שו"ת הרא"ש/ט/ג

עוד ילמדני ציבור שממשמשים ובאין להטיל חרם שכל מי שיש לו מעות במזומן שילוום לגוי פלוני והלך ראובן מיד ונתן מה שהיה במזומן לשמעון שלא היה בכלל התקנה כדי שלא להלוות לגוי ונתן לו במתנה גמורה בלא תנאי והודיעני אם המתנה מתנה הואיל ואיכא אומדנא דמוכח אי דמיא לשטר מברחת ושכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר ולא איצטריכו ליה זוזי ואף אם אינו [כמתנה מכל מקום נהי דמתנה אינו לא גרע מהלואה ופקדון] שהרי דעתו היה שישתמש בהם או נאמר שהחרם חל למפרע משעה שהיו עסוקין בענין ומי שמתעסק בשל אחרים אם יכולין לכופו להלוות לאותו גוי כי אינו נותן רבית כמו אחרים והקהל צריכין להלוותו מפני דרך שלום.

תשובה על חרם הקהל דע לך דלא שייכא הערמה והברחה בחרם שעושין הקהל על דעת המקום ב"ה ועל דעתם ולאפוקי מכל מיני ערמות עושין כן ודבר ידוע שזה לא כיון ליתן אלא להברחה בעלמא ואומדנא דמוכח הוא אפי' להוציא ממון בכל הני שכתבת אמנם שוגג היה כי לא היה סבור לעבור על החרם וכי היכי דאומדנא דמוכח מפקא מכלל מתנה מפקא נמי מהלואה ולא תועיל ערמתו כלל וחייב להלוות והמתעסק בשל אחרים אם צורך הקהל הוא שהלוו לאותו גוי כגון שהוא יכול להרע ולהיטיב לקהל וצריכין לשחדו ולהפיק רצונו וגם הוא דין ומנהג בעיר שהמתעסק בשל אחרים פורע מס הקהל ממעות אחרים אם כן חייב להלוות ממעות אחרים כמו פריעת מס.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.