קשות מיושב/שבת/לח/א
דף לח. רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו להיתירא וכו'. בשלמא לר"נ ב"י וכו', אלא רבה ורב יוסף וכו' קשיא נמי שוגג, קשיא. והנה תוספות שם ד"ה עבר ושהה מאי בדל אבשיל כמאכל בן דרוסאי ליכא לאוקמי דהא כבר פשט לעיל לאיסורא כר"נ ב"י וכו', אמנם לפמש"כ לעיל בשיטת רוב הגדולים שפיר מצינו למימר דלא נדחו דברי רבה ורב יוסף שהם רבים נגד ר"נ ב"י ואע"ג דמסיק הש"ס קשיא ובפרט בענין שכח קדירה וכו' דכל עיקרו אינו אלא מדרבנן כבר בארתי בשם הכס"מ לעיל אות ח', דאע"ג דאסיקנא בקשיא פסקינן במילתא דרבנן להקל. ודרך אגב אודיעך מ"ש הב"י סימן רנ"ג ד"ה כל דבר שאסור להשהותו אם עבר ושיהה וכו', לדעת רש"י ור"י בבשיל ולא הגיע למאכל בן דרוסאי מיבעיא לי' וכו'. תיבת רש"י צריך תיקן שהרי רש"י כתב להדיא בתחלת הסוגיא ד"ה שכח קדרה 'אליבא מאן דאסר', וכוונתו דאיבעי' דשכח וכו', קאי למאן דפליג אחנניא. רק התוס' ד"ה שכח וכו', פירשו דהאיבעיא קאי אליבא דהלכתא דקיי"ל כחנניא. והואיל שסוגיא דשכח קדרה לא הבאתי אלא אגב גררה בכן לא באתי בזה אלא דרך קצרה, ובחידושי הארכתי בדברים ברורים: