הרי בשמים/ב/קלא
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום ב' י"ג אלול שנת תרנ"ב לפ"ק סטרי.
- תכלה שנה וקללותי' תחל שנה וברכותי' לכבוד ש"ב ידידי הרב החריף ובקי בנש"ק מוה' משה אייכענשטיין נ"י אבד"ק זידיטשוב יצ"ו:
מכתבך הגיעני עד"ש בענין מקוה גדולה שנעשה בק' ועשו מחיצה המחלקת באמצע ומקוה א' היא מבאר שהיא חפירה עמוקה שמשם באים המים ועשו בהכותל נקב כשפופה"נ לחבר ב' המקואות יחד והנסרים של הכותל אינם מהודקים יחד היטב ויש סדקים בינימו אך אין הסדקים רחבים כ"כ שיזלו המים דרך שם בעת שהמים עולים כטבעם אפס כשנכנסים איזה אנשים לטבול ביחד נדחקים המים וזוחלים ממקוה למקוה דרך הסדקים של מעלה מהנקב כשפופה"נ אמנם יש תמיד מ' סאה למטה ממקום הסדקים ונפשך בשאלתך אם אין על המקואות הללו חשש זוחלין:
הנה בש"ך סי' ר"א סק"ל כ' דל"ש זוחלין אלא כשהן זוחלין בעצמן ולא כשהם זוחלין מכח האדם הטובל. ואף דמדברי הריב"ש שהובא שם נראה דאין להקל רק כשחוזרין אח"כ למקומן ולא כשאין חוזרין למקומן וכ"כ בתשו' מעיל צדקה סי' ל"ט. אולם מבואר בדברי הש"ך ס"ק ק"כ דהיכי דיש עד מקום הזחילה מ' סאה ל"ב שיחזרו לעקומן ואפי' למאן דפוסל בסעי' נ' ביצאו דרך סדק אפי' נשארו מ' סאה הוא דוקא ביצאו מאליהן אבל לא ביוצאין רק מכח האדם הטובל. [ובעמדי בזה עלה ברוחי לפום ריהטא לה"ר דלמעלה ממ' סאה אינה פוסלת זחילה מהך דש"ע ס"כ בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לו ויוצאת ממנו לעולם הוא בפיסולו עד שיתחשב שלא נשארו מהשאובין שהיו בבור ג' לוגין ולכאורה הרי כ' הראשונים ז"ל דדין זה ע"כ הוא בחרדלית של גשמים דאלו מעין הי' מטהר שאובין שבבור בכ"ש וכיון דהוא מי גשמים אפי' אחר השיעור עור שיתחשב כו' הוא פסול לטבילה מחמת זוחלין שהחמה נכנסת ויוצאת וע"כ דלמעלה ממ' סאה אינה פוסלת זחילה ומצאתי ברא"ש ה' מקואות סי' י"ב שהרגיש בזה אמנם באמת ליכא לאוכוחי מהא מידי די"ל דנ"מ שיוכשר אח"כ לטבול בו כשיוסתם הזחילה וישארו המים נקוים ועומדים ולא יהיו זוחלין] ומלבד זה הרי כ' בש"ך סק"ל הנ"ל דבזוחל ממקוה למקוה ל"ש פסול זחילה והוי רק עירוב מקואות ולא זחילה ע"ש וכן אנו מוכרחין לומר באמת ב"ד הראב"ד והרשב"א שהביא בש"ך שם ע"ד מהרי"ק שרוצה לומר דהיכי דהמים עדיין לא נחו וזוחלין אע"פ שהופסקו מהמעין דין מעיין עליהם ומביא ע"ז בשם הראב"ד והרשב"א דגם בכה"ג יש לו דין מקוה ולכאורה היכי קא' דהוי עליו דין מקוה הרי כיון שזוחלין פסול מטעם זחילה כיון דאין עליו עוד דין מעיין וע"כ דנ"מ היכי שזוחל לתוך מקוה הסמוכה דרך נקבים דבכה"ג ליכא פסול זוחלין ואף דהמהרי"ק שם ע"כ לא ס"ל הכי מדמוכיח שם דמעין שנפסק יש לו דין מעיין דאל"כ תקשי למאן דפוסל ביוצאין דרך סדק אפי' נשאר מ' סאה עד הסדק מהך דג' מקואות שבסעיף נ"ה שיש בכ"א כ' סאה ובמקוה שמן הצד כ' סאה מים שאובין וטבלו בהם ג' בנ"א ומתוך כך יצאו המים על שפתן ונתערבו יחד שלשתם טהורין ותקשי דהרי זוחלין הן וע"כ דגם בנפסק המעין יש לו דין מעיין והתם הרי הוי ממקוה למקוה אולם בכ"ז הרי מוכח מכ"ד בש"ס דבכה"ג הוי עירוב מקואות ולא זוחלין דהרי בחגיגה כ"ב. א' מקוה שחלקו בסל וגרגותני הטובל שם לא עלתה לו טבילה ופירש"י שם דאין שיעור לא בזה ולא בזה ומשמע דאלו הוי שיעורא היו יכולין לטבול עתשו' ח"צ סי' מ' וקשה הרי זוחלין המים בין אויר הנצרים וע"כ דבכה"ג לא מיקרי זוחלין. גם הרי בהמשכה דשוקת יהוא שהובאה ביבמות ט"ו. שהיתה נקובה למקוה וכל טהרות שהיו בירושלים נעשו על גבה ופירש"י מטבילים בתוכה ואין בה מ' סאה אבל מקוה שלם הוי בצדה ומתערבין ממעיין השוקת דרך הנקב כשפופה"נ והנה לשון מטבילין משמע דקאי על כלים ע' ר"ש פ"ה דמקואות מ"ב וע"כ דאף דלכלים במעין לכ"ע ל"ב מ"ס אנו צריכין ע"כ לומר דכיון דהמים היו מקלחין מן ההר אל השוקת דרך צינור כפירש"י שם ול"ה חיבור אל המעיין דקטפרס הא אינו חיבור ובנפסק המעין הא אין לו עוד דין מעיין ולכך בעי' שפיר מ' סאה אף לכלים וא"כ תקשי להראב"ד והרשב"א הנ"ל דבכל ענין דין מקוה עליו בנפסק המעין ואינו מטהר בזוחלין וא"כ כשהיו מטבילין בשוקת שהי' חסר מכח חיבורו אל המקוה השלם שבצדו ע"כ שהי' פתוח בשעת הטבילה והוי זוחלין וע"כ דבכה"ג ל"ח זוחלין רק עירוב מקואות והכי מוכח ג"כ ממתני' דפ"ו דמקואות דקתני דמטהרין העליון מהתחתון שפי' הר"ש שם שבעליון אין מ"ס ובתחתון יש מ"ס וא"כ ע"כ בעינין שיהי' פתוח הסילון המחברן בשעת הטבילה כיון דליכא בעליון מ"ס וא"כ הו"ל זוחלין וע"כ דבכה"ג ל"ה עלי' דין זוחלין: ובדברי הש"ך ס"ק ק"כ הנ"ל גבי ג' גממיות דהוצרך לומר משום שחוזרין המים למקומן ול"ק משום דהוי ממקוה למקוה היינו משום דהתם בעינין לצרופי הג' מקואות לשיעורא וקיי"ל דאין הנזחלין מערבין כמ"ש בסעי' ס' וע"כ הוצרך לומר מכח שחוזרין למקומן. גם יש לצרף בנ"ד מ"ש המחבר בסעיף נ"א דהיכי שמטפטף מעט מעט ל"ה זוחלין דאין הזחילה ניכרת והה"נ כיון דהסדקים קצרים ואין המים הולכין דרך שם רק כשדוחקין אותן אין הזחילה ניכרת ובפרט שיש בהמחיצה המחלקת נקב כשפופה"נ המחבר שני המקואות יחד חשיבי כמקוה אחד ממש בודאי אין לחוש בכה"ג לזחילה כמו שאין חוששין במקוה א' אם המים הולכים ונעים מצד הא' להב' כי על כן אין לפקפק כלום בהכשר המקוה הלזו לפענ"ד:
וע"ד השאלה השני' בענין אם החקיקה והקביעה באין כאחד שחוכך בזה השואל בחת"ס סי' רי"ז להחמיר הנה מאד צדקו בזה דברי החת"ס שם שמכשיר בכה"ג ותורת משה אמת. והא דמצינו בשבת צ"ט: בעי ר"י בור ט' ועקר ממנו חוליא והשלימה לעשרה מהו עקירת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי קאתו ומיחייב או לא מיחייב וכן בעי התם רבא כשהנחת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי קאתו ועתוס' שבת ח'. ד"ה רחבה. התם לענין חיובי שבת שפיר מיבעיא לן בכה"ג משא"כ לענין מקוה הלא באמת קיי"ל תלוש ולבסוף חיברו הוי חיבור אפס דהפסול הוא משום דנקרא עליו שם כלי בתלוש ע' ב"ק ס"ז. וכמו שהסביר בחת"ס שם בדברי טעם וא"כ כשבאין כאחד הא לא נקרא עליו שם כלי בתלוש ולא פסול:
איברא דלכאורה הי' נראה לה"ר דהיכי דהקביעות והחקיקה באין כאחד הוי כחקקו ולבסוף קבעו והוא מהירושלמי שבת פ"ט הלכה א' דפריך התם על הא דאמר רב המשתחוה לבית אסרו ממתני' דפ"ד דמקואות השוקת שבסלע אין ממלאין בה מפני שחקקה ואח"כ חיברה הא אם חיברה ואח"כ חקקה לא והך בית הא הו"ל כחיברו ואח"כ חקקו ומשני סיתותן של אבנים הוא גמר מלאכתן ולכאורה אינו מובן דאטו נעשה הבית בסיתות האבנים ועכצ"ל דכונת הירושלמי הוא דלאחר סיתות האבנים אינו חסר עוד מלאכה לבנין הבית רק לחברן יחד בטיט ובשעת חיבור האבן האחרון נגמר צורת בנין הבית ואז באין הקביעות והחקיקה כא' והו"ל כחקקה ולבסוף קבעה. אמנם י"ל דהתם לענין שיאסר משום ע"ז כל שאינו דומיא דהרים דדרשינן ולא ההרים אלהיהם נאסר ולהכי גם בכה"ג שהקביעות והחקיקה באין כאחד מיחשב כתלוש ונאסר משא"כ לענין הכשר מקוה לא פסול רק היכי שנקרא עליו שם כלי בתלוש ולהכי כשבאין החקיקה והקביעות כא' לא נפסל וה"ה בבית שבאמת בסיתות האבנים לא נגמרה מלאכתן עד שמחברן בטיט והראי' דהרי בשבת ק"ב: א' מסתת משום מאי מחייב רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש הרי דס"ל לרב גופי' דל"א סיתותן הוא גמר מלאכתן דא"כ הי' מיחייב משום מכה בפטיש:
אמנם כן יש להקשות לכאורה לפי"ז בש"ס מעילה כ'. דקא' וכיון דבני לה מיהת מעל לימא מסייע לי' לרב דאמר רב המשתחוה לבית אסרו וכן בירושלמי הנ"ל מדמה לה להדדי ולהנ"ל הרי רב לא קא' הכי אלא בע"ז משום שאינו דומיא דהרים משא"כ לענין מעילה הרי הא דאין מעילה במחובר לקרקע ילפינן במעילה י"ח: חטא חטא מתרומה דכתיב ראשית דגנך היינו דאידגן וא"כ בעינן תלוש ממש וכל שאינו תלוש ממש היל"ל דליכא בי' מעילה. אמנם י"ל דהך מילתא תליא בפלוגתא דרבא ור"פ בחולין ט"ז. דרבא מחלק התם בין ע"ז להכשר זרעים דאע"ג דבע"ז ס"ל לרב המשתחוה לבית אסרו בכ"ז בהכשר זרעים בחישב בשביל שיודח הכותל הוא פלוגתא דתנאי ולחד תנא כיון דבהכשר זרעים כתיב כלי כל שאינו כלי חשיב מחובר ואינו מכשיר ואידך תנא ס"ל דאין חילוק ולר"פ כ"ע הכי ס"ל דאין חילוק וא"כ י"ל דבסוגי' דמעילה קאי הגמ' אליבא דמ"ד דלא מחלק ובשיטה זו קאי ג"כ סוגיית הש"ס פסחים דף כ"ו. אמר אביי מנא אמינא לה דתניא אמרו עליו על ריב"ז שהי' יושב בצלו של היכל ודורש כל היום כולו והא הכא דלא איפשר ומיכוין ושרי והקשה בשעה"מ ריש ה' מעילה לפמ"ש התוס' שם ד"ה וריח דהיכי דלא אסור אלא מדרבנן כשהוא לצורך סברא הוא דאפי' איסורא ליכא וא"כ מאי ראי' מהא דריב"ז הי' יושב ודורש בצלו של היכל שאני התם דאין מעילה במחובר לקרקע וליכא אלא איסור דרבנן ושרי לצורך וע"כ דקאזיל אליבא דרב דס"ל המשתחוה לבית אסרו ואין חילוק בין ע"ז למעילה. [ומה שמוכיח בשעה"מ שם מהא דלרב אפי' בנאו ולבסוף הקדישו י"ב מעילה דבנין ההיכל היו בונין ואח"כ מקדישין לפענ"ד מהא ליכא ראי' דהרי בתוס' עירובין ל"א: וב"מ נ"ד. הקשו הרי אין הקדש מתחלל על הקרקע ותי' כיון דאי לא קדיש סופו לתלוש חשוב תלוש ע"ש וא"כ אפי' אי היו מקדישין אח"כ הו"ל כהקדישו ולבסוף בנאו כיון דבשעה שמתחלל מעות ההקדש על בנין ההיכל ע"כ חשבינן לי' תלוש מטעם הנ"ל וא"כ הו"ל כהקדישו ולבסוף בנאו. אמנם האמת כן הוא דלרב אפי' בבנאו ולבסוף הקדישו י"ב מעילה כדמוכח בסוגי' דמעילה הנ"ל ובתוס' ערכין כ"א. ד"ה כי דייר] והכי קאזלה ג"כ סוגי' דערכין כ"א דפריך התם כי דייר במעילה קאי וכ' בתוס' שם דלרב פריך וע"כ דס"ל ג"כ דאין חילוק בין מעילה לע"ז וי"ל עפי"ז מ"ש רש"י ז"ל במעילה י"ד: ר"פ אמר היינו טעמא דבונין בחול ואח"כ מקדישין לא ניתנה תורה למלאכי השרת ופירש"י דא"א דלא יתבי זימנין בטולא דבנין מפני החמה ונמצא מועל ולכאורה הא במחובר לקרקע אין מועלין ומאי איכפת לן אי יתבי זימנין בטולא דבנין ולהאמור י"ל דלר"פ לשיטתי' הא ס"ל דלכ"ע בית כתלוש דמי בכל מילי אליבא דרב. ובהכי ניחא נמי סוגיית הש"ס בקידושין נ"ד. דפריך התם על הא דאר"מ דמועלין בשירי לשכה ואמאי נימא הואיל וניתנו ליהנות לפי שלא ניתנה תורה למה"ש ופירש"י שיהיו זריזין מליהנות מן החומה לישב בצלה כו' והקשה הריטב"א בחי' הרי אין מעילה במחובר לקרקע ולהאמור נכון דהרי קאי שם לרב דאמר התם חזרנו על כל צדדים של ר"מ כו' וא"כ י"ל דפריך אליבא דמ"ד דס"ל אליבא דרב דאמר המשתחוה לבית אסרו גם במעילה תלוש ולבסוף חברו דבית הוי תלוש וא"ש אמנם להלכה פוסק הרמב"ם דיש חילוק בין ע"ז למעילה דבפ"ח מע"ז פוסק כרב דהמשתחוה לבית אסרו ובפ"ה מה' מעילה פוסק דבנאו ולבסוף הקדישו אין מועלין והוא מטעם הנ"ל דרק בע"ז קביעתו וחקיקתו כאחד הוי תלוש ולא בשאר מילי אמנם הלא בנידן שאלתינו אין אנו צריכין לכ"ז דכפי הציור של המקוה שבקהלתכם כפי מכתבך גם לד' השואל שבחת"ס הנ"ל אין שום נדנוד חשש על המקוה הלזו אחרי שהג' דפנות הם קרקעית החפירה יצאו דברינו בטהרה כן ה' הטוב יזרוק עלינו מים טהורים ויטהרנו ונצא בדימוס בימים הנוראים הבאים לקראתינו לשלום ולכל טוב בכלל כל ישראל כנפש ש"ב ידידך דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |