בבלי/זבחים/כ/ב
| מעבר לעמוד אחר במסכת זו |
|---|
| ב. | ב: | ג. | ג: | ד. | ד: | ה. | ה: | ו. | ו: | ז. | ז: | ח. | ח: | ט. | ט: | י. | י: | יא. | יא: | יב. | יב: | יג. | יג: | יד. | יד: | טו. | טו: | טז. | טז: | יז. | יז: | יח. | יח: | יט. | יט: | כ. | כ: | כא. | כא: | כב. | כב: | כג. | כג: | כד. | כד: | כה. | כה: | כו. | כו: | כז. | כז: | כח. | כח: | כט. | כט: | ל. | ל: | לא. | לא: | לב. | לב: | לג. | לג: | לד. | לד: | לה. | לה: | לו. | לו: | לז. | לז: | לח. | לח: | לט. | לט: | מ. | מ: | מא. | מא: | מב. | מב: | מג. | מג: | מד. | מד: | מה. | מה: | מו. | מו: | מז. | מז: | מח. | מח: | מט. | מט: | נ. | נ: | נא. | נא: | נב. | נב: | נג. | נג: | נד. | נד: | נה. | נה: | נו. | נו: | נז. | נז: | נח. | נח: | נט. | נט: | ס. | ס: | סא. | סא: | סב. | סב: | סג. | סג: | סד. | סד: | סה. | סה: | סו. | סו: | סז. | סז: | סח. | סח: | סט. | סט: | ע. | ע: | עא. | עא: | עב. | עב: | עג. | עג: | עד. | עד: | עה. | עה: | עו. | עו: | עז. | עז: | עח. | עח: | עט. | עט: | פ. | פ: | פא. | פא: | פב. | פב: | פג. | פג: | פד. | פד: | פה. | פה: | פו. | פו: | פז. | פז: | פח. | פח: | פט. | פט: | צ. | צ: | צא. | צא: | צב. | צב: | צג. | צג: | צד. | צד: | צה. | צה: | צו. | צו: | צז. | צז: | צח. | צח: | צט. | צט: | ק. | ק: | קא. | קא: | קב. | קב: | קג. | קג: | קד. | קד: | קה. | קה: | קו. | קו: | קז. | קז: | קח. | קח: | קט. | קט: | קי. | קי: | קיא. | קיא: | קיב. | קיב: | קיג. | קיג: | קיד. | קיד: | קטו. | קטו: | קטז. | קטז: | קיז. | קיז: | קיח. | קיח: | קיט. | קיט: | קכ. | קכ: |
בשלמא לאביי דמוקים לה כרבי ומודי רבי
דמקרות הגבר עד צפרא לא פסלה לינה הא
מני רבי היא אלא לרבא דמוקים לה כרבי
אלעזר ברבי שמעון אבל לרבי מקרות הגבר
עד צפרא פסלה לינה הא מני אי רבי פסלה
לינה אי רבי אלעזר בר"ש הא אמר אפי' מיכן
ועד עשרה ימים אינו צריך לקדש לעולם כרבי
אלעזר ברבי שמעון והכא במאי עסקינן בכהני
חדתי: איבעיא להו יציאה מהו שתועיל
בקידוש ידים ורגלים אם תימצי לומר לינה לא
פסלה דלא פריש אבל יציאה דפריש אסוחי
מסח דעתיה או דלמא כיון דבידו לחזור לא
מסח ת"ש קידש ידיו ורגליו ונטמאו מטבילן
ואין צריך לקדש יצאו הרי הן בקדושתן יצאו
ידיו לא קמיבעיא לן כי קמיבעיא לן יצא כל
גופו מאי ת"ש שלא רחוץ ידים ורגלים
מקדש בכלי שרת בפנים קידש בכלי שרת
בחוץ או בכלי חול בפנים או שטבל במי
מערה ועבד עבודתו פסולה טעמא דקידש
בכלי שרת בחוץ הא קידש בפנים ויצא
עבודתו כשירה דלמא קידש בכלי שרת
בחוץ היכי דמי כגון דאפיק ידיו לבר וקידש
(הא קידש בפנים ויצא דאפיק ידיה לבר
כשירה) אבל יצא כל גופו תיבעי לך א"ל
רב זביד לרב פפא ת"ש יצא חוץ למחיצת
חומת העזרה אם לשהות טעון טבילה אם
לפי שעה טעון קידוש ידים ורגלים א"ל הכא
במאי עסקינן כגון שיצא להסך רגליו ולהטיל
מים הא בהדיא קתני לה כל המיסך רגליו
טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים
ורגלים תני והדר מפרש ת"ש פרה רבי חייא
בר יוסף אמר מקדש בכלי שרת בפנים ויוצא
ורבי יוחנן אמר אפי' בחוץ ואפי' בכלי חול
ואפי' במקידה של חרס אמר רב פפא שאני
פרה הואיל וכל מעשיה בחוץ לא פסלה בה
יציאה אי הכי למה לי דמקדש כעין עבודה
פנים איבעיא להו טומאה מהו שתועיל
לקידוש ידים ורגלים אם תימצי לומר יציאה
לא פסלה דגברא חזי אבל הכא דגברא לא
חזי אסוחי מסח דעתיה או דלמא כיון דהדר
חזי [דק ליה] ולא מסח דעתיה ת"ש קידש
ידיו ורגליו ונטמאו מטבילן ואין צריך לקדש
נטמאו ידיו לא מיבעיא לן [כי מיבעיא לן]
נטמא כל גופו כל גופו תיפוק לי כיון דבעי
למעבד הערב שמש אסוחי מסח דעתיה כגון
דאיטמי סמוך לשקיעת החמה ת"ש פרה
רבי חייא ברבי יוסף אמר מקדש בכלי שרת
בפנים ויוצא ורבי יוחנן אמר אפילו בחוץ
ואפילו בכלי חול ואפילו במקידה של חרס