. ''' ולבאר ''' זה נקדים לבאר עיקר שיטת הרמב"ם במה דפסק כרב יהודה דהתקנה הוא בנודעה דאינה מכפרת ומדינא מכפרת, שהקשה הכ"מ דהא בגמ' אמר דטעמא דרב יהודה משום דסבר יאוש כדי קני וכיון דהרמב"ם סובר בפ"ה מהל' גנבה דיאוש כדי לא קני למה פסק כאן דמדינא מכפרת, וכתב הכ"מ דהרמב"ם סמך על מה דמסיק בהא דתניא בגנב והקדיש דשחטו בחוץ ענוש כרת דמשני רבא דאוקמוה רבנן ברשותיה כי היכי דלחייב עליה כרת, ולכן בלא נודעה מכפרת מדינא כיון דאוקמוה רבנן ברשותיה, אבל קשה לומר כדבריו דלפי"ז לא אתיא שיטת הרמב"ם דלא כעולא ודלא כרב יהודה, דרבא הא אמר הכי אליבא דעולא דאמר דמדינא מכפרת דעל זה פריך הגמ' מהא דתניא דבחוץ ענוש כרת, וע"ז משני רבא דאוקמוה רבנן ברשותיה כי היכי דלחייב עלה, ומ"מ הא מפרש עולא מתני' דהתקנה היא על לא נודעה דמכפרת, ועל רב יהודה לא קשה דהא סבר דמדינא מכפרת וממילא שפיר חייב כרת בשחטו בחוץ א"כ לפי דברי הכ"מ סובר הרמב"ם דלא כעולא ודלא כרב יהודה דסבר להלכה כעולא ומפרש מתני' כרב יהודה וזה תימה. ''' אלא ''' דבאמת קשה מה דצריך לעולא לטעמא דשלא יהיו כהנים עצבים ולא סגי בטעמא דאוקמוה רבנן ברשותיה, דכיון דחייב על שחיטת חוץ ע"כ דראוי לפתח אוהל מועד, ונראה דמה דאמרינן דאוקמוה רבנן ברשותיה כי היכי דליחייב עלה זהו אחר מה דאמרינן דלא נודעה מכפרת, וכמו שפירש"י בד"ה אוקמוה וז"ל ושיתחייב כרת אם ישחטוה בחוץ כי היכי דאוקמוה ברשותיה לענין כפרה [ומה שהקשה רש"י בע"א בד"ה נמצא היאך תיקנו חכמים לעקור דבר מן התורה עיין בפנ"י שם] וכן מבואר בתוס' דהוא חד טעמא, אלא דחלקו על רש"י שכתב דהוא משום קנס, וכתבו דמשמע דאפי' אם אחר ישחוט חייב לכן כתבו דהוא חד טעמא דכמו דתקנו דמכפרת כן תקנו שיתחייב על שחיטתו בחוץ, והיינו דאין טעם שיעמידו רבנן ברשותו מה שע"פ דין אינו קדוש כלל רק כדי שיתחייב עליה בחוץ, אלא עיקר מה דאוקמיה ברשותו הוא לענין כפרה רק דהגמ' הוי סבר דאף דע"כ העמידו ברשותו משעת הקדש דאי לא"ה היכי אפשר שהקרבן יהי' כשר, מ"מ כל זה אם באמת הקריבו בעזרה אבל אם שחטו בחוץ הוי לן לומר דבכה"ג לא העמידו חכמים ברשותו למפרע והיינו דההעמדה ברשותו יהי' תלוי על תנאי אם יקריבו בפנים, וע"ז מסיק דאפי' אם שחט בחוץ העמידו ברשותו כי היכי דלחייב עלה, אבל כל זה לעולא דמפרש מפני התקנה כדי שלא יהיו הכהנים עצבים בלא נודעה, אבל להכ"מ שעושה עיקר הטעם דהעמידו ברשותו כי היכי דלחייב עלה בחוץ ומפני טעם זה מכפרת בלא נודעה זהו דלא כעולא ודלא כרב יהודה. ב) ''' והנה ''' בעיקר קושיית הכ"מ כתב הלח"מ בפי"ח מהל' מעשה הקרבנות הל' י"ד דמה דאמר רב יהודה יאוש כדי קני היינו שיועיל ההקדש משום דאיכא יאוש עם שינוי השם וכמו שכתבו התוס' בגיטין דף נ"ה בהך סוגיא ועולא נמי מודי בזה אלא משום דכיון דע"י ההקדש קונה ולא קודם ההקדש הוי מצוה הבאה בעבירה, ורב יהודה לא חייש לטעם דמצוה הבאה בעבירה, ולפי דבריו צ"ל דהרמב"ם אינו סובר טעמא דמצוה הבאה בעבירה, וכן ראיתי שכתב הגרעק"א בהך סוגיא בליקוטים לחדושיו, ממה דסובר הרמב"ם בפ"ח מהל' סוכה דגזול ביו"ט שני כשר והראב"ד שם השיגו מטעם מצוה הבאה בעבירה, כדאמר ר' יוחנן בסוכה דף ל' אבל באמת אין ראיה משם דהתוס' שם בהא דאמר שמואל דביו"ט שני כשר כתבו הכא דוקא שהוא מדרבנן לא חייש למצוה הבאה בעבירה, וא"כ גם משיטת הרמב"ם דפוסק כשמואל אין ראיה דאינו סובר מהב"ע בדאורייתא (איברא דהמ"מ שם כתב דגם במקדש כשר בשני וצ"ע וח"ג הגר"א כהן שי' אמר בזה דבמקדש אין הנטילה עיקר המצוה אלא לשמוח בהלולב לפני ד' ולכן לא הוי מהב"ע וקצת דומה לשופר הגזול ועיין בפ"א מהל' שופר). והלח"מ סותר כאן דברי עצמו דבפ"ח מהל' לולב כתב דטעמו דהרמב"ם הוא משום דבמצוה דרבנן לא ילפינן מקרבן שלא יצא במהב"ע, [אלא דעיקר דבריו שם בהל' לולב תמוהים במה שדחקו לזה הא דכתב הרמב"ם דאפילו לאחר יאוש לא יצא וכתב דהא בגמ' לא אמרו כן אלא משום מהב"ע, ובאמת בגמ' לא הוזכר הך טעמא אלא גבי הקדש דמהני אחר יאוש דאיכא יאוש ושינוי השם, אבל גבי לולב דהוי יאוש לחודיה הא סובר הרמב"ם דיאוש לא קנה,] ובעיקר שיטת הרמב"ם בדין מצוה הבאה בעבירה הנה לפנינו בהל' ט' כתב להדיא טעמא דמהב"ע בדין נסכים מן הטבל ושאר איסורים, אך עיקר טעמו בזה צריך ביאור ולפנינו נבאר בזה. ''' אכן ''' יש להוכיח דהרמב"ם סובר הא דמצוה הבאה בעבירה ממה שפסק בפ"ו מהל' חמץ ומצה הל' ז' אין אדם יוצא ידי חובתו באכילת מצה שהיא אסורה לו כגון שאכל טבל או מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו או שגזולה, והביא שם המ"מ דברי הירושלמי דטעמא הוא משום מצוה הבאה בעבירה, ובטעמא דטבל איתא בברייתא בפסחים דף ל"ה משום שאין איסורן משום בל תאכל חמץ דאין איסור חל על איסור והוא לר"ש וע"ש בלח"מ, אבל בגזל לא שייך זה ורש"י פי' שם בד"ה טבול מדרבנן דאפ"ה מצוה הבאה בעבירה חשיב ליה והיינו למאן דלא סבר אחע"א, ועכ"פ בגזל הוא ע"כ משום מהב""ע. ''' ועוד ''' נראה להביא ראיה ממה דפסק הרמב"ם בפ"ג מהל' ק"ש הל' ב' אין קורין לא בבית המרחץ ולא בביהכ"ס וכו' ולא בצד המת וכו' וכל מי שקרא במקום שאין קורין בו יחזור ויקרא, וכתב ע"ז הראב"ד אם אמר על מי שקרא בצד המת שיחזור ויקרא לא אמר כלום, והכ"מ דחק בזה ומוכח דהרמב"ם סובר לטעמא דמצוה הבאה בעבירה, לכן סבר דיחזור ויקרא, ולפי"ז קשה במה דפסק כאן כרב יהודה דאיברא דאיכא יאוש ושינוי השם ומהני הקדשו הא הוי מצוה הבאה בעבירה, כמש"כ התוס' דמטעם זה סבר עולא דאינה מכפרת אף דהוא נמי סבר בב"ק דף קי"ד דיאוש ושינוי השם מהני. ''' עוד ''' קשה מה שהקשה הלח"מ שם דהרמב"ם כתב שם דהעמידוה ברשותו כדי לחייבו עליה כרת וזה לא אמרו בגמ' אלא לעולא, אבל לרב יהודה לא קשה כיון דמדינא מכפרת בלא נודעה, ומשמע דסבר הגמ' דסתם גנבה לא נודעה לרבים וכן מבואר מדברי התוס' שכתבו בהא דמתרץ בגמ' לעולא דאוקמוה רבנן ברשותיה כי היכי דלחייב עלה, דכיון דלא נודעה לרבים אוקמוה ברשותיה שלא יהיו כהנים עצבים וממילא מיחייב השוחט בחוץ, [וכבר כתבתי למעלה מה דפריך הגמ' מעיקרא] ומבואר דבנודעה ודאי פטור ואף דתניא סתמא משום דסתם גנבה ודאי לא נודעה לרבים ודוקא בגזילה דגזל בגלוי ובפרהסיה יש חילוק בין נודעה לרבים או לא נודעה לרבים וא"כ ה"נ לרב יהודה דמה דניחא להגמ' אליביה, הוא דוקא בלא נודעה לרבים אבל נודעה לרבים אף דמדאורייתא מכפרת מ"מ כיון דעכ"פ מדרבנן אינה מכפרת ואין מצוה לשחוט ולזרוק אינו ראוי לפתח אוהל מועד ובודאי פטור השוחט בחוץ ועיין מה שנכתוב עוד לפנינו בזה. ''' ונראה ''' דאף דבסוכה דף ל' אמר ר' יוחנן משום רשב"י דגזול אחר יאוש פסול הקרבן משום מצוה הבאה בעבירה, אבל רב יהודה דסבר דלאחר יאוש מכפרת חטאת הגזולה דמוכח דפליג על ר' יוחנן אין ראיה דפליג על עיקר דינא דמצוה הבאה בעבירה לענין מצוה דלא יצא ידי מצוה משום שאין עבירה מצוה כדאמר בירושלמי שהביא המ"מ בפ"ו מהל' חמץ ומצה ודריש לה מקרא דאלה המצות, אלא דסבר דדוקא היכי דגוף המצוה נעשית בעבירה כמו באכל מצה של טבל או בקרא ק"ש במקום שאסור לקרות אז לא יצא ידי מצוה, אבל כאן אף דבזה שהקדיש החטאת לא קיים מצות הפרשת קרבן כיון דבאותה שעה היה גזול ורק ע"י ההקדש דנעשה שינוי השם בזה חל ההקדש ע"י יאוש ושינוי השם מ"מ אין זה פוסל הקרבן, דמצות הפרשת הקרבן אינו תנאי בהכשר הקרבן שאם לא קיים מצוה בהפרשתו יהי' הקרבן פסול, ואיברא דר' יוחנן סבר דגם זה הוי פסול בהקרבן כיון דעיקר הקרבן נעשה ע"י עבירה, אבל רב יהודה סבר דדוקא אם בשעת ההקרבה הוי עבירה אז יוצא מזה פסול בהקרבן, אבל מה שנעשה ע"י עבירה אינו פוסל כיון דעכ"פ עכשיו הקרבן אינו גזול ובשעת הקרבה אין כאן עבירה. ''' אכן ''' יש להוסיף בזה דכל זה לענין הכשר הקרבן כששחטו וזרקו את דמו, אבל אם נבוא לדון בדין אם איכא מצוה לשחטו ולזרוק את דמו נראה דיש חילוק בין שחיטה לזריקה, דבשחיטה כיון דקודם שחיטה אכתי אינו קרבן ורק שבעל הקרבן מחויב להקריבו וכיון דההקדש נעשה בעבירה וכיון שהוא יכול להקדיש ולהקריב חטאת אחרת משלו מסתבר שאין עליו מצוה להקריב הגזול, אף דעכשיו כבר יצא מרשות הבעלים ביאוש ושינוי השם, שיהי' חוטא נשכר שיתכפר בקרבן גזול, כיון דעיקר ההקדש הי' בעבירה, ואף דאם יתכפר באחר יהי' חטאת זו מחטאות המתות לא שייך זה לדין אין מביאין קדשים לבית הפסול דהתם הוא להביא בידים, אבל כאן מה שלא יתכפר בו בשביל שבא מגזל ויתכפר באחר בודאי ליכא בזה איסור וקודם שחיטה אכתי אינו קרבן, אבל כשכבר שחטו ונעשה קרבן גמור מצוה לקיים בו כל הלכות חטאת לכן אחר שחיטה כבר הוא קרבן כשר, וחובה לזרוק את דמו כדין כל חטאת. ''' אלא ''' דכל זה ניחא אם נימא רק דלא הוי מצוה לשחטו, אבל אם נימא דיש איסור לשחטו בשביל שההקדש היה בעבירה ורק אחר שנשחט מותר לזרוק את דמו א"כ יש לעיין למה לא יפסל הקרבן משום דהשחיטה היה בעבירה, אך באמת מצינו בשוחט קרבנות יחיד בשבת דכשירים כמבואר ברמב"ם פ"ב מהל' שגגות הל' י"ד ומוכח דעבירה דשחיטה אינה פוסלת, ומהגמ' דביצה דף כ' ע"ב שהביא הכ"מ גבי נדרים ונדבות בי"ט מוכח דאפי' עבר במזיד ושחט זורק הדם. ג) ''' אכן ''' יש לעיין בזה ממה דאיתא בירושלמי פסחים פרק תמיד נשחט אמתני' דהשוחט הפסח על החמץ דלמד חזקיה דהפסח כשר מקרא דזבחי ומשמע דבלא קרא הי' פסול משום שנשחט באיסור, אלא דכבר עמד בזה המל"מ בפ"א מהל' פסח הל' ה' דמשמע דמן הסברא היה צריך להיות נפסל הפסח, והקשה ממנחות דף נ"ג דפריך ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו ואפסולי לא מיפסלא, ועיין בשעה"מ שם שדן בזה מדברי הריטב"א ביומא דף נ"ג שכתב דלרבא דאמר כי בענן אזהרה כ"ש דפרכינן שפיר כיון דאיכא אזהרה למעלה עשן ממילא משמע שהוא מעכב ומחייב עליה מיתה משום ביאה ריקנית, ודן מזה השעה"מ, דדעתו דהיכא דאיכא לאו לא בעינן שנה עליו הכתוב לעכב, דממילא משמע עיכובא, והביא דברי התוס' בפסחים דף ס"ג במתני' דהשוחט הפסח על החמץ שכתבו אומר ריב"א דהפסח כשר דהא לא שנה עליו לעכב, וכתב דהריטב"א חולק על הריב"א, וראיתי עוד לאחרונים שמביאים דברי הריטב"א על יסוד זה דהיכי דאיכא לאו לא בעינן שנה לעכב, ויש לעיין מהגמ' דמנחות דף כ' דמצריך קרא דמלח מעכב אף דאיכא לאו דלא תשבית, אבל באמת אין מדברי הריטב"א שם מקור ליסוד זה דהא כאן ליכא אזהרה על מעשה הקטורת שלא יחסרו מעלה עשן, אלא אזהרה שלא יבוא, ומנין שהוא לעכב בדין קטורת, וע"כ דכונת הריטב"א דכיון דאמרה תורה שלא יבוא בלא מעלה עשן כי בענן וגו' מוכח דאינה קטורת דאי הוי קטורת, ומקיים מצות קטורת א"א שיתחייב על ולא יבוא בכל עת דהא אינה ביאה ריקנית ומדאמרה תורה כי בענן ובלא זה עובר בלא יבוא מוכח דאינה קטורת בלא מעלה עשן, וזהו שכתב הריטב"א כיון דאיכא אזהרה מכי בענן ומעלה עשן ממילא משמע שהוא מעכב ומחייב עליה מיתה משום ביאה ריקנית, וא"כ ליכא הוכחה כלל דהיכי דכתיב לאו כמו במלח דכתיב ולא תשבית או בחמץ דכתיב לא תאפה הוא לעכב בהכשר הקרבן. ''' ובעיקר ''' דברי הירושלמי דמצריך קרא להכשיר הפסח שנשחט על החמץ נראה לבאר לפי מה דאמר בפסחים דף ה' דדרשינן לבער חמץ בשש מקרא דלא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים וזה הוא דרשא על ביעור החמץ דזמן שחיטה אמר רחמנא, אבל ממילא הא ידעינן מקרא דכל חד וחד כי שחיט נמי לא ישחט הפסח כשלא ביער עוד החמץ, וא"כ אינו רק איסור אלא דהוא זמן לשחיטת הפסח שלא ישחט הפסח קודם שביער החמץ והוי זמן בשחיטת הפסח, וקודם הביעור הוי מחוסר זמן דהקרבן פסול לכן צריך קרא דהפסח כשר. <small> -הערות רבנו בגיליון ספרו-</small> ''' בד"ה ''' ובעיקר דברי הירושלמי במש"כ שם וקודם הביעור הוי מחוסר זמן דהקרבן פסול, הרי"ל שי' העירני דהא אין מחוסר זמן לבו ביום ואף דכאן צריך לבער והוי מחוסר מעשה, ועיין יומא דף ס"ב ע"ב דדוקא מחוסר הגרלה הוי מחוסר מעשה אבל מה שחסר עבודת המוספין לא הוי מחוסר מעשה, אכן עיין רש"י שם שכתב בשביל שלא הגיע עוד זמן המוספין ומוכח מד' רש"י שאם כבר הגיע זמן המוספין לא הוי אמרינן אין מחוסר זמן לבו ביום, א"כ אפשר דכאן נמי הוי כמו מחוסר מעשה וצ"ע, ויש לדמות זה למה דאמר שם דשלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל הוי כמו מחוסר הגרלה והוי מחוסר מעשה וצ"ע. <small> [עד כאן].</small> ''' ועכשיו ''' מבואר מה דסובר הרמב"ם דלהלכה אפי' לרב יהודה צריך לטעמא דאוקמוה רבנן ברשותיה להתחייב עלי' על שחיטת חוץ, דאף דהגמ' פריך לעולא משום דלרב יהודה לא מוכח דודאי אינו חייב משום שחוטי חוץ כיון דמדינא מכפרת בלא נודעה אבל כיון דמשני רבא דאוקמוה רבנן ברשותי' ואח"כ אמר רבא דמיבעיא ליה אם משעת גנבה או משעת הקדשה וע"כ דרבא הוא כהלכה, לכן סובר דבאמת אפי' לרב יהודה צריך הך טעמא משום דבלא זה אין מצוה לשחטו ואינו ראוי לפתח אוהל מועד כיון דעיקר ההקדש הי' בעבירה, אבל כיון ששחטו ודאי הקרבן כשר דאיכא מצוה לזרוק את דמו ושפיר נתכפרו הבעלים, ומה דבשעת שחיטה לא היה מצוה לשחטו אין זה פסול בהקרבן דודאי עיקר כפרת הקרבן תלוי בזריקה וגם השחיטה בדיעבד היתה כשרה. ''' והנה ''' מה שכתבנו דמש"ה הוצרך הרמב"ם לטעמא דאוקמוה ברשותו משום דליכא מצוה לשחטו ואינו ראוי לפתח אוהל מועד לכאורה זה נסתר מד' הגמ' בזבחים דף ק"ט דאפי' הלן והיוצא והטמא אם העלה אותם בחוץ חייב אכן לפי מה דלמדו שם זה בברייתא מקרא דלא יביאנו לעשות, ופרש"י ת"ל לעשות משמע הראויים לעשות אפי' אינו ראוי לבא מחוץ לפנים והני נמי כיון דאם עלו לא ירדו וכהן נזקק להפך בהן בצינורא או להעלותם מראש המזבח למערכה חייב משום דראויים לעשות אף דלכתחלה אין להעלותן בפנים, אבל גבי שחיטה לא שייך זה וכיון דלכתחלה אין לשחטה לחטאת הגזולה לשם קרבן בפנים ודאי אינו ראוי לפתח אוהל מועד אף דבדיעבד אם נשחט ונזרק דמו מכפרת. ''' עוד ''' יותר יש לומר בזה ע"פ דברי הרמב"ם בפי"ט מהל' מעשה הקרבנות הל' ז' שכתב אבל קדשים פסולין שהי' פסולן בקודש אם העלה מהן בחוץ חייב כיצד וכו' שנאמר לעשות אותו כל הנעשה לד' חייבין עליו ואלו נעשו לשם, מבואר דהרמב"ם מפרש דרשת הברייתא באופן אחר דהלן והיוצא והטמא אף דעכשיו אין ראוי לבא לפתח אוהל מועד מ"מ קרא דלעשות מרבה דאלו שנעשו לשם חייבין על העלאתן בחוץ, וא"כ אינו שייך זה גבי שחיטה דאכתי לא נעשה לשם ושפיר נוכל לומר דכיון דלכתחלה ליכא מצוה בשחיטת הקרבן כיון שההקדש היה כשהיא גזולה ובעבירה, לכן שפיר קשה גם להלכה אמאי חייב עליה בחוץ, וע"ז משני דאוקמוה רבנן ברשותיה כי היכי דלחייב עלה והיינו דאוקמוה ברשותו משעת הקדישה קודם ההקדש, וכבר כתבו התוס' דאם נקנה הגזילה קודם ההקדש לא הוי מצוה הבאה בעבירה. ''' אלא ''' דצריך עוד לבאר דאף שכתבנו אליבא דעולא דלא שייך לומר דאוקמוה רבנן ברשותיה אלא אחר שתקנו בלא נודעה דמכפרת, והרמב"ם הא פסק כרב יהודה מ"מ מיושב דכיון דעכ"פ אם הקריב מכפרת א"כ שפיר שייך שיתקנו חכמים שיתחייב על שחיטתו בחוץ, ודוקא בלא נודעה דסתם גניבה לא נודעה לרבים אבל בנודעה לרבים פטור. ''' והנה ''' במה דאמר רב יהודה דהתקנה היא בנודעה דאינה מכפרת שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות הקשו בתוס' וכי יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה דמן התורה אין צריך להביא קרבן אחר, ותירצו דדוקא קודם זריקה אינה מכפרת, אבל לאחר זריקה שכבר נתכפר לא הצריכוהו להביא אחרת, וכן מבואר בפירש"י שכתב בד"ה ומה טעם אמרו נודעה אינה מכפרת דקתני מתני' לא נודעה מכפרת הא נודעה אינה מכפרת כלומר אינה קריבה, אבל מדברי הרמב"ם שכתב בסתם דאינה מכפרת משמע דאפי' נזרק דמה אינה מכפרת וקשה דהא אין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקום ועשה, ונראה דכמו דמפרשים רש"י ותוס' לעולא דתיקנו דלא נודעה מכפרת דהיינו דאוקמוה ברשותו, ה"נ לרב יהודה בנודעה הוציאוה מרשותו, דמה דגנב קונה ביאוש ושינוי השם הוא משום דהגניבה עומדת ברשותו, וכמו שבארתי בארוכה עיקר דין שינוי בספרי הלכות נזקי ממון פרק ז' הל' י"ב וכאן בנודעה לרבים הפקיעו חכמים הגניבה מרשותו לגמרי והוי כאיש אחר וממילא לא קנה ביאוש ושינוי השם, ועכשיו מבואר יותר דכיון דהפקיעו חכמים מרשותו א"כ מדאורייתא לא קנה, ואינו ראוי מדאורייתא לפתח אוהל מועד, והברייתא דחייב בחוץ קאי על לא נודעה לרבים משום דסתם גניבה לא נודעה לרבים וכמש"כ. ד) ''' והנה ''' הגרעק"א בחדושיו בלקוטים בהך סוגיא הקשה על מה שכתב הרמב"ן בסוכה במלחמות במה דאמרינן גזול דומיא דפסח דאמאי הא קני גבוה ביאוש ושינוי רשות נהי נמי דמקדיש לא קנה יהא כשוחט שלא לשם בעלים דכשרות אלא דלא עלו לבעלים לשם חובה, אלא דע"כ משום מצוה הבאה בעבירה, והקשה הגרעק"א דא"כ מאי פריך לעולא מהא דענוש כרת כששחטו בחוץ נימא דטעמא דעולא לאו משום מהב"ע אלא כיון דמיירי מתני' בחטאת וכיון דמקדיש לא קנה הוי כשוחט שלא לשם בעלים דפסול בחטאת, וברייתא דגנב והקדיש דתניא דבחוץ ענוש כרת יש לומר דמיירי בעולה ושלמים, וכתב לתרץ דהגמ' סמך על מימרא דעולא בב"ק דלמד מקרא דגזול ופסח דיאוש לא קנה וקרא מיירי בסתם בכל הקרבנות וע"כ משום מהב"ע, ולפי"ז קשה על הרמב"ם שפסק דלא נודעה מכפרת מדינא כיון דסבר יאוש לא קנה כיון דלגבי חטאת לא מהני מה דמהני ההקדש משום דהוי שלא לשם בעלים. ''' אכן ''' באמת הגרעק"א הקשה זה לפי דברי הרמב"ן שכתב דמהני ההקדש משום דהוי יאוש ושינוי רשות ומשום דכונת הרמב"ן על עולה ושלמים, אבל בחטאת ואשם כתבו התוס' בב"ק דף ס"ז דלא הוי שינוי רשות שכתבו במה דאמר שם דהוי שינוי השם דמעיקרא חולין והשתא הקדש וז"ל בקדשים שאינו חייב באחריות לא היה צריך ליתן טעם זה דיש כאן שינוי רשות, אלא בעי לאוקמי אפי' בחטאת ואשם ואע"ג דמעיקרא תורא דראובן מ"מ שינוי השם יש כאן דמשמע מדבריהם דמשום הך טעמא דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן לא הוי שינוי רשות, ובדף ע"ו כתבו דקדשי מזבח אע"ג דמיקרו על שם בעלים מ"מ חשיב כיאוש ושינוי רשות, ולפי דבריהם צ"ל דמה שכתבו בדף ס"ז דלא הוי שינוי רשות הוא דוקא בחטאת ואשם כמו שכתבו להדיא, ומשום שחייב באחריותן וזה מהני אפי' לרבנן דפליגי על ר"ש בקדשים שחייב באחריותן דמ"מ שינוי רשות ליכא, ואף שכתבו ואע"ג דמעיקרא תורא דראובן והשתא דראובן וזהו אפי' בעולה ושלמים כמו שמפורש בגמ' בדף ע"ו דדוקא בקדשי בה"ב הוי מכירה דמה לי מכרו לשמים, וכן מוכרח מדברי התוס' שם דבקדשי מזבח נמי איכא שינוי רשות, ע"כ צ"ל דאף דכאן נקטו טעמא דמעיקרא תורא דראובן אבל עיקר טעמא הוא משום דחטאת ואשם חייב באחריותן, ולפי ד' התוס' מבואר דבחטאת ואשם לא אמרינן כלל דליכא בעלים, וכשחל ההקדש לחטאת משום יאוש ושנוי השם קנה אותו הגזלן שיהי' חטאת שלו, ומה שכתב הרמב"ן דהגזלן לא קנה זהו בעולה ושלמים. ''' ומיושב ''' קושיית הגרעק"א דלא מצי הגמ' לשנויי דעולא דאמר לא נודעה אינה מכפרת מדינא, אינו משום מהב"ע אלא משום דחטאת שלא לשם בעלים פסולה כיון דהגזלן לא קנה, דלפי המבואר בדברי התוס' בחטאת ליכא שינוי רשות ושפיר מועיל שינוי השם גם להגזלן בעצמו שיהי' חטאת שלו ומיקרי לשם בעלים. ''' אח"כ ''' ראיתי דבמלחמות פ' הגוזל ומאכיל שהביא גם זה הגרעק"א כתב דאיכא שינוי השם א"נ שינוי רשות (והגרעק"א השמיט בדבריו תיבות דאיכא שינוי השם) ומ"מ כתב גם שם הרמב"ן דהגזלן לא קנה והיה אפשר לומר דהרמב"ן קאי שם ג"כ על עולה ושלמים, אלא דכתב שם דאע"ג דאמרינן מעיקרא תורא דראובן מ"מ הוי שינוי רשות, ומה דאמר בגמ' מעיקרא חולין והשתא הקדש דאיכא שינוי השם משום תרומה נקט לה דליכא שינוי רשות, וממה שלא תירץ דצריך הגמ' לטעמא דשינוי השם משום חטאת ואשם מוכח דסובר דלא כתוס' ואפי' בחטאת ואשם שחייב באחריותן איכא שינוי רשות כיון דלא קיי"ל כר"ש, וממילא יהיו נכונים דברי הגרעק"א לפי דעת הרמב"ן, אבל עכ"פ דברי הרמב"ם מיושבים במה דסובר דחטאת שלא נודעה מכפרת מדינא אף דסובר יאוש לא קני משום דהקנין הוא משום יאוש ושינוי השם, דיסבור כדברי התוס' דבחטאת ליכא שינוי רשות ולא יצא מרשות הגזלן ולא הוי שלא לשם בעלים וכנ"ל. ה) ''' ועתה ''' נבאר מה שכתב הרמב"ם ואפי' היה חטאת שכתב הראב"ד אין כאן אפילו, וכונת הראב"ד דבגמ' אמרו אפי' חטאת בדין אינה מכפרת שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות, דבזה אשמעינן אפי' חטאת שאינו אוכל אלא חלב ודם, ונראה דבאמת הרמב"ם לא כתב כאן הרבותא דגמ' בדין אינה מכפרת, וכתב זה בעצמו להשמיענו בזה דפסק דאם נתייאשו הבעלים הקרבן כשר דאף דסובר יאוש לא קנה והקרבן כשר משום יאוש ושינוי השם, וא"כ היה סברא לומר דזה דוקא לדין הכשר הקרבן אבל אסור להכהנים לאכול הבשר מהחטאת כיון שהקרבן היה ע"י גזל דבשעת ההקדש אכתי היה גזל, לכן כתב הרמב"ם ואפי' היה חטאת שהכהנים אוכלים את בשרה לומר שמותרים לאכול. ''' ואפשר ''' לומר דסובר הרמב"ם דאם לא היו הכהנים מותרים לאכול הבשר לא היו הבעלים מתכפרים דהא איתא בברייתא בפסחים דף נ"ט ע"ב שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, והקשו שם התוס' מנטמא בשר היאך זורק את הדם הא אין לבשר שעת היתר לכהנים, וכתבו דדוקא כל זמן דחזי בשר לאכילה לא מתכפרי בעלים עד שיאכלו הכהנים, ולכאורה הכא אם נימא שאין הכהנים רשאים לאכול אין אכילתם מעכב הכפרה אלא דיש לומר דכיון דגזל הוא לאו הניתן לתשלומין, וכיון דמעיקר דינא הקרבן כשר א"כ הו"א דאם הגזלן ישלם דמי הגזילה אין איסור לכהנים לאכול, וכל זמן שאינו משלם אסור להם לאכול הגזל אלא דאם נימא כן היה צ"ל דאין החטאת מכפרת עד שישלם הגזילה וכיון דתנן אליבא דרב יהודה דלא נודעה מכפרת מדינא ע"כ דמותר לכהנים לאכול את בשרה וטעמא דזהו מדיני מצות החטאת וכמו שכתבנו דאחר שחיטה חייבין לזרוק דמה כיון שכבר נעשה אחר שחיטה דין קרבן ה"נ חייבין הכהנים לאכול הבשר כדין חטאת. ''' והנה ''' הגמ' לא מצי לתרץ כן אליבא דרב יהודה מה דתנן חטאת דלרב יהודה עיקר דינא דמתני' הוא דנודעה אינה מכפרת דזהו התקנה שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות, לכן אמר בגמ' דבזה היה הרבותא דמתני' דלא מיבעי עולה דכליל הוא ואמרי מזבח אוכל גזילות, אלא אפי' חטאת דבשר כהנים הוא דאכלי מ"מ אינו מכפרת, והרמב"ם אינו צריך לומר רבותא זו כיון דכתב דינו בחטאת, אלא דמקודם כתב להשמיענו הך דינא דאחר שנתייאשו הבעלים הקרבן כשר ואפי' היה חטאת אוכלים הכהנים את בשרה וכנ"ל. <small> -מלואים והשמטות-</small> ''' להוד ''' כבוד אדמו"ר הגאון הגדול שר התורה ואוצר היראה עה"י פה"ח פאר הדור והדרו ציס"ע וכו' וכו' מוהר"ר ''' איסר זלמן מלצר''' (שליט"א) [זצוק"ל] שלום וברכה. א) ''' היום ''' בלמדי במס' חולין דף מ' דרך אגב ראיתי בספרו על קדשים בפ"ה מהל' איסורי מזבח הל' ז' שכתב ליישב את הרמב"ם שכתב שלכן חייב משום שחוטי חוץ אם הקריב את מה שגזל משום שאוקמי רבנן ברשותי' להתחייב עלי' משום שחוטי חוץ, והלח"מ תמה ע"ז הא לרב יהודא פשוט שחייב כיון שלא נודעה מכפרת מדינא, ורק לעולא צריך הגמ' להך דאוקמי ברשותי', ולא אליבא דרב יהודא, וע"ז כתב שהא בודאי קודם שנשחט בודאי שאין מצוה לשוחטו כיון שעיקר ההקדש הי' ע"י עבירה שהי' גזול, ואינו ראוי לפתח אוהל מועד, ואף שהלן והיוצא והטמא אם העלן בחוץ ג"כ חייב הוא רק משום שנעשו כבר לשם כמו שמפרש הרמב"ם, אבל בשחיטה לא שייך זה, וע"כ סובר הרמב"ם שטעם דרבא שאמר בגיטין דאוקמוה רבנן ברשותי' הוא אפי' לרב יהודא זתו"ד. ''' ותמיהני ''' הא מפורש בהרמב"ם בפ"ח מהל' מעשה הקרבנות ה"י שאשם מצורע ששחטו בחוץ שלא לשמו חייב משום ששלא לשמן ראוי בפנים וזהו מהסוגיא בזבחים דקט"ו ויומא דס"ג הרי מפורש שאף שודאי אסור להקריב בפנים שלא לשמו דהא יש לאו דלא יחשב כמפורש בהרמב"ם פ"ט מהל' פסוהמ"ק ה"ג ואעפ"כ כיון שעכ"פ ראוי בפנים בדיעבד ויהי' הקרבן אף שאינו עולה לשם חובה זה נקרא ראוי בפנים וחייב השוחטו בחוץ וא"כ מכש"כ הנידון של הדר"ג (שליט"א) [זצ"ל]. ''' וביומא ''' בדס"ג פריך א"כ אף לשמו יהי' חייב מטעם שראוי שלא לשמן וכן בזבחים שם פריך כן ומתרץ משום דבעי עקירה הא בלאו הכי הי' חייב אף שיש איסור לחשוב שלא לשמו. ''' גם ''' מהא דהשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז שחייב משום שחוטי חוץ אף שבשבת אסור להקריב קרבן יחיד ואינו ראוי היום בפנים והתוס' בחולין בדף מ' עמדו ע"ז ותירצו כיון שמ"מ בדיעבד הורצה נקרא זה ראוי בפנים וחייב אף על השחיטה וזה שלא כדברי אדמו"ר (שליט"א) [זצ"ל]. ב) ''' היום ''' שלחתי איזה הערה על מה שכתב בספרו שבאם אין מצוה לשוחטו בפנים את הקרבן או כשיש איסור לשוחטו אין חייבין עליו משום שחוטי חוץ והלן והיוצא וכו' שחייבין זהו רק בהעלאה וכמו שכתב הרמב"ם משום שנעשו כבר לה', ותמהתי מהא דאשם מצורע ששחטו בחוץ שלא לשמו שחייב משום שראוי בפנים שלא לשמו, ואחר ששלחתי נתעוררתי עוד מהא דמפורש בגמ' בכורות דט"ז באם הי' מום בדוקין שבעין אליבא דר"ע שאומר אם עלו לא ירדו חייבין משום שחוטי חוץ, הרי מפורש שגם לר"ע אסור להקריב במום של דוקין שבעין ואפ"ה חייבין משום שחוטי חוץ ולא רק בהעלאה יעוי"ש. המשתחוה מרחוק ''' אליעזר מנחם שך''' ''' תשובת מרן''' - - - ''' קבלתי ''' מכתבו הראשון וגם מכתבו הגלוי, והנה אחר העיון מה שהקשה על דברי במכתבו הראשון יש ליישב, דמה שהקשה מאשם מצורע ששחטו בחוץ יש לומר דדין שחוטי חוץ להתחייב צריך שיהי' ראוי לפתח אוהל מועד וגם שיהי' מצוה להביאו ומחוסר זמן באמת הרי יש מצוה להביאו אלא שצריך להמתין עד שיגיע הזמן, אלא דעכ"פ צריך שיהי' גם עכשיו ראוי וכיון דבדיעבד הוא ראוי מיקרי ראוי, ומיושב גם הגמ' דיומא דס"ג, וכן מיושב קושיתו מדין שוחט חטאת בשבת בחוץ, וב' המקומות אינם דומים למה שכתבתי בדין קרבן גזול דעיקר הקרבן אינו ראוי. ''' אכן ''' ראייתו האחרונה במכתבו הגלוי מבכורות דט"ז היא פירכא קיימת דבע"מ בדוקין שבעין הא אינו ראוי כלל רק דאם עלו לא ירדו, ומ"מ יש לומר בדרך אולי דכיון שהוכחתי כן בדברי הרמב"ם שמפרש הא דחייב משום דאם עלו לא ירדו דלא כרש"י דמשום דאם עלו לא ירדו מיקרי ראוי אלא משום שכבר נעשו לשם וא"כ לא מהני אלא בהקטרה, וא"כ על עיקר פירושו בהברייתא יש סתירה מגמ' זו דמהני לחייב גם על שחיטה, לכן אפשר יש לומר דהרמב"ם מפרש דמה דאמר שם רב הונא מתני חייב בהברייתא ולא מפרש מתני' בין בחולין בין בבכורות וגם בפיהמ"ש ליכא פירושא על מה דתנן במתני' חייב ולכן מסתבר דגורס פטור, אלא דאינו ראיה דהא לא קייל"ן כר"ע אבל עכ"פ כונתי רק דממתני' אין ראי', וגירסת רב הונא בהברייתא הוא באמת דלא כסתמא דהברייתא אלא דגם מהברייתא אין ראי' להיפוך דהא לא קיי"ל כר"ע, וגם אפשר דלא מיירי בדוקין שבעין, אלא דעכ"פ כיון דהוא רק רב הונא מתני' הכי ואמר דהך ברייתא פליגא אברייתא דזבחים דצריך דוקא כשכבר נעשו לשם. ''' והנה ''' הגרש"א פולנסקי (שי') [זצ"ל] הראני דברי הבית אפרים חלק או"ח סי' כ"ג בסופו מש"כ דלר"ע בדוקין שבעין פטור על ש"ח והוא נסתר מד' הגמ' דבכורות הנ"ל ולמש"כ דברי הב"א נכונים.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף